EN/HEע/E

Elisha and the Son of the Shunamite

Sources

Bereshit 18:9-15בראשית י״ח:ט׳-ט״ו

(9) And they said unto him: 'Where is Sarah thy wife?' And he said: 'Behold, in the tent.' (10) And He said: 'I will certainly return unto thee when the season cometh round; and, lo, Sarah thy wife shall have a son.' And Sarah heard in the tent door, which was behind him. (11) Now Abraham and Sarah were old, and well stricken in age; it had ceased to be with Sarah after the manner of women. (12) And Sarah laughed within herself, saying: 'After I am waxed old shall I have pleasure, my lord being old also?' (13) And the Lord said unto Abraham: 'Wherefore did Sarah laugh, saying: Shall I of a surety bear a child, who am old? (14) Is any thing too hard for the Lord. At the set time I will return unto thee, when the season cometh round, and Sarah shall have a son.' (15) Then Sarah denied, saying: 'I laughed not'; for she was afraid. And He said: 'Nay; but thou didst laugh.'

(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל. (י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו. (יא) וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן. (יג) וַיֹּאמֶר י"י אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. (יד) הֲיִפָּלֵא מֵי"י דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן. (טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.

Bereshit 21:1-2בראשית כ״א:א׳-ב׳

(1) And the Lord remembered Sarah as He had said, and the Lord did unto Sarah as He had spoken. (2) And Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him.

(א) וַי"י פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ י"י לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.

Melakhim I 18:25-29מלכים א׳ י״ח:כ״ה-כ״ט

(25) And Elijah said unto the prophets of Baal: 'Choose you one bullock for yourselves, and dress it first; forye are many; and call on the name of your god, but put no fire under.' (26) And they took the bullock which was given them, and they dressed it, and called on the name of Baal from morning even until noon, saying: 'O Baal, answer us.' But there was no voice, nor any that answered. And they danced in halting wise about the altar which was made. (27) And it came to pass at noon, that Elijah mocked them, and said: 'Cry aloud; for he is a god; either he is musing, or he is gone aside, or he is in a journey, or peradventure he sleepeth, and must be awaked.' (28) And they cried aloud, and cut themselves after their manner with swords and lances, till the blood gushed out upon them. (29) And it was so, when midday was past, that they prophesied until the time of the offering of the evening offering; but their was neither voice, nor any to answer, nor any that regarded.

(כה) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים וְקִרְאוּ בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וְאֵשׁ לֹא תָשִׂימוּ. (כו) וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצׇּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. (כז) וַיְהִי בַצׇּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ. (כח) וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפׇךְ דָּם עֲלֵיהֶם. (כט) וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצׇּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב.

Melakhim II 4:8-37מלכים ב׳ ד׳:ח׳-ל״ז

(8) And it fell on a day, that Elisha passed to Shunem, where was a great woman; and she constrained him to eat bread. And so it was, that as oft as he passed by, he turned in thither to eat bread. (9) And she said unto her husband: 'Behold now, I perceive that this is a holy man of God, that passeth by us continually. (10) Let us make, I pray thee, a little chamber on the roof; and let us set for him there a bed, and a table, and a stool, and a candlestick; and it shall be, when he cometh to us, that he shall turn in thither.' (11) And it fell on a day, that he came thither, and he turned into the upper chamber and lay there. (12) And he said to Gehazi his servant: 'Call this Shunammite.' And when he had called her, she stood before him. (13) And he said unto him: 'Say now unto her: Behold, thou hast been careful for us with all this care; what is to be done for thee? wouldest thou be spoken for to the king, or to the captain of the host?' And she answered: 'I dwell among mine own people.' (14) And he said: 'What then is to be done for her?' And Gehazi answered: 'Verily she hath no son, and her husband is old.' (15) And he said: 'Call her.' And when he had called her, she stood in the door. (16) And he said: 'At this season, when the time cometh round, thou shalt embrace a son.' And she said: 'Nay, my lord, thou man of God, do not lie unto thy handmaid.' (17) And the woman conceived, and bore a son at that season, when the time came round, as Elisha had said unto her. (18) And when the child was grown, it fell on a day, that he went out to his father to the reapers. (19) And he said unto his father: 'My head, my head.' And he said to his servant: 'Carry him to his mother.' (20) And when he had taken him, and brought him to his mother, he sat on her knees till noon, and then died. (21) And she went up, and laid him on the bed of the man of God, and shut the door upon him, and went out. (22) And she called unto her husband, and said: 'Send me, I pray thee, one of the servants, and one of the asses, that I may run to the man of God, and come back.' (23) And he said: Wherefore wilt thou go to him today? it is neither new moon nor sabbath.' And she said: 'It shall be well.' (24) Then she saddled an ass, and said to her servant: 'Drive, and go forward; slacken me not the riding, except I bid thee.' (25) So she went, and came unto the man of God to mount Carmel. And it came to pass, when the man of God saw her afar off, that he said to Gehazi his servant: 'Behold, yonder is that Shunammite. (26) Run, I pray thee, now to meet her, and say unto her: Is it well with thee? is it well with thy husband? is it well with the child?' And she answered: 'It is well.' (27) And when shecame to the man of God to the hill, she caught hold of his feet. And Gehazi came near to thrust her away; but the man of God said: 'Let her alone; for her soul is bitter within her; and the Lord hath hid it from me, and hath not told Me.' (28) Then she said: 'Did I desire a son of my lord? did I not say: Do not deceive me?' (29) Then he said to Gehazi: 'Gird up thy loins, and take my staff in thy hand, and go thy way; if thou meet any man, salute him not; and if any salute thee, answer him not; and lay my staff upon the face of the child.' (30) And the mother of the child said: 'As the Lord liveth, and as thy soul liveth, I will not leave thee.' And he arose, and followed her. (31) And Gehazi passed on before them, and laid the staff upon the face of the child; but there was neither voice, nor hearing. Wherefore he returned to meet him, and told him, saying: 'The child is not awaked.' (32) And when Elisha was come into the house, behold, the child was dead, and laid upon his bed. (33) He went in therefore, and shut the door upon them twain, and prayed unto the Lord. (34) And he went up, and lay upon the child, and put his mouth upon his mouth, and his eyes upon his eyes, and his hands upon his hands; and he stretched himself upon him; and the flesh of the child waxed warm. (35) Then he returned, and walked in the house once to and fro; and went up, and stretched himself upon him; and the child sneezed seven times, and the child opened his eyes. (36) And he called Gehazi, and said: 'Call this Shunammite.' So he called her. And when she was come in unto him, he said: 'Take up thy son.' (37) Then she went in, and fell at his feet, and bowed down to the ground; and she took up her son, and went out.

(ח) וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכׇל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עׇבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם. (ט) וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. (י) נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה. (יא) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה. (יב) וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו. (יג) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמׇר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כׇּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת. (יד) וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן. (טו) וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח. (טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה [אַתְּ] (אתי) חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ. (יז) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. (יח) וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים. (יט) וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ. (כ) וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצׇּהֳרַיִם וַיָּמֹת. (כא) וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא. (כב) וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה. (כג) וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ [אַתְּ] (אתי) [הֹלֶכֶת] (הלכתי) אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. (כד) וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצׇר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ. (כה) וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז. (כו) עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמׇר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. (כז) וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהׇדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַי"י הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי. (כח) וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי. (כט) וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מׇתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר. (ל) וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי י"י וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ. (לא) וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב וַיָּשׇׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר. (לב) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ. (לג) וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל י"י. (לד) וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּו וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחׇם בְּשַׂר הַיָּלֶד. (לה) וַיָּשׇׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. (לו) וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר שְׂאִי בְנֵךְ. (לז) וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 17:9מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ז:ט׳

"And Moses said to Joshua, etc.": whence it is seen that he equated Joshua with himself. All men are hereby apprised of proper deportment. Moses did not say to Joshua "Choose for me men," but "Choose for us men." And whence is it derived that the honor due one's friend is to be as beloved by him as the fear of his teacher? From (Numbers 12:11) "And Aaron said to Moses: 'I pray you, my lord.'" Now was Aaron not Moses' brother, and older than he? How, then, is "I pray you, my lord" to be understood? He equated him with his teacher. And whence is it derived that the fear of one's teacher is to be equated with that of Heaven? From (Numbers 11:28) "And Joshua the son of Nun, the attendant of Moses from his youth, answered: "My lord, Moses, destroy them" — Just as the Lord can destroy them, so, can you. And thus do you find with Gechazi. When Elisha said to him (II Kings 4:29) "Gird your loins and take my staff in your hand," he began to support himself on his staff and to go. They (i.e., strangers) asked him: Where are you going Gechazi? He answered: To revive the dead. They: Now can you revive the dead? Is it not written (I Samuel 2:6) "The Lord puts to death and brings to life"? He: My master, too, puts to death and brings to life. "Choose for us men": R. Yehoshua says: (The intent is) Choose for us warriors. R. Eliezer Hamodai says: (The intent is) Choose for us fearers of sin. "and go out and do battle with Amalek": R. Yehoshua says: Moses said to Joshua: Go out from under the cloud and do battle with Amalek. R. Eliezer Hamodai says: Moses said to Joshua: Why are you guarding your head? Is it not for the crown? (You have nothing to fear) Go out from under the cloud and do battle with Amalek. "Tomorrow I shall stand on top of the hill with the staff of God in my hand": Tomorrow we will be with you, standing on top of the hill. These are the words of R. Yehoshua. R. Eliezer Hamodai says: (The intent is) Tomorrow we will decree a fast and we will put our trust in the deeds of the fathers. "top" — the deeds of the patriarchs; "hill" — the deeds of the matriarchs.... "with the staff of God in my hand": Moses said before the Holy One Blessed be He: Lord of the universe, with this staff You took Israel out of Egypt. With this staff You split the sea for them. With this staff You wrought miracles and mighty acts for them. With this staff You will perform miracles and mighty acts for them at this time. Issi b. Yehudah says: There are five ambiguous verses in the Torah: "se'eth," "arur," "machar," "meshukadim," and "vekam.": "se'eth" — (Genesis 4:7) "If you do well, you will be forgiven (se'eth)" or "You will bear your sin (se'eth), if you do not do well." "arur" — (Ibid. 49:7) "Arur (Cursed) is their wrath, for it is fierce" or (Ibid. 6) "for in their wrath they slew a man, and in their wilfulness they razed an ox. Arur ("they are cursed.") "machar" ("tomorrow") — (Exodus 17:9) "Machar I will stand on top of the hill" or "Go out and do battle with Amalek machar." "meshukadim" ("of beaten work") — (Exodus 25:34) "meshukadim its bulbs and its flowers" or "in the menorah, four bowls meshukadim." "vekam" — (Devarim 31:16) "Vekam ("and there will arise") this people and they will stray, etc." or "you shall lie down with your people vekam" ("and arise"). These are the five ambiguous verses in the Torah.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים – מִכָּן שֶׁהָיָה עוֹשֵׂהוּ כְמוֹתוֹ. יִלְמְדוּ כָל אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ ׳בְּחַר לִי אֲנָשִׁים׳, אֶלָּא ״בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים״, עֲשָׂאוֹ כְמוֹתוֹ. מִכָּן שֶׁיְּהֵא תַּלְמִיד חָבִיב לִפְנֵי רַבּוֹ כְמוֹתוֹ. וּמְנַיִן שֶׁיִּהְיֶה כְבוֹד חֲבֵרוֹ שֶׁלְּאָדָם חָבִיב עָלָיו כְּמוֹרָא רַבּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי!״ (במדבר י״ב:י״א) וַהֲלֹא אַהֲרֹן הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ? מַה תִּלְמֹד לוֹמַר ״בִּי אֲדֹנִי״? עֲשָׂאוֹ כְרַבּוֹ. וּמְנַיִן שֶׁיְּהֵא כְבוֹד רַבּוֹ שֶׁלְּאָדָם חָבִיב עָלָיו כְּמוֹרָא שָׁמַיִם? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו, וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם!״ (במדבר י״א:כ״ח). אָמַר לוֹ: ״רַבֵּנוּ מֹשֶׁה! כַּשֵּׁם שֶׁהַמָּקוֹם כְּלָאָם, כָּךְ אַתָּה, כְּלָאֵם!״ וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּגֵחֲזִי, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ אֱלִישָׁע: ״חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ!״ (מלכים ב ד׳:כ״ט) הִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל מַקְלוֹ וְהוֹלֵךְ. אָמְרוּ לוֹ: ״לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ גֵּחֲזִי?״ אָמַר לָהֶם: ״לְהַחֲיוֹת מֵת.״ אָמְרוּ לוֹ: ״וְכִי אַתָּה יָכֹל לְהַחֲיוֹת מֵת?״ וַהֲלֹא הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵמִית וּמְחַיֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יי מֵמִית וּמְחַיֶּה״ (שמואל א ב׳:ו׳). אָמַר לָהֶם: ״אַף רַבִּי מֵמִית וּמְחַיֶּה.״

Devarim Rabbah (Vilna) 7:6דברים רבה (וילנא) ז׳:ו׳

יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב (דברים כח, יב), מַהוּ יִפְתַּח, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שְׁלשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין בְּרִיָּה שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶן לֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וְאֵלּוּ הֵן: מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים. מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, יג): וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם. מַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כט, לא): וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב.

Rashi Melakhim II 4:16רש״י מלכים ב׳ ד׳:ט״ז

למועד הזה כעת חיה – כמו שאת קיימת היום ולשלום, כך תהי קיימת למועד הזה, וחובקת בן. אל אדוני – אל תאמר חובקת בן, מה לי חבוקו אם סופי לקוברו, וזה שאמרה לו כשמת, הלא אמרתי לא תשלה אותי. אל תכזב – אל תראני דבר שיפסוק, יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן, אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא. אל תכזב – כמו: לא יכזבו מימיו (שם נ׳:י״א).

Rashi Melakhim II 4:29רש״י מלכים ב׳ ד׳:כ״ט

לא תברכנו – לא תשאל לשלום, וכל זה, שלא ירבה דברים וישאלהו להיכן אתה הולך, והוא אומר להחיות את המת, ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו והוא לא עשה כן, אלא לכל השואלו הוא אומר, רבי שלחני להחיות את המת (תנחומא בשלח כו, ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳).

R. Yosef Kara Melakhim II 4:16ר׳ יוסף קרא מלכים ב׳ ד׳:ט״ז

למועד הזה כעת חיה – כמו שאת קיימת היום בחיים ובשלום כך תהא קיימת למועד הזה את חובקת בן. אל אדני – אל תאמר: חובקת, מה לי חיבוקו אם סופי לקוברו. וזהו שאמרה לו כשמת הלא אמרתי לא תשלה אותי. אל תכזב – אל תראיני דבר שיפסוק ויודעת אני שיש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא. אל תכזב – לשון אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).

Radak Melakhim II 4:16רד״ק מלכים ב׳ ד׳:ט״ז

ויאמר למועד הזה – אפשר שנאמר לו באותה העת בנבואה או אמר מלבו ובטח באל יתברך שיקיים דברו כמו שכתוב באדם הצדיק ותגזר אומר ויקם לך וכן כתיב בשמואל הנביא ולא הפיל מכל דבריו ארצה וכן אמר בדרש רצון יראיו יעשה עשה הקב״ה רצונו של נביא והרתה וילדה. כעת חיה – למועד הזה כעת שתהיה ראויה שתהיה יולדת לשבעה חדשים או לתשעה והיולדת תקרא חיה בדברי רז״ל והחיה תנעול את הסנדל. חובקת בן – שתטלי אותו בחיקך. אל אדוני – אמרה שני פעמים אל לחזק הדבר לבקש ממנו שלא יכזב בה שיהיה הדבר על כל פנים אחר שיחל אותה עליו ושיהיה בן של קיימא כי מה יועיל לה אם לא יהיה בן של קיימא ופי׳ אל תכזב בשפחתך כמו אשר לא יכזבו מימיו. ויונתן תרגם אל אדוני בבעו רבוני ותרגם אל תכזב לא יתכדיב פתגמך באמתך.

Radak Melakhim II 4:29, 34-35רד״ק מלכים ב׳ ד׳:כ״ט, ל״ד-ל״ה

(כט) חגור מתניך – אמר לו זה לפי שילך במהרה בזריזות. כי תמצא איש לא תברכנו – זה אמר לו כדי שלא יתעכב בדרך ותהיה כונתו בשליחותו ולא יפנה לבו לדבר אחר לא במעשה ולא בדבור, ובדרש שהיה כשחוק בעיניו וכל האדם שהיה פוגע בו היה אומר לו התאמן שהמטה הזה מחיה את המת לפיכך לא עלתה בידו. (לד) וישם פיו על פיו – כמו שפירשנו באליהו שאמר ויתמודד על הנער והכל לכוין לשון התפלה על מי שמתפלל עליו כמו שאמר ביצחק לנוכח אשתו ואפשר גם כן להנשים על הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם. ויגהר עליו – התנפל והשתטח עליו כמו ויגהר ארצה אבל זה תרגום יונתן ואלהי עלוהי. (לה) וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה – וישב לארץ להתפלל כי כבר עלה על המטה אשר הנער שם ושכב עליו והתנפל עליו עד שחם בשרו ואחר כך שב לארץ והתפלל והתנפל עוד ומה שהלך אחת הנה ואחת הנה לכוין לבו יותר וכן אמר דוד אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי. ויזורר הנער – נתעטש ותרגום עטישותיו תהל אור זרירוהי.

Ralbag Melakhim II 4:13, 16, 29, 34-35רלב״ג מלכים ב׳ ד׳:י״ג, ט״ז, כ״ט, ל״ד-ל״ה

(יג) ויאמר לו אמר נא אליה – הנה לא רצה אלישע לדבר עם האשה אם לא כשהביאו לזה הכרח ואלו הדברים הספיק שיאמר לה גחזי ולזה לא קרא לה גחזי שתעמד בפתח כי לא היה רצון אלישע לדבר עמה אבל עמד׳ בחוץ לפני גחזי והי׳ גחזי בחוץ קרו׳ לאלישע או היה סמוך לפתח העלייה. הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת – ר״ל הנה פחד׳ שלא תוכלי לנו לעשות הראוי מהכבוד כל הפחד הזה עד שהביאך זה לעשות כל מה שעשית לי מהכבוד. מה לעשות לך – להשיב גמול על הטובה הזאת היש לדבר בעבורך אל המלך או אל שר הצבא ואדבר אליהם בעבורך ותאמר בתוך עמי ומשפחתי אנכי יושב׳ ולזה אין לי עסק עם אד׳ יצטרך לי בעבורו לדבר אל המלך או אל שר הצבא. (טז) אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך – ר״ל שהיא אומרת זה דרך בקשה לא יהיה זה אדני לא תכזב בשפחתך בעבור שפחתך להביא לי טובה שאינה טובה אם לא יתקיים הילד כי אלישע לא הבטיחה שיחיה כמו שהיה נראה מבקשת גחזי שאמר אבל בן אין לה וזהו גם כן מה שזכרה אחר זה שאמרה לו לא תשלה אותי ר״ל בל תתן לי טובה שלא תהיה אלא לתת לי שלוה להניח לי מעוצם תשוקתי אל שיהיה לי בן כי אינני חפצה בזה מזה הצד אם לא יתקיים הילד. (כט) חגור מתניך וקח משענתי בידך – צוהו לחגו׳ מתניו כדי שיוכל לרוץ יותר כי החגור׳ תמנע תנועת האברים הפנימיים ולזאת הסבה גם כן מנעו שלא יברך איש מהאנשים שימצאו בדרכו גם לא יענה למברכים אותו כדי שלא יעכב בדרך וידמה שלא נשמר גחזי מכל מ״ש לו אלישע ולזה לא הועיל כששם מטה אלישע על פני הנער וידמה גם כן שלא היה גחזי ראוי שיעש׳ זה הענין על ידו וזה יתבאר ממה שחטא בו בדבר נעמן. (לד) וישם פיו על פיו – כאילו רצה שישפע חיות לנער מאברי אלישע והנה עשה זה אחר התפלה. ויגהר עליו – ר״ל ששב להתפלל אחר זה והיה הולך בבית לבו וכוונתו בתפלה היה נמשך לו תנועת רגליו ללכת מתנועת קול השיר התנועה במחולות וזה מבואר מן החוש במי שיחשב מחשבו׳ תתנועע נפשו בהם פעם כה ופעם כה שהוא תנועע ללכת במהירו׳ בעת חשבו המחשבות וזכר שאחר התפילה היה עולה וכורע על הילד. (לה) והנה זרר הנער אחר זה – שנתעטש וכן עשה אלישע כסדר הזה להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליו עד שעשה זה שבע פעמים ואז פקח הילד את עיניו ונשלמה לו התחיה.