EN/HEע/E

Esther's Religious Identity

Sources

Esther 2:5-7אסתר ב׳:ה׳-ז׳

(ה) אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי.  (ו) אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.  (ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.

Septuagint Esther 2:20תרגום השבעים אסתר ב׳:כ׳

But Esther did not reveal her ancestry. For so Mardochaios had commanded her: to fear God and to do his ordinances, just as when she was with him. So Esther did not change her way of life.

Septuagint Esther section C, vss. 12-30תרגום השבעים אסתר קטע ג׳, 12-30

(12)  Then Esther the queen fled to the Lord, seized with the agony of death.  (13)  Taking off the garments of her glory, she put on the garments of distress and mourning, and instead of costly perfumes she covered her head with ashes and dung, and she utterly humbled her body; every part that she loved to adorn she covered with her tangled hair.  (14)  Then she petitioned the Lord, God of Israel, and said: “O my Lord, you alone are our king; help me, I who am alone and have no helper except you, (15)  because my danger is in my hand. (16)  I have heard from my birth in the tribe of my family that you, O Lord, took Israel out of all the nations and our fathers from among all their forebears, to be an everlasting inheritance, and you did for them all that you said.  (17)  And now we have sinned before you, and you have delivered us into the hand of our enemies, (18)  because we honored their gods. You are righteous, O Lord!  (19)  And now they were not satisfied that we are in bitter slavery, but they have put their hands into the hands of their idols, (20)  to annul the stipulation of your mouth and to destroy your inheritance and to stop the mouths of those who praise you and to extinguish the glory of your house and your altar, (21)  to open the mouth of the nations for the mighty deeds of vain things, and that a mortal king be admired forever. (22)  “O Lord, do not surrender your scepter to those who don’t exist, and do not let them laugh at our downfall, but turn their plan against them, and make a public example of him who began this against us.  (23)  Remember, O Lord; make yourself known in a time of our affliction, and embolden me, O King of the gods and Master of all dominion!  (24)  Put eloquent speech in my mouth before the lion, and turn his heart to hate the one who fights against us so that there may be an end of him and those who agree with him.  (25)  But save us by your hand, and help me, who am alone and have no one except you, O Lord. You have knowledge of everything, (26)  and you know that I hate the glory of the lawless and abhor the bed of the uncircumcised and of any foreigner.  (27)  You know my predicament—that I abhor the sign of my proud position that is upon my head on days when I appear in public. I abhor it like a menstrual cloth, and I do not wear it on the days when I am in private.  (28)  And your slave has not eaten at Haman’s table, and I have not honored the king’s banquet nor drunk the wine of libations.  (29)  Your slave has not rejoiced since the day of my change until now, except in you, O Lord, God of Abraam.  (30)  O God who has power over all things, hear the voice of those who despair, and save us from the hand of evildoers. And save me from my fear!”

Peshitta Esther 2:20פשיטתא אסתר ב׳:כ׳

ולא מחויא אסתיר שרבתא ועמה איך דפקרה מורדכי ופוקדנה דמורדכי אסתיר עבדא הות איך דהות בהימנותא עמה.

Second Targum of Megillat Esther 4:1תרגום שני למגילת אסתר ד׳:א׳

קם מרדכי על רגלוהי בגו קהלא עני וכן אמר להון עמא בית ישראל חביבא ויקירא דחביב ויקיר קדם אבוהי די בשמיא לא ידעיתו במא דהוה ולא שמעתון במא דגזר עלנא מלכא והמן לאובדא יתנא מעל אפי ארעא ולשיצאה יתנא מתחות שמיא לית לנא מלכא דנסמוך עליה ואף לא נביא דיבעי רחמין עלנא לית לנא אתר למערק אף לא מדינתא דנשתיזב לתמן לכל אתר ואתר אתכתב עלנא ובכל מדינה ומדינה אשתדר עלנא הוינא כענא דלית להון רעיא וכספינתא במיא דלית לה מדברנא הוינן כיתמין דלית להון אבא וכד אנון ינקין אמהון מיתת בה שעתא אפיקו ית ארונא לתרע שושן ואפיקו עליה ספרא דאוריתא כד מכרך בשקא ומפלפל בקטמא הוו קריין ביה בצר לך ומצאוך כי אל רחום ה' קם מרדכי על רגלוי בגו קהלא עני וכן אמר עמא בית ישראל חביבא ויקירא דחביב ויקיר קדם אלהיה ניקום ונחזי מן אינשי נינוה כד אשתלח עליהון יונה בר אמתי נביא למהפך ית קרתא דנינוה ומטא פתגמא לות מלכא דנינוה וקם מכורסי יקריה ואעדי תגיה מעל רישיה ואתכסי שקא ואתפלפל בקטמא ואכריז בנינוה ואמר מן גזירתיה דמלכא ורברבנוהי למימר אנשא ובעירא תורי וענא לא תפקון למרעי ומיא לא ישתון ותובו מן אורחתכון בישא ומן חטפא דבידיכון ותב ה' מן בשתא דחשיב עליהון ולא עבד ואף אנחנא נעביד כותהון ונגזר צומין ונקרי תעניתא די גלינן מן ירושלם.

Bavli Megillah 13aבבלי מגילה י״ג.

ויהי אמן את הדסה, קרי לה הדסה, וקרי לה אסתר. תניא, רבי מאיר אומר: אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה - על שם הצדיקים שנקראו הדסים, וכן הוא אומר (זכריה א') והוא עמד בין ההדסים. רבי יהודה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת שמה אסתר - על שם שהיתה מסתרת דבריה, שנאמר אין אסתר מגדת את עמה וגו'. רבי נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר - שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר... ואת שבע הנערות וגו' - אמר רבא: שהיתה מונה בהן ימי שבת. וישנה ואת נערותיה וגו', אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי. ושמואל אמר: שהאכילה קדלי דחזירי. ורבי יוחנן אמר: זרעונים, וכן הוא אומר (דניאל א') ויהי המלצר נושא את פתבגם... ונותן להם זרעונים... ותהי אסתר נשאת חן אמר רבי אלעזר: מלמד שלכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו.

Bavli Megillah 13bבבלי מגילה י״ג:

ואת מאמר מרדכי אסתר עשה, אמר רבי ירמיה: שהיתה מראה דם נדה לחכמים. כאשר היתה באמנה אתו - אמר רבה בר לימא (משמיה דרב:) שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי.

Bavli Megillah 14aבבלי מגילה י״ד.

שבע נביאות מאן נינהו? שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר.

Bavli Megillah 14bבבלי מגילה י״ד:

אסתר - דכתיב (אסתר ה') ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, בגדי מלכות מיבעי ליה! אלא: שלבשתה רוח הקדש.

First Targum of Megillat Esther 2:9תרגום ראשון למגילת אסתר ב:ט׳

ושפירת עולימתא בעינוי ואטענת חסדא קדמוי ופקיד לאתבהלא ית סמתר רבותהא וית מתנתהא המניכין ולבושי מלכותא למהוי יהיבין לה וית שבע עולימתן לשמשותא שבע יומי דשבתא חולתא הות משמשא קדמאה בחד בשבתא רוקעיתא בתרין בשבתא גנוניתא בתלת בשבתא נהוריתא בארבע בשבתא רוחשיתא בחמש בשבתא חורפיתא בשתא בשבתא רגועיתא ביומא דשבתא כולהון צדיקתן וחזין למתן לה מיכלא ומשתיא על ידיהון מן ביתא דמלכותא ושני יתה וית עולימתהא לאוטבא להון ולפנקותהון בבית נשיא.

First Targum of Megillat Esther 2:20תרגום ראשון למגילת אסתר ב׳:כ׳

וית מאמר מרדכי הות אסתר עבדא שביא ומועדיא הות נטרא ביומי ריחוקה הות מזדהרא תבשילין וחמרא דעממין נוכראין לא הות טעמא וכל פקודיא דאתחייבן בהון נשיא דבית ישראל הות נטרא על פום מרדכי היכמא דהות נטרא כד הות מתרביא עמיה.

Second Targum of Megillat Esther 2:9תרגום שני למגילת אסתר ב׳:ט׳

ושפרת טליתא בעינוהי ואתגמלת חסדא קדמוי ואוחי ית צבאותה וית מנותה למיתן לה וית שבעתי עולימתהא די חזיין למיתן לה מן ביתיה דמלכא ומנאתה דהוו יהבין לה לאסתר הות יהבא להון בפום עולימתא מטול דלא הות טעמא אסתר מידי מן ביתיה דמלכא ושני יתה וית עולימתהא לטב מן כל נשיא.

Esther Rabbah 6:8אסתר רבה ו׳:ח׳

ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לשאול על כתמה ועל נדותה.

Esther Rabbah 7:12אסתר רבה ז׳:י״ב

ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד, אותו שנא' בו (דברים ו') ה' אחד ישן לו מעמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני אין לפני שינה הה"ד (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואתה אמרת יש לפני שינה חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ומאבדו מן העולם הה"ד (תהלים ע"ח) ויקץ כישן ה' ויך צריו אחור, ד"א ישנו עם אחד אמר ליה שניהון רברבן שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יום טוב שהן מכניסין פחת בממונו של עולם, חדא לשבעה יומין שבתא, חד לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פיסחא, בסיון עצרת, בתשרי ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא, אמר לו אחשורוש כך הם מצווין בתורתן, אמר לו המן אלו היו משמרין את מועדיהם ומועדינו יפה היו עושין, אלא שמבזים מועדיך, ואת דתי המלך אינם עושים שאין משמרים לא קלנדס ולא סטרנליא.

Esther Rabbah 7:13אסתר רבה ז׳:י״ג

אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך.

Esther Rabbah 8:7אסתר רבה ח׳:ז׳

ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה ותלבש שק ותפרע שער ראשה ותמלא אותו עפר ואפר ותענה נפשה בצום ותפול על פניה לפני ה', ותתפלל ותאמר ה' אלהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לענייה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש, ועתה ה' הצליחה נא לאמתך הענייה הזאת והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים.

Kohelet Rabbah 8:1:5קהלת רבה ח׳:א׳:ה׳

שומר מצוה לא ידע דבר רע, זו אסתר שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ, ועת ומשפט ידע לב חכם, זה מרדכי דכתיב (אסתר ד') ומרדכי ידע את כל אשר נעשה.

Midrash Tehillim 22:16מדרש תהלים כ״ב:ט״ז

למה עזבתני. למה נשתנו עלי סדרו של עולם, וסדורן של אמהות, ומה אמנו שרה על ידי שנשבית אל פרעה לילה אחת, לקה הוא וכל ביתו, שנאמר וינגע ה' את פרעה [נגעים גדולים ואת ביתו] (בראשית יב יז), אני שאני נתונה בתוך חיקו של אותו רשע כל השנים הללו, אין אתה עושה עמי נסים, אלי אלי למה עזבתני, מבטן אמי אלי אתה (תהלים כב יא), למה שלש פעמים, אמרה אסתר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שלש מצות נתת לי נדה וחלה והדלקת הנר, אף על פי שאני בבית רשע זה, כלום עברתי על אחת מהן.

Midrash Panim Acherot Version B Parashah 2מדרש פנים אחרות נוסח ב׳ פרשה ב׳

ד"א למה נקרא שמה הדסה כשם שהדס ריחו טוב, כך היו מעשיה טובים.  ד"א אנו מוצאים שנקראו הצדיקים הדסים, ואלו הן חנניה מישאל ועזריה שהיו מבבל, שכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה (זכריה א':ח'), וכתיב האומר לצולה חרבי (ישעיה מ"ד:כ"ז), לכך נקראת אסתר הדסה.  ד"א כשם שהדס אינו יבש, לא בקיץ ולא בחורף, כן הצדיקים אינן מתייבשין לא בעולם הזה ולא בעולם הבא... ואעפ"כ לא טעמה כלום, אלא משלה, ולא משלחנו של מלך, כשם שלא טעם חנניה מישאל ועזריה מפת בג המלך נבוכדנצר.

Otzar HaMidrashim (Eisenstein, p.60)אוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ׳ 60)

ד"א ואת שבע הנערות הראויות לתת לה, מה הוא הראויות לתת לה, שהיו בעלי סודה, והיתה מתיעצת עמן, והיתה מונה ספירת ימי נדתה, לכך נאמר הראויות לתת לה, שהיו ראויות לה כמוה, ועוד אמרו חז"ל שהודיעה אותם שהיא יהודית וגיירה אותן בסתר, לכך נאמר ואת שבע הנערות הראויות לתת לה.

R. Saadia Gaon Esther 2:20ר׳ סעדיה גאון אסתר ב׳:כ׳

אמרו "מולדתה" – שניהם, לפי שיש אדם שנולד בקרב עם ואח"כ אינו מחזיק באמונתם, כישמעאל בן נתניהו, ופעמים שהוא דוגל באמונת עם שלא נולד בקרבם, כרות שאמרה: "עמך עמי ואלהיך אלהי" (רות א':ט"ז). ובדיבורו "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" – כלל כל המצוות ועבודת האל ללא רישול, כיוון שהכתוב מדגיש: "כאשר היתה באמנה איתו" (שם).

R. Saadia Gaon Esther 3:5ר׳ סעדיה גאון אסתר ג׳:ה׳

...הכוונה להוציא מן הדת, והוא הדין לקיום המצוות. וראוי לקטן... וההתחלה בעצמנו ... והנה האל משפיע אושר לאומללים רבים. ומה טעם איפוא להסוות את הדת. והנה הישועה לא תבוא אלא על ידי צדיק, עובד את ה' ומקיים מצוות. ועשיית מעשים טובים קיימת.

R. Saadia Gaon Esther 4:16ר׳ סעדיה גאון אסתר ד׳:ט״ז

That Esther in fact responded with these statements indicates that she was well versed in the commandments and their practical obligations, and that her royal position did not cause her to neglect them.  Also her statement 'I and my maidens will fast in like manner' indicates that she ensured that all of her maidservants and anyone else who attended her were noteworthy believers, for would they have fasted to an idol she would not have required them to fast for (the Jews') deliverance, since to do so at that point would have been a serious infraction and act of impiety.

Rashi Megillah 13a s.v. כתלירש״י מגילה י״ג. "כתלי"

כתלי דחזירי – בקונ"וש שמינות, ומתוך אונסה לא נענשה.

Lekach Tov Esther 2:10לקח טוב אסתר ב׳:י׳

לא הגידה אסתר את עמה. אעפ"י שהיה מאכלה משונה ממאכל המלכות, לא הבינו בה כי היא יהודית.

Lekach Tov Esther 2:20לקח טוב אסתר ב׳:כ׳

ואת מאמר מרדכי אסתר עושה – שהיתה מיחדת לבורא הכל. כאשר היתה באמנה אתו – נוהגת מנהג היהודים.

R. Yosef Kara Esther Second Commentary 2:7ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש ב ב׳:ז׳

ויהי אומן את הדסה – מה שאנו קורין במקומנו לנערה – נערה, קורין בשושן לנערה – הדסה, כמו שמפרש: ויהי אומן את הדסה, כאלו כתוב: ויהי אומן את נערה. ומי היתה, היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם – לפיכך היה אומן אותה. והנערה יפת תואר {וטובת} מראה – יש לך אשה שהיא יפת תואר שהיא יפה בקומה שקומתה שלה גבוה, אלא אינה טובת מראה שאין לה פנים יפים, אבל קומתה טובה. אבל אסתר היתה יפת תואר – זו היא שפניה יפות, וטובת מראה – זו היא שקומתה גבוה ונאה.

R. Yosef Kara Esther Second Commentary 2:8-9ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש ב ב׳:ח׳-ט׳

(ח-ט) ויהי בהשמע דבר המלך ודתו, ותלקח אסתר אל בית המלך, ותטב הנערה בעיניו, וישניה את נערותיה לטוב – ששאר כל נערות בתולות הנקבצות שם, היו מאכילים אותם פת נקייה, ולאסתר ולנערותיה מאכילים היו סולת ופת בג. והיו מלבישים לנערות הנקבצות שם כלי פשתן הדקים, ולאסתר ולנערותיה היו מלבישים שני עם עדנים ומעילים, עדי זהב על לבושיהם.

Ibn Ezra Esther First Commentary 2:9אבן עזרא אסתר פירוש ראשון ב׳:ט׳

וטעם בית הנשים – דבק עם וישנה כי שינה מנותיה ונערותיה והיא בבית הנשים עם חברותיה, יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שצוה על אסתר שלא תגיד עמה כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה, ואחרים אמרו כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבא תשועה על ידה לישראל. והנכון בעיני כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת השם בסתר שלא תאכל נבילות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתים כי אם יודע הדבר שמא המלך יכריחנה או יהרגנה כי בעל כרחה נתפשה וידענו כי מרדכי היה מגדולי ישראל כי הנה הוא שלישי לשרים העולים עם זרובבל וכאשר ראה כי לא נבנה הבית בא אל עילם והיה בשער המלך בארמון והיא מעלה גדולה, והנה דניאל הפקיד חביריו על מלכות בבל והוא בשער המלך ולולי שהיה מרדכי קודם מעשה אסתר ממשרתי המלך לא עזבוהו המשרתים להתהלך לפני חצר בית הנשים.

Ibn Ezra Esther First Commentary 4:16אבן עזרא אסתר פירוש ראשון ד׳:ט״ז

שלשת ימים – עד יום השלישי והנה לא אכלו בערב והתענו שני ימים ושני לילות כי הכתוב הוא לילה ויום והנה אסתר בטחה באלהיה על כן התענתה ולא בטחה ביופיה כי פני המתענה תשתננה אף כי יום השלישי.

Ibn Ezra Esther First Commentary 5:8אבן עזרא אסתר פירוש ראשון ה׳:ח׳

ומחר אעשה – שאומר שאלתי ולפי דעתי שאיחרה אסתר לדבר ביום הראשון במשתה היין בעבור שלא ראתה שום אות שחידש השם בעבור תענית ישראל וכאשר עשה ביום השני דבר גדולת מרדכי חזק לבה.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 2:7אבן עזרא אסתר פירוש שני ב׳:ז׳

ויהי אמן – כמו מגדל. הדסה – הוא שמה מגזרת הדס, ויש אומרים דברי יחיד כי בת ע"ד היתה כמספר הדסה, והכתוב אומר והנערה יפת תואר. היא אסתר – תרגום הדסה בלשון פרס.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 2:8אבן עזרא אסתר פירוש שני ב׳:ח׳

והכתוב הזכיר ותלקח כי נלקחה שלא ברצונה ושלא ברצון מרדכי.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 2:10אבן עזרא אסתר פירוש שני ב׳:י׳

לא הגידה אסתר עמה – שהיא ישראלית ומולדתה זה השבט או המשפחה וזאת היתה דעת מרדכי. ויש לשאול אחר שראינו כי מרדכי היה מאנשי הגדולה והוא (שלישי) {ששי} לעולי גולה עם זרובבל, למה צוה על אסתר שלא תגיד עמה, אולי אם תגיד שהיא מגלות יהודה לא יקחנה אחשורוש. והנה יש בדברי יחיד כי פחד בעבור היותה ממשפחת שאול, ולפי דעתי שכל היהודים נבזים היו בעיני המלכות, הלא תראה דבר בלשצר לדניאל די מן בני גלותא דיהוד, והנכון בעיני כי ראה מרדכי שהמלך לא בקש לקחת בת מלך רק היופי לבדו ולא יחוש מאי זה עם תהיה וידע כי אסתר היתה יפה מאוד ופחד שלא ימצא כמוה ויקחנה לאשה. ואם היא תגיד שלא תאכל פת בג המלך יכריחנה, כי אם היתה גברת תוכל להסתיר עצמה, ואחרים אמרו שידע דרך הנבואה שתגיע לישראל ישועה על ידה.

Rokeach cited in Tosafot HaShalem Esther 2:10:1רוקח בתוספות השלם אסתר ב׳:י׳:א׳

ואעפ"י שאוכלת מאכל יהודי לא היו מרגישין בדבר, כי אמרה, שמעתי שיש אומה שפלה ומשובדי' למלך והם יתקנו לי ולנערותי מאכלינו, כי יראים מן המלכות, ולא ישימו כישוף במאכל, כי המלך אינו מתחתן בהם, אבל שאר אומות המלך לוקח מבנותיהם ויתקנאו בי ויאכילוני כישוף כדי שיקח מבנותיהם ועבדיך אינם פנויים מפני הנשים, ולכן תשכיל לי מן היהודים לתקן מאכלי.

R. Elazar HaRokeach Esther 3:13ר׳ אלעזר הרוקח אסתר ג׳:י״ג

ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד וכו'.  אמרה אסתר המן הרשע אמר ישנו עם אחד וכו' ישנים מן המצות לכך יש כל האל״ף בי"ת בפסוק ונשלח ספרים לומר עברו על כל ואנכי יראתי ושלחתי למרדכי לדעת מה זה ועל מה זה שמע עברו על התורה שנאמר מזה ומזה הם כתובים וצויתי לצום ג׳ ימים כנגד נושא עון ופשע וחטאה.  וגרמתי משתה וקיימתי אני ומרדכי כל התורה ראוי אני ליכתב, עכ״ל.

R. Elazar HaRokeach Esther 4:16ר׳ אלעזר הרוקח אסתר ד׳:ט״ז (הובא בספר מנות הלוי)

וצומו עלי וכו' שלשת ימים וכו'.  ג' ימים לכפר ג' עבירות עלי'.  על גלוי עריות, ונהרג התך על ידי הרי ש"ד, וכתלי דחזירי.  אמר לה מרדכי (תהלים מ"ה) מר ואהלות קציעות כל בגדותיך ג' עברות שלך אינן אלא כריח בשמים, ואותו המזמור מדבר על אסתר.

Tosafot Megillah 13a s.v. קדליתוספות מגילה י״ג. "קדלי"

קדלי דחזירי – וח"ו היא לא היתה אוכלת.

R. Avraham Saba Eshkol HaKopher Esther 2:5-7ר׳ אברהם סבע אשכול הכופר אסתר ב׳:ה׳-ז׳

ונוכל להתיר הספיקות באופן אחר שהזכיר כ"ז להורות על מעלת מרדכי לפי שידוע הוא שהאנשים הגולים בימי אדונים קשים א"א להם לשמור התורה והמצות לפי שהם כמו עבדים מחמירים הפטורים מן המצות עד שלסיבת זה נשתבח יוסף הצדיק בהיותו עבד במצרים והלך בדרכי התורה ונשמר מכל רע ומאכל טמא עד שלסיבת זה אמר הכתוב בו ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל שהי' שומר עצמו מכל דבר רע שיש בו נדנוד אסור עד שלא הי' אוכל כי אם לחם יבש וזהו כי אם הלחם אשר הוא אוכל... וממנו למדו חנני' מישאל ועזרי' לבלתי התגאל בפתבג המלך... וכן הענין בעצמו במרדכי הצדיק שהגלה מירושלים ועכ"ז הי' עומד בצדקו איש יהודי כבראשונה ולכן לא אמר ויהי איש יהודי אלא איש יהודי כמו שיאמר ראו דבר פלא היות איש יהודי כשר בשושן הבירה והוא הי' עומד בשער המלך שר וחשוב בהיכלי מלך והי' ראוי שילמד מדרכיהם ויתגאל במאכלם לפי גודל מעלתו ועכ"ז הי' איש יהודי כשר ופרוש מכל טומאה כמו שהי' יוסף כשהי' מלך... ואמר עוד אשר הגלה מירושלים והי' ראוי שמצד הגלות והשביה לא יוכל להזהר בעניני התורה והמצוה עכ"ז הי' עומד בצדקו ואע"פ שהגלה ע"י נבוכדנאצר מלך קשה ורשע... ואמר ויהי אומן את הדסה להורות ג"כ שלימותו לפי שכבר יקרה שיהי' אדם צדיק והסיד ויהיו בני ביתו רשעים ובלתי הגונים כמו שהי' באלישע שהי' איש האלהים קדוש ואין משרתיו קדושים כמו שראינו בגחזי נערו, לז"א בכאן שכמו שהוא הי' צדיק כן כל בני ביתו היו צדיקים וזהו ויהי אומן את הדסה שזה רמז לצדיקים כדכתיב והוא עומד בין ההדסים היא אסתר הצנועה והידועה המסתרת עצמה כדכתיב אין אסתר מגדת בת דודו צדיק כמותו, ולפי שיש צנועה במעשיה היא נאה ולא ביופיה, ויש אשה יפה וסרת טעם אמר כאן שהיא היתה צדקת ונאה במעשיה וגם יפת תאר וטבת מראה... ואמאי אתקרי שמה אסתר בשם כוכב נוגה ובלשון יוניתא קריין ליה איסתירא והות בביתא דמרדכי חמש ושבעין שנין לא חזת אפי גברא אלהין אפי מרדכי וכו' רצה לפרש כי שמה בלה"ק אסתר על שהיתה צנועה ושזה השם של אסתר הי' ג"כ בלשון יון כשם כוכב נוגה שקורין לו איסתירא, להורות שהיתה מאירה וזה ג"כ מסכים.

Yosef Lekach Esther 2:9יוסף לקח אסתר ב׳:ט׳

או שנאמר שלכולם היו נותנים שבע נערות, אבל לאסתר אחר היותו יודע הגי שהיתה אסתר באמנה עם מרדכי עם היות שלא היה יודע עמה ומולדתה, הנה אחרי היותה מורגלת בין העבריות נתן לה נערות עבריות, ולכן אמר "הראויות לתת לה" מצד היותה מגודלת בין העבריות, והעד שהיו עבריות מה שנאמר אח"כ "גם אני ונערותי אצום כן", שאם לא היו עבריות מה ענין צום הנכריות אשר לא מבני ישראל המה להצלת אומה ישראלית.

R. Y"S Reggio Esther pp. 6-8ר׳ י״ש ריגייו אסתר עמ׳ 6-8

בהקבץ נערות רבות אל שושן ובתוכן גם אסתר לא זכר הכתוב שהיה מרדכי דואג ונעצב על הפרדו מבת דודו אשר לקחה לו לבת, גם לא שהזהיר אותה בהזהרות אחר הזהרות לבלתי תסור מדרך התורה ולבלתי תבגוד באמונת אחדות הבורא לזנות אחרי סברות הפרסיים המאמינים בשתי רשויות בהיותה עתה נבדלת מן היהודים ומוכרחת לבלות ימיה בין עם לועז, כמו שהיה ראוי לעשות לאיש חרד על דבר ה' ודבק באמונת אבותיו. גם לא מצאנו שהזהיר אותה לבלתי תתגאל בפתבג המלך וביין משתיו, אע"פי שהיה יודע כי הנערות הנכנסות לבית הנשים לא היו אנוסות ומוכרחות לקחת מזון אשר יושם לפניהן, שהרי כתוב (אסתר ב':י"ג) את כל אשר תאמר ינתן לה, ואע"פי שהיה יודע כי שנים מעט קודם לכן דניאל בבואו עם חבריו אל חצר מלך בבל נתן אל לבו לבלתי התגאל בפתבג המלך והצליח בזה, ואע"פי שהיה יודע כי בודאי אסתר לא תמרה את פיו בדבר חמור כזה אלא תעשה ככל אשר יצוה עליה, כי כן כתוב (שם ב':כ') ומאמר מרדכי אסתר עושה; הנה מכל אלה שתק הכתוב ולא הגיד לנו דבר, אבל הפך מזה הודיענו כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ואת מולדתה, ופה יש מקום לשאול: למה נתן לה מרדכי זה הצווי? והלא יותר טוב בכל מצב ובכל זמן שימצא איש ממנו לקרוא בקול גדול כדברי יונה הנביא: עברי אנכי ואת ה׳ אלהי השמים אני ירא! וכן עשה דניאל בארמון נבוכדנצר, וכן כל קדמוני האומה בחירי יה בבואם למקום שלא היו מכירים אותם התפארו בקרוש ישראל והודיעו בשמחה היותם עבדי האל ית' ומאמיני תורת משה נאמן ביתו, וכן התנהג אברהם בגרר שאמר לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והודיעו בזה שהוא ירא אלהים, ולמה זה יתחפש איש ישראל ויתנכר לאביו שבשמים כאלו יבוש ויכלם להודות בקהל עם היותו עברי? ובפרט במצב שהיתה בו אסתר היה ראוי לה להגיד עמה ומולדתה לפי שבהעלמת אמונתה תצטרך להתגאל במאכלות אסורות כשאר הבתולות פן יתפרסם היותה עברית אם תעשה שינוי במאכליה, אבל אם תגיד שהיא עברית היתה יכולה לשאול מאכלים המותרים לה כי כן כתוב את כל אשר תאמר ינתן לה. והמפרשים הרגישו בזה ובקשו לתרץ באופנים שונים, קצתם אמרו כי חשש מרדכי פן יבחר בה המלך בשמעו שהיא מזרע המלוכה, אך זה לא יתכן, כי אם הדבר כן היה ראוי שתגיד מולדתה אחרי הושם כתר מלכות בראשה. כי אז יכבדנה המלך כפלים, ובכל זאת אנו רואים שאף אחרי בחירתה לא הגידה שנא' (שם ב':כ') אין אסתר מגדת. ואחרים אמרו כי רצה שתעלים מולדתה כרי שהיה ביכלתה לעזור יותר את בני עמה במסתרים אם תגיע למלכות, מה שלא היתה יכולה להועיל כל כך אם ידע המלך שהיא ישראלית, יאמר לזכות עמה היא דורשת, אך זה אינו מספיק, כי מלבד שבהקבץ הבתולות לא היתה עדיין עת צרה ליעקב ודחוק הוא שיקוה אז מרדכי לעזרת המלכה קודם הסכנה, הנה הנסיון הוכיח ההפך, כי כל עוד שהעלימה משפחתה לא הועילה כלום ורק בהגיד עמה ומולדתה יכלה להציל היהודים, כמו שאמרה בפירוש לפני המלך כי נמכרנו אני ועמי, א״כ מה תועלת הגיע לה מהעלמת מולדתה ימים רבים? לכן לא נשאר אלא להחזיק בדעת הראב"ע שכתב בשם יש אומרים כי פחד מרדכי פן לא יקחנה המלך אם ידע שהיא מהגולה, וזה מסכים עם פשטי הספורים הבאים במגלה כי כל חפצו של מרדכי לא היה אלא לראות כתר מלכות על ראש אסתר. ובעבור תוחלתו זאת היה מתהלך יום יום לפני חצר בית הנשים לדעת מה יעשה בה אם תצליח למלוכה כמו שהיה מקוה, הגם כי שרידי ישראל בכל דור ודור המבינים היטב יעוד האומה לא יבקשו שררה זמנית לא לעצמם ולא לבני משפחתם, ובפרט לישב על כס מלכות להשתרר על עם עובדי שתי רשויות ואצל מלך המשתחוה לשמש, והגם כי אין ראוי לישראלי להעלים אמונתו ולהתגאל במאכלים אסורים בשביל שררה כזאת.

R. Y"S Reggio Esther pp. 15-16ר׳ י״ש ריגייו אסתר עמ׳ 15-16

מן הטעמים האלה לא ידעתי אם יתרחק מהאמת מי שיחשוב כי לא היה מרדכי מן השרידים אשר ה' קורא ולא יאותו לו התוארים אשר תארוהו בו בזמן מאוחר אחרי שהכתובים עצמם מוכיחים כי לא נמצאו בו התנאים הצריכים לאיש מופת הנצב ברום המעלה ומוכתר במדות יקרות בחכמה וביראת ה', רק היה כאחד העם הנמצאים אז בשושן, ואם הפסוק האחרון דאסתר מרבה לספר בשבחו זה נהיה רק בעבור מה שגדלו המלך אחרי כן בשומו אותו משנה למלכותו, וידוע כמה נקל היה בימים ההם אצל מלכי פרס שיעלה איש פתאום לגדולה, ובפרט אחרי כי הצליח ע"י מקרה להציל חיי המלך בהודיע לאסתר קשר בגתן ותרש, אבל קודם לכן כבר הודיענו כותב המגלה כי לא היה מרדכי מן המיוחסים שבדור ולא היה לו יתר שאת על שאר אחיו, וזה באמרו בתחלת הספור איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי, כי הנה כן מנהג כותבי ספרי הקדש בבואם לספר מציאות איש מן ההמון לומר תחלה שהיה איש אחד במקום פלוני ואח"כ להגיד את שמו, כמו ויהי איש אחד מצרעה וגו' ושמו מנוח (שופטים י"ג:א'), ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו (שם י"ז:א'), ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים (שם י"ט:א'), ויהי איש אחד מן הרמתים (ש"א א'), ויהי איש מבן ימין (שם ט':א'), ואיש במעון וכו' (שם כ"ה:ב') ורבים כן, ואם פעם אחת מצאנו איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתוב אחריו והיה האיש ההוא תם וישר וכו', אין ללמוד מזה כלום נגד הכלל שהצגנו, כי איוב היה איש פרטי אחד אשר קורותיו לא נגעו רק אל עצמו ולא אל בני עמו ולא אל הכלל, אבל בספור מציאות איש אשר פעולותיו וקורותיו נוגעים לטובת כללות אומתו או שהיה לו איזה מנוי של שררה על האחרים לא יזכרהו הכתוב סתם בלשון איש היה וכו' ושמו וכו', אלא יוסיף לו אם בפעם הראשונה או במשך הספור איזה תואר של חשיבות להבדילו מהמון העם, כמו דניאל הנקרא איש חמודות ועזרא הנקרא סופר מהיר ונאמר עליו (שם ז':י') כי הכין לבבו לדרוש את תורת ה' וכו', ונחמיה שהיה מן המבינים את העם לתורה (נחמיה ח':ט') גם היה הראשון מן הבאים על החתום באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים (שם י':ב') אבל מרדכי לא נאמר עליו רק סתם איש יהודי היה בשושן הבירה כאילו אין בו רק זאת הסגולה שהיה יהודי כאחד העם הנמצאים בשושן, ורק לפי שקרה אח"כ על ידו מה שקרה הקדים להזכיר שהיה איש אחד שם הנקרא מרדכי, ושמענו שלולי המקרה הזה המסופר במגלה לא היה ראוי להבדילו משאר העם ולהזכירו ביחוד, גם בהמשך הספור לא נתן לו כותב המגלה שום תואר של חשיבות בחכמה או במדות, רק אמר שהיה גדול בבית המלך ולכן נפל פחדו על כל העמים, ואולי מטעם זה אמר בפסוק האחרון שהיה גדול ליהודים, כלו' שנפל פחדו גם על היהודים, וכל זה בעבור שגדלו המלך, וכבר היה מן הקדמונים מי שהרגיש קצת בזה ואמר (מגלה ט"ז:) לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, ופירש"י שם לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה, אשר זה נותן מקום לחשוב שהיה רודף אחר הכבוד עד שבעבורו התרשל מהגות בדברי תורה.  גם בהמשך הספורים, ובפרט בסוף הספר, תארו תמיד כותב המגלה בשם מרדכי היהודי, ולפי שכבר הודיע בתחלת הענין היותו יהודי יהיה זר מאד לתארו כן פעמים אחרות בהיות נגד המנהג לקרוא כן לאיש אשר כבר קדם יחוסו, כי מעולם לא שמענו אומר ברוך בן נריה היהודי, או זרובבל היהודי, או נחמיה היהודי, ולמה זה למרדכי לבדו יקראו כן?  וכי לא ידענו כבר שהוא יהודי?  אלא יראה שכונת כותב המגלה לומר כי יהדותו גרמה כל המעשה הזה לפי שחשב עצמו מחוייב לבלתי השתחוות להמן בעבור היותו יהודי כדרך שכתבנו למעלה, ולכן נשאר לו זה השם כשם תואר המורה על פעולותיו, כדרך שקראו לחני שם מעגל (תענית פ"ג) ולשמואל ירחינאי ולנחום איש גם זו בעבור תכונה פרטית הנמצאת בהם או מקרה פרטי אשר קרה להם. והנה ידעתי כי המתחסדים בעם יקראו תגר על הדברים האלה ויחשבום כהוצאת לעז על איש צדיק תמים אשר חז"ל הושיבוהו במעלה נפלאה ומנוהו בכלל הסנהדרין והפליגו לספר בשבחו בכמה מדרשות כנודע; אמנם כפי האמת לא היתה כונתנו בזה להוריד איש מכבודו הראוי לו, גם לא אך להתנגד אל הסברות היותר מפורסמות, הגם כי על הרוב הדבר היותר מפורסם אינו בעבור כן יותר אמתי, אלא רק להבין עומק הפסוקים כפי פשטם הנגלה נתכוננו, כי עם הפשט כרתנו ברית לא נטה ממנו ימין ושמאל, ובעבור כן הוכרחנו להתרחק מן ההגדות אשר כותביהן עצמם לא כיונו לפרש פסוקים על ידן, רק תכלית אחר היה להם במה שכתבו, וכבר החליטו כל החכמים האמתיים שאין להוציא מן המדרשות ביאורי הכתובים, לכן לא אאריך בכיוצא בזה, רק אומר שאין הסברא נותנת היות מרדכי נמנה במספר הסנהדרין, כי מלבד שאין רמז לזה בשום אחד מהפסוקים יהיה זר מאד ישיבתו תמיד בשושן בעוד שהיו שאר אנשי הסנהדרין בירושלים, גם ממה שנזכר (נחמיה ז' ז') בין העולים משבי הגולה שם מרדכי אצל שמות בלשן מספרת בגוי וכו' אין להוכיח שזה הוא מרדכי דמגלה, אלא איש אחר היה ששמו כך כמו שמצאנו הרבה פעמים בס' נחמיה שני אנשים אשר שם אחד להם, וכבר הוכיח הראב"ע שהאיש קיש הנזכר בין אבותיו של מרדכי אינו קיש אבי שאול, וכן הסברא נותנת שהרי בס' ד"ה א' ח' ל"ג (אשר בלי ספק נכתב שנים רבות אחר מעשה דמגלה ואחר ימי עזרא, עיין צונז גאטטעמדיה' פארטרעגע דף ל"א) נזכרו תולדותיו של קיש אבי שאול עד י"ג דורות ועל הדור האחרון מהם אמר (שם פסוק מ') ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים, אשר בזה הודיענו כותב הספר כי הוא היה מכיר תולדותיו היטב, ועכ"ז לא נזכרו בתוכם לא מרדכי ולא יאיר ולא שמעי מה שלא היה חודל מהזכירם אם היו מזרע שאול. גם בספר בן סירא הנכתב בודאי קרוב לסוף בית שני נזכרו בסופו כמה חסידים וגדולי אומתנו. זרובבל ויהושע בן יהוצדק ונחמיה ושמעון הצריק שהיה בימי אלכסנדר כמה שנים אחר מעשה דמגלה, אבל מרדכי לא נזכר שם. סוף דבר אין בכל כתבי הקדש וספרי הקדמונים משענת או אפילו רמז דחוק אל מה שרצו לייחס אחרי כן אל האיש מרדכי, ואנחנו רק לפרש המקראות באנו.