נתינת זרע למולך

הקדמה

איסור בלתי מוגדר

מולך מופיע לראשונה בויקרא י"ח:

(כא) וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי י"י.

ויקרא כ' ממשיך בפירוט העונש שנגזר על מי שעוסק במעשה זה:

(ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן.  (ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי.

אבל מה המשמעות של נתינת זרע האדם למולך, ואיך זו מתבצעת? האם זו רק פעולה יחידה, כפי שמשתמע מן הפועל הבודד של "יִתֵּן" בויקרא כ', או תהליך רב-שלבי, כפי שאפשר שמשתמע מן הניסוח הארוך יותר של "תִתֵּן לְהַעֲבִיר" בויקרא י"ח? ומדוע דווקא פעולה זו קשורה בטומאת מקדש ה' וחילול שמו?

מולך והעברת בנים באש

מולך מופיע בשלושה פסוקים נוספים בתנ"ך, וההקשר של כולם הוא סוג של עבודה זרה.¹ באחד מאלו, מלכים ב׳ כ״ג:י׳ כתוב:

וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי [בֶן] (בני) הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ.

הפסוק מזהה את פולחן מולך עם העברת ילדים באש, אך הוא אינו מרחיב מעבר לזה, והוא משאיר עמימות לגבי טיבו המדויק של הטקס. האם הפסוק מתייחס לשריפת ילדים או למעשה אחר הכרוך באש? פסוקים אחרים בתנ"ך מעידים גם הם על פולחן כזה של הקרבת ילדים,² אך הם אינם מזכירים את מולך.³ לדוגמה, בדברים י"ב:כ"ט-ל"א נאמר:

(כט) כִּי יַכְרִית י״י אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. (ל) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי. (לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַי״י אֱלֹהֶיךָ כִּי כׇל תּוֹעֲבַת י״י אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם.

פסוק זה משתמש במלה "יִשְׂרְפוּ", שמבהירה שהילדים ממש הובערו באש. אולם, הפועל "שרף" חסר בויקרא י"ח וכ' ובפסוקים האחרים שמזכירים את המולך. באלו מופיעים רק הפעלים "לְהַעֲבִיר" ו"נָתַן". האם הפסוקים בויקרא מדברים על אותו טקס פולחני כמו הפסוקים בדברים ומלכים ב', או האם מדובר בתהליך אחר?

הקשר של גילוי עריות

האיסורים המקבילים על מולך בויקרא י"ח ו-כ' מופיעים בהקשרים דומים. ויקרא י"ח מכיל רשימה של תועבות אסורות שהיו מקובלות במצרים ובכנען. הרשימה מורכבת אך ורק מאיסורים בעלי אופי מיני (למעט, אולי, איסור עבודת מולך). באופן דומה, האיסור בויקרא כ' מופיע ישר לפני רשימת העונשים שעבירות אלה גוררות. אולם, בויקרא כ', יש איסור נוסף שמופיע בין איסור עבודת מולך לרשימת איסורי העריות: איסור פנייה לאובות ("וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים"). מעניין לציין שגם בדברים י"ח:י'-י"א האיסור להעביר ילדים באש מופיע מיד לפני האיסור על סוגים שונים של כישוף, ביניהם "אוֹב וְיִדְּעֹנִי". הקבלות אלה מעלות מספר שאלות:

• האם יש קשר בין מולך לאיסורי העריות, ובמיוחד לאיסורי ניאוף, משכב זכר, ומשכב בהמה, שמוזכרים ליד איסור עבודת מולך?
• האם מולך קשור לתקשורת עם המתים?

¹ מלכים א׳ י״א:ז׳ מזהה את המולך כ"שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן", בעוד שמלכים ב׳ כ״ג:י׳ וירמיהו ל״ב:ל״ה מדברים על העברת ילדים למולך בהקשר של עבודה זרה.

² ראו גם מלכים ב׳ י״ז:ל״א המצביע על שריפת בנים באש כדרך שבה הספרוים היו עובדים את אדרמלך וענמלך וירמיהו ז':ל'-ל"ב המעיד על הנוהג הזה בעם ישראל עצמו.

³ היחסים ההדוקים וההקבלות בין חלק מהפסוקים הללו מהווים הוכחה משכנעת להנחה כי פולחן המולך היה כרוך בהקרבה ממשית של הילדים. ראו ההקבלות בין הפסוקים בירמיהו ז׳:ל"א, ירמיהו י״ט:ה׳, וירמיהו ל״ב:ל״ה.