בני הנכר והסריסים בישעיהו נ"ו

הקדמה

מי נצרך לנחמה?

בדומה לנבואות רבות אחרות בחציו השני של ספר ישעיהו, פרק נ"ו נפתח בהבטחה לישועה ובקריאה לאומה לנהוג בצדק. אולם, כבר בשלב מוקדם בנבואה,¹ מתמקד ישעיהו באופן מפתיע בשתי תתי-קבוצות ספציפיות בעם – "בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל י"י" ו"הַסָּרִיסִים":

(ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל י"י לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי י"י מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. (ד) כִּי כֹה אָמַר י"י לַסָּרִיסִים... (ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת. (ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל י"י לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם י"י לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כׇּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי.

מי הם "בְּנֵי הַנֵּכָר" ו"הַסָּרִיסִים"? ממה קבוצות אלה מוטרדות, ומדוע הנביא מנחם דווקא אותן? איזה מסר עשוי שאר העם ללמוד מנבואה זו?

שאלות נוספות

בפרק עולות מספר שאלות נוספות העשויות לשפוך אור על האמור לעיל:

• "כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא" – הנביא מדבר על גאולה מתקרבת אך אינו מציין לאיזה אירוע הוא מתייחס. האם ישעיהו מדבר על זמנו, תקופת בית שני, או זמן משיחי עתידי?
• "שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ" – הנביא מזכיר את שמירת השבת שלוש פעמים בקטע הקצר הזה. מדוע מודגשת כל כך המצווה הספציפית הזו?
• "הַנִּלְוִים עַל י"י" – "בְּנֵי הַנֵּכָר" מזוהים כאנשים "הַנִּלְוִים עַל י"י", מה שמרמז שהם כנראה היו גרים. האם כינוי זה שונה במשמעותו מהמונח "גר"? מה היה מעמדם של אותם אנשים?
• "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם" – מה הפירוש של "יָד וָשֵׁם"? במקרים אחרים בתנ"ך, נראה כי "יד" היא סוג של אנדרטה או מצבת זכרון; האם הנביא מציע שמבנה כזה יוקם בבית המקדש ("בְּבֵיתִי")?
• יחס לגויים – מהו יחסו של ישעיהו לגויים בנבואה זו בהשוואה ליחסם של נביאים אחרים? 

¹ כמו נבואות רבות, קשה להגדיר היכן נבואה זו מסתיימת. ההפטרה לימי צום מתחילה בנ"ה:ו' ונמשכת עד נ"ו:ח', ובכך מרמזת שהיא רואה בכל הפסוקים יחידה אחת. לעומת זאת, בעיון זה אנחנו מבינים לעומת זאת, מבין את המילים "כֹּה אָמַר י"י" בתחילת פרק נ"ו כציון תחילתה של יחידה חדשה.