EN/HEע/E

Duration of the Egyptian Exile

Sources

Bereshit 15:13-16בראשית ט״ו:י״ג-ט״ז

(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. (טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

Bereshit 17:17בראשית י״ז:י״ז

Then Abraham fell on his face, and laughed, and said in his heart, “Will a child be born to him who is one hundred years old? Will Sarah, who is ninety years old, give birth?”

וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.

Bereshit 41:46בראשית מ״א:מ״ו

Joseph was thirty years old when he stood before Pharaoh king of Egypt. Joseph went out from the presence of Pharaoh, and went throughout all the land of Egypt.

וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעׇמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

Bereshit 45:6-11בראשית מ״ה:ו׳-י״א

(6) For these two years the famine has been in the land, and there are yet five years, in which there will be neither plowing nor harvest. (7) God sent me before you to preserve for you a remnant in the earth, and to save you alive by a great deliverance. (8) So now it was not you who sent me here, but God, and he has made me a father to Pharaoh, lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt. (9) Hurry, and go up to my father, and tell him, ‘This is what your son Joseph says, “God has made me lord of all Egypt. Come down to me. Do not wait. (10) You shall dwell in the land of Goshen, and you will be near to me, you, your children, your children’s children, your flocks, your herds, and all that you have. (11) There I will nourish you; for there are yet five years of famine; lest you come to poverty, you, and your household, and all that you have.”’

(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר. (ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. (ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכׇל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם. (ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכׇל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. (י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ. (יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ.

Bereshit 46:8,11בראשית מ״ו:ח׳,י״א

(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן. (יא) וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי.

Shemot 6:16-20שמות ו׳:ט״ז-כ׳

(טז) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. (יז) בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם. (יח) וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. (יט) וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם. (כ) וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.

Shemot 7:7שמות ז׳:ז׳

וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה.

Shemot 12:40-41שמות י״ב:מ׳-מ״א

(מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Bemidbar 26:59במדבר כ״ו:נ״ט

וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם.

Devarim 31:2דברים ל״א:ב׳

He said to them, “I am one hundred twenty years old this day; I can no more go out and come in: and Hashem has said to me, ‘You shall not go over this Jordan.’

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַי״י אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

Devarim 34:7דברים ל״ד:ז׳

Moses was one hundred twenty years old when he died: his eye was not dim, nor his natural force abated.

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה.

Demetrius the Chronographer (cited by Eusebius, Praeparatio Evangelica 21)דמטריוס הכרונוגרף (מובא באבסביוס פרק כ״א)

From the time when Abraham was chosen from among the nations and migrated to Canaan they dwelt in that land, Abraham twenty-five years, Isaac sixty years, Jacob a hundred and thirty years; so that all the years in Canaan were two hundred and fifteen. And in the third year of the famine in Egypt, Jacob came into Egypt, being a hundred and thirty years old, Reuben forty-five years, Simeon forty-four, Levi forty-three, Judah forty-two years and three months, Asher forty years and eight months, Naphtali forty-one years and seven months, Gad forty-one years and three months, Zebulun forty years, Dinah thirty-nine years, Benjamin twenty-eight years. Joseph, it is said, was in Egypt thirty-nine years; and from Adam until Joseph's brothers came into Egypt there were three thousand six hundred and twenty-four years; and from the Deluge until Jacob's coming into Egypt one thousand three hundred and sixty years; and from the choice of Abraham from among the nations and his coming from Haran into Canaan until Jacob and his family came into Egypt two hundred and fifteen years. But Jacob came into Haran to Laban, when he was eighty years old, and fathered Levi, and Levi was afterwards seventeen years in Egypt from the time of his coming from Canaan into Egypt, so that he was sixty years old when he fathered Kohath; and in the same year in which Kohath was born Jacob died in Egypt, after he had blessed the sons of Joseph, being himself one hundred and forty-seven years old and leaving Joseph fifty-six years old. And Levi was a hundred and thirty-seven years old when he died; and when Kohath was forty years old he fathered Amram, who was fourteen years old when Joseph died in Egypt being a hundred and ten years old: and Kohath was a hundred and thirty-three years old when he died. Amram took to wife his uncle's daughter Jochebed, and when he was seventy-five years old begat Aaron and Moses; but when he fathered Moses Amram was seventy-eight years old, and Amram was a hundred and thirty-six years old when he died.

Jubilees 16:13יובלים ט״ז:י״ג

And in the middle of the sixth month the Lord visited Sarah and did unto her as He had spoken, and she conceived. And she bore a son in the third month, in the middle of the month, at the time of which the Lord had spoken to Abraham.

ובחצי החודש השישי פקד ה' את שרה ויעש לה כאשר אמר. ותהר ותלד בן בחודש השלישי בחצי החודש, כאשר דבר אלוהים את אברהם.

Jubilees 48:1יובלים מ״ח:א׳

And you did return into Egypt in the second week in the second year in the fiftieth jubilee.

ותשב מצרימה בשבוע השני בשנה השנית ליובל החמישים.

4Q2524Q252

בן מאה ואר[ב]עים שנה תרח בצאתו מאור כשדיים, ויבוא חרן ואב[רם בן ש]בעים שנה, וחמש שנים ישב אברם בחרן, ואחר יצא [ ]ארץ כנען.

Samaritan Pentateuch Shemot 12:40נוסח השומרוני שמות י״ב:מ׳

ומושב בני ישראל ואבותם אשר ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה.

Septuagint Shemot 12:40תרגום השבעים שמות י״ב:מ׳

Now the residence of the sons of Israel during which they dwelt in the land, Egypt, and in the land of Chanaan was four hundred and thirty years.

Josephus, Antiquities of the Jews 2:9:1יוספוס קדמוניות היהודים ב׳:ט׳:א׳

Now it happened that the Egyptians grew delicate and lazy, as to pains-taking, and gave themselves up to other pleasures, and in particular to the love of gain. They also became very ill-affected towards the Hebrews, as touched with envy at their prosperity; for when they saw how the nation of the Israelites flourished, and were become eminent already in plenty of wealth, which they had acquired by their virtue and natural love of labor, they thought their increase was to their own detriment. And having, in length of time, forgotten the benefits they had received from Joseph, particularly the crown being now come into another family, they became very abusive to the Israelites, and contrived many ways of afflicting them; for they enjoined them to cut a great number of channels for the river, and to build walls for their cities and ramparts, that they might restrain the river, and hinder its waters from stagnating, upon its running over its own banks: they set them also to build pyramids, and by all this wore them out; and forced them to learn all sorts of mechanical arts, and to accustom themselves to hard labor. And four hundred years did they spend under these afflictions; for they strove one against the other which should get the mastery, the Egyptians desiring to destroy the Israelites by these labors, and the Israelites desiring to hold out to the end under them.

Josephus, Antiquities of the Jews 2:15:2יוספוס קדמוניות היהודים ב׳:ט״ו:ב׳

They left Egypt in the month Xanthicus, on the fifteenth day of the lunar month; four hundred and thirty years after our forefather Abraham came into Canaan, but two hundred and fifteen years only after Jacob removed into Egypt.

ועזבו את מצרים בחודש כסנטיקוס בחמשה-עשר בו, לפי מנין הלבנה, אחרי ארבע מאות ושלשים שנה מאז בוא אברהם אבינו לארץ כנען, ואחרי בוא יעקב מצרימה מאתים וחמש עשרה שנה.

Biblical Antiquities (Pseudo-Philo) 8:14פסבדו-פילון ח׳:י״ד

And they went down into Egypt and dwelled there 210 years.

Biblical Antiquities (Pseudo-Philo) 9:4פסבדו-פילון ט׳:ד׳

And Amram answered and said: It will sooner come to pass that the age shall be utterly abolished and the immeasurable world fall, or the heart of the depths touch the stars, than that the race of the children of Israel should be diminished. And it will be, when the covenant is fulfilled whereof God when he made it spoke to Abraham saying: Surely your sons will dwell in a land that is not theirs, and will be brought into bondage and afflicted 400 years. And behold, since the word was passed which God spoke to Abraham, there are 350 years. (And) since we have been in bondage in Egypt it is 130 years.

Seder Olam Rabbah 1סדר עולם רבה פרק א׳

אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו' (שמות יב מא), לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.

Seder Olam Rabbah 3סדר עולם רבה פרק ג׳

נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בר' ט"ו:י"ג), ואי זה זרע, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בר' כ"א:י"ב), וביצחק הוא אומר ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (בר' כ"ה:כ"ו), ואבינו יעקב אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וגו' (בר' מ"ז:ט'), הרי ק"צ, נשתיירו שם ר"י שנים, סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד, שנאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה (איוב מ"ב:ט"ז), ואומר ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מ"ב:י'), נמצאת אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת, או יכול כל ד' מאות שנה היו ישראל במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים היה, וכתיב ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה וגו', ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה (שמ' ו'), ופ' שנים של משה הרי ש"נ שנה, אלא מה תלמוד לומר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בר' ט"ו:י"ג), ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום, אלו ימי השעבוד, וענו אתם, אלו ימי העינוי, וכולם ארבע מאות שנה. וימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו), יוסף מת בן ק"י שנה, אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף, ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי, וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל, למצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שמות א' ח'), ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים, אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה, ובני ישראל פרו וישרצו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שמות א' ח'), נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה, ואין השעבוד יותר על כן, ולא פחות מפ"ז שנים כשנותיה של מרים, ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר ויפץ העם וגו' (שמות ה יב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo 14מכילתא בא י״ד

ומושב בני ישראל וגו'. כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בר' ט"ו:י"ג). כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה בין הבתרים. רבי אומר: כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה (בר' ט"ו:ט"ז). כיצד יתקיימו שני כתובין אלו? אמר הקדוש ב"ה אם עושין תשובה אני גואלם לדורות ואם לאו אני גואלם לשנים. ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה וזה אחד מן הדברים שכתבו לתלמי המלך כיוצא בו כתבו אליו אלהים ברא בראשית, אעשה אדם בצלם ובדמות זכר ונקוביו בראם, ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי, הבה ארדה ואבלה שם שפתם, ותצחק שרה בקרוביה לאמר, כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס, ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא אדם, לא חמור אחד מהם נשאתי, אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים. וכתבו לו אשר לא צויתי לאומות לעבדם. וכתבו לו ואת צעירת הרגלים ומושב בני ישראל [אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען ובארץ גשן] שלשים שנה וארבע מאות שנה.

Mekhilta DeRashbi Shemot 12:40מכילתא דרשב״י שמות י״ב:מ׳

ומושב בני ישר' וגו' וכי שלשים שנה וארבע מאות שנה ישבו במצ' והלא לא היו במצ' אלא מאתים ועשר שנים? וכי מאתים ועשר שנים ישבו שנא' יש' במצ' והלא קהת מיורדי מצ' היה <שנא'> ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה (שמ' ו':י"ח), ונאמ' ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה (שמ' ו':כ'), ושמנים של משה, הרי שלש מאות וחמשים שנה. מה ת"ל ומושב בני יש' וגו'? ישיבות הרבה ישבו: ישיבת אברהם בארץ פלשתים (בר' כ':א'), ישיבת יצחק בארץ כנען (בר' כ"ה:י"א), ישיבת יעקב בארץ מגורי אביו (בר' ל"ז:א'). ה[רי] את מלקטן ועושה אותן ארבע מאות [שנה. ומ]נין שארבע מאות [שנה] היו? הרי נאמ' לאברהם בין [הבתרים יד]וע תדע וגומ' (בר' ט"ו:י"ג) ביצחק הוא אומ' ויצח[ק בן ששים שנה וגומ'] (בר' כ"ה:כ"ו) [וכן י]עקב אמ' לפרעה ימי שני מגורי שלשים [ומא]ת שנ[ה (בר' מ"ז:ט') הרי] [מאה ו]תשעים שנה נשתייר<ו> שם מאתים ועש]ר שנים. וסימן לדבר [שנותיו של איוב. כשירדו יש' למצ' נולד איוב ו]כשעלו מת שנא' ויוסף [ה' את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מ"ב:י'), ואו' ויחי] איוב אחרי זאת וגומ' (שם טז). בחצי − בחצי הלילה נדבר עם אבינו אברהם בין הבתרים, ובחצי הלילה (הלילה) נולד יצחק, ובחצי הלילה לקו בכורות. מצ' שנ' ויהי מקץ קץ אחד לכולן. שלשים שנה וארבע מאות שנה − שלשים שנה אלו מה טיבן? מיום שנידבר עם אבינו אברהם בין הבתרים ועד שנולד יצחק ל' שנה, ומשנולד יצחק ועד שיצאו יש' ממצ' ארבע מאות שנה.

Bereshit Rabbah (Theodor-Albeck) 44בראשית רבה (תיאודור-אלבק) מ״ד

כי גר יהיה זרעך וגו' משתראה לך זרע לארבע מאות שנה, אמר ר' יודן גירות עבדות עינוי בארץ לא להם לארבע מאות שנה לאספטיה שלהם.

Bereshit Rabbah 46:2בראשית רבה מ״ו:ב׳

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, זמן היה לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה שנאמר (בראשית יז) בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו, זמן היה להם לבניו שנמולו שתי פעמים אחד במצרים ואחד במדבר שנאמר (יהושע ה) כי מולים היו כל העם היוצאים וגו', וימול בן ארבעים ושמונה שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני הגרים, ואם תאמר היה לו לימול בן שמונים וחמשה שנה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים, אלא כדי שיצא יצחק מטפה קדושה, וימול בן שמונים וששה שנים בשעה שנולד ישמעאל אמר ריש לקיש קנמון אני מעמיד בעולם מה קנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות כך משנצרר דמו משבטל יצרו משבטלה תאותו משנקשר דמו, אמר אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון.

Bereshit Rabbah 63:3בראשית רבה ס״ג:ג׳

אברם נקרא אברהם, יצחק נקרא אברהם, דכתיב (בראשית כה) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם, יעקב נקרא שמו ישראל דכתיב (בראשית לב) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, יצחק נקרא שמו ישראל, דכתיב (שמות א) ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, אברהם נקרא ישראל, רבי נתן אמר מילתא עמיקתא היא (שמות יב) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ כנען ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה.

Bereshit Rabbah 91:2בראשית רבה מקץ פרשה צ״א:ב׳

ויאמר הנה שמעתי וגו', רדו ושברו לנו משם, א"ר אבא בר כהנא בישרם שהן עתידין לעשות שם ר"י שנה מנין רד"ו.

Pesikta DeRav Kahana HaChodesh 5:7פסיקתא דרב כהנא החודש ה׳:ז׳

קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב':ח'). ר' יהוד' ור' נחמי' ורבנין. ר' יהודה א' קול דודי הנה זה בא, זה משה. בשעה שבא משה וא' לישר' בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו, רבינו משה, היאך אנו נגאלין, לא כך אמ' הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בר' ט"ו:י"ג), והלא אין בידינו אלא מאתים ועשר. א' להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב':ח'), מדלג על הקיצים ועל החשבונות ועל העיבורים, ובחדש הזה אתם נגאלין, החדש הזה לכם ראש חדשים (שמ' י"ב:ב'). ור' נחמיה א' קול דודי הנה זה בא (שה"ש ב':ח'), זה משה, בשעה שבא ואמ' לישר' בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו, רבינו משה, היאך אנו נגאלין וארץ מצר' מלאה מטנופת ע"ז שלנו. א' להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע"ז שלכם, אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. ואין הרים אלא בתי ע"ז, היך מה דאת א' על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו (הושע ד':י"ג). ורבנין אמרין קול דודי הנה זה בא (שה"ש ב':ח'), זה משה, בשעה שבא ואמר לישר' בחדש הזה אתם נגאלין אמרו לו, רבינו משה, היאך אנו נגאלין ואין בידינו מעשים טובים. א' להן, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט, בצדיקים שבכם כגון עמרם ובית דינו. ואין הרים וגבעות אלא בתי דינין, היך מה דאת אמר אלכה וירדתי אל ההרים (שופטים י"א:ל"ז). א"ר יודן עבדות וגירות בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בר' ט"ו:י"ג), אפילו על איספיטלית שלהם.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 12:40-41תרגום ירושלמי (יונתן) שמות י״ב:מ׳-מ״א

(40) And the days of the dwelling of the sons of Israel in Mizraim were thirty weeks of years (thirty times seven years), which is the sum of two hundred and ten years. But the number of four hundred and thirty years (had passed away since) the Lord spake to Abraham, in the hour that He spake with him on the fifteenth of Nisan, between the divided parts, until the day that they went out of Mizraim. (41) And it was at the end of thirty years from the making of this covenant, that Izhak was born; and thence until they went out of Mizraim four hundred (years), on the selfsame day it was that all the hosts of the Lord went forth made free from the land of Mizraim.

(מ) ויומייא דיתיבו בני ישראל במצרים תלתין שמיטין דשנין דסכומהון מאתן ועשר שנין ומניין ארבע מאה ותלתין שנין מן דמליל ייי לאברהם מן שעתא דמליל עמיה בחמיסר בניסן ביני פסוגייא עד יומא דנפקו ממצרים. (מא) והוה מסוף תלתין שנין מדיאיתגזרת גזירתא הדא עד דאיתיליד יצחק ומן דאיתיליד יצחק עד דנפקן פריקין ממצרים ארבע מאה והוה בכרן יומא הדין נפקו כל חילייא דייי פריקין מארעא דמצרים.

Tanchuma Masei 7תנחומא (ורשא) מסעי ז׳

צו את בני ישראל זש"ה לא איש אל ויכזב (במדבר כג) לא איש עושה לאל שיכזב, ולא בן עמרם עושה אותו להתנחם שהוא אומר הרף ממני (שמות לב) עמד בן עמרם ועושה אותו להתנחם שנאמר (שמות ל"ב) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, דבר אחר לא איש אל ויכזב בטובה כשהוא אומר להביא טובה אעפ"י שהדור חייב אינו חוזר בו לא איש אל ויכזב, וכשהוא אומר להביא רעה חוזר בו שנאמר ההוא אמר ולא יעשה, תדע לך שאמר לאברהם הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' (בראשית טו) ועשה כן שנאמר (דברים א) ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום וגו', א"ל לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו) ולא עינו אלא מאתים ועשר שנים הוי לא איש אל ויכזב בטובה, אבל ברעה ההוא אמר ולא יעשה אמר לישראל כי אתם לא עמי (הושע א) וחזר ואמר ואמרתי ללא עמי עמי אתה, הוי ההוא אמר ולא יעשה, אמר לאברהם, כי לך ולזרעך אתן (בראשית כו) ולא חזר שנא' כי אתם באים אל הארץ כנען והכניסם לארץ.

Midrash Aggadah Shemot 4:24מדרש אגדה שמות ד׳:כ״ד

ויהי בדרך במלון. אם דרך למה מלון, אלא מלמד שהיה משה נכנס ויצא ממלון לדרך, ומדרך למלון, והיה מהרהר בדעתו ואומר אם ילך למצרים לגאול את ישראל אם לאו, לפי שהיה מהרהר בדעתו אם אומר הגיע זמן הגאולה, יאמרו בודאי אנו יודעין שהקב"ה אמר שיהא השעבוד ארבע מאות שנה, ועדיין אין עת הגאולה, ואם אומר להקב"ה אנה אני הולך שהרי עדיין לא הגיע ארבע מאות שנה, כעס עליו הקדוש ברוך הוא, אמר לו הקדוש ברוך הוא כבר נתנבא להם יוסף פקד (פקדתי) [יפקוד] (בראשית נ':כ"ד), כלומר מנין פקוד יחסר להם הקדוש ברוך הוא מן השעבוד, ולכך נחסרו ק"ץ שנה כמו פקוד והם צ', כנגד צ' של שרה אמנו שהיתה כשהולידה את יצחק, ומאה שנה כנגד אברהם בעת שהוליד ליצחק: ד"א ויהי בדרך במלון. שלח הקדוש ברוך הוא את אוריאל ונדמה לו לנחש, והיה בולע [את] משה מראשו ועד בריתו, וכל זאת למה, לפי שהיה בנו ערל, וכראות צפורה כך נתייראה אמרה שמא יבלע זה שאינו מהול: מיד ותקח צפרה צר וגו'.

Baraita of 32 Middot, Middah 32ברייתא דל״ב מידות, מידה ל״ב

ממוקדם ומאוחר שבפרשיות, כיצד? ויאמר ה' אליו קחה לי עגלה משולשת (בראשית ט"ו), אימתי נאמרה פרשה זו אחר מלחמת המלכים, והמעשה הזה היה קודם שיצא אברהם חמש שנים, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וד' מאות שנה (שמות י"ב) ואמר ר' יוסי אי אתה מוצא חשבון זה אלא משבעים שנה לאברהם שנגזרה גזירה על ענין בברית בין הבתרים, הא למדת שגזרת ענין בין הבתרים היה חמש שנים קודם יציאת אברהם מחרן ונכתבה מאוחרת.

Pirkei DeRabbi Eliezer 47 (48)פרקי דרבי אליעזר מ״ז (מ״ח)

ר' אלעזר בן עזריה אומ' והלא לא ישבו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר שנים, תדע לך שהוא כן בא וראה כשירד יוסף למצרים היה בן שבע עשרה שנה ובן שלשים שנה עמד לפני פרעה ושבעה שני שבע ושני שנים רעב עד שלא ירד יעקב, שנ' כי זה שנתים הרעב, הרי תשעה ושלשים שנה, ולוי בן יעקב היה גדול מיוסף שש שנים, ובירידתו למצרים היה בן חמש וארבעים שנה, ושני חייו במצרים שתים ותשעים שנה הרי כלם מאה ושלשים ושבע שנה, חיי לוי היו שלשים ומאת שנה, ובירידתו למצרים ילדה לו אשתו את יוכבד בתו, שנ' ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי, ובת מאה ושלשים שנה ילדה את משה, ומשה בן שמנים שנה בעמדו לפני פרעה הרי כלם מאתים ועשר שנים, וכאן הוא אומ' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, אמ' ר' אלעזר בן ערך לא אמ' לו הב"ה לאברהם אלא משעה שהיה לו זרע, שנ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, וכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע, ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה, אמ' לו והרי כתו' ומושב בני ישראל ארבע מאות ושלשים שנה [א"ל רד"ו] שישבו ישראל במצרים [ו]חמש שנים קודם שבא יעקב אבינו למצרים נולדו לו ליוסף שני שבטים מנשה ואפרים והם [מן השבטים שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו] (מישראל וירדו במצרים) הרי מאתים וחמש עשרה שנה ימים ולילות, [הרי] ארבע מאות ושלשים. שדלג הב"ה הקץ בזכות אבות שלשה שהם עמודי עולם ובזכות אמהות שהם גבעות עולם, ועליהם הכתוב אומ' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות.

R. Saadia Tafsir Bereshit 15:13ר׳ סעדיה גאון תפסיר בראשית ט״ו:י״ג

ארבע מאות - עד סוף ארבע מאות.

R. Saadia Commentary Bereshit 15:13ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית ט״ו:י״ג

… ואין מבני יעקב מי שהאריך ימים יותר מלוי. ותגרע את הקי"ז שנים עד שתגיע לשמונים. וכשנביא בחשבון את השנים שכל אחד מהם חי עם אביו, ונכניס את השנים של זה עם זה, יתקיים לנו התאריך של ר"י שנים. ואשר לארבע מאות שנים, לא כולן היו של ענוי, ואף לא של עבדות, אלא כל שלושת דברים, גרות עבדות וענוי, בכולן יחד היו ת' שנה. ככ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. גרות ועבדות ועינוי, כולן יחד ת' שנה. וזה כמי שאומר: הייתי בבגדאד וכופה ובצרה עשרים שנה. ואפשר שהיה י"ב במקום אחד, שבע במקום אחד ואחת במקום אחר. וכן, "כי גר" - ת' שנים, "ועבדום" - ר"י, "וענו אותם" - פ' שנים. והתאריך הזה נופל על בניו בלבד, ככ': "יהיה זרעך". ולפיכך הוא נחשב מלידת יצחק. ואשר לת"ל שנים, הנסיעות של אברהם נכללות בהן והן השלושים שהזכרנון בפרשת ויקח תרח את אברהם בנו. כי לא נאמר שם, "זרע אברהם", אלא: "ומושב בני ישראל" וישראל הוא יעקב. וכשאומרים: בני פלוני, זה חל על בניו ועל משפחתו, כגון ואלה בני המדינה. והרי זה נופל על (כל) המשפחה (של בני ישראל). ואברהם בכלל בני ישראל. ובאומרו: "אשר ישבו במצרים", רצונו: מחוז מצרים, ומה שהוא תחת שלטונו, מכל הארצות, עד נהר פרת שלפעמים היה שייך למצרים ככ' "ולא הוסיף מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת" וג'. וזה הוא באור קץ (גלות) מצרים.

R. Saadia Tafsir Shemot 12:40ר׳ סעדיה גאון תפסיר שמות י״ב:מ׳

אשר ישבו במצרים - שישבו בעסקי מצרים.

R. Saadia Emunot VeDeiot 8:4 (p. 244)ר׳ סעדיה גאון אמונות ודעות ח׳:ד׳ (עמ׳ 244)

ואבאר את זה ואומר, מקום הספק בשעבוד מצרים הוא זמן ארבע מאות שנה גרות זרע אברהם וכניעתם ועבדותם כאמרו ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וזה משנולד יצחק, וזמן ארבע ושלשים שנה נכללו בהם גרות אברהם שלשים שנה, כי יציאת אברהם מחרן לארץ ישראל מפורשת, ויציאתו מכותה לחרן אינו מפורש, ויהיו השלשים שנה מסעות אברהם, כאמרו ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל היאך נקרא אברהם בני ישראל, והיאך נעשו חרן וארץ ישראל קרוים מצרים, יש לזה כמה פירושים שאין זה המקום להזכירם. ועם זאת הרי כל זמן ישיבתם במצרים מאתים ועשר שנים, ולא יוכל שום אדם לחשוב שהם ישבו ארבע מאות שנה, כי ימנעוהו מכך ימי חיי קהת ועמרם ומשה, ואין זה מקום ביאורו. נמצא שהם שלשה זמנים, ארבע מאות שנה, וארבע מאות ושלשים שנה, ומאתים ועשר שנים.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 35:27ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית ל״ה:כ״ז

ומאמרו "אשר גר שם א[ברהם]", מלמדנו בו ידיעת הגרות, ויתבאר על ידו מאמר ה[אל] "כי גר יהיה זרעך" (בר' ט"ו:י"ג). כי הוא לא התכוון בו אלא ליצחק [וליעקב]. לא אמר "אשר גר שם אברהם וישמעאל", ולא מצאנו [שהוא] נתן שם גרות לישמעאל ועשו, אע"פ שהם [זרע (?)] אברהם, אלא שהוא כבר קבע בדיוק את זה באמרו "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בר' כ"א:י"ב).

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 41:1ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית מ״א:א׳

הקיצים הקבועים במקרא הם על שני מינים: המין הראשון הוא: הקיצים המוגבלים (ומוגדרים) בהתחלתם ובסופם, וזה כאמרו "מקץ עשר שנים לשבת אברם" (בר' ט"ז:ג'), ואמרו "ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית ה' ואת ביתו" (דה"ב ח':א') ודומיהם. והמין השני: הקיצים הבלתי מוגבלים בתחילתם, הזקוקים לפרשנות עדינה ולהסקת מסקנה חזקה, ואנחנו מתכוונים לשישה מהם: והרי הראשון מהם אמרו "ויהי מקץ ימים ויבא קין" וג' (בר' ד':ג') והתחלתו אירור הארץ. והשני אמרו "ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח" וג' (בר' ח':ו') והתחלתו ראשית חסרון המים. והשלישי אמרו "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם" וג' (שמ' י"ב:מ"א) וזה לדיבור בין הבתרים. והרביעי אמרו "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא" וג' (שמ"ב ט"ו:ז'), וזה כמו שאמרו קדמונינו (סדר עולם י"ד) לקץ ששאלו המלכים בגלל אי אפשרות היות התחלתה ראשית מלכות דוד. והחמישי אמרו "ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו" וג' (ירמיה מ"ב:ז') קץ לעת תפילתו, והשישי אמרו כאן "ויהי מקץ שנתים ימים", כי ראשיתו זמן מאסרם של שר המשקים ושר האופים על יסוד מה שזכרו קדמונינו.

R. Shemuel b. Chofni Gaon Bereshit 46:8ר׳ שמואל בן חפני גאון בראשית מ״ו:ח׳

וכאשר פתח כאן באמרו: "ואלה שמות בני ישראל", אחר אמר: "יעקב ובניו" – הודיענו שהוא קורא "יעקב" בשם "בני ישראל" – ויצא בזה אמרו (שמ' י"ב:מ'): "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים" וג'. שיעקב נכנס בכלל מי שייקרא בשם הזה ובזה איפוא נתברר החשבון הזה.

R. Chananel (cited in R. Bachya Shemot 12:40)ר׳ חננאל (מובא בר׳ בחיי שמות י״ב:מ׳)

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים. מצינו בגאולת מצרים ג' קצים, והם: ת' שנה, ת"ל שנה, רד"ו שנה. ת' שנה, הם נמנים מתחלת גרות זרע אברהם עם ענים ודלותם ולחצם של בניו, שנאמר: (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", ובזה נכלל גרות ועבדות. ת"ל שנה, הם נמנים מיצחק משעה שנולד. רד"ו שנה, הם שישבו במצרים מנין רד"ו. וכן תמצא בגאולתנו העתידה ג' קצים בספר דניאל: אלף ק"נ, אלף ר"צ, אלף של"ה, הוא שכתוב תחלה: (דניאל ח, יג - יד) "ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר עד מתי החזון התמיד והפשע שומם תת וקדש וצבא מרמס", "ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש", חשוב ימים ולילות ביחד וכיון שנחלקם בימים הרי אלף ק"נ שנה, וכתיב: (שם יב, יא) "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים", וכתיב אחריו: (שם, יב) "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה", והיתה הסבה מאת הקדוש ברוך הוא שהיתה גאולת מצרים על ג' קצים כדי לחזק ידינו הרפות בגלותנו זה, ושלא נאמר אבדה תקותנו נגזרנו לנו, כי מאחר שנתברר לנו כי ג' קצים אלו של גאולת מצרים שלשתן היו אמת, כן עלינו להאמין כי ג' קצים המפורשין בדניאל בגאולתנו העתידה כלם אמת, אף על פי שיש שם מדות וחשבונות מתחלפות, ועל כן נגזרו כאן וכאן ג' קצים שאם יזכו יהיו נגאלין בראשון ואם לא יזכו בראשון יזכו בשני, ואם לא יזכו בשני יזכו בשלישי, ואי אפשר שתאחר הגאולה מן הקץ הקצוב האחרון ואילך, כן כתב רבינו חננאל ז"ל.

R. Yonah ibn Janach Sefer HaRikmah Sha'ar 28 (p. 312)ר׳ יונה אבן ג׳נאח ספר הרקמה שער כ״ח (עמ׳ 312)

… והדומה לאמרו: ותבך עליו שבעת הימים, כלומר עד תום שבעת הימים, הוא מה שאמר הכתוב: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמ' י"ב:מ'), כלומר עד תום המנין הזה, מעת אמר האלהים לאברהם: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בר' ט"ו:י"ג), כלומר, עד השלמת ארבע מאות שנה, ואל זה רמז הפסוק, באמרו: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", כלומר עד תום המנין הזה מעת המחזה.

Rashi Bereshit 15:13רש״י בראשית ט״ו:י״ג

כי גר יהיה זרעך THAT THY SEED SHALL BE A STRANGER – From the birth of Isaac until Israel left Egypt was a period of 400 years. How so? Isaac was 60 years old when Jacob was born, and Jacob when he went down to Egypt himself stated, (Genesis 47:9) "The days of the years of my sojournings are a hundred and thirty years", making together 190 years. In Egypt they were 210 years — corresponding to the numerical value of the word רדו (see Rashi in Genesis 42:2) — making altogether 400 years. If, however, you say that they were in Egypt 400 years — well, Kohath was one of those who went down to Egypt with Jacob; go and add up the years of Kohath (130), those of Amram (137), and the 80 years that Moses was old when Israel left Egypt, and you only have about 350, and you really have to deduct all the years that Kohath lived after Amram was born, and those that Amram lived after the birth of Moses (Megillah 9a). בארץ לא להם IN A LAND THAT IS NOT THEIRS – It does not say here in the land of Egypt but in a land that is not theirs; for soon after Isaac was born it states, (Genesis 21:34) "And Abraham sojourned (ויגר) [in the land of the Philistines]"; in regard to Isaac it is said, (ib. 26:3) "Sojourn (גור) in this land (Canaan)", and of Jacob Scripture states, (Psalms 105:23) "Jacob sojourned (גר) in the land of Ham", whilst of his sons it is said, (Genesis 47:4) "To sojourn (לגור) in the land (of Egypt) have we come".

גר יהיה זרעך – משנולד יצחק ארבע מאות שנה עד שיצאו ישראל ממצרים , כיצד יצחק בן ששים כשנולד יעקב ויעקב כשירד למצרים ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה (בראשית מ"ז:ט') הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו שמה , ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת ושל עמרם ושמונים שנה של משה שהיה כשיצאו ממצרים בן שמונים אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהם כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה. בארץ לא להם – לא נאמר בארץ מצרים אלא לא להם, ומשנולד יצחק, בכולן נאמר ויגר אברהם וגו' (בראשית כ"א:ל"ד), ויצחק ויגר בגרר (בראשית כ"ו:ג') , ויעקב לגור בארץ באנו (בראשית מ"ז:ד').

Rashi Shemot 6:18-20רש״י שמות ו׳:י״ח-כ׳

(18) ושני חיי קהת … ושני חיי עמרם וגו' AND THE YEARS OF THE LIFE OF KOHATH WERE etc. … AND THE YEARS OF THE LIFE OF AMRAM WERE etc. – From these numbers we may gather regarding the period of residence of the children of Israel, — viz., four hundred years, of which Scripture speaks, that these four hundred years were not passed in Egypt alone, but that they date from the day of Isaac's birth. You know that Kohath was one of those who went down to Egypt; now reckon all his years (133) although really we should not take into account the years he lived before he went down to Egypt, and the years of Amram, his son (137), and the eighty years of Moses, the latter's son, which he had attained when the Israelites left Egypt, and you will not find them totaling to four hundred, and in this calculation many years of the sons' ages are included in those of their fathers (i.e. in such a calculation one must deduct i.e.ch instance the father's age when his son was born since this number is included in the total age of each of these persons) (cf. Rashi on Exodus 12:40).

(יח) ושני חיי לוי וגו' ושני חיי קהת וגו' ושני חיי עמרם וגו' – ומחשבון זה אנו למידין על מושב בני ישראל ארבע מאות שנה שאמר הכתוב שלא באר' מצרים לבדה היו אלא מיום שנולד יצחק שהרי קהת מיורדי מצרים היה, חשוב כל שנותיו ושנות עמרם ושמונים של משה לא תמצאם ארבע מאות שנה, והרבה שנים נבלעים לבנים בשני האבות.

Rashi Shemot 12:40רש״י שמות י״ב:מ׳

אשר ישבו במצרים WHO ABODE IN EGYPT after the other settlements (i.e. including those also) which they had made as strangers in a land that was not theirs (cf. Mekhilta, Megillah 9a). שלשים שנה וארבע מאות שנה FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS – Altogether from the birth of Isaac until now were 400 years, and we must reckon from that event, for only from the time when Abraham had offspring from Sarah could the prophecy (Genesis 15:13) "Thy offspring shall be a stranger" be fulfilled; and there had been 30 years since that decree made at "the convenant between the parts" until the birth of Isaac. It is impossible to say that this means that they were 430 years in the land of Egypt alone, for Kohath was one of those who came into Egypt with Jacob (Genesis 46:11); go and reckon all his years and all the years of Amram his son and the whole eighty years of Moses, the latter's son, until the Exodus and you will not find that they total to so many; and you must admit that Kohath had already lived many years before he went down to Egypt, and that many of Amram's years are included in the years of his father Kohath, and that many of the 80 years of Moses are included in the years of his father Amram, so that you see that you will not find 400 years from the time of Israel's coming into Egypt until the Exodus. You are compelled to admit, even though unwillingly, that the other settlements which the patriarchs made in lands other than Egypt come also under the name of "sojourning as a stranger" (גרות), including also that at Hebron, even though it was in Canaan itself, because it is said, (Genesis 35:27) "[Hebron] where Abraham and Isaac sojourned", and it says, (Exodus 6:4) "[the land Canaan], the land of their sojournings wherein they sojourned". Consequently you must necessarily say that the prophecy, "thy offspring shall be strangers… [four hundred years]" began only from the time when he had offspring. And only if you reckon the 400 years from the birth of Isaac will you find that from the time they came into Egypt until the time they left it, was 210 years (as alluded to in Genesis 15:13). This was one of the passages which they altered for king Ptolemy.

אשר ישבו במצרים – אחרי שאר הישיבות, שישבו גרים בארץ לא להם. שלשים שנה וארבע מאות שנה – בין הכל, משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה משהיה לו זרע לאברהם נתקיים כי גר יהיה זרעך (בראשית ט"ו:י"ג) ושלשים שנה היו משנגזרה גזירה בין הבתרי' עד שנולד יצחק, ואי איפשר לומר בארץ מצרים לבדה שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה, צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה לא תמצאם כך, על כרחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת, והרבה משנים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמנה ארבע מאות לביאת מצרים, והוזקקת לומר על כורחך שאף שאר הישיבות נקראו גירות ואפילו חברון, שנאמר אשר גר שם אברהם ויצחק (בראשית ל"ה:כ"ז), ואומר את ארץ מגוריהם אשר גרו בה (שמות ו':ד'), לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע, וכשתמנה ארבע מאות משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן, מאתים ועשר, וזה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך.

Rashi Shir HaShirim 2:10-11רש״י שיר השירים ב׳:י׳-י״א

ענה דודי – על ידי משה. ואמר לי – על ידי אהרן. קומי לך – זרזי עצמך (שמות יא) וישאלו איש מאת רעהו. (יא) הנה הסתיו עבר – אין עכשיו טורח בדרך, סתיו חורף תרגום סתוא כי הנה הסתיו עבר – אלו ארבע מאות שנה דלגתים למנותם משנולד יצחק. הגשם – שהוא טרחותו של סתיו חלף והלך לו כלומר שמנים ושש שנה של קושי השעבוד נגזרו עליכם והלכו להם משנולדה מרים הקשו המצריים שעבוד על ישראל ולכך נקראת מרים על שמררום.

Rashi Megillah 9aרש״י מגילה ט׳.

ובשאר ארצות - שלא יאמר שקר כתוב בתורה, שהרי קהת מיורדי מצרים היה וכשאתה מונה שנותיו של קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של משה כולן אין מגיעות לארבע מאות שנה, כל שכן שהרבה משנות הבנים נבלעין בתוך שנות האבות, אלא שמנה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים, ומשם עד שנולד יצחק שלשים שנה, ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה, צא מהם ששים של יצחק ומאה ושלושים שחיה יעקב כשבא למצרים - נשארו מאתים ועשר, וכן היתה הגזרה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו) ולא נאמר במצרים אלא בארץ לא להם, וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים, ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו, שהן זרעו של אברהם, גרים, ושלשים של קודם לכן לא נמנו בגזרה, דהא זרעך כתיב.

R. Yosef Kara Bereshit 15:13ר׳ יוסף קרא בראשית ט״ו:י״ג

בעבודה ועינוי איך תמצא ארבע מאות שנה. ותירץ מה טעם האתנחתא תחת אותם. לומר ולפרש וענו אותם בין רבים בין מועטים וארבע מאות שנה הסמוך לו מוסב על גר יהיה זרעך ולא על עינוי שהאתנחתא מפרדת. (פענח רזא כ"י אוקספורד אופ' 103 בשם והקשה ר' יוסף קרא)

Rashbam Shemot 12:40-41רשב״ם שמות י״ב:מ׳-מ״א

(40) ומושב THE LENGTH OF TIME THAT THE ISRAELITES LIVED IN EGYPT WAS until FOUR HUNDRED AND THIRTY YEARS had passed from the time that God spoke to Abraham "between the pieces": For Abraham was seventy years old when God spoke to him "between the pieces" [and from that point until the exodus four hundred and thirty years elapsed. The four hundred years, spoken of in the verse that begins "Your offspring shall be strangers," (Gen. 15:13) began only with the birth of Isaac, as I explained above in [my commentary on the covenant] "between the pieces." (41) ויהי AT THE END OF THIRTY YEARS – since the "covenant between the pieces" – AND FOUR HUNDRED YEARS – since the birth of Isaac – ON THAT VERY DAY [ALL THE RANKS OF THE LORD DEPARTED]: Still they lived in Egypt only for the last two hundred and ten years of the [total of] four hundred and thirty years.

(מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים – עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה משנאמר לאברהם בין הבתרים, כי בן שבעים שנה היה אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים (סדר עולם רבה א'), והארבע מאות של גר יהיה זרעך התחילו מיצחק (סדר עולם רבה ג') כמו שפירשתי הכל בפרשת {בין ה}בתרים. (מא) ויהי מקץ שלשים – של ברית בתרים וארבע מאות שנה של לידת יצחק, ויהי בעצם היום הזה וגו'. ומכל מקום במצרים לא ישבו אלא מאתים ועשר של סוף ד' מאות ושלשים.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 15:13אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ט״ו:י״ג

ארבע מאות שנה – עד סוף זה הקץ מהיום.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 46:23אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ו:כ״ג

ובדרש כי יוכבד נולדה בין החומות. גם זה תמה, למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה בת ק"ל שנה. ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת צ'. ולא די לנו זה הצער, עד שעשו פיטנים פיוטים ביום שמחת תורה, יוכבד אמי אחרי התנחמי והנה היא בת ר"נ שנה. וכן אחיה חי כך וכך שנים. דרך הגדה או דברי יחיד.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 12:40אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״ב:מ׳

ומושב בני ישראל – תירגמו הזקנים, אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. ויש או' כי ארץ כנען בימים ההם תחת יד מלך מצרים היתה, והם צריכין ראיה. והגאון אמר כי פירושו עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה. והם החשבון מיום צאת אברהם מחרן או מאור כשדים. ואנחנו נדע באמת כי לא עמדו ישראל במצרים מיום רדת יעקב עד צאתם זה המספר. וזה לנו האות, כי הנה קהת מיורדי מצרים היה. ואם חשבנו שהיה בן חדש ויהי אחיו מררי בן אם אחרת, ונאמר כי הוליד קהת את עמרם בשנת מותו, גם כן עמרם עם משה. והנה חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה (שמות ו':י"ח). ושני עמרם מאה ושבע ושלשים (שמות ו':כ'). ומשה בן שמונים שנה והנה חסרו שמונים. וכאשר הסתכלנו במקרא נמצא כאלה רבות. והנה אמר הנביא. ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים (ישעיהו ז':ח'). וזה היה במלכות אחז. ונאמר כי בתחלת מלכותו היתה הנבואה הזאת, וכל מלכות אחז שש עשרה (מלכים ב ט"ז:ב'). ובשנת שש לחזקיה (מלכים ב י"ח:י') גלתה שומרון. ותחלת החשבון היה מיום הרעש (עמוס א':א'). ובספר מלכים ובדברי הימים כאלה רבים. ולא ארצה להאריך, כי הייתי מביא ראיות מהכתוב, כי מה שהעתיקו לנו חכמינו שגלות מצרים היתה מאתים ועשר שנים (ב"ר צ"א:ב') כן הוא. ודי לנו העתקתם, כי היא הראייה הגמורה. ותוספת שלשים שנה על קץ אברהם מיום צאתו מארצו. וכן הפירוש שאמר השם לאברהם ארבע מאות שנה עד סוף ארבע מאות מהיום (בראשית ט"ו:י"ג). וזה הפירוש שלהגאון נכון הוא. גם הוא אמר אין לנו צורך עמו שנאמר כי אברהם ויצחק נקראו בני ישראל.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 13:18אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״ג:י״ח

וחמשים – חגורי חומש, מגזרת ויכהו שם החמש (שמואל ב ג':כ"ז). ויש או' כי טעמו הצלע החמישית, וכן חלוצים תעברו (דברים ג':י"ח), חגורי חלוצים. והעד הנאמן, ואתם תעברו חמשים (יהושע א':י"ד). ודרש, שעלו אחד מחמש מאות, דבר יחיד הוא, ועליו מחלוקת, ואיננו קבלה כלל. ודי לנו הצער שאנחנו בו עם חכמי ישמעאל, שהם אומרים איך יתכן מחמשים וחמשה זכרים שיולידו במאתים ועשר שנים שש מאות אלף זכרים מבן עשרים. והנה היו כפל הכפל עם הטף והנשים. כי לא חשבו יעקב ובניו, כי לא הולידו במצרים עוד. כי לא מצאנו יחוש רק אל היורדים מצרימה ולא ספרו הבנות. ותשובתנו, כי הנה יעקב לבדו הוליד בארבעים שנה ושש שנים תשעה וששים בנים ובני בנים ועל זה המספר יכפלו עד שיהיו כפלי כפלים מהמספר הכתוב. אז השיבו לנו עוד, כי יעקב ובניו לא הולידו נקבות כי אם שתים, וזה היה במעשה נס, ואל תספור כן ליורדי מצרים. ועוד שיעקב היו לו ארבע נשים, ומי יבאר שכן היו לכל אחד מבני בניו. גם אנחנו השיבונו, תנו לנו שלשה עשר זכרים בין בנים ובני בנים בארבעים ושש שנים, והנה יהיו יותר מן שבע מאות ובסוף תשעים ושנים יהיו תעשת אלפים ושלש מאות, ובסוף מאה ושלשים ושמונה יהיו יותר ממאת אלף ובסוף מאה ושמונה ושתים יהיו יותר מאלף אלפים וחמש מאות אלף, ועוד לא הגענו למאתים ועשר שנים. גם יתנו לנו עשרה בארבעים ושש שנים ויספיקו. ועוד כי הכתוב אומר על מכת ערוב ושמתי פדות בין עמי ובין עמך (שמות ח':י"ט). ואמר בספר תהלות, ישלח בם ערוב ויאכלם (תהלים ע"ח:מ"ה). והנה במכה שאכלה את מצרים נמלט ישראל, גם מת רוב מקנה מצרים בדבר, וממקנה ישראל לא מת אחד. ובמכת בכורים לא מת מישראל אחד. ובמכת חושך כתיב ולכל בני ישראל היה אור. והנה במכות שמתו בהם המצריים לא מתו ישראלים, ואף כי במכה שלא מת מצרי ממנה. ואיך מתו כל ישראל בחשך עד שלא נשאר מהם רק חלק מחמש מאות. והנה לא היה לישראל אור במושבותם (שמות י':כ"ט) רק מחשכי דבר ואפלות מות. ואחר שלא נשאר כי אם חלק קטון מעם רב, הנה לא היתה גאולה לישראל כי אם רעה חולה. וזה הפך הכתוב. והכלל דרש הוא, ואין לסמוך עליו, אולי שאמרו בתחילה היה לנו סוד.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 12:40-41אבן עזרא שמות פירוש שני י״ב:מ׳-מ״א

(מ) ומושב {בני ישראל} – חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים. והנה אזכיר במקצתם, ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום (שמואל ב ט"ו:ז'), ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה, גם לא נשלמה מלכות בית דוד. ומפרשים אמרו כי זה חשבון מיום שבת הארון בקרית יערים (שמואל א ז':א'-ב'). וכתוב ויהי בשלשים שנה (יחזקאל א':א'). יש אומרין בין שלשים שנה נתנבא, ויש אומ' ליובל, ויש אומ' למציאת ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן. ואני לא ידעתי, כי הם סברות בלי יסוד ומשענת. וכתוב ובעוד ששים וחמש שנה (ישעיהו ז':ח'). וזאת הנבואה היתה בימי אחז, ומלכותו היתה שש עשרה שנה, ובשנת שש לחזקיהו בנו גלתה שומרון. על כן הוצרכו המפרשים לומר, כי תחלת ובעוד ששים וחמש שנה, מיום שנבא עמוס וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז':י"א). ואחרים אמרו משנת הרעש, וכאשר חפשנו שנות שבת ישראל במצרים בימי יוסף ואחריו, הנה לא יגיעו במספר הכתוב, כי אין ספק כי קהת היה מיורדי מצרים. ונחשב כי הוליד עמרם בנו בסוף ימיו, וגם עמרם הוליד משה בסוף ימיו, והנה מספר חיי שניהם מאתים ושבעים שנה, ומשה היה בן שמונים שנה בצאת ישראל ממצרים, והנה הכל שלש מאות וחמשים שנה, הנה חסרו לנו שמונים. והזקנים הוסיפו ובשאר ארצות, כי, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו:י"ג) אינו דבק עם וענו. טעמו רק הוא דבק עם כי גר יהיה זרעך, וכמוהו רבים. ובפרשה הזאת מיום הראשון עד יום השביעי (שמות י"ב:ט"ו). ואחר שמצאנו כתוב שהשם אמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה, ידענו כי חשבון ומושב בני ישראל תלוי בקץ אברהם. והוצרך בעל סדר עולם לאמר, כי אחר שבא אברהם לארץ כנען שב לחרן. והוצרכו המפרשים לומר, כי נבואת אני י"י אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית ט"ו:ז') איננה דבקה עם פרשה הנזכרת.. ואין צורך לכל זה. רק חשבון ארבע מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק. ואלה השלשים שנה הנוספים, מספרם מיום שיצא אברהם מארץ מולדתו מאור כשדים ובא עם אביו אל חרן, כאשר כתוב ויבואו עד חרן וישבו שם (בראשית י"א:ל"א), ואברהם ישב עם אביו בחרן חמש שנים, ובא אל ארץ כנען והוא בן חמש ושבעים, ולא שב אל חרן. והנה כאשר נולד יצחק תמו שלשים שנה שיצא אברהם מארצו, כי הוא העיקר, כי לו נתנה ארץ כנענים. והנה פסוק אני י"י אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית ט"ו:ז') דבק עם כל הפרשה למטה ולמעלה. והנה פירוש ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, שהיו גרים שם, גם אבותיהם היו גרים, ככתוב כמעט וגרים בה (תהלים ק"ה:י"ב). ואברהם אמר גר ותושב אנכי עמכם (בראשית כ"ג:ד'). שלשים שנה וארבע מאות שנה – מיום שיצא אברהם אביהם מארץ מולדתו. (מא) וטעם ויהי מקץ שלשים שנה – להודיע, כי בעבור צעקתם אל השם לא יצאו, עד שהגיע הקץ שגזר עליהם.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 12:40ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ב:מ׳

שלשים שנה וארבע מאות שנה – מבין הבתרים היה מונה, שהיה ל' שנים קודם שנולד יצחק וגזירת ארבע מאות משנולד יצחק, כדכתיב: כי גר יהיה זרעך (בראשית ט"ו:י"ג) – משעה שיהיה זרעך. ואף על פי שלא עמדו במצרים רק רד"ו, מכל מקום הכל נקרא על שם מצרים, משום דעיקר הגלות היה במצרים. ואף על גב דכתיב: ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (בראשית י"ב:ד'), ואחר כך היה בין הבתרים, אם כן יותר מע"ה היה לאברהם בין הבתרים. ומפרש בסדר עולם (סדר עולם רבה א'), כי קודם שהיה בן ע' יצא מחרן תחילה, וכשהיה בן ע' נגלה עליו הקב"ה בין הבתרים, וחזר לחרן, ועשה שם ה' שנים, ואחר כך יצא פעם שנייה, וזהו שכתוב: ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (בראשית י"ב:ד'). ולפי הפשט: [הוא] מונה מיציאתו מארם תחילה ובא לחרן עם תרח אביו, שזה היה תחילת גלותו, ואז היה בן ע' שנה, ועמד בחרן ה' שנים ויצא. {כד}כתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ואחר כך נגלה עליו הקב"ה בין הבתרים, והיה לו יותר מע' שנה כסדר המקראות. אבל זה הפסוק אינו מונה מבין הבתרים, אלא מתחילת גלותו, שבא לחרן. [וכן מנו בני אפרים שיצאו ל' שנה קודם הקץ, כמו שאומר התרגום של ויושע, ומנו משיצא מארם, והיה להם למנות משנולד יצחק. ולדברי רבותינו, מנו מבין הבתרים. הגה"ה.]

Rambam Iggeret Teiman Ch. 3רמב״ם איגרת תימן פרק ג׳

… ודע שהקץ שבאר הקדוש ברוך הוא אותו בבאור, כלומר גלות מצרים, שאמר: "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בר' ט"ו:י"ג) לא נודעה אמתתו ונפל בו ספק; מהם מי שסבר [אז] שארבע מאות שנה אלו משעה שירד יעקב אבינו למצרים, ואחרים חשבו משהתחיל השעבוד, והיא שנת שבעים לאחר שירד יעקב אבינו למצרים, ואחרים חשבו אותן משעה שנאמרה נבואה זו לאברהם אבינו, והוא מעמד בין הבתרים, וכשמלאו ארבע מאות למעמד בין הבתרים יצאו ממצרים קצת בני ישראל קודם שעמד משה רבינו שלשים שנה, ועלה בדעתם שכבר תם הקץ והרגום המצרים והכבידו עליהם השעבוד. כן הודיעונו חכמים זכרונם לברכה. ועל האנשים ההם אשר טעו בחשבונם ודמו שכבר באה הגאולה ויצאו אמר דוד: "בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב" (תהלים ע"ח:ט'). והקץ האמתי היה ארבע מאות שנה משנולד יצחק שהוא זרע אברהם שנאמר: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בר' כ"א:י"ב), ואמר יתברך: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בר' ט"ו:י"ג), ובזמן הגלות ישלטו אותם וישעבדו בהם וייגעום. כך הוא פירוש הפסוק: "והיו ארבע מאות שנה" לגרות ולא לשעבוד, ולא התבאר זה עד שעמד הנביא הגדול, ונמצא שמיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה בשוה…

R. Avraham b. HaRambam Shemot 12:40ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות י״ב:מ׳

ומושב בני ישראל וג' – פתרונו "ישבו במצרים עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה" שתחילתם לא רדתה כניסתם למצרים ושבעים הזקנים תרגמו זה לתלמי אשר ישבו בארץ מצרים ובשאר הארצות כמו שביאר התלמוד ותחילת חשבון זה מיציאת אברהם מאור כשדים וכבר השלמנו ביאורו בספר "אלכפאיה" בפירוש ההגדה.

Radak Bereshit 15:13רד״ק בראשית ט״ו:י״ג

ויאמר...בארץ לא להם, which will never be theirs. God describes the lands in which the Israelites will be exiled as countries which were not included among those of which God had said that Avram’s descendants would inherit them. They would remain strangers in a country or countries not theirs until the conclusion of the period of 400 years of which God speaks here. God speaks of 400 years and an additional 30 years commencing now that God revealed this to him. This prophecy was fulfilled, the Jewish people leaving Egypt at the conclusion of 400 years after the birth of Yitzchok, or 430 years from the date of these revelations. On the face of it, in light of Avram having been 75 years old when he migrated from Charan, we can only account for 425 years from that time until the redemption of the Israelites from Egypt. We need to assume therefore that the vision involving the 400 years was experienced by Avram while in Charan, five years before he moved to Canaan. At any rate, God did not elaborate how many of these 400 years would be spent in Egypt, or even if any would be spent in Egypt. Our sages however, (Seder Olam chapter 3) have said that 210 years of the 400 are accounted for by the stay in Egypt, basing themselves on an allusion contained in the numerical value of the word רדו being 210. (compare Genesis 42,2 רדו שמה). The details of the 400 years are as follows: we start with Yizchok’s birth. He was 60 years at the time Yaakov was born, and Yaakov, by his own account was 130 years old when he answered Pharaoh’s question as to his age. We therefore have the first 190 years accounted for as predating the descent of the family to Egypt. It is totally impossible to believe that the 400 years referred to by God’s announcement to Avram were all spent in Egypt, seeing that Kehot, a grandson of Yaakov was among those who moved to Egypt with his family, and his age at death is given by the Torah as 133 years. We know that Moses was 80 years at the time when he made his first appearance before Pharaoh, about a year before the Exodus. If the Israelites had stayed in Egypt for 400 years, then Amram, Moses‘ father, even if he had been born during the last year of the life of Kehat would have lived for 187 years assuming that Moses was born during the last year of Amram’s life. Both of these assumptions are highly unlikely, as is the likelihood of Amram living more that 187 years without the Torah mentioning any of this. In fact, the Torah specifically states that Amram lived to the age of 137 (Exodus 6,20) It is most likely therefore, that the count of 400 years does indeed begin with the birth of Yitzchok. As long as Avram’s descendants were so few in number, they most certainly deserved to be described as “strangers” even in the land of Canaan, seeing they did not own even a small part of it. If you add the fact that Yitzchok spent many years in the land of the Philistines, and Yaakov spent 20 years with Lavan in Aram, a land which would never be part of Eretz Yisrael, neither of them could truly be perceived as a resident of the land of Canaan. ועבדום, the Egyptians will enslave them, and will oppress them. It is not unusual to apply the prefix ב to people who have been enslaved, as we find a similar construction in Leviticus 25,39 לא תעבוד בו עבודת עבד, “do not make him perform the menial duties performed by a slave.” Or Jeremiah 34,10, לבלתי עבד בם, “not to keep them enslaved.” The word עבדם i.e. עבודה is used to describe the status of the person described, whereas the word וענו refers to the manner in which such slaves would be treated.

בארץ לא להם – לא שהיה ולא יהיה להם, כלומר לא יירש זרעך הארץ הזאת, אבל יהיו גרים בארץ לא להם עד תשלום ארבע מאות, מיום שיהיה לו זרע, כי כן אמר לו כי גר יהיה זרעך, ועוד שלשים שנה מהיום, וכן היו במצרים עד ששלמו ת' שנים משנולד יצחק ול' שנה מיום שנראה לאברם בברית בין הבתרים עד שנולד יצחק. והנה אין אנו מוצאים אלא כ"ה, כי המראה הזאת בארץ כנען היתה, ואברם היה בן ע"ה בצאתו מחרן והיה בן מאה כשנולד יצחק, אלא נאמר כי החמש שנים החסרים היו משנאמר לו באור כשדים לך לך, אבל לא אמר לו כמה יהיו במצרים וכמה יהיו ימי השעבוד, אבל רז"ל פירשו (ב"ר צ"א) כי מאתים ועשר שנים היו במצרים כמנין רדו שאמר יעקב לבניו רדו שמה. וכן היה, כי יצחק בן ששים שנה היה בלדת יעקב ויעקב כשירד למצרים בן ק"ל הרי ק"צ ורד"ו הרי ארבע מאות משנולד יצחק. ואי אפשר לומר שארבע מאות שנה היו במצרים, שהרי קהת היה מבאי מצרים וכל שנותיו קל"ג ושני חיי עמרם בנו קל"ז ומשה בן פ"ח בדברו אל פרעה ואז יצאו ממצרים הנה בין כולם אינם אלא ש"ן, כל שאתה צריך לחסר מהם שני קהת כשנכנס למצרים והשנים שהיה לו עד שנולד עמרם, והשנים שהיו לעמרם עד שנולד לו משה, ומכל זה יחסרו הרבה מש"ן שנה, אין לך לומר אלא כמו שפירשו רז"ל כמו שכתבנו, ויהיה פירוש וענו אותם ארבע מאות שנה ותחלתם משנולד יצחק, אבל לא פירש כל ימי הענוי. וכלם גרים היו, כי יצחק גר בארץ פלשתים, ויעקב גר בארם ואחר כן גר במצרים עם בניו.

Ramban Bereshit 15:13רמב״ן בראשית ט״ו:י״ג

כי גר יהיה זרעך - זה מקרא מסורס, ושיעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם, ולא פירש כמה ימי העבדות והעינוי. והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב, וכן בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (להלן לט יז), וכן וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף (שם מא נז), וכן כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי (שמות יב טו), וכן ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פירות ולעטלפים (ישעיה ב כ), וכן לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי (תהלים סו טז), וכן לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל (הושע ח ב), וכן והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם (מלאכי ג יז), ורבים כן. וענין הכתוב, אף על פי שאני אומר לך לזרעך נתתי את הארץ הזאת, ידוע תדע כי טרם תתי אותה להם יהיו גרים בארץ לא להם ארבע מאות שנה וגם יעבדום וענו אותם. ורבי אברהם אמר, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בעבדות וענוי עד קץ ארבע מאות שנה מן היום הזה. ואם כן הודיעו קץ הגאולה ולא הודיעו כמה ימי הגלות. גם נכון הוא.

Ramban Bereshit 46:15רמב״ן בראשית מ״ו :ט״ו

שלשים ושלש - ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושתים, אלא זו יוכבד שנולדה בכניסתן לעיר, שנאמר (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, זו היא שיטת רבותינו (סוטה יב א). ורבי אברהם השיב ואמר כי זה תימה, אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת מאה ושלשים שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים. ולא די לנו זה הצער עד שעשו הפייטנים פיוטים ביום שמחת תורה יוכבד אמי אחרי התנחמי, והנה היא בת מאתים וחמשים שנה. וכי אחיה השילוני חיה כך וכך שנים, דרך הגדה, או דברי יחיד, אלו דבריו. והנה פן יהיה חכם בעיניו בסתירת דברי רבותינו, אני צריך לענות אליו. ואומר, כי על כל פנים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הנסים הנסתרים שהם יסוד התורה, כי היא בת לוי עצמו, לא מתיחסת אליו, כמו שכתוב (במדבר כו נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים. ועוד כתוב (שמות ו כ) את יוכבד דודתו. והנה אם נאמר כי הוליד אותה בבחרותו כאשר הוליד כל בניו, והיתה לידתה אחר רדתו למצרים מעט, הנה היא בלדת משה זקנה מאד כמנין שאמרו רבותינו או קרוב לו. ואם נאמר שנולדה לו אחר שבתו במצרים ימים רבים, והנה נחשוב שהוליד אותה אחר רדתו למצרים חמשים ושבע שנה, והוא יהיה בן מאה שנה, כי ברדתו היה בן מ"ג שנים, והנה יהיו בזה שני פלאים, שיהיה הוא זקן כאברהם אשר הזכיר הכתוב (לעיל יז יז) הלבן מאה שנה יולד, וכתיב (לעיל יח יב) ואדני זקן, ותהיה היא זקנה בלדת משה בת ע"ג, ואם נאחר עוד לידתה לסוף ימי לוי, הנה יהיה פלא גדול משל אברהם. אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הנסים הנעשים על ידי נביא שיתנבא כן מתחילה או מלאך נגלה במלאכות השם יזכירם הכתוב, והנעשים מאליהן לעזור צדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים, וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותינו בענין פינחס (במדבר כה יב) וזולתו במקומות הרבה, ולמה יזכירם הכתוב, כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם. ועם התורה אין בכל ענינו רק נסים לא טבע ומנהג, שהרי יעודי התורה כולם אותות ומופתים, כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת מן העריות או האוכל חלב, ולא יהיו השמים כברזל בטבעם מפני זרענו בשנה השביעית, וכן כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם, וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם כאשר הזכרתי זה כבר (לעיל יז א), ועוד אפרשנו בעזרת השם (שמות ו ב, ויקרא כו יא). והנה אתן לך עד נאמן על מה שאמרתי. ידענו, כי מעת בוא ישראל לארץ עד לדת אדונינו דוד היה כשלש מאות ושבעים שנה. והימים יתחלקו לארבעה דורות, שלמון ובועז ועובד וישי, ויגיע לכל אחד מהם צ"ג שנה, והנה כלם זקנים קרוב לאברהם, והיו מולידים כל אחד בשנת מותו שלא כדרך כל הארץ, כי אין החיים בזמנם מאה שנה. ואם הוליד אחד מהם בבחרותו כמנהג, יהיו האחרים זקנים מאד יותר מאברהם, ויהי בהם הפלא גדול יותר מאד, כי ימי האדם בדור אברהם ארוכים, ובשנות דוד חזרו למחציתם. ואולי חיו יותר, כי אפשר שהיו לשלמון ימים רבים בבואם לארץ, ולכן נתנו אנשי הקבלה והם חכמי אמת לעובד ימים רבים, והוא נס נסתר נעשה לאבי המלוכה בן הצדקת הבאה לחסות תחת כנפי השכינה. וכן יזכירו באמו ארך ימים רבים. וכבר פרשתי כי הפלא באברהם איננו כאשר יחשוב החכם הנזכר וזולתו מבעלי המקרא, כי אברהם הוליד את יצחק טרם מותו שבעים וחמש שנה, והנה לא עברו עליו שני חלקים בימיו, והאנשים בכל דור אין הזקנה בהם עד עבור עליהם שלשת חלקי ימותם, כאשר יחשבו הרופאים הילדות והבחרות והאישות והזקנה. ובדורות האלה אשר הימים בהם כשבעים שנה לא יחשבו לו הרופאים זוקן עד אחר ששים. ועוד כי אברהם הוליד בנים רבים אחרי ארבעים שנה מלדת יצחק, ויהיה הפלא כפלי כפלים. ואם נאמר שהחזירו האל לימי בחורותיו יקשה עליו, כי לא הזכיר הכתוב הפלא הגדול הזה, והוא נס גלוי ומפורסם בהפך מן הטבע. ומן הידוע כי האנשים בדור הזה, מהם שיולידו בזקנתם עד מלאת שבעים שנה או שמונים שנה ויותר, כפי התקומם בהם הלחות לפי טבעם. וגם הנשים אין להם זמן, וכל עוד היות להן האורח תלדנה, רק התימה באברהם ושרה כאשר פירשתי שם, מפני שלא הולידו בנעוריהם ועתה הולידו זה מזה. ועוד בשרה היה פלא כי חדל ממנה ארח כנשים ואחרי כן לא תלדנה. והנה אם יהיו ימי יוכבד כימי אביה, ותתקיים בה הלחות עד קרוב לזקנתה כמשפט הנשים, איננו פלא אם תוליד בזמן אשר נתנו לה רבותינו, מפני שרצה האלהים לגאול את ישראל על ידי האחים האלה ולא הגיע הקץ, איחר לידתם ימים רבים עד כי זקנה אמם. ולא יפלא מה' דבר.

Ramban Shemot 12:40רמב״ן שמות י״ב:מ׳

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה - משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה, שמשעה שהיה זרע לאברהם נתקיים בו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו יג), ושלשים שנה היה משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק, וכשתמנה ארבע מאות משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנים. זה לשון רש"י. והוא דעת רבותינו (במכילתא כאן). אלא שאינו מתוקן בפירושו כל צרכו, שהרי כתוב (בראשית יב יד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, ומעמד בין הבתרים היה אחר כך ימים רבים. אבל נצטרך לתרץ הענין כמו ששנו בסדר עולם (פרק א) אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה, שנאמר (בפסוק מא) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים. חזר לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר (בראשית יב ד) ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ויהיה ענין הכתוב לומר כי בצאתו מחרן ארץ מולדתו שלא חזר וראה עוד בבית אביו היה בן שבעים וחמש שנה. ודעתי בדרך הפשט כי ה' אמר לאברהם, ידוע תדע כי טרם תתי לך הארץ הזאת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ימים רבים ארבע מאות שנה, ולא חשש להודיע השלשים, כי אמר לו עוד ודור רביעי ישובו הנה (שם טו טז), להודיעו שלא ישובו מיד בסוף ארבע מאות עד הדור הרביעי שיהיה שלם עון האמורי, ירמוז לשלשים שנה הללו, כי עמדם במדבר ארבעים שנה לא [היה אלא] מפני עון האמורי שלא נשלם. ויהיה שיעור הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים עד שלשים שנה וארבע מאות שנה שישבו שם למלאות להם כן בארץ לא להם. הודיענו הכתוב כי עתה בצאתם נשלמה הגלות הנגזרת עליהם והוציאם מעבדות לחירות, לא שיוציאם ממצרים ויהיו עוד גרים בארץ לא להם. ובעבור שכבר הזכיר הענין הזה והודיע בו, לא הוצרך בו להאריך, כי לא בא הכתוב הזה רק להודיע השלשים שנה שנוספו עליהם. ולכך אמר דרך קצרה שהשלימו במצרים ארבע מאות שנה הנאמרים לאברהם אביהם וידועים להם, ועוד שלשים שנה, וחזר ואמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה לגלותם יצאו מארץ מצרים לחירות עולם. ודומה לו (דברים ב יד) והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד ל"ח שנה, להשלים החשבון, כי לא הלכו מקדש ברנע עד נחל זרד ל"ח שנה, אבל ישבו בקדש שנים רבות, ואח"כ הלכו משם וחזרו לאחור דרך ים סוף, ובשנת ל"ח עברו נחל זרד. והנה שיעור הכתוב והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד עד שלשים ושמונה שנה. וכמוהו, אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה (דניאל יב יב), שיגיע לקצם, לא להם עצמם. ואמר ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים - כי שמר להם הדבר מן העת שגזר עליהם הגלות שיוציאם בלילה הזה בבא הקץ מיד, כי בעתה אחישנה (ישעיה ס כב). או טעמו, ליל שמורים הוא לה', שהוא שומר ומצפה ללילה שיוציאם מארץ מצרים, שהקב"ה מצפה לעת שיהיו ראויים להוציאם משם. והנה אם נאמר שטעם כי גר יהיה זרעך מעת שיהיה לך זרע, ונתחיל החשבון משנולד יצחק, תהיה עמידתם במצרים מאתים וארבעים שנה כפי הפירוש שהזכרנו. גם זה לדעתי איננו דרך הפשט על נכון, שכל ימי אברהם לא יקרא הגלות בזרעו. והנכון שיאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה מן היום הזה. והענין לאמר לו, לא ינחלו בניך הארץ הזאת אשר אני נותן להם מיד, אבל יהיו גרים כמוך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועוד לא ישובו הנה עד הדור הרביעי למלאת ארבע מאות ושלשים. ואם כן תהיה עמידתם במצרים כמו מאתים ועשרים שנה, או קרוב לזה. ואם יהיה חשבון של אותיות רד"ו שמה (בראשית מב ב) מסורת בישראל, יתכן שירמוז ליורדים עצמם, שאחרי מות יעקב יעמדו הם שם מאתים ועשר שנים. ועם י"ז יהיו רכ"ז. וכבר הזכרתי (בבראשית טו יג) פירוש רבי אברהם (שם) שמאמר כי גר יהיה זרעך בעבדות וענוי עד ארבע מאות שנה מן היום הזה. ואמר כי השלשים הנוספים היו מיום צאת אברהם מארצו. והנה יהיה פירוש הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים עד מלאת שלשים שנה וד' מאות שנה להיותם גרים הם ואבותיהם בארץ לא להם. ועוד אני אומר כי הפשט המחוור מן הכל הוא שנאמר כי הגזרה היתה ארבע מאות שנה מן היום ההוא, כאשר הזכרנו, והשלשים שנה האלו הם תוספת עליהם בעון הדור ההוא. כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות וענוי שנה או שנתים והוא יוסיף על חטאתו פשע בהם, יוסיפו עליו שבע על חטאתיו וגלות ויסורין כהנה וכהנה, שאין ענשו הראשון הבטחה לו שלא יענש בעון שיעשה. והנה היה על אברהם אבינו גזרה שיהיה זרעו גר בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ושלא ישובו הנה עד דור רביעי כי לא שלם עון האמרי, ולא היתה לו הבטחה רק באחרי כן יצאו ברכוש גדול, והוא מיד, או מופלג כמה, וגם הוא על תנאי כמו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שיעמיד בדין את הגוי אם עשו כראוי לישראל לפי מעשיהם ולפי הנגזר עליהם. ועוד, שאין שום הבטחה שלא יגרום החטא לבטלה אלא במקום שבועה. ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ובטלו גם המילה, דכתיב (יחזקאל כ ח) וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים וגו', וכתיב (יהושע כד יד) והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה', ועל כן ארך גלותם שלשים שנה. והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו תפלה. וזה טעם ויאנחו מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם, וישמע אלהים את נאקתם (לעיל ב כג כד), ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי (שם ג ט), וכתיב (דברים כו ז) ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, כי לא היו ראויים להגאל מפני הקץ שבא, אלא שקבל צעקתם ונאקתם מפני הצער הגדול שהיו בו, כאשר פירשתי בסדר ואלה שמות (ב כה). ולמה יהיה קשה על הראשונים לפרש כי נתארך גלותם על הקץ שלשים שנה, והנה נתארך עליהם ארבעים שנה בחטא המרגלים, כי כל הארבעים שנים ההם היה להם ענוי, כמו שאמר (דברים ח ב) וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך, וכתיב (שם ג) ויענך וירעיבך, והיה להם גלות שלימה בארץ לא להם רק לנחש שרף ועקרב, ולא נתקיים להם ודור רביעי ישובו הנה, כי בארבעים שנה נתחלף הדור ההוא בודאי שכבר נולד, אבל החטאים גרמו הכל. ואפשר שהיה זה סבת בני אפרים שיצאו שלשים שנה קודם לביאת משה רבינו, וכמו שהזכירו רבותינו (סנהדרין צב ב), כי הם מנו ולא טעו, ועונותיו ילכדונו את הרשע (משלי ה כב). והקב"ה ימחול לנו על כל חטא ושגיאה. וטעם הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם - שזה הלילה שהיה שמור לשם להוציאם ממצרים הוא לה', כלומר מקודש לשמו, שמורים לכל בני ישראל לדורותם, שישמרו אותו לעבוד בו לפניו באכילת הפסח וזכירת הנסים, ולתת הלל והודאה לשמו, כמו שאמר (להלן יג י) ושמרת את החקה הזאת, ואמר (דברים טז א) שמור את חדש האביב. ורבי אברהם אמר כי טעם ליל שמורים הוא לה', שהשם שמרם ולא נתן המשחית לבא אל בתיהם. ואיננו נכון בעבור שאמר להוציאם מארץ מצרים.

Ramban's Critique of the Rambam's Sefer HaMitzvot, Root 1השגות הרמב״ן לספר המצוות לרמב״ם שורש א׳

והשני כי מנהג החכמים בתלמוד וגם בתורה ובנביאים כן שלא יחושו להוציא דבר אחד מן הכלל וידברו על הרוב כענין שכתוב (וישלח לה) אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם והנה חשב בנימן ולא נולד בפדן ארם, רק על הרוב ידבר. וכן (ויגש מו) כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה שבעים והנה אפרים ומנשה לא באו ליעקב מצרימה גם יוסף שם היה. וכן (ס"פ וישלח) אלה בני עדה ועמלק אינו בנה. וכן (פ' בא) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה והם מעת גלות אברהם מארץ כנען בפעם הראשונה ועמדם בשאר ארצות רק רוב המושב בארץ מצרים היה. וכן בספר עזרא (א) במניין שאמר הכתוב בעולי גולה ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן וכתוב עוד (שם ב) וישובו לירושלם ויהודה איש לעירו ומונה שם יהודה ובנימן וכהנים ולויים ונתינים ובני עבדי שלמה וכתוב אחר (שם) מספרם כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות ששים ושנו בסדר עולם (פכ"ט) בפרט אינם אלא שלשים אלף ושנים עשר אלף היכן הם אלו שעלו משאר שבטים. והנה לא חשש הכתוב להזכירם למיעוטם מכל שבט ונספחו על אלו. ובדברי חכמי' רבות בתלמוד.

New Responsa of Rashba (from ms.) #367שו״ת הרשב״א החדשות (מכתב יד) סימן שס״ז

עוד אמר המשוגע, שמצא בספר דברים שיש לו בהם מאד מן הנטיה והחלוף עד שלא יוכל אחד מבעלי הדת מהם, ושבח עצמו באותן הדברים שמצא ואמר שלא נתעורר בהם אחד מהקודמים, ועוד אמר שהקשה בהם רבים מחכמינו ונתבלבלו בהם. והוא כי בתורה בשער הד' מן הספר השני בזכרון הקבלת מרע"ה בשליחות פרעה, זכר בני יעקב ובניהם ותולדתם ואמר ואלה שמות בני לוי למשפחותם וזכר בני לוי בן יעקב ומהם היו שלשה גרשון קהת ומררי, אח"כ זכר בני גרשון ובני מררי, ואח"כ אמר ויהיו בני קהת מאה ושלושים שנה, וזכר שהיו לקהת מן הבנים ד', והם עמרם מוליד משה ואהרן ע"ה ויצהר וחברן ועזיאל, אח"כ זכר שעמרם היו לו מן הבנים נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר ובן בנו שנקרא פנחס ושהיו לקרח מן הבנים אסיר ואלקנה ואביאסף. אח"כ בא בשער הא' מן הספר הד' שהשי"ת צוה מרע"ה בחדש הב' בשנה הב' לצאתם מארץ מצרים שיקח מנין בני ישראל בזכרונם, אח"כ זכר מספר בני קהת אשר זכרנו לבדו כל אשר היה מהם מבן חדש ומעלה ועלו והגיעו ח' אלפים ושש מאות הנזכרים והיה נשיא עליהם אליצפן בן עזיאל בן קהת בן לוי בן יעקב, וכשמספר הנזכרים מבני קהת באלה הנזכרים אשר היו שנותם מל' שנה ועד בן נ' שנה היו אלפים ושבע מאות זכרים. ואמר המשוגע הזה, וזה מן הדברים הבטלים שיוכלו היות, אשר הגיעו בני קהת לארבע בלבד והגיעו בני אלה הד' לשבעה זכרים בלבד אחד מהם משה ואהרן ע"ה ומכללן אליצפן הנשיא עליהם. אמר המשוגע היאמין זה דעת בעל שכל. עד כאן דבר המשוגע. ואני אומר, כי בזה ששבח עצמו שלא קדמו אדם שהגיע לאותם הדברים שמצא, אמר אמת שלא קדמו אדם להגיע אל תכלית חולי המוח כמותו. ואשר אמר כי נתבלבלו רבים מחכמינו בתשובת שגעונותיו, שקר דבר וענה בחכמים או כזב שלא דבר עם חכם מחכמינו מעולם. ואני שואל אל המשוגע הזה, אם זאת חשבת לנטיה מן הראוי והאפשר, מי גרם אליך ליתפס בנטיה מועטת ולא נתפשת בנטיה גדולה מזו לכמה חלקים מן הצד הזה. אם ראית הספר הזה כבר ידעת וראית בו ששאר השבטים כלם נתרבו הרבה במספר ממספר שבט לוי, ושהיו הב' המולידים הראשונים הנזכרים בכתב מועטים ותולדותיהם כיוצא בהם זכורים מתי מספר מועט ורבו אותו ממנין אשר זכרת הרבה מאד. הלא תראה ראובן בן יעקב, שזכר הכתוב שהוליד מן הבנים חנוך ופלוא חצרון וכרמי וזכר שהוליד פלוא שהיה אחד מן הד' אחד והוא אליאב ואליאב הוליד מן הבנים ג' והם נמואל ודתן ואבירם, ועם כל אלה שהיו המולידים מועטים זכר אותם באותו מנין שהיה בשנה הב' לצאתם מארץ מצרים שמנו שם בני קהת שעלו בני ראובן מבן כ' שנה ומעלה לזה המספר, צא וחשוב לכמה יעלו מספרם אם תספרם מבן חדש ומעלה. והנה יהודה בן יעקב היו לו מן הבנים שהעמידו תולדות שלשה שלה ופרץ וזרח והיו לפרץ ב' שהם חצרון וחמול, ועלה מספרם מבן כ' שנה ומעלה ע"ו אלף ות"ק, ואם היינו מונין מספרם מבן חדש ומעלה היה מן הראוי לעלות למאתים אלף או יותר. וא"כ בא ותקשה לזה, כי לפי דעתך זה יותר יוצא מן קו הראוי והנאות. אלא שכל זה שבוש ממך ונטיה מן האמת. עוד אקדים ואומר, כל בן דעת צריך לדעת כי לא יתכן לעם ולא אפילו ליחיד אחד להוסיף מדעתו בספר מן הספרים הקודמים ואפילו חברו אחד מן החכמים הקודמים מעצמו, בלתי אם יצטרך אותו הוספה לסבה מן הסבות, אם שיחזיק אמונתו עם אותו ההוספה או שיחשוב שתתעלה באותו ענין שהוסיפו מדרגה מן המדרגות לאומתו, כמי שבא לבדות מלבו להוסיף ולכתוב שנעשו לו או לאומתו פלא מן הפלאים וכיוצא בזה, אבל בלתי סבת שום תועלת אי אפשר למי שנמנה מכלל בני אדם להוסיף דבר גדול או קטון או ענין מן הענינים, ולמה ולו אין תועלת של כלום נמצא. וכל שכן אומה אחת מן האמות בהסכמת כלם. וזה מושכל ראשון. כ"ש שהוסיפו כל העם או שיסכלו להוסיף בספר מקודש נתן להם ע"י אדון כל הנביאים מרע"ה קבלו מפי הגבורה, ושיוסיפו ענינים אין תועלת לעמנו בזה כלל ואין בזה שום סבה שתוליד מסובב שיש חפץ בו. וצא וראה איזה ענין או איזה תועלת או איזה מעלה יוסיפו לנו יתרונות בחשבונות וזכר הספורים הראשונים אשר זכרנו. וכשאנו מסתכלים בענין אמתי, היה מן הגדולה והמעלה נוספת לנו אלו היינו מתי מספר בצאתנו ממצרים כי יתפרסם הפלא הגדול והמופת החזק שיכבשו אנשים מועטים בלי כח ארצות ל"א מלכים, וכענין האמור בגדעון ויאמר ה' לגדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפאר ישראל עלי לאמר ידי הושיעה לי, וכתיב ויאמר ה' לגדעון עוד העם רב וגו' ויהיו מספר המלקקים בידם אל פיהם ג' מאות איש וגו' ויאמר ה' אל גדעון בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם ונתתי את מדין בידיך. ועוד אשוב לגלות שבוש המשוגע הזה ואומר, אלו היינו רוצים לבא עליו מצד הענין עצמו אשר לקח ר"ל מצד ענין האבות והתולדות אשר זכר הכתוב, יש לנו להשיב ולומר שלא כל התולדות אשר היו להם זכר הכתוב רק מקצת מהם או מקצת מן הנזכרים, ואף על פי שהיו להם או למקצתם בנים אחרים רבים מאלה, אלא שלא זכר כאן רק אותם שהיה הצורך מביא לזכרם, מפני שאלה היו ראשי בית אבות למשפחותיהם והאחרים בלבד יקראו על שמם, כאשר קרה ליוסף שלא זכר הכתוב מכל בניו רק מנשה ואפרים מפני שאלה ראש לכל הנולדים מיוסף אביהם, וכאשר התנבא עליהם יעקב אבינו ע"ה ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בנחלתם. והנה כאן ר"ל בזכרון בני קהת לא זכר רק אותם שהיו ראשי אבות למשפחותם, ואף על פי שזכר בסופם נדב ואביהוא והם לא היו ראשים למשפחה כי מתו בחיי אהרן אביהם ובנים לא היו להם, דע שחייב זכרונם הענין שקרה להם בהקריבם אש זרה לפני ה', שהתורה הקדימה לזכור ולסדר ענין לענין שצריך לזכור בו לאחר זמן. ולסבה הזאת הן רוב ספורי התורה כמו שאכתוב לך למטה. ומה שיגלה לך עוד מה שאמרנו בזכרון קצת הנולדים לסבה השאר, הוא שזכר מן האבות והתולדות בנים ובני בנים וזכר בני אהרן ולא זכר בני משה כלל, אף על פי שהכתוב מפורש בו שהעיד קודם זה שנים גרשום ואליעזר, והם העמידו תולדות מרובות יותר מכלם כמו שכתוב בדברי הימים בני משה גרשום ואליעזר בני גרשום שבואל הראש ויהיו בני אליעזר רחביה הראש ולאביו אליעזר בנים אחרים ובני רחביה רבו למעלה. הנה הראיתיך בעיניך שלא זכר הכתוב שם כל הנולדים לקהת, ואפשר שכן לא זכר שאר הנולדים להם רק אלה לסבה שאמרתי. והטעות הזאת בעצמה מספקת מלבד שאפשר שלא לבני משה שלא זכר בכאן בנים מרובים, וכן העיד הכתוב שם ובני רחביה רבו למעלה. עוד מן הטענות האמתיות בהנהגת הטבע התמידי יש עוד כמה למי שלא יפתה עצמו להתעקש ולהחזיק בתרמית בבחירה ממנו, והוא כי אין מן המחויב להיות כל תולדות משפחה שוות, ר"ל שאם האב והבנים לא הרבו בנים שלא יולידו בני הבנים רק במספר תולדות האבות, כי יש מרובה בבנים יותר מאבותיו ומשאר אחיו, ואפשר שבני הבנים לקהת הולידו בנים הרבה. והנה ראובן בן יעקב שהיה גדול האחים לא הוליד רק ד' בנים, ודן לא הוליד אלא אחד והוא חושים, ובנימין שהיה קטן האחים היו לו י' בנים קודם שירד למצרים. ועוד כי אפשר כי הרבו נשים והולידו בנים הרבה. וזה אינו יוצא מגדר הראוי. הלא תראה אבצן אשר היו לו ל' בנים ול' בנות, ובאר הכתוב הסבה כי נשים רבות היו לו, והנה גדעון הוליד ע' בנים, ואפשר הוא שיולד לאדם אחד אלף בנים, ומה הוא מן התמה אם נולדו לשלמה אלף בנים או אפילו אלפים אחרי מה שייחס לו הכתוב שהיו לו שרות ז' מאות והפלגשים ג' מאות. ועוד בזמננו במלכי הישמעאלים ושריהם בנים רבים מנשים רבות, הראית שיש בהם מן התמה בזה והנטיה מן האפשר הקרוב ואף מן הנטיה מן הראוי. סוף דבר לא יקרא לזה נטיה רק מי שנטה לבו לחלוק לשקר ומוצא עילה מצד הכפירה בדברי מרע"ה. כ"ש שזה אי אפשר לשום חולק לשומו מכת הנמנע. א"כ נשאל למשוגע הזה, אף אם תשים זה מכת האפשר הרחוק, אם היה כבר היה, כל אפשר רחוק פעמים יבא, ושים זה מכת האפשר הרחוק. ואם אתה מכחיש מדעתך מה שאמרו ואפילו היו המספרים רבים והמעידים עליו, אם כן כבר שמתו מכת הנמנע כמו שאמרנו. וכ"ש בחוק הבורא ית' אם ירצה להרבות העם או המשפחה שאין לו מונע, ולא יכפור בזה רק הכופר בכל הדתות. והנה הכתוב מעיד שכן הבטיח הכתוב לאבות, לאברהם אמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך, וליצחק אמר והרבתי את זרעך ככוכבי השמים, וליעקב אמר והבטיחו אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם, וכתיב רבבה כצמח השדה נתתיך. וזו סבה מן הסבות האלהיות להראות לפרעה ולכל עמו שאין בידם לענות את העם אשר ברכו ה' להמעיטו, ואף כי צוה בהריגת הילדים יענוהו אותם בעבודה קשה למנוע מהם התולדות, וכמו שהעיד הכתוב על זה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ועוד כשתבין התולדות שאפשר שהיו בזמן עמידתם במצרים שישאו נשים ויולידו בזמן שהיו ראוים לישא אשה, יעלה החשבון למספר גדול אף כשנודה שלא היתה עמידתם במצרים רד"ו ושלא הולידו תאומים. ואל יתחייב שלא היו נושאים עד שיגיעו לעשרים שנה או לשלושים ושלא היו נושאים רק אשה אחת ושלא היו מולידים רק שלשה או ארבעה בנים. כי הנה יוסף כשירד למצרים היה בן י"ז שנה עודנו רועה את אחיו בצאן, ולאחר מכירתו ירד יהודה מאת אחיו ולקח אשה עדולמית והוליד ממנה ג' בנים והשיאן בזה אחר זה, ואחר מות שני בניו הראשונים ועמד מן השנים כמה שעבר ולא נתן תמר כלתו לשלה בנו וראתה כי גדל ולא נתנה לו עשתה מה שעשתה והוליד ממנה פרץ וזרח, ואחר נשא פרץ אשה והוליד שני בנים חצרון וחמול, והיה כל זה קודם ירידת יעקב למצרים כי כלם נמנו על הבאים ליעקב מצרימה, וכשתחשוב כל השנים שעברו ממכירת יוסף עד ירידת יעקב לא עמדו לכל היותר רק לעשרים ושתים שנה, כי היה בן ל' שנה בעמדו לפני פרעה ושבע שני שבע ושני שני רעב, צא וחשוב וחלוק בתולדות, ונמצאת אומר שהיו נושאים ומולידים לכל היותר בני שבע שנים, ואנו אין לנו להרחיק כל המקראות. וזה כלו לחשבון רז"ל, כל שכן לכשתלך אחר פשוטי הכתובים שהיתה עמידתם במצרים ת"ל שנה, כמו שכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. עוד תשוב תראה, והנה בזמן המבול לא נמלט רק נח ושלשת בניו שם חם ויפת, והולידו בניו בנים אחר המבול והיו לחם מן הבנים ארבעה כוש ומצרים ופוט וכנען, וכוש הוליד ששה סבא וחוילה וסבתא וסבתכה ורעמה ונמרוד, ונמרוד היה שלישי לתולדות נח חם כוש נמרוד, ולא מנה הכתוב רק עשרה בנים עד נמרוד. וזכר כי נמרוד מלך והיתה ראשית ממלכתו ארבע מדינות גדולות בבל וארך ואכד וכלנה, ואח"כ זכר כי יצא אשור ובנה את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח ורסן בין נינוה ובין כלח היא העיר הגדולה. ויש לך לדעת כי מנח ועד אותו זמן ימים מספר היו, כי אף מנח ועד אברהם שהיה לאחר זה הזמן כמו שיראה מפשוטי הכתובים, לא היה בין נח ובין אברהם רק כשלש מאות שנה, כי כשתדקדק בחשבון התולדות תמצא כי כשמת נח היה אברהם בן נ"ח שנה ונח חי אחר המבול ש"ן שנה, ותולדות הראשונות של בני נח לא היה להם שום תחבולה להרבות נשים כי לא נמלטו רק שלשתם עם ג' נשותיהם, ואם כן לפי טעם המשובש הזה איך היה באפשר שבזמן מועט עלו כל כך בני חם עד שמלך עליהם נמרוד ובנה כל המדינות הגדולות האלה והעיר שהעיד עליה הכתוב שהיא העיר הגדולה, ובאמת לא נבנתה למלאות אותה יתושים כי אם אנשים רבים שכבר נולדו ונתרבו בזמנו. והנה בימי אברהם היה העולם עומד על מלואו עד שהיו בארץ מועטים ט' מלכים נלחמו את הה'. ונח ראה מג' בניו העולם מלא. ואם יטעון המשוגע כנגד כל זה ויכפור בכל, נשוב ונאמר אליו אם יודע שום סבה שגרמה לנו להרבות במספר האנשים הנזכרים לנו ואיזה צורך הביאנו לזה.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 12:40ר׳ יוסף אבן כספי שמות י״ב:מ׳

שלשים שנה וארבע מאות שנה – זה החשבון הוא בהכרח מיום התגורר אברהם אבינו הראשון, רצוני מעת צאתו מארץ מולדתו, ואם אינו מדוקדק, שבל אלו השנים לא היו במצרים אבל רובם, וכבר קדם לנו כמו זה, וטעם כי גר יהי' זרעך מיום שנולד יצחק כי בו יקרא זרע.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 15:13רלב״ג בראשית ביאור המילות ט״ו:י״ג

ארבע מאות שנה – רוצה לומר עד סוף ארבע מאות שנה מעת הִוָּלֵד יעקב שהיה הראשון מהגֵּרים מזרעו בארץ לא להם גרות מתמיד. והנה מיהר ה' יתעלה את הקץ כמו ששים שנה — אם היה שלא יָשְׁבוּ בני ישראל במצרים כי אם מאתים ועשר שנים כמו שאמרו ז"ל (סדר עולם פ"ג). ואפשר שיֹאמר אומר, שהיה מושב בני ישראל שם מאתים ושבעים שנה; וזה, כי קהת אפשר שהיה כמו בן שתי שנים בבואו למצרים, ואפשר שאחר זה הזמן מאה ותשעים שנה הוליד עמרם — שהוא בן קהת — משה. והנה אי אפשר שנאמר שיהיה זה הקץ מעת הִוָּלֵד יצחק, לפי שלא יִשְׁלַם לנו הקץ שזכר בפרשת בא (שמות יב, מ-מא) והוא ארבע מאות ושלושים שנה, כי אי אפשר לנו שנאמר שזאת הנבואה היתה קודם הִוָּלֵד יצחק שלושים שנה, לפי שאברם יצא מחרן חמש ועשרים שנה קודם הִוָּלֵד יצחק, וזאת הנבואה היתה בהכרח אחר בוא אברם לארץ כנען, בעת שהתחיל אברם להתיאש מלהיות לו זרע, ולזה אמר 'ואנכי הולך ערירי' (ב), ויִדְמֶה שזאת הנבואה היתה סמוך לנתינת הגר לאברם לאשה. והנה מה שאמר בעל סדר עולם (פ"א) שאחר זאת הנבואה שב אברם לחרן ועמד שם חמש שנים, כדי לכוון החשבון הנזכר בפרשת בא, הוא בלתי נראה לנו, כי לא נתיאש אברם מלהיות לו זרע עד היותו בן חמש ושמונים שנה, שיָּשבו עשר שנים בארץ כנען, ולזה השתדלה אז שרה לקחת בזה עצה, וזה ממה שיֵּרָאֶה ממנו שיהיה אומרו 'ואנכי הולך ערירי' (פסוק ב) סביב הזמן ההוא. ועם זה, הנה לא תמצא שיָּצָא אברם מארץ כנען אשר ציוהו ה' יתעלה לשבת בה, אם לא לסיבה חזקה כמו הרעב הכבד, כי בזולת זה היה עובר על מצות ה' יתעלה, ולזה לא יתכן שנאמר ששב לחרן ועמד שם חמש שנים. וגם כן הנה הכתוב סיפר (יא, לא) שכשהיו באים לארץ כנען באו עד חרן וישבו שם, וזה לאות כי לא באו מארץ כנען לחרן. ועוד שאם היה הענין כן לא מיהר ה' יתעלה את הקץ כשהוציא ישראל ממצרים, והנראה ממה שנֶּאֱמר שם שכבר מיהר להם את הקץ למען בריתו עם האבות. והנראה בעיני שהקץ היה מעת שנולד יעקב עד מלאת ארבע מאות שנה, ומיהר ה' יתעלה את הקץ שלושים שנה מפני חוזק העבודה הקשה אשר היו המצרים מעבידים ישראל, כאומרו: 'ויאנחו בני ישראל מן העבֹדה ויזעקו' (שמות ב, כג); והנה מנין ארבע מאות ושלושים היו מעת היות לאברם זרע, רוצה לומר מעת שנולד יצחק, כי ביצחק נקרא לו זרע, וממנו גם כן נהיה זה הזרע הגולה בארץ לא לו, ויהיה מושב בני ישראל במצרים מאתים וארבעים שנה, וזה נאות מאד בזה הענין. ואפשר שיהיה גם כן מנין ארבע מאות ושלושים שנה מעת הגעת זאת הנבואה לאברם, שהוא לפי הנראה בלתי פחות מחמש עשרה שנה קודם הולד יצחק; וזה, שאחר זה נתנה שרה שפחתה בחיק אברם והיה אז לאברם שמונים וחמש שנה. והנה מיהר ה' יתעלה את הקץ לפי זאת ההנחה כמו חמש וארבעים שנה, ובעבור חטא המרגלים נתאחרו במדבר ארבעים שנה ונשארו חמש שנים שנכנסו לארץ קודם הקץ, וזה נאות מאד כמו שנבאר בגזרת ה' במה שיבוא, רוצה לומר שלא הגיע עדיין קץ כניסתם לארץ אחרי מות משה, ולזה היו צריכים שיהיו באופן מהשלמות שתדבק בהם ההשגחה האלהית בְּדרך שינצחו האומות ההם.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 15:13רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ט״ו:י״ג

והנה אברם לא היה יודע אל מה היה משל רדת העיט על הפגרים, ואמר לו ה' יתעלה שכבר היטיב לראות במה שראהו מזה; וזה, כי כבר יהיה זרעו גֵּר בארץ לא להם, בארץ מצרים, ויעבדו בהם ויענו אותם אנשי הארץ ההיא עד סוף ארבע מאות שנה מעת הִוָּלֵד הראשון מהגרים לא בארץ כנען מזרע אברם, וזה הראשון היה יעקב, כי הוא ירד למצרים בסוף ימיו ועמד שם שבע עשרה שנה עד שמת. ואין הרצון בזה שיהיו ימי העבדות והעינוי ארבע מאות שנה, אבל יתמיד העבדות עד סוף ארבע מאות שנה מעת הִוָּלֵד יעקב. וכבר תמצא בספר שופטים: 'ותשקֹט הארץ שמונים שנה' (ג, ל), שאין הרצון בו שיהיו ימי ההשקט שמונים שנה, אבל היה ההשקט עד סוף שמונים שנה מעת התחלת השעבוד. וכמוהו יִמָּצְאוּ רבים בספר שופטים כמו שביארנו שם.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 2:1רלב״ג שמות ביאור המילות ב׳:א׳

ויקח את בת לוי – היא יוכבד, כמו שהתבאר בפרשת פנחס (במדבר כו, נח-נט), וזה האיש שנשא אותה הוא עמרם בן אחיה, כמו שנתבאר שם. והנה הרחקנו שתהיה לידת יוכבד בין החומות בהִכָּנֵס יעקב למצרים, שאם היה הדבר כן היה זה הפלא יותר עצום מהפלא שנעשה לשרה ולא שתקה התורה מלזכור זה בביאור, עם היות ממנהגה לפרסם ענין הפלאים. וזה, שהם כשיצאו ממצרים נשלמו ארבע מאות ושלושים שנה מעת נבואת בין הבתרים שהיתה אצל היות אברהם בן שמונים וחמש שנים, כמו שזכרנו בפרשת לך לך. והנה לפי זה החשבון תהיה יוכבד בת מאה וארבעים וחמש שנים כשנולד משה, וכשילדה אהרן היתה בת מאה וארבעים ושתים שנה, וזה כולו בתכלית הזרות. והנה אפשר שנולדה יוכבד ללוי בסוף ימיו, ושהיו ימי לוי כמו חמשים שנה בהכנסם למצרים, ולזה תהיה נולדת יוכבד כמו שמונים ושבע שנה אחר בואם למצרים, ותהיה יוכבד לפי זה החשבון כמו בת חמשים ושמונה שנה כאשר ילדה את משה, וזה איננו זר. ואפשר עם זה שכבר הגיעה לאברהם זאת הנבואה, אשר שׂמנו ממנה התחלת החשבון, קודם ענין הגר זמן־מה בלתי רחב מעשר שנים . וראוי שתדע כי מה שאמרו רבותינו ז"ל שנולדה בין החומות, אמרוהו דרך דרש, להועיל להמון וליסד בלבם עוצם יכולת ה' יתעלה לעשות הפלאים.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 12:40רלב״ג שמות ביאור המילות י״ב:מ׳

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה – תחסר מלת "עד"; וככה 'ארבעים יכנו' (דברים כה, ג), שהרצון בו: עד ארבעים יכנו, כמו שנבאר שם בגזרת ה'. והנה הרצון בזה הוא שישראל ישבו במצרים עד ארבע מאות ושלושים שנה; ולא פירש מאי־זה עת התחיל זה החשבון. והנראה בעינינו הוא שכבר התחיל זה החשבון מעת נבואת בין הבתרים, כמו שביארנו בפרשת לך לך (ח"ד באה"מ טו, יג), והיא היתה כמו חמש עשרה שנה קודם שנולד יצחק. והנה הארבע מאות שנה שאמר ה' יתעלה לאברהם התחילו מעת שנולד יעקב, כי הוא היה הראשון שגר בארץ לא לו גרוּת מתמיד. והנה יצאו ישראל ממצרים קודם הקץ שנאמר לאברהם כמו ארבעים וחמש שנה. והוא מבואר שאם לא חטאו ישראל - היו נוחלים הארץ תכף, קודם הקץ; ולזה שלח משה מרגלים לתור את ארץ כנען זמן מועט אחר צאתם ממצרים; אבל הטו עונותיהם ונתאחרו שם במדבר ארבעים שנה, ואחר כן ירשו את ארץ כנען על יד יהושע. והנה על כל פנים נתקיימה להם ירושת הארץ, אם בבוא הקץ שייעד ה' יתעלה לאברהם, או קודם לו מעט, כמו שיתבאר מדברינו במה שיבוא, רוצה לומר שכבר נחלו את הארץ קודם הקץ.

Abarbanel Bereshit 15אברבנאל בראשית ט״ו

השאלה הי"ז באמרו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. והנה לא נשתעבדו במצרים כי אם ר"י כמנין רד"ו שמה. והענוי היה לבד פ"ז שנה ואיך אמר א"כ ית' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ועוד שהכתוב אומר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ונתוספו א"כ בעבודתם ל' שנה. ועוד שאם היה הגלות קצוב ונגזר ת' שנה איך נאמר בפרשת ואלה שמות ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה ויורה שעל צעקתם נגאלו לא להיות זמן הקץ נשלם. ורש"י כתב ששנות השעבוד התחילו משנולד יצחק שהוא היה התחלת הזרע והל' שנה היו מעת גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק והוא מדברי בעל סדר עולם. וכבר זכרתי למעלה שזה הדעת בנוי על שאחרי שיצא אברהם מחרן חזר לשם וישב שם חמשה שנים ושעל הפעם השנית שיצא נאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, וכבר כתבתי מה שיתחייב מזה מהספק. והרלב"ג כתב שארבע מאות שנה מעת שנולד יעקב והקב"ה מהר את הקץ והביאו קודם זמנו שיעד והוא באמת דעת זר.

Abarbanel Bereshit 15:12-15אברבנאל בראשית ט״ו:י״ב-ט״ו

… ואמנם ענין הארבע מאות שנה הוא כולל לגרות ולעבדות ולענוי. ויאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והיה זה בימי יצחק ויעקב שהיו גרים בארץ כנען בהיותם בידי אדונים אחרים. וגם יבא זמן אחר שזרעך יהיה בעבדות. והיה זה בהיות השבטים במצרים שהיו שם עבדים לפרעה וגם יבא זמן שיענו אותם והיה זה אחרי מות השבטים משנולדה מרים עד שיצאו ממצרים שהיו כמו פ"ו שנה וכל זה ר"ל הגרות והעבדות והענוי יהיו ארבע מאות שנה והנה לא פירש לו כמה יהיו שנות הגרות וכמה יהיו ימי הענוי וכמה ימי השעבוד ולא סבתם לפי שלא היה מענין המאמר כי אם להודיע שלא הגיע עדין זמן ירושת הארץ כי אותה היה מבקש אברהם אבל השלשים שנה שנתוספו בגלות הזה כמו שנזכר בפרשת בא אל פרעה ענינם שהגזרה האלהית היתה ארבע מאות שנה כדבר השם וכשנשלמו היה מוציאם ממצרים אם לא שישראל הוסיפו לחטא שם ע"ג ובעונות אחרים ולכך נתארך גלותם שלשים שנה לא מכח הגזרה כי אם בסבת חטאם המחודש וכבר ביאר הנביא יחזקאל באמרו ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם. ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל הארץ אשר תרתי להם וגו'. וימרו בי בית ישראל ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. ואעש למען שמי וגו'. וזה כלו מורה שהם חטאו בגלולי מצרים ופסיליהם ולכן נמשך גלותם יותר מהגזרה והיה נמשך יותר ויותר אם לא שצעקו אל השם והרבו בתפלה ובתחנה ותעל שועתם אל האלהים ואז זכר את בריתו וגזרתו שכבר נשלמה ומלבד זה וירא אלהים את בני ישראל ר"ל שראה ששבו בתשובה וידע אלהים וכתב הרמב"ן שלמה יקשה הדעת הזה בעיני איש חכם אחרי שראינו שנתעכבו ישראל במדבר ג"כ מ' שנה ולא היו אלה בכלל הגזרה כי אם בעון המרגלים והותרה עם זה השאלה הי"ז.

Abarbanel Shemot 12אברבנאל שמות י״ב

השאלה הי' באמרו ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה כי הנה גזרת בין הבתרים היתה ת' שנה ולמה זה ניתוספו עליה שלשים שנה בהיות ממדותיו של הקדוש ברוך הוא שירבה להשיב אפו לא שיוסיף. ועוד כי הם לא ישבו במצרים כי אם ר"י שנים כמנין רדו שמה כמו שהוכיחו חכמינו זכרונם לברכה משנות קהת ועמרם ומשה ואיך אמר אם כן שישבו במצרים ת"ל שנה.

Abarbanel Shemot 12:21-42אברבנאל שמות י״ב:כ״א-מ״ב

… וכאשר הגיד הכתוב נסיעתם מערמסס וכמה אנשים היו היושבים שם זכר כמה מהזמן גלו והוא אמרו ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. והנה נמנו אלה השנים לדעת ימות עולם מעת שנולד אדם הראשון עד שיצאו ישראל ממצרים כי משם והלאה מנו תאריך אחר חדש ליציאת מצרים שמשם היו מונים השנים עד שבא אלסנדרוס מוקדון להלחם עם דריוש מלך פרס ובא פתח שערי ירושלים ומאז מנו תאריך אחר לביאתו והוא הנקרא בדברי חז"ל מנין שטרות. ואמנם בהיות הגזרה ת' שנה כמו שנאמר במעמד בין הבתרים איך נתוספו עליהם שלשים שנה יש אומרים שלאברהם נאמר ת' שנה ולא חשש הכתוב על יתר הפרט של שלשים שנה מפני שהחשבון הגדול בולע את המועט ולכך ביאר הכתוב כאן מספר השנים המדוקדק על פי אמיתתו. והיותר נכון הוא שהגזר' היתה ת' שנה האמנם מפני שהשחיתו בני ישראל את דרכם ונטמאו בגלולי מצרים כמו שזכרתי למעלה נתוסף גלותם עוד בעד פשעם שלשים שנה כי גם בסבת עונותיהם הלכו עוד במדבר ארבעים שנה לפי שהגזרות האלהיות הם כולם על תנאי ובזכו' המקבל יקל השם בענשו וברשעתו יכבד ויתוסף ענשו וכבר כתבתי זה בפרשת בין הבתרים. האמנם אמרו ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים אין ראוי שנאמר שכל אותם ת"ל שנה ישבו במצרים אלא שמושב בני ישראל ר"ל במגורתם עם מה שישבו במצרים הכל היו ת"ל שנה וכדי שלא נטעה בהבנת הכתוב באופן אחר נאמר אחריו ויהי מקץ שלשים שנה ות' שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו ר"ל לא תחשוב שכל הת"ל שנה מתחלתם ישבו במצרים אלא שבסופם יצאו משם. הנה אם כן סופם היה במצרים ולא תחלתם במצרים וכפי דרך חז"ל שלשה קצים מצינו בגלות מצרים. האחד מה שנאמר לאברהם ת' שנה וזה המספר היה מתחלת גרות זרע אברהם. והב' ת"ל שנה וזה היה מעת שנולד יצחק. והג' ר"י שנה וזה המספר ישבו במצרים כמו שנרמז ברדו שמה.

Sforno Shemot 12:40ספורנו שמות י״ב:מ׳

אשר ישבו במצרים ת"ל שנה. תשלום ת"ל שנה מיום שהוציא את אברהם אבינו מאור כשדים להכניסו בברית בין הבתרים, כאמרו שם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, (בראשית טו, ז) ולזה אמרו בסדר עולם (פרק א) בן ע' שנה היה אברהם אבינו בברית בין הבתרים.

Alshich Shemot 12:41אלשיך שמות י״ב:מ״א

… ועל אשר הערנו שלא היו ישראל רק רד"ו שנה, הלא הוא כי על כן לא אמר אשר ישבו בארץ מצרים, רק במצרים שהוא מלשון מצר ודוחק והוא לשון רבים. כי רבו צרותם, שהתחיל מלידת יצחק שלא חסרו גלות וצרות רבות לו וליעקב, וזהו אומרו במצרים.

R. Eliyahu Mizrachi Bereshit 15:13ר׳ אליהו מזרחי בראשית ט״ו:י״ג

כי גר יהיה זרעך – משנולד יצחק עד שיצאו, ארבע מאות שנה. פירוש: אלה הארבע מאות שנה הם משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים, שנמצא שלא היה כל שעבוד מצרים אלא מאתים ועשר שנה. והיינו דמפרש לקמיה "כיצד" כו', כלומר כיצד יתקיים החשבון של ארבע מאות שנה לפי הפירוש הזה, כשנשים בחשבון הארבע מאות שנה המאה תשעים שנה משנולד יצחק עד שירד יעקב אבינו למצרים, וישארו במצרים מאתים ועשר שנה בלבד. ומאמר "ארבע מאות" דבק עם מאמר "בארץ לא להם", לא עם "ועבדום וענו אותם" הסמוך לו, שהרי לא היה השעבוד והענוי אלא במצרים שהם מאתים ועשר שנה, ומאותם המאתים ועשר עברו יותר משבעים שנה שלא שעבדו אותם, כל זמן שיוסף קיים וכל זמן שאחד מן השבטים קיים. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות שנה. פירוש: שאם תאמר שמאמר "ארבע מאות שנה" דבק עם "ועבדום וענו אותם" הסמוך לו, דהיינו במצרים, אי אתה מוצא רק שלוש מאות וחמשים שנה אפילו אם תמנה כל שנות קהת שהיה מיורדי מצרים, וכל שנות עמרם בנו, והשמונים שנה של משה רבינו בן בנו, שהיו לו באותה שנה שיצאו ממצרים, כל שכן כשתוציא מהם השנים שנשארו לכל אחד מהם אחר לידת בנו שהם נכללים בשנות הבן, והיה צריך לומר שתוציא גם השנים שחי קהת קודם רדתו למצרים שהם קרוב לשבע שנה. ולא ידעתי למה לא הזכירם.

R. Eliyahu Mizrachi Shemot 6:16ר׳ אליהו מזרחי שמות ו׳:ט״ז

שני חיי לוי – "להודיע כמה ימי השעבוד. שמשירדו ישראל למצרים עד שנגאלו הם מאתים ועשר שנה, שהרי הגזרה היתה על זרעו של אברהם, כדכתיב (בר' ט"ו:י"ג): "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם… ארבע מאות שנה". ואי אפשר לומר, שהמספר הזה מתחיל מעת ירידתם למצרים, שהרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת ושל עמרם ושמונים של משה ואי אתה מוצא אלא שלש מאות חמישים וארבע שנה, אף על פי שהרבה נבלעים לבנים בשנות האבות, הלכך על כרחך לומר, שהמספר הזה מתחיל מעת לידת זרעו, שהוא יצחק, שהוא עיקר זרעו, כדכתיב (בר' כ"א:י"ב): "כי ביצחק יקרא לך זרע". ומשנולד יצחק עד שנולד יעקב ששים שנה, ומשנולד יעקב עד עת רדתם למצרים מאה שלושים שנה הרי מאה תשעים שנה, נשארו עד תשלום ארבע מאות שנה של גזרה מאתים עשר שנה. ושנות לוי משירד למצרים הם תשעים וארבע שנה, שהרי בתוך שש שנים נולדו כל השבטים עד שנולד יוסף, הוצא מהן שלש שנים עד שנולד לוי, שהוא שלישי לראובן, נמצא שלוי נולד קודם יוסף ארבע שנים, ויוסף היה בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה ושֶׁבע של שֹׁבע, ושנתים של רעב, כשירדו השבטים למצרים, הרי ליוסף שלושים ותשע שנה, וארבע של לוי קודם לידתו של יוסף הרי ללוי ארבעים ושלש שנה ברדתו למצרים, תוציאם משנותיו שהם מאה שלושים ושבע שנה נשארו תשעים וארבע שנה, תוציאם ממאתים ועשר שנה, נמצא שלא היו ימי השעבוד רק מאה שש עשרה שנה, שכל זמן שאחד מן השבטים קיים, לא התחילה צרת השעבוד.

R. Eliyahu Mizrachi Shemot 12:40ר׳ אליהו מזרחי שמות י״ב:מ׳

אשר ישבו במצרים אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם. וכאילו אמר: וכל מושב בני ישראל, אשר באחריתו ישבו במצרים, היה שלשים שנה וארבע מאות שנה, שהרי אי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה. ושלשים שנה היו משנגזרה גזרת בין הבתרים עד שנולד יצחק. כבר ביארתי בפרשת לך לך (בר' י"ב:א') שהגזרה הראשונה לאברהם היתה בהיותו בן שבעים שנה, כדדרשו רז"ל מ"לך לך" תרי זימני, אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור, שהפריחו בין הבתרים והביאו לחרן, כמו שדרשו בבראשית רבה (בראשית רבה ל"ט:ח') וכמו ששנו בסדר עולם (סדר עולם רבה א') בהדיא, שאברהם אבינו בשעה שׁנִדְבּר עמו בין הבתרים בן שבעים שנה היה, כמו שנאמר (שמ' י"ב:מ"א): "ויהי בשלשים שנה וארבע מאות שנה… יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים". חזר לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר (בר' י"ב:ד'): "ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן". וזהו אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך. שכתבו לו: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר הארצות.

Keli Yekar Shemot 12:40כלי יקר שמות י״ב:מ׳

שלושים שנה וארבע מאות שנה – פירש רש"י שמנה מזמן ברית בין הבתרים. ומהר"י אברבנאל פירש שנתוספו להם שלושים שנה בחטאם, כי היו ישראל במצרים רעים וחטאים, כמו שנאמר ביחזקאל (כ':ה'-ז') ואודע להם בארץ מצרים וגו', ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו. ולי נראה להוסיף ולומר שתוספת זמן זה בא להם לפי שרבים המה עמי הארץ אשר לא רצו לצאת כלל ממצרים שהרי בעבור זה מתו ארבעה חלקים בשלושת ימי אפילה, וראיה לזה מהא שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, כל אריכות זה למה לי כי היה לו לומר ומושב בני ישראל בארץ מצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה, אלא שרצה לומר שהקב"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך גרים ולא תושבים, והמה לשואה יבקשו להיות תושבים בארץ ולא לצאת משם, זה שאמר אשר ישבו במצרים רצה לומר אותן בני ישראל אשר ישבו להם ישיבה של קבע כתושבים בארץ מצרים המה גרמו אל מספר שלושים שנה וארבע מאות שנה, כי בעבורם נתארך הקץ עד שלבסוף נתרצו לצאת חלק חמישי לפחות, ויובן מזה שלא היתה ישיבתם שמה ארבע מאות ושלושים שנה אלא ישיבתם שמה כתושבים גרם מספר ארבע מאות ושלושים.

Shadal Bereshit 15:13שד״ל בראשית ט״ו:י״ג

ארבע מאות שנה - הם ימי הגרות. ועבדום וענו אותם - הוא מאמר מוסגר.

Shadal Shemot 6:20שד״ל שמות ו׳:כ׳

"And Amram took..." – We are compelled to say that Scriptures omitted a few generations between Kehat and Amram, for in Bemidbar 3:28 Kehat has a count of 8600 males from the age of one month and up, and he only had four sons who established families. Thus, each of the four sons of Kehat must have had 2150 sons; and behold Amram only fathered Aharon, Moshe and Miriam, and Moshe only fathered 2 sons and Aharon 4, and how is it possible that Amram would have, and so too to Yitzhar, Chevron and Uziel 2150 souls in the second year of their departure from the land of Egypt? Therefore, we must agree with I.B. Koppe in his article "Israelitas non 215, sed 430 annos" in Aegypto commoratos esse, Gotinga 1777 who said (and Rosenmuller agreed with him) that Levi, Kehat and Amram were not successive generations immediately following one another, but rather that there were other generations between them. And thereby one can explain literally the figure of 430 years that Israel dwelled in Egypt (Shemot 12:40). And the scholar Jost [Isaak Markus Jost] (Vol. I, p.2) says that these names which are mentioned here are names of families, for he says that as long as the father was alive, in general all his descendants were united in a single family (even though at times the sons separated from one another in the lifetime of their father, such as Yitzchak and Yishmael in the lifetime of Avraham, and Yaakov and Esav in the lifetime of Yitzchak). And when the father died, the family would divide, and at times even after the death of the father it did not divide until after some time. And behold, the implication of this pericope according to his opinion is that the family of Levi remained in the form of a single family and was called by the name of Levi for a span of 137 years after the death of Yaakov. And then, after the time that Levi died, it split into three families named after Gershom, Kehat and Merari. And similarly the family of Kehat remained as a single band for 133 years, and afterwards it split into four families. And at the time of the Exodus from Egypt 137 years had already passed during which the family of Amram was a single family, and from it was Moshe and Aharon. And behold, if you combine together these three numbers, 137 + 133 + 137, and add to them the 17 years that passed for the Israelites in Egypt before the death of Yaakov, you will obtain 424 years, i.e. close to 430 years. Therefore (he says) that every place in which it says "son of Yitzhar," "son of Kehat," and the like, its meaning is "from the seed of Yitzhar," from the seed of Kehat."

ויקח עמרם וגו' - על כרחנו צריכים אנו לומר שהשמיט הכתוב קצת דורות בין קהת לעמרם, כי במדבר (ג':כ"ח) היו לקהת פקודים במספר כל זכר מבן חדש ומעלה 8600, ולא היו לו רק ארבעה בנים שהעמידו משפחות, הרי לכל אחד מארבעה בני קהת בנים 2150; והנה עמרם לא הוליד רק אהרן ומשה ומרים, ומשה לא הוליד רק שני בנים ואהרן ארבעה, ואיך ייתכן שיהיו לעמרם וכן ליצהר ולחברון ועוזיאל 2150 נפשות בשנה השנית בצאתם מארץ מצרים? לפיכך צריך שנסכים עם I.B. Koppe במאמרו: ‎"Israelitas non 215, sed 430 annos" in Aegypto commoratos esse, Gotinga 1777‎ שאמר (והסכים עמו ראז') כי לוי, קהת ועמרם לא היו דורות תכופים זה לזה, אך דורות אחרים היו ביניהם, ולפי זה יתיישב כמשמעו מספר שלושים שנה וארבע מאות שנה שישבו בני ישראל במצרים (שמ' י"ב:מ'), ולפי זה יובן עוצם ריבוי בני ישראל במצרים, שלא אמרה תורה שהיה דרך נס ממש. והחכם יאסט (חלק ראשון עמוד ב') אומר כי השמות האלה הנזכרים כאן הם שמות המשפחות, כי יאמר שכל זמן שהיה האב חי, על הרוב היו כל צאצאיו לאגודה אחת במשפחה אחת (אעפ"י שלפעמים היו הבנים מתפרדים בתיי אביהם, כגון יצחק וישמעאל בחיי אברהם, ויעקב ועשו בחיי יצחק), ובמות האב היתה המשפחה נחלקת, ולפעמים גם אחר מיתת האב לא היתה מתחלקת עד אחר זמן מה. והנה משמעות הפרשה הזאת לפי דעתו היא כי משפחת לוי נשארה בתואר משפחה אחת ונקראת ע"ש לוי משך קל"ז שנים אחרי מות יעקב, ואז אחר זמן שמת לוי נחלקה לשלוש משפחות, ע"ש גרשום, קהת ומררי. וכן משפחת קהת עמדה לאגודה אחת קל"ג שנים, ואח"כ נחלקה לארבע משפחות. ובזמן יציאת מצרים כבר עברו קל"ז שנים, שהיתה משפחת עמרם משפחה אחת, וממנה היו משה ואהרן. והנה אם תחבר שלושת המספרים האלה קל"ז וקל"ג וקל"ז, ותוסיף עליהם י"ז שנה שעברו לישראל במצרים קודם מיתת יעקב, יהיו בידך תכ"ד שנים, כלומר קרוב לת"ל שנה. לפיכך (הוא אומר) כל מקום שנאמר בן יצהר, בן קהת וכיוצא, ענינו מזרע יצהר מזרע קהת.

Shadal Shemot 12:40שד״ל שמות י״ב:מ׳

ומושב בני ישראל - ע' למעלה ו':כ', ודעת רז"ל (מגילה ט'. רש"י ד"ה ובשאר) שלא ישבו במצרים אלא רד"ו שנה, ות' שנה היו משעה שנולד יצחק (יצחק בן ס' הוליד את יעקב, ויעקב היה בן ק"ל בעומדו לפני פרעה, הרי ק"ץ, נשארו ר"י לתשלום ארבע מאות), וחשבון ארבע מאות ושלושים הכתוב כאן הוא מזמן ברית בין הבתרים, שאמרו שהיה שלושים שנה קודם לידת יצחק. וי"א (הביאם דון יצחק) כי לא חשש הכתוב לפרש לאברהם גם את השלושים שנה, כי החשבון הגדול בולע את המועט, ודעת רמב"ן ודון יצחק כי ל' שנה נוספו עליהם בעבור חטאתם במצרים. ודע בס' השומרונים כתוב: ומושב בני ישראל ואבותם אשר ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה; וכן מתורגם בתרגום אלכסנדרי, והוא מן השינויים הנזכרים בש"ס (מגלה ט'.), וכבר הסכימו חשובי האחרונים וביניהם גם ראזנמילר וגזניוס שאין זה אלא תיקון מסברה. ובתרגום ירושלמי: תלתין שמיטין דשנין דסכומהון מאתן ועשר שנין.

Malbim Shemot 12:40מלבי״ם שמות י״ב:מ׳

[14/85] NOW THE TIME THAT THE CHILDREN OF ISRAEL DWELT. According to the commentaries, the reckoning began from the time of the Covenant of the Halves. Avraham was then seventy years old, thirty years prior to the birth of Yizhaq. After this Covenant he had returned to Haran, and then returned a second time to the land of Israel when he was seventy-five years old. The four hundred years were counted actually from the birth of Yizhaq. Since, however, the main enslavement of the Israelites took place in Egypt, Scripture here says, the time.... dwelt in Egypt (which on the other hand also means "in hardship and under duress"). In my view, Scripture here alludes to one more thing. For nowhere in Scripture does the term moshav – [here rendered as "the time that"] – designate the time, only one's place of habitation. For instance: a dwelling house ('beth moshav') in a walled city (Lev. 25:29), in all your places of habitation ('moshev-otheikhem') (Ex. 12:20), and the like. Hence the land of Goshen is being designated here as moshav Benei Yisrael, that is, the site of their habitation; it is imparted that the land of Goshen was settled at the time of the Covenant of the Halves. In other words, since then it was readied as a habitat for the children of Israel. After five years of its settlement, Avraham passed through Egypt and he was permitted to settle there with his flocks of sheep, as our Sages explain. And for this reason, Yaqov settled in the land of Goshen that was special to his forefathers. With the exodus of Israel from Egypt, the land of Goshen was devastated, and ever since then it has been desolate of all human settlement. Thus it is that the Israelites made their reckoning as of the time of the Covenant of the Halves, and likewise for the people of Goshen, who made their reckoning from the same date, when Goshen was settled. Accordingly, Scripture says moshav Benei Yisrael, its intent, to impart that this land of Goshen where the Israelites had settled in Egypt, lasted four hundred and thirty years. At the end of the four hundred and thirty years after the Covenant of the Halves and the establishment of Goshen, the Israelites departed from there and the land of Goshen was destroyed. In regard to this matter there is a dispute among our Sages. Some say that it became like a fortified ground devoid of grain, that is, it was devastated and did not yield its produce. Others say that it became like a pond devoid of fish, that is, all who lived there perished, the region turning into "a land which devours its inhabitants." According to Pirqe de Rabbi Eliezer, they made the reckoning from the day that Menashe and Efraim were born, which was five years before Yaqov came to Egypt. And as of then there had lived [at least] three people in Egypt for two hundred and fifteen years. But because the Egyptians forced the Israelites to toil both day and night, since they did not permit them to go to their homes at night, the actual number [of years] was reckoned twice – [hence: four hundred and thirty years]. Thus on the verse, for double of the hire of a hireling had he served you six years, our Sages elaborate: A Hebrew slave that works day and night is reckoned double. And therefore it made a total of four hundred and thirty years. It appears to me, moreover – in the light of the Zohar having written that "the hosts of the Lord completed the full count" – that since the supernal hosts were in exile with the Israelites and shared in their misery, the tally [of actual years] was reckoned twice, making for a total of four hundred and thirty years.

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים – לדעת המפרשים התחיל החשבון מברית בין הבתרים, שהיה לדעתם בהיות אברהם בן שבעים, שלשים שנה קודם שנולד יצחק, ואחר ברית בין הבתרים חזר לחרן וחזר שנית לא״י כשהיה בן ע״ה, וארבע מאות שנה נחשבו מיום שנולד יצחק, ומפני בגלותם העקרי היה במצרים אמר אשר ישבו במצרים [שבצד אחד מפורש ג״כ במצור ובמצוק], ולדעתי רמז הכתוב עוד דבר אחד, כי שם מושב לא בא בשום מקום על הזמן רק על המקום ששם יושב, כמו בית מושב עיר חומה, בכל מושבותיכם, וכדומה, וארץ גושן נקרא מושב בני ישראל, ר״ל שהיה מקום שבתם, ולמד כי ארץ גשן נתישבה בעת ברית בין הבתרים שמאז הוכן להיות ישוב לבני ישראל, ואחר חמש שנים לישיבתה עבר אברהם במצרים ונתנה לו לשבת שם עם צאנו, כמ״ש חז״ל, וע״כ נתישב יעקב בארץ גשן שהיה מיוחד לאבותיו, וכשיצאו ישראל ממצרים נחרבה ומאז בטלה מן הישוב, וישראל חשבו חשבון שלהם מעת ברית בין הבתרים ואנשי גשן חשבו חשבון שלהם ג״כ מעת ההיא שאז נתישבה, אמר ומושב בני ישראל ר״ל ארץ גושן ששם היה מושב ב״י אשר שם ישבו במצרים היה זמן עמידתה ת״ל שנה ומקץ ת״ל שנה לברית בין הבתרים ולעמידת גשן יצאו משם וגשן נחרבה, ונחלקו חז״ל י״א שהיתה כמצודה שאין בה דגן ר״ל שנחרבה מעשות תבואה, וי״א שהיתה כמצולה שאין בה דגים, ר״ל שמתו האנשים החיים שם ונעשית ארץ אוכלת יושביה. ולדעת פרקי ר״א (פ׳ מח) חשבו החשבון מיום שנולד מנשה ואפרים שהיה חמש שנים קודם שבא יעקב, ומאז ישבו ג׳ נפשות במצרים רט״ו שנה, ויען שהם שעבדו בם ביום ובלילה שלא הניחום ללכת לבתיהם בלילה, כפלו את החשבון כמ״ש חז״ל על כי משנה שכר שכיר עבדך שע״ע עובד ביום ובלילה ונחשב למשנה ונשלם החשבון ת״ל שנה. ולי נראה עוד במ״ש בזהר שצבאות ה׳ השלימו החשבון, כי צבא מעלה היו עמהם בגלות ונשתתפו בצרתם ולכן חשבו החשבון משנה ונעשה ת״ל שנים, ועז״א:

Netziv Bereshit 15:13נצי״ב בראשית ט״ו:י״ג

כי גר וגו' ארבע מאות שנה – יחד גרות ועבדות וענוי יומשך זמן ד' מאות שנה מיום שנדבר עמו וכמש"כ לעיל. ואין ברור כמה יהיה גרות לבד וכמה יהיה עבדות וכמה עינוי רק בדרך כלל בזה המשך יהיה הכל בברור.

Netziv Shemot 12:40נצי״ב שמות י״ב:מ׳

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים – יתור לשון יש כאן ומה מקרא חסר אם כתב ומושב ב"י במצרים וגם ידועה פלא שיש בזה המנין, אבל העיקר דמשמעות מושב, הוא ההכנה שיהיו יכולים ב"י לשבת שם אח"כ, וכבר נתבאר בפ' ברית בה"ב שמאז יצא א"א מאור כשדים היה זה הערה מאת ה' שמצא לבבו נאמן להוציא ממנו אומה הנבחרת שיהיו נקראים בני ישראל, ועלה אז במחשבה שקודם שיהיו נבחרים במ"ת יבואו בגלות במצרים ואז באו צבאות ה' המה מלאכי מעלה להגדיל ולרומם מלוכת מצרים כדי שיהיה בזה מושב יפה לב"י אחר כך, וכמש"כ לעיל ז':ד', וע"ז בא מקרא זה ומושב ב"י אשר ישבו אח"כ במצרים רד"ו שנה, אבל המושב היה שלשים שנה וגו', שא"א היה בן שבעים שנה בצאתו מאור כשדים, והיינו שכתוב עוד.

Hoil Moshe Bereshit 15:13הואיל משה בראשית ט״ו:י״ג

ועבדום – שמעתי מפרשים ועבדום כמו ועבדו בהם, יושבי הארץ ההיא יעבדו בהם; ויש לקיים ועבדום כמשמעו זרעך (שם כולל) יהיה גר ועבדו אותם, ויושבי הארץ יענו אותם; ותיבות ארבע מאות שנה חוזרות לגר יהיה ולא אל וענו אותם; ואולי היה ראוי האתנח לבוא תחת תיבת ועבדום, ותיבות וענו אותם ראויות למונח וזקף קטון.

Hoil Moshe Bereshit 15:16הואיל משה בראשית ט״ו:ט״ז

ודור רביעי – נ"ל שאין ספק שמושב ב"י במצרים ת"ל שנה ככתוב, ועבדותם קרוב למאת שנה, ואם המשתעבדים בם הם הרועים (עמ"ש פר' שמות על פסוק ויקם מלך חדש) נמשך זמן מלכותם במצרים שס"ו שנה, וכאן כתב מספר המאות ולא חש להגיד פרטי השנים; אבל איך יתכן זה שאומר ודור רביעי ישובו הנה? תשובתי כי תחת שם דור כשיבוא להורות מדת זמן, נכללו שנות אדם מפורסם מלידתו עד יום מותו, ובבני ישראל היו תמיד אנשים מפורסמים לחכמתם או לגבורתם, והם היו ראשי בית אבותם בימי שעבודם מצרים, וכל משך חייהם נקרא בשם דור, ומצאנו חיי קהת ועמרם יותר על מאה ושלשים שנה, א"כ ת' שנה הן שלשה דורות, ודור רביעי היה מעותד ליכנס לארץ לולי חטאו במרגלים.

Hoil Moshe Shemot 2:1הואיל משה שמות ב׳:א׳

את בת לוי – משבט לוי, וקשה קצת, ויותר ממנו קשה פסוק אשר ילדה אתה ללוי במצרים (פינחס) שלכאורה ר"ל שהיתה בת לוי ממש כמו אשר ילדה לו מלכה (פר' חיי שרה), וא"כ א"א שמושב ב"י בארץ מצרים ת' שנה ככתוב; ולקבל שמושבם היה רד"ו שנה ג"כ לא נוכל לפי שקושיות עצומות בדבר (עמ"ש פר' וארא על פסוק אלה ראשי בית אבותם), וא"כ מוכרחים אנו לומר שתיבות אשר ילדה אותה ללוי ר"ל לשבט לוי, ואין לכחד שפירוש דחוק הוא.

Hoil Moshe Shemot 6:18הואיל משה שמות ו׳:י״ח

ושני חיי קהת – מושב ב"י בארץ מצרים ת"ל שנה כדברי הכתוב, ואם צריכים אנו לראיה עודפת על הכתוב, הלא בשנה השנית לצאת ב"י מארץ מצרים היה מספר בני קהת מבן חודש ומעלה שמונת אלפים ושש מאות, וכל יוצאי ירך קהת הנזכרים כאן הם כעשרים איש, ובמשך שנה או שנתים נתוספו עליהם ת"ל פעמים כמוהם, אתמהא!!! א"כ בני קהת הנזכרים כאן הם החשובים שהיו לראשי בתי אבות ולאלופים שכן כתוב בראש ובסוף הפרשה, וכמה דורות נבלעים בנתים, ואין מכאן ראיה כלל שמושב ב"י במצרים כמספר רד"ו, ועמרם ואחיו לא בני קהת ממש רק מצאצאיו חמשה או ששה דורות אחריו ויותר (עמ"ש פר' לך לך על פסוק ודור רביעי); ואם יטעון טוען הלא בכל מקום שמצאנו יחס בתורה, הן בקרח הן בעכן, הן בעובד, הן בד"ה, לא נמצא כ"א דור אחד או שנים בין יורדי מצרים ובין אותם שלפי הסברא יצאו ממנה, וא"כ א"א שדור אחד או שנים יספיקו לת"ל שנה! תשובתו שבכל מקומות אלה לא נזכרו כ"א החשובים במשפחה ע"ד שיאמרו רז"ל (ת"ב מגלה י"ב:) "מרדכי מוכתר בנימוסו היה"; וב"י בהתיחסם נחלקו לד' חלקים, שבט, משפחה, בית אב, גבר, ובכן בא היחס ע"י ד' החילוקים האלה כמו בקרח שהוא גבר, יצהר הוא ראש בית אב (כנזכר בפרשה), קהת הוא ראש המשפחה, לוי הוא ראש השבט; ומשפחה שהיתה מרובה באוכלוסין נחלקה למשפחות קטנות (כמו בבני מנשה, פר' פינחס), ע"כ באו בצלפחד ה' יחוסים לא שיהיה זה בנו של זה, כמו שכתבתי למעלה; ובנולדים בין יורדי מצרים והיוצאים ממנה לא היו ראשים וחשובים כי היו כולם עבדים בשוה, או היו ולא חש הכתוב להזכיר כ"א ראשי בתי אבות שהיו בימי משה; וכל היחסים הנזכרים בתנ"ך העולים עד יורדי מצרים הם חסרים איזה דורות בנתים לפי שלא הוזכרו כ"א החשובים והמפורסמים שבמשפחה; צא ולמד מיחס דוד הנזכר ברות, פרץ הוליד את חצרון שהוא מיורדי מצרים, וחצרון את עמינדב, ועמינדב את נחשון שהוא מיוצאי מצרים ומזקניהם שכן נמנה נשיא לבני יהודה, ולפי הסברא גם שַלְמָה או שלמון אם הוא בנו ממש היה מיוצאי מצרים, וממנו עד דוד במשך ת' שנה אין כאן כ"א ג' דורות, בועז, עובד, ישי, היתכן שכל אלה לא הולידו עד קרוב לק"ל שנה? הלא אברהם אבינו שהוליד קרוב לק' שנה כששמע דבר ה' אליו וגם נתתי ממנה לך בן צחק ואמר "הלבן מאה שנה יולד!" אם כן מוכרחים אנו לומר שחסרו מכאן איזה דורות, וכן נוכרח לומר שחסרו מחצרון עד עמינדב, ובבואו לספר יחס דוד לא כתב כ"א ההגונים ואנשי השם שבמשפחתו; סוף דבר סברתי היא שאין לזוז ממה שכתוב ונכפל בתורה שמושב אבותינו במצרים ת"ל שנה, אע"פי ששעבודם אולי לא נמשך כ"א ק' שנה בקירוב בימי שני המלכים הנזכרים בד' סדרות הראשונות, כמ"ש בפר' שמות.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 15:13-16ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ט״ו:י״ג-ט״ז

(יג) ידע תדע – לשאלה "במה אדע" (בר' ט"ו:ח') ניתנת התשובה הזאת. על אברם לדעת, שרק אחרי ארבע מאות שנה של עבדות וגרות יירש זרעו את הארץ. והנה סבל משולש נגזר כאן על אברם וזרעו: א) גרות – "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"; ב) עבדות – "ועבדום"; ג) עינוי – "וענו אתם". לא בבת אחת באו גזירות אלה. גרים היו תמיד, גם אברם וגם יצחק ויעקב, כפי שהוא עצמו אומר, "גר ותושב אנכי עמכם" (בר' כ"ג:ד'), אף על פי שכבר היה יושב אז למעלה מששים שנה בארץ. העבדות החלה עם מותם של אחרוני בני יעקב, כמאה ועשרים שנה לפני יציאת מצרים. ואילו העינוי החל רק סמוך ללידת משה, דהיינו כשמונים שנה לפני היציאה משם. נמצינו איפוא למדים, שקביעת התקופה של ארבע מאות שנה אינה חלה בשום פנים על כל שלוש הגזירות שנתנבא כאן אברם עליהן, אלא על הראשונה שבהן בלבד – על הגרות. ומכאן, שלא ייתכן כי בני ישראל שהו בארץ מצרים במשך ארבע מאות שנה. ואם בכל זאת נאמר "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמ' י"ב:מ'), וקביעה זו מוקשה משום טבלת היוחסין המובאת שם (שמ' ו':ט"ז ואילך), הרי כבר עמדו חכמינו ז"ל על קשיים אלה, ואנחנו נטפל בפתרונות השונים במקומם. (טו) ואתה וגו' – אתה לא תראה בסבל בניך. והגם שאף הוא ואף בנו יצחק ונכדו יעקב גרים היו בארץ כנען, אין זה נחשב לסבל בשבילו, שכן רגיל היה בכך, ולכן אפשר לכנות למצבו, לעומת זה של יורדי מצרים – שלום וגם שיבה טובה. אבל הראב"ע סובר "עד סוף זה הקץ – מהיום", כלומר אמנם תתגשמנה שלוש הגזירות: גרות, עבדות ועינוי בתקופת שהות בני ישראל במצרים, אלא שאת ארבע מאות השנה יש למנות מעכשיו, כאילו נאמר – גרים יהיו, וישעבדו ויענו אותם עד לשנה הארבע מאות מהיום, דהיינו שהקב"ה מודיע על מועד הגאולה, מבלי שיאמר מועדי תחילתן של הגזירות הללו מהם, ולפי זה מיושבים הכתובים יפה. (טז) ודור רביעי – הפרשנים החדשים מבארים כאן את המלה "דור" במאה (שנה), אך אין פירוש זה מתיישב, כמובן, אלא אם כן נניח, כי אמנם שהותם של בני ישראל במצרים נמשכה ארבע מאות שנה ממש. ואילו לפי התפישה המסורתית יש לפרש המלה "דור" כפשוטה, כמקובל, לאמור – הדור הרביעי של יורדי מצרים, דהיינו לוי, קהת, עמרם, משה (או – יהודה, פרץ, חצרון, כלב) ישוב לארץ כנען.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 6:16ר׳ דוד צבי הופמן שמות ו׳:ט״ז

ושני חיי – תכליתה של מסירת שנות חייהם של לוי ושל קהת אינה יכולה להיות – כמו בספר בראשית – ללמדנו את סדר הזמנים, שהרי אין ניתנות כאן שנות חיי האב בשעת הולדת הבן, כפי שאמנם נעשה בספר בראשית. דומה אפוא, שאין היא באה אלא להראות, כי לא רק יעקב אלא גם בנו ונכדו האריכו ימים, וכי יש אפוא לראות מן הבחינה הזאת את שבט לוי כממשיכם של אבות האומה. ברם, מספרים אלה, כמו מספר הדורות עד ליציאת מצרים בכלל, מביאים עמהם קשיים ניכרים. סכום שנות חייו של קהת (אשר לפי האמור בבראשית מ"ו:י"א היה בין יורדי מצרים), של עמרם ושמונים השנה של משה גם יחד אינו עולה על שלוש מאות וחמישים, והרי לפי האמור להלן (י"ב:מ') "ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". מכיוון שגם שושלות-יוחסין רבות אחרות מעידות נגד מספר זה, וגם שושלת-היוחסין של יהושע (דברי הימים א' ז':כ"ב ואילך) אינה מדברת בעדו, שהרי גם שם נמנים רק שבעה דורות מאלישמע בן עמיהוד, בן זמנו של משה, ועד אפרים, הרי שקשה לקיים את דברי הכתוב, שאכן ישבו במצרים ארבע-מאות-ושלושים שנה, ושחסרות חוליות בשושלות היוחסין, כלומר אינן מוזכרות בכתובים, ומה עוד שגם המסופר בבמדבר כ"ו:נ"ט אינו עולה בקנה אחד עמו. בביאורנו להלן י"ב:מ'–מ"א נבאר אי"ה קושי זה שלא תהא סתירה בין הכתוב ובין שושלות-היוחסין.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 12:40ר׳ דוד צבי הופמן שמות י״ב:מ׳

שלשים שנה וארבע מאות שנה – כדי לפתור את הסתירה בין ידיעה זו לבין המספר המתקבל על פי סדר הדורות, גורס השומרוני כאן: "ומושב בני ישראל ואבותם אשר ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים", וכן גם תרגום השבעים. בספרות התלמודית מניחים בדרך כלל ששעבוד מצרים נמשך מאתיים ועשר שנים. והנה כבר העיר ראב"ע ע"א שהרבה תקופות שנים נזכרות במקרא מבלי שאנו יודעים, אימתי החלו, השוה למשל שמואל ב' ט"ו:ז', ישעיה ז':ח', יחזקאל א':א', אבל לשומעים או לקוראים בני הזמן ההוא תמיד היה ידוע, אימתי החלה התקופה המדוברת. ואם כן, אפשר גם כאן לחשב תקופה זו – מאז בא אברהם אבינו לארץ כנען. הפסוק "ויהי מקץ" וגו' מתפרש בדרך זו באורח פשוט. את המלים "שלשים שנה וארבע מאות שנה" שבפסוק הקודם יש לראות כמספר סודר, כמו ושלוש עשרה שנה מרדו" (בר' י"ד:ד'), ושיעורם של שני הפסוקים הוא כך: מושבם של בני ישראל שישבו במצרים (היה שם) שנה בארבע מאות ושלושים, והיה זה בסוף השנה הארבע מאות ושלושים, וכל צבאות ה' יצאו מארץ מצרים. אך גם אפשר לפרש "מושב" במובן "גירות", שכן כשם שגוזרים מן הפועל "גו"ר" את השם "גר", כן גוזרים מן הפועל "יש"ב" את השם "תושב" הזהה עם "גר". וכשם שגוזרים מלשון "גור" גם את השם "מגור" ובלשון רבים "מגורים", שם שמשמעו הן דיור והן מצב גירות, כך גם באשר לצורה מושב. ובדרך זו מתיישב הפסוק בצורה פשוטה ביותר: גירותם של בני ישראל שישיבו במצרים היתה ארבע מאות ושלושים שנה.