ההפטרה1 – "וערבה" (מלאכי ג׳:ד׳ – מלאכי ג׳:כ״ד ומדלגים למפרע וחוזרים ומסיימים במלאכי ג׳:כ״ג) המקור הקדום להפטרה הוא בספר הפרדס והובא באור זרוע ובכמה חומשי אשכנז בכתב יד וכמעט כל החומשים בדפוס.
סיבות בחירת ההפטרה – כדי להזכיר בשורת אליהו (מלאכי ג׳:כ״ג) בניסן שעתידים להגאל , או כדי להזהיר את העם על ביעור מעשרות (מלאכי ג׳:י׳) שחלה בפסח, או כהפטרה אלטרניטיבית לפרשת צו כדי לא להפטיר הפטרת " עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם" (ירמיהו ז׳:כ״א) בשבת הגדול או לחילופין בערב פסח.
וריאציה אחרת של מנהג זה
חומש אשכנזי אחד בכתב יד2 – ההפטרה מסתיימת במלאכי ג׳:כ״ד בלי הוספה.
המנהגים השונים לגבי קריאת הפטרה זו
מפטירים אותה בכל שבת הגדול – כך הובא במהר"א קלויזנר,3 מהר"א טירנא,4 מהרי"ל (סדר חילוקי הפטרות) , תפארת אדם, מנהג אוסטרהא,5 האיטליה (איטלקים6 ואשכנזים,7 אמסטרדם (ספרדים)8 ברעסלאו9 ברלין (בית מדרש הישן),10 ג'רבא,11 גרדאייא,12 וורצבורג,13 וורצבורג,14 לבוב, לוב,15 ליוורנו,16 מיץ,17 מרוקו (רוב המקומות),18 רגנשבורג, תימן (שאמי),19 וחסידיות באבוב,20 ביאלא21 זידוטשוב,22 נאוואמינסק,23 סאטמאר24, ספינקא25 וסקווירא26, צאנז 27, ושינאווא28
מפטירים אותה רק כשחל ערב פסח בשבת; אחרת קוראים את ההפטרה לפרשת השבוע – כך הוא במנגי ר"א חילדיק,29בשולחן ערוך הרב אורח חיים ת״ל:ג׳ בבאר היטב אורח חיים ת״ל:א׳, קיצור שלחן ערוך, ולפי מנהג אלג'יר,30 אמסטרדם (אשכנזים)31 בודאפסט, בעכאפהען,32 ברלין,33 מגנצא (בתקופות שונות)34 פאס,35 פיעטרקוב, פראג,36 פרנקפורט אם מיין (בתקופות שונות), פרעסבורג,37 , תונס,38 וחסידיות בעלזא,39 דינוב, וחב"ד.40
לא מפטירים הפטרה מיוחדת לשבת הגדול בכלל ותמיד קוראים את ההפטרה לפרשת השבוע – כך מנהג איזמיר,41 וורמיזא,42 מגנצא (בתקופות שונות),43 פרנקפורט אם מיין (בתקופות שונות)44 ותימן (בלאדי)45
מפטירים אותה אלא אם כן חלה ערב פסח בשבת; אז קוראים את ההפטרה לפרשת השבוע – דעת הגר"א46 , מקומות בליטא47
מפטירים אותה אלא אם כן חלה בשבת הגדול בפרשת מצורע – דעת מהר"ח אור זרוע48