הפטרת בלק המנהג הנפוץ ההפטרה – "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב" (מיכה ה׳:ו׳ – ו׳:ח׳). כך נהגו ברוב הקהילות.1 סיבת בחירת ההפטרה – בגלל הפסוק "עַמִּי זְכׇר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת י״י" (מיכה ו׳:ה׳) בסוף ההפטרה, שהוא מוקד הפרשה. וריאציות של המנהג הנפוץ מנהג איטליה2 – מתחילים שני פסוקים קודם ב"וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם" (מיכה ה׳:ד׳). שני חומשי אשכנז-צרפת בכ"י3 – בסוף ההפטרה נוספו שבעה פסוקים מ"רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ" עד סוף הספר (מיכה ז׳:י״ד-כ׳). פסוקים אלו נוספו ככל הנראה כדי לסיים בדבר טוב. מנהגים אחרים פיוט של ר' שמואל השלישי4 – מיכה ז':ט"ז-כ' (סוף ספר מיכה) וממשיכים בנחום א׳:א׳-ז׳. סיבת בחירת ההפטרה – אפשר שהפטרה זו נבחרה בגלל הדימיון בין "יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ" (מיכה ז':י"ז) לבין "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל" (במדבר כ״ב:ד׳).