EN/HEע/E

Tenses in Tanakh

Sources

Bereshit 1:29בראשית א׳:כ״ט

God said, "Behold, I have given you every herb which yields seed that is on the face of the earth, and every tree which has fruit and yields seed; these will be yours for eating.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כׇּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ וְאֶת כׇּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאׇכְלָה.

Bereshit 4:1-4בראשית ד׳:א׳-ד׳

(1) Now the man had known Eve, his wife, and she conceived and gave birth to Cain, and said, “I have acquired a man with Hashem.” (2) She gave birth again, to his brother, to Abel, and Abel was a shepherd, while Cain was a tiller of the ground. (3) It happened after some years, that Cain brought an offering to Hashem from the fruit of the ground. (4) Also Abel brought of the firstborn of his flock and of its fattest, and Hashem favorably regarded Abel and his offering.

(א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת י״י. (ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. (ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי״י. (ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע י״י אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.

Bereshit 9:13בראשית ט׳:י״ג

I have set my bow in the cloud and it will be a sign of the covenant between Me and the earth.

אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.

Bereshit 11:10-23בראשית י״א:י׳-כ״ג

(10) This is the history of the generations of Shem. Shem was one hundred years old and fathered Arpachshad two years after the flood. (11) Shem lived five hundred years after he fathered Arpachshad, and fathered sons and daughters. (12) Arpachshad lived thirty-five years and fathered Shelah. (13) Arpachshad lived four hundred three years after he fathered Shelah, and fathered sons and daughters. (14) Shelah lived thirty years, and fathered Eber: (15) and Shelah lived four hundred three years after he fathered Eber, and fathered sons and daughters. (16) Eber lived thirty-four years, and fathered Peleg. (17) Eber lived four hundred thirty years after he fathered Peleg, and fathered sons and daughters. (18) Peleg lived thirty years, and fathered Reu. (19) Peleg lived two hundred nine years after he fathered Reu, and fathered sons and daughters. (20) Reu lived thirty-two years, and fathered Serug. (21) Reu lived two hundred seven years after he fathered Serug, and fathered sons and daughters. (22) Serug lived thirty years, and fathered Nahor. (23) Serug lived two hundred years after he fathered Nahor, and fathered sons and daughters.

(י) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל. (יא) וַיְחִי שֵׁם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. (יב) וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שָׁלַח. (יג) וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. (יד) וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת עֵבֶר. (טו) וַיְחִי שֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. (טז) וַיְחִי עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת פָּלֶג. (יז) וַיְחִי עֵבֶר אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. (יח) וַיְחִי פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת רְעוּ. (יט) וַיְחִי פֶלֶג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. (כ) וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת שְׂרוּג. (כא) וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. (כב) וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת נָחוֹר. (כג) וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נָחוֹר מָאתַיִם שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.

Bereshit 14:17-18בראשית י״ד:י״ז-י״ח

(17) The king of Sodom went out to meet him, after his return from the slaughter of Chedorlaomer and the kings who were with him, at the valley of Shaveh that is, the King’s Valley. (18) Melchizedek king of Salem brought out bread and wine: and he was priest of God Most High.

(יז) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדׇרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ. (יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.

Bereshit 14:22-23בראשית י״ד:כ״ב-כ״ג

(22) Avram said to the king of Sedom, "I raise my hand to Hashem, El Elyon, Creator of heaven and earth. (23) Not from a thread to a shoelace, I will not take from anything that is yours, lest you say, 'I have made Avram rich.'

(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל י״י אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. (כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכׇּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם.

Bereshit 18:16-22בראשית י״ח:ט״ז-כ״ב

(16) The men rose up from there, and looked toward Sodom. Abraham went with them to see them on their way. (17) Hashem said, “Will I hide from Abraham what I do, (18) since Abraham has surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth will be blessed in him? (19) For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of Hashem, to do righteousness and justice; to the end that Hashem may bring on Abraham that which He has spoken of him.” (20) Hashem said, “Because the cry of Sodom and Gomorrah is great, and because their sin is very grievous, (21) I will go down now, and see whether their deeds are as bad as the reports which have come to me. If not, I will know.” (22) The men turned from there, and went toward Sodom, but Abraham stood yet before Hashem.

(טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. (יז) וַי״י אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. (יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. (יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ י״י לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא י״י עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. (כ) וַיֹּאמֶר י״י זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. (כא) אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה. (כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי י״י.

Bereshit 21:1-2בראשית כ״א:א׳-ב׳

(1) Hashem visited Sarah as He had said, and Hashem did to Sarah as He had spoken. (2) Sarah conceived, and bore Abraham a son in his old age, at the set time of which God had spoken to him.

(א) וַי״י פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ י״י לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.

Bereshit 22:15-17בראשית כ״ב:ט״ו-י״ז

(15) The angel of Hashem called to Avraham a second time from the heavens. (16) He said, "By Myself, I swear," declares Hashem, "that because you did this thing and did not withhold you son, your only one, (17) I will surely bless you and greatly multiply your offspring as the stars of the heavens and as the sand on the shore of the sea. Your offspring will inherit the gates of their enemies.

(טו) וַיִּקְרָא מַלְאַךְ י״י אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם. (טז) וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם י״י כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. (יז) כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

Bereshit 23:11-13בראשית כ״ג:י״א-י״ג

(11) "No, my lord, listen to me. I give you the field and the cave that is within it. To you I give it. In full sight of the people of my nation, I give it to you. Bury your dead. (12) Avraham bowed before the people of the land. (13) He spoke to Ephron in the hearing of the people of the land, saying, "If you would but listen to me. I will give the price of the field. Take it from me, and let me bury my dead there."

(יא) לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ. (יב) וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ. (יג) וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאׇזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה.

Bereshit 25:29-34בראשית כ״ה:כ״ט-ל״ד

(29) Jacob boiled stew. Esau came in from the field, and he was famished. (30) Esau said to Jacob, “Please feed me with that same red stew, for I am famished.” Therefore his name was called Edom. (31) Jacob said, “First, sell me your birthright.” (32) Esau said, “Behold, I am about to die. What good is the birthright to me?” (33) Jacob said, “Swear to me first.” He swore to him. He sold his birthright to Jacob. (34) Jacob gave Esau bread and stew of lentils. He ate and drank, rose up, and went his way. So Esau despised his birthright.

(כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. (ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. (לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. (לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. (לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקׇם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.

Bereshit 30:13בראשית ל׳:י״ג

Leah said, "In my happiness; for women have deemed me happy", and she named him Asher.

וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאׇשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר.

Bereshit 31:47בראשית ל״א:מ״ז

Laban called it Jegar Sahadutha, but Jacob called it Galeed.

וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד.

Bereshit 32:1-2בראשית ל״ב:א׳-ב׳

(1) Lavan rose early in the morning, kissed his sons and his daughters, and blessed them; Lavan went and returned to his place. (2) Yaakov went on his way and messengers of God encountered him.

(א) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשׇׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ. (ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים.

Bereshit 33:10בראשית ל״ג:י׳

Yaakov said, "No, please. If have found favor in your eyes, please, take my tribute from my hands, for after all, I have seen your face as one sees the face of God and you were accepting of me.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.

Bereshit 33:16-17בראשית ל״ג:ט״ז-י״ז

(16) So Esau returned that day on his way to Seir. (17) Jacob traveled to Succoth, built himself a house, and made shelters for his livestock. Therefore the name of the place is called Succoth.

(טז) וַיָּשׇׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. (יז) וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.

Bereshit 39:1בראשית ל״ט:א׳

Joseph was brought down to Egypt. Potiphar, an officer of Pharaoh’s, the captain of the guard, an Egyptian, bought him from the hand of the Ishmaelites that had brought him down there.

וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.

Bereshit 40:1-5בראשית מ׳:א׳-ה׳

(1) It happened after these things, that the butler of the king of Egypt and his baker offended their lord, the king of Egypt. (2) Pharaoh was angry with his two officers, the chief cupbearer and the chief baker. (3) He put them in custody in the house of the captain of the guard, into the prison, the place where Joseph was bound. (4) The captain of the guard assigned them to Joseph, and he took care of them. They stayed in prison many days. (5) They both dreamed a dream, each man his dream, in one night, each man according to the interpretation of his dream, the cupbearer and the baker of the king of Egypt, who were bound in the prison.

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם. (ב) וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים. (ג) וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם. (ד) וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר. (ה) וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר.

Bereshit 41:1בראשית מ״א:א׳

It happened at the end of two full years, that Pharaoh dreamed: and behold, he stood by the river.

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.

Bereshit 45:2-20בראשית מ״ה:ב׳-כ׳

(2) He wept aloud. The Egyptians heard, and the house of Pharaoh heard. (3) Joseph said to his brothers, “I am Joseph! Does my father still live?” His brothers could not answer him; for they were terrified at his presence. (4) Joseph said to his brothers, “Come near to me, please.” They came near. “He said, I am Joseph, your brother, whom you sold into Egypt. (5) Now do not be grieved, nor angry with yourselves, that you sold me here, for God sent me before you to preserve life. (6) For these two years the famine has been in the land, and there are yet five years, in which there will be neither plowing nor harvest. (7) God sent me before you to preserve for you a remnant in the earth, and to save you alive by a great deliverance. (8) So now it was not you who sent me here, but God, and he has made me a father to Pharaoh, lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt. (9) Hurry, and go up to my father, and tell him, ‘This is what your son Joseph says, “God has made me lord of all Egypt. Come down to me. Do not wait. (10) You shall dwell in the land of Goshen, and you will be near to me, you, your children, your children’s children, your flocks, your herds, and all that you have. (11) There I will nourish you; for there are yet five years of famine; lest you come to poverty, you, and your household, and all that you have.”’ (12) Behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin, that it is my mouth that speaks to you. (13) You shall tell my father of all my glory in Egypt, and of all that you have seen. You shall hurry and bring my father down here.” (14) He fell on his brother Benjamin’s neck, and wept, and Benjamin wept on his neck. (15) He kissed all his brothers, and wept on them. After that his brothers talked with him. (16) The report of it was heard in Pharaoh’s house, saying, “Joseph’s brothers have come.” It pleased Pharaoh well, and his servants. (17) Pharaoh said to Joseph, “Tell your brothers, ‘Do this. Load your animals, and go, travel to the land of Canaan. (18) Take your father and your households, and come to me, and I will give you the good of the land of Egypt, and you will eat the fat of the land.’ (19) Now you are commanded: do this. Take wagons out of the land of Egypt for your little ones, and for your wives, and bring your father, and come. (20) Also, do not concern yourselves about your belongings, for the good of all of the land of Egypt is yours.”

(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. (ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. (ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה. (ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם. (ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר. (ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. (ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכׇל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם. (ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכׇל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. (י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ. (יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכׇל אֲשֶׁר לָךְ. (יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. (יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כׇּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה. (יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו. (טו) וַיְנַשֵּׁק לְכׇל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ. (טז) וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו. (יז) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן. (יח) וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. (יט) וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם. (כ) וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כׇּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא.

Bereshit 48:6בראשית מ״ח:ו׳

But your progeny whom you fathered after them will be yours; they will be called by their brothers' names in their inheritance.

וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם.

Bereshit 48:22בראשית מ״ח:כ״ב

And I have given you one portion over your brothers, which I took from the Emorites with my sword and bow."

וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי.

Bereshit 49:6בראשית מ״ט:ו׳

In their council, let not my soul come; in their assembly, let not my being be joined. For, in their anger they killed a man, and for their pleasure they maimed an ox.

בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.

Bereshit 49:26בראשית מ״ט:כ״ו

The blessings of your father have surged upwards: blessings of eternal mountains, delights of everlasting hills; they will be upon the head of Yosef, on the crown of the distinguished among his brothers.

בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.

Bereshit 49:26בראשית מ״ט:כ״ו

The blessings of your father have surged upwards: blessings of eternal mountains, delights of everlasting hills; they will be upon the head of Yosef, on the crown of the distinguished among his brothers.

בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.

Shemot 1:12שמות א׳:י״ב

As they would oppress them, so would they multiply and so they would spread out. They were filled with loathing because of the Children of Israel.

וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Shemot 2:22שמות ב׳:כ״ב

She bore a son, and he named him Gershom, for he said, "I have lived as a foreigner in a foreign land."

וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נׇכְרִיָּה.

Shemot 11:10שמות י״א:י׳

Moses and Aaron did all these wonders before Pharaoh, and Hashem hardened Pharaoh’s heart, and he didn’t let the children of Israel go out of his land.

וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כׇּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק י״י אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

Shemot 12:17שמות י״ב:י״ז

You shall observe the feast of unleavened bread; for in this same day have I brought your armies out of the land of Egypt: therefore you shall observe this day throughout your generations by an ordinance forever.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.

Shemot 14:27-29שמות י״ד:כ״ז-כ״ט

(27) Moses stretched out his hand over the sea, and the sea returned to its strength when the morning appeared; and the Egyptians fled against it. Hashem overthrew the Egyptians in the midst of the sea. (28) The waters returned, and covered the chariots and the horsemen, even all Pharaoh’s army that went in after them into the sea. There remained not so much as one of them. (29) But the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea, and the waters were a wall to them on their right hand, and on their left.

(כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשׇׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר י״י אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. (כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. (כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.

Shemot 15:1שמות ט״ו:א׳

Then Moshe and the Children of Israel sang this song to Hashem, and said, "I will sing to Hashem, for he has triumphed gloriously. The horse and his rider he has thrown into the sea.

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַי״י וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַי״י כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

Shemot 15:13-14שמות ט״ו:י״ג-י״ד

(13) "You, in your loving kindness, have led the people that you have redeemed. You have guided them in your strength to your holy habitation. (14) The peoples have heard. They tremble. Pangs have taken hold on the inhabitants of Philistia.

(יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעׇזְּךָ אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ. (יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.

Shemot 18:3שמות י״ח:ג׳

and her two sons, of whom one was named Gershom, for Moshe said, "I have lived as a foreigner in a foreign land",

וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נׇכְרִיָּה.

Shemot 18:11שמות י״ח:י״א

Now I know that Hashem is greater than all gods because of the matter in which they dealt arrogantly against them."

עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל י״י מִכׇּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

Shemot 24:1-4שמות כ״ד:א׳-ד׳

(1) He said to Moses, “Come up to Hashem, you, and Aaron, Nadab, and Abihu, and seventy of the elders of Israel; and worship from a distance. (2) Moses alone shall come near to Hashem, but they shall not come near, neither shall the people go up with him.” (3) Moses came and told the people all the words of Hashem, and all the ordinances; and all the people answered with one voice, and said, “All the words which Hashem has spoken will we do.” (4) Moses wrote all the words of Hashem, and rose up early in the morning, and built an altar under the mountain, and twelve pillars for the twelve tribes of Israel.

(א) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל י״י אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק. (ב) וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל י״י וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. (ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כׇּל דִּבְרֵי י״י וְאֵת כׇּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כׇּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר י״י נַעֲשֶׂה. (ד) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כׇּל דִּבְרֵי י״י וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

Shemot 24:12-15שמות כ״ד:י״ב-ט״ו

(12) Hashem said to Moses, “Come up to me on the mountain, and stay here, and I will give you the tables of stone with the law and the commands that I have written, that you may teach them.” (13) Moses rose up with Joshua, his servant, and Moses went up onto God’s Mountain. (14) He said to the elders, “Wait here for us, until we come again to you. Behold, Aaron and Hur are with you. Whoever is involved in a dispute can go to them.” (15) Moses went up on the mountain, and the cloud covered the mountain.

(יב) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. (יג) וַיָּקׇם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים. (יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם. (טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר.

Bemidbar 9:19-21במדבר ט׳:י״ט-כ״א

(19) When the cloud stayed on the Tabernacle many days, then the Children of Israel kept Hashem's command, and didn't travel. (20) Sometimes the cloud was a few days on the Tabernacle; then according to the commandment of Hashem they remained encamped, and according to the commandment of Hashem they traveled. (21) Sometimes the cloud was from evening until morning, and when the cloud was taken up in the morning, they traveled, or by day and by night, when the cloud was taken up, they traveled.

(יט) וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת י״י וְלֹא יִסָּעוּ. (כ) וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי י״י יַחֲנוּ וְעַל פִּי י״י יִסָּעוּ. (כא) וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ.

Bemidbar 16:32-35במדבר ט״ז:ל״ב-ל״ה

(32) and the earth opened its mouth, and swallowed them up, and their households, and all the men who appertained to Korah, and all their goods. (33) So they, and all that appertained to them, went down alive into Sheol : and the earth closed on them, and they perished from among the assembly. (34) All Israel that were around them fled at their cry; for they said, “Lest the earth swallow us up!” (35) Fire came forth from Hashem, and devoured the two hundred fifty men who offered the incense.

(לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כׇּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כׇּל הָרְכוּשׁ. (לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכׇל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. (לד) וְכׇל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ. (לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת י״י וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.

Bemidbar 21:17במדבר כ״א:י״ז

Then Israel sang this song: "Spring up, well; sing to it,

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ.

Devarim 4:41דברים ד׳:מ״א

Then Moses set apart three cities beyond the Jordan toward the sunrise,

אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ.

Devarim 33:1דברים ל״ג:א׳

This is the blessing, with which Moses the man of God blessed the children of Israel before his death.

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ.

Yehoshua 8:30יהושע ח׳:ל׳

Then Joshua built an altar to Hashem, the God of Israel, in mount Ebal,

אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַי״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל.

Yehoshua 10:12יהושע י׳:י״ב

Then Joshua spoke to Hashem on the day when Hashem delivered the Amorites before the Children of Israel. And he said in the sight of Israel, "Sun, stand still in Gibeon; and Moon, in the valley of Aijalon."

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַי״י בְּיוֹם תֵּת י״י אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.

Yehoshua 22:1יהושע כ״ב:א׳

Then Joshua called the Reubenites, and the Gadites, and the half-tribe of Manasseh,

אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה.

Shofetim 2:1שופטים ב׳:א׳

The angel of Hashem came up from Gilgal to Bochim. He said, "I brought you up out of Egypt, and I have brought you to the land which I swore to your fathers; and I said, 'I will never break my covenant with you.

וַיַּעַל מַלְאַךְ י״י מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם.

Shofetim 5:11שופטים ה׳:י״א

Louder than the noise of archers, in the places of drawing water, there they will rehearse the righteous acts of Hashem, the righteous acts of his rule in Israel. Then the people of Hashem went down to the gates.

מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת י״י צִדְקֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם י״י.

Shemuel I 1:7שמואל א א׳:ז׳

And as he did so year by year, when she went up to the house of the Lord, so she vexed her; therefore she wept, and would not eat.

וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית י״י כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל.

Shemuel I 21:1שמואל א כ״א:א׳

And he arose and departed; and Jonathan went into the city.

וַיָּקׇם וַיֵּלַךְ וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר.

Shemuel I 25:1שמואל א כ״ה:א׳

And Samuel died; and all Israel gathered themselves together, and lamented him, and buried him in his house at Ramah. And David arose, and went down to the wilderness of Paran.

וַיָּמׇת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כׇל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה וַיָּקׇם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן.

Shemuel I 28:3-7שמואל א כ״ח:ג׳-ז׳

(3) Now Samuel was dead, and all Israel had lamented him, and buried him in Ramah, even in his own city. And Saul had put away those that divined by a ghost or a familiar spirit out of the land. (4) And the Philistines gathered themselves together, and came and pitched in Shunem; and Saul gathered all Israel together, and they pitched in Gilboa. (5) And when Saul saw the host of the Philistines, he was afraid, and his heart trembled greatly. (6) And when Saul inquired of the Lord, the Lord answered him not, neither by dreams, nor by Urim, nor by prophets. (7) Then said Saul unto his servants: 'Seek me a woman that divineth by a ghost, that I may go to her, and inquire of her.' And his servants said to him: 'Behold, there is a woman that divineth by a ghost at En-dor.'

(ג) וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ. (ד) וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ. (ה) וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד. (ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּי״י וְלֹא עָנָהוּ י״י גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם. (ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר.

Shemuel II 1:1שמואל ב א׳:א׳

And it came to pass after the death of Saul, when David was returned from the slaughter of the Amalekites, and David had abode two days in Ziklag;

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם.

Shemuel II 3:12-19שמואל ב ג׳:י״ב-י״ט

(12) And Abner sent messengers to David straightway, saying: 'Whose is the land?' saying also: 'Make thy league with me, and, behold, my hand shall be with thee, to bring over all Israel unto thee.' (13) And he said: 'Well; I will make a league with thee; but one thing I require of thee, that is, thou shalt not see my face, except thou first bring Michal Saul's daughter, when thou comest to see my face.' (14) And David sent messengers to Ish-bosheth Saul's son, saying: 'Deliver me my wife Michal, whom I betrothed to me for a hundred foreskins of the Philistines.' (15) And Ish-bosheth sent, and took her from her husband, even from Paltiel the son of Laish. (16) And her husband went with her, weeping as he went, and followed her to Bahurim. Then said Abner unto him: 'Go, return'; and he returned. (17) And Abner had communication with the elders of Israel, saying: 'In times past ye sought for David to be king over you; (18) now then do it; for the Lord hath spoken of David, saying: By the hand of My servant David I will save My people Israel out of the hand of the Philistines, and out of the hand of all their enemies.' (19) And Abner also spoke in the ears of Benjamin; and Abner went also to speak in the ears of David in Hebron all that seemed good to Israel, and to the whole house of Benjamin.

(יב) וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ לֵאמֹר כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל. (יג) וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי. (יד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עׇרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. (טו) וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן [לָיִשׁ] (לוש). (טז) וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב. (יז) וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם. (יח) וְעַתָּה עֲשׂוּ כִּי י״י אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כׇּל אֹיְבֵיהֶם. (יט) וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאׇזְנֵי בִנְיָמִין וַיֵּלֶךְ גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאׇזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אֵת כׇּל אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כׇּל בֵּית בִּנְיָמִן.

Melakhim I 3:16מלכים א ג׳:ט״ז

Then two women, harlots, came to the king and stood before him.

אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו.

Melakhim I 8:1מלכים א ח׳:א׳

Then Solomon assembled the elders of Israel and all the heads of the tribes, the princes of the fathers' houses of the Children of Israel, to King Solomon in Jerusalem, to bring up the ark of the covenant of Hashem out of the city of David, which is Zion.

אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כׇּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ͏ִם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית י״י מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן.

Melakhim I 11:7מלכים א י״א:ז׳

Then Solomon built a high place for Chemosh the detestation of Moab, in the mountain that is before Jerusalem, and for Molech the detestation of the children of Ammon.

אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ͏ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.

Melakhim I 12:29מלכים א י״ב:כ״ט

And he set the one in Beth-el, and the other put he in Dan.

וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.

Melakhim I 20:1-4מלכים א כ׳:א׳-ד׳

(1) And Ben-hadad the king of Aram gathered all his host together; and there were thirty and two kings with him, and horses and chariots; and he went up and besieged Samaria, and fought against it. (2) And he sent messengers to Ahab king of Israel, into the city, (3) and said unto him: 'Thus saith Ben-hadad: Thy silver and thy gold is mine; thy wives also and thy children, even the goodliest, are mine.' (4) And the king of Israel answered and said: 'It is according to thy saying, my lord, O king: I am thine, and all that I have.'

(א) וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כׇּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ. (ב) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה. (ג) וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם. (ד) וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכׇל אֲשֶׁר לִי.

Melakhim I 21:6מלכים א כ״א:ו׳

And he said to her, "Because I spoke to Naboth the Jezreelite and said to him, 'Give me your vineyard for money; or if it pleases you, I will give you another vineyard for it' and he answered, 'I will not give you my vineyard.'"

וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי.

Melakhim I 21:29מלכים א כ״א:כ״ט

'Seest thou how Ahab humbleth himself before Me? because hehumbleth himself before Me, I will not bring the evil in his days; but in his son's days will I bring the evil upon his house.'

הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ.

Melakhim II 8:1-3מלכים ב ח׳:א׳-ג׳

(1) Now Elisha had spoken unto the woman, whose son he had restored to life, saying: 'Arise, and go thou and thy household, and sojourn wheresoever thou canst sojourn; for the Lord hath called for a famine; and it shall also come upon the land seven years.' (2) And the woman arose, and did according to the word of the man of God; and she went with her household, and sojourned in the land of the Philistines seven years. (3) And it came to pass at the seven years' end, that the woman returned out of the land of the Philistines; and she went forth to cry unto the king for her house and for her land.

(א) וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי [אַתְּ] (אתי) וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי קָרָא י״י לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים. (ב) וַתָּקׇם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגׇר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים. (ג) וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשׇׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ.

Melakhim II 12:18מלכים ב י״ב:י״ח

Then Hazael king of Aram went up and fought against Gath, and he took it; and Hazael set his face to go up to Jerusalem.

אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלָ͏ִם.

Melakhim II 15:16מלכים ב ט״ו:ט״ז

Then Menahem smote Tiphsah, and all that were in it, and its borders from Tirzah, because they had not opened to him, therefore he smote it; and all the women within that were with child he ripped up.

אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ אֵת כׇּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ.

Yeshayahu 6:2ישעיהו ו׳:ב׳

Above Him stood the seraphim. Each one had six wings: with two he covered his face, and with two he covered his feet, and with two he flew.

שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.

Yeshayahu 8:2ישעיהו ח׳:ב׳

and I will take unto Me faithful witnesses to record, Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah.'

וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ.

Yeshayahu 41:2ישעיהו מ״א:ב׳

Who hath raised up one from the east, At whose steps victory attendeth? He giveth nations before him, And maketh him rule over kings; His sword maketh them as the dust, His bow as the driven stubble.

מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ.

Yeshayahu 51:2ישעיהו נ״א:ב׳

Look unto Abraham your father, And unto Sarah that bore you; For when he was but one I called him, And I blessed him, and made him many.

הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ.

Yirmeyahu 48:12ירמיהו מ״ח:י״ב

Therefore, behold, the days come, Saith the Lord, That I will send unto him them that tilt up, And they shall tilt him up; And they shall empty his vessels, And break their bottles in pieces.

לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם י״י וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ.

Tehillim 73:17תהלים ע״ג:י״ז

Until I entered into the sanctuary of God, And considered their end.

עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם.

Tehillim 103:7תהלים ק״ג:ז׳

He made known His ways unto Moses, His doings unto the children of Israel.

יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו.

Tehillim 106:17-19תהלים ק״ו:י״ז-י״ט

(17) The earth opened and swallowed up Dathan, And covered the company of Abiram. (18) And a fire was kindled in their company; The flame burned up the wicked. (19) They made a calf in Horeb, And worshipped a molten image.

(יז) תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם. (יח) וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים. (יט) יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה.

Targum Onkelos Bereshit 30:13תרגום אונקלוס בראשית ל׳:י״ג

and Leah said, Praise shall be mine; now will women praise me; and she called his name Asher.

וַאֲמַרַת לֵאָה תּוּשְׁבְּחָא הֲוָת לִי אֲרֵי בְּכֵין יְשַׁבְּחוּנַּנִי נְשַׁיָּא וּקְרָת יָת שְׁמֵיהּ אָשֵׁר.

Targum Onkelos Bereshit 48:6תרגום אונקלוס בראשית מ״ח:ו׳

And the children whom thou mayest beget after them, who shall be thine, after the name of their brethren they shall be called in their inheritance.

וּבְנִין דְּתוֹלֵיד בָּתְרֵיהוֹן דִּילָךְ יְהוֹן עַל שׁוֹם אֲחֵיהוֹן יִתְקְרוֹן בְּאַחְסָנַתְהוֹן.

Seder Olam Rabbah 1סדר עולם רבה א׳

מאדם עד המבול אלף ותרנ״ו שנים. וזה פרטן אדם ק״ל שת ק״ה אנוש צ׳ קינן ע׳ מהללאל ס״ה ירד קס״ב חנוך ס״ה מתושלח קפ״ז. למך קפ״ב. ונח בן שש מאות שנה וגו׳. חנוך קבר את אדם וחיה אחריו נ״ז שנה. משותלח (מצאו) [מיצה] ימיו עד המבול. מן המבול עד הפלגה ש״מ שנה נמצא נח חיה אחר הפלגה עשר שנים אבינו אברהם היה בהפלגה בן מ״ח שנה. אמר ר׳ יוסי נביא גדול הי׳ עבר שקרא שם בנו פלג ברוח הקודש שנאמר כי בימיו נפלגה הארץ וגו׳. אם בתחילת ימיו והלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד י״ג משפחות ונתפלגו. ואם באמצע ימיו והלא לא בא לסתום אלא לפרש הא אינו אומר כי בימיו נפלגה הארץ אלא בסוף ימיו. אברהם אבינו הי׳ בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן ע׳ שנה שנאמר (שמות י״ב:מ״א) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו׳. לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר (בראשית י״ב:ד׳) ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ״ז שנים הן י״ב שנה עבדו את כדרלעומר וי״ג שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים ועלה ובא וישב באלני ממרא אשר בחברון והיא השנה שכבש בה את המלכים ועשה שם עשר שנים עד שלא נשא את הגר שנאמר (בראשית ט״ז:ג׳) ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית וגומר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וגומר. וכתיב (בראשית ט״ז:ט״ז) ואברם בן פ׳ שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל נמצא ישמעאל גדול מיצחק י״ד שנה. נמצא מן הפלגה ועד שנולד אבינו יצחק נ״ב שנה ישיבתה של סדום נ״א שנה מהן שלוה והשקט הי׳ לה ולבנותיה כ״ו שנה. ומן המבול ועד שנולד יצחק שצ״ב שנה. וזה פרטן אלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול (בראשית י״א:י׳) ארפכשד ל״ה שלח ל׳ עבר ל״ד פלג ל׳ רעו ל״ב שרוג ל׳ נחור כ״ט תרח ע׳ ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו (בראשית כ״א:ה׳) אבינו יצחק הי׳ כשנעקד על המזבח בן ל״ז שנה ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (בראשית כ״א:ל״ד) הימים הללו מרובים על של חברון שהיו כ״ה שנה והללו כ״ו שנה בו בפרק נולדה רבקה נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת ג׳ שנים. אבינו אברהם קבר את תרח אביו לפני מיתתה של שרה ב׳ שנים יעקב שימש את אבינו אברהם ט״ו שנה את שם נ׳ שנה נמצאת אומר אבינו יעקב שמש את שם נ׳ שנה ושם שמש את משותלח צ״ח שנה ומתושלח שמש אדם הראשון רמ״ג שנה נמצאת אומר ד׳ מתוך כ״ב דורות וז׳ בני אדם שקפלו את העולם כולו, ואלו הן אדם הראשון ומתושלח ושם ויעקב ועמרם ואחיה השילני ואליהו ועדיין הוא קיים.

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 23:13ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית כ״ג:י״ג

נתתי כסף השדה – כלומר: א. כבר הפרשתיו, וזה מוכיח שהקונה צריך להפריש תחילה את הדמים, ואחר כך יעידו וישלם. ולפיכך אתה מוצא בקנית ירמיהו שקילת כסף פעמיים, ככתוב: ואשקולה שבעה שקלים וע{שרה הכסף ואכתוב הספר ואחתום ואעיד} עדים ואשקול את הכסף במאזנים, ואומרו קח ממני את המשקל. ב. והשניה, שקילה לתשלומין, אחרי כתיבת השטר. ואומרו קח ממני – מלמד שאין מוסרין את הכסף אלא לרצונו של המוכר.

Rashi Bereshit 4:1רש״י בראשית ד׳:א׳

והאדם ידע – כבר קודם הענין שלמעלה, קודם שחטא ושנטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה. שאם כתב ׳וידע אדם׳, נשמע שאחר שנטרד היו לו הבנים. קין – על שם קניתי. את י״י – כמו: עם י״י. כשברא אותי ואת אישי, בלבדו בראנו, אבל בזה אנו שותפים שתים עמו. את קין את אחיו את הבל – שלשה אתין רבויין הן, תאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שתים, לכך נאמר: ותוסף (בראשית ד׳:ב׳).

Rashi Bereshit 14:22רש״י בראשית י״ד:כ״ב

הרמתי ידי I HAVE LIFTED UP MY HAND – An expression signifying an oath: I lift up my hand to the Most High God (not, I have lifted up). Similarly, (Genesis 22:16) בי נשבעתי which means "By myself do I swear" and similarly, (Genesis 23:13) נתתי כסף השדה קח ממני which means "I give the price of the field, take it from me".)

הרימותי ידי – לשון שבועה, מרים אני ידי ונודר לאל עליון. וכן: בי נשבעתי (בראשית כ״ב:ט״ז) – נשבע אני, עכשיו אני נשבע. וכן: נתתי כסף השדה קח ממני (בראשית כ״ג:י״ג) – נותן אני לך כסף השדה וקחנו ממני, דויְיְנְ״ש בלעז.

Rashi Bereshit 21:1רש״י בראשית כ״א:א׳

'וה' פקד את שרה וגו AND THE LORD VISITED SARAH –It (Scripture) places this section after the preceding one to teach you that whoever prays for mercy on behalf of another when he himself also is in need of that very thing for which he prays on the other's behalf, will himself first receive a favorable response from God, for it is said (at end of last chapter), "And Abraham prayed for Abimelech and his wife and they brought forth" and immediately afterwards it states here, "And the Lord remembered Sarah" — i.e. he had already remembered her before he healed Abimelech (Bava Kamma 92a). פקד את שרה כאשר אמר HE REMEMBERED SARAH AS HE SAID – He remembered her by granting her pregnancy. כאשר דבר [HE DID TO SARAH] AS HE HAD SPOKEN – by granting her the birth of a son (Pesikta). Where are the expressions "saying " and "speaking" used respectively in regard to these? "Saying" is mentioned in the verse (17:19) "And God said (ויאמר): "nay, but Sarah, thy wife" etc.; — "Speaking" is mentioned in (15:1) "And the word (דבר "speaking") of the Lord came to Abraham", and this was when He made the Covenant between the Pieces where it was stated, "This man (Eliezer) shall not be thine heir, [but one who shall be born from thee shall be thine heir]," and He brought forth this heir from Sarah. ויעש ה' לשרה כאשר דבר AND THE LORD DID UNTO SARAH AS HE HAD SPOKEN – means, spoken to Abraham.

וי״י פקד – סמך פרשה זו לכאן, ללמד: שכל המבקש רחמים על חברו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה, שנאמר: ויתפלל וגו׳ (בראשית כ׳:י״ז). וי״י פקד – שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך. פקד – בהריון. כאשר דבר – בלידה. ומה היא אמירה, והיכן הוא דיבור? אמירה – ויאמר אלהים אבל שרה אשתך (בראשית י״ז:י״ט), דבור – היה דבר י״י אל אברם (בראשית ט״ו:א׳) בברית בין הבתרים, שם נאמר: לא יירשך זה וגומ׳ (בראשית ט״ו:ד׳), והביא היורש מן שרה. ויעש {י״י} לשרה כאשר דבר – לאברהם.

Rashi Bereshit 23:11-13רש״י בראשית כ״ג:י״א-י״ג

(11) לא אדני NAY, MY LORD – You are not to buy it with money. נתתי לך I HAVE GIVEN IT TO THEE (a perfect tense) – See, it is as though I have already given it to you. (13) אך אם אתה לו שמעני BUT IF THOU WOULDST ONLY HEAR ME – You tell me to listen to you (verse 11) and to accept it without payment. I do not desire this: BUT IF THOU WOULDST ONLY HEAR ME!—i.e. I only wish that you would listen to me and do as I ask. נתתי I GIVE (perfect with present sense) old French donne; English I give. I have the money ready and I only wish that I had already given it to you.

(יא) לא אדני – לא תקנה אותה בדמים. נתתי לך – הרי היא כמו שנתתיה לך. (יג) אך אם אתה לו שמעני אתה אומר לי לשמוע לך וליקח חנם, אני אי איפשי בכך. אך אם אתה לו שמעני – הלואי ותשמעני. נתתי – מוכן הוא אצלי והלואי נתתיו כבר, דונשי בלעז.

Rashi Bereshit 48:6רש״י בראשית מ״ח:ו׳

Although the Land was divided according to the number of heads – as it is written, (Numbers 26:54) "To the more numerous thou shalt give a larger inheritance" — and each person had an equal share except those who were first-born sons (and these received a double share), yet only these of Joseph's sons bore the name of "tribe" when it became a matter of casting lots for the partition of the land according to the number of the tribes (cf. Numbers 26:55), and of appointing princes to the various tribes and of assigning banners to each of them.

ומולדתך – אם תוליד עוד, לא יהו במניין בני, אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, לא יהו להם שם בשבטים לעניין הנחלה. ואף על פי שנחלקה הארץ לפי מניין גלגלתם, כדכתיב: לרב תרבו נחלתו (במדבר ל״ג:נ״ד), וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אילו.

Rashi Bereshit 48:6רש״י בראשית מ״ח:ו׳

Although the Land was divided according to the number of heads – as it is written, (Numbers 26:54) "To the more numerous thou shalt give a larger inheritance" – and each person had an equal share except those who were first-born sons (and these received a double share), yet only these of Joseph's sons bore the name of "tribe" when it became a matter of casting lots for the partition of the land according to the number of the tribes (cf. Numbers 26:55), and of appointing princes to the various tribes and of assigning banners to each of them.

ומולדתך – אם תוליד עוד, לא יהו במניין בני, אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, לא יהו להם שם בשבטים לעניין הנחלה. ואף על פי שנחלקה הארץ לפי מניין גלגלתם, כדכתיב: לרב תרבו נחלתו (במדבר ל״ג:נ״ד), וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אילו.

Rashi Bereshit 48:22רש״י בראשית מ״ח:כ״ב

ואני נתתי לך MOREOVER I HAVE GIVEN TO THEE – Because you will take the trouble to engage in my burial "I" give you an inheritance in which you will be buried. And which was this? Shechem, as it is said, (Joshua 24:32) "And the bones of Joseph which the children of Israel brought up out of Egypt, buried they in Shechem". שכם אחד על אחיך Jacob meant by the word שכם the actual city of Shechem and said: this shall be to you one portion additional to what you will receive together with your brothers. בחרבי ובקשתי WITH MY SWORD AND WITH MY BOW – When Simeon and Levi slew the inhabitants of Shechem all the surrounding nations gathered together to join in battle against them and Jacob girded on his weapons to war against them (cf. Genesis Rabbah 80:10) Another explanation of this verse: שכם אחד ONE PORTION [ABOVE THY BRETHREN] — this refers to the birthright (Genesis Rabbah 97:6): that Joseph's children should receive two portions when Canaan would be divided amongst the tribes (cf. Deuteronomy 60:17; Joseph therefore was to be regarded as the first-born). The word שכם signifies portion. "For thou wilt make them שכם" i.e. thou wilt place my enemies before me in portions (thou wilt scatter them before me); (Deuteronomy 60:8) "I will divide שכם the portion"; (Hosea 6:9) "on the way they murder שכמה" i.e. each man kills someone as his own portion; (Zephaniah 3:9) "to serve him as though they were all but one portion (שכם)" i.e. to serve him unitedly. אשר לקחתי מיד האמרי WHICH I TOOK OUT OF THE HAND OF THE AMORITE – out of the hand of Esau whose deeds were like those of an Amorite (Genesis Rabbah 97:6). Another interpretation of אמורי in reference to Esau is: he used to ensnare his father by the words (אמרי) of his mouth (cf. Rashi on Genesis 25:7). בחרבי ובקשתי that is, by means of his spiritual weapons: his wisdom and his prayer ("בַּקָשָׁתִי" cf. The Targumim and Bava Batra 123a).

ואני הנה נתתי לך – אתה טרח להתעסק בקבורתי, ואני גם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואיזו זו? שכם, שנאמר: ואת עצמות יוסף אשר העלו ממצרים קברו בשכם (יהושע כ״ד:ל״ב). שכם אחד על אחיך – שכם ממש, היא תהיה לך יתירה חלק אחד על אחיך. בחרבי ובקשתי – כשהרגו שמעון ולוי את אנשי העיר, נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם, וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. דבר אחר: שכם אחד – היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, ושכם לשון חלק הוא. והרבה יש לו דומים במקרא: אחלקה שכם (תהלים ס׳:ח׳), כי תשיתמו שכם (תהלים כ״א:י״ג) – תשית שונאיי לפני לחלקם לחלקים, דרך ירצחו שכמה (הושע ו׳:ט׳) – איש חלקו, לעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳). אשר לקחתי מיד האמרי – מיד עשו שעושה מעשה אמרי. דבר אחר: שהיה צד את אביו באמרי פיו. בחרבי ובקשתי – היא חכמתו ותפלתו.

Rashi Shemot 15:13-14רש״י שמות ט״ו:י״ג-י״ד

(13) נהלת – is of the same root, conjugation and meaning as מנהל a leader; Onkelos translated it in the sense of bearing and carrying, but he was not particular to translate according to the Hebrew expression (i.e., to translate literally) (14) ירגזון – means THEY TREMBLE (not they will tremble). ישבי פלשת [REIGS SEIZED] THE INHABITANTS OF PHILISTIA – because they slew the children of Ephraim who anticipated the end fixed for the period of slavery and left Egypt forcibly, as is explained in Divrei HaYamim "[The sons of Ephraim…] whom the men of Gath slew" (Divrei HaYamim I 7:21) (Mekhilta DeRabbi Yishmael 15:14:3).

(יג) נהלת – לשון מנהל. ואונקלוס תרגם: לשון נושא וסובל, ולא דקדק לפרש אחר לשון העברית. (יד) ירגזון – מתרגזין. יושבי פלשת – מפני שהרגו את בני אפרים, שמיהרו את הקץ ויצאו בחזקה, כדמפורש בדברי הימים: ויהרגום אנשי גת (דברי הימים א ז׳:כ״א).

Rashi Shemot 24:1רש״י שמות כ״ד:א׳

ואל משה אמר AND UNTO MOSES HE SAID – This section was spoken before the Ten Commandments were given (i.e. אמר is the pluperfect); it was the fourth of Sivan when "Come up" was said to him (Shabbat 88a).

ואל משה אמר – פרשה זו קודם עשרת הדברות. בארבעה בסיון נאמר לו: עלה.

Rashi Shemot 24:14רש״י שמות כ״ד:י״ד

ואל הזקנים אמר BUT UNTO THE ELDERS HE SAID when he left the camp (אמר in the sequence of verbs which we find here denotes the pluperfect; the translation therefore is: and to the elders he had said). שבו לנו בזה ABIDE YE HERE FOR US and stay ye with all the other people in the camp so as to be ready to decide his dispute for each man. חור [AND] HUR – He was the son of Miriam and his father was Caleb the son of Jephunneh, as it is said, (1 Chr. 2:9) "Caleb took unto him Ephrath, who bare him Hur"; and Ephrath is identical with Miriam, as it is stated in Treatise Sotah 11b. מי בעל דברים HE WHO HAS ANY MATTER TO DO – i.e. he who has any law-suit.

ואל הזקנים אמר – בצאתו מן המחנה. שבו לנו בזה – התעכבו שם עם שאר העם במחנה, להיות נכונים לשפוט העם לכל איש ריבו. חור – בנה של מרים היה, ואביו כלב בן יפנה, שנאמר: ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור (דברי הימים א ב׳:י״ט), אפרת זו מרים, כדאית׳ בסוטה (בבלי סוטה י״א:). מי בעל דברים – מי שיש לו דין.

Rashi Shemuel II 3:17רש״י שמואל ב ג׳:י״ז

And the word of Avner was [sent] Before this [incident with Paltiel]

ודבר אבנר היה – קודם לכן.

Rashbam Bereshit 1:29רשב״ם בראשית א׳:כ״ט

Hinneh natatti lakhem: [The perfect form natatti here implies a present-tense action; the phrase then means,] "I now give you," doins in the vernacular. Similarly, the perfect form in the phrase harimoti yadi (Gen. 14.22) means "I lift," and the perfect form in the phrase natatti kesef ha-sadeh (Gen. 23.13) means, "I give."

הנה נתתי לכם – נותן אני לכם עתה, דויְינְש, וכן: הרימותי ידי (בראשית י״ד:כ״ב), מרים אני, נתתי כסף השדה (בראשית כ״ג:י״ג), נותן אני.

Rashbam Bereshit 23:11רשב״ם בראשית כ״ג:י״א

Ha-sadeh I GIVE YOU THE FIELD: I am giving it to you now; doins in the vernacular. Veha-me'arah AND THE CAVE THAT IS IN IT: You ask only to purchase the cave in the corner of the field. I give you as a gift all of the field and the cave.

השדה נתתי לך – נותן אני אותו עכשיו לך, דויינץ בלעז. {כמו: ועתה הייתי לשני מחנות (בראשית ל״ב:י״א), שהוא בלעז שוייש.} והמערה אשר בו – אינך שואל כי אם המערה אשר בקצה השדה ובמכירה, אני נותן לך במתנה כל השדה והמערה.

Rashbam Bereshit 25:31-33רשב״ם בראשית כ״ה:ל״א-ל״ג

(31) Mikhrah SELL ka-yom: I.e. immediately. "Sell me right away your first-born's share in father's money in exchange for money that I will give you and afterwards I will give you the food in order to corroborate and confirm the transaction." The transaction would follow the same pattern as is described in the verse (Gen. 31.46), "And they partook of a meal there on the mound," to confirm the pact between Laban and Jacob. (32) Hinneh I GO TO DIE: "Every day I go to hunt animals in the forest where one finds bears and lions and other vicious animals and I am in danger of dying. WHAT USE IS THERE FOR ME to await a firstborn’s share after our father's death?" My father, R. Meir, may he rest in peace, offered the above explanation. [This speech of Esau] constitutes [the text's elaboration of how] "Esau spurned the birthright" (vs. 34). (33) Vayyimkor HE SOLD THE BIRTHRIGHT: for money. Then, afterwards (vs. 34), JACOB GAVE ESAU ..., as is the common custom, to confirm the transaction.

(לא) מכרה כיום – כלומר: לאלתר, מיד מכור לי חלק בכורתך הראוי לך {ב}ממון אבי בממון שאתן לך, ואחר כך אתן לך המאכל לעדות לקיום. כדרך שמצינו: ויאכלו שם על הגל (בראשית ל״א:מ״ו) לקיום ברית בין לבן ליעקב. (לב) הנה אנכי הולך למות – בכל יום אני הולך לצוד חיות ביערים המצויים שם דובים ואריות וחיות רעות ואני מסוכן למות. למה זה {לי} – להמתין חלק בכורה לאחר מיתת אבינו. כך פירש אבי הרב רבי מאיר מ״כ. {וזהו} ויבז עשו את הבכורה (בראשית כ״ה:ל״ד). [וי״מ לפי הפשט: כל היום אני מסתכן בעצמי ללכת במקום חיות וליסתים, ולמה לי בכורה – מה אני חושש בדבר שאינו מוחזק וכמה ספקות. רבינו שמואל.] (לג-לד) וימכור את בכורתו – בדמים, ואחר כן ויעקב נתן לעשו וגו׳ – כמנהג בני אדם לקיום דבר.

Rashbam Shemot 14:29רשב״ם שמות י״ד:כ״ט

ובני ישראל THE ISRAELITES: had already MARCHED THROUGH THE SEA ON DRY GROUND.

ובני ישראל – כבר הלכו ביבשה בתוך הים,

Rashbam Shemot 24:1רשב״ם שמות כ״ד:א׳

(1-3) ואל משה אמר THEN HE SAID TO MOSES: All of the preceding texts, beginning with the verses (Ex. 20:18-19), "Moses approached the thick cloud where God was. And God said to Moses: Thus shall you say to the Israelites ...," and up to this point, all describe [teachings that were meant for the Israelites as a whole and were said by God on] the day that the Israelites heard the Decalogue. [Now in our verse,] THEN HE SAID TO MOSES, Moses alone is being addressed, on that same day, when he was coming down the mountain, and was being told, "COME UP TO THE LORD, tomorrow, WITH AARON ...." Immediately following that, Moses did come down and (vs. 3) REPEATED TO THE PEOPLE ALL THE COMMANDS OF THE LORD .... The next day he built an altar (verse 4) and offered sacrifices (verse 5), and, on that same day, he climbed up [the mountain again] (verse 9) and (verse 16) THE CLOUD HID HIM FOR SIX DAYS. [The meaning of] THEN HE SAID TO MOSES is that an angel said to Moses, "COME UP TO THE LORD." [The speaker could not be God himself,] for the text does not read, "Come up to me," as it does below (vs. 12) where the text reads, "[THE LORD SAID TO MOSES,] `COME UP TO ME'."

(א-ג) ואל משה אמר – מומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, ויאמר י״י אל משה כה תאמר אל בני ישראל (שמות כ׳:י״ז-י״ח), כל הפרשיות הללו עד כאן ביום ששמעו עשרת הדברים. ואל משה אמר – לבדו, בשעת ירידתו בו ביום. עלה אל י״י – למחר, אתה ואהרן וגו׳. ואחר כן מיד ירד משה ויספר לעם את כל דברי י״י וגו׳ ולמחר בנה מזבח והקריב קורבנות ובו ביום עלה ויכסהו הענן ששת ימים וגו׳. ואל משה אמר – מלאך, עלה אל י״י – מדלא כת׳: אלי, כמו שכתוב לפנינו: {עלה} אלי ההרה (שמות כ״ד:י״ב).

Ibn Ezra Devarim 31:1אבן עזרא דברים ל״א:א׳

went He went to each tribe, to inform them that he was going to die, so that they would not be frightened, and to hearten them with respect to Joshua (this is the reason for the passage which immediately follows: "… you will divide it among them" [: 7]). It is also my belief that this is when Moshe blessed the tribes, even though it is recorded later [cf. 33:1 ff.].

וילך משה – הלך אל כל שבט ושבט להודיעם שהוא מת, שלא יפחדו. וחזק לבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחריו: ואתה תנחילנה אותם (דברים ל״א:ז׳). ולפי דעתי: כי אז ברך השבטים (דברים ל״ג), ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב.

Ibn Ezra Iyyov 3:2אבן עזרא איוב ג׳:ב׳

ויען איוב – כמו: וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳) בהביאו הביכורים, ויהיה עניינו כמתחיל. או שאלוהו חביריו אחר מלאת שבעה ימים: מה לך אז ענה. וכן וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳) בהביאו הביכורים, ישאלוהו הכהנים מה זה. ידוע כי אין בלשון הקודש סימן שיורה על הזמן האמצעי ואין בלשונם חוץ מעתיד ועבר, וכל מה שתמצא באיוב שהוא לשון עתיד הוא בינוני כמו עבר.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 9:13אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ט׳:י״ג

את קשתי – הנה נתתי קשתי עתה בענן. ואין פירושו כאשר אמר הגאון: כי בתחלה היתה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 48:22אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ח:כ״ב

שכם אחד – יש אומרים: כי רמז על עיר שכם, שגם היא היתה לבן יוסף. וטעם בחרבי ובקשתי – על השם, כאשר יאמר דוד: צורי {וגו׳} מגיני וקרן ישעי (שמואל ב כ״ב:ג׳). והנכון: שפירוש שכם אחד חלק אחד, והוא ממשפחת: על שכמם (שמות י״ב:ל״ד), ולעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳). על אחיך – [הטעם: שכם אחד אלי] נוסף על אחיך. וטעם אשר לקחתי – אשר יקחו בני ישראל בחרבם ובקשתם, [כמו: נתתי כסף השדה קח ממני (בראשית כ״ג:י״ג)]. והזכיר האמרי – בעבור שאין בשבעה גוים חזק כמוהו. הלא תראה אחר שנהרגו שני מלכי האמורי הגדולים, אמר יהושע: לתת אתנו ביד האמרי (יהושע ז׳:ז׳). ואל תתמה על מלת לקחתי, כי אחר שהשם נתן לאברהם, הם יחשבו שהם שלהם, וכן נאמר ליעקב: לך אתננה ולזרעך (בראשית כ״ח:י״ג),

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 49:26אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ט:כ״ו

ברכת אביך – אלו הברכות שברכתיך עצומים הם ויתחברו עם ברכות יולדי שברכוני. והורי – כמו: יולדי, וכן: ותהר את מרים (דברי הימים א ד׳:י״ז), הורה גבר (איוב ג׳:ג׳). תאות – מגזרת: והתאויתם (במדבר ל״ד:י׳). והטעם: שתגבהנה הברכות. נזיר אחיו – מגזרת: נזר, והוא סמוך, כמו: נדיב לבו (שמות ל״ה:ה׳).

Ibn Ezra Shemot First Commentary 12:17אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״ב:י״ז

הוצאתי את צבאותיכם – עבר תחת עתיד. וכן: היתה לי עדנה (בראשית י״ח:י״ב). ודרך אחרת: כי כל דבר נגזר שהוא בלא תנאי, דרך נביאים לדבר כל דבר עתיד בלשון עבר. או זאת הפרשה מוקדמת.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 15:1אבן עזרא שמות פירוש ראשון ט״ו:א׳

אז ישיר משה – עתיד תחת עבר. ועל דעתי: שהוא הזמן האמצעי, ואין בלשון הקודש סימן [מורה] עליו. על כן יאמרו בלשון עבר ועתיד, כמו: בשתים יכסה פניו (ישעיהו ו׳:ב׳), וינועו אמות הספים (ישעיהו ו׳:ד׳), וכן: אז ישיר. ומשה חבר השירה, וישראל עונים. כי גאה גאה – שהראה גאוותו, שהשליך הסוס שיש לו גבורה. כטעם: התתן לסוס גבורה (איוב ל״ט:י״ט), עם רוכבו בים. וטעם רמה – כמו: חץ.

Ibn Ezra Bereshit Second Commentary 4:1אבן עזרא בראשית פירוש שני ד׳:א׳

וכאשר ראה האדם שלא יחיה לעולם, התיעץ שיחיה המין לעולם, על כן אמר: קניתי איש את ה׳ – שקבל בארץ כח עליון, לא על ידי המלאכים. על כן השם לבדו בכל התורה כלה, חוץ ממקום אחד שאמר משה: כי טרם תיראון מפני ה׳ אלהים, (שמות ט׳:ל׳) בעבור שאמר פרעה: ורב מהיות קולות אלהים (שמות ט׳:כ״ח). אולי מערער יטעון בעבור: אדני אלהים אתה החלות (דברים ג׳:כ״ד), והוא באל״ף דל״ת הראשון, כמו: ויאמר משה אל ה׳ בי אדני (שמות ד׳:י׳).

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 12:17אבן עזרא שמות פירוש שני י״ב:י״ז

ושמרתם – הנה צוה להיות המצות שמורים מימי הקציר. וכתוב: הוצאתי את צבאותיכם – ועוד לא יצאו, כי בתחלת החדש היתה זאת הנבואה. והטעם: שתאמרו כן לדורותיכם.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 15:1אבן עזרא שמות פירוש שני ט״ו:א׳

אז ישיר – משפט לשון הקודש לאמר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז: אז יבנה שלמה (מלכים א י״א:ז׳), אז ידבר יהושע (יהושע י׳:י״ב), אז יעלה חזאל (מלכים ב י״ב:י״ח), אז יבדיל (דברים ד׳:מ״א), וככה בלשון ישמעאל. משה לבדו חבר השירה, ולמדוה ישראל, ושורר כל אחד ואחד ואמר אשירה לי״י – וכמוהו: ויצו משה וזקני ישראל (דברים כ״ז:א׳) – כי המצוה משה לבדו אמרה, וזקני ישראל אמרוה לכל. ויאמרו לאמר – כל אחד ככה. או: בכל דור ודור. כי גאה גאה – הראה גאותו, כי הסוס שיש לו גאוה וגבורה, והרוכב שהוא גבור, שניהם השליכם בים כמשליך חץ, כמו: נושקי רומי קשת (תהלים ע״ח:ט׳).

Ibn Ezra Tehillim Second Commentary 1:1אבן עזרא תהלים פירוש שני א׳:א׳

ומשפט לשון הקודש להכניס סימן אות לכל הפעלים כאשר הם עתידים, אמרו מן פעל יפעל. וכאשר ירצו לדבר על זמן עומד, ידברו בלשון עבר גם בעתיד, כמו: וינועו אמות הסיפים והבית ימלא עשן (ישעיהו ו׳:ד׳). וככה לא הלך.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 4:1ר׳ יוסף בכור שור בראשית ד׳:א׳

קניתי איש את ה' I HAVE ACQUIRED A MAN TOGETHER WITH GOD: [Eve said:] “With my own body—and its pain and suffering—I have acquired a man together with God, to populate His world. If I was responsible for the death of one man, I have provided a man in his place.”

קניתי איש את ה׳ – קניתי אותו בגופי, ובצערי, ובעצבוני, את הקב״ה – לישב את עולמו. ואם איש המתי הנה איש שלמתי.

Radak Bereshit 1:29רד״ק בראשית א׳:כ״ט

ויאמר אלוקים הנה נתתי לכם, the words נתתי לכם are similar to Genesis 23,13 נתתי כסף השדה, “I had given the money for the field.” Alternately, it could be God saying that as soon as He had created them He had assigned these plants as food for man who had not yet been created. This would justify the distant past mode of the word נתתי. “I had given.” The advanced kinds of plants had been assigned as food for man, the fruit of the trees, etc., whereas the more primitive plants, herbs and grass, had been assigned as food for the animals. זורע זרע, generating seed; the meaning is similar to the expression מזריע זרע in (11). לכם יהיה לאכלה, only the ones mentioned in this verse. Permission to eat meat would be granted only after the deluge, and we are not sure of the reason for this. Perhaps the reason is that God had already foreseen that during the generation of the deluge Noach would be the one who would be directly instrumental in saving the animals, and permission to eat meat became part of Noach’s reward for his labour feeding all the animals in the ark for a full year. Seeing that God does not withhold reward from any creature, He would certainly not withhold it from human beings when warranted. We have a parallel example of Nevuchadnezzar, King of Babylon, being rewarded by God for a good deed (Ezekiel 29,18) as a result of which God told the prophet that He would reward him by making him victorious over the leading military might in his day, over Egypt.

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם – כמו הנני נותן, וכן: נתתי כסף השדה (בראשית כ״ג:י״ג). או פירושו: כשבראתי אותם לכם נתתים כי בעבורכם נבראו הפירות והטוב שבעשבים לאדם ושאר כל ירק עשב לחיות ולעופות, מהכל הלב לאדם והקלפות לחיות כמו שהאדם לב העולם השפל. זורע זרע – כמו מזריע זרע, כמו שפירשנו. לכם יהיה לאכלה – זה הנזכר בפסוק, ולא התיר להם הבשר לאכלה עד אחר המבול ולא ידענו למה, אולי לפי שהיה גלוי וידוע לפניו כי דור המבול עתיד להיות, ונח עתיד להציל עמו שאר החיים אמר לתתם לו תחת עבודתו בהם שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה כל שכן האדם, וכן מצאנו בנבוכדנצר שאמר: ושכר לא היה לו ולחילו (יחזקאל כ״ט:י״ח) ונתן לו ארץ מצרים (יחזקאל כ״ט:כ׳) חלף עבודתו בצר.

Radak Bereshit 9:13רד״ק בראשית ט׳:י״ג

את קשתי נתתי בענן, the reason why God speaks of “My” rainbow, instead of “the rainbow,” is because He had now made it the visible reminder of the covenant between Himself and mankind, just as He had said ביני ובין הארץ, “between Me and the earth,” or as the prophet Ezekiel refers to this in Ezekiel 1,28 כמראה הקשת, “as the manifestation of the rainbow.” The prophet considered the vision he had seen in that chapter as comparable to the spectacle of the rainbow, i.e. something of which he stood in awe. Concerning this the question is raised in Bereshit Rabbah 35,3 that the word קשתי means מוקש לי, “an hidden obstacle for Me, a stumbling block for Me., Nowadays, the emphasis is only on the promise, as we have never experienced a deluge, unlike the sons of Noach for whom each time a rainbow appeared it reminded them of the horrible ordeal from which they had been saved. נתתי, is in the future mode, as for instance when Avraham speaks of money in payment for the cave of Machpelah in Genesis 23,13, when he says “נתתי כסף השדה, “I have given the money for the field,” when the deal had not even been completed yet, and certainly no payment had been made. It is best to explain the formulation here as did Rav Saadyah gaon, when he said that God, in speaking of what had thus far been exclusively “My” rainbow, He would from this time on share with mankind, also reinforcing the rays of the sun as a blessing for man and the crops in the field. Every time rain would cease, and the rainbow would appear in the sky or on the horizon, man would be reminded of God’s promise not to bring on another deluge. The word נתתי in a distant past mode, actually emphasises that the phenomenon of the rainbow had existed already since the six days of creation. During the days of the deluge the rainbow had not appeared, first because the rains had been incessant, and at any rate, there was no one to appreciate it. Now, God promises that there would be a regular appearance of the rainbow after every rainfall. In Pessachim 54 the rainbow is listed as one of the phenomena created at dusk immediately before the original Sabbath, seeing there has not been anything new created after the 6 days of creation. The references to the rainbow have been repeated only in order to impress upon people’s minds that it is a powerful sign of God’s covenant.

את קשתי נתתי בענן – אמר קשתי עם הכנוי לפי שהוא האות שלו שנתן לתולדות הארץ, כמו שאמר ביני ובין הארץ. או אמר קשתי – לענין שאמר בנבואת יחזקאל: כמראה הקשת. וכענין זה אומרים בבראשית רבה (בראשית רבה ל״ה): את קשתי – את קשותי דבר המוקש לי. והקשת הוא כדברי חכמי המחקר מניצוץ השמש שמלהט כנגד הענן אחר המטר, ותראה בה הקשת בגוונים ההם ועתה אחר המבול חזק השם אור השמש ללהט יותר בענן כי לנכחה יהיה לעולם, כדברי החכם ר׳ אברהם בן עזרא שכתב כן בשם גאון. וכשיראוה בני אדם יזכרו שהיא אות הברית שנתן האל להם ולא יפחדו מהמבול. נתתי – כמו אתן על הדרך שפרשנו. וכן: נתתי כסף השדה (בראשית כ״ג:י״ג). ויש לפרש נתתי כמשמעו, כדברי הגאון רב סעדיה, כלומר הקשת שנתתי בטבע בענן הוא יהיה לכם לאות, כי לעולם כשיכלא הגשם תראה הקשת, אבל בימי המבול לא נראתה הקשת כי לא נכלא הגשם כל ארבעים יום וארבעים לילה, והבטיחם האל כי לעולם יראו קשת בענן, וזה יהיה להם אות כי לא יהיה מבול לשחת הארץ (בראשית ט׳:י״א). ובבראשית רבה (בראשית רבה ל״ה): נתתי – מששת ימי בראשית לפי שאין כל חדש תחת השמש (קהלת א׳:ט׳), ושנה ושלש ענין הקשת בענן לחזק האות בלבם.

Radak Bereshit 14:22רד״ק בראשית י״ד:כ״ב

_	ויאמר – הרמתי ידי – הנני מרים, וכן נתתי כסף השדה (בראשית כ״ג:י״ג), עם הרמת היד היא השבועה, וכן וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע (דניאל י״ב:ז׳) ופעם לא יזכר השבועה אלא הרמת היד לבד, כמו הרמתי אשר נשאתי את ידי (במדבר י״ד:ל׳).

Radak Bereshit 23:13רד״ק בראשית כ״ג:י״ג

וידבר...אך אם אתה לו שמעני, I wish you would have listened to what I said that נתתי כסף השדה, I have already prepared the money for the field, if you’ll accept it you will be doing me a favour, ואקברה, and I will proceed to bury, as the matter does not permit further delay.

וַיְדַבֵר אך אם אתה לו שמעני – אבל, אם אתה הלואי שתשמעני. נתתי כסף השדה – מעתה אתן הכסף וקחנו ממני, ובזה תעשה לי טובה. ואקברה – כי אין זה צריך עיכוב.

Radak Bereshit 48:22רד״ק בראשית מ״ח:כ״ב

שכם, another word meaning חלק. The word occurs in the same sense in Psalms 21,13 כי תשיתמו שכם, as well as in Tzefania 3,9 ולעבדו שכם אחד. אשר לקחתי מיד האמורי, as if the Torah had written this in the future tense, i.e. “which I am going to take from the Emorite.” It is quite common for the past tense to be employed instead of the future tense. When reporting prophecies, Scripture very frequently resorts to describing something in the future as if it had already taken place. When Yaakov said: לקחתי, “I will take or I took,” he did not refer to his own person but to the extension of himself, his children or offspring. The same is true also when he said: ובחרבי ובקשתי, “and with my sword and with my bow.” He referred to the sword and bow used by the members of the tribes of Ephrayim and Menashe in the conquest during the days of Joshua. Although we read in the Book of Joshua 24,12 לא בחרבך ולא בקשתך, that Joshua is reminding the Jewish people that their victory was not due to their prowess in the martial arts, our sages already explained that Joshua did not mean to deny the facts, but to deny faulty interpretations of the facts, by not giving the credit for their success to God’s help, or in this case, for the assistance of the merit of their illustrious ancestor Yaakov. This is not the only time in Scripture that we encounter such apparently enigmatic statements. We read in Samuel II 22,3 that David speaks of God being “my shield, my fortress and my refuge.” Any fool can understand that David did not consider God as an invisible shield, seeing he had refused to use one in his fight against Goliath, for instance. He indicated that without God’s help, even if holding a shield in his hand, such a shield would have been powerless to protect him. When Yaakov made reference to האמורי, he did so merely because this tribe was the most ferocious and powerful among all the Canaanite tribes Joshua faced. We find this confirmed in Amos 2,9 ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה הארזים גבהו, “and I have destroyed the Emorite before them, whose stature was as tall as the cedar’s and who was as stout as the oak, etc.” According to Bereshit Rabbah end of chapter 96 as quoted by Rashi, Yaakov had referred to the city of Shechem, Yaakov telling Joseph that the city in which he would eventually be buried would be part of his tribal territory. The word לקחתי is also understood by the Midrash as in the past tense, and as referring to what had happened there at the time. Shimon and Levi, Yaakov’s sons, had conquered that city, and the Emorite and the Hittite are two different names for the same tribe.

שכם – חלק, כמו: כי תשיתמו שכם (תהלים כ״א:י״ג), ולעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳). אשר לקחתי מיד האמורי – כמו אשר אקח, כי כן מנהג הלשון לאמר עבר במקום עתיד במקומות, ובדברי הנבואה ברב. ובאמרו לקחתי – ר״ל שילקחו בני. וכן בחרבי ובקשתי – בחרב בני ובקשתם. והנה אמר יהושע לישראל: לא בחרבך ולא בקשתך (יהושע כ״ד:י״ב), לפיכך מפרשים: בחרבי ובקשתי – בעזרת האל שהוא חרבי וקשתי, ועל דרך: מגיני וקרן ישעי (שמואל ב כ״ב:ג׳), סלעי ומצודתי (שמואל ב כ״ב:ב׳). ובזכרו: האמרי – כי הוא היה העצום שבשבעה גוים, כמו שאמר: ואנכי השמדתי את האמרי מפניכם אשר כגבה ארזים גבהו (עמוס ב׳:ט׳). ובדרש: כי על העיר שכם אמר שנתנה יעקב ליוסף שיהיה נקבר בה, וכן היה. ומפרש: אשר לקחתי – שלקחוה שמעון ולוי, והאמורי – הוא החתי.

Radak Bereshit 49:26רד״ק בראשית מ״ט:כ״ו

ברכת אביך גברו, although Yaakov uses the past tenses in the word גברו, what he means is the future, that the blessing will prove to be what he says. The anomaly of using the past tense to describe matters that are yet to occur is no anomaly; it occurs again and again in Scripture. The word הורי, normally translated as “my parents,” refer to Avraham and Yitzchok, Yaakov’s father and grandfather respectively, his mentors. The very expression הורה, horeh, and הורה, horah, respectively, apply to father and mother, depending on the vowel under the letter ר. This is so as both are involved in bringing about the pregnancy leading to the eventual birth of the child. The father is the active partner, whereas the mother is considered the passive partner seeing that she is the recipient of the male’s sperm. עד תאות גבעת עולם, these blessings should in turn be transferred to your offspring in an unending chain. We know the word תאוה as describing a limit, boundary, from Numbers 34,10 והתאויתם לכם, “you will draw for yourselves (boundaries).” Yaakov simply means that as long the universe will continue to exist “my blessing to you shall remain in force.” Hills and mountains, as opposed to rivers, are symbols of something that endures. The prophet Isaiah echoes this thought when he said (Isaiah 54,10)כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה “for even if the mountains were to move and the hills to collapse, etc.” תהיינה לראש יוסף, in all the blessings which have been mentioned in this chapter Joseph should be the first and principal beneficiary. The words וקדקד נזיר אחיו are again a duplication, repetition, in order to emphasise how strongly Yaakov feels about the matter. נזיר, an expression applied to leading people as in Nachum 3,17 מנזריך כארבה.”your guards were like locusts.”

ברכת אביך גברו – כמו יגברו, וכמהו רבים עבר במקום עתיד, ובדברי הנבואה יותר אמר ברכות שאני מברך אותך יגברו על ברכות הורי – שברכו אותי. והורי – פרושו אבותי, והם אברהם ויצחק, והאב יקרא הוֺרֶה והאם הוֺרָה, כי שניהם שותפים בהריון, האב נותן ההריון והאם מקבלת אותו.

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 23:13ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית כ״ג:י״ג

אך אם אתה וג׳ – כלומר כמו שעשית עמדי חסד בנתינת השדה והמערה השלם חסדך עמדי שיהיה זה במחיר שתקבל ממני דרך מקח וממכר. ומאמרו נתתי – אע״פ שלא נתן עוד או לפי שבעברית משמש לשון העבר בטעם העתיד או לפי [שאמר] כבר הפרשתי את המחיר והכינותי אותו כמו שאמר ר׳ סעדיה ז״ל.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 24:1ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות כ״ד:א׳

ואל משה אמר וג׳ – דעת החכמים ז״ל שאמירה זו ובנין המזבח שיזכיר והקרבת הקרבנות כל זה היה לפני מעמד הר סיני ולפי זה תהיה מגמת ואל משה אמר רמז לקדימת דיבור זה לפני המשפטים בטעם ״ואל משה היה אמר״ כמו שפירש [אבי] אבא ז״ל; ואין זה הפשט ולא יתן המשך המאמר אלא שהיה זה אחר מעמד הר סיני מן הסתם במה שנשאר מן היום; ופירוש ר׳ סעדיה ז״ל בואל משה שהיתה אמירה מיוחדת לו והמשפטים הקודמים ומה שתלוי בהם (היו) שליחות בלשונו [אל זולתו] (ו)שוב [נתיחד אליו הדיבור לצורכו הוא; וזה] פירוש מתקבל וקרוב מזולתו (מן הפירושים). ומאמר עלה אל ה׳ – כמו ״עלה אלי״ ויש הרבה דוגמת זה בלשון; וטעם עלה אל ה׳ אחר שתוריד ותביא להם את המשפטים כמו שאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שוב עלה אל ההר וקח עמך את אהרן ונדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל לכבוד להם ולהפלאה ולהצטיינות. ונגש משה לבדו וג׳ – כמו שנאמר במה שקדם ויעמד העם מרחק ומשה נגש ובכן יהיה מקום עמידת משה תכלית הקריבה וההשגה האנושית.

Chizkuni Shemot 18:3חזקוני שמות י״ח:ג׳

גר הייתי, "I had been a stranger, etc." the word הייתי is not to be understood as being in the past tense, just as Genesis 23,13: נתתי or 14,22 הרימותי or 32,11 הייתי לשני מחנות are not to be understood as being in the past tense. There are many more such examples.

גר הייתי – הווה אני, דוגמת נתתי כסף (בראשית כ״ג:י״ג), הרימותי ידי, ועתה הייתי לשני מחנות (בראשית ל״ב:י״א) ועוד הרבה.

Ramban Bereshit 48:15רמב״ן בראשית מ״ח:ט״ו

AND HE BLESSED JOSEPH, AND SAID. The meaning of this verse is that in order to bless Joseph, out of his love for him, he blessed his sons. Scripture is relating that Joseph had no other children and his entire blessing was inherent in the blessing of these boys. It may be that [the blessing here was directed at Joseph himself, stating that] the other children who will be born to him in the future shall be called by the name of their brothers and be blessed with their blessing. In my opinion this latter interpretation is correct since the prophet Jacob said, And the children that were born ('holad'to') after them, shall be thine, and his word would not be in vain. However, Joseph did beget children after that, just as is the opinion of Onkelos, who translated: "And the children that you will beget after them." And thus, asher holad'to is a past tense replacing a future, just as in the verse, Which I took out of the hand of the Amorite, and many additional verses besides. Even in line with the literal interpretation of Scripture it would appear that Joseph had children that he had begotten after his father came to him in Egypt. This is obvious from the fact that Jacob found it necessary to elaborate rather than say, "And now thy sons, Ephraim and Menasheh, who were born to thee, shall be mine as Reuben and Simeon, and the children that will be born shall be thine." This is the reason why Scripture states, And unto Joseph were born two sons before the year of famine came, since after the famine additional children were born to him, but Scripture does not mention them as there is no need for us to know of them [since they were absorbed into the tribes of Ephraim and Menasheh]. THE G-D, BEFORE WHOM MY FATHERS, ABRAHAM AND ISAAC, DID WALK, THE G-D WHO HATH BEEN MY SHEPHERD ALL MY LIFE LONG UNTO THIS DAY. The prophet calls upon the G-d of his fathers Who [has] the greatness and the power and Who did great and tremendous things for them, and [after that he refers to Him in a synonymous way and] he calls upon the true G-d, Who had been his shepherd all his life. It is possible that the word haro'eh (shepherd) — in the phrase, Who hath been my shepherd — is derived from the word rei'ah (friend), as in the verse, Thine own friend ('rei'acha'), and thy father's friend, forsake not, for in that attribute there is peace and friendship. Do not find difficulty with the expression, all my life unto this day, in connection with that which we have written on the verse, And he offered sacrifices unto the G-d of his father Isaac, for from his very inception He did indeed lead him in the true path, but His attribute of truth was not brought to bear upon him completely until he returned to the land of his ancestors as he was outside of the Land, and also because he was constrained to conduct himself in a crafty manner towards Laban, and that was not the path of truth.

ויברך את יוסף ויאמר – הטעם: כי לברך את יוסף באהבתו אותו, ברך את בניו. ויגיד כי לא היה ליוסף זרע אחר, והיתה כל ברכתו בברכת אלה הנערים, או שיקראו שאר בניו על שם אחיהם, ומברכתם יבורכו גם הם, והוא הנכון בעיני. כי הנביא אומר: ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו (בראשית מ״ח:ו׳) ודברו לא יהיה לריק, אבל הוליד אחרי כן בנים, כדעת אנקלוס שאמר: ובנין דתוליד בתריהון. ויהיה אשר הולדת עבר במקום עתיד, כמו: אשר לקחתי מיד האמורי (בראשית מ״ח:כ״ב) ורבים מלבדו. כי על דרך הפשט יראה שכבר היו לו בנים שהוליד אחרי בואו אליו מצרימה, ממה שהוצרך להאריך, ולא אמר: ועתה שני בניך הנולדים לך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ומולדתך אשר תוליד לך יהיו. וזה טעם מה שאמר: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב (בראשית מ״א:נ׳), כי אחרי הרעב נולדו לו עוד בנים אחרים, והכתוב לא יזכיר אותם כי אין בהם צרך. האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק – יקרא הנביא אל אלהי אבותיו, אשר לו הגדולה והגבורה ועשה עמהם את הגדולות ואת הנוראות, ויקרא לאלהי האמת אשר הוא רועה אותו מעודו. ויתכן שיהיה הרועה אותי מגזרת: רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כ״ז:י׳), כי במדה ההיא שלום ורעות. והמלאך הגואל הוא העונה אותו בעת צרתו, ושאמר לו: אנכי האל בית אל (בראשית ל״א:י״ג), והוא שנאמר עליו: כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א), ולכך אמר: בקרב הארץ. והרי זה מבואר למשכיל, ואל יקשה עליו מעודי עד היום הזה עם מה שכתבנו בפסוק: ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק (בראשית מ״ו:א׳), כי מעודו ינחהו בדרך אמת, אבל לא נתיחד לו המדה עד שובו לארץ אבותיו מפני היותו בחוצה לארץ, גם בעבור שהוצרך להתנהג עם לבן בדרך פתלתול, ואיננו דרך האמת.

Ramban Shemot 15:1רמב״ן שמות ט״ו:א׳

AZ YASHIR MOSHEH'(THEN MOSES WILL SING).⁠ Rashi comments: "[Then], when Moses saw the miracle, the thought came to his heart that he would sing a song,⁠ and thus he actually did, [as it is said], and they spoke, saying. Similarly, az yedabeir Yehoshua means that when he saw the miracle [mentioned there], his heart prompted him to speak, and thus he actually did, [as it is said], and he said in the sight of Israel.⁠ The same interpretation applies to the Song of the Well, which begins with the words, az yashir Yisrael,⁠ and Scripture explains after that, Spring up, O well, sing ye unto it.⁠ Likewise: az yivneh Shlomoh,⁠ which the Sages of Israel explained it as meaning that he proposed to build but did not build it.⁠ This explanation serves to clarify the literal meaning of the text." But what will the Rabbi [Rashi] say concerning these verses: 'Ya'asu' [literally: "They will make"] a calf in Horeb; How oft 'yamruhu' [literally: "will they rebel"] against Him in the wilderness, and 'ya'atzivuhu' [literally: "they will grieve Him"] in the desert! The entire psalm is so written [in the future tense]: yaharog [literally: "He will destroy"] their vines with hail; y'shalach [literally: "He will send"] among them swarms of flies — [when all of these verbs refer to past events]! Similarly: And from whence 'yavo'u' [literally: "shall they come"] unto thee? Of the wounds which the Arameans 'yakuhu' [literally: "shall smite him"].⁠ Likewise, Now Moses 'yikach' [literally: "will take"] the tent does not denote a continuous event,⁠ since he took it only once.⁠ Instead, [we must conclude that] it is the way of Scripture to use the future tense in place of the past form, and in many places the reverse is quite usual. The reason for this is that it is a distinctive way of language for a narrator of an event to place himself at a certain point of time which he desires, and he then alludes to the event. At times, he places himself at the moment of the action, and he speaks of it in the present tense as if he is watching it from its very beginning. He would say, "Israel is singing," as if they were singing right before him, and so also in other cases. However, at times the narrator places himself after the event and says, "This has already been done." It is all a matter of conveying an event realistically. It is for this reason that this interchangeable use of the tenses occurs in matters of prophecy.

אז ישיר משה – לשון רבינו שלמה: כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה וכן עשה, ויאמרו לאמר וגו׳. וכן: אז ידבר יהושע (יהושע י׳:י״ב) – כשראה הנס אמר לו לבו לדבר וכן עשה, ויאמר לעיני כל ישראל. וכן שירת הבאר שפתח בה: אז ישיר ישראל (במדבר כ״א:י״ז), פירש אחריו: עלי באר ענו לה. וכן: ובית יעשה לבת פרעה (מלכים א ז׳:ח׳) – חשב בלבו לעשות לה בית. אז יבנה שלמה (מלכים א י״א:ז׳) – פירשוהו חכמי ישראל: שבקש לבנות ולא בנה (בבלי סנהדרין צ״א:). זהו לישב פשוטו. ומה יאמר הרב בפסוק: יעשו עגל בחרב (תהלים ק״ו:י״ט), כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון (תהלים ע״ח:מ׳), וכל המזמור כן: יהרג בברד גפנם (תהלים ע״ח:מ״ז), ישלח בהם ערוב (תהלים ע״ח:מ״ה). וכן: ומאין יבאו אליך (מלכים ב כ׳:י״ד), מן המכים אשר יכוהו ארמים (מלכים ב ח׳:כ״ט). וכן: ומשה יקח את האהל (שמות ל״ג:ז׳) – כי איננו לשון הווה, שלא לקחו אלא פעם אחת. אבל דרך הלשון הוא לומר עתיד במקום עבר, וכן יאמרו במקומות רבים ההפך. והטעם, כי מנהג הלשון שהמספר ענין יעמיד עצמו בזמן שיחפוץ, וירמז למעשה ממנו. פעם יעמיד עצמו בזמן המעשה וידבר בו כענין הווה, ועומד עליו בתחלתו, ויאמר: ישיר ישראל, כאלו משוררים לפניו, וכן כלם, ופעם יאחר עצמו ויאמר זה נעשה כבר. והכל לאמת ענין, ולכן רוב שיבא זה יהיה בענין הנבואות.

Ramban Shemot 24:1רמב״ן שמות כ״ד:א׳

וטעם ואל משה אמר – בעבור שהיו עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל, אמר עתה שהיה זה המאמר אל משה שהיא מצוה שיעשנה הוא בעצמו, כי צוה אותו אחר שתשים לפניהם המצות והמשפטים ותכרות עמהם הברית עלה אתה אלי, ולכך עשה המצוה הראשונה בששי, והשכים בשביעי בבקר וכרת עליהם הברית, ואחרי כן עלה אל ההר הוא והנקראים, על הדרך אשר נצטוו.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 48:6רלב״ג בראשית ביאור המילות מ״ח:ו׳

ומולדתך אשר הולדת אחריהם – יתכן שהוליד יוסף אחר בוא יעקב למצרים, ולא נתקיים מהם זרע. <itmp>או</itmp> יהיה הרצון באומרו אשר הולדת – אשר תוליד, כי כבר יימצאו כמו זה רבים בלשוננו. ואפשר שנולדו לו אחר זה בנים ומתו בלא בנים, או לא נזכרו בעניין משפחות בני יוסף להקראם על שם אחיהם. גם אפשר שלא נולדו לו בנים עוד; וזה, כי יעקב לא ייעד אותו שיוליד עוד, אך אמר אליו שאם יוליד עוד יִקָּרְאוּ על שם אחיהם.

Tzeror HaMor Bereshit 21:1צרור המור בראשית כ״א:א׳

וה׳ פקד את שרה כאשר אמר. סמך פרשת זו לכאן להודיענו שכבר נפקדה שרה בהריון קודם ענין אבימלך. בענין שזה אות כי הולד הוא של אברהם ולא של אבימלך. וזהו ותלד שרה לאברהם בן לזקניו ע״ד פלא בהיותו זקן מאד. וכן שרה היתה זקינה מאוד. וזהו ותלד שרה בן לאברהם. ועוד שהי׳ לזקוניו כמאמרם ז״ל שהיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם. למועד אשר דבר אתו אלהים בשנה האחרת. ולא למועד אבימלך כי זו אי איפשר להתעבר ולילד מיד אבימלך. ואמר שקרא שמו יצחק כמו שאמר לו השם בזמן העבר ואת בריתי אקים את יצחק. וזה להורות שהיה מעשה נס לקיים השם מאמרו. כי מצד אברהם ושרה לא היו ראויים. וזהו ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו. אף על פי שהיה זקן וכן אשר ילדה לו שרה שהיתה זקנה יצחק. וזה שאמר ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו שלא בדרך העולם:

Sforno Bereshit 23:11ספורנו בראשית כ״ג:י״א

לא אדוני, there is no need to appeal to me through intermediaries such as the nobles of our city. Listen to me; השדה נתתי לך, “in my mind I have given you the whole field already from the moment you started speaking.” והמערה אשר בו, “and the cave which is in it, since it is not proper that you should have to cross someone else’s property in order to get to the grave of your wife. Therefore, לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתך, I am telling you in the presence of all my people that I have given it to you in order that you may bury your dead there, just as you asked when you referred to אחוזת קבר.”

השדה נתתי לך – במחשבתי מאז שדברת.

Or HaChayyim Bereshit 41:1אור החיים בראשית מ״א:א׳

ויהי מקץ שנתים ימים, It happened at the end of two years, etc. The reason the Torah introduces this paragraph with the word ויהי, a word indicating an unhappy event, is that as of now the exile of the Jewish people begins to unravel. Even though this exile had been decreed almost two hundred years previously, it had not been decreed anywhere that this exile had to be in Egypt. Moreover, the exile turned out to be more cruel than necessary in order to satisfy God's decree as we know from Tosafot on Shabbat 10 and as the ראב'ד has written in a glossary on Maimonides's Hilchot Teshuvah chapter six. He explains that the Egyptians behaved in an abnormally cruel manner as indicated by Genesis 15,13. An additional reason for introducing this paragraph with the word ויהי is that God announced that there would be a famine and God always shares the pain He inflicts on His world (compare Megillah 10 on Exodus 14,20). The word ויהי also reflects the mental anguish Joseph endured during the two years after the chief butler was released from jail. Originally, it had been intended that Joseph should be released at that time (Bereshit Rabbah 89,2). He had to endure two additional years in jail because he had put his trust in a human being. The Midrash there understands the words ויהי מקץ as indicating an end to darkness. קץ is also a word which describes the evil urge, i.e. קץ כל בשר. Accordingly, the Torah uses this word to allude to the reason that Joseph had to stay in jail another two years. These two years during which Joseph experienced mental anguish are counted as part of the Jewish people's exile experience because the chief butler had neglected to remember Joseph favourably. The reason that not one but two additional years were decreed was because Joseph said both כי אם זכרתני and והזכרתני. He wanted to be remembered and to be mentioned favourably. The wording מקץ שנתים also means that it was on the second anniversary of the day the chief butler and the chief of the bakers had their dreams. When Joseph's fortunes took a turn for the better this was to be related directly to the dreams, showing that the dream had correctly forecast what would happen. ופרעה חולם, and Pharaoh had a dream. Inasmuch as the Torah here begins with the introduction of a new episode, we would have expected either the word חלם, or ויחלום, he dreamt, not חולם, he was dreaming. The latter word would only be appropriate if the Torah told us about the continuation of something that we knew had begun previously. Actually, the Torah uses this present tense in this case to show that Pharaoh's dream was a direct continuation of events which had begun when the chief butler and the chief of the bakers had had their dreams. The Torah wanted to show us that even though the chief butler did not want to help Joseph get out of jail, God had other means at His disposal to help Joseph get out of jail. It is therefore best to imagine the last verse of the previous chapter and the first verse in this chapter as being continuous, thus: "since the chief butler did not remember Joseph and forgot him Pharaoh had a dream at the end of two years." This eventually forced the chief butler to speak up and mention Joseph as a successful interpreter of dreams. It is also possible that during the two years Pharaoh repeatedly kept dreaming the same dream without recalling it in the morning. Now that two years had elapsed he suddenly had a vivid recollection of this dream. The words "and Pharaoh was dreaming" may also have been intended to tell us that even Pharaoh personally felt during his dream that he was dreaming. The reason he felt that way was that the events that occurred during the dream were so totally unlikely. The Torah wishes to teach us a lesson here about how to determine if a dream has meaning as a message to the person who dreams it. When a person feels during his dream that he must explore the meaning of what has appeared to him in the dream, this is a clear sign that the dream cannot be dismissed as being of no consequence but that it presages something that will occur in the future.

ופרעה חולם – הנה לצד שהיא תחלת ההודעה היה צריך לומר חולם פרעה או ויחלום פרעה. אכן הכתוב מוסב אל ענין ראשון שספר בפרשה שקדמה חלומו של שר המשקים לענינו הוסיף לומר ופרעה גם כן חולם. והכוונה בזה כי אם שר המשקים לא רצה לזוכרו על ידי חלומו עשה ה׳ שגם פרעה יחלום ובזה נתחייב בעל כורחו לזוכרו. ושיעור הכתוב הוא על זה הדרך ולא זכר שר המשקים ויהי מקץ וגו׳ ופרעה גם הוא חולם וגו׳ וידבר שר המשקים בעל כרחו לאמר וגו׳ ושם אתנו וגו׳ ויפתר לנו וגו׳.

R. Y.S. Reggio Bereshit 18:17ר׳ י״ש ריגייו בראשית י״ח:י״ז

וה׳ אמר – ולא כתב ויאמר ה׳ כנהוג בכל מקום, לפי שהוא נגד מה שאמר בפסוק הקודם וישקיפו על פני סדום, שעתה שמו מגמת פניהם להשחית את סדום, ואמר כאן אבל ה׳ אמר שלא יתכן לכסות זה מאברהם אוהבו: המכסה אני מאברהם – בעבור שהוא אוהבי אין ראוי להעלים ממנו דבר, ע״ד כי לא יעשה אדני ה׳ דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳ ז׳):

HaKetav VeHaKabbalah Bereshit 4:1הכתב והקבלה בראשית ד׳:א׳

והאדם ידע – כבר קודם ענין של מעלה (רש״י) וכתב הרמ״ה דע שמדרך העברי להשתמש בפעלים העתידים עם וי״ו בראשו להפך העתיד לעבר כמו ויאמר וידבר ויקם וילך ודומיהם וזה דוקא במאמרים הבאים ע״ד ספור בשמרו הסידור בקדימה ואיחור כפי הזדמנות הענינים, ונכון לקרוא העבר הזה המסודר (אימפערפעקטום), אמנם כאשר ירצה לספר ענין אשר התחיל ונזדמן קודם הענין שיסופר לפניו, בין שיהיה הענין מן הנושא ההוא בעצמו, בין שיהיה מנושא אחר, הנה אז ישמש בפעל לבד, ולעולם בקדימת השם אל הפעל כגון כאן והאדם ידע, הקדים הנושא והשתמש בפעל עבר גרידא, וענין העבר הזה נכון לקראו עבר המוקדם (פלוסקוואמפערפעקטום) וזהו שאמר רש״י אילו היה כתיב וידע האדם היה משמע לאחר שנטרד וגו׳, וכן וה׳ פקד את שרה פי׳ רש״י קודם שריפא את אבימלך וטעמו מדלא אמר ויפקד ה׳, וכן ואל משה אמר (שמות כ״ד) קודם עשרת הדברות, וכן ואל הזקנים אמר (שם כ״ד) בצאתו מן המחנה, וכן ודבר אבנר היה (שמואל ב ג׳) קודם לכן וכן ואלישע דבר אל האשה (מלכים ב ח׳) פי׳ בו זה שבע שנים מדלא כתיב וידבר אלישע וכן במקומות אין מספר. קניתי איש את ה׳ – ערש״י, והרמב״ן פירש הבן הזה יהיה לי קנין לה׳, כי כאשר נמות יהיה במקומנו לעבוד את בוראו וכן דברי אונקלוס שאמר קדם ה׳, וכמוהו ונראה אל הכהן לכהן ויגש דוד את העם אל העם, או יהי את ה׳ כמו ויתהלך חנוך את האלהים, את האלהים התהלך נח, וקראה האחד בשם קנין והשני הבל כי קנין האדם להבל דמה, ולא רצתה לפרש זה ע״כ לא נכתב טעם בשם השני, ע״כ. ובמדרש הנעלם איתא לאחר שחטאו וידעו עונם על מה שעברו התמררו על מה שחטאו והיא יותר מפני שהיא תחלה לעברה לעבור על שמו הגדול, כיון שנולד לה בן הרגישה בדבר ואמרה קניתי איש את השם, שהוא השם המיוחד, וע״כ לא אמרה שם המשותף. אמר ר״א חזרה חוה להתודות על אותו עון שעברה ואמרה לא יהיה זה כמונו לתת כבודו לאחר זולתו אבל זה את השם ממש ולא לאחר, וכן חנה אמרה ונתתיו לה׳ כל ימי חיי, ולא לשם אחר, ועל זה אמרה תורה כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה׳ קנא שמו אל קנא הוא, ע״כ. מסתר לשונם לסיים במקרא מדבר מלשון קנאה, שענינו התפעלות הנפש בהעברת הכבודו מן הראוי לבלתי ראוי, וגם התחיל בלשון לתת כבודו לאחר זולתו שהוא בעצמו המכוון בלשון קנאה, נ״ל שפירושו קניתי על כונת קנאה ואין זה תימה כ״כ, כי מצאנו (יחזקאל ח) סמל קנאה המקנה, שהי׳ משפטו המקניא (רשב״ם), ובא כדרך בעלי הה״א משרש קנאה ויהיה טעם קניתי איש את ה׳, אנכי בפשעי גרמתי לאישי להקניט את ה׳ (איך פעראנלאססטע מיינען מאנן גאטט צי ערצירנען), וענין הקנטה וכעס נכלל ג״כ בלשון קנאה, כמו הם קנאוני בלא אל. ולשום פשעה ועונה נגדה תמיד קראה הבן בשם קין על ההפך, שהוא יהי׳ איש שיקנא לכבוד ה׳, לחוס על כבידו ית׳ ולנקום נקמת ה׳ בעובדי פסל שימירו כבוד עליון לבלתי ראויים. ולזה לא אמרה קניתי בן כ״א איש, שמוסב על בעלה ואישה, כנ״ל כונתם אף שיש לפי״ז קצת זרות בלשון המקרא. ולפי״ז גם שם הבל על כונה זו לזכרון עונה תמיד שעשתה מעשה הבל ותעתועים. ולבל יראה כדבר זר לבאר קניתי מענין קנאה אמרתי להרחיב קצת, כי אחר ההתבוננות יראה ענין הקנאה קרוב לענין הקנין, כי קנין הוא שם לדבר הבא לרשות אדם ומיוחס אליו והוא בעליו (אייגענטהום), והקנאה היא שחושב בלבו שהמעלה והיתרון שיש לזולתו ראוי יותר להיות קנין שלו והוא יהי׳ בעל אותה המעלה והיתרון (ולפי שהרגשה זו פועלת על הרוב הכעס והחימה, לכן ישמשו הכתובים לשון קנאה גם על הכעס והחימה), ולפי״ז שרש קנה וקנא יורה על הבנין והסתירה דבר והפוכו כשרש סקל על זריקת האבנים (שטייניגען) ועל סילוק האבנים (ענטשטייניגען) וכדומה לזה הרבה שרשים בלשון, ככה שרש קנה יורה על הוית הקנין וישיותו, שהדבר ישנו ברשותו והוא בעליו (אנגעאייגנעט), ושרש קנא יורה על העדר הקנין שנשלל ממנו דבר שלפי דמיונו ראוי להיות קנינו (ענטאייגנעט). וכן לא נמנעו רבותינו בכמה מקומות לפרש קנה לענין קנאה, כמו מקנה אף על עולה (איוב ל״ו) תרגומו קנאתא ורוגזא עלוי יסק. וגם ע״ד הפשט פירש החכם רבי אברהם פייצול שם מקנה לשון חימה וכעס. ועל כונה זו הבינוהו (תענית ח׳) קנאה ואף באים על המגיס ומתרומם בדעתו ומתעלה בנפשו. (ורש״י בפי׳ לאיוב שם הבין דלרבותינו יהי׳ מקנה לשון קנין, לכן טען עליהם שהניקוד אינו מורה על הדיבוק, ע״ש. ובאמת הבינוהו לשון קנאה, ומלת אף היא בחסרון וי״ו השיתוף כמו שמש ירח עמד זבולה). ובבראשית רבה (פכ״ג) איתא, יושב אהל ומקנה, לשעבר הי׳ מקנין להקב״ה במטמוניות חזרו להיות מקנין אותו בפרהסי׳ אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה, הנה פי׳ ג״כ מקנה לשון קנאה, וכן במכילתא רפ״א יתרו, אחד משבע שמות דיתרו הי׳ קיני, לפי שקינא לשמים וקנה לו תורה, והראב״ע ראש הפשטנים פירש אל קנא השם בראך. הנה פירש קנא מן קונה שמים וארץ. והתחלפות בעלי הה״א עם בעלי האל״ף מצוי מאד, כמו לא יכלה ממך מקבור מתך (חיי שרה כ״ג) עיקר שרשו כלא באל״ף וקמץ ובא כבעלי הה״א, אשר כליתיני היום הזה (שמואל א כ״ה) והראוי כלאיתיני. וכן ואת בניהו כלו בבית (שמואל א ו׳) והראוי כלאו ובא ע״ד נל״ה. וכן מלו תוכך חמס (יחזקאל כ״ח) שרשו מלא ובא ע״ד בעלי הה״א. וכן לכלא הפשע (דניאל ט׳) שרשו כלה ובא באל״ף. וכן מכל אורח רע כלאתי רגלי (תהלים קי״ט) נכתב באל״ף ונקרא כבעלי הה״א: מעתה אל תתמה לפרש קניתי כמו קנאתי ענין הכעסה. ובתקונים (תקון ס״ט ד׳ ק״ה) קין אתקרי על שם דקני על אחוה בגין דחמא דקרבני׳ אתקבל לי׳ ברעוא. ביאורו ג״כ ענין קנאה. ידע את חוה – אמרו המפרשים שפעל ידע ישמש על התשמיש. כי על ידי ידיעת צורת הנאהבת תתעורר הדבקות בה, והם דברים דחוקים, ול״נ כי שרש ידע משותף בשורש יעד (בהפוך אתוון) יעד יורה על קביעות דבר והגבלתו בזמן או במקום (בעשטיממען) כמו (שמואל ב כ׳) מן המועד אשר יעדו, בלתי אם נועדו (עמוס ג׳) ומי יועידני (ירמיהו מ״ט) לשון יעוד וקביעות זמן, מי יועידני (איוב ט׳) פרשוהו לשון עדות מי יעיד לי, וכן שרש ידע מצאנוהו על הקביעות והגבלה (כבאיוב ל״ח) ידעת השחר מקומו, פרשו בו אם אתה קבעת והגבלת מקום השחר, (ובזה שפיר אמר הגר״א (משלי ב׳ ה׳) כי דעת היא ידיעה ברורה, כפי השגת האדם, בחכמה ובינה, יעו״ש. כי ע״י כח הדעת התברר החכמה והבינה, ואז הן קבועות וחזקות בדעתו, ולא ימצא עוד רוח הספקות מקום לזוז אותן מלבו, ובזה נכונים גם דברי רנ״ו (במדות ח״ש פ״ה) כי בשם דעת נכללו גם אותן היסודות החזקות ונאמנות בעצמותן שאי אפשר לחלק עליהן, כמו אין דבר עושה את עצמו, אין הר בלא בקעה, אין אורך בלי נקודה, ואין דבר נמצא ואינו נמצא בעת אחת, ושפיר כאלה מכונים בשם דעת, לפי שהן יסודות קבועות לבנות עליהן בית החכמה בלימודיות) וכן וידוע חולי (ישעיהו כ״ג) כלומר חלאים קבועים בו תמיד, כתרגומו ומזומן למרעין, ומזה לדעתי (שמואל א כ״א) ואת הנערים יודעתי, כלומר קבעתי להם מקום מיוחד להמתין שם, וכמו ששרש ידע ויעד משותפים להוראת הקביעות, ככה הם משותפים להוראת ההתחברות, ונועדו אליך הנשיאים, התחברותם והתקבצותם יחד, עדה, התחברות הפרטים יחד, (פעראיין) וכן וידוע חולי, ר״ל מדובק בחלאים (מיט קראנקהייטען בעהאפטעט) ושפיר פי׳ הרח״ו (בנהפ״ח) ענין עץ הדעת טוב ורע, כלומר שנתחברו יחדיו הטוב והרע להיותם זה בתוך זה ממש, כי דעת פי׳ התחברות. ולזה ישמש שרש ידע על האהבה, ידעתיו למען אשר יצוה את בניו, כלומר אהבתיו. וכן יודע ה׳ דרך צדיקים, כי אין אהבה כ״א התחברות רצון האוהב והנאהב יחד ודבוקים זה בזה, ובבחינה זו הונח גם כן שם דעת, על אותה ההשכלה המחברה יחדיו שתי קצות החכמה והבינה. כמ״ש הגר״א במשלי שבדעת כלולות יחד החכמה והבינה, ושפיר ישמשו הכתובים שרש ידע על חבור זו״נ, ודומה ממש ללשון יעדה ייעדנה הנאמר באמה העבריה ר״פ משפטים עמש״ש. ואינם כ״א הפוך אתוון, כמו כבש כשב וכדומה.

HaKetav VeHaKabbalah Bereshit 25:34הכתב והקבלה בראשית כ״ה:ל״ד

ויעקב נתן – יש בלשונינו שני מילי פעל עבר, עבר מסודר והוא פעל עתיד המהופך לעבר ע״י וא״ו פתוחה בתחלתו, ואז השם אחר הפעל, ועבר מוקדם והוא פעל הנהוג על משמרתו, ואז השם קודם הפעל (כמבואר למעלה ע״פ והאדם ידע את חוה ע״ש). לפי הכלל המאומת הזה, ממה שלא אמר הכתוב ויתן יעקב לעשו להורות על שמירת סדר הענין, כי אז היה משמעו שאחר שבועת עשו על קיום המכירה נתן לו יעקב הלחם ונזיד העדשים, כי אמנם להורות על הפוכו אמר, ויעקב נתן, הקדים שם יעקב, ויבא בפעל הנהוג, מזה ידענו בבירור כי פעל נתן פה הוא כבר מוקדם (האטטע געגעבען), ויורה כי לא נשתהה יעקב מאומה מלמלא משאלת עשו, רק מיד שביקש עשו ממנו להלעיטני וגו׳ נתן לו יעקב כאות נפשו לאכול ולשתות, וכאשר מלא בטנו כסובא וזולל התחיל לבזות ענין הבכורה, ובזה מצא יעקב מקום לדבר אליו ולהודיעו שמסבת בזיונו הבכורה אינו ראוי באמת אלי׳ ונסתלקה ממנו ובאה ליד יעקב, והוא הנכלל באמרו אליו מכרה כיום את וגו׳ כמבואר למעלה, ומצאתי במכדרב״י (ד׳ קל״ט) יתיב ר״ש ושאר חברי׳, עאל קמיה ר״א ברי׳ א״ל לר״ש מלתא רבתא בעי למבעי קמך בענינא דיעקב ועשו, איך לא בעא יעקב למיהב לעשו תבשיל דטלופחין עד דזבין לי׳ בכירותא דילי׳, ועוד דאמר עשו ויעקבני זה פעמים, א״ל בהדין שעתא אתון חייבין לקבלא מלקות דהאמנתון לפתגמין דעשו ושקרתון לפתגמין דיעקב, דהא קרא אסהיד עליו ויעקב איש תם, ותו כתיב תתן אמת ליעקב, אלא כך הוא ענינא דיעקב ועשו, בגין דעשו הוי סני לבכירותא בקדמיתא והוי בעי מני׳ דיעקב דלסבה לי׳ אפי׳ בלא כסף, הה״ד ויאכל וישת ויבז עשו את הבכורה ע״כ. מבואר היטב שהדברים האלה בנויים ע״ד הלשון שהזכרנו מקדימת השם לפעל הנהוג, אשר יורה על העבר המוקדם ולכן מביא ראי׳ מקרא דויעקב נתן וגו׳. ואף שהוזכר בסוף הענין, כל הרגיל בדרכי המקראות ידע כי הוא דבר הנהוג הרבה להזכיר בסוף דבר פרטי אף שבאמת היה בתחילת הענין, ומכש״כ שהכתוב גילה לנו זאת בקדימת שם יעקב לפעל נתן, שהוא עבר מוקדם, להורות שנתינת הלחם והנזיד היה מוקדם, דאל״כ היה אומר בפעל מסודר ויתן יעקב. הלא מצאנו יותר מזה בענין הספור מה שהיה בינו ית׳ למשה בימי הגבלה קודם מתן תורה, שהתחלה התורה לספר מקצת ממנו בפרשת יתרו, ושיירה חלק גדול ממנו וכתבה בסוף פרשת משפטים, ואל משה אמר, כמ״ש רבינו שלמה יצחקי שם בשם רבותינו, וכן השמיט קרא מתחלה להודיע מין הנזיד, ובסוף הענין הודיע שהיה עדשים. - ויתכן לתת טעם להתעקרות המקרא ונכתב שלא במקומו בסוף הענין להורות שלא היה בזיונו במעלת הבכורה בשעה זו לבדה כשהיה עיף ויגע ומתאוה לאכול, ואח״כ התחרט ע״ז, אבל גם אחר גמר המעשה כאשר כבר מלא את נפשו המתאוה, לא נשתנה דעתו עליו להראות כי מעלת הבכורה בזויה בעיניו. ולא יתעקש אדם בזה כ״א מחסרון ידיעה או מדרך העקשות, וכל אוהב אמת יודה על האמת ויתן ליעקב האמת. ויקם וילך – מדרך ארץ שישב האדם בעת אכילה ושתייה, כמו שנאמר באברהם והשענו תחת העץ וסעדו לבכם, ובבני יעקב וישבו לאכול לחם, וכן אמר יעקב לאביו קום נא שבה ואכלה, שיזמין אביו א״ע לאכול בישיבה, אמנם עשו להיותו משוקע בבולמוס התאוות המגונות התנהג כדרך נמהרי לב אשר נפשם רק למאכל תתאוה ולא יקפדו באיזה אופן ימלאו בטנם, וגם בעת אכילתם יגלו פחיתות מדותיהם, לא ישבו לאכול לאטם ובנחת, כ״א בחפזון בקימה והלוך, לכן דבריו כמדתו לאביו יקום אבי ויאכל, לא הזכיר הישיבה וכן כאן אמר עליו ויאכל וישת ויקם וילך, כלומר אכילתו ושתיותו היתה בקימה והלוך בדרך חפזון, כי בולמס תאותו תאלצהו למהרו שביעת בטנו, ולא תרחיב לו זמן להשהות מעט עד שישב ובעוד המאכל בכפו יבלענה. ויבז עשו את הבכורה – מעלת הבכורה היא בנפשית ובחומרית, הנפשית היא להתקדש ולהתטהר במעשים נכונים להיות מוכשר לעבודת ה׳ בהקרבת קרבנות על הבמה שהיה נוהג קודם מתן תורה. ומעלה הגשמית, שהבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו, והוא המכובד בהנהגת הבית. ואין ספק שלא בזה עשו את הבכורה בבחינת מעלה הגשמית שבה כי המופקר אל תאוות העולם ותענוגיו, הוא רודף אחר הכבוד המדומה ואוהב רבוי נכסים כי עי״ז יוכל למלא תאוותיו. אמנם לא היה מבזה רק מעלה הנפשית שבבכורה, כי אלה הם מעכבים אותו מתענוגי עה״ז, ויעקב לא השתדל לזכות רק בבחינת מעלה הנפשית שבבכורה לא במעלה הגשמית שבה. לכן היה נכנע תמיד לפניו לקרותו אדוני עשו, עבדך יעקב. לזה שנו שניהם את לשונם לפני אביהם, עשו אמר בנך בכורך, ויעקב השמיט מלת בנך, כי מעלה הגשמית שבבכורה לא בזה עשו ולא זכה בה יעקב, ונשאר עשו בכור לנחלה, לכן אמר בנך בכורך שבבחינת בן לאביו נשאר להיות יורש פי שנים בנכסי אביו. ויעקב שלא זכה בבחינת גשמית הבכורה לא תאר עצמו בשם בן בכור, כ״א סתם בכורך, שאיננה בבחינת בן לענין ירושה, רק בכור במעלה הנפשית שבה.

Shadal Bereshit 18:17שד״ל בראשית י״ח:י״ז

The Lord had said. This verse and the two following it are not the words of the angel to Abraham (as was the opinion of Rashbam and Netivot ha-Shalom on the last v.), but Scripture is recording what God had said previously to Himself, i.e., God’s thought (as per Nachmanides). This comes as an introduction to what follows, when the angel says to Abraham, “The clamor against Sodom and Gomorrah having grown great,” etc. In other words, because of His love for Abraham, God did not want to conceal from him that which He intended to do, and so He commanded the angel to say, “The clamor against Sodom,” etc. The speaking and acting were done by an agent, but the thought and the will were not those of an agent. The Lord had said (va-YHVH amar). Previously, [i.e., the Hebrew is to be understood in the pluperfect], as Rashi comments on the phrase ve-ha-adam yada (“The man having then known [his wife]”) (Gen. 4:1).

וה׳ אמר – קודם לכן, כמו שפירש רש״י על והאדם ידע {בראשית ד׳:א׳}. המכסה אני מאברהם – הרי זה דרך חיבה וכבוד, כאדם המגיד לאוהבו מה שבלבו לעשות, ונותן לו מקום לחוות דעו אף הוא.

Shadal Bereshit 30:13שד״ל בראשית ל׳:י״ג

כי אשרוני בנות – עבר במקום עתיד עתה הנשים תאשרנה אותי. אִשר פועל {בפיעל} נאמר על המְחַשֵב חברו מוצלח, ולפעמים ג״כ מקנא בו כמו אנחנו מאשרים זדים (מלאכי ג׳:ט״ו).

Shadal Shemot 11:10שד״ל שמות י״א:י׳

ומשה ואהרן עשו וגו׳ – הואיל וכאן נשלם ספור שליחות משה ואהרן אל פרעה, כי לא באו עוד לפניו, אמר זה דרך חתימה.

Shadal Shemot 15:13שד״ל שמות ט״ו:י״ג

נחית וגו׳ – אחר שהשלים ציור מפלת המצרים, המשורר מסב מחשבתו לישראל ומצייר חסד ה׳ עליהם כי כל זה עשה בעבורם, וכמו שהוציאם ממצרים בלא נזק כן יביאם בשלום אל הארץ אשר נשבע להם. נחית, גאלת – עבר במקום בינוני, המשורר מצייר העתיד כאילו הוא נגד עיניו, עיין למעלה פסוק ה׳ על יכסיומו. בחסדך – באהבה ובחמלה על עמך. בעזך – בכח גדול נגד כל מי שיקום על עמך. אל נוה קדשך – אל נוה קדש שלך, כלומר אל הנוה הקדוש אשר לך, כי נוה קדש, כמו נוה קדוש, כמו אנשי קדש {שמות כ״ב:ל׳} אנשים קדושים, אנשי אמת {שמות י״ח:כ״א} אנשים נאמנים, והנוה הוא ארץ כנען (רשב״ם) ונקראת נוה ה׳ כי היא תהיה מקום עבודתו, ואומרים שהאל יושב בכל מקום שעובדים אותו שם.

Shadal Shemot 15:13שד״ל שמות ט״ו:י״ג

You guide, etc. Now that the depiction of the Egyptians’ downfall has been completed, the poet turns his thought to Israel, and he describes God’s mercy upon them in doing all of this for them; just as He took them out of Egypt without harm, so He will bring them in peace to the land that He promised them. You guide (naḥita, lit., “You guided”)… You liberated (ga’alta). The Hebrew past tense forms appear instead of the present tense; the poet is depicting the future as if it were before his eyes. See above, v. 5, on the word yekhasyumu (“covered them,” lit., “will cover them”). with Your benevolence (be-ḥasdekha). With love and compassion for Your people. with Your power. With great might against any who would rise up against Your people. to Your holy abode (el neveh kodshekha, lit., “to the abode of Your holiness”). Neveh kodesh (lit., “abode of holiness”) is the equivalent of naveh kadosh (“holy abode”), just as anshei kodesh (“people of holiness”) means anashim kedoshim (“holy people”), and anshei emet (“people of truth”) means anashim ne’emanim (“faithful people”). The “abode” is the land of Canaan (Rashbam). It is called “God’s abode” because it was to be the place of His worship. God is said to “dwell” in any place where He is worshipped.

נחית וגו׳ – אחר שהשלים ציור מפלת המצרים, המשורר מסב מחשבתו לישראל ומצייר חסד ה׳ עליהם כי כל זה עשה בעבורם, וכמו שהוציאם ממצרים בלא נזק כן יביאם בשלום אל הארץ אשר נשבע להם. נחית, גאלת – עבר במקום בינוני, המשורר מצייר העתיד כאילו הוא נגד עיניו, עיין למעלה פסוק ה׳ על יכסיומו. בחסדך – באהבה ובחמלה על עמך. בעזך – בכח גדול נגד כל מי שיקום על עמך. אל נוה קדשך – אל נוה קדש שלך, כלומר אל הנוה הקדוש אשר לך, כי נוה קדש, כמו נוה קדוש, כמו אנשי קדש {שמות כ״ב:ל׳} אנשים קדושים, אנשי אמת {שמות י״ח:כ״א} אנשים נאמנים, והנוה הוא ארץ כנען (רשב״ם) ונקראת נוה ה׳ כי היא תהיה מקום עבודתו, ואומרים שהאל יושב בכל מקום שעובדים אותו שם.

Shadal Shemot 15:14שד״ל שמות ט״ו:י״ד

The peoples, hearing this, tremble (shame’u ammim yirgazun, lit., “the people heard, they will tremble”). “When You guide Your people with benevolence, then the peoples who have heard of this miracle will tremble, and they will remain immobile as stone when Israel passes by them (v. 16).” Both past and future tenses are used here to indicate the present, for the poet describes the event as if it is now before his eyes. First he refers to “the peoples” in general, and then he specifies Philistia, Edom, Moab, and Canaan.

שמעו עמים ירגזון – כשתנחה עמך בחסדך אז העמים שכבר שמעו את הנס הזה ירגזו וידמו כאבן כשיעברו ישראל אצלם; עבר ועתיד שניהם להורות על ההווה, כי המשורר מצייר הדבר כאילו הוא עתה נגד עיניו; ואמר תחלה עמים דרך כלל ואח״כ פרט פלשת, אדום, מואב וכנען.

Malbim Bereshit 21:1מלבי״ם בראשית כ״א:א׳

שאלות: הכפל וה׳ פקד וגו׳ ויעש ה׳ וגו׳. שאלת הר״ן שקרא שמו ביום לדתו ולא ביום מילתו, מ״ש ואברהם בן מאה שנה מיותר שכבר ידענו זה מהנאמר קודם שנולד שנה אחר מילת אברהם שהיה אז בן צ״ט. מ״ש שרה צחוק עשה לי אינו מובן, וכן מ״ש מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה מה רצה בזה. וה׳ פקד את שרה – כבר בארתי באילת השחר שבמקום שיקדים השם אל הפעל יורה שהיה הדבר קודם לכן. ור״ל שעוד קודם שלקחה אבימלך כבר נתעברה מאברהם, וזה כדעת ר׳ חמא במד׳ שילדה לשבעה מקוטעין, כי ע״כ בעת שלקחה אבימלך לא נכר עוברה, ואם ילדה לתשעה יאמרו שמאבימלך נתעברה וילדה לז׳ מקוטעין, ומ״ד שילדה לתשעה ס״ל שה׳ פקד את שרה אחר מעשה דאבימלך, ומעשה דאבימלך היה עשרה או י״א חדשים קודם לדתה, וידעו ג״כ שלא נתעברה מאבימלך. ומה שהקדים השם אל הפעל בא להורות קשור המעשה, שע״י שהתפלל על אבימלך ה׳ פקד את שרה, כענין מ״ש המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה.וה׳ פקד, יש הבדל בין אמירה ובין דבור כמ״ש באורך בס׳ התו״ה (ויקרא סי׳ ג׳) שהדבור יציין גם פירוש הדברים, ויש הבדל בין זכר ובין פקד, שהפקודה היא תמיד לעשות לו איזה דבר, ותחלה אמר ה׳ בפ׳ לך, אבל שרה אשתך יולדת לך בן, וזה קרא אמירה, וזה נתקיים בעת שפקדה ליתן לה הריון, ואח״כ דבר ופירש ע״י המלאך וגבל את הזמן למועד אשוב אליך, שיהיה בפסח בשנה הבאה, ועז״א פויעש ה׳ לשרה כאשר דבר.

Malbim Melakhim I 21:29מלבי״ם מלכים א כ״א:כ״ט

כי נכנע אחאב מלפני יש הבדל בין מלפני ובין מפני, שמלפני הוא מפני גדלו ורוממתו ומפני הוא מפני יראת העונש, הנכנע מלפניו ישתדל להתקרב אל ה׳ ולעבדו ויכנע מרוממתו, והנכנע מפניו יתחבא ויברח מפניו להנצל מענשו, ר״ל הגם שידמה לך שנכנע מלפני אינו כן כי רק נכנע מפני מיראת העונש, ולכן ע״י שנכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וע״י שלא נכנע מלפני אביא הרעה בימי בנו ולא תבוטל הגזרה בהחלט, ומבואר שאם לא היה אחאב נכנע אז היה מחויב שימשח יהוא תיכף בעת ההיא ע״י אליהו והיה הורג את אחאב עם ביתו תיכף, שעז״א ה׳ לאליהו ואת יהוא תמשח למלך, וע״י תשובתו נתאחר הדבר עד אחר לקיחת אליהו ומות אחאב ונמשח יהוא ע״י אלישע, וכן היה ראוי שימשח אליהו אז את חזאל ושיתקיים תיכף מ״ש והיה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו, וגם זה נדחה מפני תשובתו, ועז״א בסימן הבא וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם, שכ״ז נמשך ע״י תשובתו, ונדחה משיחת חזאל עד ימי אלישע.

Hoil Moshe Bereshit 18:17הואיל משה בראשית י״ח:י״ז

(יז) וה׳ אמר – לפני שלוח המלאכים.

Hoil Moshe Bereshit 48:22הואיל משה בראשית מ״ח:כ״ב

שכם אחד – חלק אחד על אחיך תטול ממה שאקח מיד האמורי. ולקחתי – משמש כאן לזמן הנקרא בלשונותינו עתיד עבר, המצייר העתיד כאלו כבר עבר, וכן למעלה (בראשית מ״ח:ו׳) ומולדתך אשר הולדת; ותיבת אחד הנקודה פתח סמוכה לעל אחיך ומופסקת בטפחא, תורה לנו שבעלי הטעמים אינם בעלי הנקודות, בה״ט דעתם שתיבת שכם היא שם דבר והוראתה חלק, נתתי לך חלק אחד על אחיך ממה שיקחו צֶאֱצָאַי מיד הכנעני בחרבם ובקשתם, וזה מסכים לברכה שברכו כבר; ובה״נ סוברים שתיבת שכם היא שם פרטי, ונתתי ישמש להוראת זמן הוה, ולקחתי לעבר מושלם כמשמעו, הנני נותן לך עיר שכם יותר על אחיך, שכם שלקחו בני מיד האמורי, ובין שני הפירושים נ״ל שיש לבחור בראשון לפי שאי אפשר שיעקב ייחס אל חרבו ואל קשתו תפיסת עיר שכם והוא כבר (בראשית ל״ד:ל׳) הוכיח בניו עליה, וגם לפני מותו תחת ברכם הוא מוכיחם; וכן בפרשת קרח: ״ל֠א חמ֨ור אֶחָ֤ד מהם֙ נש֔אתי״ לפי הטעמים היה להנקד אַחַד סמוך כמו בסוף הפסוק, או להטעים ״ל֠א חמ֤ור אֶחָד֙ מה֣ם נש֔אתי״; וכן למעלה (בראשית מ״ה:ב׳): ״ויתן את קולו בבכי״ לפי הטעמים היה ראוי להנקד ״בְּבֶ֑כִי״, אלא שלפי הנקדנים היה ראוי האתנח לבוא תחת תיבת מצרים, כלומר הנצבים עליו שיצאו המסדרונה ושמעו תחלה, ועיין מה שכתבתי למעלה וגם בביאור שד״ל.

Hoil Moshe Shemot 15:13הואיל משה שמות ט״ו:י״ג

נחית – כל פעלים אלה ראוים לבוא בצווי או בעתיד נסתר, לשון תחנה, נְחֵה נַהֵל, יִשְמְעוּ, יאחז, יִבָהֲלו, יִמגו. אבל הנביא מובטח שתקובל תפלתו, ומצייר הדבר כאלו היה כבר.

Hoil Moshe Yehoshua 8:30הואיל משה יהושע ח׳:ל׳

אז יבנה – זמן הפעל הנקרא Imperfectum בלשון רומי שני הוראות לו, הוראת תמידות והוראת עבר שאנו מציירים אותו לעינינו כאילו הוא הווה, ובלה״ק ישתמשו בעתיד לשתי ההוראות, ככה יעשה איוב היה עושה בתמידות, ואז יבנה יהושע, אז יבנה שלמה, אז ישיר משה להוראה השניה, אז היה המאורע הזה שיהושע ושלמה בנו בנינם, ומשה שר שירו, ואחר מלת אז מצאנו ג״כ לשון עבר כמו אז אמר שלמה ה׳ אמר לשכן בערפל (מלכים א ז׳:י״ב) אז בנה את המלוא (שם ט׳:כ״ד) לפי ששתים אלו אינן מאורעות מיוחדות שאדם מציירן לנגד עיניו; ומה שמצאנו בפר׳ תבוא והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו׳ אינו ר״ל ביום עצמו רק מאותו היום ולהלאה ביותר קירוב שאפשר תקימו האבנים ותכתבו עליהם, וזה לא היה אפשר ליהושע עד היום, כי בני יריחו והעי לא פתחו לו והוצרך להלחם בהם, וכן כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית) ואדה״ר חי תתק״ל שנה, וכן ביום פקדי (תשא) ביום שמעו (מטות) ביום קנותך השדה (רות) ענינם כאשר אפקד, כאשר ישמע, כאשר תקנה.

Hoil Moshe Shofetim 2:1הואיל משה שופטים ב׳:א׳

אעלה – עתיד במקום עבר ורבים כמהו, רד״ק; והעתיד משמש בלה״ק להוראת עבר בלתי מושלם, אל להודיע התמדת הדבר ע״ד ככה יעשה איוב, או לצייר מה שעבר כאילו הוא הווה עתה; וההווה הוא מחובר תמיד מעבר ועתיד, ד״מ האומר ״אני כותב״ כאילו יאמר ״כתבתי כבר ואכתוב עוד״ שאם אין לו לכתוב עוד יאמר ״כתבתי״ ואם עדין לא התחיל לכתוב יאמר ״אכתוב״ ע״כ לא בא בלה״ק זמן הווה, רק ישתמשו להוראתו בכנוי ובינוני פועל או פעול, או פעם בעבר ופעם בעתיד כפי מתק הלשון אל אוזן שומעת; וכן כאן אעלה יצייר הדבר לאזני השומעים כאילו הוא עתה, וכן אז ישיר משה, אז יבנה יהושע, אז יבנה שלמה במה, ודומיהם; רק לא יבא תמיד העתיד אחר מלת ״אז״ כמו אז ירדו לשערים, אז אמר שלמה (מלכים א ח׳) אז הצלתם את בני ישראל (יהושע כ״ב:ל״א) ורבים כמוהם.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 18:17ר׳ דוד צבי הופמן בראשית י״ח:י״ז

אמר – עבר רחוק; עוד קודם לכן החליט ה׳ לעשות כן. גם הנביא עמוס אומר, ״כי לא יעשה ה׳ ד׳ דבר, כי אם־גלה סודו אל־עבדיו הנביאים״ (עמוס ג׳:ז׳), אלא שכאן מתפרש הרעיון — מדוע זה מגלה ה׳ לנביאיו את אשר עלה במחשבתו לעשות. אין זה נעשה משום טעם אחר אלא כדי שהם, אישי האלהים, יהיו מסוגלים לפתור את מאורעות ההסטוריה לבני זמנם ולבאים אחריהם באופן, שאכן תהא ההסטוריה מורתם של בני תמותה. גם אברהם אבינו נביא היה; ברם, הוא לא נשלח אל בני דורו כדי להניעם לשפר מעשיהם (אף על פי שגם הוא עשה רבות מן הבחינה הזאת בשביל אלה שהיו עמו, מרצונו שלו, כאדם הדואג לזולתו), אבל הוא היה נביא לבניו ולזרעו אחריו. הן הוטל עליו להיות אביה של אומה גדולה, אשר לה צריכה להמסר מצוות ה׳ אל האנושות — היא ״דרך ה׳⁠ ⁠״ — למשמרת תמיד. וגם נביא שכזה, מן הנמנע היה להעלים ממנו עשיית הדין בסדום ואחותיה, שכן, אף ממאורע זה עליו ללמוד לקחים בשביל האומה הגדולה שתצא ממנו. המכסה אני – זוהי שאלה ריטורית, כלומר אין אני יכול להעלים ממנו.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 23:11ר׳ דוד צבי הופמן בראשית כ״ג:י״א

נתתי – לשון הווה; השווה לעיל א׳:כ״ט.

R. David Zvi Hoffmann Bereshit 30:13ר׳ דוד צבי הופמן בראשית ל׳:י״ג

באשרי – בדומה ל״בגד״, אך נראה ש״אֹשר״ מציין יותר את ההצלחה הגלויה, זו הנראית לעיני כל. כי אשרוני בנות – עתה מקווה לאה בבטחה שיהללוה כאם המאושרת מכל הבנות.