Haftarat Simchat Torah/5

EN/HEע/E

Haftarat Simchat Torah

Sources

Yehoshua 1יהושע א׳

(1) Now it came to pass after the death of Moses the servant of Hashem, that Hashem spoke to Joshua, the son of Nun, Moses' minister, saying, (2) "Moses, My servant, is dead; now therefore arise, go over this Jordan, you, and all this people, to the land which I give to them, to the Children of Israel. (3) Every place that the sole of your foot shall tread upon, to you have I given it, as I spoke to Moses. (4) From the wilderness, and this Lebanon, even to the great river, the river Euphrates, all the land of the Hittites, and to the Great Sea toward the going down of the sun, shall be your border. (5) No man shall be able to stand before you all the days of your life. As I was with Moses, so I will be with you; I will neither fail you nor forsake you. (6) Be strong and of good courage; for you will cause this people to inherit the land which I swore to their fathers to give them. (7) Only be strong and very courageous, to observe to do according to all the law which Moses My servant commanded you; turn not from it to the right hand or to the left, that you may have good success wherever you go. (8) This book of the law shall not depart from your mouth, but you shall meditate on it day and night, that you may observe to do according to all that is written in it; for then you shall make your ways prosperous, and then you shall have good success. (9) Have not I commanded you? Be strong and of good courage; do not be frightened and do not be dismayed, for Hashem your God is with you wherever you go." (10) Then Joshua commanded the officers of the people, saying, (11) "Pass through the midst of the camp and command the people, saying, 'Prepare for yourselves victuals; for within three days you are to pass over this Jordan, to go in to possess the land, which Hashem your God gives you to possess it.'" (12) And to the Reubenites, and to the Gadites, and to the half-tribe of Manasseh, Joshua spoke, saying, (13) "Remember the word which Moses the servant of Hashem commanded you, saying, 'Hashem your God gives you rest, and will give you this land. (14) Your wives, your little ones, and your cattle shall abide in the land which Moses gave you beyond the Jordan, but you shall pass over before your brethren armed, all the mighty men of valor, and you shall help them, (15) until Hashem have given your brethren rest, as to you, and they also have possessed the land which Hashem your God gives them. Then you shall return to the land of your possession, and possess it, which Moses the servant of Hashem gave you beyond the Jordan toward the sunrise.'" (16) And they answered Joshua, saying, "All that you have commanded us we will do, and wherever you send us we will go. (17) According as we heeded Moses in all things, so will we heed you; only Hashem your God be with you, as He was with Moses. (18) Whoever shall rebel against your commandment and shall not heed your words in all that you command him, he shall be put to death; only be strong and of good courage."

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד י״י וַיֹּאמֶר י״י אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר. (ב) מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכׇל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (ג) כׇּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה. (ד) מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם. (ה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. (ו) חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם. (ז) רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (ח) לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל. (ט) הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ י״י אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. (י) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר. (יא) עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר י״י אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ. (יב) וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. (יג) זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד י״י לֵאמֹר י״י אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם וְנָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. (יד) נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם. (טו) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ י״י לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר י״י אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד י״י בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. (טז) וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כׇּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ. (יז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה י״י אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה. (יח) כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ.

Yehoshua 1:1-3יהושע א׳:א׳-ג׳

(1) Now it came to pass after the death of Moses the servant of Hashem, that Hashem spoke to Joshua, the son of Nun, Moses' minister, saying, (2) "Moses, My servant, is dead; now therefore arise, go over this Jordan, you, and all this people, to the land which I give to them, to the Children of Israel. (3) Every place that the sole of your foot shall tread upon, to you have I given it, as I spoke to Moses.

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד י״י וַיֹּאמֶר י״י אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר. (ב) מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכׇל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (ג) כׇּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה.

Yehoshua 6:1יהושע ו׳:א׳

Now Jericho was tightly shut up because of the Children of Israel; none went out, and none came in.

וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.

Yehoshua 6:27יהושע ו׳:כ״ז

So Hashem was with Joshua; and his fame was in all the land.

וַיְהִי י״י אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שׇׁמְעוֹ בְּכׇל הָאָרֶץ.

Melakhim I 7:51מלכים א ז׳:נ״א

Thus all the work that King Solomon performed in the house of Hashem was finished. And Solomon brought in the things which David his father had dedicated, the silver, and the gold, and the vessels, and put them in the treasuries of the house of Hashem.

וַתִּשְׁלַם כׇּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית י״י וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קׇדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית י״י.

Melakhim I 8:1-21מלכים א ח׳:א׳-כ״א

(1) Then Solomon assembled the elders of Israel and all the heads of the tribes, the princes of the fathers' houses of the Children of Israel, to King Solomon in Jerusalem, to bring up the ark of the covenant of Hashem out of the city of David, which is Zion. (2) And all the men of Israel assembled themselves to King Solomon at the festival, in the month Ethanim, which is the seventh month. (3) And all the elders of Israel came, and the priests took up the ark. (4) And they brought up the ark of Hashem, and the tent of meeting, and all the holy vessels that were in the Tent; the priests and the Levites brought them up. (5) And King Solomon and all the congregation of Israel that were assembled to him, were with him before the ark, sacrificing sheep and oxen that could not be counted or numbered for multitude. (6) And the priests brought the ark of the covenant of Hashem to its place, into the inner sanctuary of the house, to the Holy of Holies, under the wings of the cherubim. (7) For the cherubim spread forth their wings over the place of the ark, and the cherubim covered the ark and its poles above. (8) And the poles were so long that the ends of the poles were seen from the holy place, before the inner sanctuary, but they could not be seen without; and there they are to this day. (9) There was nothing in the ark save the two tables of stone which Moses put there at Horeb, when Hashem made a covenant with the Children of Israel when they came out of the land of Egypt. (10) And it came to pass, when the priests had come out of the holy place, that the cloud filled the house of Hashem, (11) so that the priests could not stand to serve because of the cloud; for the glory of Hashem filled the house of Hashem. (12) Then Solomon said, "The Lord has said that He would dwell in the thick darkness. (13) I have surely built You a house of habitation, a place for You to dwell in forever." (14) And the king turned his face about, and he blessed the entire congregation of Israel; and the entire congregation of Israel stood. (15) And he said, "Blessed be Hashem, the God of Israel, who spoke with His mouth to David my father, and has fulfilled it with His hand, saying, (16) 'Since the day that I brought forth My people Israel out of Egypt, I chose no city out of all the tribes of Israel to build a house, that My name might be there; but I chose David to be over My people Israel.' (17) Now it was in the heart of David my father to build a house for the name of Hashem, the God of Israel. (18) But Hashem said to David my father, 'Because it was in your heart to build a house for My name, you did well that it was in your heart; (19) nevertheless you shall not build the house; but your son that shall come forth out of your loins, he shall build the house for My name.' (20) And Hashem has established His word that He spoke; for I have risen up in place of David my father, and I sit on the throne of Israel as Hashem promised, and I have built the house for the name of Hashem, the God of Israel. (21) And have I set there a place for the ark, in which is the covenant of Hashem, which He made with our fathers when He brought them out of the land of Egypt."

(א) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כׇּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ͏ִם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית י״י מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. (ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. (ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן. (ד) וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן י״י וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כׇּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. (ה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכׇל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. (ו) וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית י״י אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. (ז) כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה. (ח) וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (ט) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת י״י עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (י) וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית י״י. (יא) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד י״י אֶת בֵּית י״י. (יב) אָז אָמַר שְׁלֹמֹה י״י אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. (יג) בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. (יד) וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכׇל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד. (טו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר. (טז) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. (יז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (יח) וַיֹּאמֶר י״י אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ. (יט) רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. (כ) וַיָּקֶם י״י אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י״י וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (כא) וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית י״י אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Melakhim I 8:22-24מלכים א ח׳:כ״ב-כ״ד

(22) And Solomon stood before the altar of Hashem in the presence of all the congregation of Israel, and he spread forth his hands toward heaven. (23) He said, "O Lord, the God of Israel, there is no God like You in heaven above or on earth beneath who keeps covenant and mercy with Your servants that walk before You with all their heart; (24) who has kept with Your servant David my father that which You promised him. You spoke with Your mouth and have fulfilled it with Your hand, as it is this day.

(כב) וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח י״י נֶגֶד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם. (כג) וַיֹּאמַר י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכׇל לִבָּם. (כד) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה.

Melakhim I 8:22-32מלכים א ח׳:כ״ב-ל״ב

(22) And Solomon stood before the altar of Hashem in the presence of all the congregation of Israel, and he spread forth his hands toward heaven. (23) He said, "O Lord, the God of Israel, there is no God like You in heaven above or on earth beneath who keeps covenant and mercy with Your servants that walk before You with all their heart; (24) who has kept with Your servant David my father that which You promised him. You spoke with Your mouth and have fulfilled it with Your hand, as it is this day. (25) Now therefore, O Lord, the God of Israel, keep with Your servant David my father that which You have promised him saying, 'There shall not lack from you a man in My sight to sit on the throne of Israel, as long as your children keep to their way, to walk before Me as you have walked before Me.' (26) Now therefore, O God of Israel, let Your word, please, be verified, which You spoke to Your servant David my father. (27) For will God truly dwell on earth? Behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain You; how much less this house that I have built! (28) Yet, have regard for the prayer of Your servant and to his supplication, O Hashem, my God, to listen to the cry and to the prayer which Your servant prays before You this day; (29) that Your eyes may be open toward this house night and day, toward the place of which You have said, 'My name shall be there'; to listen to the prayer which Your servant shall pray toward this place. (30) And listen to the supplication of Your servant and of Your people Israel when they shall pray toward this place; yes, hear in Your dwelling-place, in heaven; and when You hear, forgive. (31) If a man sins against his neighbor, and an oath is exacted of him to cause him to swear, and he comes and swears before Your altar in this house; (32) then, hear in heaven, and do, and judge Your servants, condemning the wicked, to bring his way upon his own head, and justifying the righteous, to give him according to his righteousness.

(כב) וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח י״י נֶגֶד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם. (כג) וַיֹּאמַר י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכׇל לִבָּם. (כד) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה. (כה) וְעַתָּה י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי. (כו) וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֶן נָא [דְּבָרְךָ] (דבריך) אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי. (כז) כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. (כח) וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ י״י אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם. (כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. (ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ. (לא) אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה. (לב) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.

Melakhim I 8:22-53מלכים א ח׳:כ״ב-נ״ג

(22) And Solomon stood before the altar of Hashem in the presence of all the congregation of Israel, and he spread forth his hands toward heaven. (23) He said, "O Lord, the God of Israel, there is no God like You in heaven above or on earth beneath who keeps covenant and mercy with Your servants that walk before You with all their heart; (24) who has kept with Your servant David my father that which You promised him. You spoke with Your mouth and have fulfilled it with Your hand, as it is this day. (25) Now therefore, O Lord, the God of Israel, keep with Your servant David my father that which You have promised him saying, 'There shall not lack from you a man in My sight to sit on the throne of Israel, as long as your children keep to their way, to walk before Me as you have walked before Me.' (26) Now therefore, O God of Israel, let Your word, please, be verified, which You spoke to Your servant David my father. (27) For will God truly dwell on earth? Behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain You; how much less this house that I have built! (28) Yet, have regard for the prayer of Your servant and to his supplication, O Hashem, my God, to listen to the cry and to the prayer which Your servant prays before You this day; (29) that Your eyes may be open toward this house night and day, toward the place of which You have said, 'My name shall be there'; to listen to the prayer which Your servant shall pray toward this place. (30) And listen to the supplication of Your servant and of Your people Israel when they shall pray toward this place; yes, hear in Your dwelling-place, in heaven; and when You hear, forgive. (31) If a man sins against his neighbor, and an oath is exacted of him to cause him to swear, and he comes and swears before Your altar in this house; (32) then, hear in heaven, and do, and judge Your servants, condemning the wicked, to bring his way upon his own head, and justifying the righteous, to give him according to his righteousness. (33) When Your people Israel are smitten down before the enemy, when they sin against You, if they turn again to You, and confess Your name, and pray and make supplication to You in this house; (34) hear in heaven, and forgive the sin of Your people Israel, and bring them back to the land which You gave to their fathers. (35) When heaven is shut up, and there is no rain, when they sin against You; if they pray toward this place, and confess Your name, and turn from their sin when You afflict them, (36) then hear in heaven and forgive the sin of Your servants and of Your people Israel, for you shall teach them the good way in which they should walk; and send rain upon Your land, which You have given to Your people for an inheritance. (37) If there is famine in the land, if there is pestilence, if there is blight or mildew, locust or grasshopper; if their enemy besieges them in their gated lands; whatever plague, whatever sickness there be; (38) whatever prayer and supplication which is made by any man of all Your people Israel, every man knowing the affliction of his own heart, and he spread forth his hands toward this house; (39) then hear in heaven Your dwelling-place, and forgive, and do, and render to every man according to all his ways, whose heart You know — for only You know the hearts of all the children of men — (40) that they may fear You all the days that they live in the land which You gave to our fathers. (41) And also the stranger that is not of Your people Israel, when he shall come out of a far country for Your name's sake — (42) for they shall hear of Your great name, and of Your mighty hand, and of Your outstretched arm — when he shall come and pray toward this house, (43) hear in heaven, Your dwelling-place, and do according to all that the stranger calls to You for; that all the peoples of the earth may know Your name, to fear You, as does Your people Israel, and that they may know that Your name is called upon this house which I have built. (44) If Your people go out to battle against their enemy, by whatever way You shall send them, and they pray to Hashem toward the city which You have chosen, and toward the house which I have built for Your name, (45) then hear in heaven their prayer and their supplication, and render their judgment. (46) If they sin against You — for there is no man that does not sin — and You get angry with them, and deliver them to the enemy, so that they take them away captive to the land of the enemy, far or near; (47) yet if they shall repent in the land in which they are taken captive, and turn back, and make supplication to You in the land of those that took them captive, saying, 'We have sinned, and have done iniquitously, we have dealt wickedly;' (48) if they return to You with all their heart and with all their soul in the land of their enemies, who took them captive, and pray to You toward their land which You gave to their fathers, the city which You have chosen, and the house which I have built for Your name; (49) then hear their prayer and their supplication in heaven Your dwelling-place, and render their judgment; (50) and forgive Your people who have sinned against You, and all their transgressions in which they have transgressed against You; and give them compassion before those who took them captive, that they may have compassion on them; (51) for they are Your people, and Your inheritance, which You brought forth out of Egypt, from the midst of the iron furnace; (52) that Your eyes may be open to the supplication of Your servant, and to the supplication of Your people Israel, to listen to them whenever they cry to You. (53) For You set them apart from among all the peoples of the earth to be Your inheritance, as You spoke by the hand of Moses Your servant, when You brought our fathers out of Egypt, O Lord God."

(כב) וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח י״י נֶגֶד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם. (כג) וַיֹּאמַר י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכׇל לִבָּם. (כד) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה. (כה) וְעַתָּה י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי. (כו) וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֶן נָא [דְּבָרְךָ] (דבריך) אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי. (כז) כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. (כח) וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ י״י אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם. (כט) לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. (ל) וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ. (לא) אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה. (לב) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ. (לג) בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה. (לד) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם. (לה) בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם. (לו) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה. (לז) רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כׇּל נֶגַע כׇּל מַחֲלָה. (לח) כׇּל תְּפִלָּה כׇל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכׇל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. (לט) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכׇל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כׇּל בְּנֵי הָאָדָם. (מ) לְמַעַן יִרָאוּךָ כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ. (מא) וְגַם אֶל הַנׇּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. (מב) כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. (מג) אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנׇּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. (מד) כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל י״י דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ. (מה) וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. (מו) כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה. (מז) וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. (מח) וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכׇל לְבָבָם וּבְכׇל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר [בָּנִיתִי] (בנית) לִשְׁמֶךָ. (מט) וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. (נ) וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכׇל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם. (נא) כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל. (נב) לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קׇרְאָם אֵלֶיךָ. (נג) כִּי אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה.

Melakhim I 8:22מלכים א ח׳:כ״ב

And Solomon stood before the altar of Hashem in the presence of all the congregation of Israel, and he spread forth his hands toward heaven.

וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח י״י נֶגֶד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם.

Melakhim I 8:30מלכים א ח׳:ל׳

And listen to the supplication of Your servant and of Your people Israel when they shall pray toward this place; yes, hear in Your dwelling-place, in heaven; and when You hear, forgive.

וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ.

Melakhim I 8:32מלכים א ח׳:ל״ב

then, hear in heaven, and do, and judge Your servants, condemning the wicked, to bring his way upon his own head, and justifying the righteous, to give him according to his righteousness.

וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.

Melakhim I 8:36מלכים א ח׳:ל״ו

then hear in heaven and forgive the sin of Your servants and of Your people Israel, for you shall teach them the good way in which they should walk; and send rain upon Your land, which You have given to Your people for an inheritance.

וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה.

Melakhim I 8:43מלכים א ח׳:מ״ג

hear in heaven, Your dwelling-place, and do according to all that the stranger calls to You for; that all the peoples of the earth may know Your name, to fear You, as does Your people Israel, and that they may know that Your name is called upon this house which I have built.

אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנׇּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.

Bavli Megillah 31aבבלי מגילה ל״א.

they read the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 26). One should not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. On Mondays, and on Thursdays, and on Shabbat during the afternoon service, they read in accordance with the regular weekly order, i.e., they proceed to read the first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. However, these readings are not counted as a progression in the reckoning of reading the Torah portions, i.e., they do not proceed on Monday to read the section that immediately follows the section read on Shabbat during the afternoon, and then the following section on Thursday. Rather, until the reading on the following Shabbat morning, they return to and read the same first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. On Festivals and holidays, they read a portion relating to the character of the day, as it is stated: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44), which indicates that part of the mitzva of the Festivals is that the people should read the portion relating to them, each one in its appointed time. GEMARA: The Sages taught in a baraita: On the first day of Passover, the congregation reads from the portion of the Festivals (Leviticus 22:26–23:44), and they read as the haftara the account of the Passover celebrated at Gilgal (Joshua 5:2–14). The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two Festival days of Passover, on the first day they read as the haftara the account of the Passover celebrated at Gilgal, and on the next day they read from the account of the Passover observed by Josiah (II Kings 23). The baraita continues: And on the other days of Passover, one collects and reads from various Torah portions of matters relating to Passover. The Gemara asks: What are these portions? Rav Pappa said: A mnemonic for them is mem, alef, peh vav. Each letter stands for a different reading: Mem for the portion of: “Draw out [mishkhu] and take your lambs” (Exodus 12:21–51); alef for the portion of “If [im] you lend money to any of My people” (Exodus 22:24–23:19); peh for the portion of “Hew [pesol] for yourself” (Exodus 34:1–26); and vav for the portion “And the Lord spoke [vaydabber]” (Numbers 9:1–14). The baraita continues: On the last Festival day of Passover, they read the portion of “And it came to pass, when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17–15:26), because it includes the account of the splitting of the Red Sea, and they read as the haftara the portion “And David spoke” (II Samuel 22), which is the song of David. And in the Diaspora, on the next day, the eighth day of Passover, they read the portion “All the firstborns” (Deuteronomy 15:19–16:17), and they read as the haftara the portion of “This very day” (Isaiah 10:32–12:6), because it discusses the downfall of Sennacherib, which occurred on the night of Passover. Abaye said: And nowadays, on the eight days of Passover in the Diaspora, everyone is accustomed to read portions that are indicated by the mnemonic phrase: Draw the bull, sanctify with money, hew in the wilderness, send the firstborn. This alludes to the following portions: “Draw out and take your lambs” (Exodus 12:21–51) and “A bull or a sheep” (Leviticus 22:26–23:44); “Sanctify to Me all the firstborn” (Exodus 13:1–16) and “If you lend money to any of My people” (Exodus 22:24–23:19); “Hew for yourself” (Exodus 34:1–26) and “And the Lord spoke to Moses in the wilderness of Sinai” (Numbers 9:1–14); “And it came to pass, when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17–15:26) and “All the firstborns” (Deuteronomy 15:19–16:17). The baraita continues: On Shavuot they read the portion of “Seven weeks,” and they read as the haftara from Habakkuk, chapter 2, since it mentions the giving of the Torah at Sinai. Others say: They read the portion of “In the third month” (Exodus 19:1–20:23), which describes the giving of the Torah, and they read as the haftara from the account of the Divine Chariot (Ezekiel 1). The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two days of Shavuot, we act in accordance with both opinions, but in the reverse order. On the first day they read the portion of “In the third month,” and on the second day they read the portion of “Seven weeks.” The baraita continues: On Rosh HaShana they read the portion of “On the seventh month on the first of the month” (Numbers 29:1–6) and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?” (Jeremiah 31:1–20), as it contains the verse: “I earnestly remember him still,” which recalls God’s love for His people. And some say that they read “And the Lord visited Sarah” (Genesis 21), which describes how God blessed her that she should have a child, and, according to tradition, God blessed her on Rosh HaShana. And they read as the haftara from the account of Hannah (I Samuel 1:1–2:10), who, according to tradition, was also blessed on Rosh HaShana that she should have a child. The Gemara comments: And nowadays, when there are two days of Rosh HaShana, on the first day they read Genesis 21 in accordance with the opinion cited as: Some say. And on the next day they read “And God tested Abraham” (Genesis 22), in order to mention the merit of the binding of Isaac on the day of God’s judgment, and they read as the haftara “Is Ephraim My dear son?” The baraita continues: On Yom Kippur they read the portion of “After the death” (Leviticus 16), and they read as the haftara the portion of “For thus says the High and Lofty One” (Isaiah 57:14–58:14), which deals with fasting and repentance. And during the afternoon service they read from the portion detailing forbidden sexual relations (Leviticus 18) to convey the severity of these transgressions, so that if anyone transgressed any of these prohibitions he will repent on Yom Kippur. And they read as the haftara the book of Jonah, which mentions the repentance of the people of Nineveh. Having mentioned the haftara read on Yom Kippur, the Gemara cites that which Rabbi Yoḥanan said: Wherever you find a reference in the Bible to the might of the Holy One, Blessed be He, you also find a reference to His humility adjacent to it. Evidence of this fact is written in the Torah, repeated in the Prophets, and stated a third time in the Writings. It is written in the Torah: “For the Lord your God is the God of gods and the Lord of lords” (Deuteronomy 10:17), and it is written immediately afterward: “He executes the judgment of the fatherless and widow” (Deuteronomy 10:18), displaying his humility in caring for even the weakest parts of society. It is repeated in the Prophets: “For thus says the High and Lofty One that inhabits eternity, Whose name is sacred” (Isaiah 57:15), and it is written immediately afterward: “In the high and holy place I dwell with him that is of a contrite and humble spirit, to revive the spirit of the humble, and to revive the heart of the contrite ones” (Isaiah 57:15). It is stated a third time in the Writings, as it is written: “Extol Him Who rides upon the clouds, Whose name is the Lord” (Psalms 68:5), and it is written immediately afterward: “A father of the fatherless, and a judge of widows” (Psalms 68:6). The baraita continues: On the first Festival day of Sukkot, they read from the portion of the Festivals found in Leviticus (Leviticus 22:26–23:44), and they read as the haftara the portion of “Behold the day of the Lord comes” (Zechariah 14), which mentions the festival of Sukkot. The Gemara comments: And nowadays, in the Diaspora, when there are two Festival days of Sukkot, on the next day, they read the same Torah portion. But what do they read as the haftara? They read the portion of “And all the men of Israel assembled themselves to King Solomon” (I Kings 8:2–21), which describes events that took place on the festival of Sukkot. The baraita continues: And on all the other days of Sukkot, they read selections from the portion of the offerings of Sukkot found in the book of Numbers, chapter 29. On the last Festival day of Sukkot, i.e., the Eighth Day of Assembly, they read the portion of “All the firstborns,” starting with the portion of “You shall tithe,” since it includes many mitzvot and statutes relating to gifts for the poor, who should be helped during this period of rejoicing, and it concludes with the halakhot governing firstborns (Deuteronomy 14:22–16:17). And they read as the haftara the portion of “And it was so, that when Solomon had made an end of praying” (I Kings 8:54–9:1), which occurred on that day. On the next day, the second day of the Eighth Day of Assembly in the Diaspora, they read the portion of “And this is the blessing” (Deuteronomy, chapters 33–34) until the end of the Torah, and they read as the haftara “And Solomon stood” (I Kings 8:22–53). Rav Huna said that Rav said: When Shabbat occurs on one of the intermediate days of a Festival, whether on Passover or on Sukkot, they read the Torah portion of “See, You say to me” (Exodus 33:12–34:26), as it includes the halakhot of the Festivals and the intermediate days. They read as the haftara, on Passover, from the portion of the dry bones (Ezekiel 37:1–14), which portrays redemption from servitude, and on Sukkot they read “And it shall come to pass on that day when Gog shall come” (Ezekiel 38:18–39:16), which speaks of the future redemption. The baraita continues: On each day of Hanukkah they read a selection from the portion of the dedication of the altar by the tribal princes (Numbers 7), and they read as the haftara from the portion of the lamps of Zechariah (Zechariah 2:14–4:7). The Gemara comments: And if it occurs that there are two Shabbatot during Hanukkah, on the first Shabbat they read from the portion of the lamps of Zechariah, and on the latter one they read from the portion of the lamps of Solomon (I Kings 7:40–50), which discusses the lamps in the Temple. The baraita continues: On Purim they read the portion of “And Amalek came” (Exodus 17:8–16). On the New Moon they read the portion of “And in the beginnings of your month” (Numbers 28:11–15). When the New Moon occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that concludes with “And it shall come to pass that every New Moon, and every Shabbat, shall all flesh come to bow down on the ground before Me” (Isaiah 66), as it mentions both Shabbat and the New Moon. When the New Moon occurs on Sunday, on the previous day, i.e., Shabbat, they read as the haftara the portion of “And Jonathan said to him: Tomorrow is the New Moon” (I Samuel 20:18–42), which describes events that took place on the eve of the New Moon. Rav Huna said:

ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן. בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולים להם מן החשבון. שנאמר {ויקרא כ״ג:מ״ד} וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו.: גמ׳: ת״ר בפסח קורין בפרשת מועדות ומפטירין בפסח {יהושע ה׳:י׳} גלגל והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא בפסח גלגל ולמחר בפסח {מלכים ב כ״ג:ט״ז-ל״ד} יאשיהו. ושאר ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח מאי היא אמר רב פפא מאפ״ו סימן. יום טוב האחרון של פסח קורין {שמות י״ג:י״ז} ויהי בשלח ומפטירין {שמואל ב כ״ב:א׳} וידבר דוד ולמחר {דברים ט״ו:י״ט} כל הבכור ומפטירין {ישעיהו י׳:ל״ב} עוד היום. אמר אביי והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. בעצרת {דברים ט״ז:ט׳} שבעה שבועות ומפטירין {חבקוק ג׳:א׳} בחבקוק אחרים אומרים {שמות י״ט:א׳} בחדש השלישי ומפטירין {יחזקאל א׳:א׳} במרכבה והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרוייהו ואיפכא. בראש השנה {במדבר כ״ט:א׳} בחדש השביעי ומפטירין {ירמיהו ל״א:י״ט} הבן יקיר לי אפרים ויש אומרים {בראשית כ״א:א׳} וה׳ פקד את שרה ומפטירין {שמואל א ב׳:א׳} בחנה. והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש אומרים למחר {בראשית כ״ב:א׳} והאלהים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר. ביוה״כ קורין {ויקרא ט״ז:א׳} אחרי מות ומפטירין {ישעיהו נ״ז:ט״ו} כי כה אמר רם ונשא ובמנחה קורין בעריות ומפטירין ביונה. אמר ר׳ יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב״ה אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה {דברים י׳:י״ז} כי ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה שנוי בנביאים {ישעיהו נ״ז:ט״ו} כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו׳ וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח משולש בכתובים דכתיב {תהלים ס״ח:ה׳} סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות. יו״ט הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ומפטירין {זכריה י״ד:א׳} הנה יום בא לה׳ והאידנא דאיכא תרי יומי למחר מיקרא ה״נ קרינן אפטורי מאי מפטירין {מלכים א ח׳:ב׳} ויקהלו אל המלך שלמה. ושאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג יו״ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין {מלכים א ט׳:א׳} ויהי ככלות שלמה למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין {מלכים א ח׳:כ״ב} ויעמד שלמה. אמר רב הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות מקרא קרינן {שמות ל״ג:י״ב} ראה אתה אפטורי בפסח {יחזקאל ל״ז:ד׳} העצמות היבשות ובסוכות {יחזקאל ל״ח:י״ח} ביום בא גוג. בחנוכה בנשיאים ומפטירין {זכריה ב׳:י״ד} בנרות דזכריה ואי מיקלעי שתי שבתות קמייתא בנרות דזכריה בתרייתא {מלכים א ז׳:מ׳} בנרות שלמה. בפורים {שמות י״ז:ח׳} ויבא עמלק בראשי חדשים {במדבר כ״ח:י״א} ובראשי חדשיכם ראש חדש שחל להיות בשבת מפטירין {ישעיה ס״ו:כ״ג} והיה מדי חדש בחדשו חל להיות באחד בשבת מאתמול מפטירין {שמואל א כ׳:י״ח} ויאמר לו יהונתן מחר חדש. אמר רב הונא

Rif Megillah 11aרי״ף מגילה י״א.

קורין בכל יום ויום עד יום שביעי: {בבלי מגילה לא ע״א} ביום טוב האחרון של חג {דברים טו:יט} כל הבכור ומפטירין {מלכים א ח:נד} ויהי ככלות שלמה ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטירין {מלכים א ח:כב} ויעמוד שלמה לפני מזבח יי׳י. {גאונים} ס״א {יהושע א:א} ויהי אחרי מות משה: אמר רב נחמן בר אבה שבת שחלה להיות בחולו של-מועד בין בניסן בין בתשרי מקרא קרינן {שמות לג:יב} ראה אתה אומר אלי אפטורי (מפטרינן) בניסן {יחזקאל לז:ד} העצמות היבשות בחג בתשרי {יחזקאל לח:יח} והיה ביום ההוא ביום בוא גוג: {משנה מגילה ג:ו} מתני׳ בחנוכה בנשיאים בפורים {שמות יז:ח} ויבא עמלק בראשי חדשים {במדבר כח:יא} ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית בתעניות ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ואינו [עולה] להם מן החשבון שנא׳ {ויקרא כג:מד} וידבר משה את מועדי יי׳י אל בני ישראל מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו: {בבלי מגילה לא ע״א-ע״ב} גמ׳ בחנוכה בנשיאים: ומפטירין בנרות דזכריה ואי מקלעי [שתי] שבתות [שבת ראשונה] בנרות דזכריה ובשבת שניה בנרות דשלמה: בפורים קורין ויבא עמלק בראשי חדשים ובראשי חדשיכם: ואי מיקלע בשבת מפטירין {ישעיהו סו:כג} והיה מידי חדש בחדשו: אמ׳ רב הונא ראש חדש שחל להיות באחד [בשבת] מאתמול קרינן {שמואל א כ:יח} ויאמר לו יהונתן מחר חדש. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין {ישעיהו א:יד} חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ובתשעה באב קורין {דברים ד:כה} כי תוליד בנים ובני בנים ומפטירין {ירמיהו ח:יג} אסוף אסיפם נאם ה׳. {בבלי מגילה לא ע״ב} בתעניות ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות: מנא הני מילי אמר רב אחא בר גמדא אמ׳ ר׳ סימא דאמר קרא {משלי ג:יא} מוסר יי׳י בני אל תמאס ואל תקוץ תוכחתו. ר׳ שמעון בן לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תאנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהן וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן. אמר אביי לא שנו אלא לקללות שבתורת כהנים אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמ׳ אמר אביי הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן. תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר עזרא תקן להם לישראל [שיהו] קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ר׳ שמעון בן לקיש כדי שתכלה שנה וקללותיה דעצרת נמי ראש השנה לאילן הוא כדתנן ובעצרת על פירות האילן: בשני ובחמישי: תנו רבנן מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשבת במנחה בשני בשני בחמישי בחמישי לשבת הבאה דברי ר׳

Siddur Rashi 308סידור רש״י ש״ח

בשמחת תורה גומרין את ההלל, יתגדל תתקבל, וטרם יקרב להוציא את התורה ישוררו פסוקי יחד לשמחת תורה כמשוש חתן לקראת כלה, וכל העם עונים אחריו אתה הראת וכו׳, ופוסע הלאה מעט מעט ומשבח באלפא ביתא אלהי הרוחות כו׳, וכשיעלו למגדל יזמרו על הכל, פותח וקורא זאת הברכה, וקורא קטן וגדול לשם הברכות, וינדרו נדרים לכבוד התורה, לקריאת חתן [יאמר] מרשות וכו׳. שמנה פסוקים אחרונים שבתורה יחיד קורא, שלא להפסיק בפטירתו של יסוד העולם, הוא נקרא חתן הגומר את המצוה, כאילו עשאה כולה, ונקראת על שמו, והוא נוטל ספר תורה בזרועו וגוללו, דין גדול שבכולם יקדש העולם בדינו בכל מקום על קריאת ספר תורה אומר קדיש, ומביאין ספר תורה שני וחוזר חלילה, חינוך התורה בהדרן עלך, פותח וקורא בראשית עם כל ימי היצירה ומנוחה, גם הוא חתן נעלה, כמחניך ונכנס לחופה, ונוטל ספר תורה בזרועו וגוללו, ואומר קדיש, ומביאין ספר תורה שלישי. וקורא המפטיר בפנחס ביום השמיני עצרת, ומפטיר בנביא ויעמוד שלמה, תפלת גמר הבנין בגמר החג, כך נהגו העם על פי הלכה, ורב יהודאי פסק בהלכות גדולות, יקרא תחלה שלשה פסוקים ביהושע, ויהי אחרי מות משה עד כאשר דברתי אל משה ואחרי כן ויעמוד שלמה, כהלכה שנויה, ועומד ופוסקין הצדקה בציבור איש איש כאשר ידבנו לבו וחוזר למקומו ופותח באשרי, ויקראו תהלה ויעמדו כולם על עמדם ויאמרו כולם במגדל אשר בגלל אבות שליח אחת, ציבור יענו שנייה לה, ומחזירין את התורה למקומו, קדיש עד דאמירן, ועומדין למוסף, אתה בחרתנו, מפני חטאינו פסוקי מוסף כמו שהן סדורין למעלה, והשיאנו עבודה והודאה וברכת כהנים:

Machzor Vitry הלכות לולב:385מחזור ויטרי הלכות לולב:שפ״ה

שפה. יום תשיעי ספק שמיני קורין וזאת הברכה. כדי לסמוך שמחת התורה. שזכו לסיימה לשמחת החג. שכן נכפלה שמחה במקרא בשמיני עצרת. לפי ששמחת החג מרובה. ועוד כדי לסמוך ברכת המלך לברכת משה. שביום טוב האחרון היתה ברכת המלך כמו שאמרו חכמים שהוא חלוק מן החג שזקוק לברכה בפני עצמה. וקרית עניין החג הקדמנוהו כבר מיום ראשון של שמיני עצרת לפי שהוא עיקר. והמפטיר קורא כדרך שקרא אתמול. ביום השמיני: בפנחס. ומפטיר במלכים. ויעמוד שלמה (שם א ח). ואף הוא כדי לסמוך ברכת משה לברכת שלמה שבירך להק׳ ולישראל. כמו שמסיים בעניין היום ויהי ככלות. ובדין הוא לסיים העיניין היום אם לא מפני שקרינוהו כבר אתמול: ויש שמפטירין ויהי אחרי מות משה (יהושע א׳:א׳). וטועים הן. שכך פירשו חכמים בפר׳ בני העיר. ויעמוד שלמה. עד י״י אלהים: ואני מצאתי בספרים ישנים ויהי אחרי מות משה. וכן מצאתי בהלכות הגאון רב אלפסי זצ״ל: למוסף כיום אתמול כי יעבר:

Rambam Commentary on the Mishna Megillah 3:5פירוש המשנה לרמב״ם מגילה ג׳:ה׳

[ו] כל זה ברור. וסדר הקריאה בפרקים אלו והוא מנהג פשוט בכל ישראל כמו שאבאר לך, ביום ראשון של פסח משכו וקחו לכם וכו׳, וההפטרה פסח גלגל. וביום שני שור או כשב או עז, וההפטרה פסח יאשיהו. ביום שלישי קדש לי. וברביעי אם כסף תלוה. ובחמישי פסל לך. ובששי ויעשו בני ישראל את הפסח. ובשביעי ויהי בשלח, וההפטרה וידבר דוד לה׳. ובשמיני כל הבכור, וההפטרה עוד היום בנוב לעמוד. ושבת שבתוך החג קורין בו מן ראה אתה אומר אלי, וההפטרה העצמות היבשות. וביום ראשון של עצרת קורין בחדש השלישי, וההפטרה ויהי בשלשים שנה. וביום השני כל הבכור וההפטרה תפלה לחבקוק. וביום ראשון של ראש השנה וה׳ פקד את שרה, וההפטרה ויהי איש אחד מן הרמתים. וביום השני והאלהים נסה את אברהם וההפטרה מצא חן במדבר. ובצום כפור בשחרית אחרי מות, וההפטרה כה אמר רם ונשא. ובמנחה פרשת עריות, וההפטרה נבואת יונה. וביום ראשון ושני של סוכות שור או כשב או עז, וההפטרה ביום ראשון הנה יום בא לה׳, וביום השני ויקהלו אל המלך שלמה. ושאר ימות החג בקרבנות החג. וביום השמיני כל הבכור, וההפטרה ויהי ככלות שלמה. ובתשיעי וזאת הברכה, וההפטרה אחרי מות משה. ושבת שבתוך החג ראה אתה אומר אלי, וההפטרה ביום בוא גוג.

Rambam Hilkhot Tefillah uBirkat Kohanim 13:12רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:י״ב

On Sukkot, on the first two days, we read the passage that concerns the festivals: Shor o kesev o eyz (Leviticus 22:26-23:44). The haftarah read on the first day is [the passage,] Hiney yom ba l'Ado-nai (Zechariah 14). On the second day, [the haftarah is the passage,] Vayikahalu el hamelech Shlomo (I Kings 8:2-21). On the final day of the festival, we read [the passage,] Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17). For the haftarah, we read [the passage,] Vay'hi k'chalot Shlomo (I Kings 8:54-66). On the following day, we read [the sidrah,] Vezot haberachah (Deuteronomy 33-34). For the haftarah, we read [the passage,] Vaya'amod Shlomo (I Kings 8:22-53). There are those who read [the passage,] Vay'hi acharei mot Moshe (Joshua 1) as the haftarah. On the other days of Sukkot, we read [the passages that describe] the sacrifices [offered] on the festival.

בסוכות, בשני ימים הראשונים קורין בפרשת מועדות, ומפטירין ביום הראשון ״הנה יום בא לי״י״ (זכריה י״ד:א׳), וביום שני ״ויקהלו אל המלך שלמה״ (מלכים א׳ ח׳:ב׳), וביום טוב האחרון קורין ״כל הבכור״ (דברים ט״ו:י״ט), ומפטירין ״ויהי ככלות שלמה״ (מלכים א׳ ח׳:נ״ד), ולמחר קורין ״וזאת הברכה״ (דברים ל״ג:א׳), ומפטירין ״ויעמוד שלמה״ (מלכים א׳ ח׳:כ״ב), ויש מי שמפטיר ״אחרי מות משה״ (יהושע א׳:א׳), ובשאר ימות החג קוראין בקרבנות החג:

Rambam Hilkhot Tefillah uBirkat Kohanim 13:12רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:י״ב

On Sukkot, on the first two days, we read the passage that concerns the festivals: Shor o kesev o eyz (Leviticus 22:26-23:44). The haftarah read on the first day is [the passage,] Hiney yom ba l'Ado-nai (Zechariah 14). On the second day, [the haftarah is the passage,] Vayikahalu el hamelech Shlomo (I Kings 8:2-21). On the final day of the festival, we read [the passage,] Kol hab'chor (Deuteronomy 15:19-16:17). For the haftarah, we read [the passage,] Vay'hi k'chalot Shlomo (I Kings 8:54-66). On the following day, we read [the sidrah,] Vezot haberachah (Deuteronomy 33-34). For the haftarah, we read [the passage,] Vaya'amod Shlomo (I Kings 8:22-53). There are those who read [the passage,] Vay'hi acharei mot Moshe (Joshua 1) as the haftarah. On the other days of Sukkot, we read [the passages that describe] the sacrifices [offered] on the festival.

בסוכות, בשני ימים הראשונים קורין בפרשת מועדות, ומפטירין ביום הראשון ״הנה יום בא לי״י״ (זכריה י״ד:א׳), וביום שני ״ויקהלו אל המלך שלמה״ (מלכים א׳ ח׳:ב׳), וביום טוב האחרון קורין ״כל הבכור״ (דברים ט״ו:י״ט), ומפטירין ״ויהי ככלות שלמה״ (מלכים א׳ ח׳:נ״ד), ולמחר קורין ״וזאת הברכה״ (דברים ל״ג:א׳), ומפטירין ״ויעמוד שלמה״ (מלכים א׳ ח׳:כ״ב), ויש מי שמפטיר ״אחרי מות משה״ (יהושע א׳:א׳), ובשאר ימות החג קוראין בקרבנות החג:

Rambam Mishneh Torah Seder Tefilot 7רמב"ם משנה תורה סדר תפילות ז׳

(א) המפטיר בנביא מברך לפניה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת ברוך אתה י״י הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק. ומברך לאחריה, ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה מדבר ומקיים אשר כל דבריו האמת והצדק, נאמן אתה הוא י״י אלהינו ונאמנים דבריך דבר מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל נאמן אתה ברוך אתה י״י האל הנאמן בכל דבריו. רחם על ציון כי היא בית חיינו לעגמת נפש תנקום נקם מהרה בימינו ותבנה מהרה ברוך אתה י״י בונה ירושלים. את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך ברוך אתה י״י מגן דוד. על התורה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתתה לנו י״י אלהינו לקדושה לכבוד ולתפארת, על הכל אנו מברכין את שמך ברוך אתה י״י מקדש השבת. וביום טוב הוא אומר ועל יום טוב מקרא קודש הזה שנתתה לנו לששון ולשמחה ברוך אתה י״י מקדש ישראל והזמנים. ואם היה שבת ויום טוב כולל שניהן וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. כנוסח שהוא חותם בתפילה בברכה אמצעית באותו היום, כך הוא חותם בברכה אחרונה זו. (ב) העניינות שנהגו רוב העם לקרות מן הנביאים בכל שבת ושבת ומפטירין בהן, אלו הן, בראשית, ״הן עבדי אתמך בו״ עד ״אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים״ בישעיה (ישעיהו מ״ב:א׳-ט״ז). אלה תולדות נח, ״רני עקרה לא ילדה״ בישעיה עד ״הטו אזנכם ולכו אלי״ (ישעיהו נ״ד:א׳ – נ״ה:ג׳). לך לך, ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ עד ״אני י״י אענם אלהי ישראל לא אעזבם״ בישעיה (ישעיהו מ׳:כ״ה – מ״א:י״ז). וירא אליו, ״ואשה אחת מנשי״ וכו׳ עד ״ותשא את בנה ותצא״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:א׳-ל״ז). ויהיו חיי שרה, תחילת מלכים עד ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״ (מלכים א׳ א׳:א׳-ל״א). ואלה תולדות יצחק, ״משא דבר י״י אל ישראל ביד מלאכי״ עד ״וערבה לי״י״ וכו׳ בתרי עשר (מלאכי א׳:א׳ – ג׳:ד׳). ויצא יעקב, ״ועמי תלואים למשובתי״ וכו׳ עד ״ובנביא העלה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע י״א:ז׳ – י״ב:י״ד). וישלח יעקב, ״חזון עובדיה״ עד סוף ספרו בתרי עשר (עבדיה א׳:א׳-כ״א). וישב יעקב, ״על שלשה פשעי ישראל״ וכו׳ עד ״אריה שאג מי לא יירא״ וכו׳ בתרי עשר (עמוס ב׳:ו׳ – ג׳:ח׳). ויהי מקץ, ״וייקץ שלמה והנה חלום״ וכו׳ עד ״ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל״ במלכים (מלכים א׳ ג׳:ט״ו – ד׳:א׳). ויגש אליו, ״ואתה בן אדם קח לך עץ אחד״ וכו׳ עד ״וידעו הגויים כי אני י״י״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ל״ז:ט״ז-כ״ח). ויחי יעקב, ״ויקרבו ימי דוד למות״ וכו׳ עד ״ושלמה ישב על כסא דוד״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ב׳:א׳-י״ב). ואלה שמות, ״בן אדם הודע את״ וכו׳ עד ״ויצא לך שם בגויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל ט״ז:ב׳-י״ד). וארא, ״ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר״ וכו׳ עד ״ביום ההוא אצמיח קרן״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ח:כ״ד – כ״ט:כ״א). בא אל פרעה, ״משא מצרים״ וכו׳ עד ״אשר ברכו י״י צבאות״ בישעיה (ישעיהו י״ט:א׳-כ״ה). ויהי בשלח, שירת דבורה מן ״ויכנע אלהים ביום ההוא״ וכו׳ עד ״ותשקוט הארץ ארבעים שנה״ (שופטים ד׳:כ״ג – ה׳:ל״א). וישמע יתרו, ״בשנת מות המלך עזיהו״ וכו׳ עד ״למרבה המשרה״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו ו׳:א׳ – ט׳:ו׳). ואלה המשפטים, ״הדבר אשר היה אל ירמיהו״ וכו׳ עד ״לא יכרת איש ליונדב בן רכב״ וכו׳ (ירמיהו ל״ד:ח׳ (או: ל״ה:א׳) – ל״ה:י״ט). ויקחו לי תרומה, ״וי״י נתן חכמה לשלמה״ וכו׳ עד ״ושכנתי בתוך בני ישראל״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ה׳:כ״ו – ו׳:י״ג). ואתה תצוה, ״הגד את בית ישראל״ וכו׳ עד ״ורציתי אתכם״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ג:י׳-כ״ז). כי תשא, ״ודבר י״י היה אל אליהו״ וכו׳ עד ״וירכב אחאב וילך יזרעאלה״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:א׳-מ״ה). ויקהל, ״וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור״ עד ״ותתם מלאכת העמודים״ במלכים (מלכים א׳ ז׳:י״ג-כ״ב). אלה פקודי, ״ויעש חירום את הכיורות״ וכו׳ במלכים עד ״והפותות לדלתות הבית הפנימי״ וכו׳ במלכים (מלכים א׳ ז׳:מ׳-נ׳). ויקרא, ״עם זו יצרתי לי״ וכו׳ עד ״כה אמר י״י מלך ישראל וגואלו״ וכו׳ בישעיה (ישעיהו מ״ג:כ״א – מ״ד:ו׳). צו את אהרן, ״עולותיכם ספו על זבחיכם״ וכו׳ עד ״כי באלה חפצתי נאם י״י״ בירמיה (ירמיהו ז׳:כ״א – ט׳:כ״ג). ויהי ביום השמיני, ״ויוסף עוד דוד את כל בחור״ וכו׳ עד ״כל אשר בלבבך לך עשה״ בשמואל (שמואל ב׳ ו׳:א׳ – ז׳:ג׳). אשה כי תזריע, ״ואיש בא מבעל שלישה״ וכו׳ עד ״וילך מאתו כברת ארץ״ במלכים (מלכים ב׳ ד׳:מ״ב – ה׳:י״ט). זאת תהיה, ״ויאמר אלישע״ וכו׳ ״וארבעה אנשים״ וכו׳ ומדלג עד ״ולא השליכם מעל פניו״ וכו׳ במלכים (מלכים ב׳ ז׳:א׳ – ז׳:ג׳ – י״ג:כ״ג). אחרי מות, ״התשפוט התשפוט״ וכו׳ עד ״ונחלת בך לעיני גויים״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל כ״ב:ב׳-ט״ז). קדושים תהיו, ״באו אנשים מזקני ישראל״ וכו׳ עד ״צבי היא לכל הארצות״ ביחזקאל (יחזקאל כ׳:א׳-ט״ו). אמור אל הכהנים, ״והכהנים הלויים בני צדוק״ וכו׳ עד ״כל נבלה״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל מ״ד:ט״ו-ל״א). בהר סיני, ״י״י עוזי ומעוזי ומנוסי״ וכו׳ עד ״רפאני י״י וארפא״ בירמיה (ירמיהו ט״ז:י״ט – י״ז:י״ד). אם בחקותי, ״הנבא על רועי ישראל״ וכו׳ עד ״והצלתים מיד העובדים בהם״ ביחזקאל (יחזקאל ל״ד:ב׳-כ״ז). במדבר סיני, ״והיה מספר בני ישראל״ וכו׳ עד ״וארשתיך לי באמונה״ וכו׳ בתרי עשר (הושע ב׳:א׳-כ״ב). נשא, ״ויהי איש אחד מצרעה״ וכו׳ עד ״ויגדל הנער ויברכהו י״י״ בשופטים (שופטים י״ג:ב׳-כ״ד). בהעלותך, ״רני ושמחי בת ציון״ וכו׳, עד ״ידי זרובבל יסדו״ וכו׳ בתרי עשר (זכריה ב׳:י״ד – ד׳:ט׳). שלח לך, ״וישלח יהושע בן נון״ וכו׳ עד ״וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו״ (יהושע ב׳:א׳-כ״ד). ויקח קרח, ״ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל״ וכו׳ עד ״כי לא יטוש י״י״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ י״א:י״ד – י״ב:כ״ב). זאת חקת, ״ויפתח הגלעדי״ וכו׳ עד ״מימים ימימה״ וכו׳ בשופטים (שופטים י״א:א׳-מ׳). וירא בלק, ״והיה שארית יעקב״ וכו׳ עד ״והצנע לכת עם אלהיך״ בתרי עשר (מיכה ה׳:ו׳ – ו׳:ח׳). פינחס, ״ויד י״י היתה אל אליהו״ וכו׳ עד ״ויקם וילך אחרי אליהו״ במלכים (מלכים א׳ י״ח:מ״ו – י״ט:כ״א). ראשי המטות, ״ויתן משה למטה בני ראובן״ וכו׳ עד ״ויחלקו את הארץ״ ביהושע (יהושע י״ג:ט״ו – י״ד:ה׳). אלה מסעי, ״אלה הנחלות״ וכו׳ עד ״ויתנו בני ישראל ללויים״ ביהושע (יהושע י״ט:נ״א – כ״א:ג׳). אלה הדברים, ״ואלה הדברים אשר דבר י״י אל ישראל ואל יהודה״ וכו׳ עד ״והייתם לי לעם״ בירמיה (ירמיהו ל׳:ד׳-כ״ב). ואתחנן, ״ואתפלל אל י״י אחרי תתי״ וכו׳ עד ״שדות בכסף יקנו״ וכו׳ בירמיה (ירמיהו ל״ב:ט״ז-מ״ד). והיה עקב, ״הלוך וקראת באזני ירושלים״ וכו׳ עד ״והתברכו בו גויים ובו יתהללו״ בירמיה (ירמיהו ב׳:ב׳ – ד׳:ב׳). ראה אנכי, ״הנה ימים באים נאם י״י והקימותי לדוד צמח צדיק״ וכו׳ עד ״אם יסתר איש במסתרים״ בירמיה (ירמיהו כ״ג:ה׳-כ״ד). שופטים, ״ויהי כאשר זקן שמואל״ וכו׳ עד ״ויאמר שמואל אל אנשי ישראל״ וכו׳ בשמואל (שמואל א׳ ח׳:א׳-כ״ב). כי תצא, ״ויאספו פלשתים את מחניהם״ וכו׳ עד ״ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וי״י עמו״ בשמואל (שמואל א׳ י״ז:א׳ – י״ח:י״ד). והיה כי תבוא, ״אז יבנה יהושע מזבח״ וג׳ עד ״ולא היה כיום ההוא״ וכו׳ (יהושע ח׳:ל׳ – י׳:י״ד). אתם נצבים, ״ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל״ וכו׳ עד ״כרמים וזיתים אשר לא נטעתם״ וכו׳ (יהושע כ״ד:א׳-י״ג). האזינו, ״ולקחתי אני מצמרת הארז״ וכו׳ עד ״והשיבו וחיו״ וכו׳ ביחזקאל (יחזקאל י״ז:כ״ב – י״ח:ל״ב). וזאת הברכה, ״ויהי אחרי מות משה עבד י״י״ וכו׳ ומדלג עד ״ויהי י״י את יהושע״ וכו׳ (יהושע א׳:א׳ – ו׳:כ״ז). (ג) כל שבת שקורין בה שתי פרשיות, מפטירין מענין פרשה אחרונה, וזה הוא המנהג ברוב המקומות. וכן נהגו רוב העם להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. בשבת שאחר תשעה באב, ״נחמו נחמי עמי״ וכו׳ (ישעיהו מ׳:א׳), בשניה ״ותאמר ציון עזבני י״י״ וכו׳ (ישעיהו מ״ט:י״ד), בשלישית, ״עניה סוערה״ וכו׳ (ישעיהו נ״ד:י״א), ברביעית, ״אנכי אנכי הוא מנחמכם״ וכו׳ (ישעיהו נ״א:י״ב), בחמישית, ״רני עקרה לא ילדה״ (ישעיהו נ״ד:א׳), בשישית, ״קומי אורי כי בא אורך״ (ישעיהו ס׳:א׳), בשביעית, ״שוש אשיש״ וכו׳ (ישעיהו ס״א:י׳).

Tosafot Megillah 31aתוספות מגילה ל״א.

והאידנא נהוג עלמא למקרי משך תורא וכו׳ – אומר ר״י דזה הסדר לא ישתנה רק כשחל פסח ביום חמישי שא׳ ב׳ קורין משך תורא וביום שלישי שהוא שבת של חול המועד קורין ראה אתה אומר אלי ובכללה הוי פסל לך כדאמרינן לקמן דשבת של חול המועד בין בניסן בין בתשרי קורין ראה אתה אומר אלי וביום ד׳ וחמישי וששי של פסח שהוא אב״ג דשבת לא יקראו פסל לך בחמישי של פסח כמו שרגילין בשאר שנים אלא ביום ארבע וחמישי וששי יקראו קדש בכספא במדברא. במנחה קורין בעריות – לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן ובמדרש יש שלכך קורין בעריות לפי שישראל עושין רמז להקב״ה שכשם שהזהיר אותם שלא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעונותם. למחר קרינן וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה – ויש מקומות שנהגו להפטיר בויהי אחרי מות משה ושיבוש הוא שהרי הש״ס אין אומר כן ויש אומרים שרב האי גאון תקן לומר ויהי אחרי מות משה אבל אינן יודעין הסברא אמאי שנה סדר הש״ס. מפטיר ויאמר לו יהונתן מחר חדש – קשיא אמאי אין עושין כן כשחל ר״ח אדר וראש חדש ניסן באחד בשבת ואמאי מפטירין ביהוידע ובראשון באחד לחדש וי״ל משום דהפטרה דיהוידע מדברת בשקלים ומזכרת שראש חדש אדר יהיה באותו שבוע.

Seder Troyes 5סדר טרוייש ה׳

פרק חמישי: סדר של הפטרות: מנהגינו כשחל ר״ח בשבת להפטיר השמים כסאי גם כשהיא בשבת ולמחרתו אף על פי ששיטת הפסוק אינו כן לפי שכתי׳ ביהונתן ויהי בחדש השני שהיה ר״ח ב׳ ימים וכשחל ר״ח ביו׳ א׳ ולא ביום ז׳ אז מפטירין ביהונתן. בחנוכה מפטירי׳ רני ושמחי ובשנייה ויעש חירם מפני זכר המנורה שבה. ויקהל פקודי כשהם חלוקות מפטירין וישלח לויקהל, ויעש חירום לפקודי, וכשהם מחוברים מפטירין ויעש חירום דמיני׳ קא סליק, ומן תזריע ומצורע מנהג א״ו אבי זצ״ל להפטיר וארבעה אנשים לתזריע, ואיש בא למצורע, טהרת נעמן כנגד טהרת המצורע, כי וארבעה אנשי׳ לא שייכי כלל למצורע ואף כי ברוב חומשים נרמזו להיפך לא הנחתי מנהגו וכ״ש כשהן מחוברות דמינ׳ קא סליק. אחרי וקדושים מפטירי׳ הלא כבני כושיי׳ אתם לי בתמיי׳ וכי אתם כבני כושיי׳ והלא הוצאתי אתכם מתחת ידי האומות והבדלתי אתכם מהם, לבחוקותי עוזי ומעוזי. לעולם הפטרות של כל השנה מעניין היום אך מן שבתות לפני ט׳ באב עד סוכות מפטירין לפי העת ולא לענין היום, תלתא דפורענותא מתחילות משבת פר׳ פנחס וכשמטות ומסעי מחוברות יחד, וכשנפרדות ואז בפר׳ פנחס מפטירין ויד ד׳ אל אליהו שכתי׳ בה קנאתי מעין פרש׳ פנחס בקנאו את קנאתי. והסימן דש״ח נו״ע אר״ק שד״ש דברי ירמיהו, שמעו, חזון, נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה, אנכי אנכי הוא מנחמכם, רני עקרה, קומי אורי. ומסימן של שד״ש נחלקו רבי׳ נסים ור״ת כי רבי׳ נסים מפרש ש׳ של שד״ש שובה, לפי שהוא שבת של ר״ה ודרשו ושוש אשיש לב׳ שבתות של אחר ר״ה. וכשאין שבת בין י״ה לסכות שוש אשיש בטילה; אבל ר״ת מפרש שין של שד״ש שוש אשיש שלפני ר״ה לאסמוכי נחמתא לנחמתא ותרתי דבטיבותא יחד אחר דר״ה דרשו בשבת שבין ר״ה לי״ה ושובה בשבת שבין יום כפורים לסוכות כי יפה תשובה קודם גמר דין ולאחר גמר דין, גם מפני החג הסכות שנקר׳ ר״ה שנ׳ ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא ר״ה למים הפטר׳ שובה נכונה לפנ׳, וכשאין שבת בין י״כ לסוכות אז דרשו מקויימת בצום גדליה, ושובה בשבת שלפני יו״כ, ואין טעם נכון להפטיר שובה לפני ר״ה מפני שכתי׳ בו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי אין תרועה זו על ר״ה רק על קיבוץ גליות ונהגו העם כר״ת ע״ה. בט׳ באב מפטירים אסוף אסיפם בניגון דרשו ולא בניגון חזון ישעיה, ובדרשו ראיתי מהוגנים שלא היה משנים נגינה משא׳ הפטרות רק שהיו מקצרים בה. ושמחת תורה מפטיר ויעמד שלמה דמינא קא סליק ורבי׳ פרץ היה מנהיג מתחלה לומ׳ ג׳ פסוקי׳ מן ויהי אחרי מות משה. וכן אם אירע שוש אשיש שהיא הפטר׳ חתן או ״כסאי״ או ״יהונתן״ בימי שבתות של חנוכה ופרשיו׳ או בימי דש״ח נו״ע אר״ק שד״ש על פי התקנה לפנ׳ כל אחת מאלה מפטירי׳ ג׳ פסוקים מן שוש אשיש או מן כסאי או יהונתן, אך בפר׳ החדש אין צריך להפטיר לא מן כסאי ולא מן יהונתן כי חדש נזכר בהפטר׳ היום. ושוב שמעתי כי כתו׳ בסדורים אחרים וז״ל כי מקלע ר״ח אלול בשבת מפטיר בכסאי ואז יצרפו עניה סוערה עם רני עקרה בשבת כי תצא. והפט׳ שוש אשיש לפני כסאי ויהונתן ולפניה הפטרות מן חנוכה ופרשיו׳ וניחמות עכ״ל. והדברים האלה נכונים בעיני ויש בהם טעם וממש, הרי סדר הפטרות מבואר יפה בדברים שיש ספק וגמגום, ואת הנותרות לא אטרח להזכיר כי ידועות הן וסדורות ברוב החומשים.

Kol Bo 20כל בו כ׳

כ. דין הוצאת התורה ודין הקריאה וברכותיה ואחר מוציאין ספר תורה וקורין בה ג׳ בפרשת השבוע כי כן תקן להם עזרא לישראל שיהיו קורין בתורה בשני ובחמשי כדי שלא יהיו עומדים שלשה ימים בלא תורה שכל העומד שלשה ימים בלא תורה אויבים נופלים עליו שנאמר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה שנאמ׳ הוי כל צמא לכו למים וכתוב בתריה ויבא עמלק וילחם עם ישראל. ופותח החזן בעצמו ספר תורה ואומר גדלו. ונהגו הצבור לומר פסוק של גדולה בלחש. גדול ה׳ ומהולל מאד. גדול אתה וכו׳ ואחר כך רוממו ה׳ אלהינו ומשתחים נוכח הארון. כתוב במסכת סופרים כשיהיה החזן על המגדל פותח הספר ומראה הכתב לאנשים ולנשים. ואז היו כלם אומרים וזאת התורה אשר שם וכו׳ מכאן מנהג הנשים שדוחקו׳ עצמן לראות ספר ואינן יודעות על מה. ואם יש שם כהן קורא ראשון ואומר החזן כהן קרא יעמוד רבי פלוני הכהן ואם אין שם כהן קורא במקומו ישראל ואומר החזן ישראל קרא בכהן יעמוד רבי פלוני במקום כהן ברוך שנתן תורה וכו׳ תורת ה׳ תמימה וגו׳ נהגו העם לומר אחרי עלותו לקרות בתורה פסוקים אלו עד מגן הוא לכל החוסים בו ויש בהם ארבעים תיבות כנגד מ׳ ימים שעמד משה בהר לקבל התורה. אין אדם רשאי לקרות בתורה אם לא נקרא בשם שאין אדם מבזבז לו ועוד דאמרינן בירוש׳ כל הקורא בתורה ולא אמרו לו קרא דומה לאדם שיש לו בת בוגרת שכל הרוצה לקחתה לוקחה. והכי איתא בתוספתא ראש הכנסת או חזן הכנסת לא יקרא עד שיאמר לו קרא שאין אדם מבזבז לו. וכתב ה״ר נתן והלין כהניא דמצלו ביומא דספרא ועומד אחד מן הקהל להקרות לא יאות עבדין אחר דפגמא ליכא כיון שנראה שאותו העומד לשמאל הקורא הוא החזן והקורא לימינו שנאמר מימינו אש דת למו. והיכא דאתא כהן אחר קוראו. וגם חלקם אין להם לקחת ולא לשאל אם לא יתנו להם שנאמר חלקם שאלו בפיהם. ואף כי חלק אין להם בקריאה כי אם בשוים. ואם דחוקים הם לקרא יוציא הישראל ספר תורה מן הארון ויוליכנו על המגדל ויקרא הכהן ומתוך כך כשהמפטיר מן המנין כמו בתענית ופעמים שלא יתענו ארבע דבכך די לתענית צבור כדאשכחן במשה ואהרן וחור במלחמת עמלק אין לחזן להיו׳ מפטיר אם לא יקרא טעם אחר שלא יקראו שנים בתורה שהרי קריאתה כנתינתה מה נתינתה בסרסור אחד אף קריאתה בסרסור אחד. ולפי טעם זה ישראל מקרא את הכהן צריך להקרותם אחרים. ועומד הקורא ופותח הספר לראות מה יקרא בו וגוללו ומברך. ויש אומרים שלא יגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר״ם ז״ל ויש אומרים שיש לו להפך פניו שלא יראה כאלו הברכו׳ כתובות בתוכה. ופותח החזן ברכו את ה׳ המבורך. כתב ה״ר נתן ז״ל וצריך שיאמר ברכו בקול רם כדי להוציא אותם שלא שמעוהו ועוד שאין לאומרו כי אם בעשרה ואם אמרו בלחש הוי יחיד ולא הועיל גם אותם שלא שמעוהו ושומעין אומרים ברוך ה׳ המבור׳ אין להם לומר כך מאחר שלא שמעו הברכה אלא כשסיים החזן לעולם ועד אומ׳ אמן כדאמ׳ גבי ברכת זימון שאם בא אחד ומצא שמברכי׳ נברך שאכלנו או׳ ברוך שם כבוד מלכותו וכו׳ ואם בא כשהוא אומר ברוך הוא שאכלנו אומר אמן על כן טוב לאומרו בקול רם. ויענה החזן וכל השומעים ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד. ומברך אשר בחר בנו. ועונה החזן וכל השומעים אמן. ופותח הספר וקורא בסדר ג׳ פסוקים לכל הפחות. וקורא בלחש ושליח צבו׳ בקול רם כדי שלא יתבייש הקורא אם לא יקרא בדקדוק ואחר כך גולל הספר ומברך לאחריה אשר נתן לנו תורת אמת ועונה החזן וכל השומעים אמן. וכתב הר״ש ואף הוא עונה אמן אחר עצמו. ואם היה צריך להודות אומ׳ הגומל לחייבים טובות שגמלני ברחמיו וברוב חסדיו. ועונין החזן וכל הקהל אמן צור שגמלך כל טוב הוא יגמלך סלה חן וחסד אמן. וד׳ הם צריכים להודות. יורדי הים. הולכי דרכים כשמגיעין לישוב ויש נותנין שיעור להליכתן עד פרסה. והיוצא מבית האסורים. והחולה שנתרפא. ובירושלמי משמע שאפילו חש בראשו או בעיניו צריך להודות. כ״מ. וצריך להודות בפני עשרה או יותר ועל זה נהגו להודות אחר קריאת התורה לפי שגם היא בי׳ או יותר. וצריך שיהיו שם שני זקנים שנ׳ ובמושב זקנים יהללוהו. וקורין בסדר הזה ג׳ ומברכין לפניה ולאחריה וקורין כל אחד שלשה פסוקים לכל הפחות בין כלם עד עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנין של בית הכנסת. וכתב הר״ם נ״ע כי טוב יכולין לקרות שני אחים בס״ת בזה אחר זה והבן אחר האב ואין מניחין מלעשות כן בשביל עין הרע. ואחר קריאת התורה אומר קדיש זוטא ואחר כך גוללין ספר תורה. ויש מקומות שאומרים אשרי בעוד שיגללו הספר תורה ואחר כך עומד החזן ומניח הספר ביד הגולל ואומ׳ למנצח וסדר קדושה ואחר כך מחזיר הספ׳ למקומו ואומ׳ קדיש תתקבל ויש מקומות שאין אומרים אשרי אלא אחר חזרת הספר כי אם ביום שיש בו קרבן מוסף והכל לפי המנהג. וכשמחזירין הספר למקומו אומר יהללו וגומר תפלתו כשאר ימות השבוע. ועתה אכתוב משפטי קריאת התורה בכל יום ספר למען יתבאר לכל קורא מה יהיה משפט הקריאה ומנהגותיה בזמן הקריאה בין בחול בין בשבת בין בזמנים אחרים. המנהג הפשוט להשלים התורה בכל שנה ומתחילין אותה בשבת שאחרי סכות וקורין בפרשת בראשית וכן בכל שבת קורין פרשת אותה שבוע עד שגומרים אותה בחג הסכות. בשני וחמשי קורין שלשה עשרה פסוקים בסדר השבוע והטעם כמו שכתבנו במקומו׳. ובמנחת שבתות קורין בסדר השבוע הבאה שלשה עשרה פסוקים לכל הפחות והטעם מפני יושבי קרנות שלא יהיו כל השבוע בלא תורה. וכן בתענית ובמעמדות קורין שלשה ובראשי חדשים ובחולו של מועד ד׳ ובחנוכה ובפורים שלשה וביום טוב ה׳ וביום הכפורים ו׳ ובשבתות ז׳ נקוט האי כללא בידך כל דטפי מחבריה טפי חד גברא. הנה התבאר לך דבשני ובחמשי קורין שלשה וביום שיש בו מוסף ד׳ ביום טוב שאסור בעשיית מלאכה ה׳ ביום הכפורים שיש בו כרת ו׳ בשבת שיש בו סקילה ז׳. ואחר קריאת התורה אומר קדיש זוטא לעולם לבד ממנחתא דשבתא ודתעניתא לפי שאחרי קריאת׳ עומדין להתפלל אחריו קדיש דאח׳ הקריאה עד עמדו לפני התיבה. וביום שיש בו הפטרה כגון שבת יעמוד המפטיר ויקרא במה שקרא המסיים שלשה פסוקים לכל הפחות. ואם לא הפסיק הקדיש יוכל המפטיר להיות ממנין השבעה שהרי קרא בתורה ומברך לפניה ולאחריה כשאר הקורין. וכתב הר״ם נ״ע היכא שקראו ששה וסיימו את הסדר ואומ׳ קדיש החזן שאינו צריך לקרות עוד אחר אלא החזן יאמר פעם אחרת קדיש אחר המפטיר כי המפטיר עולה למנין ז׳ כדאיתא במגילה הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה וקטן וכן פירש רבינו ת״ם ז״ל ונהגו להיות המסיים גולל ספר תורה. והמנהג להיות משים פניו כלפי פניו עד אחר הגלילה ויצא לנו המנהג ממה שאמרו ז״ל כשהוא מהדקו מהדק מבפנים. ונהגו שיאמר הגולל בשעת הגלילה לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וכל הפר׳ עד ומהללי׳ לשם תפארתך והטעם לפי שבכל פסוק מהן מצינו מלבוש במקום אחר ואומר אותם כשהוא מלביש הספר. ולא יהיה פותח המפטיר להפטיר בנביאים עד שיגלול הספר. ולא יפטיר בנביא פחות מכ״א פסוקים ואם נשלם הענין בפחות מאלו דיו. ואם קרא עשרה פסוקי׳ ותרגמן או אחר עמו דיו ואפילו לא נשלם הענין. ומדלגין מענין לענין בנביא או מנביא לנביא בתרי עשר ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ושלא ישהו בדלוג אלא כדי שישלים המתרגם תרגומו. ויש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים יחד והתורג׳ יתרגם שלשתן יחד. ואם יהיו ג׳ פסוקים שלשה פרשיות לא יקראם רק אחד אחד. ויברך המפטיר לפני ההפטרה ברכה אחת אשר בחר בנביאים טובים ומפטיר ואחר ההפטרה מברך ד׳ ברכות אלו צור כל העולמים ורחם על ציון ושמחנו ועל התור׳ ועל העבודה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתת לנו ה׳ אלהינו לקדושה ולמנוחה לכבוד ולתפארת וכו׳ וחותם בא״י מקדש השבת. בפסח ובשבועות ובסכות אומר ביום חג פלוני הזה שנתת לנו ה׳ אלהינו לששון ולשמחה לכבוד ולתפארת וכו׳ וחותם ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל והזמנים. ובשבת ויום שוב או בשבת וחולו של מועד אומר ביום המנוח הזה ויום חג פלוני הזה שנתת לנו ה׳ אלהינו לששון ולשמחה לכבוד ולתפארת וכו׳ וחותם ברוך אתה יי׳ מקדש השבת ישראל והזמנים. ובראש השנה אומרים ביום הזכרון וחותם ודברך אמת וקיים לעד וחותם מקדש ישראל ויום הזכרון. ואם חל להיות בשבת מזכיר שבת. וביום הכפורים אומרים ביום הכפורים הזה וכו׳ וחותם כי אתה סולחן לישראל מן העולם ומוחלן לשבטי ישורון ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח אלא אתה ברוך אתה יי מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו ישראל ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים. ובשבת ויום הכפורים מזכיר של שבת וכן במנחה והטעם מפני מה אומרים במנחת ויום הכפורים על התורה מה שאין כן בשאר תעניות לפי שביום זה יוכל לחתום בה אבל בשאר תעניות מה יחתום בה הלא אין ליום שם מיוחד שיחתום בו המפטיר ולא המתפלל לפיכך אין אומרים אותה כלל ומסיימין מגן דוד. ובשבת שחרית נהגו לומר אחר ההפטרה מי שברך. ויש מקומות שמברכין המלך ואחר כך הקהל והכל לפי המנהג. ובשבת וראש חדש כתב הר״ם ז״ל שמזכירין ענין היום בברכה זו כדרך שמזכירי׳ בתפלה ויש אומרים שחותמין בה מקדש השבת ישראל וראשי חדשי׳. וכן פסק הריא״ף ז״ל והביא ראיה מדאמר רבי יהושע בן לוי יום הכפורי׳ שחל להיות בשבת המתפלל תפלת נעילה צרי׳ להזכיר של שבת יום הוא שנתחייב בחמש תפלות הכא נמי מאחר שנתחייב בהפטרה מזכיר בה של ראש חדש. וכתב שאין הלכתא כרב גדל דאמר ראש חדש שחל להיות בשבת המפטיר בנביא אין צריך להזכיר של ראש חדש שאלמלא שבת אין נביא בראש חדש. וכתב עליו הר״ז ז״ל דאין נראין דברי הרב ז״ל דהא טעמא דרבי יהושע בן לוי יום הוא שנתחייב בה׳ תפלות כלומר מתוך שנתחייב בארבע תפלות נתחייב אף בחמשה ואלו נביא בראש חדש ליכא כלל הלכך לא מדחיה ההיא דרב גדל משום הא דרבי יהושע בן לוי דהא טעמא לחוד והא טעמא לחוד עד כאן. ורבינו ת״ם ז״ל כתב והלכה כרב גדל והלכתא כר׳ יהושע בן לוי כדאמרי׳ בגמרא ליכא לדחוייה ולפיכך זה הוא דאמרינן בגמרא לית הילכתא ככל הני שמעתא לאו אדרב גדל קאי ועל כן פשט המנהג בעיר נרבונא שלא להזכיר דראש חדש בברכת ההפטרה לשבת וראש חדש. ובגמרא מייתי יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה צריך להזכיר מעין המאורע ויש מגיהין בספרים יום הכפורים שחל להיות בשבת וכו׳ משום דקשיא היכן מצינו הפטרה במנחה בשבת והא תנן במסכת מגילה במנחה בשבת קורין שלש בתורה ואין מפטירין בנביא. וזה נשאל לפני רבינו האיי ז״ל והשיב כי מקומות יש ומנהגים חלוקים ועדין יש בפרס ומדי ההפטרות ידועות בשבת במנחה. בתשעה באב ובשאר תעניות אין אומרי׳ ברכה רביעית כלל רק חותמין מגן דוד כאשר בארנו למעלה. ואחר כן מחזירין הספר למקומו ואומרי׳ יהללו וכו׳. נחזור לענין ראשון כל העולה לקרות בתורה מתחיל בדבר טוב ומסיים בדבר טוב. ובפרשת האזינו הראשון קורא עד זכור ימות עולם והשני עד ירכיבהו והשלישי עד וירא ה׳ והרביעי עד לו חכמו והחמשי עד כי אשא והוא עד סוף השירה והסימן הזי״ו לך. ולמה פוסקין בענינים אלו מפני שהם דברי תוכחה כדי שיחזרו בתשובה. שמנה פסוקי׳ שבסוף התור׳ קורין אותן בבית הכנסת ואפילו בפחות מעשר אף על פי שהכל תורה וטפי משה ומפי הגבורה הואיל ומשמען שהן אחר מיתית משה מותר ליחיד לקרותן שהרי נשתנו. ויש מפרשים יחיד קורא אותן המיוחד שבהן כלומר הגדול שבכלן מפני כבודו של משה כשמזכירין פטירתו ואין מפסיקין אותן הפסוקים לשנים. וקללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם אלא אחד קורא אותן ומפסיק בפסוק שלפניהם ובפסוק שלאחריהם. ובקללות שבמשנה תורה אם רצה להפסיק בהן פוסק אבל המנהג שלא להפסיק אבל היחיד קור׳ אותן ומפסיקי׳ למועדות וראש השנה ויום הכפורים וקורין בענין המועד לא בסדר השבת. אבל בראשי חדשים וחנוכה אין מפסיקין אבל מוציאין שני ספרים באחד קורא סדר השבוע. ובשני מעין המאורע. ובתענית וחנוכה ובראשי חדשים שחלו להיות בשני ובחמשי מפסיקין וקורין שלשה מעין המאורע. ובשבתות וימים טובים וביום הכפורים בשחרית אין פוחתין ממנין הקוראים שכתבנו אבל מוסיפין עליהן בראשי חדשים וחולו של מועד אין פוחתין ואין מוסיפין מפני בטול מלאכה. במנחה בשבת ובמנחת יום הכפורים ובמנחת תענית משום אחור תפלת מנחה. ובשני ובחמשי שבכל שבוע וחנוכה ובפורים אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן מפני בטול מלאכה. והכל עולין למנין שבעה אפילו אשה או קטן אבל אמרו ז״ל אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. קטן היודע לקרות ולמי מברכין עולה למנין הקוראין. צבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא יושב וחוזר וקורא כסדר הזה עד שישלים מנין הקוראים. והראש ז״ל כתב מצוה לקרות כל אחד ואחד ואם אינו יודע לקרות העולה בדקדוק על החזן לסייעו בלחש ואי נמי אם העולה לא גמיר נימא ליה החזן כל תיבה ותיבה בלחש והקורא יקרא בקול רם כי היכי דלשמעיה צבור ובהכי נפקי ידי חובתייהו. בכל מקום שיש שם כהן לוי וישראל כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. ואפילו יש שם תלמידי חכמים גדולים ואפילו כהן עם הארץ כהן קורא ראשון. וכתב הרב בעל האשכול דדוקא בשבת ויום טוב דשכיחי רבים אבל בשני ובחמישי לא יקרא כהן תחלה אלא יניח החכמים לקרות ואפי׳ בשבתות וימים טובים אם יש שם גאון או רב מובהק או ראש ישיבה דכולי עלמא כייפי ליה מותר לכהן לחלוק לו כבוד דליכא למיחש לאינצויי דהא כולי עלמא כייפי ליה. ומעמידין כהן קטן לקרו׳ שמיני להיות מפטיר בנביא ואין בזה פגם כלל. אם אין בקהל רק כהנים קורא ומברך לפניה ולאחריה וחוזר וקורא ומברך לאחריה וכן יעשה עד שנשלם כל מנין הקוראים. ירושלמי עיר שכלה כהנים ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום. אין שם כהן ישראל קורא. וכתב הר״ם במז״ל שלא יעלה אחריו לוי כלל ויש אומרי׳ שיעלה אבל לא במקום כהן ולא במקו׳ לוי ויקרא אותו החזן בשמו ומזכיר ואף על פי שהוא לוי. וכתב הריאף ז״ל שהוא יכול לקרותו ראשון אם ירצה וראיה מן הירושלמי דקאמר רבי יהושע בן לוי מימי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך ישראל לפני. ושאלו לפני הר״ם נ״ע אם חובה לתת ללוי לברך במקום שאין כהן והשיב במקום שאין כהן יש לכל דבר לישראל כמו ללוי ואמרו לפניו זה הירושלמי וענה איני מאמין שהוא בירושלמי ואם הוא שם זהו לא היה אלא בשביל כי הוא גדול מכלם. כתב הר״ם במז״ל כל הגדול מחברו בחכמה ובמנין קודם לקרות. והאחרון הוא שגולל הספר הוא שנוטל שכר כנגד כלם לפיכך עולה ומשלים גדול שבצבור. אין שם לוי כהן שקורא ראשון חוזר וקורא במקום לוי אבל כהן אחר כהן לא יקרא שלא יאמרו הראשון פסול. וכן לוי אחר לוי לא יקרא שלא יאמרו אחד משניהם פסולים. וכתב הרב בעל האשכול ז״ל דאי איכא שני כהנים חתנים אין ראוי שיקראו אותם זה אחר זה מפני פגמו של ראשון אלא עושין שתי שורות וקורא כהן לוי וישראל ואחר כך כהן ולוי וישראל ואם ירצו לעשות כל השורה מהשבעה יעשו וכל מאן דקשיש או חשיב טפי ראוי לאקדומיה. וכתב גאון ז״ל דבית הכנסת שרובן כהנים ויש ביניהם ישראל אחד או שנים קורא כהן ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ואחר כך קורין לכהן ואומ׳ יעמוד פלוני ואף על פי שהוא כהן ואחריו לוי ואחריו ישראל. אין קורין בחומשין בבתי כנסיות מפני כבוד צבור. ואין גוללין ספר תורה בצבור מפני טורח הצבו׳ לפיכך כשקורין בשני עניני׳ בבית הכנסת מוציאין שתי תורות אם יהיו שם ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות שלא יאמרו ספר ראשון פסול ואין צבור פחות מעשרה. ואין קורין פחות מעשרה פסוקים ולא יהיו הקורין פחות משלשה ולא יקרא הקורא פחות מג׳ פסוקים ואין מתחילין בפרשה פחות מג׳ פסוקים ופרשת ויחל והקרבתם ידועות ששם מתחילין לקרות ואין לחוש שמא יאמרו הראשון לא קרא אלא ב׳ פסוקי׳ ופרשת וביום השבת צריך להתחיל בה או לסיים ותפסו לפי דמאן דעייל עייל ושאיל כך כתב הר׳ נתן ז״ל. ואין מניחין בפרשה פחות מג׳ פסוקי׳. ואין הקורא רשאי לברך קודם שיפתח ספר תורה ויביט במקום שיקרא בו ואחר כך מברך וקורא. ואחר הקריאה גולל הספר ומברך לאחריה. ואין הקורא רשאי לקרות עד שיכלה אמן מפי הצבור. קרא וטעה אפילו באות אחת מחזירין אותו עד שיקרא בדקדוק והני מילי הקורא שברך אבל על החזן אין לחוש אם לא קרא בדקדוק. כ״מ. ולא יקראו שני׳ אלא אחד לבדו. קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל זה שנשתתק ומברך בסוף. אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו החזן לקרות. ואפי׳ החזן עצמו לא יקרא אם לא יעמד אחד מן הצבו׳ עמו כדרך שהחזן עומד עם הקורין. תוספתא חזן העומד לקרות עומד אחר ומחזן עליו. פירוש שזהו כבוד התורה כשאחד עומד אצל הקורא. ונוכל ללמוד מזה שאם היה החזן כהן וקורא ראשון שאין ראוי שיקרא יחידי אבל צריך שיעמד אחד מן הקהל ויחזן עליו ויעמד אצלו. הקורא יש לו לדלג ממקום למקו׳ בענין אחד ובלבד שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת. ולא ישהא בדלוג אלא כדי שעור הקורא. כיון שהתחיל הקורא לקרא בתורה אסור לספר בדבר הלכה אלא שישימו לבם למה שהוא קורא שנאמ׳ ואזני העם אל ספר התורה ויש אומרים כי זה היה לפי מנהגם שהיו נוהגין שהקורא ראשון היה מברך לפניה והמסיים לאחריה והאמצעיים לא היו מברכין כלל. ולפי זה המנהג היה בדין שלא לספר כלל שמא יצטרך לעלות ולקרות ואם יספר בין שתי הבלרות יהיה הפסק. ומכל מקום אדון לעשות כדעת הראשון אף לפי מנהגנו שלא לספר כלל. ומי שתורתו אומנותו מותר לעסוק בתורה בשעת הקריאה. והר׳ יצחק דקורבי״ל הוא בעל עמודי הגולה כתב וכשנפתח ספר תורה אסור לספר יש גורסין אפי׳ לדבר הלכה. ואם יש שם עשרה בני אדם מטין אזנם לתורה מותר לגרוס בנחת שאין לבטל מצות הקריאה. וגם מותר לקרות הפרש׳ שנים מקרא ואחד תרגום שחייב אדם להשלים הפרשה עכ״ל. ואסור להניח ספר תורה ולצאת בשעה שהקורא קורא שנא׳ ועוזבי ה׳ יכלו ובין גברא לגברא שרי. במקום שנהגו לתרגם אין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם ולא המתרגם עצמו מן הקורא ואין הקורא רשאי להתחיל פסוק אחר עד שיכלה התרגום מן המתרגם. ואין המתרגם רשאי להתחיל לתרגם עד שיכלה הקורא ולא יהיה הקורא ולא המתרגם נשען לא לעמוד ולא לקור׳ אלא עומד ביראה. ירושלמי ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק על לבי כנשתא חזא בר נש קאי וקא קרי וסמך לעמוד׳ אמ׳ ליה אסיר לך כשם שנתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה. ולא יתרגם החזן עצמו כדאמרי׳ בירושלמי ר׳ חגי בר שמואל בר רב יצחק על לבי כנשתא חזא חזנא דקאי ומתרגם ולא קאי ברנש תחותוי אמר ליה אסיר לך כשם שנתנה על ידי סרסו׳ כך אנו צריכין לנהוג בה. ולא יתרגם מן הכתב אלא בעל פה כדאמרינן בירושלמי לשמואל בר רב יצחק על לבי כנשתא חזא חד סופר מושיט תרגומא מגו ספרא אמר ליה אסיר לך דברי׳ שנאמרו בפה בפה ודברים שנאמרו בכתב בכתב. וכן כתב הר״ם במז״ל. ואין הקורא רשאי להיות מסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה ולא יהיו שני׳ מתרגמין כאחד. ולא כל המקראות מתרגמין בצבור. מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם ועוד פסו׳ אחד ויגוף ה׳ את העם נקרין ולא מתרגמינן. כל הגולל ס״ת כשהוא גוללו גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים וצריך להעמידו על התפר שאם יקרע יקרע על התפר: סדר קריאת התורה בכל שבתות השנה עזרא תקן לישראל שיהיו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה כדי שתכלה שנה וקללותיה. והמנהג הפשוט שיהיו קורין במדב׳ סיני קודם עצרת. ואתחנן אחר ט׳ באב אתם נצבים קודם לאש השנה צו קודם הפסח בשנה פשוטה. לפיכך יש שבתות שקורין שחרית ב׳ סדרים כגון תזריע ומצורע אחרי וקדושים בהר ובחקותי וכיוצא בהן עד שישלימו כלן בשנה ויקראו אותן הסדרי׳ בעונתן. מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשני ובחמשי ובשבת הבאה. כיצד שבת ראשון קורין בראשית ובמנחה ואלה תולדות נח י׳ פסוקים או יותר וכן בשני ובחמשי וכן לשבת הבאה בשחרית מתחילין ואלה תולדות נח עד סוף כל הפרשה ועל דרך זו קורין כל השנה. ושאלו הר׳ אליהו מפריש מפני מה אין אנו קורין פרשת שבת בשבת כמו פרשת ראש חדש בר״ח ופרשת רגל ברגל והשיב יש לומר לפי שכל קריאות שאנו קורין במוסף לכפרה הן באות כדאיתא פרק ב׳ דמגלה. וידבר משה אל בני ישראל את מועדי ה׳ מצותן שיהיו קורין כל אחת ואחת בזמנו ואמר נמי כבר תקנתי להם סדר הקרבנות כל זמן שיהיו קורין אותן מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני הלכך בר״ח או ביום טוב שחטאת קרב קבעו לקרות שקריאתן כפרה כהקרבתן אבל במוסף שבת שהן עולות ואין חטאת קרב בהן אין לחוש בקריאתן כי לא לכפרה הן באות. ויש מפרשים לפי שאין בפרשת שבת כי אם ב׳ פסוקים ולכך לא תקנו לקרותה. והוא הדין דאף לדבריה׳ היו לנו לקרות ולהתחיל בפרשת התמיד כמו שאנו מתחילין בר״ח. כ״מ. ומפטירין בכל שבת בנביא מעין שקרא בתורה. והמפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה אפילו ג׳ פסוקים וחוזר וקורא מה שקרא לפניו: נשלם סדר קריאת התורה בשבתות: סדר קריאת התורה במועדים משה רבינו ע״ה תקן להם לישראל שיהיו קורין בכל מועד ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מועד ומועד. וקורין בפסח ביום ראשון מוציאין שני ספרי תורות וקורין באחת בפרשת משכו עד על צבאותם ובשני קורא המפטיר בפנחס בפרשת ובחדש הראשון ומפטיר ביהושע בפסח גלגל בעת ההיא. ואם חל להיות בשבת קורין ז׳ בספר ראשון ומוסיפין מן והיה היום הזה לכם לזכרון. ולפיכך קורין אותה ביום ראשון לפי שמזכיר בה מכת בכורים שהיה ביום ראשון. ובשני קורא המפטיר כמו שכתבנו. וכתב הר״ם נ״ע כשנותנין הספר השני לחזן לקרות אינו רשאי לפתחו ולהסיר ממנו המפה עד שיגללו הראשון במפה. ולעולם ביום שיהיה בו חובת היום אין אומרי׳ קדיש עד אחר קריאת חובת היום. יום ב׳ מוציאין שני ספרי תורות וקורין באחת בסדר אמר אל הכהנים בפרשת שור או כשב וגו׳ וידבר משה את מועדי ה׳ לפי שיש בה ענין דין מצות ספירת העומר שהוא ענין היום ולא קפדינן לקרות קדש לי אף על פי שהיא קודמת בסדר הכתוב בתורה מהטעם שכתבנו ובשני קורא המפטיר כאתמול ומפטיר במלכים בפסח יאשיהו וישלח המלך עד וישלך אל קבר בני העם. ומדלגין עד ויצו המלך את כל העם לאמר עשו פסח עד וכמוהו לא היה לפניו מלך. יום שלישי הוא ראשון לחולו של מועד מוציאין ב׳ ספרי תורות וקורין באחת שלשה בסדר בא אל פרעה בפרשת קדש לי לפי שיש בה כמה עניינים ביציאת מצרי׳ ובשניה קורא הרביעי והקרבתם עד סוף פסקא. יום ד׳ מוציאין שני ספרי תורות וקורין באחת ג׳ בסדר ואלה המשפטים בפרשת אם כסף תלוה עד לא תבשל גדי בחלב אמו לפי שמזכיר בה חג המצות. ויום חמשי פסל לך. ויום ששי במדבר סיני שעל זה הסדר כתובות בתורה. ובשניה קורא הרביעי כאתמול. ואם חל להיות יום ה׳ בשבת מוסיפין בפרשת פסל לך מן ראה אתה אומר וקורין בה ז׳ ובשניה קורא המפטיר והקרבתם ומפטיר ביחזקאל היתה עלי עד ונתתי רוחי בכם וחייתם. וכתב רב האיי גאון ז״ל כי הטעם לפי שעתידה תחיית המתים להיות בניסן. יום ו׳ מוציאין ב׳ ספרי תורה וקורין ג׳ בסדר בהעלותך ובפרשת במדבר סיני ובשניה קורא הרביעי כאתמול. יום ז׳ הוא יום טוב ראשון לאחרונים של פסח ומוציאין ב׳ ספרי תורה וקורין באחת ה׳ בסדר ויהי בשלח עד כי אני ה׳ רופאך.ואם חל בשבת קורין באותה פרשה ז׳ ואף על פי שקדמה בסדר התורה לא נחוש לפי שביום שביעי עברו הים ואמרו עליו שירה וכל הענין המבואר באותה פרשה ומפטיר קורא בשניה והקרבת׳ ומפטיר בשמואל וידבר דוד עד על כן אודך בגוים ומדלגין עד מגדול ישועות מלכו. יום ח׳ מוציאין ב׳ ספרי תורה וקורין באחת ה׳ בסדר ראה אנכי בפרשת כל הבכור עד סוף הסדר. ואם חל להיות בשבת קורין בה ז׳ ומוסיפין מן עשר תעשר ולכך נתקנה ליום אחרון לפי שהיא אחרונה בסדר התורה ומפטיר קורא בשניה כאתמול ומפטירין בישעיה עוד היום בנוב. סימן פרשיות של פסח משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוברא. וכתב הרבי בעל העטור שזה הסדר נוהג כשחל פסח באג״ז אבל אם חל בה׳ נוהג הסדר משך תורא פסל במדברא קדש בכספא שלח בוכרא. ויש כותבין שאינו משנה לעולם הסדר לבד מאותו יום שבת אבל למחרתו חוזר לקדמותו. בחג השבועות ביום הראשון מוציאין שני ספרי תורה וקורין באחת ה׳ בסדר וישמע יתרו בפרשת בחדש השלישי עד סוף הסדר. ומפטיר קורא בשני בפנחס בפרשת וביום הבכורים ומפטירין ביחזקאל ויהי בשלשים עד ותשאני רוח. יום ב׳ מוציאין ב׳ ספרי תורה וקורין ה׳ בסדר ראה אנכי בפרשת כל הבכור ואם חל בשבת קורין בה ז׳ ומתחילין מן עשר תעשר ומפטיר קורא כאתמול וביום הבכורים ומפטירין בחבקוק תפלה לחבקוק עד למנצח בנגינות. בט׳ באב מוציאין ס״ת וקורין בה ג׳ בפרשת כי תוליד בנים עד נותן לך כל הימים ומפטירין בירמיה אסוף אסיפם. למנחה מוציאין ס״ת וקורין בה ג׳ בסדר כי תשא הראשון מן ויחל משה עד לעשות לעמו. והשני מדלג וקורא באותו הסדר בפרשת פסל לך עד אל מול ההר ההוא והשלישי קורא עד אשר אנכי עושה עמך. וכסדר הזה קורא בכל מנחת תענית ובשחרית שלהם ומפטיר במנחה דרשו כמו שמפטירין במנחה שאר תעניות ובשאר תעניות אין מפטירין כלל בבקר. בראש השנה יום ראשון מוציאין שני ספרי תורה וקורין באחד ה׳ בסדר וירא אליו בוה׳ פקד כמו שאמרו רז״ל בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה ואם חל בשבת קורין בה ז׳ ובשניה קורא המפטיר בסדר פנחס ובחדש השביעי עד סוף ההפסקה ומפטירין בשמואל ויהי איש אחד מן הרמתים. יום ב׳ מוציאין ב׳ ספרי תורה וקורין באחת ה׳ בפרשת והאלהים נסה עד סוף הסדר והטעם כדי לזכור עקדתו של יצחק ובשניה קורא המפטיר כאתמול ומפטיר בירמיה מצא חן במדבר. ביום הכפורים בשחרית מוציאין שני ספרי תורה באחד קורין ו׳ בסדר אחרי מות כל ענין יום הכפורים עד כמעשה ארץ מצרים ובשניה קורא המפטיר בסדר פנחס ובעשור לחדש ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו. במנחה קורין ג׳ בסדר אחרי מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסדר והטעם שמא יש אדם שנכשל בערוה ויזכור וישוב אל ה׳ וירחמהו. ובמדרש טעם אחר למה קורין בעריות ביום הכפורים לומר רבון כל העולמים הזהרתנו שלא לגלות ערוה אף אתה אל תגל ערותנו ביום הכפורים ותכפר לנו על כל פשענו. ואחד מן השלשה מפטיר ביונה בן אמתי. בסכות ביום ראשון מוציאין ב׳ ספרים באחד קורין ה׳ בפרשת שור או כשב ובשני קורא המפטיר בסדר פנחס ובחמשה עשר יום ומפטירין בתרי עשר הנה יום בא לה׳. יום שני מוציאין ב׳ ספרי תורות וקורין ה׳ כאתמול בפרשת שור או כשב. ובשניה מפטיר כאתמול ומפטירין במלכים ויקהלו אל המלך שלמה. יום ג׳ שהוא ספק שני ראשון לחולו של מועד מוציאין ס״ת אחת וקורין בה ארבעה ראשון קורא ביום השני לוי ביום השלישי ישראל חוזר ביום השלישי ורביעי קורא הכל ביום השני וביום השלישי. יום רביעי שהוא ספק שלישי שני לחולו של מועד כהן קורא ביום השלישי ולוי ביום הרביעי וישראל חוזר ביום הרביעי ורביעי ביום השלישי וביום הרביעי. יום ה׳ שהוא ספק ד׳ כהן קורא ביום הרביעי לוי ביום החמשי ישראל חוזר ביום החמשי ורביעי ביום הרביעי וביום החמשי. יום ו׳ שהוא ספק ה׳ כהן קורא ביום החמשי ולוי ביום הששי וישראל חוזר ביום הששי ורביעי ביום החמשי וביום הששי. יום ז׳ שהוא ספק ששי כהן קורא ביום הששי ולוי קורא וביום השביעי וישראל חוזר ביום השביעי ורביעי ביום הששי וביום השביעי. בשבת חולו של מועד בין פסח בין סכות מוציאין שני ספרי תורה וקורין באחת ז׳ בפרשת ראה אתה אומר והטעם מפני שיש בה את חג המצות תשמור ודרשו אותו רז״ל במסכ׳ מועד קטן לרבות חולו של מועד. ובשניה קורא המפטיר בסוכות ספקא דיומא ומפטיר ביחזקאל ביום בא גוג. ורבינו האיי גאון ז״ל כתב טעם לפי שעתידה מלחמת גוג ומגוג להיות בתשרי. יום שמיני שהוא חג העצרת מוציאין ב׳ ספרי תורה וקורין ה׳ בפרשת כל הבכור ואם הוא שבת מתחילין מן עשר תעשר וקורין בה ז׳ ובשניה קורא המפטיר בסדר פנחס וביום השמיני עד סוף הסדר. כתב טעם למה קורין כל הבכור ביום אחרון של פסח ושבועות וסוכות משום דכתיב באותה פרשה ושמחת בחגך ואח״כ כתיב והיית אך שמח לרבות יום טוב האחרון על זה סמכו ז״ל לתקן אותה לקרות באלו הימים כ״מ. והרב בעל האשכול ז״ל כתב דהאי דלא קרינן וביום השביעי וביום השמיני משום ספקא כמו בשאר הימים לפי שמאחר שעשינוהו קדש בתפלה וברכות ואמרנו את יום שמיני חג העצרת לא נעשה אותו חול להיות קורא בו ביום השביעי שהוא חול המועד ע״כ. מפטירין במלכים ויהי ככלות. יום תשיעי הוא יום שמחת תורה והמנהג שקורין בו וזאת הברכה שהוא סיום התורה ושמחין בו שמחה גדולה ולהרבות השמחה נהגו לקרות יותר ממנין הקורין ולהוסיף עליהן. ונהגו גם כן להסדיר כל אחד בליל יום תשיעי וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום לאור הנר על השלחן ואחר כך להתחיל מכל אחד מחמשה חומשי תורה כדי שלא יראה כמי שמסיים התורה והולך וכל זה על דרך ההגדה שאמרה תורה לפני הקב״ה נתתני לבניך וכבר סיימו לקרות. ושוב לא יהיה להם חפץ בי כ״מ. ושמונה פסוקים שבסוף הסדר שהם מויעל משה עד ויהושע יחיד קורא אותן כמו שכתבנו למעלה. ובשניה קורא המפטיר כאתמול ומפטירין בראש יהושע עד חזק ואמץ וכתב ה״ר נתן ז״ל שמפטירין במלכים ויעמד שלמה עד בהוציאך את אבותינו ממצרים לאלהים. והכי אמרינן במגלה לפי שכל אותו הסדר שעשה שלמה בבית המקדש היה בסוכות ראוי להפטירו בסכות אך בחומשין שלנו נרמז ויהי אחרי מות משה לפי שקם אחרי משה וזכרנו את מותו. ולא יתכן שיש לנו להפטיר ממה דסליק מיניה. ויש שאומרים ג׳ פסוקים מראש יהושע ואחר כך ויאמר שלמה וטוב לאחוז מזה ומזה ע״כ. ואחר ההפטרה אומ׳ אשרי. ואח״כ עומדי׳ על המגדל עם ספר התורה. גס נהגו להוסיף להוציא כל ספרי התורה אשר בתיבה ולעמד על המגדל כל הזקנים וס״ת בזרועם ומקוננים כל אחד על פטירת משה רבן של נביאים ומזכירין לטובה כל מי שנדבו לבו להקדיש ולעשות צדקה לכבוד האל ולכבוד החיים והמתי׳ ואומר מצלאין ומתפללין על כל ישראל ואומר מזמורים ואח״כ מחזירין הספרים למקומן ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף. בחנוכה מוציאין ספר תורה וקורין בה ג׳ בסדר נשא ומתחילין לקרות כהן בפרשת ברכת כהנים וקורא עד ויקריבו אותם לפני המשכן ולוי קורא עד יקריבו את קרכנם לחנוכת המזבח וישראל ביום הראשון כל הפרשה. ויש מקומות שאין מתחילין רק מתחלת החנוך שהוא מביום כלות משה וכהן קורא עד לפני המשכן ולוי עד לחנוכת המזבח וישראל ביום הראשון. ויש מקומות שכהן קורא מביום כלות משה עד לחנוכת המזבח ולוי וישראל קורין בין שניהם ביום הראשון. ביום השני כהן ולוי קורין ביום השני ישראל ביום השלישי כאדם שקורא בתורה. ויש נוהגין שחוזר ישראל בכל יום הפרשה שיקראו כהן ולוי. ועל הדרך הזה ילכו כל המנהגות כל החנוך עד סוף הסדר. ויש נהגו להוסיף לקרות את השלישי מפרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה. ומנהג יפה להשלים ענין החנוך ולקרות בענין הנרות. וסמך למנהג זה מצאנו במדרש כיון שבאו כל נשיאי השבטים והקריבו איש את קרבנו לחנוכת המזבח ושבטו של לוי לא הקריב חלשה דעתו של אהרן על שלא זכו בני שבטו להקריב לחנוכת המזבח והקדוש ברוך הוא הניח דעתו ואמר לו שעתידין בני בניו לעשות חנוך אחר בפני עצמן וזהו חנוכת הנרות שעשו חשמונאי ובניו שהיו מזרעו של אהרן ולזה נסמכה פרשת הנרות לחנוכת המזבח לכך נראה שמנהג יפה הוא. ועוד מצאנו במדרש רבי תנחומא אמר רבי שמואל בר נחמני לשלשה חדשים נגמ׳ מלאכת המשכן. תשרי מרחשון וכסלו. ובפסיקתא איתא במדרש ותשלם כל המלאכה מאד עמקו מחשבותיך אמ׳ רבי חנינא בכ״ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן ונעשה המשכן מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל ממללין על משה ואומרי׳ שאין לו כח להקימו או שמ׳ יש בו דופי והקב״ה היה מעכב הקמתו עד ניסן שבו נולדו אבותי׳ ונגאלו ישראל ממצרים וכיון שהקימו משה בניסן לא דברו עליו מאותו שעה ואילך. וחדש כסלו נתרעם על הדבר כיון שבו נגמרה מדוע לא זכה בהקמתו ואמ׳ לו הב״ה עלי לשלם מה שהפסדת ושלם לו חנוכת בית חשמונאי. ומזה הטעם אנו קורין בחנוכת בית חשמונאי בסדר חנוכת המזבח. שבת של חנוכה מוציאין שני ספרי תורה קורין באחת ז׳ בסדר השבוע ובשני קורא המפטיר בחנוכת הנשיאים ענין היום ואם יהיו ב׳ שבתות בחנוכה עושין כסדר הזה. ומפטיר בנרות זכריה מן רני ושמחי עד תשואות חן חן לה. ובשבת שניה מפטיר בנרות שלמה מן ויעש חירום עד להיכל זהב. ואף על פי דנרות שלמה קדימי והיה בדין לקרותן בשבת ראשונה כיון דנבואת זכריה היתה על חורבן בית שני שבו היה נס חנוכה קורין בה בשבת ראשונה. וראש חדש טבת שחל להיות בחול מוציאין שני ספרי תורה וקורין באחד שלשה בענין ראש חדש ורביעי קורא בשני בחנוכה בענין היום. ואם חל להיות בשבת מוציאין שלשה וקורין באחד ששה בסדר השבוע ובשני קורא השביעי ובראשי חדשיכם. ויש אומרי׳ שמתחילים וביום השבת. ומפטיר קורא בשלישי בחנוכ׳ ענין היום כדאמרי׳ תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ונפקא לן בזבחים מהאי קרא מלבד עולת החדש אשר לעולת התמיד תעשו את אלה פי׳ תעשו המוספין ומלבד משמע אחר שהקרבתם התמיד תקריבו את המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא למילף ובשביל שהוא תמיד תדיר הקדימו הכתוב למוספין ומכאן אתה דן לכל דבר שהוא תדיר. ונהגו רז״ל היכא דמקלע יום בשב׳ צרי׳ להוציא שלשה ספרים אם אין להם אלא שנים קורין בראשון וגוללין ונוטלין השני וחוזרין ונוטלין הראשון למפטיר ואין אומ׳ קדיש עד שיקרא פרשתו ומפטיר בנרות זכריה והפטרת ר״ח בטלה לפי שאין המפטיר קורא בתורה בשל ר״ח. ובמסכת סופרים גרסינן שמפטיר בשל ר״ח ואנו לא כן נהגנו. בפורים קורין שלשה בפרשת ויבא עמלק בסדר ויהי בשלח ואף על פי שאין בה אלא תשעה פסוקים כיון דסליק ענינה מותר. בר״ח קורין ארבעה כהן קורא בפרשת צו ג׳ פסוקים ומסיים עולת תמיד ולוי חוזר פסוק ואמרת להם וקורא עד רביעית ההין וישראל עד לעולת התמיד ונסכה ורביעי פרשת ובראשי חדשיכם. ור״ח שחל להיות בשבת מוציאין שני ספרי תורה באחד קורין שבעה בפרשת השבוע ובשני קורא מפטיר ומתחיל ובראשי חדשיכם. ויש אומרים שמתחיל וביום השבת ומפטיר בסוף ישעיה השמים כסאי עד סוף הספר. ואם חל ר״ח באחת בשבת מפטיר בשמואל מחר חדש והטעם כמו הזכרת ר״ח. ויש חולקין בזה המנהג לפי שלעולם אין מפטירין אלא מענינא דיומא ומה דסליק מיניה וזאת אינה מאחתמ הנה ולכך לא נהגו להפטיר מחר חדש אם לא בהיות ר״ח כמו היום וכן נהגו גדולי צרפת. פרשת שקלים מוציאין ב׳ ספרי׳ באחד קורין ז׳ בסדר השבוע ומפטיר קורא בשני פרשת כי תשא עד סוף פסקא ומפטירין במלכים ויכרות. ויש מתחילין בן שבע שנים. ואם חל ר״ח אדר בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות וקורין באח׳ ששה בסדר השבוע והשביעי קורא בשני ענין ר״ח ויש מתחילין ביום השבת ובשלישי קורא המפטיר פרשת שקלים ומפטיר ויכרות יהוידע. פרשת זכור מוציאין ב׳ ספרי תורה וקורין באחד שבעה בסדר השבוע והמפטיר קורא בשני בסדר כי תצא זכור אשר עשה לך עמלק עד סוף הסדר ומפטיר בשמואל פקדתי עד וישסף שמואל. פרשה פרה מוציאין שני ספרי תורה באחד קורין שבעה בסדר השבוע ומפטיר קורא בשני זאת חקת התורה עד והנפש הנוגעת תטמא עד הערב כי כל הפרש׳ מענין היום. ומעשה בחזן שקרא ופסק להגר הגר בתוכ׳ וגלל ס״ת וישב במקומו וקפד רבי על הדבר ואמ׳ לא קריתם הפרשה כלה ודומה כאלו לא קרינ׳ כלל שלא אמרנו אלא רמז בעלמ׳ וחזרו ופתחו והתחילו בראש הפרשה והקורא ברך לפניה ולאחריה מטעם ר׳ וגמרו כל הפרשה עד תטמא עד הערב. ומפטיר ביחזקאל בית ישראל יושבים על אדמתם עד דברתי ועשיתי. פרשת החדש מוציאי׳ שני ספרי תור׳ באחד קורין ז׳ בסדר השבוע והמפטיר קורא בשני בסדר בא אל פרעה בפרשת החדש הזה לכם עד בכל מושבותיכם תאכלו מצות. ואם חל ר״ח ניסן להיות בשבת מוציאין ג׳ ספרי תורה וקורין באחד ו׳ בסדר השבוע והשביעי קורא בשני פרשת ר״ח ויש מתחילין וביום השבת. ובשלישי קורא המפטיר פרשת החדש הזה ומפטיר ביחזקאל בראשון באחד לחדש עד בבקר עולת תמיד. ואמר רב כהן צדק אין מנהג לקרא בתורה ביום טוב במנחה שלא תקן עזרא אלא במנחת שבת ויום טוב שחל להיות בשבת קורין במנחה בפרשה הראויה לאותה שבת כשאר שבתות השנה דספר תורה משום שבת מקרי. ושבת שיש בו חתן נהגו להפטיר לכבוד החתן שוש אשיש עד ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ואח״כ מפטירי׳ הפטרת סדר השבוע מתחלה ועד סוף ומברך לאחריה ויש מקומות שנוהגי׳ להפטיר הפטרת סדר השבוע ולברך לאחריה כל ברכותיה ואחר הברכות אומר לכבוד החתן פיוט אחד ואחר הפיוט אומר שוש אשיש ויש מקומות שאין אומרים פיוט כלל אלא תכף שגמר המפטיר בא״י מקדש השבת אומרי שוש אשיש והכל לפי המנהג. ובשבת שיש בו שני סדרי׳ מחוברים נהגו לומר הפטרת הסדר השני לעולם. סדר ההפטרות מפנחס ועד סוכו׳ דש״ח נו״ע אר״ק שד״ש. דברי. שמעו. חזון. נחמו. ותאמר. עניה. אנכי. רני. קומי. שובה. דרשו. שוש. שבת שלפני ראש השנה מפטירין שובה ובשבת שבין ראש השנה ליום הכפורי׳ דרשו כדאמרי׳ בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה. ואם יש שבת בין יום הכפורים לסכות קורין האזינו ומפטירין שוש אשיש משום דכתוב לך אכול בשמחה לחמך ואם אין שבת ביניהם יאמר במקו׳ דרשו ודרשו הלא היא בצום גדליה ויש שמפטירי׳ וידב׳ דוד ואין מדלגי׳ ממנה כלו׳ שירה לשירה ולכך תקנום בסדר הזה שהאו׳ לעני המחזר על הפתחי למחר אתה מלך אינו מאמין שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח לכך אמר לו בתחלה לא עזבתיך ואח״כ נחמה על ידי הנביאי׳ ואח״כ הוא בעצמו אנכי אנכי ואחר פוסק לה טובות קומי רני שוש. ויש אומרים שוש אשיש לפני ר״ה משום דכתוב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שבוטח בהקב״ה ואינו מתפחד אפילו מיום הדין ולבלתי הפסיק בנחמתא דהכי איתא בפסיקתא תלתא דפורענותא ושב דנחמתא ותרתי דתיובתא ודרשו בין ר״ה ליום הכפורים. ושובה בין יום הכפורי׳ לסכות שיפה תשובה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין וכשאין שבת ביניהם אומר שובה בין ר״ה ליום הכפורים ודרשו הלא היא בצום גדליה. ומקום שנהגו לעשות שני חזנים אחד ליוצר ואחד למוסף הראשון מקרא בתורה ואחרי קריאת התורה וההפטרה. אומר מי שברך ואשרי ויהללו ומחזיר הספר למקומו ואח״כ יעמד השני ויאמר קדיש זוטא ויתפלל תפלת מוסף. ונשאלה שאלה זאת אל הרב המובהק הרמב״ם ז״ל על דבר קריאת התורה אם אין להם ס״ת מהו שיקרא בחומשי׳ בצבור ויברכו לפניה ולאחריה או ימנעו מן הקריאה כל עיקר וכן בספר שאינו עשוי כהלכתו או בספרים של קלף מצה שהן ודאי פסולים אם מותר לברך הקורא בהן או אסור לברך. והשיב להם מותר לברך ואין הברכה בטלה לפי שאין הברכה על הקריאה בספר כמו הברכה שעל נטילת לולב או ישיבת סוכה שאם הית׳ פסולה או לולב פסול נמצאת הברכה לבטלה שהמצוה היא נטילת לולב או ישיבת סוכה שעליה הוא מברך ואם הם פסולים לא עשה מצוה. וכן בקריאת התודה היא המצוה בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול. ואפי׳ קרא על פה עצמה של קריאה היא המצוה שעליה מברכין הלא תראה שהקורא בשחר קוד׳ שיתפלל משנה או תלמוד או הלכה או מדרש מברך ואח״כ קורא או דורש. הא למדת שהקורא בתורה היא המצוה שעליה מברכין וזהו ההפרש שלא הרגישו בו חכמי המזרח ואמרו שהמברך וקורא בתורה בספר פסול הרי זו ברכה לבטלה. וראיה לדבר זה מה שאמרו ז״ל אין קורין בחומשין בצבור מפני כבוד הצבור וכי יש פסלו׳ בעולם כמו פסלנות חומשין ואפי׳ היה ס״ת חסר אות אחת או יתר פסולה וכל שכן חומש ולמה נתנו טעם מפני כבוד הצבור והיה להם לתת טעם מפני שהוא פסול ויהיה ברכה לבטלה וא״ת שהקריאה זו בלא ברכה אם כן למה נאסרה וכי יש בעולם מי שעלה בדעתו לאסור קריאה בלא ברכה אפי׳ על פה אלא ודאי שלא אמרו בצבור אלא על קריא׳ שחייבין עליה לקרות בצבור שהן שלשה או שבעה או כיוצא בהן הוא שאין קורין בהן מפני כבוד הצבור לא מפני שהברכ׳ לבטלה. ועל דיוקא זו סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספ׳ קלף מצה בלא עבוד כלל ומברכי׳ לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם כגון ר׳ יוסף הלוי ורבי יצחק הלוי וכיוצא בהם. ומעולם לא נשמע פוצה פה ומצפצף לפי שכלם בעלי בינה היו וחכמת׳ מיושבת ומכוונת וידעו שאין הברכה תלויה בספר אם כשר אם פסול כמו שבארנו. ואע״פ כן ראוי לכל צבור להיות להם ס״ת כשר ככל הלכותיו ובו ראוי לקרא לכתחלה בצבור ואם אי אפשר להם קורין בספר פסול ומברכין לפניה ולאחריה מן הטעם שאמרנו. וכן הורה רבינו חנוך הספרדי ז״ל. וזאת התשוב׳ השיבו גדולי נרבונה ע״ה על זאת השאלה וזהו לשונ׳ ועל קריא׳ החומשין ששאלת כך דעתנו נוטה אמת הוא שאמרו רז״ל אין קורין בחומשין בצבור מפני כבוד הצבור וכן הלכה אך זה תשיב אל דעתך וכי ספר תורה שאנו קורין בו ושאנו עומדין מפניו מעובד הוא כהלכ׳ למש׳ מסיני דמליח וקמיח ועפיץ ומפני מה אנו מברכי׳ עליו וקורי׳ בו אלא שאנו סומכין על דברי הגאונים ז״ל שאמרו שאין בינינו מי שיודע לעבד העורות כהלכה למשה מסיני ורוב ספרי תור׳ שלנו עשויין מאלו העורו׳ שאינן עבודין כהלכתן ומוטב שתעקר מצות העבוד ממקומה ולא נתבטל מקריאת התורה כמו שהתירו בספרי דאפטרת׳ דשרי לטלטולי ושרי למקרי ביה משום עת לעשות. וכמו שהתירו בכתיבת האגדו׳ והתלמוד הן הכי נמי באותן ספרים שהם מקומות רחוקי׳ שאין להם ספר תור׳ מוטב שיקראו בחומשין הכל כקריאת ספר תורה בשלשה או שבעה ויברך כל אחד כתקונו שלא יתבטל מקריאת התורה. ועוד ראיה ממה שאמרו ז״ל אין גוללין ס״ת בצבור מפני כבוד הצבור היכא דמתרמי דוכתא ולית להו אלא חד ספרא גוללין בצבור ולא חיישינן לכבוד צבור כדי שלא יתבטלו מקריאת הפרשה. ומפני כבודך ולמען יאמינו כי מאצלינו נשתלח זה כתבנו וחתמנו מקצתינו בזה ף טדרוס ב״ר משה. אברהם ב״ר יצחק. משה ב״ר יוסף. משלם ב״ר נתן. מאיר ב״ר יעקב. משה ב״ר טדרוס זכרם לטובה: ובשם הר״ש ז״ל מצאתי בדעת אחר׳ וזה לשונו הרגילים לקרות בספר חומש בעשרה אין רוח חכמים נוחה מהם. ור׳ אוסר לעשות כן שאפי׳ בס״ת גמור שאינו עשוי כתקון חכמי׳ אסור לקרות בו כגון שאינו תפור בגידין ושלא יהיה בין שרטוט לשרטוט כמלא שרטוט אסור לקרות בו ובספר חומש אין מדקדקין לעשות בו אחד מן התקוני׳ האלו והמקל בזה לא נכון לעשות כן שמוציא ברכה לבטלה. עוד מצאתי על זה אין קורין בחומשין וכו׳ רגילין היו לכתוב חומשין כל חומש וחומש בפני עצמו וכל ספריהם היו במגלה כס״ת שלנו. ואפילו היה עשוי החומש כתקון ס״ת בעורות עבודי׳ לשמה ונתפר בגידין אין קורין בו מפני כבוד הצבור ואם לא היה מפני כבוד הצבור היו קורין בחומשין ואע״ג דאמר שמואל ב״ר נחמני אמר רבי יוחנן ס״ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו. לא דמי התם מיחסר במלתיה הכא אם לא מפני כבוד הצבור אנו קורין בו אבל בחומשין שלנו פשיטא דאין קורין שהרי אינן עשוין כתקון חכמים שאינן נגללין ואין נתפרין בגידין הלכך אין הרבים יוצאין ידי חובתן והלואי שהיחיד הקורא לעצמו יהא רשאי לקרותו ולברך לפניה ולאחריה. עוד מצאתי על זה אומ׳ ה״ר יצחק מאורביל ז״ל שראה ברבו רבי חיים מבלאיי״ש שלא היה ספר תורה בעיר והתיר לחזן לקרות אחד מן הקהל ולברך לפניה ולקרות כל פרשת שבת ויברך גם ולאחריה וכן מנהג וגם יאמר החזן ההפטרה בברכותיה. אבל בשני וחמישי דליכא כנופיה לא והא דמסיק פרק הנזקין אין קורין בחומשין היינו בספר בראשית לבדו או בספר ואלה שמות לבדו אבל בשלמים שלנו מותר. אך ר״ת ז״ל פירש דכל שכן בחומשין שלנו דאין לקרות אע״פ ששלמים דאותן שלהם נתפרין בגידין. ועוד מצאתי בתשובות שאלות של רבי שלמה בן אדרת שאל אחד מן החכמים לרב ר׳ שלמה ז״ל ספר תורה שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו אחד מן הדברי׳ הפוסלים ספר תורה מותר לברך בו או לאו לפי שמצאתי תשובות שאלות מהרמב״ם ז״ל שהתיר ונתן טעם לדבריו שאין הברכה כברכת נטילת לולב או ישיבת סוכה וכו׳ כמו שכתבתי למעלה עד אם אי אפשר להם קורין אפי׳ בספר פסול ע״כ עקר התשובה. ואני תמה על קצת דבריו שהוא ז״ל כתב בספרו בהלכו׳ ס״ת נמצא למד שעשרי׳ דברים הם שכל אחד מהם פוסל ס״ת ואם נעשה בו אחד מהם הרי הוא כחומש שמלמדין בו תנוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים. נראה מדבריו שאין קורין בו כלל. תודיעני אם דעתך מסכי׳ בזה לדעת הרב או לאו ואם מותר לקרות בחומש בהקבץ בבית המדרש עשרה או עשרים אף על פי שנראה לדברי הרב ז״ל שהשוה דין חומשין שמלמדין בהן תנוקות לספר פסול. תשובה פליאה ממני דעת הרב בתשובות נשגבה לא אוכל לה והדבר מחודש בעיני הרבה מכמה צדדין האחד שאם אינו פסול לקרו׳ בו ולברך לאיזה ענין הוא פסולו והכשרו שאין לומ׳ פסול לקרות בו לכתחלה היכא דאפשר להם בספר כשר וכן כל מקום שאמרו אין קורין בו שיהא פירושו אין קורין בו לכתחלה במקום שיש להם כשר. ועוד שהטענה בעצמה שנסמך עליה הרב ז״ל והיא שלעצמה של קריאה אנו מברכין ואפי׳ קורא בע״פ נפלאתי עליה הפלא ופלא לפי שהקריאה בעצמה שבבית הכנסת לא תקנוה בעל פה אלא בספר תורה שאלו היתה התקנה בעל פה מפני מה אין קורין אפי׳ בחומשין מי גרע חומש מקורא בעל פה ואין ראיה מהקורא בתורה בבקר שמברך ואע״פ שקורא בעל פה. אבל קריאת התורה תקנו משה ועזרא תקנה מחוייבת לקרא בשני ובחמשי ובשבתות וי״ט ואע״פ שברך לאלתר על קריאת פרשת הקרבנו׳ ושנה סדר התמיד וחזר ואמר אהבה רבה ונפטר בכך מברכת התורה ואלו רצה לקרות בעלמא ולשנות פטור מלברך אפילו כן אם קרא בתורה באותן זמנים מזומנים ואפילו לאלתר חייב לברך עליה למצות קריאת התקנה ואותה תקנה עקרה לא נתקנה אלא בקריאת ס״ת והלכך כל שאינו קורא על הספ׳ ובספר כשר אינו מברך שאין זה מן התקנ׳. והראיה שהביא משמן של גאוני׳ ז״ל היא יותר תמה בעיני לפי שמשם נראה ראיה מפורשת בהפכו דהכי גרסי׳ התם שלחו בני גלילא לר׳ חלבו ז״ל מהו לקרות בחומש בבית הכנס׳ לא הוה בידיה אתא שאיל לר׳ יצחק נפחא לא הוה בידיה אתא שאיל בבי מדרשא ופשטוה מהא דאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן ספר תור׳ שחסר יריעה אחת אין קורין בו ולא היא התם מיחסר במלתיה הכא לא מחסר במלתיה. אלמא אפילו למאן דמכשר בחומש בספר תורה חסר או פסול אין קורין משום דעדיפי חומשים טובא דלא מחסרי ולא מפסילי במלתיהו מספ׳ תור׳ שחסר או פסול במלתיה ויריעה דנקט מסתברא דלאו דוקא אלא אפי׳ חסר אות אחת. ועוד דבהדיא תנינא במסכת סופרים פ״ק כותבי׳ על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואין רשאי לשנות והלכה למשה מסיני ובאותיות כדי שלא יהיו מעורבבין אם ערב את האותיו׳ או שהפסיק באמצע השם ונעשה שם אחד כשני שמו׳ כזה ראו בן פסול ואין קורין בו. ועוד שנינו שם בכמה פסליות אין קורין בו וזו היא תשובה גדולה על דבריו. גם מדבריו הוא נושב שכתוב בחבורו שאין קורין בספר פסול ברבים ואינו כחולק על דבריו ועל עדותו שהעיד משו׳ גאוני המערב ז״ל שאינו יורד לסוף דעתו שדבריו נראי׳ לו כסותרין זה את זה עד שאני אומר כי זו בילדותו שנאה לנו וחזר בו בזקנותו. ועם סתירת ראיותיו וטענותיו אני מור׳ לך הלכה למעש׳ לא ראיתי מי שעש׳ כזה מעשה גם בכפרי׳ שאין שם ספר תורה וקורין בספרי׳ שאינן נגללי׳ ואינן נכתבי׳ כהלכתן לא ראיתי בעולם מי שברך בהן לא בתחלה ולא בסוף. ובהפטרה ששאלת אי אפשר שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפילו בלא ספר. הנה כתבתי מה שמצאתי מזה. נשלם סדר קריאת התורה תהלה לאל.

Rosh Megillah 4:9רא״ש מגילה ד׳:ט׳

מתני׳ ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין בשבת הבאה בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ברביעית החדש הזה בחמישית חוזרין לכסדרן לכל מפסיקין לר״ח לחנוכה ופורים לתעניות ולמעמדות וליה״כ פירוש במנחה קורין פרשת עריות דומיא דאינך שקורין בהן שלשה: גמ׳ מאי פרשת שקלים רב אמר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ושמואל אמר כי תשא תניא כוותיה דשמואל ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע הכהן אמר ר׳ יצחק נפחא ר״ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות וקורין בהן אחד מענינו של יום ואחד בר״ח ואחד בכי תשא ואמר ר׳ יצחק נפחא ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מוציאין ג׳ תורות וקורין בהן אחד מענינו של יום ואחד בשל ר״ח ואחד בשל חנוכה ומפטיר בשל חנוכה במאי דסליק מיניה ור״ח טבת שחל להיות בחול קרו בר״ח תלתא וחד קרי בחנוכה וכן הלכה ר״ח אדר שחל להיות בואתה תצוה אביי אמר קרו שיתא מן ואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת וחד חוזר מן כי תשא עד ועשית כיור נחושת וקי״ל כוותיה חל להיות ר״ח אדר בכי תשא עצמה אמר אביו קורין שיתא מן כי תשא עד ויקהל משה וחד חוזר וקורא מן כי תשא עד ועשית כיור נחושת תניא כוותיה דאביי חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה: אתמר ר״ח אדר שחל להיות בע״ש רב אמר מקדימין וקורין בשבת שעברה ושמואל אמר מאחרין וקורין למחר וקי״ל כרב ״ בשניה זכור. אתמר פורים שחל להיות ערב שבת רב אמר מקדימין ושמואל אמר מאחרין והלכתא כרב ואפילו בני חמשה עשר שחל פורים שלהם בשבת מקדימין וקורין בשבת שעברה: בשלישית פרה אדומה. ת״ר ר״ח אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטיר ביהוידע הכהן ואיזהו שבת ראשונה כל שחל ר״ח אדר להיות בתוכה ואפי׳ בערב שבת. בשניה זכור ומפטירין כה אמר ה׳ פקדתי ואיזו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפי׳ בע״ש. בשלישית פרה אדומה ומפטירין וזרקתי עליכם מים טהורים ואיזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה משכחת לה בחל ר״ח ניסן באמצע השבת אבל אם חל ר״ח ניסן להיות בשבת הויא ליה שלישית הסמוכה לניסן ואם חל להיות ר״ח ניסן באחד בשבת הויא ליה שלישית הסמוכה לפורים של מוקפין מאחריה: ברביעית החדש הזה לכם ומפטירין כה אמר ה׳ צבאות בראשון באחד לחדש איזו היא שבת רביעית כל שחל ר״ח ניסן להיות בתוכה ואפילו בע״ש בחמישית חוזרין לכסדרן. לסדר מאי רבי אמי אומר לסדר פרשיות ר׳ ירמיה אומר לסדר הפטרות וקי״ל כרבי ירמיה: ירושלמי (ה״ו) רבא בשם ר׳ חייא בר אשי אמר אין מפסיקין בין פורים לפרה רבי לוי אומר אין מפסיקין בין פרה להחדש הזה וסימן כל פרשיות הללו בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה ובדין הוא שיקדים החדש לפרה שבאחד בניסן הוקם המשכן בשני ימים בניסן נשרפה הפרה ולמה הקדימוה לפי שהיתה טהרתן של ישראל נקוט האי סימנא בידך כד מיקלע אדר הסמוך לניסן בשבת או בשני בשבת או ברביעי בשבת או בששי בשבת צריכין לאפסוקי פרשיות וסימן ימים דמיקלע בהו ר״ח אדר זבד״ו והדין פירושא דמלתא כדמיקלע ביום השבת מפסיקין בחמיסר באדר וסימן זט״ו וכד מיקלע בתרין בשבתא מפסיקין בשיתא באדר וסימן ב״ו וכד מיקלע בארבע בשבתא מפסיקין בארבעה באדר וסי׳ ד״ד וכדמיקלע במעלי דשבתא מפסיקין בתרין באדר ובששה עשר באדר וסימניך ובי״ו: מתני׳ בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים בעצרת שבעה שבועות בר״ה בחדש השביעי באחד לחדש ביה״כ אחרי מות ביו״ט ראשון של חג קורא בפרשת המועדות שבתורת כהנים ובשאר ימות החג קורין בקרבנות החג. תימה דבפסח ועצרת ובימים ראשונים ואחרונים של החג ובר״ה וביה״כ אנו מוציאין שתי תורות וקורין אחת בקרבנות היום וזה אינו שנוי לא במשנה ולא בגמרא. ואפשר שאחר שנשלם הש״ס תקנוה רבנן סבוראי או הגאונים וישנו בסדר רב עמרם וקצת יש סמך לדבר מדאמרי׳ לקמן (מגילה דף לא:) אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע וכו׳ אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קרבנות שכל זמן שקורין בהן וכו׳ ואין להביא ראיה מדאמרינן לקמן (מגילה דף לא.) ביום של יו״ט האחרון של חג מפטירין בויעמוד שלמה לפי שמדברת בענין שמיני עצרת וא״כ יש להוכיח שקראו בס״ת שניה פרשת קרבנות של שמיני עצרת דאם לא קראו אלא וזאת הברכה למה יפטירו בויעמוד שלמה ואנן בעינן ההפטרה דומיא דפרשה שקרא כדאמרינן לעיל (מגילה דף כט:) בשלמא למ״ד כי תשא היינו דמפטירין ביהוידע הכהן דכתיב ביה כסף עובר איש כסף נפשות ערכו אלא למ״ד צו את בני ישראל וכו׳ משום דאיכא למימר כיון שהפטרה מדברת בענין שמיני עצרת יש לאומרה אע״פ שאינה מעין הפרשה שקרא בתורה כדאמרינן בסמוך דר״ח שחל להיות באחד בשבת מפטירין מאתמול מחר חדש אע״פ שאינה מעין הפרשה שקרא שכיון שהוא מעין המאורע שיהא מחר חדש וגם מצינו בירושלמי כעין מנהגינו: גמ׳ א״ר יצחק נפחא שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות קורין ראה אתה אומר אלי ומפטיר קורא במוספין. בפסח קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים והאידנא נהוג עלמא למיקרי משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא וסדר הזה לא ישתנה אלא כשחל פסח בחמישי שאז קורין ביום ראשון וביום שני משך תורא ויום שלישי שהוא שבת של חול המועד קורין ראה אתה אומר אלי דהיינו פסל לך כדאמרינן לקמן שבת של חול המועד בין בניסן בין בתשרי קורין ראה אתה אומר אלי וכו׳ וביום ראשון שני ושלישי קדש בכספא במדברא כסדר שהן כתובין בתורה אלא שקורין שור או כשב או עז ביום שני לפי שכתוב בו ענין פסח ובחמשה עשר יום ובפרשת בשלח בשביעי שאז עברו ישראל את הים והשאר כסדר שהן כתובים בתורה ומפטירין ביום ראשון של פסח בפסח גלגל בעת ההיא ובי״ט שני בשל פסח יאשיהו וביו״ט אחרון מפטירין וידבר דוד לה׳ ולמחר עוד היום בנוב לעמוד. בעצרת קורין ביו״ט הראשון בחדש השלישי ומפטירין במרכבה וביום טוב שני שבעה שבועות ומפטירין בחבקוק. בר״ה ביום הראשון וה׳ פקד את שרה ומפטירין בחנה. ובשני והאלהים נסה את אברהם ומפטירין הבן יקיר לי אפרים. ביה״כ שחרית קורין אחרי מות ומפטירין כה אמר ה׳ רם ונשא במנחה בעריות ומפטירין ביונה. בחג בשני ימים טובים הראשונים קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים שור או כשב ומפטירין ביום הראשון הנה יום בא לה׳ וביום שני ויקהלו אל המלך שלמה ובשאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. גרסינן בפרק בתרא דסוכה (דף נה.) אתקין אמימר בנהרדעא דמדלגי דלוגי וקא פריש גאון כך המנהג בשתי ישיבות ביום ראשון וביום שני שהן ב׳ ימים טובים קורין ובחמשה עשר בלבד שאין להזכיר וביום השני דלא לזלזולי בקדושת היום וביום השלישי שהוא חול המועד קורא כהן וביום השני ולוי קורא וביום השלישי וישראל חוזר וקורא וביום השלישי והרביעי חוזר וקורא ביום השני וביום השלישי שהן ספיקא דיומא ויום רביעי כהן קורא וביום השלישי ולוי קורא וביום הרביעי וישראל חוזר וקורא ביום הרביעי והרביעי חוזר וקורא ביום השלישי וביום הרביעי ספיקא דיומא ועל פי הסדר הזה קורין בכל יום עד יום שביעי. ביו״ט אחרון של חג קורין כל הבכור ומפטירין ויהי ככלות שלמה ולמחר קורא וזאת הברכה ומפטירין ויעמוד שלמה לפני ה׳ וי״א ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ והכי איתא בירושלמי והכי נהגינן. אמר רב חנן בר רבא שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בניסן בין בתשרי קורין ראה אתה אומר אלי משום דאית ביה את בעשיית מלאכה ואפטורי בניסן העצמות היבשות ובתשרי וביום בא גוג: מתני׳ בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק בראשי חדשים ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית בתעניות ברכות וקללות אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין כסדרן ואינו קורא פחות מעשרה פסוקים וידבר עולה להו מן המנין שנאמר וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל מצותן שיהו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו: גמ׳ בחנוכה בנשיאים ומפטירין בנרות זכריה ואי איקלע שתי שבתות מפטירין בשבת שניה בנרות שלמה בראש חודש ובראשי חדשיכם ואי מיקלע ר״ח בשבת מפטירין והיה מדי חודש בחדשו. אמר רב הונא ראש חודש שחל להיות באחד בשבת מפטירין מאתמול ויאמר יהונתן מחר חודש אמר רב יהודה בריה דרבי שמואל בר שילת משמיה דרב ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם והאידנא לא נהגינן הכי אלא מפטירין שמעו דבר ה׳ בית יעקב כסדר הפטרות הסדורות במדרש פסיקתא ויש מפרשים דרב לטעמיה דאמר בשילהי תענית (דף כט:) שאסור בכיבוס מראש חדש עד התענית וקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דלא אסר אלא אותה שבת ולא נהירא דמה ענין זה להפטרה דאין הפטרה מדברת כל כך מענין תשעה באב ועוד דא״כ ליפלגי אמוראי הכא כי היכי דפליגי לענין כיבוס במסכת תענית אלא על פי המדרש פסיקתא אנו נוהגין כן כדפרישית וכן נמי בתענית אנו קורין ויחל ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות אלא שאנו עושין ע״פ מס׳ סופרים (פ׳ י״ז הלכה ז) דגרסינן התם בתענית של תשעה באב ובשבעה אחרונות של עצירת גשמים קורין ברכות וקללות אבל בתעניות אחרות קורין ויחל משה ומפטיר דרשו ה׳ וי״א שאין להפטיר והעם נהגו להפטיר מיהו איכא למימר דמתני׳ נמי איירי בט׳ באב ובשבעה תעניות אחרונות ולא פליגי. ובט׳ באב קורין בכי תוליד ומפטירין באסוף אסיפם: ואין מפסיקין בקללות מנא הני מילי %בר גמדא א״ר סימאי דאמר קרא מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ר״ל אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות אלא היכי עביד תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם אמר אביי לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא אמר אביי הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן. תניא רשב״א אומר עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות וברכות שבתורת כהנים קודם עצרת ובמשנה תורה קודם ראש השנה מאי טעמא אמר אביי ואי תימא ר״ל כדי שתכלה שנה וקללותיה ועצרת נמי ראש השנה לאילן הוי כדתנן ובעצרת על פירות האילן. שאלו לרבינו נסים למה מחלקים אתם נצבים ופרשת וילך שהן קטנות כשיש ב׳ שבתות בין ר״ה לחג וקורין פרשת נצבים קודם ר״ה ופרשת וילך אחר ר״ה ולא חלקו ראשי המטות ומסעי שהן גדולות והשיב לפי שיש באתם נצבים קללות שקלל משה את ישראל ורוצים לסיימם קודם ר״ה ולא נהירא חדא דפרשת אתם נצבים אינה בכלל הקללות שקלל משה את ישראל כדמוכח בפ׳ המוכר את הספינה (בבא בתרא דף פח:) א״ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם הקב״ה בירך את ישראל בכ״ב אותיות וקללן בח׳ ומשה רבינו ברכן בח׳ וקללן בכ״ב אותיות מואם לא תשמעו עד ואין קונה ולא קאמר עד הנסתרות שבאתם נצבים אלא אותן שבאתם נצבים אינם קללות אלא שהעביר בני ישראל בברית ועוד גם בהאזינו יש קללות מזי רעב ולחומי רשף אלא היינו טעמא לפי שרוצים להפסיק בפרשה אחת בין קללות לר״ה וכן קורין פרשת במדבר סיני בין קללות שבתורת כהנים ובין עצרת: ובב׳ ובה׳ וכו׳

Tur Orach Chayyim 669טור אורח חיים תרס״ט

(א) ליל תשיעי מתפללין כמו בליל שלפניו ומקדשין ואומרים זמן ולמחר מתפללין כמו ביום שלפניו ומוציאין ג׳ ספרים וקורין בא׳ וזאת הברכה והמפטיר קורא בשני כמו אתמול ומפטיר במלכים ויעמוד שלמה לפני ה׳ ובירושלים יש שמפטירין ויהי אחרי מות משה והכי מנהגינו ובשלישי מתחיל בראשית וקורין אותו ש״ת לפי שמסיימין בו התורה וראוי לשמוח בסיומה ורגילין להתחיל מיד בראשית כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרותה עוד ומרבין בפיוטים כמו אשר בגלל אבות ויש מקומות שמוציאין כל הספרים ואומרים על כל אחד ואחד פיוט כל מקום לפי מנהגו ונוהגין באשכנז שהמסיים והמתחיל נודרין נדבות וקוראין לכל מרעיהן ועושין משתה ושמחה וי״ט לסיומה של תורה ולהתחלתה ולמוצאי י״ט מבדילין בתפלה וכן על הכוס כדרך שמבדילין במוצאי שבת אלא שאין מברכין על הנר ולא על הבשמי׳.

Beit Yosef Orach Chayyim 669בית יוסף אורח חיים תרס״ט

(א) ליל תשיעי מתפללין כמו בלילה שלפניו וכו׳ כל זה פשוט: (ב) ומה שכתב וקורין בא׳ וזאת הברכה וכן מ״ש ומפטיר ויעמוד שלמה פשוט בפרק בני העיר (מגילה לא): (ג) ונוהגים באשכנז שהמסיים והמתחיל נודרין נדרים וקוראים לכל מרעיהם ועושין משתה ושמחה וי״ט לסיומה של תורה כ״כ בהג״א פ׳ לולב וערבה בשם א״ז. ומצאתי עיקרו של מנהג במדרש בתחלת שיר השירים ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה׳ וכו׳ ויעש משתה לכל עבדיו אמר רבי יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה: (ד) ולמוצאי י״ט מבדילין בתפלה וכן על הכוס כדרך שמבדילין במ״ש אלא שאין מברכין על הנר ולא על הבשמים כבר נתבאר בסימן תצ״א:

Shulchan Arukh Orach Chayyim 668:2שולחן ערוך אורח חיים תרס״ח:ב׳

שַׁחֲרִית מוֹצִיאִין שְׁלֹשָׁה סְפָרִים, וְקוֹרִין בְּאֶחָד מִוְּזֹאת הַבְּרָכָה עַד סוֹף הַתּוֹרָה; וּבַשֵּׁנִי, בְּרֵאשִׁית עַד אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת; וּבַשְּׁלִישִׁי, בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמַפְטִיר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה. וּבְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים אֵין מוֹצִיאִין בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶלָּא שְׁנֵי סְפָרִים, וְקוֹרִין בְּאֶחָד חֲמִשָּׁה בְּפָרָשַׁת רְאֵה מִכָּל הַבְּכוֹר, וְאִם הוּא שַׁבָּת קוֹרִין ז׳ וּמַתְחִילִין: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, וּמַפְטִיר בִּמְלָכִים: וִיהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, וּמַחְזִיר הַסְפָרִים וְאוֹמֵר קַדִּישׁ, וּמַכְרִיז: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם.

Shulchan Arukh Orach Chayyim 669:1שולחן ערוך אורח חיים תרס״ט:א׳

בְּמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, לֵיל תְּשִׁיעִי מְקַדְּשִׁים וְאוֹמְרִים זְמַן וּלְמָחָר מוֹצִיאִין ג׳ סְפָרִים וְקוֹרִין בְּאֶחָד: וְזֹאת הַבְּרָכָה עַד סוֹף הַתּוֹרָה, וּבַשֵּׁנִי: בְּרֵאשִׁית עַד אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, וּבַשְּׁלִישִׁי קוֹרֵא הַמַּפְטִיר כְּמוֹ אֶתְמוֹל וּמַפְטִיר: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה. {הַגָּה: וְקוֹרִין יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שִׂמְחַת תּוֹרָה, לְפִי שֶׁשְּׂמֵחִין וְעוֹשִׂין בּוֹ סְעֻדַּת מִשְׁתֶּה לְגָמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה; וְנוֹהֲגִין שֶׁהַמְסַיֵּם הַתּוֹרָה וְהַמַּתְחִיל בְּרֵאשִׁית נוֹדְרִים נְדָבוֹת וְקוֹרְאִים לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה (טוּר). וְעוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהוֹצִיא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה עַרְבִית וְשַׁחֲרִית כָּל סִפְרֵי תּוֹרָה שֶׁבַּהֵיכָל וְאוֹמְרִים זְמִירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. וְעוֹד נָהֲגוּ לְהַקִּיף עִם סִפְרֵי הַתּוֹרָה הַבִּימָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּמוֹ שֶׁמַּקִּיפִים עִם הַלּוּלָב, וְהַכֹּל מִשּׁוּם שִׂמְחָה. וְנָהֲגוּ עוֹד לְהַרְבּוֹת הַקְּרוּאִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה, וְקוֹרִים פָּרָשָׁה אַחַת הַרְבֵּה פְּעָמִים וְאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר (מִנְהָגִים וריב״ש סִימָן פ״ד). עוֹד נָהֲגוּ לִקְרוֹת כָּל הַנְּעָרִים לַסֵּפֶר תּוֹרָה, וְקוֹרִים לָהֶם פָּרָשַׁת הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל וְגו׳; וּבַלַּיְלָה קוֹרִים בַּסֵּפֶר תּוֹרָה הַנְּדָרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. עוֹד נָהֲגוּ לְסַיֵּם הַתּוֹרָה אַף עַל קָטָן הָעוֹלֶה, אַף עַל גַּב דְּיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לְסַיֵּם (מָרְדְּכַי הַגָּהוֹת קְטַנּוֹת), בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהַחַזָּן קוֹרֵא אֵין לָחוּשׁ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם רַק שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה, קוֹרִין בָּרִאשׁוֹנָה: וְזֹאת הַבְּרָכָה, וּבַשְּׁנִיָּה: בְּרֵאשִׁית, וְחוֹזְרִים וְלוֹקְחִים הָרִאשׁוֹנָה לְעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם; וְכֵן עוֹשִׂין כָּל מָקוֹם דְּבָעֵינָן ג׳ סִפְרֵי תּוֹרָה וְאֵין לָהֶם רַק שְׁתַּיִם (מָצָא כָּתוּב).}