Encounters with Esav, Moav, and Ammon in Bemidbar and Devarim/0/he
מפגשים עם עשו, מואב, ועמון בבמדבר ובדברים
השוואה
תיאורי האירועים שקרו בזמן המסע במדבר שמופיעים בספר דברים הם לרוב קצרים יותר מהגרסה בספר במדבר. אך ההפך הוא הנכון בקשר לגרסה השנייה של סיפורי המעבר בארצות אדום, מואב, ועמון. ספר במדבר (פרק כ'-כ״א) מזכיר את המפגשים עם העמים השונים בקצרה מאוד, ואילו משה מקדיש להם פרק שלם (פרק ב׳) בספר דברים. למה נושא זה זוכה להתייחסות כל כך נרחבת בנאום האחרון של משה, למרות שספר במדבר מתעלם ממנו כמעט לגמרי? איזה מסר משה ביקש להעביר בפרטים הרבים שהוא הוסיף?
מקבילות
גם ספר במדבר וגם ספר דברים מתארים את מסעות בני ישראל בארצות שממזרח לירדן. הם מפרטים באיזה ארצות בני ישראל עברו, את איזה הם הקיפו, ואת איזה הם תקפו. מסופר שבני ישראל נסעו מקדש, דרך ים סוף, סביב הר שעיר, ומשם למדבר מואב ונחל זרד. בקשר לארץ עשיו, מסופר בשני הספרים שבני ישראל ביקשו לעבור בארץ בשלום ולקנות מזון ומים. אך מעבר לנקודות האלה, אין הרבה הקבלה בין הסיפורים.
ניגודים
יש הרבה הבדלים בין התיאורים. [לתמונה מלאה של ההשוואה בין שני התיאורים, פתחו את הטבלה והרחיבו למסך מלא.]
- העמים שנזכרו – בעוד שספר במדבר מזכיר רק את ארצות עשו ומואב, ספר דברים מדבר גם על עמון. בנוסף, בעוד שספר במדבר מזכיר את אדום ו"מלך אדום", ספר דברים מדבר על שעיר ואינו מזכיר שום מלך.
- עוינות של עשו – בספר במדבר, בקשת העם לעבור בארץ אדום נדחית, והמלך אף מתנהג בצורה עוינת ומתקדם עם הצבא שלו לכיוון מחנה בני ישראל. לעומת זה, בספר דברים, נאמר לעם ששעיר "יִירְאוּ מִכֶּם", ונראה שהבקשה לעבור בארץ ולקנות מזון ומים מתקבלת.1
- "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" – רק בספר דברים מסופר לנו שלישראל אסור לתקוף את הארצות האלה ולרשת את אדמותיהם.
- מתנה מאת ה' – משה מדגיש בנאומו ששלושת העמים קיבלו את ארצותיהם בירושה מאת ה'.2 אמירה זו חסרה בספר במדבר.
- כיבוש הענקים – בספר דברים, משה מדבר באריכות על החורים והאימים, העמים שנכבשו על ידי שעיר, מואב, ועמון. הוא מסביר שה' השמיד אותם ויישב את העמים הנוכחיים במקומם. חשוב לשים לב שתיאורים אלה, שנראים קשורים רק באופן רופף לנושא הנאום, תופסים למעשה נפח נכבד בתוך הטקסט. דבר זה רומז שבכל זאת הם חלק מרכזי מהמסר שמשה מבקש להעביר. לאמירות אלה אין הקבלה בספר במדבר.
- פחדו של מואב – ספר דברים משמיט את תיאור הפחד של מואב מפני בני ישראל ואת הניסיון שלהם לגרום לבלעם לקלל את ישראל.
מסקנות
מההבדלים בין הגרסאות ניתן להבין שהמטרה של משה בתיאור מסעות העם הייתה שונה מהמטרה של ה' בספר במדבר. לאורך הנאום שלו בספר דברים, משה מנסה למנוע מהעם לחזור על הטעויות של המרגלים. הוא מנסה לעודד אותם ולשכנע אותם שאכן יצליחו לכבוש את ארץ כנען. לכן הוא מעצב את תיאורי האירועים בדרך שתשיג את המטרה הזאת בצורה המיטבית. ספר במבדר, לעומת זאת, מציג גרסה פשוטה יותר של תולדות העם. גורמים אלה מסבירים את ההבדלים הרבים שראינו.
- "אַל תִּתְגָּרוּ בָם" – רשב״ם מסביר שמשה הזכיר את האיסור לתקוף את שעיר, מואב, ועמון כדי לוודא שהעם הבין את הסיבה האמיתית לכך שהם לא ירשו את הארצות האלה. בלי זה, הם היו עלולים להניח שההחלטה לא לכבוש אותן נבעה מחוסר יכולת.
- נחלות עשו, מואב, ועמון – רשב"ם מסביר גם שמשה מאריך בתיאור העברת הארצות מיושביהן הקודמים ליושבהן הנוכחיים, בניסיון להוכיח לישראל שה' כבר עשה זאת בעבר ועוד יעשה זאת (ואף יותר) עבור עם ישראל בעתיד.3 התורה מזכירה השוואה זו במפורש: "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן י"י לָהֶם".4
- התגברות על הענקים – האזכור החוזר של התגברות ה' על הענקים משרת את אותה המטרה. המרגלים איבדו את האומץ שלהם במפגש עם ענקי חברון, ובעקבות זה הם גם הורידו את המורל של שאר העם. לכן משה מדגיש את זה שה' כבר השמיד ענקים מארצות אחרות, כדי להזכיר לעם בעדינות שאין צורך לפחד מענקי כנען.5 מרכזיות מסר זה מודגשת על ידי זה שהמילה "עֲנָקִים" מופיעה רק בשני מקומות בתורה: כאן בנאום של משה ובסיפור המרגלים.6
- אדום מול שעיר – נראה לא רק שדברי משה לגבי אדום שונים מהסיפור בספר במדבר, אלא שהם ממש סותרים אותו. לכן מספר פרשנים מציעים שהוא מתייחס לאירועים שונים לגמרי.7 ייתכן שמשה הזכיר רק את הסיפור על שעיר כי הם פחדו מבני ישראל ופעלו בהתאם לפחד זה. דבר זה עודד את העם, כי זה הראה שניתן היה לצפות לתגובה דומה מהכנענים. מצד שני, משה לא רצה להזכיר לעם את המפגש שלו עם אדום, אויב אלים אותו הם לא כבשו.
- בלק ובלעם – ייתכן שבני ישראל כלל לא היו מודעים לניסיון של בלק לגרום לבלעם לקלל אותם.8 אם כך, למשה לא הייתה סיבה לשתף את העם בפרטי האירוע.
