Encounters with Esav, Moav, and Ammon in Bemidbar and Devarim/0/he

מפגשים עם עשו, מואב, ועמון בבמדבר ובדברים

פתחו טבלת השוואה

השוואה

תיאורי ספר דברים של אירועים שקרו בזמן המסע במדבר הם לרוב קצרים יותר מהגרסה המקורית. אך ההפך הוא הנכון בקשר לגרסה השנייה של סיפורי המעבר בארצות אדום, מואב, ועמון. ספר במדבר (פרק כ'-כ״א) מזכיר את המפגשים עם העמים השונים רק בדרך אגב, ואילו משה מקדיש להם פרק שלם (פרק ב׳) בספר דברים. מה כל כך חשוב בנושא זה שגרם לו לזכות בכל כך הרבה התייחסות בנאום האחרון של משה, למרות המקודם התעלמו ממנו כמעט לגמרי? איזה מסר משה ביקש להעביר בפרטים הרבים שהוא הוסיף?

תיאור ספר דברים של events from the forty years in the Wilderness are usually briefer than the originals. However, when it comes to the retelling of the nation's traversing of the lands of Edom, Moav, and Ammon, the opposite is true.  ספר במדבר (פרק כ'-כ"א) mentions the encounters with the various nations only in passing, while Moshe elaborates on them בפרק שלם (דברים ב'). Why was this such an important topic that it merited so much press space in Moshe's closing speech, while it is almost totally ignored earlier? What message did Moshe wish to relay through the many details he added?

מקבילות

גם ספר במדבר וגם ספר דברים מתארים את המסעות של בני ישראל בארצות ממזרח לירדן. הם מציינים את הארצות בהן עברו בני ישראל, אותן הם הקיפו ואותן הם תקפו. מסופר שבני ישראל נסעו מקדש, דרך ים סוף, סביב הר שעיר, ומשם למדבר מואב ונחל זרד. בקשר לארץ עשיו, מסופר בשתי הגרסאות שבני ישראל ביקשו לעבור בארץ בשלום ולקנות מזון ומים. אך מעבר לנקודות האלה, אין הרבה הקבלה בין הסיפורים.

גם ספר במדבר וגם ספר דברים recount the travels taken by Israel through the lands on the eastern side of the Jordan, highlighting which lands they crossed through or around, and which they attacked. We are told that שבני ישראל נסעו מקדש, דרך ים סוף, סביב הר שעיר, ומשם למדבר מואב ונחל זרד.  Regarding the land of Esav, both accounts discuss the desire to pass through the land peacefully while buying food and water.  Beyond these points, however, there is not much overlap.

ניגודים

יש הרבה הבדלים בין התיאורים. [לתמונה מלאה של ההשוואה בין שני התיאורים, פתחו את הטבלה והרחיבו למסך מלא.]

יש הרבה הבדלים בין התיאורים. [לתמונה מלאה של ההשוואה בין שני התיאורים, פתחו את הטבלה and expand to full screen.]

• העמים שנזכרו – בעוד שספר במדבר מזכיר רק את ארצות עשו ומואב, ספר דברים מדבר גם על עמון. בנוסף, בעוד שספר במדבר מזכיר את אדום ו"מלך אדום", ספר דברים מדבר על שעיר ואינו מזכיר שום מלך.
• עוינות של עשו – בספר במדבר, בקשת העם לעבור בארץ אדום נדחית, והמלך אף מתנהל בצורה עוינת ומתקדם עם הצבא שלו לכיוון מחנה בני ישראל. לעומת זה, בספר דברים, נאמר לעם ששעיר "יִירְאוּ מִכֶּם", ונראה שבקשה לעבור בארץ ולקנות מזון ומים מתקבלת.¹ 
• עוינות של עשו – בספר במדבר, the nation's request to pass through the land of Edom is turned down and the king even acts in a hostile fashion, advancing towards the Israelite camp with his army.  לעומת זה, בספר דברים, the people are told that Seir "will fear you" and the request to traverse the land and buy food and water appears to be accepted.²
• "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" – רק בספר דברים מסופר לנו שלישראל אסור לתקוף את הארצות האלה או לרשת את אדמותיהם. 
• "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" – רק בספר דברים are we informed that Israel was forbidden to attack each of these countries and to inherit their lands.
• מתנה מאת ה' – משה מדגיש בנאומו איך ארצות כל אחד משלושת העמים ניתנו להם בירושה מאת ה'.³ אמירה זו בספר במדבר. 
• מתנה מאת ה' – In Moshe's speech, he emphasizes how the lands of each of the three nations were given to them as an inheritance by Hashem.⁴  This is absent in Bemidbar.
• כיבוש הענקים – בספר דברים, משה מדבר באריכות על החורים והאימים, העמים שנכבשו על ידי שעיר, מואב, ועמון. הוא מסביר איך ה' השמיד אותם ויישב את העמים הנוכחיים במקומם. חשוב לשים לב שתיאורים אלה, שלכאורה נראה קשורים רק באופן רופף לנושא הנאום, תופסים למעשה נפח נכבד בתוך הטקסט. דבר זה רומז שבכל זאת הם חלק מרכזי מהמסר שמשה מבקש להעביר. לאמירות אלה אין הקבלה בספר במדבר. 
• כיבוש הענקים – בספר דברים, משה מדבר באריכות על העמים שנכבשו על ידי שעיר, מואב, ועמון, detailing how Hashem had rid each land of their previous inhabitants: החורים, אימים, וזמזומים.  כל אחד מעמים אלו מתואר כ"עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים".  Significantly, these apparent tangents actually comprise the bulk of Moshe's description, suggesting that these points are somehow crucial to Moshe's message.  No parallel can be found in Bemidbar.
• פחדו של מואב – ספר דברים משמיט את תיאור הפחד של מואב מפני בני ישראל ואת הניסיון שלהם לגרום לבלעם לקלל את ישראל. 
• פחדו של מואב – ספר דברים omits mention of Moav's fear of the Israelites and their attempt to have Bilaam curse the nation.

מסקנות

מההבדלים בין הגרסאות ניתן להבין שהמטרה של משה התיאור מסעות העם הייתה שונה מהמטרה של ה' כשהוא מתייחס אליהם בספר במדבר. לאורך הנאום שלו בספר דברים, משה מנסה לוודא שהעם לא יחזור על הטעויות של המרגלים. הוא מנסה לעודד אותם ולשכנע אותם שאכן יצליחו לכבוש את ארץ כנען. לכן הוא מעצב את התיאורי האירועים בצורה שתשיג את המטרה הזאת בצורה המיטבית. ספר במבדר, לעומת זאת, מציג גרסה פשוטה יותר של תולדות העם. גורמים אלה מסבירים את ההבדלים הרבים שראינו. 

The differences between the accounts suggest that Moshe's objective in relaying the details of the nation's travels was distinct from Hashem's goal when discussing them in ספר במדבר. Throughout Moshe's speech בספר דברים, he attempts to ensure that the people do not repeat the mistakes of the Spies, encouraging them that they will succeed in the Conquest of Canaan. As such, he often recasts and molds his telling of past history so as to best meet this objective. ספר במדבר, in contrast, is a more prosaic history of the nation's journey. These factors can account for many of the differences noted above:

• "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" – רשב״ם דברים ב׳:ד׳דברים ב׳:ה׳, י״באודות ר' שמואל בן מאירמסביר שמשה מזכיר את האיסור לתקוף את שעיר, מואב, ועמון כדי לוודא שהעם מבין את הסיבה האמיתית לכך שהם לא יירשו את הארצות האלה. בלי זה, הם היו עלולים להניח שההחלטה לא לכבוש אותן נבעה מחוסר יכולת. 
• "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" – רשב"םדברים ב':ד'דברים ב':ה', י"באודות ר' שמואל בן מאיר explains that Moshe recounts the prohibition against battling שעיר, מואב, ועמון in order to ensure that the nation understood the true reason why they did not inherit these lands.  Otherwise, they might have mistakenly assumed that the decision not to conquer stemmed from a lack of ability.
• נחלות עשו, מואב, ועמון – רשב"םדברים ב':ד'דברים ב':ה', י"באודות ר' שמואל בן מאיר מסביר גם שמשה מאריך התיאור העברת הארצות מיושביהן הקודמים ליושבהן הנוכחיים, ביסיון להוכיח לישראל שה' כבר עשה זאת בעבר ועוד יעשה זאת (ואף יותר) עבור עם ישראל בעתיד.⁵ התורה מזכירה השוואה זו במפורש: "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן י"י לָהֶם".⁶
• further explains that Moshe goes on at length about how Hashem gave these three nations their lands to prove to Israel how He has done, and will do the same (and more) for them.⁷ The Torah even makes the comparison explicit, "‎‏‎כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן י"י לָהֶם".‎⁸
• התגברות על הענקים – האזכור החוזר של התגברות ה' על הענקים משרת את אותה המטרה. המרגלים איבדו את האומץ שלהם במפגש עם ענקי חברון, ובעקבות זה הם גם הורידו את המורל של שאר העם. לכן משה מדגיש את זה שה' כבר השמיד ענקים מארצות אחרות, ומזכיר לעם בעדינות שאין צורך לפחד מענקי כנען.⁹ מרכזיות מסר זה מודגשת על ידי זה שהמילה "עֲנָקִים" מופיעה רק בשני מקומות בתורה: כאן בנאום של משה ובסיפור המרגלים.¹⁰ 
• The repeated mention of Hashem's overcoming of giants serves the same purpose.  The Spies lost their courage upon meeting the giants of Chevron, and consequently demoralized the entire nation. Moshe, therefore, highlights how Hashem has already eradicated giants from the lands of others, subtly reminding the nation that they therefore need not fear the giants of Canaan.¹¹ The centrality of this message is emphasized by the fact that the word "עֲנָקִים" appears only in two places in Torah, in Moshe's account here and with reference to the Story of the Spies.¹²
• אדום מול שעיר – נראה לא רק שדברי משה לגבי אדום שונים מהסיפור בספר במדבר, אלא שהם ממש סותרים אותו. לכן מספר פרשנים מציעים שהוא מתייחס לאירועים שונים לגמרי.
• As Moshe's words regarding Edom appear to, not only differ from, but actually contradict the story בספר במדבר, several commentators suggest that he is speaking about a different event altogether.¹³  Moshe might have chosen to mention only the episode with Seir because it was they who feared the Israelites and acted accordingly.  This encouraged the nation that similar reactions could be anticipated from the Canaanites.  On the other hand, Moshe had no desire to remind the nation of their encounter with Edom, an aggressive enemy whom they did not conquer.
• בלק ובלעם – It is possible that the nation was wholly unaware of Balak's attempt to have Bilaam curse them.¹⁴  If so, Moshe had no reason to share the episode with the nation.

¹ ראו דברים ב׳: כ"ח-כ"ט, בו משה מתאר איך שביקש רשות מסיחון לעבור בארצו, והזכיר לו שבני עשו כבר נענו לבקשה דומה: "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר".

² ראו דברים ב':כ"ח-כ"ט, בו משה מתאר איך שביקש רשות מסיחון לעבור בארצו, והזכיר לו שבני עשו כבר נענו לבקשה דומה: "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר".

³ השוו הלשונות הכמעט זהות פסוק ה': "כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר", פסוק ט': "כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה", ופסוק י"ט: "כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה".

⁴ השוו הלשונות הכמעט זהות בפסוק ה': "כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר", פסוק ט': "כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה", ופסוק י"ט: "כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה".

⁵ העמים האלה הם בכל זאת "קרובי משפחה" של ישראל.
fter all, these nations are merely relatives of Israel.

⁶ ראו שד״לדברים ב׳:י״באודות ר' שמואל דוד לוצאטו המסביר: "לשון עבר על דבר שכבר היה מקצתו (כיבוש ארץ סיחון ועוג) ועוד מעט יהיה כלו."

⁷ After all, these nations are merely relatives of Israel.

⁸ ראו שד"לדברים ב':י"באודות ר' שמואל דוד לוצאטו המסביר: "לשון עבר על דבר שכבר היה מקצתו (כיבוש ארץ סיחון ועוג) ועוד מעט יהיה כלו."

⁹ ראו הואיל משה דברים ב׳:י׳אודות ר' משה יצחק אשכנזישמאמץ גישה זו. הוא מציין שמשה לא רצה להגיד במפורש שאין צורך לפחד מהענקים, כי אמירה כזאת תרמוז שיש ממה לפחד. לכן משה לא פירש את דבריו אלא רק הזר על סיפור השמדת הענקים עבור עמים קרובים בעבר. אמירה זו הובילה את העם למסקנה המתבקשת, שה' יכול לעשות זאת גם עבור עם ישרא בעתיד. 
ראו הואיל משה who makes this point. He notes that Moshe did not want to say explicitly that the nation need not fear the giants, as that would suggest that there was something to fear. Moshe, thus, made the point only implicitly. Reiterating how Hashem has conquered giants for their relatives in the past led the nation to the obvious conclusion, that Hashem can do so for Israel in the future as well.

¹⁰ בסיפור בדברים ב', המילה "ענק" מופיעה שלוש פעמים: ב':י',י"א,כ"א. בסיפור המרגלים היא גם מופיעה שלוש פעמים: בבמדבר י״ג:כ״ב,כ"ח,ל״ג. המילה מופיעה רק בעוד פסוק אחד בתורה (פעמיים), כאשר משה מתאר את הענקים שחיו בחברון בדברים ט׳:ב׳.

¹¹ ראו הואיל משהדברים ב':י'אודות ר' משה יצחק אשכנזי who makes this point. He notes that Moshe did not want to say explicitly that the nation need not fear the giants, as that would suggest that there was something to fear.  Moshe, thus, made the point only implicitly.  Reiterating how Hashem has conquered giants for their relatives in the past led the nation to the obvious conclusion, that Hashem can do so for Israel in the future as well.

¹² בסיפור בדברים ב', מלת "ענק" מופיעה שלוש פעמים: ב':י',י"א,כ"א. בסיפור המרגלים היא גם מופיעה שלוש פעמים: בבמדבר י״ג:כ״ב,כ"ח,ל״ג.  המלה מופיעה רק בעוד פסוק אחד בתורה (פעמיים), כאשר משה מתאר את הענקים שחיו בחברון בדברים ט׳:ב׳.

¹³ רשב"םדברים ב':ד'אודות ר' שמואל בן מאיר ואבן עזראדברים ב':כ"טאודות ר' אברהם אבן עזרא assert that the verses are speaking of two distinct groups of people, Edom vs. Seir. [Though both groups might have been related to Esav, they were still separate peoples.]  ר' דוד צבי הופמןדברים ב':ד'אודות ר' דוד צבי הופמן, instead, distinguishes between the groups from a geographic perspective.

¹⁴ After all, the episode took place outside of the Israelite camp. In fact, in the entire parashah, no Israelite character plays a role.