EN/HEע/E

Haftarat Devarim

Sources

Yeshayahu 1:1-27ישעיהו א׳:א׳-כ״ז

(1) The vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah. (2) Hear, O heavens, and give ear, O earth, for Hashem has spoken. Children I have reared and brought up, and they have rebelled against Me. (3) The ox knows his owner, and the ass his master's crib. But Israel does not know; My people does not consider. (4) Ah, sinful nation, a people laden with iniquity, a seed of evil-doers, children that deal corruptly. They have forsaken Hashem; they have spurned the Holy One of Israel; they have turned away backward. (5) On what part will you yet be stricken, seeing you stray away more and more? The whole head is sick, and the whole heart faint. (6) From the sole of the foot even to the head, there is no soundness in it; but wounds, and bruises, and festering sores. They have not been pressed, not bound up, not mollified with oil. (7) Your country is desolate; your cities are burned with fire. Your land, strangers devour it in your presence. And it is desolate, as overthrown by strangers. (8) And the daughter of Zion is left as a booth in a vineyard, as a lodge in a garden of cucumbers, as a besieged city. (9) Except that Hashem of hosts has left to us a very small remnant, we should have been as Sodom; we should have been like Gomorrah. (10) Hear the word of Hashem, you rulers of Sodom. Give ear to the law of our God, you people of Gomorrah. (11) "To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me," says Hashem. "I am full of the burnt-offerings of rams and the fat of fed beasts. And I do not delight in the blood of bullocks, or of lambs, or of he-goats. (12) When you come to appear before Me, who has requested this of your hand, to trample My courts? (13) Bring no more vain oblations; it is an offering of abomination to Me. New moon and Sabbath, the holding of convocations – I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. (14) Your new moons and your appointed seasons, my soul hates. They are a burden to Me; I am weary to bear them. (15) And when you spread forth your hands, I will hide My eyes from you. Even if you make many prayers, I will not hear; your hands are full of blood. (16) Wash yourselves, cleanse yourselves, put away the evil of your doings from before My eyes. Cease to do evil. (17) Learn to do well. Seek justice, relieve the oppressed, judge the fatherless, plead for the widow." (18) "Come now, and let us reason together," says Hashem. "Though your sins are as scarlet, they shall be as white as snow. Though they are red like crimson, they shall be as wool. (19) If you are willing and obedient, you shall eat the good of the land. (20) But if you refuse and rebel, you shall be devoured with the sword"; for the mouth of Hashem has spoken. (21) How has the faithful city become a harlot! She that was full of justice; righteousness lodged in her; but now – murderers. (22) Your silver has become dross, your wine mixed with water. (23) Your princes are rebellious and companions of thieves; everyone loves bribes, and follows after rewards. They do not judge the fatherless, the cause of the widow does not come to them. (24) Therefore says the Master, Hashem of hosts, the Mighty One of Israel, "Ah, I will get relief from My adversaries, and avenge Myself of My enemies. (25) And I will turn My hand upon you, and purge away your dross as with lye, and will take away all your alloy. (26) And I will restore your judges as at the first, and your counselors as at the beginning. Afterward you shall be called the city of righteousness, the faithful city." (27) Zion shall be redeemed with justice, and her repentant ones with righteousness.

(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי י״י דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֺן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת י״י נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר. (ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כׇּל רֹאשׁ לׇחֳלִי וְכׇל לֵבָב דַּוָּי. (ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. (ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. (ט) לוּלֵי י״י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. (י) שִׁמְעוּ דְבַר י״י קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י״י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. (יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר י״י אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. (יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. (כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי י״י דִּבֵּר. (כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. (כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סׇבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם. (כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן י״י צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. (כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כׇּל בְּדִילָיִךְ. (כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. (כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

Yeshayahu 1ישעיהו א׳

(1) The vision of Isaiah the son of Amoz, which he saw concerning Judah and Jerusalem, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judah. (2) Hear, O heavens, and give ear, O earth, for Hashem has spoken. Children I have reared and brought up, and they have rebelled against Me. (3) The ox knows his owner, and the ass his master's crib. But Israel does not know; My people does not consider. (4) Ah, sinful nation, a people laden with iniquity, a seed of evil-doers, children that deal corruptly. They have forsaken Hashem; they have spurned the Holy One of Israel; they have turned away backward. (5) On what part will you yet be stricken, seeing you stray away more and more? The whole head is sick, and the whole heart faint. (6) From the sole of the foot even to the head, there is no soundness in it; but wounds, and bruises, and festering sores. They have not been pressed, not bound up, not mollified with oil. (7) Your country is desolate; your cities are burned with fire. Your land, strangers devour it in your presence. And it is desolate, as overthrown by strangers. (8) And the daughter of Zion is left as a booth in a vineyard, as a lodge in a garden of cucumbers, as a besieged city. (9) Except that Hashem of hosts has left to us a very small remnant, we should have been as Sodom; we should have been like Gomorrah. (10) Hear the word of Hashem, you rulers of Sodom. Give ear to the law of our God, you people of Gomorrah. (11) "To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me," says Hashem. "I am full of the burnt-offerings of rams and the fat of fed beasts. And I do not delight in the blood of bullocks, or of lambs, or of he-goats. (12) When you come to appear before Me, who has requested this of your hand, to trample My courts? (13) Bring no more vain oblations; it is an offering of abomination to Me. New moon and Sabbath, the holding of convocations – I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. (14) Your new moons and your appointed seasons, my soul hates. They are a burden to Me; I am weary to bear them. (15) And when you spread forth your hands, I will hide My eyes from you. Even if you make many prayers, I will not hear; your hands are full of blood. (16) Wash yourselves, cleanse yourselves, put away the evil of your doings from before My eyes. Cease to do evil. (17) Learn to do well. Seek justice, relieve the oppressed, judge the fatherless, plead for the widow." (18) "Come now, and let us reason together," says Hashem. "Though your sins are as scarlet, they shall be as white as snow. Though they are red like crimson, they shall be as wool. (19) If you are willing and obedient, you shall eat the good of the land. (20) But if you refuse and rebel, you shall be devoured with the sword"; for the mouth of Hashem has spoken. (21) How has the faithful city become a harlot! She that was full of justice; righteousness lodged in her; but now – murderers. (22) Your silver has become dross, your wine mixed with water. (23) Your princes are rebellious and companions of thieves; everyone loves bribes, and follows after rewards. They do not judge the fatherless, the cause of the widow does not come to them. (24) Therefore says the Master, Hashem of hosts, the Mighty One of Israel, "Ah, I will get relief from My adversaries, and avenge Myself of My enemies. (25) And I will turn My hand upon you, and purge away your dross as with lye, and will take away all your alloy. (26) And I will restore your judges as at the first, and your counselors as at the beginning. Afterward you shall be called the city of righteousness, the faithful city." (27) Zion shall be redeemed with justice, and her repentant ones with righteousness. (28) But the destruction of the transgressors and the sinners shall be together, and those that forsake Hashem shall be consumed. (29) For they shall be ashamed of the terebinths which you have desired, and you shall be confounded for the gardens that you have chosen. (30) For you shall be as a terebinth whose leaf fades and as a garden that has no water. (31) And the strong shall be as tinder and his work as a spark; and they shall both burn together, and none shall quench them.

(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי י״י דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי. (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן. (ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֺן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת י״י נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר. (ה) עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כׇּל רֹאשׁ לׇחֳלִי וְכׇל לֵבָב דַּוָּי. (ו) מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן. (ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה. (ט) לוּלֵי י״י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. (י) שִׁמְעוּ דְבַר י״י קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י״י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. (יח) לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר י״י אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. (יט) אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. (כ) וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי י״י דִּבֵּר. (כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. (כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סׇבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם. (כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן י״י צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. (כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כׇּל בְּדִילָיִךְ. (כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. (כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. (כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי י״י יִכְלוּ. (כט) כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. (ל) כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ. (לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה.

Yeshayahu 1:20ישעיהו א׳:כ׳

Loading text...

וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי י״י דִּבֵּר.

Yeshayahu 1:21ישעיהו א׳:כ״א

How has the faithful city become a harlot! She that was full of justice; righteousness lodged in her; but now – murderers.

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים.

Yeshayahu 1:21-31ישעיהו א׳:כ״א-ל״א

(21) How has the faithful city become a harlot! She that was full of justice; righteousness lodged in her; but now – murderers. (22) Your silver has become dross, your wine mixed with water. (23) Your princes are rebellious and companions of thieves; everyone loves bribes, and follows after rewards. They do not judge the fatherless, the cause of the widow does not come to them. (24) Therefore says the Master, Hashem of hosts, the Mighty One of Israel, "Ah, I will get relief from My adversaries, and avenge Myself of My enemies. (25) And I will turn My hand upon you, and purge away your dross as with lye, and will take away all your alloy. (26) And I will restore your judges as at the first, and your counselors as at the beginning. Afterward you shall be called the city of righteousness, the faithful city." (27) Zion shall be redeemed with justice, and her repentant ones with righteousness. (28) But the destruction of the transgressors and the sinners shall be together, and those that forsake Hashem shall be consumed. (29) For they shall be ashamed of the terebinths which you have desired, and you shall be confounded for the gardens that you have chosen. (30) For you shall be as a terebinth whose leaf fades and as a garden that has no water. (31) And the strong shall be as tinder and his work as a spark; and they shall both burn together, and none shall quench them.

(כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. (כב) כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סׇבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. (כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם. (כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן י״י צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. (כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כׇּל בְּדִילָיִךְ. (כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. (כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. (כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי י״י יִכְלוּ. (כט) כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם. (ל) כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ. (לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה.

Yeshayahu 1:25-27ישעיהו א׳:כ״ה-כ״ז

(25) And I will turn My hand upon you, and purge away your dross as with lye, and will take away all your alloy. (26) And I will restore your judges as at the first, and your counselors as at the beginning. Afterward you shall be called the city of righteousness, the faithful city." (27) Zion shall be redeemed with justice, and her repentant ones with righteousness.

(כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כׇּל בְּדִילָיִךְ. (כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. (כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

Yeshayahu 1:27ישעיהו א׳:כ״ז

Zion shall be redeemed with justice, and her repentant ones with righteousness.

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

Yeshayahu 1:31ישעיהו א׳:ל״א

And the strong shall be as tinder and his work as a spark; and they shall both burn together, and none shall quench them.

וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה.

Yeshayahu 2:1-3ישעיהו ב׳:א׳-ג׳

(1) The matter that Isaiah the son of Amoz saw concerning Judah and Jerusalem. (2) And it shall come to pass in the end of days, that the mountain of Hashem's house shall be established as the top of the mountains and exalted above the hills and all nations shall flow to it. (3) And many peoples shall go and say, "Come, and let us go up to the mountain of Hashem, to the house of the God of Jacob; and He will teach us of His ways, and we will walk in His paths." For out of Zion shall go forth the law, and the word of Hashem from Jerusalem.

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם. (ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית י״י בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כׇּל הַגּוֹיִם. (ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר י״י אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י״י מִירוּשָׁלָ͏ִם.

Yeshayahu 2:3ישעיהו ב׳:ג׳

And many peoples shall go and say, "Come, and let us go up to the mountain of Hashem, to the house of the God of Jacob; and He will teach us of His ways, and we will walk in His paths." For out of Zion shall go forth the law, and the word of Hashem from Jerusalem.

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר י״י אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר י״י מִירוּשָׁלָ͏ִם.

Yeshayahu 2:5ישעיהו ב׳:ה׳

O house of Jacob, come and let us walk in the light of Hashem.

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר י״י.

Yeshayahu 22:1-14ישעיהו כ״ב:א׳-י״ד

(1) The burden concerning the Valley of Vision. What ails you now, that you have wholly gone up to the housetops, (2) you that are full of uproar, a tumultuous city, a joyous town? Your slain are not slain with the sword or dead in battle. (3) All your rulers have fled together. They are bound without the bow; all that are found of you are bound together. They have fled far off. (4) Therefore I said, "Look away from me, I will weep bitterly. Do not strain to comfort me for the destruction of the daughter of my people." (5) For it is a day of trouble, and of trampling, and of perplexity from Hashem, the God of hosts, in the Valley of Vision, Kir shouting, and Shoa at the mount. (6) And Elam bore the quiver, with troops of men, even horsemen; and Kir uncovered the shield. (7) And it came to pass, when your choicest valleys were full of chariots, and the horsemen set themselves in array at the gate, (8) and the covering of Judah was laid bare, that you looked on that day to the armor in the house of the forest. (9) And you saw the breaches of the city of David, that they were many; and you gathered together the waters of the lower pool. (10) And you numbered the houses of Jerusalem, and you broke down the houses to fortify the wall. (11) You made also a basin between the two walls for the water of the old pool — But you did not look to Him that had done this, you did not have respect for Him that fashioned it long ago. (12) And on that day Hashem, the God of hosts, called to weeping, and to lamentation, and to baldness, and to girding with sackcloth. (13) And behold joy and gladness, slaying oxen and killing sheep, eating flesh and drinking wine — "Let us eat and drink, for tomorrow we shall die!" (14) And Hashem of hosts revealed Himself in My ears, "Surely this iniquity shall not be expiated by you until you die," says Hashem, the God of hosts.

(א) מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. (ב) תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה. (ג) כׇּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ כׇּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו מֵרָחוֹק בָּרָחוּ. (ד) עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי. (ה) כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי יֱ־הֹוִה צְבָאוֹת בְּגֵי חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר. (ו) וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן. (ז) וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה. (ח) וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר. (ט) וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה. (י) וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלַ͏ִם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה. (יא) וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם. (יב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקׇרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק. (יג) וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת. (יד) וְנִגְלָה בְאׇזְנָי י״י צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֺן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה צְבָאוֹת.

Yeshayahu 22:13ישעיהו כ״ב:י״ג

And behold joy and gladness, slaying oxen and killing sheep, eating flesh and drinking wine — "Let us eat and drink, for tomorrow we shall die!"

וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת.

Yirmeyahu 2:4ירמיהו ב׳:ד׳

Hear the word of Hashem, O house of Jacob, and all the families of the house of Israel.

שִׁמְעוּ דְבַר י״י בֵּית יַעֲקֹב וְכׇל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל.

Yirmeyahu 6:16-30ירמיהו ו׳:ט״ז-ל׳

(16) Thus says Hashem, "Stand on the ways and see, and ask for the old paths, where is the good way; and walk therein, and you shall find rest for your souls. But they said, 'We will not walk therein'. (17) I set watchmen over you, 'Listen to the sound of the trumpet'; but they said, 'We will not listen'. (18) Therefore hear, you nations, and know, congregation, what is among them. (19) Hear, earth! Behold, I will bring evil on this people, even the fruit of their thoughts, because they have not listened to My words; and as for My law, they have rejected it. (20) To what purpose comes there to Me frankincense from Sheba, and the sweet cane from a far country? Your burnt offerings are not acceptable, nor your sacrifices pleasing to Me." (21) Therefore thus says Hashem, "Behold, I will lay stumbling blocks before this people; and the fathers and the sons together shall stumble against them; the neighbor and his friend shall perish." (22) Thus says Hashem, "Behold, a people comes from the north country; and a great nation shall be stirred up from the uttermost parts of the earth. (23) They lay hold on bow and spear; they are cruel, and have no mercy; their voice roars like the sea, and they ride on horses, everyone set in array, as a man to the battle, against you, daughter of Zion." (24) "We have heard the report of it; our hands grow feeble. Anguish has taken hold of us, pangs as of a woman in travail. (25) Don't go forth into the field, nor walk by the way; for the sword of the enemy, and terror, are on every side." (26) "Daughter of my people, gird yourself with sackcloth, and wallow yourself in ashes; make mourning as for an only son, most bitter lamentation; for the destroyer shall suddenly come on us." (27) "I have made you a tester of metals and a fortress among My people; that you may know and try their way. (28) They are all grievous rebels, going about with slanders; they are brass and iron. All of them deal corruptly. (29) The bellows blow fiercely; the lead is consumed of the fire. In vain they go on refining; for the wicked are not plucked away. (30) Refuse silver shall men call them, because Hashem has rejected them."

(טז) כֹּה אָמַר י״י עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם אֵי זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב וּלְכוּ בָהּ וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹא נֵלֵךְ. (יז) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב. (יח) לָכֵן שִׁמְעוּ הַגּוֹיִם וּדְעִי עֵדָה אֶת אֲשֶׁר בָּם. (יט) שִׁמְעִי הָאָרֶץ הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ בָהּ. (כ) לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי. (כא) לָכֵן כֹּה אָמַר י״י הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו שָׁכֵן וְרֵעוֹ [וְאָבָדוּ] (יאבדו). (כב) כֹּה אָמַר י״י הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. (כג) קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן. (כד) שָׁמַעְנוּ אֶת שׇׁמְעוֹ רָפוּ יָדֵינוּ צָרָה הֶחֱזִקַתְנוּ חִיל כַּיּוֹלֵדָה. (כה) אַל [תֵּצְאוּ] (תצאי) הַשָּׂדֶה וּבַדֶּרֶךְ אַל [תֵּלֵכוּ] (תלכי) כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב מָגוֹר מִסָּבִיב. (כו) בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ. (כז) בָּחוֹן נְתַתִּיךָ בְעַמִּי מִבְצָר וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם. (כח) כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה. (כט) נָחַר מַפֻּחַ [מֵאֵשׁ תַּם] (מאשתם) עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ. (ל) כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כִּי מָאַס י״י בָּהֶם.

Yirmeyahu 7:1-7ירמיהו ז׳:א׳-ז׳

(1) The word that came to Jeremiah from Hashem, saying, (2) "Stand in the gate of Hashem's house, and proclaim there this word, and say, 'Hear the word of Hashem, all you of Judah, who enter in at these gates to worship Hashem. (3) Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, 'Amend your ways and your doings, and I will cause you to dwell in this place. (4) Don't trust in lying words, saying, 'The temple of Hashem, the temple of Hashem, the temple of Hashem are these.' (5) For if you thoroughly amend your ways and your doings; if you thoroughly execute justice between a man and his neighbor; (6) if you don't oppress the foreigner, the fatherless, and the widow, and don't shed innocent blood in this place, neither walk after other gods to your own hurt, (7) then I will cause you to dwell in this place, in the land that I gave to your fathers, from of old even forevermore.

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת י״י לֵאמֹר. (ב) עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית י״י וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר י״י כׇּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֺת לַי״י. (ג) כֹּה אָמַר י״י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. (ד) אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל י״י הֵיכַל י״י הֵיכַל י״י הֵמָּה. (ה) כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ. (ו) גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם. (ז) וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם.

Yirmeyahu 30:4-25ירמיהו ל׳:ד׳-כ״ה

(4) These are the words that Hashem spoke concerning Israel and concerning Judah. (5) For thus says Hashem, "We have heard a voice of trembling, of fear, and not of peace. (6) Ask now, and see whether a man travails with child; why do I see every man with his hands on his waist, as a woman in travail, and all faces are turned into paleness? (7) Alas! For that day is great, so that none is like it. It is even the time of Jacob's trouble; but he shall be saved out of it. (8) It shall come to pass in that day," says Hashem of Hosts, "that I will break his yoke from off your neck, and will burst your bonds; and strangers shall no longer make him their bondservant; (9) but they shall serve Hashem their God, and David their king, whom I will raise up to them. (10) Therefore don't be afraid, O Jacob My servant," says Hashem; "neither be dismayed, Israel, for, behold, I will save you from afar, and your seed from the land of their captivity; and Jacob shall return, and shall be quiet and at ease, and none shall make him afraid. (11) For I am with you," says Hashem, "to save you. For I will make a full end of all the nations where I have scattered you, but I will not make a full end of you; but I will correct you in measure, and will in no way leave you unpunished." (12) For thus says Hashem, "Your hurt is incurable, and your wound grievous. (13) There is none to plead your cause, that you may be bound up; you have no healing medicines. (14) All your lovers have forgotten you; they don't seek you, for I have wounded you with the wound of an enemy, with the chastisement of a cruel one, for the greatness of your iniquity, because your sins were increased. (15) Why do you cry for your hurt? Your pain is incurable; for the greatness of your iniquity, because your sins were increased, I have done these things to you. (16) Therefore all those who devour you shall be devoured; and all your adversaries, everyone of them, shall go into captivity; and those who despoil you shall be a spoil, and all who prey on you I will give for a prey. (17) For I will restore health to you, and I will heal you of your wounds," says Hashem; "because they have called you an outcast, saying, 'It is Zion, whom no man seeks after.'" (18) Thus says Hashem, "Behold, I will turn again the captivity of Jacob's tents, and have compassion on his dwelling places; and the city shall be built on its own hill, and the palace shall be inhabited after its own manner. (19) Out of them shall proceed thanksgiving and the voice of those who make merry. And I will multiply them, and they shall not be few; I will also glorify them, and they shall not be small. (20) Their children also shall be as before, and their congregation shall be established before me; and I will punish all who oppress them. (21) Their prince shall be of themselves, and their ruler shall proceed from their midst and I will cause him to draw near, and he shall approach Me, for who is he who has had boldness to approach to Me?" says Hashem. (22) "You shall be My people, and I will be your God. (23) Behold, the storm of Hashem, even His wrath, has gone forth, a sweeping storm; it shall burst on the head of the wicked. (24) The fierce anger of Hashem shall not return, until He has executed, and until He has performed the intents of his heart. In the latter days you shall understand it. (25) At that time," says Hashem, "I will be the God of all the families of Israel, and they shall be My people."

(ד) וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר י״י אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל יְהוּדָה. (ה) כִּי כֹה אָמַר י״י קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם. (ו) שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כׇל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כׇל פָּנִים לְיֵרָקוֹן. (ז) הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ. (ח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם י״י צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים. (ט) וְעָבְדוּ אֵת י״י אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם. (י) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם י״י וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד. (יא) כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם י״י לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ. (יב) כִּי כֹה אָמַר י״י אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ. (יג) אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ. (יד) כׇּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֺנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ. (טו) מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֺנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ. (טז) לָכֵן כׇּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכׇל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכׇל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז. (יז) כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם י״י כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ. (יח) כֹּה אָמַר י״י הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אׇהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב. (יט) וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ. (כ) וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן וּפָקַדְתִּי עַל כׇּל לֹחֲצָיו. (כא) וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם י״י. (כב) וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים. (כג) הִנֵּה סַעֲרַת י״י חֵמָה יָצְאָה סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל. (כד) לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף י״י עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ. (כה) בָּעֵת הַהִיא נְאֻם י״י אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם.

Yirmeyahu 30:5ירמיהו ל׳:ה׳

For thus says Hashem, "We have heard a voice of trembling, of fear, and not of peace.

כִּי כֹה אָמַר י״י קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם.

Yirmeyahu 30:11ירמיהו ל׳:י״א

For I am with you," says Hashem, "to save you. For I will make a full end of all the nations where I have scattered you, but I will not make a full end of you; but I will correct you in measure, and will in no way leave you unpunished."

כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם י״י לְהוֹשִׁיעֶךָ כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ.

Yirmeyahu 30:21ירמיהו ל׳:כ״א

Their prince shall be of themselves, and their ruler shall proceed from their midst and I will cause him to draw near, and he shall approach Me, for who is he who has had boldness to approach to Me?" says Hashem.

וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם י״י.

Yirmeyahu 51:50-51ירמיהו נ״א:נ׳-נ״א

(50) You who have escaped the sword, go you, don't stand still; remember Hashem from afar, and let Jerusalem come into your mind." (51) "We are confounded, because we have heard reproach; confusion has covered our faces; for strangers have come into the sanctuaries of Hashem's house."

(נ) פְּלֵטִים מֵחֶרֶב הִלְכוּ אַל תַּעֲמֹדוּ זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת י״י וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם. (נא) בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית י״י.

Yirmeyahu 51:50-64ירמיהו נ״א:נ׳-ס״ד

(50) You who have escaped the sword, go you, don't stand still; remember Hashem from afar, and let Jerusalem come into your mind." (51) "We are confounded, because we have heard reproach; confusion has covered our faces; for strangers have come into the sanctuaries of Hashem's house." (52) "Therefore, behold, the days come," says Hashem, "that I will execute judgment on her engraved images; and through all her land the wounded shall groan. (53) Though Babylon should mount up to the sky, and though she should fortify the height of her strength, yet from Me shall destroyers come to her," says Hashem. (54) "The sound of a cry from Babylon, and of great destruction from the land of the Chaldeans! (55) For Hashem lays Babylon waste, and destroys out of her the great voice; and their waves roar like many waters; the noise of their voice is uttered, (56) for the destroyer is come on her, even on Babylon, and her mighty men are taken, their bows are broken in pieces. For Hashem is a God of recompenses; He will surely requite." (57) "I will make drunk her princes and her wise men, her governors and her deputies, and her mighty men; and they shall sleep a perpetual sleep, and not wake up," says the King, whose name is Hashem of Hosts. (58) Thus says Hashem of Hosts, "The broad walls of Babylon shall be utterly overthrown, and her high gates shall be burned with fire; and the peoples shall labor for vanity, and the nations for the fire; and they shall be weary." (59) The word which Jeremiah the prophet commanded Seraiah the son of Neriah, the son of Mahseiah, when he went with Zedekiah the king of Judah to Babylon in the fourth year of his reign. Now Seraiah was chief quartermaster. (60) Jeremiah wrote in a book all the evil that should come on Babylon, even all these words that are written concerning Babylon. (61) Jeremiah said to Seraiah, "When you come to Babylon, then see that you read all these words, (62) and say, 'Hashem, You have spoken concerning this place, to cut it off, that none shall dwell therein, neither man nor animal, but that it shall be desolate forever.' (63) It shall be, when you have made an end of reading this book, that you shall bind a stone to it, and cast it into the midst of the Euphrates, (64) and you shall say, 'Thus shall Babylon sink, and shall not rise again because of the evil that I will bring on her; and they shall be weary.'" Thus far are the words of Jeremiah.

(נ) פְּלֵטִים מֵחֶרֶב הִלְכוּ אַל תַּעֲמֹדוּ זִכְרוּ מֵרָחוֹק אֶת י״י וִירוּשָׁלַ͏ִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם. (נא) בֹּשְׁנוּ כִּי שָׁמַעְנוּ חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָּנֵינוּ כִּי בָּאוּ זָרִים עַל מִקְדְּשֵׁי בֵּית י״י. (נב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם י״י וּפָקַדְתִּי עַל פְּסִילֶיהָ וּבְכׇל אַרְצָהּ יֶאֱנֹק חָלָל. (נג) כִּי תַעֲלֶה בָבֶל הַשָּׁמַיִם וְכִי תְבַצֵּר מְרוֹם עֻזָּהּ מֵאִתִּי יָבֹאוּ שֹׁדְדִים לָהּ נְאֻם י״י. (נד) קוֹל זְעָקָה מִבָּבֶל וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים. (נה) כִּי שֹׁדֵד י״י אֶת בָּבֶל וְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל וְהָמוּ גַלֵּיהֶם כְּמַיִם רַבִּים נִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם. (נו) כִּי בָא עָלֶיהָ עַל בָּבֶל שׁוֹדֵד וְנִלְכְּדוּ גִּבּוֹרֶיהָ חִתְּתָה קַשְּׁתוֹתָם כִּי אֵל גְּמֻלוֹת י״י שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם. (נז) וְהִשְׁכַּרְתִּי שָׂרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ פַּחוֹתֶיהָ וּסְגָנֶיהָ וְגִבּוֹרֶיהָ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם הַמֶּלֶךְ י״י צְבָאוֹת שְׁמוֹ. (נח) כֹּה אָמַר י״י צְבָאוֹת חֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עַרְעֵר תִּתְעַרְעָר וּשְׁעָרֶיהָ הַגְּבֹהִים בָּאֵשׁ יִצַּתּוּ וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי אֵשׁ וְיָעֵפוּ. (נט) הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶת שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה בְּלֶכְתּוֹ אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִעִית לְמׇלְכוֹ וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה. (ס) וַיִּכְתֹּב יִרְמְיָהוּ אֵת כׇּל הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבוֹא אֶל בָּבֶל אֶל סֵפֶר אֶחָד אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְּתֻבִים אֶל בָּבֶל. (סא) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל שְׂרָיָה כְּבֹאֲךָ בָבֶל וְרָאִיתָ וְקָרָאתָ אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (סב) וְאָמַרְתָּ י״י אַתָּה דִבַּרְתָּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַכְרִיתוֹ לְבִלְתִּי הֱיוֹת בּוֹ יוֹשֵׁב לְמֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה. (סג) וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת. (סד) וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ וְיָעֵפוּ עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ.

Yirmeyahu 52ירמיהו נ״ב

(1) Zedekiah was twenty-one years old when he began to reign; and he reigned eleven years in Jerusalem, and his mother's name was Hamutal the daughter of Jeremiah of Libnah. (2) He did that which was evil in the sight of Hashem, according to all that Jehoiakim had done. (3) For through the anger of Hashem did it happen in Jerusalem and Judah, until He had cast them out from His presence. Zedekiah rebelled against the king of Babylon. (4) It happened in the ninth year of his reign, in the tenth month, in the tenth day of the month, that Nebuchadnezzar king of Babylon came, he and all his army, against Jerusalem, and encamped against it; and they built forts against it round about. (5) So the city was besieged until the eleventh year of king Zedekiah. (6) In the fourth month, in the ninth day of the month, the famine was severe in the city, so that there was no bread for the people of the land. (7) Then a breach was made in the city, and all the men of war fled, and went forth out of the city by night by the way of the gate between the two walls, which was by the king's garden; now the Chaldeans were against the city round about; and they went toward the Arabah. (8) But the army of the Chaldeans pursued after the king, and overtook Zedekiah in the plains of Jericho; and all his army was scattered from him. (9) Then they took the king, and carried him up to the king of Babylon to Riblah in the land of Hamath; and he gave judgment on him. (10) The king of Babylon killed the sons of Zedekiah before his eyes. He killed also all the princes of Judah in Riblah. (11) He put out the eyes of Zedekiah; and the king of Babylon bound him in fetters, and carried him to Babylon, and put him in prison until the day of his death. (12) Now in the fifth month, in the tenth day of the month, which was the nineteenth year of king Nebuchadnezzar, king of Babylon, came Nebuzaradan the captain of the guard, who stood before the king of Babylon, into Jerusalem. (13) And he burned the house of Hashem, and the king's house; and all the houses of Jerusalem, even every great house, he burned with fire. (14) All the army of the Chaldeans, who were with the captain of the guard, broke down all the walls of Jerusalem round about. (15) Then Nebuzaradan the captain of the guard carried away captive of the poorest of the people, and the residue of the people who were left in the city, and those who fell away, who fell to the king of Babylon, and the residue of the multitude. (16) But Nebuzaradan the captain of the guard left of the poorest of the land to be vineyard keepers and farmers. (17) The pillars of brass that were in the house of Hashem, and the bases and the bronze sea that were in the house of Hashem, the Chaldeans broke in pieces, and carried all their brass to Babylon. (18) The pots also, and the shovels, and the snuffers, and the basins, and the spoons, and all the vessels of brass with which they ministered, took they away. (19) The cups, and the fire pans, and the basins, and the pots, and the lampstands, and the spoons, and the bowls, that which was of gold, in gold, and that which was of silver, in silver, the captain of the guard took away. (20) The two pillars, the one sea, and the twelve bronze bulls that were under the bases, which king Solomon had made for the house of Hashem; the brass of all these vessels was without weight. (21) As for the pillars, the height of the one pillar was eighteen cubits; and a line of twelve cubits compassed it; and the thickness of it was four fingers; it was hollow. (22) A capital of brass was on it; and the height of the one capital was five cubits, with network and pomegranates on the capital round about, all of brass; and the second pillar also had like these, and pomegranates. (23) There were ninety-six pomegranates on the sides; all the pomegranates were one hundred on the network round about. (24) The captain of the guard took Seraiah the chief priest, and Zephaniah the second priest, and the three keepers of the threshold. (25) And out of the city he took an officer who was set over the men of war; and seven men of those who saw the king's face, who were found in the city; and the scribe of the captain of the army, who mustered the people of the land; and sixty men of the people of the land, who were found in the midst of the city. (26) Nebuzaradan the captain of the guard took them, and brought them to the king of Babylon to Riblah. (27) The king of Babylon struck them, and put them to death at Riblah in the land of Hamath. So Judah was carried away captive out of his land. (28) This is the people whom Nebuchadnezzar carried away captive: in the seventh year three thousand twenty-three Jews; (29) in the eighteenth year of Nebuchadnezzar he carried away captive from Jerusalem eight hundred thirty-two persons; (30) in the three and twentieth year of Nebuchadnezzar Nebuzaradan the captain of the guard carried away captive of the Jews seven hundred forty-five persons; all the persons were four thousand and six hundred. (31) It happened in the seven and thirtieth year of the captivity of Jehoiachin king of Judah, in the twelfth month, in the five and twentieth day of the month, that Evilmerodach king of Babylon, in the first year of his reign, lifted up the head of Jehoiachin king of Judah, and brought him forth out of prison. (32) And he spoke kindly to him, and set his throne above the throne of the kings who were with him in Babylon, (33) And he changed his prison garments, and he ate bread before him continually all the days of his life. (34) And for his allowance, there was a continual allowance given him by the king of Babylon, every day a portion until the day of his death, all the days of his life.

(א) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמׇלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ͏ִם וְשֵׁם אִמּוֹ [חֲמוּטַל] (חמיטל) בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה. (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי י״י כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִם. (ג) כִּי עַל אַף י״י הָיְתָה בִּירוּשָׁלַ͏ִם וִיהוּדָה עַד הִשְׁלִיכוֹ אוֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל. (ד) וַיְהִי בַשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְמׇלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכׇל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלַ͏ִם וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב. (ה) וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. (ו) בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ. (ז) וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכׇל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ מֵהָעִיר לַיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. (ח) וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂיגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבֹת יְרֵחוֹ וְכׇל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו. (ט) וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים. (י) וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ לְעֵינָיו וְגַם אֶת כׇּל שָׂרֵי יְהוּדָה שָׁחַט בְּרִבְלָתָה. (יא) וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם וַיְבִאֵהוּ מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה וַיִּתְּנֵהוּ (בבית) [בֵית] הַפְּקֻדֹּת עַד יוֹם מוֹתוֹ. (יב) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלָ͏ִם. (יג) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית י״י וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כׇּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֶת כׇּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ. (יד) וְאֶת כׇּל חֹמוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם סָבִיב נָתְצוּ כׇּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר אֶת רַב טַבָּחִים. (טו) וּמִדַּלּוֹת הָעָם וְאֶת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הָאָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים. (טז) וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים. (יז) וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לְבֵית י״י וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית י״י שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת כׇּל נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה. (יח) וְאֶת הַסִּרוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֵת כׇּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָהֶם לָקָחוּ. (יט) וְאֶת הַסִּפִּים וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וְאֶת הַסִּירוֹת וְאֶת הַמְּנֹרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֶת הַמְּנַקִּיּוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים. (כ) הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם הַיָּם אֶחָד וְהַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר נְחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחַת הַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְבֵית י״י לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כׇּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. (כא) וְהָעַמּוּדִים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה [קוֹמַת] (קומה) הָעַמֻּד הָאֶחָד וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ וְעׇבְיוֹ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת נָבוּב. (כב) וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאַחַת חָמֵשׁ אַמּוֹת וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל הַכּוֹתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי וְרִמּוֹנִים. (כג) וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה כׇּל הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה סָבִיב. (כד) וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ וְאֶת צְפַנְיָה כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף. (כה) וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הָיָה פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר וְאֵת סֹפֵר שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בְּתוֹךְ הָעִיר. (כו) וַיִּקַּח אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וַיֹּלֶךְ אוֹתָם אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה. (כז) וַיַּכֶּה אוֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ. (כח) זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. (כט) בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מִירוּשָׁלַ͏ִם נֶפֶשׁ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וּשְׁנָיִם. (ל) בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים לִנְבוּכַדְרֶאצַּר הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים יְהוּדִים נֶפֶשׁ שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה כׇּל נֶפֶשׁ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. (לא) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מַלְכֻתוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּצֵא אֹתוֹ מִבֵּית [הַכְּלוּא] (הכליא). (לב) וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מִמַּעַל לְכִסֵּא [הַמְּלָכִים] (מלכים) אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. (לג) וְשִׁנָּה אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ וְאָכַל לֶחֶם לְפָנָיו תָּמִיד כׇּל יְמֵי חַיָּו. (לד) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ עַד יוֹם מוֹתוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּיו.

Yirmeyahu 52:12ירמיהו נ״ב:י״ב

Now in the fifth month, in the tenth day of the month, which was the nineteenth year of king Nebuchadnezzar, king of Babylon, came Nebuzaradan the captain of the guard, who stood before the king of Babylon, into Jerusalem.

וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלָ͏ִם.

Pesikta DeRav Kahana 15פסיקתא דרב כהנא ט״ו

איכה (א) ר׳ אבהו בשם ר׳ יוסי בר חנינה פתח והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי (הושע ו׳:ז׳). והמה כאדם, זה אדם הראשון, א׳ הקב״ה אדם הראשון הכנסתי אותו בגן עדן וציויתיו ועבר על ציוויי, ודנתי אותו בגירושין ודנתי אתו בשילוחין וקוננתי עליו איכה. היכנסתי אותו לגן עדן, ויקח י״י אלהים את האדם וג׳ (בראשית ב׳:ט״ו). וציויתיו, ויצו י״י אלהים על האדם וג׳ (שם ט״ז). ועבר על ציווי, המן העץ אשר ציויתיך לבלתי וג׳ (שם ג׳:י״א). ודנתי אתו בגירושין, ויגרש את האדם וג׳ (שם כ״ד). ודנתי אותו בשילוחין, וישלחהו י״י אלהים מגן עדן (שם כ״ג). וקוננתי עליו איכה, ויקרא י״י אלהים אל האדם ויאמר לו איכה (שם ט׳), איכה כת׳. אף בניו, הכנסתי אותן לארץ ישראל וציויתים ועברו על ציוויי, ודנתי אותן בגירושין ודנתי אותם בשילוחים וקוננתי עליהם איכה. היכנסתי אותם לארץ ישראל, ואביא אתכם אל ארץ הכרמל (ירמיהו ב׳:ז׳). וציויתים, צו את בני ישראל (ויקרא כ״ד:ב׳). ועברו על ציווי, וכל ישראל עברו את תורתך (דניאל ט׳:י״א). ודנתי אותם בגירושין, מביתי אגרשם (הושע ט׳:ט״ו). ודנתי אותם בשילוחין, שלח מעל פני ויצאו (ירמיהו ט״ו:א׳). וקוננתי עליהם איכה, איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳). (ב) ר׳ אבא בר כהנא פתח לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז וג׳ (ירמיהו ט״ו:י״ז). אמרה כנסת ישר׳ לפני הקב״ה, רבון העולמים מימי לא נכנסתי בבתי תיאטראות ובבתי קרקסאות של אומות העולם ושיחקתי עמהם ואעלוז. מפני ידך בדד ישבתי (שם), נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד, נגעה בי ידו של סנחריב ולא ישבתי בדד, וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד, איכה ישבה בדד (איכה שם). (ג) בר קפרא פתח ויקרא י״י אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק (ישעיהו כ״ב:י״ב). א׳ הקב״ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו תולה שק על פתחו, א׳ להן אף אני עושה כן, אלביש שמים קדרות וג׳ (ישעיהו נ׳:ג׳). ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו מכבה את הפנסים, אמ׳ להם אף אני עושה כן, שמש וירח קדרו וג׳ (יואל ד׳:ט״ו). ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו מהלך יחף, א׳ להם אף אני עושה כן, י״י בסופה ובסערה דרכו וענן וג׳ (נחום א׳:ג׳). ועוד שאל להן מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו יושב ודומם, א׳ להן אף אני עושה כן, ישב בדד וידום כי נטל עליו (איכה ג׳:כ״ח). ועוד שאל להן, מלך בשר בדם אבל מה הוא עושה, אמרו לו מכפה את המיטות, אמ׳ להם אף אני עושה כן, חזה הות עד די כרסוון רמיו (דניאל ז׳:ט׳). ועוד שאל להם, מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו מבזע פירפרין שלו, אמ׳ להם אף אני עושה כן, עשה י״י אשר זמם בצע אמרתו (איכה ב׳:י״ז). מה הוא בצע אמרתו, ר׳ יעקב דכפר חנן א׳ מבזע פירפיריה. ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו יושב ומקונן, אמ׳ להם אף אני עושה כן, איכה ישבה בדד (שם א׳:א׳). (ד) כה אמר י״י צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה וגו׳ (ירמיהו ט׳:ט״ז). ר׳ יוחנן וריש לקיש ורבנן. ר׳ יוחנן א׳ למלך שהיה לו שני בנים, וכעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו והיגלהו, א׳ אוי לו לזה מאיזו שלוה נגלה, כעס על השני ונטל את המקל וחבטו והגלהו, א׳ אנא הוא דתרבותי בישא. כך גלו עשרת השבטים והיתחיל הק׳ או׳ להם את הפסוק הזה, אוי להם כי נדדו ממני וג׳ (הושע ז׳:י״ג), וכיון שגלו שבט יהוד׳ ובנימן, כביכול א׳ הק׳, אוי לי על שברי (ירמיהו י׳:י״ט). וריש לקיש א׳ למלך שהיו לו שני בנים, כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו ופירפר ומת, התחיל מקונן עליו. כעס על השני ונטל את המקל וחבטו ופירפר ומת, א׳ אין בי כוח לקונן עליו אלא קראו למקוננות וקוננו עליו. כך גלו עשרת השבטים והתחיל הקב״ה מקונן עליהם את הפסוק הזה, שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה (עמוס ה׳:א׳), וכיון שגלו שבט יהוד׳ ובנימן, כביכול א׳ הק׳ אין בי כוח לקונן עליהם אלא קראו למקוננות ויקוננו עליהם, הד״ה דכת׳ כה אמר י״י צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבאנה וגומ׳ (ירמיהו ט׳:ט״ז). ותמהרנה ותשאנה עליהם נהי אין כת׳ כן, אלא ותשאנה עלינו נהי (שם י״ז), דידי ודידהון. ותרדנה עיניהם דמעה אין כת׳ כן, אלא ותרדנה עינינו דמעה (שם), דידי ודידהון. ועפעפיהם יזלו מים אין כת׳ כן, אלא ועפעפינו יזלו מים (שם), דידי ודידהון. ורבנן אמרין למלך שהיו לו שנים עשר בנים ומתו שנים והתחיל מתנחם בעשרה, מתו עוד שנים התחיל מתנחם בשמנה, מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בששה, מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בארבעה, וכיון שמתו כולן התחיל מקונן עליהם, איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳). (ה) ר׳ אבא בר כהנא פתח מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי י״י אליו ויגידה על מה אבדה הארץ וג׳ (ירמיהו ט׳:י״א). תני ר׳ שמע׳ בן יוחי אם ראיתה עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישר׳, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, ומה טעמ׳, על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר וג׳ (שם) מה כת׳ בתריה, ויאמר י״י על עזבם את תורתי (שם י״ב). ר׳ הוה משלח לר׳ יסא ולר׳ אמי די יפקון וייבדקון קרייתא דארעא דישר׳, והוון עלין לקרתא ואמרין להון אייתון לן נטורי קרתא, והוון מייתון ריש מטרתא וסנטרא, והוון אמרין להון, אילין נטורי קרתא אילין אינון חרובי קרתא. ואילין נטורי קרתא, אילו סופרים ומשנים שהן משמרין ביום ובלילה, על שם והגית בו יומם ולילה (יהושע א׳:ח׳), וכן הוא אומ׳ אם י״י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכ״ז:א׳). ר׳ חונה ר׳ ירמיה בשם ר׳ שמו׳ בר רב יצחק מצינו שוויתר הק׳ על ע״ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה, שנ׳ ויאמר י״י על מה אבדה הארץ (ירמיהו שם), על ע״ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים אין כת׳ כן, אלא ויאמר י״י על עזבם את תורתי (שם י״ב). ר׳ חונא ר׳ ירמיה בשם ר׳ חייא בר אבא כת׳ ואותי עזבו (שם ט״ז:י״א), שמא תורתי שמרו, הלווי אתי עזבו ותורתי שמרו, שאילו אתי עזבו ותורתי שמרו מתוך שהיו מתעסקין בה השאור שבה היה מחזירן אצלי. רב הונא אמ׳ למד תורה אע״פ שלא לשמה, שמתוך שאת למד אתה שלא לשמה, מכיון שאת מתעסק בה את חוזר ועושה אתה לשמה. א״ר יהוש׳ בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצא׳ מהר חורב ואומרת, אוי לכם הביריות מעלבונה של תורה. א״ר אב׳ בר כהנא לא עמדו פילוסופים באומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נכנסו אומות העולם אצל אבנימוס הגרדי, אמרו לו יכולין אנו להזדווג לאומה הזאת, א׳ להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהם, אם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם אין אתם יכולין להיזדווג להם, ואם לאו אתם יכולין להיזדווג להם, שכך היבטיחן אביהן וא׳ להן, הקול קול יעקב (בראשית כ״ז:כ״ב), כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידי׳ ידי עשו, וכל זמן שאין קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הידים ידי עשו. שמואל א׳ וצבא תנתן על התמיד בפשע (דניאל ח׳:י״ב), בפשעה של תורה, כל זמן שישר׳ משליכין דברי תורה בארץ מלכות הרשעה הזאת גוזרת ומצלחת, ומה טעמ׳ ותשלך אמת ארצה וג׳ (שם), ואין אמת אלא דברי תורה, כמה דאת או׳ אמת קנה ואל תמכור (משלי כ״ג:כ״ג). א״ר יודה בר פזי זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח׳:ג׳), ואין טוב אלא דברי תורה, כמה ד׳ א׳ כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד׳:ב׳). וכן הוא או׳ לכן כאכול קש לשון אש (ישעיהו ה׳:כ״ד), וכי יש קש אוכל אש, והלא דירכה של אש להיות אוכלת קש, ואת או׳ לכן כאכול קש לשון אש (שם), אלא קש זה ביתו של עשו שהוא משול בקש, דכת׳ ובית עשו לקש (עבדיה א׳:י״ח). לשון אש זה ביתו של יעקב שהוא משול באש, דכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (שם). וחשש להבה (ישעיהו שם), זה ביתו של יוסף שהוא משול בלהבה, דכת׳ ובית יוסף להבה (עבדיה שם). שרשם כמק יהיה (ישעיהו ה׳:כ״ד), אילו האבות שהן שרשיהן של ישר׳. ופרחם כאבק יעלה (שם), אילו השבטים שהן פירחיהן של ישר׳. מפני מה, כי מאסו את תורת י״י צבאות (שם). א׳ ר׳ יודן כי מאסו את תורת י״י צבאות (שם), זו תורה שבכתב, ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (שם), זו תורה שבפה. (ו) איכה (ישעיהו א׳:כ״א). ר׳ יודה ור׳ נחמיה. ר׳ יודה א׳ אין לשון זה איכה אלא לשון תוכחת, כמה דאת או׳ איכה תאמרו חכמים אנחנו (ירמיהו ח׳:ח׳). ור׳ נחמיה אמ׳ אין לשון זה איכה אלא לשון קינה, כמה דאת או׳ איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳), איכה יעיב באפו (שם ב׳:א׳), איכה יועם (שם ד׳:א׳). למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשליוותה, אחד ראה אותה בפחזה, אחד ראה אותה בניוולתה. כך משה ראה את ישר׳ בשליוותן, איכה אשא לבדי (דברים א׳:י״ב). ישעי׳ ראה אותן בפחזן וא׳ איכה היתה לזונה (ישעיהו א׳:כ״א). ירמיה ראה אותן בניוולן וא׳ איכה ישבה בדד (איכה א׳:א׳). (ז) איכה היתה לזונה קריה נאמנה (ישעיהו א׳:כ״א), קרתא חדיתא, קרתא מרבבתא. ר׳ פנחס בשם ר׳ הושיעיא א׳ ארבע מאות ושמנים בתי כנסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת יש בה בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה, וכולם עלה אספסיאנוס והחריבן, הד״ה דכת׳ ויגל את מסך יהודה (ישעיהו כ״ב:ח׳). מלאתי משפט (שם א׳:כ״א), כגון משנתו של ר׳ חייא ומשנתו של ר׳ הושעיה ומשנתו של בר קפרא. צדק ילין בה (שם). א״ר יודה בר׳ סימון מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון. הא כיצד, תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ושל בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא היה אדם לן בירושל׳ ובידו עון. מה טעמא, צדק ילין בה (שם). ועתה מרצחים (שם), הא עבידין קטולין, הרגו את אוריה הכהן הרגו את זכריה. ר׳ יודן שאל לר׳ אחא באיכן הרגו את זכריה בעזרת יש׳ או בעזרת הנשי׳, א׳ ליה לא בעזרת ישר׳ ולא בעזרת הנשים אלא בעזרת הכהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל ולא כדם הציפור, תמן כת׳ ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויקרא י״ז:י״ג), ברם הכא, כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו וג׳ (יחזקאל כ״ד:ז׳). כל כך למה, להעלות חימה לנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע (שם ח׳). שבע עבירות עשו ישר׳ באותו היום. הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וחיללו את השם, וטימאו את העזרה, ויום הכיפורים היה שחל להיות בשבת. וכיון שעלה נבוזר אדן היתחיל הדם תוסס, א׳ להם מה טיבו של דם הזה תוסס, אמרו לו דם פרים וכבשים ואילים שהיינו מקריבין על גבי המזבח. מיד שלח והביאו פרים אילים וכבשים ושחטן לפניו ועדיין הדם תוסס, וכיון שלא הודו לו נטלן ותלאן בגרדון, אמרו הואיל והקב״ה מבקש לתבוע דם זה מידינו, דם כהן ונביא ודיין, הוא שהיה מתנבא עלינו כל הדברים שאת עושה ועמדנו עליו והרגנוהו. מיד נטל שמנים אלף פרחי כהונה והרגן עליו עד שהיגיע הדם לקברו של זכריה. ומה טעמ׳, פרצו ודמים בדמים נגעו (הושע ד׳:ב׳). ועדיין הדם תוסס. בההיא שעתא נזף ביה, אמ׳ ליה מה את סב, מה את בעי נובד כל אומתך עליך, באותה שעה נתמלא הקב״ה רחמים וא׳, מה אם זה שהוא בשר ודם אכזרי, היום עודנו ומחר אינינו, נתמלא רחמים על בניי, ואני שכת׳ כי אל רחום י״י אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד׳:ל״א), על אחת כמה וכמה, באותה שעה רמז הקב״ה לאותו דם ונבלע במקומו. (ח) כספך היה לסיגים סבאך מהול במים (ישעיהו א׳:כ״ב). בראשונה היו משתמשין במטבעות של כסף, וכיון שרבו הרמיין התחילו שיהו משתמשין במטבעת של נחשת מחופים כסף, והוה חד מינהון אזיל לגב צרפה והוה שמע קליה א׳ לבר ביתא אנחש ליה, אף הוא הוה אזיל למיזבון חד קסיט דחמר מן גב קפיליא ושמע קליה א׳ לבר ביתא המהול ליה, הד״ה דכת׳ כספך היה לסיגים (ישעיהו א׳:כ״ב), למה, סבאך מהול במים (שם). (ט) שריך סוררים וחברי גנבים (ישעיהו א׳:כ״ג). בר קפרא א׳ ארכי בר יונים דהוון זיינין אטקטיא. שריך סוררים (שם כ״ג), שהיו כולם אוהבין את הגזל. חברי גנבים (שם), שהיו כולם מתחברין לגנבין. א״ר ברכיה מעשה באשה אחת שנגנב מיחם שלה, והלכה לקבול עליו לדיין ומצאתו שפות על גבי כירתו. מעשה באיש אחד שניגנבה טליתו, ובא לקבול עליה לדיין ומצאה מוצעת על גבי מיטתו. א״ר לוי מעש׳ באשה אחת שכיבדה לדיין מנורה אחת של כסף, והלך אנטידיקוס שלה וכיבדו סייח של זהב, למחר אתת ואשתכחת דינה הפוך, אמרה ליה, מרי ינהר דיני קודמך כההוא מנורת׳ דכספא, א׳ לה ומה אעשה ליך וכפה הסייח את המנורה. הד״ה דכת׳ כולו אוהב שוחד (שם), שהיו כולן אוהבין את הגזל. ורודף שלמונים (שם), שלם לי ואשלם לך. יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (שם), ר׳ לעזר ור׳ יוחנ׳. ר׳ לעזר א׳ בראשונה היה אדם מת בירושלם והיה ממנה אפוטרופין על היתומין, והיתה אלמנה תובעת כתובתה מן היתומין, והם הולכים אצל הדיין ומוצאין אותו חשוד עם האפוטרופין. א״ר יוחנן בראשונה היה אדם עולה לדון בירושלם והיה הדיין או׳ לו בקע שתי בקעיות של עצים, מלא לי שתי חביות של מים, והיו יציאותיו כלים, והיה יוצא משם בפחי נפש, והיתה האלמנה פוגעת בו בדרך ואומרת לו מה נעשה בדינך, והוא או׳ לה כלו יציאותיי ולא הועלתי כלום, והיתה אומרת מה אם זה שהוא איש לא הועיל כלום, אני שאני אלמנה על אחת כמה וכמה, לקיים מה שנ׳ יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (ישעיהו א׳:כ״ג). (י) לכן נאם האדון י״י צבאות אביר ישראל (שם שם כ״ד). א״ר שמואל בר נחמן כל מקום שנ׳ נאם האדון, עוקר דייורין ומכניס דייורין. ביניין אב שבכולם, הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן (יהושע ג׳:י״א), עוקר כנענים ומכניס ישר׳. אביר ישראל (ישעיהו שם), א״ר תנחום בר חנילאי תקפיהון דישר׳. ורבנין אמרין אביר ישראל (שם), לפני אומות העולם. (יא) הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי (ישעיהו א׳:כ״ד). ר׳ יודה ור׳ נחמיה. ר׳ יודה א׳ היה לאותו האיש עשרה זהובים ואת עוקם עליו ונוטלן ממנו, א׳ הקב״ה עלי לשלם לו גמולו ולהיפרע מאותו האיש. ור׳ נחמיה א׳ הוי אנחם מצרי (שם), שתים, ואנקמה מאויביי (שם), שתים, אילו ארבע מלכיות. ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה וג׳ (שם כ״ו). ואשיבה שופטיך כבראשונה, זה משה ואהרן. ויועציך כבתחילה, זה דוד ושלמה. ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק וג׳ (שם), ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (שם כ״ז). חסילה.

Pesikta Rabbati 27פסיקתא רבתי כ״ז

שמעו דבר ה׳ בית יעקב וכל משפחות בית ישראל [ירמיה ב׳ ד׳]. הכתוב אומר אם ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב [וגו׳] ואם לא ישמעו בשלח יעבורו (איוב ל״ו י״א וי״ב) אם שומעים ישראל להקדוש ברוך הוא ועובדים אותו ממלאים ימיהם בטובה כשם שאמר דוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו׳ (תהלים צ׳:י׳) וכשם שאמר משה מספר ימיך אמלא (שמות כ״ג:כ״ו). אם ישמעו ויעבדו [יבלו ימיהם בטוב] אתה מוצא שתי שנים עשתה הארץ פירות מרובים מה שלא עשתה כל ימות העולם שנה (אחר כניסתן) [אחת בכניסתן] לארץ (ישראל) שנאמר ויבואו עד אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול וגו׳ (במדבר י״ג:כ״ג) יש אומרים ששה עשר היו טוענים כשם שהפועלים הם טוענים ששה [עשר] לארבעה ארבעה (וגו׳) שנה אחת שגלו מן הארץ כן אתה מוצא שכתב שם ועשרה אנשים נמצאו שם ויאמרו אל ישמעאל אל תמיתנו כי יש לנו מטמונים בשדה חטים ושעורים ושמן ודבש ויחדל ולא המיתם בתוך אחיהם (ירמיהו מ״א:ח׳) אלא שלא היה (לו) [להם] מקום היכן ליתן והיו טומנים אותם בשדה וכן אתה מוצא שכתב ובתים מליאים כל טוב אשר לא מלאת וגו׳ (דברים ו׳:י״א) וכתב אחד אומר טובים היו חללי חרב מחללי רעב וגו׳ (איכה ד׳:ט׳) ואילו שמעו שלהם היה. דבר אחר אם ישמעו ויעבדו [וגו׳] ואם לא ישמעו בשלח יעבורו שלח מעל פני ויצאו (ירמיהו ט״ו:א׳) הוי שמעו דבר ה׳. [דבר אחר שמעו דבר ה׳ וגו׳] אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו (קהלת ד׳:ב׳) למה אמר להם ירמיה שמעו דבר ה׳ בית יעקב אלא אמר להם שמעו עד שאתם חיים עד שלא תמותו שאני יודע שאם אין אתם שומעים את דבר ה׳ עכשיו עתידים אתם לשמוע בבבל משתמותו ותעשו עצמות יבישות שנ׳ העצמות היבישות שמעו את דבר ה׳ (יחזקאל ל״ז:ד׳) (עכשיו עתידים אתם לשמוע בבבל משתמותו ותעשו עצמות יבישות שנאמר העצמות היבישות שמעו את דבר ה׳) הרי שמעו בחייכם עד לא תמותון שמעו דבר ה׳. דבר אחר שמעו דבר ה׳ שאם יבואו שמועות רעות עליכם לא יזיקו אתכם וכן היא אומר משמועה רעה לא יירא (תהלים קי״ב:ז׳) למה נכון לבו בטוח בה׳ (שם) ואם לא תשמעו ראה מה שכתב כה אומר ה׳ קול חרדה שמענו (ירמיהו ל׳:ה׳) וכן יחזקאל אומר והיו כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת על השמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים (יחזקאל כ״א:י״ב) [הוי] שמעו דבר ה׳. דבר אחר שמעו דבר ה׳ הכתוב מדבר שמע לאביך (כי) זה ילדך ובל תבוז כי זקנה אמך (משלי כ״ג:כ״ב) כל מה שאמר לך אביך חייב אתה לשמוע לו שמע לאביך (זה ילדך) אבל אם אמר לך נשתחוה לעבודה זרה לא תשמע לו למה זה ילדך שלא תכפור זה אלי ואנוהו (שמות ט״ו:ב׳) זה ילדך. דבר אחר שמע לאביך זה ילדך כן משה אומר צור ילדך תשי (דברים ל״ב:י״ח). דבר אחר שמע לאביך שבשמים (זה אלי) זה ילדך ונוהג בך (כבוד יחי׳) [כבן יחיד] ואם לאו נוהג בך כעבדים הלה׳ תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך (שם שם ו׳) כשאתה עושה רצונו אביך ואתה בנו ואם לאו על כרחך שלא בטובתך קונך ואתה עבדו שנאמר העבד ישראל אם יליד בית הוא (ירמיהו ב׳:י״ד) הוי שמע לו וטוב לך שמע לאביך שמעו דבר ה׳ בית יעקב. דבר אחר שמעו דבר ה׳ אמרה קהלת טוב לשמוע גערת חכם וגו׳ (קהלת ז׳:ה׳) אמר הקב״ה אני השויתי [אתכם] לשמים שנאמר כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו׳ [כן יעמד זרעכם ושמכם] (ישעיהו ס״ו:כ״ב) והשמים אמרתי להם בדבר וקיימו שנאמר בדבר ה׳ שמים נעשו (תהלים ל״ג:ו׳) ואתם אינכם שומעים. דבר אחר שמעו (נא) דבר ה׳ [וגו׳] בית ישראל בטלתם כל הדברות אמרתי אנכי ה׳ אלהיך (שמות כ׳:ב׳) כחשו בה׳ ויאמרו לא הוא (ירמיהו ה׳:י״ב) אמרתי לא יהיה לך (שמות שם ג׳) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיהו ב׳:כ״ח) אמרתי לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא (שמות שם ז׳) ואם חי ה׳ יאמרו אכן לשקר ישבעו (ירמיהו ה׳:ב׳) אמרתי זכור את יום השבת לקדשו (שמות שם ח׳) את שבתותי (בריתי) [חללו] (יחזקאל כ׳:כ״א) אמרתי כבד את אביך ואת אמך (שמות שם י״ב) אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ״ב:ז׳) אמרתי לא תרצח לא תנאף לא תגנוב (שמות שם י״ג) הגנוב ורצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל (ירמיהו ז׳:ט׳) אמרתי לא תענה ברעך עד שקר (שמות שם) הכתוב מדבר כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס (תהלים כ״ז:י״ב) אמרתי לא תחמוד בית ריעך (שמות שם י״ד) וחמדו שדות וגזלו (מיכה ב׳:ב׳) (עני) [עמי] הרי בטלתם כל הדברות אפילו דבר אחד אם קיימתם ואני סולח לכם ואיזה הדבר הזה [זה] יום השבת שכן הוא אומר לירמיה לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וגו׳ (ירמיהו כ״ז:י״ב) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת [וגו׳] (שם שם כ״ז) כי לחרבה תהיה הארץ (שם ל״ז:ד׳) לכך נאמר שמעו דבר ה׳ בית יעקב ואין דבר אלא שבת שנאמר ממצא חפציך ודבר דבר (ישעיהו נ״ח:י״ג) וכן הכתב אומר ואתה דבר אל בני ישראל [לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו׳] (שמות ל״א:י״ג). (כז-כח). וימלך מלך צדקיהו [בן יאשיהו וגו׳ ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל דברי ה׳ אשר דבר ביד ירמיה הנביא] (ירמיהו ל״ז א וב׳). זה הוא שאמר הכתוב במות אדם רשע תאבד תקוה (משלי י״א:ז׳) אוי לרשעים עד שהן [צומחים הבריות] צווחים ווי ווי כיון שמלך צדקיהו אמרה ציון ווי עכשיו שלם (קיצו) [קצי] אמר ירמיה רבון העולמים מה עוונות (היה) [היו] בידיי שהנביאים (עמדו) [שעמדו] לפני ועתידים לעמוד אחרי לא החרבת ביתך על ידי אחד מהם אלאע״ימה היה ירמיה עושה היה חוזר בשערי ירושלים היה אומר בה אמר לי הקדוש ברוך הוא אל תאמר נער אנכי (ירמיהו א׳:ז׳) והן לא תנבא בשם ה׳ (שם י״א:כ״א) והוא אומר להם אף אני איני מבקש להזכירנו ומה אני יכול לעשות והוא בלבי [כאש בוערת] כאשה יושבת על המשבר ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערה עצור בעצמותי (שם כ׳:ט׳) ואין עצור אלא צרה שנאמר כי עצר עצר ה׳ וגו׳ (בראשית כ׳:י״ח) מה היה ירמיהו עושה היה חוזר וצווח מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש וגו׳ (ירמיהו ד׳:י״ט) אמר ירמיה לצרה הזו הייתי מתוקן אמר לו עד שלא בראתי את העולם (הייתי) [היית] מתוקן לדבר בטרם אצרך בבטן (שם א׳:ד׳) ואין טרם אלא עד שלא נברא העולם שנאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו׳ (בראשית ב׳:ה׳). דבר אחר וימלך מלך צדקיהו כך היתה (מידות) [מדת] של בנות ירושלים חוזרות ורואות בחורים יושבים בחוץ ומטפחות ומקשות ברגליהם שכן כתב ותלכנה נטויות גרון [וגו׳ הלוך וטפוף תלכנה ברגליהם תעכסנה] (ישעיהו ג׳:י׳) והם מצהלות אחריהם כסוסים מיוזנים שנאמר סוסים מיוזנים משכים היו וגו׳ (ירמיהו ה׳:ח׳). דבר אחר וימלך מלך צדקיהו למה [לא] חרב הבית לא בחודש הראשון ולא בחודש השני ולא בשלישי ולא ברביעי אלא בה׳ אלא ביקש (להחריבן) [להחריבו] בראשון עמדה זכותו של יצחק אמר רבון העולמים זכור לעקידה שנעקדתי לפניך ונתתי טלה תחת טלה (ביקשה להחריבן) [בקש להחריבו] בשני עמדה זכותו של אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם (בראשית י״ח:ז׳) בקש להחריבו בשלישי עמדה זכותו של יעקב שנאמר ויגדלו הנערים (שם כ״ה:כ״ז) ביקש להחריבו ברביעי עמדה זכותו של משה אמר רבון העולמים הסרטן הזה אינו חי אלא מן המים ואני נמלטתי מן המים כיון שבא להחריבו בחמישי לא היה יכול לפייס שנקרא חמישי אריה שנאמר עלה אריה מסובכו וגו׳ (ירמיהו ד׳:ז׳) ויחריב את הבית שנקרא אריה שנאמר הוי אריאל אריאל (ישעיהו כ״ט:א׳) ויכה את ישראל שנקראו אריאל שנאמר וכארי יתנשא (במדבר כ״ג:כ״ד) בחודש שנקרא אריאל על שבטלו דבריו של אריאל שנאמר (אריאל שואג) [אריה שאג] מי לא יירא (עמוס ג׳:ח׳). אמרו המלאכים לפני הקב״ה רבונו של עולם אינו זו ירושלים שנאמר זאת ירושלים בתוך הגוים (שמשי) [שמתיה] (יחזקאל ה׳:ה׳) אמר להם ותמר את משפטי לרשע מכל הגוים (שם שם ו׳) אמרו לו והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול (דברים ט׳:כ״ט) אמר להם כי שכחוני [עמי לשוא יקטרו וגו׳] (ירמיהו י״ח:ט״ו) אמרו לו עשה בשביל האבות אמר להם והאבות מבערים את האש (שם ז׳:י״ח) אמרו לו עשה בשביל הבנים אמר להם וימרו בי הבנים לא אבו לשמע אלי (יחזקאל כ׳:כ״א) אמרו לו עשה בשביל שבטו של יהודה אמר להם ויעש יהודה הרע (מלכים א׳ י״ד:כ״ב) אמרו לו עשה בשביל הגדולים אמר להם ראשיה בשוחד ישפטו (מיכה ג׳:י״א) אמרו לו עשה בשביל השבטים אמר להם וגד וראובן וחצי שבט המנשה בה׳ אלהיכם וגו׳ אמרו לו עשה בשביל שבטו של דן אמר להם ויקימו להם בני דן את הפסל (שופטים י״ח:ל׳) אמרו לו עשה בשביל התלמידים אמר להם ותופשי התורה לא ידעוני (ירמיהו ב׳:ח׳) אמרו לו עשה בשביל הנביאים אמר להם מחטאות נביאיה עונות כהניה (איכה ד׳:י״ג) אמרו לו עשה בשביל המלכים אמר להם ואת המרכבות אשר על הגג עליית אחז אשר עשו [מלכי יהודה] (מלכים ב׳ כ״ג:י״ב) אמרו לו מלאכי השרת עשה בשבילנו אמר להם ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים (דה״י ב׳ ל״ו:ט״ז) אמרו לו עשה למען שמך שנקרא עליהם אמר להם ואת שם קדשי חיללו אמרו לו אין אתה רוצה להתפייס איקונים של אביהם מהו עושה אצלך השליך משמים ארץ תפארתי ישראל (איכה ב׳:א׳) האמירה הזו שהלבישו אותך מה היא עושה עליך אלולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו עשה ה׳ אשר זמם בצע אמרתו וגו׳ (שם שם י״ז) אמרו לו רבון העולמים אין זו ירושלים שהכתבת עליה הן על כפים חקותיך (ישעיהו מ״ט:ט״ז) אמר להם גם אני אכה כף על כפי והנחתי חמתי (יחזקאל כ״א:כ״ב) כיון שראתה ציון שאינו רוצה להתפייס התחילה ואמרה ותאמר ציון עזבני ה׳ וה׳ שכחני (ישעיהו מ״ט:י״ז) יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתבנה מקדשך במהרה בימינו ותשוב שכינתך בתוכה ותקבץ גליותי מארבע כנפות הארץ ויבנו ערי יהודה וישבו שכם וירשוה בזמן קריב אמן.

Teshuvot HaGeonim (Harkavy) 22תשובות הגאונים (הרכבי) כ״ב

ושש׳ הא דאמ׳ רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמא דרב ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי. מהיכן מתחילין ולהיכן גומרין. ולשבת אחרת שהוא ערב תשעה באב במה מפטירין. כך אנו נהוגין שמתחילין חזון ישעיהו והיו הראשונים מסימין אותה אם תאבו ושמעתם. ועכשו מרויחין בה עד בית יעקב לכו ונלכה ב׳ יי׳. ולשבת אחרת שהוא ערב תשעה באב כך מנהגינו כולנו להפטיר עמדו על דרכים. ויש שמפטירין משא גיא חזיון וג׳.

Rambam Commentary on the Mishna Megillah 3:6פירוש המשנה לרמב״ם מגילה ג׳:ו׳

[ז] שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות זכריה ואם חל יום ראשון דחנוכה בשבת שיהיו בחנוכה שתי שבתות, שבת ראשונה מפטירין בנרות זכריה, ושניה בנרות שלמה. ואם חל יום פורים ביום שבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק. וכן אם חל ראש חדש ביום שבת מפטירין והיה מדי חדש בחדשו. ואם היה ראש חדש ביום ראשון מפטירין מחר חדש. וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תענית ומעמד לא מענין סדר אותה שבת. כי בתשעה באב קורין כי תוליד בנים, ומפטירין אסף אסיפם. וכן נהגו העם בזמן הגלות הזה לקרות הפטרות לפני תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים. וכן אחרי תשעה באב מפטירין בנחמות עד שבת לפני ראש השנה וקורין הפטרה מענין התשובה. וההפטרות שקורין לפני תשעה באב, דברי ירמיהו, חזון ישעיהו, איכה היתה לזונה. ואחריו נחמו נחמו, ותאמר ציון עזבני ה׳, עניה סוערה, אנכי אנכי הוא מנחמכם, רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש, שובה ישראל. וקורין קללות וברכות בתעניות לפי שנ׳ מוסר ה׳ בני אל תמאס. ואמרו אינו עולה להן מן החשבון – שאין עולה להן אותה קריאה שקורין בשני וחמישי לחובת שבת שיחשבו להן בשלשה ויקראו ארבעה ביום השבת ממקום שפסק השלישי לקרות וישלימו מנין שבעה, אלא חוזרין על הפרשה כמפורסם.

Rambam Commentary on the Mishna Printed Editions Mishna Megillah 3:6פירוש המשנה לרמב״ם דפוסים משנה מגילה ג׳:ו׳

בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק כו׳ – שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות בזכריה ואם חל יום ראשון מחנוכה ביום שבת שיהו בחנוכה שתי שבתות שבת ראשון מפטירין בנרות דזכריה ושניה בנרות שלמה ואם חל יום פורים בשבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק וכן אם יחול ר״ח בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו ואם יחול ביום ראשון הפטרה מחר חדש וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת ובתשעה באב קורין כי תוליד בנים ומפטיר אסוף אסיפם ונהגו העם לקרות בזה הגלות הפטרה קודם תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים וכן אחר תשעה באב מפטיר בנחמות עד השבת שקודם ראש השנה שהיא ההפטרה מענין התשובה וההפטרות שקודם תשעה באב דברי ירמיהו שמעו דבר ה׳ חזון ישעיהו איכה היתה לזונה ואחר תשעה באב נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי אנכי הוא מנחמכם רני עקרה קומי אורי שוש אשיש שובה ישראל וקורין ברכות וקללות בתעניות לאומרם מוסר ה׳ בני אל תמאס. ואמר ואינו עולה להם מן החשבון שאינה עולה להם אותה הקריאה שקורין בב׳ ובה׳ לקריאת יום שבת ולא נאמר שיחשבו השלשה שקראו ויקראו ד׳ ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה וישלימו לחשבון שבעה אלא חוזרין לראש הפרשה כמו שהוא גלוי ומפורסם:

Rambam Hilkhot Tefillah uBirkat Kohanim 13:19רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:י״ט

It is customary on the three Sabbaths before Tish'ah B'Av to read haftarot of rebuke. On the first Sabbath, we read [the passage,] Divrei Yirmiyahu (Jeremiah 1:1-2:3) as the haftarah. On the second [Sabbath], we read [the passage,] Chazon Yishayahu (Isaiah 1:1-27). On the third [Sabbath], we read [the passage,] Eichah hay'ta l'zonah (Isaiah 1:21). Similarly, on the Sabbath after Tish'ah B'Av we read [the passage Nachamu, nachamu, ami (Isaiah 40:1-26) as the haftarah. It is the common custom in our cities to read the comforting prophecies of Isaiah as the haftarot from Tish'ah B'Av until Rosh HaShanah. On the Sabbath between Rosh HaShanah and Yom Kippur, we read [the passage,] Shuvah Yisrael as the haftarah.

נהגו כל ישראל להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחה. שבת ראשונה מפטירין ״דברי ירמיהו״ וכו׳ (ירמיהו א׳:א׳), שניה ״חזון ישעיהו״ (ישעיהו א׳:א׳), שלישית ״איכה היתה לזונה״ (ישעיהו א׳:כ״א). וכן, שבת שאחר תשעה באב מפטירין ״נחמו נחמו עמי״ (ישעיהו מ׳:א׳). ומנהג פשוט בערינו להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. ושבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים מפטירין ״שובה ישראל״ (הושע י״ד:ב׳):

Rambam Mishneh Torah Seder Tefilot 7רמב"ם משנה תורה סדר תפילות ז׳

(א) המפטיר בנביא מברך לפניה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה י״י הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק. ומברך לאחריה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה מדבר ומקיים אשר כל דבריו האמת והצדק, נאמן אתה הוא י״י אלהינו ונאמנים דבריך דבר מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל נאמן אתה ברוך אתה י״י האל הנאמן בכל דבריו. רחם על ציון כי היא בית חיינו לעגמת נפש תנקום נקם מהרה בימינו ותבנה מהרה ברוך אתה י״י בונה ירושלים. את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה י״י מגן דוד. על התורה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתתה לנו י״י אלהינו לקדושה לכבוד ולתפארת, על הכל אנו מברכין את שמך ברוך אתה י״י מקדש השבת. וביום טוב הוא אומר ועל יום טוב מקרא קודש הזה שנתתה לנו לששון ולשמחה ברוך אתה י״י מקדש ישראל והזמנים. ואם היה שבת ויום טוב כולל שניהן וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. כנוסח שהוא חותם בתפילה בברכה אמצעית באותו היום, כך הוא חותם בברכה אחרונה זו. (ב) העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן, אלו הן, בראשית, ״הן עבדי אתמך בו״ עד ״אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים״ בישעיה (ישעיהו מ״ב:א׳-ט״ז). אלה תולדות נח, ״רני עקרה לא ילדה״ בישעיה עד ״הטו אזנכם ולכו אלי״ (ישעיהו נ״ד:א׳ – נ״ה:ג׳). לך לך, ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ עד ״אני י״י אענם אלהי ישראל לא אעזבם״ בישעיה (ישעיהו מ׳:כ״ה – מ״א:י״ז). וירא אליו, ״ואשה אחת מנשי״ וכו׳ עד ״ותשא את בנה ותצא״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:א׳-ל״ז). ויהיו חיי שרה, תחילת מלכים עד ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״ (מלכים א׳ א׳:א׳-ל״א). ואלה תולדות יצחק, ״משא דבר י״י אל ישראל ביד מלאכי״ עד ״וערבה לי״י״ וכו׳ בתרי עשר (מלאכי א׳:א׳ – ג׳:ד׳). ויצא יעקב, ״ועמי תלואים למשובתי״ וכו׳ עד ״ובנביא העלה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע י״א:ז׳ – י״ב:י״ד). וישלח יעקב, ״חזון עובדיה״ עד סוף ספרו בתרי עשר (עבדיה א׳:א׳-כ״א). וישב יעקב, ״על שלשה פשעי ישראל״ וכו׳ עד ״אריה שאג מי לא יירא״ וכו׳ בתרי עשר (עמוס ב׳:ו׳ – ג׳:ח׳). ויהי מקץ, ״וייקץ שלמה והנה חלום״ וכו׳ עד ״ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל״ במלכים (מלכים א׳ ג׳:ט״ו – ד׳:א׳). ויגש אליו, ״ואתה בן אדם קח לך עץ אחד״ וכו׳ עד ״וידעו הגויים כי אני י״י״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ל״ז:ט״ז-כ״ח). ויחי יעקב, ״ויקרבו ימי דוד למות״ וכו׳ עד ״ושלמה ישב על כסא דוד״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ב׳:א׳-י״ב). ואלה שמות, ״בן אדם הודע את״ וכו׳ עד ״ויצא לך שם בגויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ט״ז:ב׳-י״ד). וארא, ״ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר״ וכו׳ עד ״ביום ההוא אצמיח קרן״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ח:כ״ד – כ״ט:כ״א). בא אל פרעה, ״משא מצרים״ וכו׳ עד ״אשר ברכו י״י צבאות״ בישעיה (ישעיהו י״ט:א׳-כ״ה). ויהי בשלח, שירת דבורה מן ״ויכנע אלהים ביום ההוא״ וכו׳ עד ״ותשקוט הארץ ארבעים שנה״ (שופטים ד׳:כ״ג – ה׳:ל״א). וישמע יתרו, ״בשנת מות המלך עזיהו״ וכו׳ עד ״למרבה המשרה״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו ו׳:א׳ – ט׳:ו׳). ואלה המשפטים, ״הדבר אשר היה אל ירמיהו״ וכו׳ עד ״לא יכרת איש ליונדב בן רכב״ וכו׳ (ירמיהו ל״ד:ח׳ (או: ל״ה:א׳) – ל״ה:י״ט). ויקחו לי תרומה, ״וי״י נתן חכמה לשלמה״ וכו׳ עד ״ושכנתי בתוך בני ישראל״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ה׳:כ״ו – ו׳:י״ג). ואתה תצוה, ״הגד את בית ישראל״ וכו׳ עד ״ורציתי אתכם״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ג:י׳-כ״ז). כי תשא, ״ודבר י״י היה אל אליהו״ וכו׳ עד ״וירכב אחאב וילך יזרעאלה״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:א׳-מ״ה). ויקהל, ״וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור״ עד ״ותתם מלאכת העמודים״ במלכים (מלכים א׳ ז׳:י״ג-כ״ב). אלה פקודי, ״ויעש חירום את הכיורות״ וכו׳ במלכים עד ״והפותות לדלתות הבית הפנימי״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ז׳:מ׳-נ׳). ויקרא, ״עם זו יצרתי לי״ וכו׳ עד ״כה אמר י״י מלך ישראל וגואלו״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו מ״ג:כ״א – מ״ד:ו׳). צו את אהרן, ״עולותיכם ספו על זבחיכם״ וכו׳ עד ״כי באלה חפצתי נאם י״י״ בירמיה (ירמיהו ז׳:כ״א – ט׳:כ״ג). ויהי ביום השמיני, ״ויוסף עוד דוד את כל בחור״ וכו׳ עד ״כל אשר בלבבך לך עשה״ בשמואל (שמואל ב׳ ו׳:א׳ – ז׳:ג׳). אשה כי תזריע, ״ואיש בא מבעל שלישה״ וכו׳ עד ״וילך מאתו כברת ארץ״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:מ״ב – ה׳:י״ט). זאת תהיה, ״ויאמר אלישע״ וכו׳ ״וארבעה אנשים״ וכו׳ ומדלג עד ״ולא השליכם מעל פניו״ וכו׳ במלכים (מלכים ב׳ ז׳:א׳ – ז׳:ג׳ – י״ג:כ״ג). אחרי מות, ״התשפוט התשפוט״ וכו׳ עד ״ונחלת בך לעיני גויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ב:ב׳-ט״ז). קדושים תהיו, ״באו אנשים מזקני ישראל״ וכו׳ עד ״צבי היא לכל הארצות״ ביחזקאל (יחזקאל כ׳:א׳-ט״ו). אמור אל הכהנים, ״והכהנים הלויים בני צדוק״ וכו׳ עד ״כל נבלה״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ד:ט״ו-ל״א). בהר סיני, ״י״י עוזי ומעוזי ומנוסי״ וכו׳ עד ״רפאני י״י וארפא״ בירמיה (ירמיהו ט״ז:י״ט – י״ז:י״ד). אם בחקותי, ״הנבא על רועי ישראל״ וכו׳ עד ״והצלתים מיד העובדים בהם״ ביחזקאל (יחזקאל ל״ד:ב׳-כ״ז). במדבר סיני, ״והיה מספר בני ישראל״ וכו׳ עד ״וארשתיך לי באמונה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע ב׳:א׳-כ״ב). נשא, ״ויהי איש אחד מצרעה״ וכו׳ עד ״ויגדל הנער ויברכהו י״י״ בשופטים (שופטים י״ג:ב׳-כ״ד). בהעלותך, ״רני ושמחי בת ציון״ וכו׳, עד ״ידי זרובבל יסדו״ וכו׳ בתרי עשר (זכריה ב׳:י״ד – ד׳:ט׳). שלח לך, ״וישלח יהושע בן נון״ וכו׳ עד ״וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו״ (יהושע ב׳:א׳-כ״ד). ויקח קרח, ״ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל״ וכו׳ עד ״כי לא יטוש י״י״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ י״א:י״ד – י״ב:כ״ב). זאת חקת, ״ויפתח הגלעדי״ וכו׳ עד ״מימים ימימה״ וכו׳ בשופטים (שופטים י״א:א׳-מ׳). וירא בלק, ״והיה שארית יעקב״ וכו׳ עד ״והצנע לכת עם אלהיך״ בתרי עשר (מיכה ה׳:ו׳ – ו׳:ח׳). פינחס, ״ויד י״י היתה אל אליהו״ וכו׳ עד ״ויקם וילך אחרי אליהו״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:מ״ו – י״ט:כ״א). ראשי המטות, ״ויתן משה למטה בני ראובן״ וכו׳ עד ״ויחלקו את הארץ״ ביהושע (יהושע י״ג:ט״ו – י״ד:ה׳). אלה מסעי, ״אלה הנחלות״ וכו׳ עד ״ויתנו בני ישראל ללויים״ ביהושע (יהושע י״ט:נ״א – כ״א:ג׳). אלה הדברים, ״ואלה הדברים אשר דבר י״י אל ישראל ואל יהודה״ וכו׳ עד ״והייתם לי לעם״ בירמיה (ירמיהו ל׳:ד׳-כ״ב). ואתחנן, ״ואתפלל אל י״י אחרי תתי״ וכו׳ עד ״שדות בכסף יקנו״ וכו׳ בירמיה (ירמיהו ל״ב:ט״ז-מ״ד). והיה עקב, ״הלוך וקראת באזני ירושלים״ וכו׳ עד ״והתברכו בו גויים ובו יתהללו״ בירמיה (ירמיהו ב׳:ב׳ – ד׳:ב׳). ראה אנכי, ״הנה ימים באים נאם י״י והקימותי לדוד צמח צדיק״ וכו׳ עד ״אם יסתר איש במסתרים״ בירמיה (ירמיהו כ״ג:ה׳-כ״ד). שופטים, ״ויהי כאשר זקן שמואל״ וכו׳ עד ״ויאמר שמואל אל אנשי ישראל״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ ח׳:א׳-כ״ב). כי תצא, ״ויאספו פלשתים את מחניהם״ וכו׳ עד ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וי״י עמו״ בשמואל (שמואל א׳ י״ז:א׳ – י״ח:י״ד). והיה כי תבוא, ״אז יבנה יהושע מזבח״ וג׳ עד ״ולא היה כיום ההוא״ וכו׳ (יהושע ח׳:ל׳ – י׳:י״ד). אתם נצבים, ״ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל״ וכו׳ עד ״כרמים וזיתים אשר לא נטעתם״ וכו׳ (יהושע כ״ד:א׳-י״ג). האזינו, ״ולקחתי אני מצמרת הארז״ וכו׳ עד ״והשיבו וחיו״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל י״ז:כ״ב – י״ח:ל״ב). וזאת הברכה, ״ויהי אחרי מות משה עבד י״י״ וכו׳ ומדלג עד ״ויהי י״י את יהושע״ וכו׳ (יהושע א׳:א׳ – ו׳:כ״ז). (ג) כל שבת שקורין בה שתי פרשיות, מפטירין מענין פרשה אחרונה, וזה הוא המנהג ברוב המקומות. וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. בשבת שאחר תשעה באב, ״נחמו נחמי עמי״ וכו׳ (ישעיהו מ׳:א׳), בשניה ״ותאמר ציון עזבני י״י״ וכו׳ (ישעיהו מ״ט:י״ד), בשלישית, ״עניה סוערה״ וכו׳ (ישעיהו נ״ד:י״א), ברביעית, ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״ וכו׳ (ישעיהו נ״א:י״ב), בחמישית, ״רני עקרה לא ילדה״ (ישעיהו נ״ד:א׳), בשישית, ״קומי אורי כי בא אורך״ (ישעיהו ס׳:א׳), בשביעית, ״שוש אשיש״ וכו׳ (ישעיהו ס״א:י׳).

Meiri Megillah 31bמאירי מגילה ל״א:

ר״ח אב שחל בשבת מפטירין בחזון ישעיהו ועכשיו נהגו להפטיר כן בכל שבת שלפני ט׳ באב וט׳ באב עצמו קורין בכי תוליד בנים ומפטירין באסוף אסיפם במעמדות קורין במעשה בראשית שאלמלא קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ ומ״מ יי׳ יראה ללבב וכשאין קרבנות זכירתן עולה לנו במקום הקרבתן שלא הקרבן מכפר אלא התשובה הבאה בסבתו והרי אף הזכירה משמשת כך ואף התפלה עומדת להם בזו: לעולם יהא אדם רך ואל יתמיד בשררה וילמד אדם ממדת קונו שכל מקום שאתה מוצא גבורתו שם אתה מוצא ענותנותו ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים: מה שביארנו במשנה שאין מפסיקין בקללות דוקא של ת״כ אבל משנה תורה פוסק מה בין אלו לאלו הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן [והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרו] ר״ל בלשון עצמו מ״מ עכשו נהגו שלא להפסיק אף באלו עזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת״כ קודם עצרת ושל משנה תורה קודם ר״ה כדי שתכלה שנה וקללותיה: לעולם יהא אדם שומע לעצת גדוליו אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה: