אותיות מיותרות או חסרות
יו"ד סופית מיותרת
לאורך התנ"ך, המפרשים ציינו מילים רבות שיש להן "חיריק-יו"ד" מיותרת בסוף, שנראה שאינה משרתת מטרה דקדוקית. לדוגמה, שמות ט"ו:ו' אומר "נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ", בעוד שהצורה הצפויה היא "נֶאְדָּר בַּכֹּח" (השוו "נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ", חמישה פסוקים בלבד לאחר מכן, בשמות ט"ו:י"א).
הסבר התופעה
- צורות חריגות אלה מופיעות בדרך כלל בקטעים שיריים ורבים סבורים שהן פשוט צורה אסתטית, "לתפארת הקריאה" או "לצחות הלשון".
- ראו, עם זאת, הכתב והקבלה1 על שמות ט"ו:ו' הטוען שהצורה מעבירה לעתים קרובות שהפעולה או התיאור המוזכרים הם מתמשכים.
דוגמאות
להלן דוגמאות רבות שבהן המפרשים מציינים "י" הנראית מיותרת. אחריהן דוגמאות שבהן יש מחלוקת, ויש הסבורים שה"י" הסופית נחוצה.
- "גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה" (בראשית ל"א:ל"ט), "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה" (בראשית מ"ט:י"א),2"נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" (שמות ט"ו:ו'), "שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים ל"ג:ט"ז), "מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט" (ישעיהו א':כ"א), "חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע" (ישעיהו כ"ב:ט"ז), ["כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים" (ירמיהו ו':כ"ח)], "שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה" (ירמיהו מ"ט:ט"ז), "אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ" (הושע י':י"א), "שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע" (עובדיה א':ג'), "שֹׁכְנִי לְבָדָד" (מיכה ז':י"ד), "רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן" (זכריה י"א:י"ז), "מְלׇשְׁנִ֬י] (מלושני) בַסֵּ֨תֶר]" (תהלים ק"א:ה'), "לְכׇל עֲוֺנֵכִי... לְכׇל תַּחֲלוּאָיְכִי.. חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי...נְעוּרָיְכִי" (תהלים ק"ג:ג'-ה'), "עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק" (תהלים ק"י:ד'), "הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת... הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת... מְקִימִי... לְהוֹשִׁיבִי... מוֹשִׁיבִי" (תהלים קי"ג:ה'-ט'), "הַהֹפְכִי הַצּוּר" (תהלים קי"ד:ח'), "שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי י״י גָּמַל עָלָיְכִי" (תהלים קט"ז:ז'), "בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָ͏ִם" (תהלים קט"ז:י"ט), "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהלים קכ"ג:א'), "בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם" (תהלים קל"ה:ט'), "רַבָּתִי עָם...רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת" (איכה א':א'),
- "וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ" (שמואל א' כ':ל"ו) - ראו רי"ד. בניגוד לרוב הדוגמאות כאן, הנראות כצורות שיריות, זה בקטע פרוזאי.
דוגמאות שנויות במחלוקת:
- "בְּנִי אֲתֹנוֹ" (בראשית מ"ט:י"א) – רבים מניחים שהמילה "בְּנִי" היא צורה שירית של "בן", ומתרגמים את הביטוי: "בן אתונו". השוו ר"י בכור שור שכאן ה"י" היא חלק בלתי נפרד מהמילה, המציינת בעלות (כלומר: "בני"). יעקב פונה ישירות אל יהודה, נושא הפעלים בפסוק, ואומר לו: "בני יאסור לגפן עירו, ולשורקה את אתונו."3
- "עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ" (שמות ט"ו:ב', ישעיהו י"ב:ב', תהלים קי"ח:י"ד) – ראו רש"י שה"י" מיותרת ויש להבין את המילה כאילו נכתבה "עז", שם בצורת סמיכות. פירוש הפסוק הוא: "עז י"י... היה לי לישועה". השוו אבן עזרא שה"י" הסופית עשויה דווקא להיות נחוצה, סימן של קניין בגוף ראשון (עוזי). אז היה אפשר לצפות ל"עֻזִּי" ולא ל"עׇזִּי", אך אבן עזרא טוען שאין הבדל בין שתי הצורות.
- "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל" (שמואל ב' א':ט') – אף שרובם מניחים ש"צְּבִי" כאן הוא שם שפירושו "תפארת," ראו אבן עזרא על בראשית מ"ט:י"א, שה"י" מיותרת.
- "קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי" (ירמיהו מ"ט:כ"ה) – השוו רש"י ומצודת ציון.
- "מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ" (תהלים קי"ד:ז') – לפי רש"י ודעה אחת באבן עזרא, ה"י" של המילה "חולי" מיותרת, והמילה פירושה: "זה שחולל (כלומר ברא)". אחרים חולקים ומציעים שה"י" היא סימן לציווי בנקבה, והפסוק משמעו: "לפני האדון, חולי ארץ" (דעה באבן עזרא, ברד"ק).
- "מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב" (שיר השירים ו':י"ב) – רובם מציעים שזה שווה ערך ל"עם נדיב", אך ראו הפירוש המיוחס לר"י קרא ש"עַמִּי נָדִיב" הוא שמו של אומן שעשה את המרכבות, והביטוי נקרא: "מרכבות עמי נדיב".
וי"ו סופית מיותרת
לאורך התנ"ך המפרשים ציינו מילים רבות שיש בהן "ו" סופית מיותרת שנראה שאינה משרתת מטרה דקדוקית. לדוגמה, במדבר כ"ד:ג' אומר "בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר" בעוד שהצורה הצפויה היא "בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר" (כבמדבר כ"ב:ה').
הסבר
- מפרשים רבים רומזים שזוהי פשוט דרך המקרא, אך ראו שד"ל בראשית א':כ"ד המציע שזו תופעה ארמית.
דוגמאות
- דוגמאות
- חַיְתוֹ – בראשית א':כ"ד (וְחַיְתוֹ אֶרֶץ), צפניה ב':י"ד (כׇּל חַיְתוֹ גוֹי), תהלים נ':י' וק"ד:כ' (חַיְתוֹ יָעַר), ישעיהו נ"ו:ט' (חַיְתוֹ שָׂדָי)
- בְּנוֹ – במדבר כ"ג:י"ח (בְּנוֹ צִפֹּר) ובמדבר כ"ד:ג' (בְּנוֹ בְעֹר)
- לְמַעְיְנוֹ מָיִם – תהלים קי"ד:ח'
- מקרים שנויים במחלוקת:
- וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים ל"ב:מ"ג)
- וְחׇלְיוֹ וָקָצֶף (קהלת ה':ט"ז) – ראו רש"י ורלב"ג. השוו הואיל משה שה"ו" הפותחת של "וָקָצֶף" היא המיותרת.
יו"ד אמצעית מיותרת
מילים מסוימות נראות כבעלות "יו"ד" מיותרת באמצע. לדוגמה, דברים ל"ב:ל"ז אומר "צוּר חָסָיוּ בוֹ" כשהיה אפשר לצפות ל"חסו בו".
הסבר התופעה
בדרך כלל כאשר פועל ל"ה (פועל שהאות השלישית בשורשו היא ה"א) מוטה, הוא מאבד את ה"ה". לדוגמה, גוף שלישי רבים של השורש "בכה", הוא "בכו", לא "בכהו". לעתים, עם זאת, ה"ה" החסרה מוחלפת ב"י". [ראו שד"ל על שמות ט"ו, ואבן עזרא על ישעיהו מ"א:ה']
דוגמאות
- "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות ט"ו:ה')
- "וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן" (דברים ח':י"ג)
- "צוּר חָסָיוּ בוֹ" (דברים ל"ב:ל"ז)
- " יֶחֱרָדוּ קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן" ישעיהו מ"א:ה'
- "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ" (תהלים ל"ו:ט')
- "וַאֲנִי כִּמְעַט [נָטָיוּ] (נטוי) רַגְלָי" (תהלים ע"ג:ב') -
- "אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה" (תהלים ע"ז:ד')
- "יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" (תהלים קכ"ב:ו')
למ"ד פותחת מיותרת
בדרך כלל כאשר מילה נפתחת בלמ"ד, האות משמשת מילת יחס, שמשמעה "אל" או "של". עם זאת, יש מקומות רבים בתנ"ך שבהם למ"ד פותחת זו נראית כאינה ממלאת שום תפקיד דקדוקי. מפרשים מציעים לעתים קרובות שהיא אולי פשוט מיותרת, בהיותה "דרך המקרא". במקרים אחרים, הם מציעים שהיא אולי לצורך הדגשה, בעלת ערך אסתטי, ממלאת מקום של מילת יחס אחרת או של סימן המושא הישיר "את",4 או בעלת תפקיד מסוים הרלוונטי למקרה הנדון. להלן דוגמאות, עם דיון במקרים השנויים במחלוקת:
דוגמאות
- שמות ט':י"ח (למן) – צורה זו עולה עוד 10 פעמים.5 ראו אבן עזרא שהלמ"ד או מיותרת פשוט או קיימת כדי לייפות את הטקסט. רד"צ הופמן על דברים ד':ל"ב מציע שכאן היא משמשת להדגשה.
- שמות י"ד:כ"ח (לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה) - השוו רש"י המציע שהאות מיותרת עם הרמב"ן המתרגם זאת "מכל רכב פרעה". ראו גם שד"ל שכאן הלמ"ד משמעה "כלומר".
- שמות כ"א:ב' (יֵצֵא לַחׇפְשִׁי) – נחלקו אם המילה "לַחׇפְשִׁי" היא שם תואר עם "ל" מיותרת בהתחלה (השוו ה"ל" של "לְאַבְשָׁלוֹם" בדברי הימים א' ג':ב') או שם עצם ("לחירות") עם "י" מיותרת בסוף, בדומה ל"הַיֹּשְׁבִי" של תהלים קכ"ג:א' (אבן עזרא).
- שמות כ"ז:ג', י"ט (לְכׇל כֵּלָיו, לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן) – אבן עזרא ור' אברהם בן הרמב"ם טוענים שהלמ"ד מיותרת, והואיל משה מציע שאולי היא משמשת רק להדגשה. ר' אברהם בן הרמב"ם, לעומת זאת, סבור שהיא נחוצה.6 ראו גם שד"ל שכאן מילת היחס משמעה "לסיכום".
- ויקרא י"ט:י"ח (וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ) – לפי יש מפרשים הלמ"ד מיותרת או ממלאת מקום של סימן המושא הישיר ואילו לפי אחרים היא משמעותית. ר"י בכור שור, למשל, מציע שהדבר מלמד שלא שיש לאהוב את הרע כנפשו אלא שיש לנהוג כלפיו כפי שהיית נוהג כלפי עצמך. ראו גם אבן עזרא ורמב"ן.
- במדבר י"א:ח' (לְשַׁד הַשָּׁמֶן) – השוו ספרי ורש"י.
- דברים כ"ד:ה' (וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכׇל דָּבָר) - השוו אבן עזרא עם רש"י ורמב"ן.
- דוגמאות נוספות – יהושע י"ב:י"ח (מֶלֶךְ לַשָּׁרוֹן אֶחָד),7 שמואל א' ב':כ"ט (כׇּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי),8 שמואל ב' ג':ל' ( לאבנר),9 מלכים ב' כ"ג:י' (לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ),10 ישעיהו ס"ג:ב' (מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ),11 ירמיהו ל':י"ב (אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ),12 מלאכי ג':ז' (לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם),13 תהלים י"ב:ה' (לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר),14 דברי הימים א' ג':ב' (הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם),15 דברי הימים ב' ג':י"א (כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ)16
אל"ף מיותרת
כמה מפרשים מציינים שבמילים רבות נראה שיש אל"ף מיותרת, שאינה קשורה לשורש. אם מודעים לתופעה, קל יותר להבחין בשורש.
דוגמאות
נו"ן פרגוגית
במקומות רבים בתנ"ך, נו"ן הנראית מיותרת מתווספת בסוף צורות פועל מסוימות, בעיקר בסוף עתיד (בלתי-מושלם) רבים בגוף שני ושלישי, כמו במילה "יִשְׁמְעוּן" (שמות ד':ט'). לעתים נדירות יותר, היא נראית גם בגוף שני, נקבה יחיד, כמו ב"תִּדְבָּקִין" (רות ב':ח', כ"א) או בעבר גוף שלישי רבים, כמו ב"יָדְעוּן" (דברים ח':ג') או צָקוּן (ישעיהו כ"ו:ט"ז). היא ידועה בפי הבלשנים כ"נו"ן פרגוגית"19 ואין סבורים בדרך כלל שהיא משפיעה על משמעות הפועל.
הסבר התופעה
- בלשנים בימי הביניים מציינים את התופעה (ראו רד"ק שופטים י"א:י"ח והושע ה':ט"ו או אבן עזרא שמות ב':י"ז) ללא הסבר רב.
- לפי חוקרים מודרניים מסוימים20 הנו"ן הנוספת משקפת סופית פועלית ארכאית, ומציינים שרואים את אותה סופית גם בשפות קרובות כמו ארמית, ערבית ואוגריתית. ייתכן שהיא משמשת מסיבות ספרותיות, בין כשרוצים צורה שירית יותר ובין כשמתבקשת צורה מודגשת יותר. ככזו, היא נמצאת לעתים קרובות במילים הכתובות בסוף משפטים או פסוקים (כלומר בהפסקות העיקריות של הפסוק), שבהן ייתכן שגם התנועה הקודמת מוארכת. ראו, לדוגמה, את המילה "תִּשְׁמָעוּן" בדברים י"ח:ט"ו.
דוגמאות
להלן כמה מדוגמאות רבות מכל התנ"ך. התופעה שכיחה יותר בספרים מסוימים מאחרים (עם 56 בדברים אך אפילו אחת בויקרא, 36 בישעיהו, 23 באיוב ו-15 בתהלים ק"ד לבדו!).21 בנוסף היא לעולם אינה נמצאת אחרי "אל" האוסרת, ונדירה במילה עם וי"ו ההיפוך (ו"ו ההיפוך).
- בראשית ג':ג' (פֶּן תְּמֻתוּן), בראשית מ"ד:כ"ג (תֹסִפוּן), שמות ג':כ"א (תֵלֵכוּן), שמות ד':ט' (וְלֹא יִשְׁמְעוּן), שמות ט':כ"ח (תֹסִפוּן), שמות י"א:ז' (תֵּדְעוּן), שמות ט"ו:י"ד (יִרְגָּזוּן), במדבר ט"ז:כ"ח (תֵּדְעוּן), דברים א':י"ז (תִּשְׁמָעוּן... תַּקְרִבוּן), דברים ה':כ"ט (תִּחְיוּן...תִּירָשׁוּן), דברים ו':י"ז (תִּשְׁמְרוּן), דברים ז':י"ב (תִּשְׁמְעוּן), דברים ח':א' (תִּשְׁמְרוּן... תִּחְיוּן), דברים י"א:כ"ב (תִּשְׁמְרוּן), דברים י"ב:א' (תִּשְׁמְרוּן), דברים י"ז:ט"ז (תֹסִפוּן), דברים י"ח:ט"ו (תִּשְׁמָעוּן), יהושע ג':י' (תֵּדְעוּן), יהושע ד':ו' (יִשְׁאָלוּן) שמואל א' ב':כ"ב (יַעֲשׂוּן... יִשְׁכְּבוּן), איוב י"ט:כ"ט (תֵּדְעוּן), תהלים ק"ד:ז', ט'-י', כ"ב, כ"ו-ל' (דוגמאות רבות)
ציווי מוארך / ה"א פרגוגית
בפסוקים רבים בתנ"ך מוצאים צורה מעט מוארכת של הציווי (הפקודה), המכילה ה"א נוספת (המכונה ה"א פרגוגית). לדוגמה, בבמדבר י':ל"ה, משה אומר: "קוּמָה יְ־הֹוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ", ומשתמש ב"קוּמָה" ולא ב"קום" הצפוי.
הסבר התופעה
- מפרשים מסורתיים מציינים את התופעה אך ללא הסבר רב. ראו, לדוגמה, אבן עזרא בראשית כ"ה:ל"א, ל':כ"ח ובמדבר י"א:ט"ז, שבהם הוא דן בפרטים דקדוקיים ובניקוד הצורה, אך בלי להזכיר את משמעותה. ר' יונה אבן ג'נאח22 מזכיר אותה אגב אורחא, ורואה בה סימן של הדגשה.
- חוקרים מודרניים23 מעלים כמה הסברים אפשריים:
- הדגשה – כאמור, אפשרות זו כבר מועלית בידי ר' יונה אבן ג'נאח, וייתכן שהיא מקבילה לצורה דומה בערבית.24
- נעימות הצליל – הצורה משמשת מסיבות סגנוניות ואסתטיות, כשהיא נשמעת נעימה יותר לאוזן.25 דבר זה, עם זאת, אינו מסביר כראוי את תפוצת הצורה, שכן היא נמצאת לא רק בקטעים שיריים אלא גם בדיבור יומיומי.
- כבוד – הסופית מתווספת כצורת פנייה מנומסת או מכבדת, המשמשת לעתים קרובות כשפונים אל ה', אב, נביא או כהן.26 לדוגמה היא מקדימה את "ה'" בדוגמאות הבאות: הוֹשִׁיעָה י"י, שִׁמְעָה י"י, שׁוּבָה י"י, הַאֲזִינָה אֱלֹהִים
- מכוון-דובר – הציווי המוארך משמש כאשר פעולת הפועל מכוונת אל (או לטובת) הדובר.27 כך, לעתים קרובות אחריו באות מילים כמו "לי, אלי" וכיוצא בהן (הַגִּישָׁה נָּא לִי, בֹּאָה אִתִּי, תְּנָה לִּי, הַצִּילָה נַפְשִׁי, תְּנָה בְיָדִי).
דוגמאות
יש קרוב ל-300 דוגמאות, ורק קומץ מהן מפורטות להלן. לרשימה מלאה השתמשו ב"קונקורדנציה דקדוקית".28 תפוצת שתי צורות הציווי אינה עקבית. אף שמילים רבות נמצאות לעתים קרובות יותר בצורת הציווי הקצרה, מילים מסוימות נכתבות בתדירות גבוהה יותר בצורה הארוכה (לדוגמה, תנה מופיעה 24 פעמים, ואילו תן מופיעה רק 14 פעמים). יש אפילו כמה מילים המופיעות רק בצורה הארוכה (השבעה, עורה, חושה, השקיבה).
- בראשית ט"ו:ט' (קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת), בראשית כ"ה:ל"א (מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי), בראשית כ"ז:ז' (הָבִיאָה לִּי צַיִד), בראשית ל"ט:י"ב (שִׁכְבָה עִמִּי), שמות ג':י' (לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ), במדבר י':ל"ה (קוּמָה י״י), במדבר י"א:ט"ז (אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ), דברים כ"ו:ט"ו (הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ), שופטים ד':י"ח (סוּרָה אֵלַי), שופטים ט"ז:ו' (הַגִּידָה נָּא לִי), שמואל א' ח':ה' (שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ),
ה"א הידיעה מיותרת
התופעה
- כאשר מילים בשרשרת סמיכות (סמיכות)29 הן מיודעות (מסומנות ב"ה" הידיעה), בדרך כלל רק השם השני בזוג המילים (הסומך) מקבל את ה"א הידיעה, למשל "סֵפֶר הַמִּקְנָה".30 עם זאת, לעתים בתנ"ך מוצאים מה שנראה כה"א הידיעה מיותרת גם במילה הראשונה בזוג (הנסמך), כגון בביטוי:."הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה".
- במקרים כאלה, לעתים שם ראשון זה מופיע בצורתו הנפרדת (הרגילה),31 (למשל "הַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא"),32 ואילו במקומות אחרים הוא מופיע בצורת סמיכות, עם שינויים נלווים באיות ובניקוד (למשל "הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת").33 לעתים קרובות, צורות הסמיכות והנפרדת של שם נראות זהות ולכן אי אפשר לקבוע באיזו צורה נוקטת המילה הראשונה.
הסברי התופעה
- "נסמך" חסר – אבן עזרא34 מציע שבמקרים חריגים אלה, השם הראשון של זוג המילים לכאורה אינו חלק משרשרת הסמיכות כלל אלא עומד בפני עצמו.35 השם הראשון האמיתי של זוג המילים (הנסמך) חסר ועל הקורא להשלימו.36 כך "הָעָם הַמִּלְחָמָה" (יהושע ח':י"א) יש לקרוא כאילו נכתב, "הָעָם, עַם הַמִּלְחָמָה" ו"וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא" (דברי הימים ב' ט"ו:ח') שווה ערך ל: "וְהַנְּבוּאָה, נְבוּאַת עֹדֵד הַנָּבִיא". הסבר זה עובד היטב במקרים שבהם השם הראשון נמצא בצורתו הנפרדת, אך לא יסביר מקרים שבהם הוא בצורת סמיכות.37
- כפילות להדגשה – רד"ק מציע הסבר שני לתופעה בספרו מכלול (עמ' 43), ומציע ששני השמות בזוגות מילים כאלה אכן חלק משרשרת הסמיכות, וכפילות ה"א הידיעה במילה הראשונה (הנסמך) היא פשוט להדגשה.38 לפי הסבר זה היה אפשר לצפות שהשם הראשון ימצא תמיד בצורת סמיכות, דבר המקשה במקצת על מקרים שבהם הוא בצורה נפרדת. הדבר מוביל את רד"ק להציע שבמקרים האחרונים, אולי יש להסביר שה"נסמך" חסר, כאמור לעיל.39
- הסברים מקומיים – יש מקרים אחדים שבהם המפרשים נותנים הסברים חלופיים מקומיים לצורה החריגה.40
דוגמאות לתופעה
- מקרים שבהם השם הראשון בצורה נפרדת:
- הָאָרֶץ כְּנָעַן (במדבר ל"ד:ב')
- הַמְלֵאָה הַזֶּרַע (דברים כ"ב:ט') – לפי טעמי המקרא, אונקלוס ואחרים, מילים אלה בצורת סמיכות, למרות הצורה החריגה. אחרים מציעים שהמילה "המלאה" עומדת בפני עצמה. ראו רד"צ הופמן לדיון.
- הָאָרוֹן הַבְּרִית (יהושע ג':י"ד) – השוו רד"ק הכותב, "חסר, ופירושו: הארון ארון הברית" עם מלבי"ם המציע שהביטוי משמעו "הארון [שהוא עצמו] הברית".
- הָעָם הַמִּלְחָמָה (יהושע ח':י"א)
- הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת (מלכים ב' ט"ז:י"ז)
- הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת (ירמיהו כ"ה:ט"ו)
- הָעָם הָאָרֶץ (יחזקאל מ"ה:ט"ז)
- הַנָּהָר פְּרָת (דברי הימים א' ה':ט')
- וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא (דברי הימים ב' ט"ו:ח')
- מקרים שבהם השם הראשון בצורת סמיכות:
- אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג (שופטים ט"ז:י"ד)
- הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם (מלכים א' י"ד:כ"ד)
- הַמִּזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת (מלכים ב' ט"ז:י"ד)
- הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכוֹנֹת (מלכים ב' ט"ז:י"ז)
- הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל (מלכים ב' כ"ג:י"ז)
- כׇּל הַמַּמְלְכוֹת הָאָרֶץ (ירמיהו כ"ה:כ"ו) – ראו רד"ק ומלבי"ם.
- הַלִּשְׁכוֹת הַקֹּדֶשׁ (יחזקאל מ"ו:י"ט)
- הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְ־הֹוָה (עזרא ח':כ"ט)
- הָאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים (דברי הימים א' ט':כ"ו)
- מקרים שבהם צורות הנפרד והסמיכות של השם הראשון זהות:
- וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע (בראשית ב׳:ט׳)41
- הָאֵל בֵּית אֵל (בראשית ל"א:י"ג)
- שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב (שמות ל"ט:י"ז)
- וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה (יהושע י"ג:ז')
- הָאֶבֶן הָעֵזֶר (שמואל א' ד':א')
- הַנַּחַל הַגָּד (שמואל ב' כ"ד:ה')
- הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱ־לֹהִים (מלכים ב' כ"ג:י"ז)
- הַמֶּלֶךְ בָּבֶל (מלכים ב' כ"ה:י"א)
- הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר (ישעיהו ל"ו:ח')
- הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה (ירמיהו ל"ב:י"ב)
- הַשַּׁעַר [הָאִיתוֹן] (יחזקאל מ':ט"ו)
- הַשַּׁעַר הַדָּרוֹם (יחזקאל מ':כ"ח)
- הָאֶבֶן הַבְּדִיל (זכריה ד':י')
- הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים (תהלים קכ"ג:ד') – רד"ק מציע שהביטוי חסר את הנסמך והוא קיצור של "הַלַּעַג, לעג הַשַּׁאֲנַנִּים", או שה"ה" במילה "הַשַּׁאֲנַנִּים" ממלאת מקום של "ל", כך שהביטוי נקרא "הלעג [שהיינו] לשאננים."
- הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים (אסתר ו':א')
ה"א הידיעה מיותרת ב'
בדרך כלל שמות פרטיים אינם מקבלים ה"א הידיעה, שכן הם מיודעים מעצם הגדרתם. עם זאת, יש כמה מקומות בתנ"ך שבהם הם בכל זאת לוקחים ה"א כזו.
- דוגמאות: קרית הארבע (בראשית ל"ה:כ"ז; ראו רד"ק) בַּמַּסָּה (דברים ו':ט"ז), בַּקַּרְקֹר (שופטים ח':י'), הארונה (שמואל ב' כ"ד:ט"ז), ארץ המגוג (יחזקאל ל"ח:ב'). שמות מסוימים נראים כלוקחים ה"א הידיעה כברירת מחדל: , הַמֹּלֶךְ, השטים, הלבנון
- מקרים שנויים במחלוקת: "בַּסֻּכֹּת" בויקרא כ"ג:מ"ב (ראו רד"ק על שמואל א' ט"ו:ד'); "בַּטְּלָאִים" בשמואל א' ט"ו:ד' (השוו רש"י ורד"ק)
- הסברים: ראו ר' י"ש ריג'יו על דברים ו':ט"ז שהתופעה עשויה להיות קשורה לצורות הפסק.
ה"א הידיעה חסרה
- דוגמאות: בראשית י"ט:ל"ג (בַּלַּיְלָה הוּא), בראשית ל"ב:כ"ג (בַּלַּיְלָה הוּא) במדבר כ"ח:ד' (אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד), שמואל א' י"ג:י"ז (הָרֹאשׁ אֶחָד), שמואל ב' ו':ג' (הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה), מלכים א' ט"ז:י"ח ( בֵּית מֶלֶךְ),
וי"ו החיבור מיותרת
לעתים בתנ"ך מה שנראה כ"ו" מחברת (שמשמעה: "ו") מופיעה לפני מילה שנראה שאינה זקוקה למחבר. לדוגמה, לעתים מילה עומדת בראש רשימת שמות ובכל זאת נפתחת ב"ו" . במקומות אחרים, זה באמצע רעיון שבו הוספת המילה "ו" מפריעה לזרימה.
הסברים
- אבן עזרא מציין שתופעה דומה קיימת בערבית, פ״ה רפה בלשון ישמעאל
- במקרים רבים, המפרשים שואלים אם הוי"ו באמת מיותרת, ונותנים הסברים מקומיים לנוכחותה, כפי שנראה להלן.
דוגמאות
בדוגמאות רבות מהבאות, בעוד שיש הסבורים שהוי"ו המיותרת היא עניין של סגנון ו"דרך המקרא", אחרים מציעים שהוי"ו היא למעשה חלק נחוץ מהמילה/המשפט:
- בראשית ל"ו:כ"ד (וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה) – מכיוון שאיה הוא הראשון בין בני צבעון הרשומים, נראית ה"ו" המחברת שלפניו מיותרת. ראו רש"י שה"ו" אכן מיותרת, ומצביע על רשימת היחס המקבילה בדברי הימים א' א':מ', שבה השם כתוב "איה". השוו רשב"ם המציע ששם הבן היה למעשה "ואיה", ומצביע על שמות אחרים בתנ"ך המתחילים אף הם ב"ו", כגון ושתי במגילת אסתר.
- ויקרא ז':ט"ז (וּמִמׇּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל) – ראו רש"י ואבן עזרא שה"ו" של "וְהַנּוֹתָר" כאן מיותרת, והביטוי משמעו "ולמחרת, מה שנותר יאכל". השוו רמב"ן שה"ו" משמעותית, וה"ו" משמשת להדגיש את המילה "נותר", שרק אם נשאר משהו יש לאכלו למחרת. ראו גם הואיל משה המעלה את האפשרות שה"ו" צריכה להיות מחוברת למילה הקודמת, והביטוי ייקרא, "וּמִמׇּחֳרָתו הַנּוֹתָר"
- במדבר ט"ז:א' (וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם) – ראו חזקוני שה"ו" של "ודתן" מיותרת, ושדתן ואבירם הם מושא הפועל "ויקח". לחלופין, אפשר להציע שגם דתן ואבירם הם נושאי הפועל.42
- תהלים ע"ו:ז' ("מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס") – נראה שאין סיבה לכלול את המילה "ו" לפני "רֶכֶב" שכן הוא הנושא הראשון ברשימה, והדבר מוביל את רש"י להציע שהיא מיותרת. השוו אבן עזרא שהמילה "נִרְדָּם" מתייחסת בחזרה גם לנושא המשפט הקודם, כך שיש להבין את הפסוק כאילו נכתב "אנשי החיל [שהוזכרו בפסוק הקודם] והרכב והסוס נרדמו". רד"ק מציג אף הוא נושא מובלע: "המלך, ורכב וסוס".
- וְקֹ֥דֶשׁ וְצָבָ֖א (דניאל ח':י"ג) – ראו רש"י שה"ו" של "וְקֹ֥דֶשׁ" מיותרת.
וי"ו החיבור חסרה
יש כמה פסוקים בתנ"ך שבהם מפרשים מציעים שלמילה חסרה וי"ו מחברת (שמשמעה "ו"). בכמה ממקרים אלה, שני שמות נמצאים זה ליד זה והמפרשים חלוקים אם הם בצורת סמיכות43 או שהם רשימת שמות שפשוט חסר בה מחבר.
- ויקרא י"א:ל"ו (בור מקוה מים) – ראו אבן עזרא שזה או בצורת סמיכות (בור של מים מקובצים) או שחסר בו מחבר, "בור ומקוה מים"
- ויקרא כ"א:ד' (חללה זונה) – השוו אבן עזרא המציע שהמחבר חסר עם רד"צ הופמן המציע שהמילה "זונה" מתארת את "חללה".44
- במדבר ל"א:כ"ו (מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי) – ראו אבן עזרא שיש וי"ו חסרה ויש לקרוא זאת "השלל והשבי". לחלופין, הביטוי משמעו: "שלל השבי" / "השלל שנשבה".
- דברים י"ב:ב' (אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כׇּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם) –ר' יונה אבן ג'נאח מציע שהפסוק ייקרא כאילו נכתב "ואת אלהיהם", מתוך הבנה שהוא מחייב להשמיד גם את אתרי הפולחן וגם את האלילים עצמם. לחלופין, מילים אלה הן מושא המילה "עבדו"; ה' מצווה להשמיד את כל אתרי הפולחן שבהם עבדו העמים אלוהים זרים (רשב"ם).
- דברים י"ד:ד' (שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים) – ראו אבן עזרא שיש לקרוא את המילה השנייה ברשימה כאילו נכתבה "ושה כבשים".
- דברים ט"ז:ב' (וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַי־הֹוָה אֱ־לֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר) – לפי שמות י"ב, הפסח מובא רק מן הצאן או מן העזים, לא מן הבקר. הדבר מוביל את הרמב"ן לקרוא את פסוקנו כאילו נכתב: "וזבחת פסח... וצאן ובקר", כלומר "וגם תזבחו צאן ובקר".45 שד"ל, לעומת זאת, מעלה את האפשרות שההוראה להביא מהצאן דווקא הייתה רלוונטית רק בפסח המקורי במצרים כשהיה גורם של חיפזון; פסוקנו, עם זאת, מתיר לדורות הבאים להביא גם מן הבקר. חכמים, עם זאת, תיקנו שגם בני הדורות הבאים יביאו מן הצאן או מן העזים לזכר הפסח הראשון.
- דברים י"ז:ט'46(הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם) – לפי רס"ג, יש לקרוא זאת כאילו נכתב עם מחבר: "הכהנים והלויים". השוו רש"י ואחרים שהכוונה דווקא ל"הכהנים הלויים" (כלומר הכהנים משבט לוי).
- יהושע א':י"ד ("נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם") – ראו רד"ק המציין שאין וי"ו לפני "טפכם".
- חבקוק ג':י"א ("שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד") – מפרשים רבים קוראים זאת כאילו נכתב, "שמש וירח".
- תהלים ל"ב:ה' (עֲוֺן חַטָּאתִי) – השוו רס"ג המציע לקרוא זאת "עוני וחטאתי", עם רד"ק המציע שזו שרשרת סמיכות, שמשמעה "עוון חטאתי", כשהכפילות משמשת להדגשה.
- דוגמאות נוספות – בראשית כ"ז:ג' (כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ)
מילת יחס חסרה
יש כמה מקומות בתנ"ך שבהם חסרות אותיות היחס (בכל"מ), והקורא פשוט מניח אותן. ראו:
אותיות מיותרות כמעצימות
יש כמה מילים בתנ"ך המופיעות רק פעם אחת, אך דומות מאוד למילים נפוצות יותר, עם אות נוספת בלבד (לעתים קרובות "מ") בראש השם. הואיל משה מציע שבמקרים כאלה, האות הנוספת משמשת להבעת עוצמה. אחרים טוענים שאלה פשוט גרסאות של המילה הנפוצה, ללא הבדל במשמעות.
- "אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג':ס"ג) - מילה זו מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך, אך דומה ל"נְגִינָה" הנפוצה יותר, והדבר מוביל את אבן עזרא להציע שהיא פשוט גרסה של אותה מילה. הואיל משה מניח שה"מ" הנוספת משמשת מעצימה (במקרה זה, אולי מצביעה על עוצמת הלעג בשיר).50
- " תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב" (איכה ג':ס"ה) – המילה "מגינה" מופיעה רק כאן, והדבר מוביל את המפרשים לדון במשמעותה. הואיל משה מציע שהיא קשורה לשם "יגון", כתובה כאן עם "מ" נוספת להדגשה, המציינת "שברון לב".51
- "תַּאֲלָתְךָ" (איכה ג':ס"ה) – מילה זו היא יחידאית, אך הואיל משה מציע שהיא פשוט גרסה של השם הדומה "אָלָה", עם "ת" מיותרת להדגשה, המציינת קללה קשה במיוחד.52
- "מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה" (נחום ג':י"ז) – ראו הואיל משה שזו גרסה של המילה "נזיר", בעל כתר, ומסביר:"תוספת המ״ם להוראת הגדלה". 53
- "מִשְׁבַּתֶּהָ" (איכה א':ז')