Haftarat Vayelekh/5

EN/HEע/E

Haftarat Vayelekh

Sources

Yeshayahu 55:6-13ישעיהו נ״ה:ו׳-י״ג

(6) Seek Hashem while He may be found; call upon Him while He is near. (7) Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts. And let him return to Hashem, and He will have compassion upon him, and to our God, for He will abundantly pardon. (8) "For My thoughts are not your thoughts, and your ways are not My ways," says Hashem. (9) For as the heavens are higher than the earth, so are My ways higher than your ways, and My thoughts than your thoughts. (10) For as the rain comes down and the snow from heaven, and does not return there except to water the earth and make it bring forth and bud, and give seed to the sower and bread to the eater. (11) so shall My word be that goes forth out of My mouth. It shall not return to Me void, but it shall accomplish that which I please, and make the thing where I sent it prosper. (12) For you shall go out with joy, and be led forth with peace. The mountains and the hills shall break forth before you into singing, and all the trees of the field shall clap their hands. (13) Instead of the thorn the cypress shall come up, and instead of the brier the myrtle shall come up. And it shall be to Hashem for a memorial, for an everlasting sign that shall not be cut off.

(ו) דִּרְשׁוּ י״י בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. (ז) יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל י״י וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. (ח) כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם י״י. (ט) כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. (י) כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל. (יא) כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו. (יב) כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכׇל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף. (יג) תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ [וְתַחַת] (תחת) הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַי״י לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת.

Yeshayahu 56:1-8ישעיהו נ״ו:א׳-ח׳

(1) Thus says Hashem, "Keep justice, and do righteousness; for My salvation is near to come, and My favor to be revealed. (2) Happy is the man that does this, and the son of man that holds fast by it, that keeps the Sabbath from profaning it, and keeps his hand from doing any evil." (3) Do not let the alien that has joined himself to Hashem speak, saying, 'Hashem will surely separate me from His people'. Do not let the eunuch say, 'Behold, I am a dry tree.' (4) For thus says Hashem concerning the eunuchs that keep My Sabbaths and choose the things that please Me, and hold fast by My covenant, (5) "Even to them I will give in My house and within My walls a monument and a memorial better than sons and daughters; I will give them an everlasting memorial that shall not be cut off. (6) Also the aliens that join themselves to Hashem, to minister to Him, and to love the name of Hashem, to be His servants, every one that keeps the Sabbath from profaning it, and holds fast by My covenant, (7) even them I will bring to My holy mountain, and make them joyful in My house of prayer. Their burnt-offerings and their sacrifices shall be acceptable upon My altar; for My house shall be called a house of prayer for all peoples." (8) Hashem God who gathers the dispersed of Israel says, "I will yet gather others to him in addition to those of him that are gathered."

(א) כֹּה אָמַר י״י שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת. (ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כׇּל רָע. (ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל י״י לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי י״י מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. (ד) כִּי כֹה אָמַר י״י לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. (ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת. (ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל י״י לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם י״י לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כׇּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. (ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קׇדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכׇל הָעַמִּים. (ח) נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו.

Yeshayahu 56:9ישעיהו נ״ו:ט׳

All you beasts of the field, come to devour. Yes, all you beasts in the forest.

כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל כׇּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר.

Yeshayahu 61:10ישעיהו ס״א:י׳

I will greatly rejoice in Hashem; my soul shall be joyful in my God. For He has clothed me with the garments of salvation; He has covered me with the robe of victory like a bridegroom puts on a priestly diadem and as a bride adorns herself with her jewels.

שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּי״י תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.

Yeshayahu 63:9ישעיהו ס״ג:ט׳

In all their affliction, He was afflicted, and the angel of His presence saved them. In His love and in His pity He redeemed them; and He bore them and carried them all the days of old.

בְּכׇל צָרָתָם [לוֹ] (לא) צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כׇּל יְמֵי עוֹלָם.

Hoshea 14:1הושע י״ד:א׳

Samaria will bear her guilt; for she has rebelled against her God. They will fall by the sword. Their infants will be dashed in pieces, and their pregnant women will be ripped open.

תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ וְהָרִיּוֹתָיו יְבֻקָּעוּ.

Hoshea 14:2-10הושע י״ד:ב׳-י׳

(2) Israel, return to Hashem your God; for you have fallen because of your sin. (3) Take words with you, and return to Hashem. Tell him, "Forgive all our sins, and accept that which is good; so we offer our lips like bulls. (4) Assyria can't save us. We won't ride on horses; neither will we say any more to the work of our hands, 'Our gods!' for in You the fatherless finds mercy." (5) I will heal their waywardness. I will love them freely; for My anger is turned away from him. (6) I will be like the dew to Israel. He will blossom like the lily, and send down his roots like Lebanon. (7) His branches will spread, and his beauty will be like the olive tree, and his fragrance like Lebanon. (8) Men will dwell in his shade. They will revive like the grain, and blossom like the vine. Their fragrance will be like the wine of Lebanon. (9) Ephraim: "What have I to do any more with idols?" I answer, and will take care of him. I am like a green fir tree; from Me your fruit is found. (10) Who is wise, that he may understand these things? Who is prudent, that he may know them? For the ways of Hashem are right, and the righteous walk in them; but the rebellious stumble in them.

(ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד י״י אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֺנֶךָ. (ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל י״י אִמְרוּ אֵלָיו כׇּל תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. (ד) אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם. (ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ. (ו) אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן. (ז) יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. (ח) יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן. (ט) אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא. (י) מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי י״י וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

Hoshea 14:8הושע י״ד:ח׳

Men will dwell in his shade. They will revive like the grain, and blossom like the vine. Their fragrance will be like the wine of Lebanon.

יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן.

Hoshea 14:9הושע י״ד:ט׳

Ephraim: "What have I to do any more with idols?" I answer, and will take care of him. I am like a green fir tree; from Me your fruit is found.

אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא.

Yoel 1:1יואל א׳:א׳

The word of Hashem that came to Joel, the son of Pethuel.

דְּבַר י״י אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל.

Yoel 2:11יואל ב׳:י״א

Hashem thunders His voice before His army; for His forces are very great; for he is strong who obeys His command. For the day of Hashem is great and very awesome, and who can endure it?

וַי״י נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל יוֹם י״י וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ.

Yoel 2:12יואל ב׳:י״ב

"Yet even now," says Hashem, "turn to Me with all your heart, and with fasting, and with weeping, and with mourning."

וְגַם עַתָּה נְאֻם י״י שֻׁבוּ עָדַי בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד.

Yoel 2:15-27יואל ב׳:ט״ו-כ״ז

(15) Blow the trumpet in Zion! Sanctify a fast. Call a solemn assembly. (16) Gather the people. Sanctify the assembly. Assemble the elders. Gather the children, and those who suck the breasts. Let the bridegroom go forth from his room, and the bride out of her chamber. (17) Let the priests, the ministers of Hashem, weep between the porch and the altar, and let them say, "Spare your people, Hashem, and don't give your heritage to reproach, that the nations should rule over them. Why should they say among the peoples, 'Where is their God?'" (18) Then Hashem was jealous for His land, and had pity on His people. (19) Hashem answered his people, "Behold, I will send you grain, new wine, and oil, and you will be satisfied with them; and I will no longer make you a reproach among the nations. (20) But I will remove the northern one far away from you, and will drive it into a barren and desolate land, its front into the eastern sea, and its back into the western sea; and its stench will come up, and its bad smell will rise, for he has done great things." (21) Land, don't be afraid. Be glad and rejoice, for Hashem has done great things. (22) Don't be afraid, you animals of the field; for the pastures of the wilderness spring up, for the tree bears its fruit. The fig tree and the vine yield their strength. (23) Be glad then, you children of Zion, and rejoice in Hashem, Your God; for He gives you the former rain in just measure, and He causes the rain to come down for you, the former rain and the latter rain, as before. (24) The threshing floors will be full of wheat, and the vats will overflow with new wine and oil. (25) I will restore to you the years that the swarming locust has eaten, the great locust, the grasshopper, and the caterpillar, My great army, which I sent among you. (26) You will have plenty to eat, and be satisfied, and will praise the name of Hashem, your God, who has dealt wondrously with you; and My people will never again be ashamed. (27) You will know that I am in the midst of Israel, and that I am Hashem, your God, and there is no one else; and My people will never again be disappointed.

(טו) תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה. (טז) אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. (יז) בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי י״י וְיֹאמְרוּ חוּסָה י״י עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. (יח) וַיְקַנֵּא י״י לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ. (יט) וַיַּעַן י״י וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם. (כ) וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בׇאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת. (כא) אַל תִּירְאִי אֲדָמָה גִּילִי וּשְׂמָחִי כִּי הִגְדִּיל י״י לַעֲשׂוֹת. (כב) אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם. (כג) וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּי״י אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן. (כד) וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. (כה) וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם. (כו) וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם י״י אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. (כז) וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי י״י אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם.

Yoel 2יואל ב׳

(1) Blow the trumpet in Zion, and sound an alarm in My holy mountain! Let all the inhabitants of the land tremble, for the day of Hashem comes, for it is close at hand, (2) a day of darkness and gloominess, a day of clouds and thick darkness; as the dawn spreading on the mountains, a great and strong people. There has never been the like, neither will there be any more after them, even to the years of many generations. (3) A fire devours before them, and behind them, a flame burns. The land is as the garden of Eden before them, and behind them, a desolate wilderness; no one has escaped them. (4) Their appearance is as the appearance of horses, and as horsemen, so they run. (5) Like the noise of chariots on the tops of the mountains they leap, like the noise of a flame of fire that devours the stubble, as a strong people set in battle array. (6) At their presence the peoples are in anguish. All faces have lost their shine. (7) They run like mighty men. They climb the wall like warriors. They each march in his line, and they don't swerve off course. (8) They do not jostle one another; everyone marches in his path; they break through the weapons, and are not wounded. (9) They rush on the city. They run on the wall. They climb up into the houses. They enter in at the windows like thieves. (10) The earth quakes before them. The heavens tremble. The sun and the moon are darkened, and the stars withdraw their shining. (11) Hashem thunders His voice before His army; for His forces are very great; for he is strong who obeys His command. For the day of Hashem is great and very awesome, and who can endure it? (12) "Yet even now," says Hashem, "turn to Me with all your heart, and with fasting, and with weeping, and with mourning." (13) Tear your heart, and not your garments, and turn to Hashem, your God; for He is gracious and merciful, slow to anger, and abundant in loving kindness, and relents from sending calamity. (14) Who knows? He may turn and relent, and leave a blessing behind Him, even a meal offering and a drink offering to Hashem, your God. (15) Blow the trumpet in Zion! Sanctify a fast. Call a solemn assembly. (16) Gather the people. Sanctify the assembly. Assemble the elders. Gather the children, and those who suck the breasts. Let the bridegroom go forth from his room, and the bride out of her chamber. (17) Let the priests, the ministers of Hashem, weep between the porch and the altar, and let them say, "Have pity on Your people, Hashem, and do not let Your inheritance be a disgrace, that nations rule over them.⁠ Why should they say among the peoples, 'Where is their God?'" (18) Then Hashem was jealous for His land, and had pity on His people. (19) Hashem answered His people, "Behold, I will send you grain, new wine, and oil, and you will be satisfied with them; and I will no longer make you a reproach among the nations. (20) But I will remove the northern one far away from you, and will drive it into a barren and desolate land, its front into the eastern sea, and its back into the western sea; and its stench will come up, and its bad smell will rise, for he has done great things." (21) Land, don't be afraid. Be glad and rejoice, for Hashem has done great things. (22) Don't be afraid, you animals of the field; for the pastures of the wilderness spring up, for the tree bears its fruit. The fig tree and the vine yield their strength. (23) Be glad then, you children of Zion, and rejoice in Hashem, Your God; for He gives you the former rain in just measure, and He causes the rain to come down for you, the former rain and the latter rain, as before. (24) The threshing floors will be full of wheat, and the vats will overflow with new wine and oil. (25) I will restore to you the years that the swarming locust has eaten, the great locust, the grasshopper, and the caterpillar, My great army, which I sent among you. (26) You will have plenty to eat, and be satisfied, and will praise the name of Hashem, your God, who has dealt wondrously with you; and My people will never again be ashamed. (27) You will know that I am in the midst of Israel, and that I am Hashem, your God, and there is no one else; and My people will never again be disappointed.

(א) תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן וְהָרִיעוּ בְּהַר קׇדְשִׁי יִרְגְּזוּ כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי בָא יוֹם י״י כִּי קָרוֹב. (ב) יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים עַם רַב וְעָצוּם כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר. (ג) לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה כְּגַן עֵדֶן הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו מִדְבַּר שְׁמָמָה וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ. (ד) כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצוּן. (ה) כְּקוֹל מַרְכָּבוֹת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים יְרַקֵּדוּן כְּקוֹל לַהַב אֵשׁ אֹכְלָה קָשׁ כְּעַם עָצוּם עֱרוּךְ מִלְחָמָה. (ו) מִפָּנָיו יָחִילוּ עַמִּים כׇּל פָּנִים קִבְּצוּ פָארוּר. (ז) כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן כְּאַנְשֵׁי מִלְחָמָה יַעֲלוּ חוֹמָה וְאִישׁ בִּדְרָכָיו יֵלֵכוּן וְלֹא יְעַבְּטוּן אֹרְחוֹתָם. (ח) וְאִישׁ אָחִיו לֹא יִדְחָקוּן גֶּבֶר בִּמְסִלָּתוֹ יֵלֵכוּן וּבְעַד הַשֶּׁלַח יִפֹּלוּ לֹא יִבְצָעוּ. (ט) בָּעִיר יָשֹׁקּוּ בַּחוֹמָה יְרֻצוּן בַּבָּתִּים יַעֲלוּ בְּעַד הַחַלּוֹנִים יָבֹאוּ כַּגַּנָּב. (י) לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נׇגְהָם. (יא) וַי״י נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל יוֹם י״י וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ. (יב) וְגַם עַתָּה נְאֻם י״י שֻׁבוּ עָדַי בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד. (יג) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל י״י אֱלֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. (יד) מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַי״י אֱלֹהֵיכֶם. (טו) תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה. (טז) אִסְפוּ עָם קַדְּשׁוּ קָהָל קִבְצוּ זְקֵנִים אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. (יז) בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי י״י וְיֹאמְרוּ חוּסָה י״י עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשׇׁל בָּם גּוֹיִם לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם. (יח) וַיְקַנֵּא י״י לְאַרְצוֹ וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ. (יט) וַיַּעַן י״י וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם. (כ) וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן וְעָלָה בׇאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת. (כא) אַל תִּירְאִי אֲדָמָה גִּילִי וּשְׂמָחִי כִּי הִגְדִּיל י״י לַעֲשׂוֹת. (כב) אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם. (כג) וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּי״י אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן. (כד) וּמָלְאוּ הַגֳּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. (כה) וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילִי הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי בָּכֶם. (כו) וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם י״י אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם. (כז) וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי י״י אֱלֹהֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם.

Mikhah 7:18-20מיכה ז׳:י״ח-כ׳

(18) Who is a God like You, who pardons iniquity, and passes over the disobedience of the remnant of His heritage? He doesn't retain His anger forever, because He delights in loving kindness. (19) He will again have compassion on us. He will tread our iniquities under foot; and You will cast all their sins into the depths of the sea. (20) You will give truth to Jacob, and mercy to Abraham, as You have sworn to our fathers from the days of old.

(יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. (יט) יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאותָם. (כ) תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם.

Bavli Rosh HaShanah 18aבבלי ראש השנה י״ח.

Here the verse is referring to the time before one’s sentence is issued, when God shows favor and forgives; and there the verse is referring to the time after the sentence has been issued, when He no longer forgives. This implies that after a sentence has been issued, there is no possibility of repentance, which seems to contradict the statement of Rabbi Yoḥanan. The Gemara answers: Here too it is referring to an individual, but a community is granted forgiveness even after its sentence has been issued. § The question of whether or not an individual’s sentence can be rescinded is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: Two people take to their beds, and their illness is the same, or two people ascend to the tribunal [gardom] for judgment, and their potential sentence is the same; but this one comes down from his bed, while that one does not come down from his bed, and this one is saved from death, while that one is not saved. For what reason did this one recover and come down from his bed, while that one did not recover and come down from his bed; and why was this one saved from death, while that one was not saved? The difference between them is that this one prayed and was answered, while that one prayed, but was not answered. And for what reason was this one answered and that one not answered? This one prayed a prayer with his whole heart and consequently was answered, while that one did not pray a prayer with his whole heart and therefore was not answered. Rabbi Elazar said: Not so; rather, here he prayed before his heavenly sentence was issued, and so he was answered, whereas there the other one prayed after his heavenly sentence was issued, and therefore he was not answered. Rabbi Yitzḥak disagreed and said: Crying out to God is effective for a person, both before his sentence has been issued and also after his sentence has been issued, as even after his sentence has been issued, it can still be rescinded if he repents. The Gemara asks: Can a sentence of a community really be torn up because they have repented? But one verse says: “O Jerusalem, wash your heart from wickedness, that you may be saved” (Jeremiah 4:14), and elsewhere it is written: “For though you wash yourself with lye, and use much soap, yet the stain of your iniquity is before Me, says the Lord God” (Jeremiah 2:22). What, is it not that here the verse is referring to the time before the sentence, when the heart can still be washed with repentance, whereas there the verse is referring to the time after the sentence, when washing no longer helps, as the sentence cannot be canceled? The Gemara answers: No, both this verse and that verse refer to the time after the sentence has been decreed, and still it is not difficult: Here the verse is referring to a sentence accompanied by an oath taken by God not to cancel the sentence, whereas there the verse is referring to a sentence that is not accompanied by God’s oath not to cancel the sentence, and so the sentence can in fact be canceled through repentance. This is like what Rav Shmuel bar Ami said, as Rav Shmuel bar Ami said, and some say that it was Rav Shmuel bar Naḥmani who said that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that a sentence accompanied by God’s oath not to cancel it cannot be torn up or canceled? As it is stated: “And therefore I have sworn to the house of Eli, that the iniquity of Eli’s house will not be purged with sacrifice nor offering forever” (I Samuel 3:14). With regard to this verse Rava said: With sacrifice or offering the sin of Eli’s house is not atoned, but it can be atoned through Torah study. Abaye said: With sacrifice or offering the sin of Eli’s house is not atoned, but it is atoned through Torah study and the performance of acts of kindness. It is related that Rabba and Abaye came from the house of Eli, which was subject to the curse that most of its members would die young. Rabba, who engaged almost exclusively in Torah study, lived for forty years, whereas Abaye, who engaged in both Torah study and in the performance of acts of kindness lived for sixty years. The Sages taught in a baraita: There was a certain family in Jerusalem whose members used to die at the age of eighteen, and they did not know why. They came and told Rabban Yoḥanan ben Zakkai about their situation. He said to them: Perhaps you are descended from the family of Eli, as it is written about them: “And all the increase of your house shall die young men” (I Samuel 2:33). If indeed this is so, the remedy is as follows: Go and engage in Torah study, in the merit of which you will live. They went and engaged in Torah study and lived. And people would call that family afterward by the name of Rabbi Yoḥanan in his honor. Rav Shmuel bar Inya said in the name of Rav: From where is it derived that the sentence of a community is never sealed [neḥtam]? The Gemara immediately asks: Is never sealed? But isn’t it written: “Yet the stain [nikhtam] of your iniquity is before Me” (Jeremiah 2:22), which implies that the sentence of a community is indeed sealed. Rather, one must say that the question was as follows: From where is it known with regard to the sentence of a community that although it is sealed, it can still be torn up? As it is stated: “As is the Lord our God whenever we call out to Him” (Deuteronomy 4:7). This implies that there is always a way to draw close to God. The Gemara asks: But isn’t it written: “Seek the Lord while He may be found; call upon Him when He is near” (Isaiah 55:6), which implies that there are times when He is not near and does not answer. The Gemara answers: There the verse is referring to an individual, to whom God is near only at certain times; here the verse is referring to a community, to which God is close whenever the people call out to Him. § The Gemara asks: With regard to an individual, when is God near to him? Rabba bar Avuh said: These are the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur. The Gemara asks further: The verse states: “And it came to pass about ten days after that the Lord smote Nabal, and he died” (I Samuel 25:38). These ten days, what are they doing here, i.e., why was there a delay of ten days before Nabal died? Rav Yehuda said that Rav said: They correspond to the ten meals that Nabal gave the servants of David who came to visit him, as out of politeness he allowed David’s ten servants to eat, and therefore his punishment was delayed for ten days. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: These are the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur, during which everyone is given one last opportunity to repent for the sins he committed over the course of the previous year. § The mishna teaches: On Rosh HaShana all creatures pass before Him like benei maron. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase benei maron? The Gemara answers: Here in Babylonia they interpreted it to mean: Like a flock of sheep [kivnei imarna]. Reish Lakish disagreed and said: Like the ascent of Beit Maron, which was very steep; one standing at the summit could discern all those climbing the mountain with a single look. Rav Yehuda said that Shmuel said another opinion: Like the soldiers of the house of King David, who could be surveyed with a single glance. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: And they are all scanned in a single scan. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: We, too, learn this in the baraita: The verse states: “He who fashions their hearts alike, who considers all their deeds” (Psalms 33:15). What is this verse saying? If we say this is what it is saying: That He created everyone and unites all their hearts together, there is a difficulty, since don’t we see that it is not so, as the hearts of people are not united and are not similar to one another? Rather, is this not what it is saying: The Creator sees their hearts together and considers all their deeds with a single scan? MISHNA: In six months of the year the messengers go out from the court in Jerusalem to report throughout Eretz Yisrael and the Diaspora which day was established as the New Moon, the thirtieth or the thirty-first day since the previous New Moon. They go out in the month of Nisan, due to Passover, so that people will know on which day to celebrate it; in the month of Av, due to the fast of the Ninth of Av; in Elul, due to Rosh HaShana, which begins thirty days after the New Moon of Elul; in Tishrei, due to the need to establish the correct dates on which to celebrate the Festivals of Tishrei, i.e., Yom Kippur and Sukkot; in Kislev, due to Hanukkah; and in Adar, due to Purim. And when the Temple was standing, messengers would also go out in the month of Iyyar due to small Passover, i.e., second Pesaḥ, which occurs on the fourteenth of Iyyar. This holiday allowed those who were ritually impure or on a distant journey on the fourteenth of Nisan, and therefore incapable of bringing the Paschal lamb at that time, to bring their Paschal lamb a month later. GEMARA: The Gemara asks: And if they go out for the month of Av due to the fast, let them go out also in the months of Tammuz and Tevet, as they too contain public fast days.

כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין הכא נמי ביחיד. וגזר דין דיחיד תנאי היא דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין שוה וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל. מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה מפני מה זה נענה וזה לא נענה זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה. ר׳ אלעזר אמר כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין רבי יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. וגזר דין דצבור מי מיקרע והא כתוב אחד אומר {ירמיהו ד׳:י״ד} כבסי מרעה לבך וכתיב {ירמיהו ב׳:כ״ב} כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני מאי לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. לא אידי ואידי לאחר גזר דין ולא קשיא כאן בגזר דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין עמו שבועה. כדרב שמואל בר אמי דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר {שמואל א ג׳:י״ד} [ו]לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה. אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני י״ח שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה {שמואל א ב׳:ל״ג} וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו. אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והכתיב {ירמיהו ב׳:כ״ב} נכתם עונך לפני אלא אע״ג שנחתם נקרע שנאמר {דברים ד׳:ז׳} כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. והכתיב {ישעיהו נ״ה:ו׳} דרשו ה׳ בהמצאו התם ביחיד הכא בצבור. ביחיד אימת אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר״ה ליוה״כ {שמואל א כ״ה:ל״ח} ויהי כעשרת הימים ויגף ה׳ את נבל [י׳ ימים] מאי עבידתייהו אמר רב יהודה אמר רב כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד (אמר) רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו י׳ ימים שבין ר״ה ליוה״כ.: בר״ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון.: מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אמרנא ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון (אמר) רב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד. אמר רבב״ח א״ר יוחנן וכולן נסקרין בסקירה אחת אמר ר״נ בר יצחק אף אנן נמי תנינא {תהלים ל״ג:ט״ו} היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם מאי קאמר אילימא ה״ק דברנהו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כהדדי והא קא חזינן דלאו הכי הוא אלא לאו הכי קאמר היוצר רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם.: מתני׳: על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח על אב מפני התענית על אלול מפני ר״ה על תשרי מפני תקנת המועדות על כסליו מפני חנוכה ועל אדר מפני הפורים. וכשהיה בהמ״ק קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן.: גמ׳: וליפקו נמי אתמוז וטבת

Pesikta DeRav Kahana 24פסיקתא דרב כהנא כ״ד

שובה (א) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהיה רעה בעיר וג׳ (עמוס ג׳:ו׳). למדינה שהיתה משובשת בגייסות והיה בה זקן אחד והיה מזהיר לכל בני המדינה, כל מי שהיה שומע לו היה ניצול, וכל מי שלא היה שומע לו היו הגייסות באות והורגין אותו, כך כת׳ בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל (יחזקאל ל״ג:ז׳), באמרי לרשע רשע מות וגומ׳ (שם ח׳), ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעתו וג׳ (שם ט׳), כך אם יתקע שופר בעיר, בראש השנה, ועם לא יחרדו, אילו ישראל, אם תהיה רעה בעיר וי״י לא עשה, אין הקב״ה חפץ במיתתו של רשע, הד״ה דכת׳ אמור אליהם חי אני נאם י״י אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגומ׳ (יחזקאל ל״ג:י״א). עמא מה אנא מינכון בעי, אלא שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל (שם). ואית דבעי משמיעיניה מן הדא, דרשוני וחיו (עמוס ה׳:ד׳). עמא מה אנא בעי מינכון אלא דרשוני וחיו. לפיכך הושע מזהיר את ישר׳ ואומ׳ להם שובה ישראל עד י״י אלהיך (הושע י״ד:ב׳). (ב) נוראות בצדק תענינו אלהי ישענו (תהלים ס״ה:ו׳). ר׳ יודה בשם ר׳ יצחק נוראות שעשית עמנו בעולם הזה בשביל יסורים שאת מביא עלינו בעולם הזה. ר׳ חגי בשם ר׳ יצחק נוראות שאת עתיד לעשות עמנו בעולם הבא בשביל ייסורין שאת מביא עלינו בעולם הזה. מבטח כל קצוי ארץ (שם), את הוא בטחונן של בעלי זרועות, בשמך הן בטוחין. יוצאי דרכים בשמך הן בטוחין, מפרישי ימים בשמך הן בטוחין, יוצאי בשיירא, וים רחוקים (שם). ר׳ חננא בר פפא שאיל את ר׳ שמואל בר נחמן א׳ ליה מהו דין דכת׳ וים רחוקים, א׳ ליה נמשלה תשובה בים, מה הים הזה לעול׳ פתוח כך שערי תשובה לעולם פתוחים. ונמשלה תפילה במקוה, מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, כך שערי תפילה פעמים פתוחים פעמים נעולים. מה המקוה הזה אדם מבקש לטבול ומצא אביו או רבו שם ונתבייש והולך לו, אבל הים הזה, מפליג קימאה ויורד וטובל. ר׳ ברכיה ר׳ חלבו בשם ר׳ ענן בר׳ יוסה אף שערי תפילה לעולם פתוחים. ואתייא כיי דמר ר׳ יוסי בר חלפתא עיתים הן לתפילה, ובא דוד ופירש, ואני תפילתי לך י״י עת רצון וג׳ (תהלים ס״ט:י״ד). אמ׳ דוד לפני הק׳, רבון העולמים בשעה שאני מתפלל לפניך תהי עת רצון, אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך (שם). תני בשם ר׳ ליעזר מקוה ישראל י״י (ירמיהו י״ז:י״ג), מה המקוה הזה מטהר את הטמאים אף הק׳ מטהר את ישר׳. לפיכך הושע מזהיר את ישר׳ ואו׳ להם שובה ישראל (הושע י״ד:ב׳). (ג) וי״י נתן קולו לפני חילו וג׳ (יואל ב׳:י״א). וי״י נתן קולו לפני חילו, בראש השנה. כי רב מאד מחנהו (שם), אילו ישר׳. וכי עצום עושי דברו (שם), שהוא מעצים כוחן של צדיקים שעשו רצונו. כי גדול יום י״י ונורא מאד (שם), זה יום הכיפורים. ומי יכילנו (שם), דמר ר׳ קריספא בשם ר׳ יוחנן שלש פינקסיות הן, אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעי׳ גמורים ואחת של בינונים. אלה לחיי עולם (דניאל י״ב:ב׳), א״ר אילו הצדיקים גמורים. ואלה לחרפות לדראון עולם (שם), אילו רשעים גמורים. ימחו מספר (תהלים ס״ט:כ״ט), אילו הרשעים. חיים (שם), אילו הצדיקים. ועם צדיקים אל יכתבו (שם), אילו בינונים שנתן להם הקב״ה עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אם עשו תשובה ניכתבים עם הצדיקים ואם לאו, נכתבים עם הרשעים. לפיכך מזהיר הושע את ישר׳ ואו׳ להם שובה ישראל (הושע י״ד:ב׳). (ד) רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם ועל משכבכם וגו׳ (תהלים ד׳:ה׳). ר׳ יעקב בר אבינה ורבנין. ר׳ יעקב בר אבינה אמ׳ ארגז יצרך ואל יחטיאך, ורבנין אמרין אכעיס יצרך ואל תבא לידי חט. תני בשם ר׳ לעזר מקוה ישראל (ירמיהו י״ז:י״ג), א׳ הקב״ה לישר׳ אני אמרתי לך שתהא מתפלל בבית הכנסת שיש בעירך, ואם אין את יכול התפלל בתוך שדך, ואם אין את יכול התפלל בתוך ביתך, ואם אין את יכול התפלל על מיטתך, ואם אין את יכול הרהר בליבך, אמרו בלבבכם על משכבכם וג׳ (תהלים שם). א״ר יודן דום מאותה העבירה שיש בידך. לפיכך הושע מזהיר את ישר׳ ואו׳ להם שובה ישראל (הושע י״ד:ב׳). (ה) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר וג׳ (תהלים נ״א:י״ט). זבדי בר לוי ור׳ יוסי בר פייטרס ורבנין. חד א׳, א׳ דוד לפני הקב״ה רבון העולמים אם את מקבלני בתשובה יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את המקדש ובונה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות מן הדין קרייא לב נשבר ונדכא וג׳ (שם) ואני יודע שתיטיבה ברצונך את ציון וגו׳ (עיין שם כ׳), אז תחפוץ זבחי צדק וג׳ (שם כ״א). וחרנא אמר מנין לזה שהוא עושה תשובה הקב״ה מעלה עליו כאילו שהוא עולה לירושל׳ ובנה בית המקדש ובונה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות, מן הדין קרייא לב נשבר ונדכה וג׳, מה כת׳ בתריה, היטיבה ברצונך את ציון אז תחפוץ זבחי צדק וג׳. ורבנין אמרין מנין לזה שהוא עובר לפני התיבה שהוא צריך להזכיר בניין בית המקדש וקרבנות ולשוח, מן הדא בירכתא, רצינו אלהינו ושכון בציון העי׳ ויעבדוך בניך בירוש׳. א״ר אבא בר יודן מה שפסל בבהמה הכשיר באדם, בבהמה פסל עוורת או שבור או חרוץ או יבלת (ויקרא כ״ב:כ״ב), הכשיר באדם, לב נשבר ונדכא וג׳ (תהלים נ״א:י״ט). א״ר אלכסנדרי ההדיוט אם משתמש הוא בכלי שבור גניי הוא לו, אבל הק׳ אינו כן, כל שימושו כלים שבורים, קרוב י״י לנשברי לב (תהלים ל״ד:י״ט), הרופא לשבורי לב (שם קמ״ז:ג׳), לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה וג׳ (שם נ״א:י״ט). לפיכך הושע מזהיר את ישר׳ ואו׳ להם שובה ישראל (הושע י״ד:ב׳). (ו) הן אל ישגיב בכוחו מי כמוהו מורה (איוב ל״ו:כ״ב). א״ר ברכיה לשון יווני הוא, כמה דאת אומ׳ הינא הוא אלהינו. ישגיב בכוחו, שהוא מעצים כוחן של צדיקים שעשו רצונו. מי כמוהו מורה, לחטאים שיעשו תשובה. לפיכך הושע מזהיר את ישר׳ ואו׳ להם שובה ישראל (הושע שם). (ז) טוב וישר י״י על כן יורה חטאים בדרך וג׳ (תהלים כ״ה:ח׳). שאלו לחכמה החוטא מהו עונשו, אמרה להם וחטאים תרדף רעה (משלי י״ג:כ״א). שאלו לנבואה החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י״ח:ד׳). שאלו לתורה חוטא מה עונשו, אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב״ה החוטא מהו עונשו, א׳ להם יעשה תשובה ויתכפר לו, הדא היא דכת׳ טוב וישר י״י וגו׳ (תהלים כ״ה:ח׳). א״ר פינחס למה הוא טוב שהוא ישר, למה הוא ישר שהוא טוב. על כן יורה חטאים בדרך (שם), שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה. לפיכך הושע מזהיר את ישראל ואו׳ להם שובה ישראל (הושע שם). (ח) מכסה פשעיו לא יצליח וג׳ (משלי כ״ח:י״ג). ר׳ סימון ר׳ יהושע בן לוי בשם ר׳ שמע׳ בן חלפתא כל הנטיעות את מכסה שרשיהם והם משביחות, האגוז הזה את מכסה שרשיו ואינו משביח. לליסטי׳ שהוא נידון לפני הקוסטינר, כל זמן שהוא מתריס הוא לוקה, הודה הוא נוטל פרקולה, אבל הקב״ה אינו כן אלא עד שלא הודה הוא נותן פרקולה, הודה הוא נוטל דימוס, הד״ה דכת׳ מכסה פשעיו לא יצליח (שם). א״ר יודה ומודה על מנת ועוזב ירוחם (שם), לפיכך הושע מזהיר את ישר׳ ואו׳ להם שובה ישראל (הושע שם). (ט) מפרי פי איש ישבע טוב וג׳ (שם י״ב:י״ד). כת׳ וישב ראובן אל הבור וגומ׳ (בראשית ל״ז:כ״ט). ר׳ ליעזר ור׳ יהוש׳ ורבנין. ר׳ ליעזר אומ׳ בשקו ובתעניתו היה עסוק על אותו המעשה שאירעו ולא נפנה, וכיון שנפנה משקו ותעניתו בא והציץ בבור והנה אין יוסף בבור וג׳ (שם). ר׳ יהוש׳ אומ׳ טרחותו של בית היתה מושלכת עליו ולא נפנה, וכיון שנפנה מטרחותו של בית בא והציץ בבור והנה אין יוסף בבור וג׳. ורבנין אמרין אמ׳ לו הק׳ אתה ביקשתה למחזרי׳ ברא חביבא לאבוי, חייך שבן בנך מחזיר את ישר׳ לאביהם שבשמים, ואיזה זה, זה הושע, הד״ה דכת׳ דבר י״י אשר היה אל הושע בן בארי (הושע א׳:א׳), וכת׳ בארה בנו (דברי הימים א ה׳:ו׳). ולמה נקרא שמו בארה, שהוא בארה של תורה. ולמה מת בארה בגולה, בשביל שיחזרו עשרת השבטים בזכותו. ולמה מת משה במדבר, בשביל שיחזור דור המדבר בזכותו. ר׳ ברכיה א׳, א׳ לו הקב״ה אתה פתחתה בתשובה תחילה חייך שבן בנך בא ופותח בתשובה תחילה שובה ישראל (הושע י״ד:ב׳). (י) כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא וג׳ (ישעיהו נ״ה:ח׳), לליסטים שהוא נידון לפני הקוסטינר, בתחילה הוא קורא אנלגין שלו ואחר כך הוא מכה אותו ואחר כך הוא נותן לו כמס ואחר כך נותן לו פרקולה ואחר כך יוצא ליהרג, אבל הקב״ה אינו כן אלא בתחילה קורא אנלגין של שבטים, ועתה יוסיף לחטוא ויעשו להם מסכה וג׳ (הושע י״ג:ב׳), ואחר כך הוא מכה אותן, הוכה אפרים שרשם יבש וג׳ (שם ט׳:ט״ז), ואחר כך הוא נותן להם כמס, צרור עון אפרים וג׳ (שם י״ג:י״ב), ואחר כך הוא נותן להם פרקולה, תאשם שמרון כי מרתה וגו׳ (שם י״ד:א׳), ואחר כך הוא מחזירן בתשובה, שובה ישראל (הושע י״ד:ב׳). (יא) מה כת׳ למעלה מן העינין, תאשם שמרון (שם י״ד:א׳), וכת׳ בתריה שובה ישראל (שם ב׳), ר׳ אלע׳ בשם ר׳ שמואל בר נחמ׳ למדינה שמרדה למלך ושילח לה המלך פורמלכוס אחד להחריבה והיה אותו פורמלכוס בקי ומיושב, א׳ להם טלו לכם ימין שלא יעשה לכם המלך כמו שעשה למדינה פלנית ולחברותיה ולאיפרכייא פלנית ולחברות׳, כך א׳ הושע לישר׳ בניי עשו תשובה שלא יעשה לכם הקב״ה כשם שעשה לשומרון ולחברותיה. אמרו ישראל לפני הקב״ה רבון העולמים אם עושין אנו תשובה מקבלינו אתה א׳ להם תשובתו של קין קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה, הד״ה דכת׳ כי תעבוד את האדמה לא תסף תת כחה לך (בראשית ד׳:י״ב), וכיון שעשה תשובה נמנעה ממנו חצי גזירה. ומנין שעשה תשובה, ויאמר קין אל י״י גדול עוני מנשא (שם שם י״ג). ומנין שנמנעה ממנו חצי גזירה, ויצא קין מלפני י״י וישב בארץ נוד (שם שם י״ז), בארץ נע ונד אין כת׳ כאן אלא בארץ נד קדמת עדן. מהו ויצא, ר׳ יודן בשם ר׳ אייבו כמפשיל דברים לאחוריו וכגונב דעת העליונה. ר׳ ברכיה בשם ר׳ לעזר בר׳ שמע׳ יצא כמפייס וכמרמה בבוראו. ר׳ חונה בשם ר׳ חננה בר׳ יצחק יצא כמין שמח, כמה דאת אומ׳ וגם הנה הוא יוצא לקראתך וג׳ (שמות ד׳:י״ד). עם שהוא יוצא פגע בו אדם הראשון א׳ לו מה נעשה בדינך, אמ׳ לו עשיתי תשובה ופישרתי, באותה שעה היתחיל אדם הראשון טופח על פניו ואו׳ כך הוא כוחה של תשובה ולא הייתי יודע. באותה השעה אמ׳ טוב להודות לי״י וג׳ (תהלים צ״ב:ב׳), א״ר לוי המזמור הזה אדם אמרו מזמור שיר ליום השבת (שם א׳), ותשובתיכם איני מקבל. תשובתו של אחאב קיבלתי ותשובת׳ איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה, ה״ה דכת׳ ודברת אליו לאמר כה אמר י״י הרצחת וגם ירשת ודברת אליו לאמר כה אמ׳ י״י במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גם אתה (מלכים א׳ כ״א:י״ט), ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק וג׳ (שם שם כ״ז). וכמה נתענה, אם היה רגיל לאכול בשלש שעות אוכל בשש ואם היה רגיל לאכול בשש אוכל בתשע. מה ויהלך אט (שם), ר׳ יהושע בן לוי א׳ שהיה מהלך יחף. מה כת׳ תמן, ויהי דבר י״י אל אליהו התשבי לאמר, הראיתה כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וג׳ (שם כ״א:כ״ח-כ״ט), א׳ הקב״ה לאליהו חמית אחאב עביד תשובה, הראיתה כי נכנע אחאב מפני וג׳, ותשובתכם איני מקבל. תשובתן של אנשי ענתות קיבלתי ותשובתכם איני מקבל, שניגזרה עליה׳ גזירה קשה, הד״ה דכת׳ כה אמר י״י על אנשי ענתות וג׳ לכן כה אמר י״י הנני פוקד עליהם וג׳ ושאירית לא תהיה להם וג׳ (ירמיהו יא:כא-כג), וכיון שעשו תשובה זכו להתיחס, אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה (עזרא ב׳:כ״ג), ותשובתכם איני מקבל. תשובתן של אנשי נינוה קיבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליהם גזירה קשה, הד״ה דכת׳ ויחל יונה לבוא בעיר מהלך וגו׳ (יונה ג׳:ד׳), ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו וג׳ ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר וג׳ (שם ו׳-ז׳). א׳ ריש לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו, ר׳ חוניה בש״ר שמע׳ בן חלפותא, העמידו העגלים מבפנים ואמותיהם מבחוץ, שהיו אילו גועים מבפנים ואימותיהן מבחוץ, והוון אילין מגעי מיכה ואילין מיכה, אמרין אין לית את מרחם עלינו לית אנן מרחמין עליהון, א״ר אחא אף בערביא עבדון כן. מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר וג׳ (יואל א׳:י״ח), ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג׳:ח׳), מהו בחזקה, א״ר שמעון בן חלפתא חציפה נצח לבישה, כל שכן לטובתו של עולם. וישובו איש מדרכו הרעה וג׳ (שם), א׳ ר׳ יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו ומה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם וגו׳ (יואל ב׳:י״ג), א״ר יהושע בן לוי אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעים בגדיכם על בניכם ובנותיכם. למה, כי חנון ורחום הוא ארך אפים (שם), ר׳ אחא ור׳ תנחום בשם ר׳ חייא בשם ר׳ יוחנן ארך אף אין כתוב כאן אלא ארך אפיים, מאריך רוחו עם הצדיקים ומאריך רוחו עם הרשעים. מאריך רוחו עם הצדיקים וגובה מהם מעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן שכרן משלם לעתיד לבוא, ומשפע שלווה לרשעים בעולם הזה ומשלם להם מעוט מעשיהם טובים בעולם הזה בשביל ליפרע מהם חוב משלם לעתיד לבא. ר׳ שמואל בר נחמן בשם ר׳ יוחנן ארך אף אין כת׳ כאן אלא ארך אפים, מאריך רוחו עד שלא יגבה, בא לגבות מאריך וגובה. א״ר חנינא מאן דאמ׳ דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי, אלא מאריך רוחא וגובה דידיה. א״ר לוי מהו ארך אפים, רחיק רגיז. למלך שהיה לו ליגיונות קשים, א׳ המלך אם דרים הם עמי במדינה עכשיו בני מדינה מכעיסין אותי והם עומדים מאיליהן עליהן ומכלים אותן, אלא הרי אני משלחן לדרך רחוקה, אם מכעיסין הם אותי בני מדינה עד שאני משלח אצלן הם באין ומפייסים אותי ואני מקבל פיוסים, הד׳ דכת׳ באים מארץ מרחק מקצה השמים וג׳ (ישעיהו י״ג:ה׳). א״ר יצחק ולא עוד שנועל בפניהם, פתח י״י את אוצרו ויוצא את כלי זעמו (ירמיהו נ׳:כ״ה), עד דהוא פתח עד דהוא טריד רחמוי קריבין. תני בשם ר׳ מאיר כי הנה י״י יוצא ממקומו (ישעיהו כ״ו:כ״א), יוצא ממידת הדין למידת רחמים על ישר׳ ותשובתכם איני מקבל. תשובתו של מנשה קיבלתי ותשובתכם איני מקבל, שניגזרה עליו גזירה קשה, הד״ה דכת׳ וידבר י״י אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא י״י עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים וג׳ (דברי הימים ב ל״ג:י׳-י״א). מהו בחוחים, ר׳ אבא בר כהנא א׳ בכירו מיניקייה. ויאסרוהו בנחשתים (שם), מהו בנחשתים, א״ר לוי בר חיתה עשה לו כמין מולי של נחשת ועשה אותה נקבים נקבים ונתנו לתוכה והתחיל מסיק תחתיו, וכיון שראה צרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא להזכירה, צלמא פלן אתא שיזביה, וכיון שלא הועיל כלום א׳ זכור אני שהיה אבא מקרי אותי את הפסוק הזה, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד י״י אלהיך ושמעת בקולו, כי אל רחום י״י אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד׳:ל׳-ל״א), הרי אני קורא אותו אם יענה אותי הרי יפה, ואם לאו הא כל אפיא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות של רקיע שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב״ה, והיו אומ׳ לפני הק׳ רבון העול׳ אדם שהעמיד צלם בהיכל יש לו תשוב׳, אמ׳ להם הקב״ה אם איני מקבלו בתשוב׳ הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב״ה, חתר לו כמין חתירה מתחת כסא כבוד שלו ושמע את תחינתו, הד׳ דכת׳ ויתפלל אליו ויעתר לו, ויחתר לו כתיב, וישמע את תחינתו וג׳ (דברי הימים ב ל״ג:י״ג). א״ר לעזר בר׳ שמע׳ בערביא צווחין לעתירתא חתירתא. וישיבהו לירושלם למלכותו (שם), במה השיבו, ר׳ שמואל בר נחמן בשם ר׳ אחא ברוח השיבו, כמה דאת אומ׳ משיב הרוח. וידע מנשה כי י״י הוא האלהים (שם), באותה שעה א׳ מנשה אית דין ואית דיין. ותשובתכם איני מקבל. תשובתו של יכניה קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שניגזרה עליו גזירה קשה, הד״ה דכת׳ העצב נבזה נפוץ האיש הזה יכניהו (ירמיהו כ״ב:כ״ח). ר׳ אבא בר כהנא א׳ כעצם הזה של מוח משעה שאת מנפצו עוד אינו יפה למאומה. ר׳ חלבו א׳ כחותל זה של תמרה משעה שאת מנערו עוד אינו יפה למאומה. אם כלי אין חפץ בו (שם). ר׳ חמא בר׳ חנינא א׳ ככלי של מימי רגלים. ר׳ שמואל בר נחמן אמ׳ ככלי של מקיזי דם. א״ר מאיר נשבע הקב״ה שאינו מעמיד מיכניה בן יהויקים מלך יהודה מלך, הד׳ דכת׳ כי אם יהיה יכניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני כי משם אתקנך (שם כ״ב:כ״ד), ר׳ חננא בר׳ יצחק א׳ משם אני נותק מלכות בית דוד. ד״א אתקך אין כת׳ כאן אל׳ אתקנך, אתקנך בתשובה, ממקום נתיקתו תהי תקנתו. א״ר זעירא שמעית קליה דר׳ שמואל בר יצחק יתיב דריש חדה מילה ולא אנא ידע מה הוא. א׳ ליה ר׳ אחא אריכא דילמא דא היא, כה אמ׳ י״י כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו (שם כ״ב:ל׳), א׳ ליה אין, בימיו אינו מצליח בימי בנו הוא מצליח. ר׳ אחא בר אבון בר בנימן בשם ר׳ אבא ברא דר׳ פפי גדול כחה של תשובה שביטלה את השבועה וביטלה את הגזירה. ביטלה את השבועה מנין, חי אני נאם י״י כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וג׳ (שם כ״ד), וכת׳ ביום ההוא נאם י״י צבאות אקחך זרובבל בן שלתיאל וג׳ (חגי ב׳:כ״ג). ביטלה את הגזירה מנין, כה אמ׳ י״י כתבו את האיש הזה ערירי וג׳ (ירמיהו כ״ב:ל׳). ובני יכניה אסיר וג׳ (דברי הימים א ג׳:י״ז), א״ר תנחום בר ירמיה אסיר, שהיה חבוש בבית האיסורים. שאלתיאל (שם), שממנו הושתלה מלכות בית דוד. א״ר תנחומא אסיר, שאסר הקב״ה עצמו בשבועה שאלתיאל, שנשאל לבית דין למעלן והתירו לו את השבועה. (יב) ר׳ יודה נשייה בשם ר׳ יודה בר׳ סימון במנהגו שבעולם אדם יורה חץ כמה תהלך בית כור אי בית כורים, גדול כחה של תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. א״ר יוסה כת׳ פתחי לי (שיר השירים ה׳:ב׳), אמ׳ הקב״ה פתחי לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהיו אהליות וכצוצריות נכנסים בו. ר׳ תנחומה בשם ר׳ חנינה ר׳ אייבו בשם ריש לקיש עשה תשובה כהרף עין ודעו כי אני י״י (תהלים מ״ו:י״א). א״ר לוי אילו היו ישר׳ עושין תשובה יום אחד היו נגאלין, מה טעמ׳, היום אם בקולו תשמעו (שם צ״ה:ז׳). א״ר יודה בר׳ סימון שובה ישראל עד י״י אלהיך (הושע י״ד:ב׳), אפילו כפרתה בעיקר. א״ר לעזר בנוהג שבעולם אדם עומד מבזה את חבירו ברבים ולאחר זמן הוא מבקש לרצות לו והוא או׳ לו את מבזה אותי ברבים ומתרצה אותי ביני ובינך, לך והבא אותן האנשים שבזית אותי לפניהם ואני מתרצה לך, אבל הקב״ה אינו כן אלא אדם עומד ומחרף ומגדף בשוק והק׳ או׳ לו לעשות תשובה ביני ובינך ואני מקבלך. (יג) דרש ר׳ יששכר דכפר מנדי כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן (איוב י״א:י״א). בנוהג שבעולם אדם עושה גדישים גדישים של עבירות ועושה תשובה כביכול וירא און ולא יתבונן. תני בשם ר׳ מאיר שובה ישראל, עד שהוא עומד במידת רחמים, ואם לאו אלהיך, עד דלא יתעביד סניגוריה קטיגוריה. (יד) שמואל פטיגריסה בשם ר׳ מאיר שמח בחור בילדותיך וג׳ (קהלת י״א:ט׳). א״ר שמו׳ בר יצחק ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהן מטין לצד מינות, אמרו כך היה שלמה צריך לומר שמח בחור בילדותיך וג׳ (שם), ומשה אמר לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט״ו:ל״ט), ושלמה אמ׳ הלך בדרכי לבך ובמראה עיניך (קהלת י״א:ט׳), הותרה הרצועה לית דין ולית דיין, וכיון שאמ׳ ודע כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט (שם), אמרו יפה אמ׳ שלמה. ר׳ חייה רבא ור׳ שמע׳ בן חלפתא. ר׳ חייא רבא א׳ לליסטים שברח מפני קיסטינר, אמרו לו מעט בריצה שלא תתייגע בגרירה, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (שם). ור׳ שמע׳ בן חלפתא א׳ לאחד ששט על פני המים, אמרו לו מעט בהליכה כדי שלא תתיגע בחזירה, ודע כי על כל אלה יביאך וגומ׳ (שם). א״ר יאשיה לאחד שגנב את המכס וכיון דאיתצד אמרין ליה אייתי מוכסא, א׳ להון סבו, אמרין ליה ומה את סבר דאנן בעיי דהדה זימנא, אנן בעיי דכל אילין זימניא דהוה יליף גניב מוכסא, ודע כי על כל אלה יביאך וג׳ (שם). א״ר לוי לעוף שהוא נתון בכלוב ובא חבירו ועמד על גביו וא׳ לו אשריך מה מזונותיך מצואים לך, א׳ לו במזונות את מסתכל ובמצודה אין את מסתכל, ודע כי על כל אלה יביאך וג׳ (שם). א״ר תנחומ׳ לבן בליעל אחד שנכנס לחנות, א׳ לחנוני הב לי חמר טב ופיתא נקייה וקופד שמן, וכיון שאכל ושתה א׳ ליה פשור פירטיך, א׳ ליה הא כריסא דההוא גברא קומך בזעה, א׳ ליה ובהדא את סבר למפקינה, אותו חנוני היה פיקח, מה עשה, נטלו וכרכו במחצלת והשליכו על פתח החנות וכל מן דהוה עבר הוה אמר ליה זכו בהדין מיתא דאנא בעינא למזבן ליה קבורה, עבר חד בר פחין וא׳ עד אימת להדין כדין, א׳ עד זמן דניתפשר פריטוי, וכיון דניתפשר פריטוי א׳ ליה קום אזיל לקיבריה דאבוי דההוא גברא ואמור דייה סופיה ביש, ודע כי על כל אלה יביאך וג׳ (שם). (טו) ר׳ אלע׳ בנו של ר׳ יוסי הגלילי או׳ אמרו ישר׳ לפני הק׳ רבון העולמים אם עושים אנו תשובה מי מעיד עלינו, א׳ להם לרעה אני נעשה לכם עד ולטובה איני נעשה לכם עד. לרעה אני נעשה לכם עד, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר (מלאכי ג׳:ה׳). ולטובה איני נעשה לכם עד, אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה נביאי שקר היו והיו מנאפים את נשי רעיהם, הד״ה יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וגו׳ (ירמיהו כ״ט:כ״ג). ומה הוון עבדין, הוו׳ חד מנהון אזיל לגבי איתתה וא׳ לה חמית בנביותי דייתי חברי לגבך ואת מקיימא נביא בישר׳. והוה דין מסרסר לדין ודין מסרסר לדין, וכיון דקרבת שעתהון למיפיל אזלין לגב איתתה דנבוכד נצר, אמרין לה כן וכן, אמרה לית אנא יכלה למעבד כלום לבר מדעתיה דמלכא. וכיון דאתא נבוכדנצר אמרה ליה כן וכן. אמר איפשר כן, אלוה של אומה זו שונא זנות הוא, אלא הריני בודקן כשם שבדקתי לחנניה מישאל ועזריה, אם נוצלו הרי יפה ואם לאו נביאי שקר הם. מה עשה, עשה להם כמין טוגן של נחשת ועשה אותו נקבים נקבים ונתנן לתוכו והתחיל מסיק תחתיהם, וכיון שראו צרתם צרה שיתפו ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול עמהן, אמרין דילמא מזכותיה אנן משתיזבין. מה עשה להם הקב״ה, הם נשרפו והוא ניצול, הלא זה אוד מוצל מאש (זכריה ג׳:ב׳). הד׳ דכת׳ ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה וג׳ (ירמיהו כ״ט:כ״ב), אשר שרפם מלך בבל אין כת׳, אלא אשר קלם מלך בבל באש (שם שם כ״ג), קליין כקליות הללו. (טז) ר׳ לוי ור׳ יצח׳. ר׳ לוי אמר, א׳ הקב״ה לירמיה לך אמור לישראל עשו תשובה. בא ואמ׳ להם, אמרו לו רבינו ירמיה היאך אנו עושין תשובה, באילו פנים אנו באין לפני המקום, לא הכעסנו אותו ולא הקנינו אותו, אותם ההרים והגבעות שהיינו שם עובדים ע״ז אינן קיימים, על ראשי ההרים יזבחו וג׳ (הושע ד׳:י״ג), נשכבה בבשתינו ותכסינו כלימתינו וג׳ (ירמיהו ג׳:כ״ה). בא לפני הקב״ה ואמ׳ כן, א׳ לו לך אמור להם לא כך הכתבתי לכם בתורתי, ונתתי פני באיש והכרתי אותו מקרב עמו (ויקרא כ׳:ו׳), שמא עשיתי לכם כן, אלא לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם י״י ולא אטור לעולם (ירמיהו ג׳:י״ב). ר׳ יצחק א׳, א׳ הקב״ה לירמיה לך אמור לישר׳ עשו תשובה, בא ואמ׳ להם, אמרו לו רבינו ירמיה היאך אנו עושין תשובה, באילו פנים אנו באים לפני הק׳, לא הכעסנו ולא הקנינו אותו, אותם ההרי׳ והגבעות שהיינו עובדים ע״ז אינן קיימין, על ראשי ההרים יזבחו וג׳ (הושע ד׳:י״ג), נשכבה בבשתינו וג׳ (ירמיהו ג׳:כ״ה). בא וא׳ לפני הקב״ה כן, א׳ לו לך אמור להם אם באים אתם לא אצל אביכם שבשמים אתם באים, כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא (שם ל״א:ח׳). (יז) כי כשלת בעוניך (הושע י״ד:ב׳). א״ר סימון לצור גבוה שהיה עומד בפרשת דרכים והיו בני אדם נכשלים בו, א׳ להם המלך סתתו בו קימאה עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם. כך א׳ הקב״ה לישר׳ בניי יצר הרע מכשול גדול הוא לעולם אלא סתתו בו קימאה קימאה עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם, הד״ה דכת׳ והסירותי את לב האבן מבשרכם וג׳ (יחזקאל ל״ו:כ״ו). א״ר יצחק בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתה לשמים, מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו ניכשל באצבעו, מקצת הנפש ככל הנפש. ד״א אחת לאחת למצוא חשבון (קהלת ז׳:כ״ז), מה אחת מארעה לאחת והחשבון מתמצא. וכמה הוא מיצוי חשבון עד אחת. (יח) קחו עמכם דברים (הושע י״ד:ג׳). ר׳ יודה ור׳ נחמיה. ר׳ יודה א׳ לא בדברים פתיתים אותו בסיני, ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו (תהלים ע״ח:ל״ו). ור׳ נחמיה א׳ קחו עמכם דברים, באו בעלי דברים, קראים טובים, דורשים טובים, כגון לוי בן סיסי וחבריו. לוי בן סיסי באו הגייסות לעירו, נכנסו הגייסות ונטל ספר תורה ועלה לראש הגג, א׳ לפניו רבון העולמים אם בטלית חדה מילא מן דין ספרא יעלון להון ליסטייא ואי לא יזלון להון, מיד איתבעון ולא אישתכחון. תלמידיה עבד כן ויבשת ימיניה ואזלון להון לסטייא. תלמיד תלמידיה עבד כן ולא יבשת ימינה ולא אזלון להון ליסטייא. סברין למימר אין שוטה ניפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמיל. (יט) ושובו אל י״י ואמרו אליו כל תשא עון וג׳ (הושע י״ד:ג׳). ר׳ יודה ור׳ נחמיה. ר׳ יודה א׳ כל תשא ועוונינו לא תשא. ור׳ נחמיה א׳ כל תשא, כולא לא תסוב, סב פלגא ותשבוק פלגא. קח טוב, ר׳ נתן ר׳ אחא בשם ר׳ סימון גימטריא דידיה נפש, וקח טוב וקח נפש. ונשלמה פרים שפתינו (שם), א״ר אבהו מי משלם אותם הפרים שהיינו מקריבים לפניך, שפתינו, בתפילה שאנו מתפללים לפניך. א״ר יצחק כפרה זו שאת מכפר על נפשותינו. ומה טובה גדולה את עושה על נפשותינו ומה עלינו לומר, טוב, טוב להודות לי״י וגו׳ (תהלים צ״ב:ב׳), הודו לי״י כי טוב וג׳ (שם קי״ח:א׳). חסילה.

Siddur Rashi 404סידור רש״י ת״ד

ואלו הן סימני הפטורות משבעה עשר בתמוז עד סוף האזינו, ד׳ ש׳ ח׳ נ׳ ו׳ ע׳ א׳ ר׳ ק׳ ש׳ ד׳ ש׳. דברי ירמיהו, שמעו דבר ה׳, חזון ישעיהו, נחמו נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה, אנכי אנכי, רני עקרה, קומי אורי, שובה ישראל, דרשו ה׳, שוש אשיש בה׳. בשבת שלפני ראש השנה מפטירין שובה ישראל, ובשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים מפטירין דרשו ה׳ בהמצאו, ואם יש שבת בין יום הכפורים לסוכות מפטירין להאזינו שוש אשיש, ויש שמפטירין וידבר דוד לה׳, עד מגדול ישועות מלכו, ואין מדלגין ממנה כלום, וכן נוהגין במגנצא, שירה לשירה, וכשמפטירין שובה ישראל [אומר] כולה עד ופושעים יכשלו בם, ומתחילין ביואל, ומפטירין עד סוף הספר ולא יבושו עמי לעולם, וכשמפטירין עניה סוערה ולפי שאין בה אלא שנים עשר פסוקים מתחילין אחרים דרשו ה׳ בהמצאו שבאותו הענין, [ומסיימים] ההפטרה במקרא זה ושם עולם אתן לו אשר לא יכרת, ובמקומות אחרים מפטירין לפני ראש השנה שוש אשיש בפ׳ אתם נצבים, וכשמפטירין אותה מפטירין שובה ישראל ותקעו שופר בציון וה׳ נתן קולו לפני חילו וכו׳, ובין ראש השנה ליום הכפורים ובשבת של אחר יום הכפורים מפטירין וידבר דוד, ולכך עושין מן הפטרות סימן לפי שאין משנין אותן מסדרן וכמו שאנו אומרים אותן בשנה זו, כך אומרים אותן בשנה אחרת. שלש הפטרות הראשונות שהן דברי תוכחות, אומרים אותן משבעה עשר בתמוז עד ט׳ באב, שיש ביניהם שלש שבתות בכל שנה ושנה, והאחרונות שכולם נחמה, אומרים אותן מט׳ באב עד יום הכפורים, כך דרך מנחמין לנחם מעט מעט, והאומר לנחרב נחמה יותר מדאי (כגון) [דומה כמו שאומר] למחזר על הפתחים למחר תהיה מלך, אינו מאמין שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו׳ (שמות ו׳ ט׳) לפיכך תחילה נחמו, ותאמר ציון, כלומר אע״פ שנחרבת אל תאמרי נעזבתי, ואחר כך עניה סוערה, לפיכך הקדימהו לאנכי אנכי הוא מנחמכם, מאחר שנחמה בחסדיו הרבים שוב אינו קורא לה לא נוחמה, ועד עכשיו ניחמו הנביאים, מכאן ואילך ניחמה הקב״ה בעצמו, ואחר שקיבלה תנחומין פוסק לה כמה טובות וגדולה, רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש:

Machzor Vitry תמוז ואב:262מחזור ויטרי תמוז ואב:רס״ב

רסב. דברי ירמיהו. שמעו דבר י״י. חזון ישעיהו. נחמו. ותאמר ציון. ענייה סוערה. אנכי אנכי הוא מנחמכם. רני עקרה. קומי אורי. שובה ישראל. דרשו שוש אשיש: בשבת שלפני ראש השנה מפטירין שובה. כדי ליזהר על התשובה. ושבת שבין ראש השנה ויום הכפורים מפטירין דרשו. על שהוא מצוי אף ליחידים. כדאמרינן פ״ק דראש השנה. דרמינן קראי אהדדי. כתב מי כי״י אלהינו בכל קוראינו אליו. וכתוב דרשו י׳י בהמצאו ומשנינן כאן ביחיד כאן בציבור. ובעינן. ויחיד אימתי. ומשנינן (בעצרת) [בעשרת] ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים: ואם יש שבת בין יום הכיפורים לסוכות מפטירין להאזינו שוש אשיש על שנעשיית מעיל צדקה שנמחלו עוונותיהם. ויש מפטירין וידבר דוד. עד מגדול ישועות מלכו. ואין מדלגין ממנה כלום. וכן נוהגין במייאנצא. שירה לשירה. וכשמפטירין שובה ישראל אומר כולה עד ופושעים יכשלו בם. מתחילין ספר יואל ומפטירין עד סוף הספר ולא יבושו עמי לעולם. וכשמפטירין ענייה סוערה. לפי שאין בה אלא י״ב פסוקים מתחילים אחריה דרשו שבאותו העניין ומסיימים ההפטרה במקרא זה אשר לא יכרת. ולכך אנו עושים סימן מן ההפטרות לפי שאין משנין אותם מכסדרן. וכמו שאנו אומרי׳ אותם בשנה זו כך אנו אומרי׳ אותם בשנה האחרת. שלש הפטרות ראשונות שהן דברי תוכחות אומ׳ אותה מי״ז בתמוז עד ט׳ באב. שהן דברי תוכחה. כדי להוכיח את ישראל. כאשר הוכיחום הנביאים על ירושלם. ויש ביניהם ג׳ שבועות בכל שנה. והאחרונות שכולן נחמה אומ׳ אותה מט׳ באב עד יום הכיפורים. כדרך המנחמים לנחם מעט מעט. שהאומ׳ לנחרב נחמה יותר מדאי דומה כמי שאומר למחזיר על הפתחים למחר אתה מלך שאינו מאמין. כמו שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה וגו׳. לפיכך נחמו. ותאמר ציון. אע״פ שהיא נחרבת אל תאמר שהיא נעזבת. ואחר כך ענייה. לפיכך הקדימוה לאנכי. אנכי אנכי הוא מנחמכם. מאחר שניחמה הק׳ בחסדיו שוב אינו קורא לה נוחמה. ועד כאן ניחמוה נביאים. מיכן ואילך הוא מנחמה. ואחר שקיבלה תנחומים פוסק לה כמה טובות וגדולות: רני עקרה. קומי אורי. שוש אשיש: ת׳. וזה סידור ר״ת. וזה לשונו. סימן הפטרות מדברי ירמיהו ואילך עד אחר שבעה עשר בתמוז מפטירין לעיניין פרשיות מן התענית ואילך. דש״ח נו״ע ארק״ש ד״ש. הכל לפי הזמן ולא לפי הפרשיות. תלת דפורענותא. לפני ט׳ באב. שב דנחמתא. לפי הקללות שבמשנה תורה. מכריזים דברי נחמות. ולעולם שוש אשיש משב דנחמתא. ודרשו ושובה תרתי דתיובתא. בין שחולקין אתם נצבים שאו׳ דרשו לוילך משה. ובין כשאין חולקין שהרי אומרים בצום גדליה דרשו. שהוא אחר ראש השנה מיד. ואחריו שובה: ויש שקורין שובה בין ראש השנה ליום הכיפורים בשיש שבת בין יום הכיפורים לסוכות. ומאחרים שוש אשיש לאותו שבת שבין יום הכיפורים לסוכות. ואומ׳ משל. סהדין ניצוחייא דאזלינן לקרבא ונקטין לוליבא בידיהון. וזה משל הדיוט הוא ואינו עיקר. וטעות הוא בידם. שהרי בפסיקתא תהיה מדי חדש. (ונפסיק ת׳) [ובפסיקתא] דבאתי לגני סדורות תרתי דתיובתא. לבסוף. ועוד דאמרינן בבבא בתרא גבי סדרן של נביאים דסמכי נחמתא לנחמתא. ועוד שונה מכוונת לשאילת מטר. דמשלימין ביואל. ובחג נידונין על המים. ומכריזין עליהם לפני דינים. ועוד שיפה צעקה לאחר גזר דין. כדאמר בראש השנה שאם פסקו להם מים מועטין בראש השנה הקב״ה מורידן בזמנן. ולפי קללות השנה סדרו רבותי׳ הנחמות כנגדה. ואתם ניצבים היא מקללות של משנה תורה. ולפיכך תיקנו לה שוש אשיש. שהיא נחמה. ומשום שתכלה שנה וקללותיה סידרו רבותי׳ קומו ותקעו. דאי לא תימ׳ הכי. הוה להו לאתקוני עולו. ותקעו. כי תבא. וכמה עינייני תפילת גשמים אנו מתפללין עד הושענא רבה. שהוא זמן גזירת גשמים. ולפיכך נכון לומר שובה אחר יום הכיפורים. אם חלה שבת אחריו דעיקרה לגשמים. מוי״י נתן קולו לפני חילו. עד ולא יבושו עמי לעולם: כך העתקתי הסדר מכתב יד רבינו ר׳ יוסף בר שמואל טוב עלם. וכן הורה רבינו יעקב: העתקתי מכתיבת הרב שמשון מפלאירא: עד כאן ת׳:

Rambam Commentary on the Mishna Megillah 3:6פירוש המשנה לרמב״ם מגילה ג׳:ו׳

[ז] שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות זכריה ואם חל יום ראשון דחנוכה בשבת שיהיו בחנוכה שתי שבתות, שבת ראשונה מפטירין בנרות זכריה, ושניה בנרות שלמה. ואם חל יום פורים ביום שבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק. וכן אם חל ראש חדש ביום שבת מפטירין והיה מדי חדש בחדשו. ואם היה ראש חדש ביום ראשון מפטירין מחר חדש. וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תענית ומעמד לא מענין סדר אותה שבת. כי בתשעה באב קורין כי תוליד בנים, ומפטירין אסף אסיפם. וכן נהגו העם בזמן הגלות הזה לקרות הפטרות לפני תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים. וכן אחרי תשעה באב מפטירין בנחמות עד שבת לפני ראש השנה וקורין הפטרה מענין התשובה. וההפטרות שקורין לפני תשעה באב, דברי ירמיהו, חזון ישעיהו, איכה היתה לזונה. ואחריו נחמו נחמו, ותאמר ציון עזבני ה׳, עניה סוערה, אנכי אנכי הוא מנחמכם, רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש, שובה ישראל. וקורין קללות וברכות בתעניות לפי שנ׳ מוסר ה׳ בני אל תמאס. ואמרו אינו עולה להן מן החשבון – שאין עולה להן אותה קריאה שקורין בשני וחמישי לחובת שבת שיחשבו להן בשלשה ויקראו ארבעה ביום השבת ממקום שפסק השלישי לקרות וישלימו מנין שבעה, אלא חוזרין על הפרשה כמפורסם.

Rambam Hilkhot Tefillah uBirkat Kohanim 13:19רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:י״ט

It is customary on the three Sabbaths before Tish'ah B'Av to read haftarot of rebuke. On the first Sabbath, we read [the passage,] Divrei Yirmiyahu (Jeremiah 1:1-2:3) as the haftarah. On the second [Sabbath], we read [the passage,] Chazon Yishayahu (Isaiah 1:1-27). On the third [Sabbath], we read [the passage,] Eichah hay'ta l'zonah (Isaiah 1:21). Similarly, on the Sabbath after Tish'ah B'Av we read [the passage Nachamu, nachamu, ami (Isaiah 40:1-26) as the haftarah. It is the common custom in our cities to read the comforting prophecies of Isaiah as the haftarot from Tish'ah B'Av until Rosh HaShanah. On the Sabbath between Rosh HaShanah and Yom Kippur, we read [the passage,] Shuvah Yisrael as the haftarah.

נהגו כל ישראל להיות מפטירין קודם לתשעה באב בשלש שבתות בדברי תוכחה. שבת ראשונה מפטירין ״דברי ירמיהו״ וכו׳ (ירמיהו א׳:א׳), שניה ״חזון ישעיהו״ (ישעיהו א׳:א׳), שלישית ״איכה היתה לזונה״ (ישעיהו א׳:כ״א). וכן, שבת שאחר תשעה באב מפטירין ״נחמו נחמו עמי״ (ישעיהו מ׳:א׳). ומנהג פשוט בערינו להיות מפטירין בנחמות ישעיה מאחר תשעה באב עד ראש השנה. ושבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים מפטירין ״שובה ישראל״ (הושע י״ד:ב׳):

Tosafot Megillah 31bתוספות מגילה ל״א:

ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו׳ – ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה שמעו דבר ה׳ ובשבת שלפני ט״ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג׳ דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה׳ חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך מקדימין עניה סוערה קודם רני עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש״ח נו״ע אר״ק שד״ש ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר״ה לפי שהוא סוף הנחמות ודרשו בצום גדליה ושובה בשבת שלפני יום הכפורים וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים משום דכתיב ביה דרשו ה׳ בהמצאו והיינו בימי תשובה ושובה בין כפור לסוכות דכתיב בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה׳ נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים דשייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג לא ישתנה לעולם ע״פ הפסיקתא וכן פירש ר״ת ולא כדברי רב החובל ההופך ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר״ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט״ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר״ח ואין הלכה כן וכן פירש הר״ר אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין שמעו וכן אנו נוהגין ע״פ מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות. אין מפסיקין בקללות – וקורין אחד משום דכתיב מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו א״ר אחא אל תעש התוכחה קוצים קוצים וא״ר יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחילה וסוף. מתחיל בפסוק שלפניהם – לאו דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות משלשה פסוקים. משה מעצמו אמרם – וברוח הקדש. קללות שבת״כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה – שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב׳ שבתות בין ר״ה לסוכות בלא יוה״כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר״ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב״ב דף פח: ושם) א״ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו הקב״ה בירך ישראל בכ״ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר״ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר״ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר״ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת: ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר הפרשה ג׳ פעמים שנאמר (איוב כח) אז ראה ויספרה חקרה והכינה ואחרי כן ויאמר לאדם ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד.

Seder Troyes 5סדר טרוייש ה׳

פרק חמישי: סדר של הפטרות: מנהגינו כשחל ר״ח בשבת להפטיר השמים כסאי גם כשהיא בשבת ולמחרתו אף על פי ששיטת הפסוק אינו כן לפי שכתי׳ ביהונתן ויהי בחדש השני שהיה ר״ח ב׳ ימים וכשחל ר״ח ביו׳ א׳ ולא ביום ז׳ אז מפטירין ביהונתן. בחנוכה מפטירי׳ רני ושמחי ובשנייה ויעש חירם מפני זכר המנורה שבה. ויקהל פקודי כשהם חלוקות מפטירין וישלח לויקהל, ויעש חירום לפקודי, וכשהם מחוברים מפטירין ויעש חירום דמיני׳ קא סליק, ומן תזריע ומצורע מנהג א״ו אבי זצ״ל להפטיר וארבעה אנשים לתזריע, ואיש בא למצורע, טהרת נעמן כנגד טהרת המצורע, כי וארבעה אנשי׳ לא שייכי כלל למצורע ואף כי ברוב חומשים נרמזו להיפך לא הנחתי מנהגו וכ״ש כשהן מחוברות דמינ׳ קא סליק. אחרי וקדושים מפטירי׳ הלא כבני כושיי׳ אתם לי בתמיי׳ וכי אתם כבני כושיי׳ והלא הוצאתי אתכם מתחת ידי האומות והבדלתי אתכם מהם, לבחוקותי עוזי ומעוזי. לעולם הפטרות של כל השנה מעניין היום אך מן שבתות לפני ט׳ באב עד סוכות מפטירין לפי העת ולא לענין היום, תלתא דפורענותא מתחילות משבת פר׳ פנחס וכשמטות ומסעי מחוברות יחד, וכשנפרדות ואז בפר׳ פנחס מפטירין ויד ד׳ אל אליהו שכתי׳ בה קנאתי מעין פרש׳ פנחס בקנאו את קנאתי. והסימן דש״ח נו״ע אר״ק שד״ש דברי ירמיהו, שמעו, חזון, נחמו, ותאמר ציון, עניה סוערה, אנכי אנכי הוא מנחמכם, רני עקרה, קומי אורי. ומסימן של שד״ש נחלקו רבי׳ נסים ור״ת כי רבי׳ נסים מפרש ש׳ של שד״ש שובה, לפי שהוא שבת של ר״ה ודרשו ושוש אשיש לב׳ שבתות של אחר ר״ה. וכשאין שבת בין י״ה לסכות שוש אשיש בטילה; אבל ר״ת מפרש שין של שד״ש שוש אשיש שלפני ר״ה לאסמוכי נחמתא לנחמתא ותרתי דבטיבותא יחד אחר דר״ה דרשו בשבת שבין ר״ה לי״ה ושובה בשבת שבין יום כפורים לסוכות כי יפה תשובה קודם גמר דין ולאחר גמר דין, גם מפני החג הסכות שנקר׳ ר״ה שנ׳ ולקחתם לכם ביום הראשון שהוא ר״ה למים הפטר׳ שובה נכונה לפנ׳, וכשאין שבת בין י״כ לסוכות אז דרשו מקויימת בצום גדליה, ושובה בשבת שלפני יו״כ, ואין טעם נכון להפטיר שובה לפני ר״ה מפני שכתי׳ בו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי אין תרועה זו על ר״ה רק על קיבוץ גליות ונהגו העם כר״ת ע״ה. בט׳ באב מפטירים אסוף אסיפם בניגון דרשו ולא בניגון חזון ישעיה, ובדרשו ראיתי מהוגנים שלא היה משנים נגינה משא׳ הפטרות רק שהיו מקצרים בה. ושמחת תורה מפטיר ויעמד שלמה דמינא קא סליק ורבי׳ פרץ היה מנהיג מתחלה לומ׳ ג׳ פסוקי׳ מן ויהי אחרי מות משה. וכן אם אירע שוש אשיש שהיא הפטר׳ חתן או ״כסאי״ או ״יהונתן״ בימי שבתות של חנוכה ופרשיו׳ או בימי דש״ח נו״ע אר״ק שד״ש על פי התקנה לפנ׳ כל אחת מאלה מפטירי׳ ג׳ פסוקים מן שוש אשיש או מן כסאי או יהונתן, אך בפר׳ החדש אין צריך להפטיר לא מן כסאי ולא מן יהונתן כי חדש נזכר בהפטר׳ היום. ושוב שמעתי כי כתו׳ בסדורים אחרים וז״ל כי מקלע ר״ח אלול בשבת מפטיר בכסאי ואז יצרפו עניה סוערה עם רני עקרה בשבת כי תצא. והפט׳ שוש אשיש לפני כסאי ויהונתן ולפניה הפטרות מן חנוכה ופרשיו׳ וניחמות עכ״ל. והדברים האלה נכונים בעיני ויש בהם טעם וממש, הרי סדר הפטרות מבואר יפה בדברים שיש ספק וגמגום, ואת הנותרות לא אטרח להזכיר כי ידועות הן וסדורות ברוב החומשים.

Tur Orach Chayyim 428טור אורח חיים תכ״ח

(א) וזה סדר החדשים תשרי לעולם מלא וטבת לעולם חסר ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר כיצד טבת חסר שבט מלא אדר חסר ניסן מלא אייר חסר סיון מלא תמוז חסר אב מלא אלול חסר ובשנה המעוברת אדר הראשון מלא והשני חסר וכותבין בשטרות באדר הראשון אדר סתם ובשני כותבין אדר השני ומרחשון וכסליו פעמים שניהם מלאים פעמים שניהן חסרים ופעמים מרחשון חסר וכסליו מלא וכשיהיו שניהן מלאים נקראת השנה שלימה וכשיהיו שניהם חסרים נקראת חסירה וכשיהיו א׳ מלא וא׳ חסר נקראת כסדרה וסי׳ לידע איזה חדש חסר ואיזה חדש מלא כל דסמיך למלכא חסר ניסן מלך שבו חג המצות סיון מלך שבו חג שבועות אב מלך שבו היו קוצצין עצים לקרבן תשרי מלך שבו המועדות שבט מלך שבו ר״ה לאילנות וקביעות השנה לידע אם היא שלמה או חסרה או כסדרן תלוי ביום קביעות ראש השנה על כן אפרש תחלה הימים שראויין לקבוע בהן ראש השנה אין קובעין ר״ה לא ביום א׳ ולא ביום ד׳ ולא ביום ו׳ וסי׳ לא אד״ו ראש ואם חל מולד תשרי בא׳ מאלו הימים דוחין הקביעות ליום של אחריו ואפילו אם חל בבגה״ז שראוי לקבוע בהן אם המולד בחצי היום (שהוא י״ח שעות) ומחצי היום ומעלה נקרא מולד זקן ואין קובעין ר״ה ליום המולד ונדחה ליום של אחריו אבל היה המולד פחות מחצי היום אפילו רגע אחד קובעין אותו בו ביום אם הוא ביום שראוי לקבוע בו ואם היה מולד זקן ביום שלפני אד״ו שאינו ראוי לקבוע לא בו ולא ביום של אחריו כגון שהיה מולד זקן בשבת נדחה עד יום של אחריו שהוא יום ב׳ והוא יום ג׳ למולד וכן כל כיוצא בזה ויש עוד מולד שדוחין קביעות ר״ה מיום הולדו והוא שנולד בליל ג׳ ט׳ שעות ר״ד חלקים בשעה העשירית וממנו למעלה והשנה פשוטה אז הוא נדחה מיום הולדו ומיום של אחריו מפני אד״ו ונקבע ביום ה׳ אבל אם היה חלק א׳ פחות מר״ד או שהשנה מעוברת אז נקבע ביום הולדו ועוד יש אחר שדוחין הקביעות מיום הולדו והוא שנולד ביום ב׳ ט״ו שעות תקפ״ט חלקים בשעה הרביעית וממנו למעלה והוא שתהיה השנה של אחר העיבור מיד ששנה שלפניה היתה מעוברת אז אינו נקבע ביום המולד ונדחה עד ליום של אחריו אבל אם היה פחות מזה אפילו חלק א׳ או שאינו שנה שמיד לאחר העיבור אז נקבע ביומו ועל כן הרוצה לידע קביעות ר״ה יחשוב מולד תשרי באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה חלק יבא ויום שיהיה בו המולד הוא יום הקביעות אם לא שימנענו אחד מהדברים שהזכרנו שלא יהיה באד״ו ולא יהיה מולד זקן ולא יהיה בגטר״ד בשנה פשוטה ולא ב׳ ט״ו תקפ״ט של אחר העיבור וכיון שיודע קביעות ר״ה ורוצה לידע קביעות חדשיה אם שנה זו שלמה או חסרה או כסדרה יחשוב באיזה יום יקבע ר״ה שלאחריו ויחשוב מנין הימים שביניהן חוץ מיום הקביעות של שנה זו ושל שנה הבאה אם יש ביניהן ד׳ ימים יהיה מרחשון וכסלו שלמים ואם הם ג׳ יהיו כסדרן מרחשון חסר וכסלו מלא ואם הן ב׳ יהיו חסירין במה דברים אמורים כשהיתה השנה שרוצה לידע סידור חדשיה פשוטה אבל אם היא מעוברת אז אם יש בין הקביעות ז׳ ימים היא שלימה ואם הן ו׳ הן כסדרן ואם הן ה׳ היא חסרה כיצד הרי שרוצה לידע סידור חדשי שנה זו ויהיה ר״ה ביום ה׳ והיא פשוטה ושל אחריה ביום ב׳ נמצא שיש ביניהן ג׳ הרי ידענו שהיא כסדרה ואם ר״ה שלאחריה בג׳ היא שלימה שיש ביניהן ד׳ ימים ואם ר״ה בשנה זו בשבת ובשנה של אחריה ביום ג׳ הרי חסרה שאין ביניהן אלא ב׳ ימים וע״ד זו לשנה מעוברת בתוספת שני ימים כאשר ביארנו וכדי שלא יצטרך אדם לחשוב כמה יש בין קביעות ר״ה זו לשנה אחרת אכתוב כללים לידע בהן קביעות החדשים בלא חשבון שנה שעיבור לפניה ולא לאחריה והיא שנת אד״ט י״ב ט״ו וכלל שלה אטר״ד ב״ש בט״ו תקפ״ט ג״כ גטר״ד ה״כ הטר״ד ה״ש הי״ח ז״ח ות״ח ז״ש זי״ח ב״ח וזה פירושו מולד של ר״ה שנולד באטר״ד וממנו עד בט״ו ותקפ״ט יהיה ר״ה ביום ב׳ והשנה שלימה והנולד בבט״ו תקפ״ט וממנו עד גטר״ד יהיה ר״ה ביום ג׳ והשנה כסדרן והנולד בגטר״ד וממנו עד הטר״ד יהיה ר״ה ביום ה׳ והשנה כסדרן והנולד בהטר״ד וממנו עד הי״ח יהיה ר״ה ביום ה׳ והשנה שלימה והנולד בהי״ח וממנו עד ות״ח יהיה ר״ה ביום ז׳ והשנה חסירה והנולד בות״ח וממנו עד זי״ח יהיה ר״ה ביום ז׳ והשנה שלימה והנולד בזי״ח וממנו עד אטר״ד יהיה ר״ה ביום ב׳ והשנה חסירה ובשנה שעיבור לאחריה ולא לפניה והיא שנת ב׳ ה׳ י״ג י״ו כלל שלה אטר״ד ב״ש בי״ח ג״כ גטר״ד ה״כ הטר״ד ה״ש הי״ח ז״ח וטר״ד ז״ש זי״ח ב״ח והפי׳ כמו שכתבתי בכלל הראשון מתחלת הסי׳ עד סי׳ שלאחריו סי׳ השנה כמו שכתוב אצלו ובשנה שעיבור לפניה ולאחריה והוא שנת זי״ח כלל שלה אטר״ד ב״ש בט״ו תקפ״ט ג״כ גטר״ד ה״כ הטר״ד ה״ש הי״ח ז״ח וטר״ד ז״ש זי״ח ב״ח ובשנה מעוברת שהיא שנת גו״ח י״א י״ד י״ז י״ט כלל שלה אך תצ״א ב״ש בי״ח ג״כ גי״ח ה״ח די״א תרצ״ה ה״ש הי״ח ז״ח ו״ך תצ״א ז״ש זי״ח ב״ח ויש עוד כללים בסידור השנים שנה שר״ה ביום ז׳ לא תהיה כסדרה לעולם בין בפשוטה בין במעוברת ואם יהיה ביום ג׳ תהיה לעולם כסדרה בין פשוטה בין מעוברת ואם יהיה בז׳ או בה׳ אם היא פשוטה א״א שיהיו חדשיה חסרין ואם היא מעוברת א״א שיהיו כסדרן אלו הימים שאין ראויין לקבוע בהן המועדים לא אד״ו ר״ה ולא גא״ו צ״כ ולא זב״ד פורים ולא בד״ו פסח ולא גה״ז עצרת והושענא רבה לא ג׳ חנוכה ולא אג״ו צום אסתר ולא בד״ו צום תמוז ואב לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל״ג לעומר וסי׳ פל״ג ח״י פי׳ פורים ל״ג ח״י באייר וביום שיהיה חנוכה יהיה עצרת. (ב) ואלו ימים שהוקבע בהן ר״ח ולא בזולתן ניסן אגה״ז אייר בדה״ז סיון אבד״ו תמוז אגה״ז אב בד״ה אלול אבד״ו תשרי בגה״ז מרחשון בד״ו כסליו אב גד הו טבת בג״ד הו״ז שבט בג״ד הו״ז אדר הראשון ושני זבד״ו. (ג) סימן לקביעות המועדים א״ת ב״ש ג״ר ד״ק ה״ץ ו״פ פי׳ ביום א׳ של פסח יהיה לעולם ט׳ באב וסימן על מצות ומרורים יאכלוהו ביום ב׳ שבועות ביום ג׳ בו ר״ה ביום ד׳ בו קריאת התורה פי׳ שמחת תורה ביום ה׳ בו צום כפור ביום ו׳ פורים שעבר. (ד) לעולם קורין צו את אהרן קודם פסח בפשוטה ובמעוברת מצורע חוץ מבז״ח מעוברת שקורין אחרי מות קודם הפסח ולעולם פ׳ וידבר שהיא תחלת הספר קודם עצרת ובה״ח מעוברת ובה״ש מעוברת נשא קודם עצרת תשעה באב קודם ואתחנן אתם נצבים קודם ר״ה ולכן כשר״ה ביום ב׳ ג׳ שיש ב׳ שבתות בין ר״ה לסוכות צריכין לחלק נצבים וילך כדי שיקראו וילך בין ר״ה לצום כפור והאזינו בין צום כיפור לסוכות וסי׳ ב״ג המלך פת וילך אבל כשר״ה ביום ה״ז אז אין בין ר״ה לסוכות אלא שבת א׳ שקורין בה האזינו אז וילך עם נצבים קודם ר״ה וסי׳ לפשוטה פקדו ופסחו ולמעוברת סגרו ופסחו מנו ועצורו צומו וצלו קומו ותקעו. (ה) פרשת האזינו מחלקין פרשיותיו כדרך שהיו מחלקין אותם במקדש שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע וכתב רב פלטוי גאון סי׳ הזי״ו לך פי׳ האזינו עד זכור ומזכור עד ירכיבהו ומירכיבהו עד וירא ה׳ ומוירא ה׳ עד לו חכמו ומלו חכמו עד כי אשא אל שמים ומכי אשא אל שמים עד סוף השירה ובבית הכנסת קורא הז׳ עד סוף הסדר. (ו) קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן אלא אחד קורא כולם הלכך מתחילין בפסוק שלפניהן ומסיימין בפסוק שלאחריהן אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהן. (ז) ח׳ פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהן אלא יחיד קורא כולם. (ח) בפסיקתא: מבראשית עד י״ז בתמוז מפטירין מענין הפרשיות דומה בדומה ומשם ואילך לפי הזמן ולפי המאורע תלתא דפורענותא ושבע דנחמתא ותרתי דתיובתא תלתא דפורענותא דש״ח דברי ירמיהו לפ׳ פנחס שמעו דבר י״י לראשי המטות חזון לאלה הדברים בשבת שלפני תשעה באב. שבע דנחמתא נו״ע ארק״ש נחמו לואתחנן ותאמר ציון לעקב עניה סוערה לראה אנכי לשופטים רני עקרה לכי תצא קומי אורי לכי תבא שוש אשיש לאתם נצבים וכשחל ר״ה בב״ג שוילך בין ר״ה לצום כפור מפטירין דרשו בין ר״ה ליום הכיפורים ובין צום כפור לסוכות שובה להאזינו אבל כשר״ה בה״ז שהאזינו קודם צום כפור מפטירין בו שובה ויש נוהגין כשר״ה בב״ג מפטירין בין ר״ה לצום כפור שובה ובין צום כפור לסוכות וידבר דוד וסימן דפסיקתא מוכח כמנהג הראשון דקאמר תרתי דתיובתא. לוחות העיבור חשבון התקופות שנת החמה הוא שס״ה ימים ורביע יום והעושה מהם מחזורים של י״ט שנים יעלה בידו למחזור מותר על חשבון הלבנה שעה א׳ ותפ״ח חלקים שקודמת חמה ללבנה הלכך הרוצה לידע חשבון התקופות יעשה מהשנים שעברו מבריאת עולם מחזורים של י״ט י״ט שנים ויחשוב לכל מחזור שעה ותפ״ח ויצרף מה שיעלה בידו מכולם ואם ירצה לדעת תקופת ניסן של ראש המחזור יסיר מחשבונו ז״ט תרמ״ב פי׳ ז׳ ימים ט׳ שעות תרמ״ב חלקים ומה שיוותר בידו יתן על מולד ניסן ובמקום שיכלה חשבונו שם היא התקופה ואם ירצה לדעת תקופת תשרי של ראש המחזור יסיר מחשבונו י׳ כ״א ר״ד פי׳ י׳ ימים כ״א שעות ר״ד חלקים ומה שיוותר בידו יתן על מולד תשרי ובמקום שיכלה חשבונו שם היא התקופה ואם ירצה לידע התקופה של השנה שעומד בה שהיא כך וכך במחזור יקח לכל מחזורים השלימים שעה ותפ״ח לכל מחזור ולשנים הגמורות שנכנסו במחזור י׳ כ״א ר״ד לכל שנה ויקבץ הכל ויסיר מהן ז״ט תרמ״ב ומה שיוותר בידו ויעשה ממנו חשבון של חדשי הלבנה שהוא כ״ט י״ב תשצ״ג והנשאר שלא עלה לכ״ט י״ב תשצ״ג יתן על מולד ניסן של אותה שנה ובמקום שיכלה החשבון שם היא התקופה ואם ירצה לידע תקופת תמוז יקח בי״ז שכ״א ויצרף אותו עם המותר שלא עלה לחשבון כ״ט י״ב תשצ״ג ויתן אותו על מולד ר״ח תמוז ולתקופת תשרי יקח ה״י תרמ״ב ויצרף עם השאר שלא עלה לכ״ט י״ב תשצ״ג ויתן הכל על מולד ר״ח תשרי ולתקופת טבת יקח ח״ג תתקס״ג ויצרף אותו עם המותר שלא עלה לחשבון כ״ט י״ב תשצ״ג ויתן אותו על ר״ח טבת. דרך אחרת לתקופת השנים שנכנסו לתוך המחזור לשנה ראשונה יקח י׳ כ״א ר״ד ויצרף עם המותר של שעה ותפ״ח של כל מחזור אחר שהסיר ממנו ז״ט תרמ״ב ויתן אותו על מולד ר״ח ניסן ולשנייה יקח כ״א י״ח ת״ח ולשלישית ג״ב תשצ״ט ולרביעית י״ד ימים כ״ג חלקים ולחמישית כ״ד כ״א רכ״ז ולששית ז״ח תשי״ח ולשביעית יב״ז תתקנ״ב ולשמינית כ״ח ימים מ״ו חלקים ולתשיעית ט״ח תתקל״ז ולעשירית כ״ב תשמ״א ולאחד עשר אי״ד קנ״ב ולשנים עשר י״ב י״א שנ״ב ולשלש עשרה כג״ח תתק״מ ולי״ד ד״ו תתצ״א ולט״ו ט״ו י״ד קע״ה ולט״ז כ״א י״א שפ״ט ולי״ז זי״ח תת״ע לי״ח י״ח י״ו תתרע״ד ולי״ט שעה ותפ״ה כל תקופה נמשכת מחבירתה שבע שעות ומחצה כי כל התקופות צ״א וז׳ שעות ומחצה וצ״א הם שביעיות נמצא שאינה נמשכת על שלפניה אלא ז׳ שעות ומחצה לכן היודע תקופה אחת ומבקש לידע השנייה של אחריה יתן עליה ז׳ שעות ומחצה ושם היא השנייה. תקופת ניסן לעולם אינה נופלת אלא בתחלת היום או הלילה או בחצי היום או הלילה ושל תמוז לעולם אינה נופלת אלא בז׳ שעות ומחצה או תשעה ומחצה ביום או בלילה ושל תשרי לעולם אינה נופלת אלא בט׳ שעות או בג׳ ביום או בלילה ושל טבת לעולם אינה נופלת אלא בי׳ ומחצה או בד׳ ומחצה ביום או בלילה.

Beit Yosef Orach Chayyim 428:10בית יוסף אורח חיים תכ״ח:י׳

ומה שכתב ויש נוהגים כשר״ה בב״ג וכו׳ וסי׳ דפסיקת׳ מוכח כמנהג הראשון כלומר דאע״ג דלמנהג ראשון נמי כשחל ר״ה בה״ז שאין בין ר״ה לסוכות כ״א שבת אחד מפטירין שובה ואין אומר דרשו מ״מ כיון דכשחל בב״ג אומרים תרתי דתיובתא מיקיימי שפיר דברי הפסיקתא באותם שנים אבל למנהגם זה שאפילו כשחל בב״ג אין מפטירין דרשו כלל לא מיקיימי דברי הפסיקתא כלל וגם הרד״א דחה מנהג זה ולי נראה מנהג זה עיקר דלעולם בשבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים מפטירין שובה שהרי הפוסקים קורין לשבת זה שבת שובה וגם הרמב״ם כתב בפי״ג מהלכות תפלה דשבת שבין ר״ה לי״ה מפטירין שובה ולא חילק בין כשר״ה בב״ג לכשר״ה בה״ז: ב״ה: וכ״כ ר״י בנ״ב לעולם שבת שבתוך ימי תשובה מפטירין שובה ישראל עכ״ל: ולהשלים תרתי דתיובתא יאמר דרשו בצום גדליה וכמ״ש התוס׳ (שם) והמרדכי בפרק בני העיר ויפה כח מנהג זה מכח מנהג הראשון דלמנהג ראשון לא איירי פסיקתא אלא כשחל ר״ה בב״ג דוקא ולמנהג זה איירי בכל השנים:

Shulchan Arukh Orach Chayyim 428:8שולחן ערוך אורח חיים תכ״ח:ח׳

מִי״ז בְּתַמּוּז וָאֵילָךְ מַפְטִירִין ג׳ דְּפֻרְעֲנוּתָא, ז׳ דְּנֶחֲמָתָא, תַּרְתֵּי דְּתִיּוּבְתָא; ג׳ דְּפֻרְעֲנוּתָא; דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, שִׁמְעוּ דְּבַר ה׳, חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ. שֶׁבַע דְּנֶחֲמָתָא, נַחֲמוּ, וַתֹּאמֶר צִיּוֹן, עֲנִיָּה סוֹעֲרָה, אָנֹכִי, רָנִּי עֲקָרָה, קוּמִי אוֹרִי, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ. וּבְיוֹם צוֹם גְּדַלְיָה בְּמִנְחָה מַפְטִירִין דִּרְשׁוּ. וּבְשַׁבָּת שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְטִירִים לְעוֹלָם שׁוּבָה. וּכְשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בב״ג, שֶׁיֵּשׁ שַׁבָּת בֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת וְקוֹרִין בּוֹ הַאֲזִינוּ, מַפְטִיר בּוֹ וַיְדַבֵּר דָּוִד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בב״ג, שֶׁוַּיֵּלֶךְ בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, מַפְטִירִין בּוֹ דִּרְשׁוּ; וּבְשַׁבָּת שֶׁבֵּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסֻכּוֹת, שֶׁקּוֹרִים הַאֲזִינוּ, מַפְטִירִים שׁוּבָה. {הַגָּה: וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּבִשְׁאָר שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה מַפְטִירִין מֵעֵין הַפָּרָשָׁה (טוּר) וּכְשֶׁקּוֹרִין ב׳ פָּרָשִׁיּוֹת מַפְטִירִים בָּאַחֲרוֹנָה (מָרְדְּכַי פ׳ בְּנֵי הָעִיר), בִּלְבַד בְּאַחֲרֵי מוֹת וּקְדוֹשִׁים דְּמַפְטִירִין הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים שֶׁהִיא הַפְטָרַת אַחֲרֵי מוֹת (מִנְהָגִים). וְנוֹהֲגִין לְהַפְטִיר בַּחֲתֻנָּה שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ, וְאֵין דּוֹחִין מִפָּנֶיהָ שׁוּם הַפְטָרָה הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן, וְלֹא שֶׁל ד׳ פָּרָשִׁיּוֹת וְלֹא שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אוֹ מָחָר חֹדֶשׁ אוֹ חֲנֻכָּה אוֹ שִׁירָה (מָרְדְּכַי פ׳ בְּנֵי הָעִיר וְהַטּוּר וּמִנְהָגִים), אֲבָל שְׁאָר הַפְטָרוֹת דּוֹחִין מִפָּנֶיהָ. וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן תכ״ה דְּאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וְגַם נִתְבָּאֵר שָׁם סָעִיף ב׳ אִם דּוֹחִין מִפְּנֵי שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אַחַת מֵאֵלּוּ הַפְטָרוֹת שֶׁנִּזְכָּרוֹת כָּאן.}

Eliyah Rabbah Orach Chayyim 603:2אליה רבה אורח חיים תר״ג:ב׳

[לבוש] הפטורה וכו׳. נוהגין שאין נער אומר אותה ההפטורה מטה משה, וכשחל שבת שובה בפרשת וילך כשנפרד מנצבים יש מפקפקים במנהג ההפטורה ומצאתי במנהגי הפטורה פה פראג שמפטירין שובה ישראל ומסיים כימי קדם ואומרים תקעו שופר, ומסיים לא יבושו עמי לעולם ונוהגין לדרוש בשבת זו, וכן בשבת שלפני ראש השנה, וסמך לזה ממדרש משלי אמר הקב״ה בשעה שהחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל ועיין סימן ר״צ מטה משה:

Dagul MeRevavah Orach Chayyim 428:1דגול מרבבה אורח חיים תכ״ח:א׳

[מחבר] ולפי שבהושע הוא סיום ההפטרה זו ופושעים יכשלו בם ואין מסיימין בזה לכך מוסיפין בו פסוקין ובאבודרהם כתב שמוסיפים פסוקי מיכה מי אל כמוך וגו׳ ובתו׳ במס׳ מגילה דף ל״א ע״ב מוכח שמוסיפים פסוקי יואל תקעו שופר וגו׳ ועבור זה נשתבשו המנהגים בזה וגם בחומשים נרשם פעם כן ופעם כן והאלי׳ רבה כתב שבפראג נהגו להוסיף פסוקי מיכה וגם פסוקי יואל ולא ידעתי לזה טעם וריח תרתי למה ואמנם בתוס׳ מגילה שם יש לומר שהם לשיטתם שם שמפטירין שובה בשבת בין יום הכיפורים לסוכות ואז שייכים פסוקי יואל עיין שם בתוספ׳ ואנן לא נוהגין לקר׳ שובה רק בין ראש השנה ליום הכפורים כמבואר כאן בהגהת רמ״א ולכן נלע״ד להכריע כשקורין וילך בשבת שובה יש לסיים בפסוקי מיכה כי מיכה והושע שניהם נתנבאו בפרק אחד כמפורש בפסחים דף פ״ז ע״א אבל כשקורים האזינו בשבת שובה יש לסיים אחר ופושעים יכשלו בם בפסוקי יואל לפי ששייך מעין הפרשה דכתיב יערוף כמטר לקחי וגו׳ כשעירים וגו׳ וכרביבים עלי עשב וגם בפסוקי יואל כתיב ויורד לכם גשם מורה וגו׳ וכמ״ש התוס׳ שם כנלע״ד דלא כלבוש ודלא כא״ר וכן משמע בחומשים ישנים שבפ׳ וילך סיימו בפסוקי מיכה בהאזינו סיימו בפסוקי יואל ולפי שלא ידעו שום טעם בזה לכן נשתבשו המנהגים ואני הנלע״ד כתבתי ודע דפסוקי מיכה הם מעין הפרשה בפ׳ וילך דכתיב וחרה אפי וגו׳ ובפסוקי מיכה כתיב לא החזיק לעד אפו:

Shaarei Teshuvah Orach Chayyim 428:2שערי תשובה אורח חיים תכ״ח:ב׳

בש״ע סעיף ח׳ מפטירין לעולם שובה עיין בשער אפרים שער ט׳ סעיף כ״ח שיש מוסיפין מנביא יואל ויש מוסיפין עוד פסוקי מיכה מי אל כמוך ועיין בא״ר שכ׳ שכן נהגו בפראג ובדגול מרבבה הביא הא״ר וכתב ולא ידעתי לזה טעם דהני תרתי למה (ר״ל שעיקר טעם ההוספ׳ שלא לסיים ופושעים יכשלו בם וא״כ בחד סגי) ודעתו להכריע שאם קורין וילך בשבת שובה יש לסיים בפסוקי מיכה ואם קורין האזינו יש לסיים בפסוקי יואל ע״ש מלתא בטעמא והכל כפי המנהג:

Arukh HaShulchan Orach Chayyim 428:7ערוך השולחן אורח חיים תכ״ח:ז׳

משבעה עשר בתמוז ואילך – מפטירין שלוש דפורענותא: ״דברי ירמיהו״, ״שמעו״, ״חזון״; ושבע דנחמתא: ״נחמו״, ״ותאמר ציון״, ״עניה סוערה״, ״אנכי אנכי״, ״רני עקרה״, ״קומי אורי״, ״שוש אשיש״; ותרתי דתיובתא: בצום גדליה במנחה ״דרשו״, ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים ״שובה״, וכשראש השנה בשני ושלישי, שאז יש שבת בין יום הכיפורים לסוכות שקורין בו ״האזינו״ – מפטירין בו ״וידבר דוד״. ויש אומרים דבכי האי גוונא מפטירין ״דרשו״ בין ראש הנשנה ליום הכיפורים, ו״שובה״ בין יום הכיפורים לסוכות. ואין המנהג כן. ובכל שבתות השנה מפטירין מעין הפרשה. וכשקורין שני סדרות – מפטירין בשניה, לבד ב״אחרי מות״ ו״קדושים״, שמפטירין ״הלא כבני כושיים״ שהיא הפטרת ״אחרי מות״. ובסימן תכה בארנו דבשבת ראש חודש – נדחין הני דתיובתא ודנחמתא, וקורין ״השמים כסאי״, אבל לא בשביל ״מחר חודש״, עיין שם. וכתבו להפטיר בחתונה ״שוש אשיש״. ואנחנו אין יודעים ממנהג הזה כלל. וכבר נתבאר שם דאין מדלגין מנביא לנביא. ולא הטרחנו לכתוב חשבון הלוחות, אחרי כי אצלינו נדפסים לאלפים ולרבבות בכל שנה ושנה, וידוע לכולם, וכל איש יש לו לוח השנה. ובזה סיימנו בסלקא דעתך הלכות ראש חודש. הרחמן יזכינו בביאת משיחינו, ואז נקריב חובתינו: תמידים כסדרם ומוספי ראש חודש כהלכתם. אמן. בסייעתא דשמיא סליק הלכות ראש חודש

Mishna Berurah 428:23משנה ברורה תכ״ח:כ״ג

מפטירין לעולם שובה – ולפי שבהושע הוא סיום ההפטרה זו ופושעים יכשלו בם ואין מסיימין בזה לכך מוסיפין בו פסוקים. יש שכתבו שמוסיפין פסוקי מיכה מי אל כמוך וגו׳ ויש שכתבו שמוספין פסוקי יואל תקעו שופר וגו׳ ובא״ר כתב שבפראג נהגו להוסיף פסוקי מיכה וגם פסוקי יואל ובדגול מרבבה הכריע דאין צריך להוסיף משתיהם אלא דכשקורין וילך בשבת שובה יש לסיים בפסוקי מיכה [דהוא מעין הפרשה וילך דכתיב וחרה אפי וכו׳ ובפסוקי מיכה כתיב לא החזיק לעד אפו] וכשקורין האזינו בשבת שובה יש לסיים בפסוקי יואל [דהוא ג״כ מעין הפרשה דכתיב בה יערוף כמטר לקחי וגו׳ כשעירים וגו׳ וכרביבים עלי עשב ובפסוקי יואל כתיב ויורד לכם גשם מורה וגו׳] ועיין בשע״ת שמסיים בזה שהכל כפי המנהג:

Kaf HaChayyim Orach Chayyim 428:48כף החיים אורח חיים תכ״ח:מ״ח

שם. מפטירין לעולם שובה. ולפי שבהושע הוא סיום ההפטרה זו ופושעים יכשלו בם ואין מסיימין בזה לכך מוסיפין בה פסוקים. יש שכתבו שמוסיפין פסוקי מיכה מי אל כמוך וכו׳ ויש שכתבו שמוסיפין פסוקי יואל תקעו שופר וכו׳ ובא״ר כתב שבפראג נהגו להוסיף פסוקי מיכה וגם פסוקי יואל ובדג״מ הכריע דא״צ להוסיף משתיהם אלא דכשקורין וילך בשבת שובה יש לסיים בפסוקי מיכה וכשקורין האזינו בשבת שובה יש לסיים בפסוקי יואל יעו״ש והביאו השע״ת וסיים שהכל כפי המנהג: