EN/HEע/E

Arami Oved Avi – Devarim vs. Shemot

Sources

Bereshit 15:13-16בראשית ט"ו:י"ג-ט"ז

(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. (יד) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. (טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. (טז) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

Bemidbar 20:14-17במדבר כ':י"ד-י"ז

(יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כׇּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. (טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ. (טז) וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. (יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ.

Devarim 26:3-10דברים כ"ו:ג'-י'

(ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. (ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ. (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגׇר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. (ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. (ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עׇנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. (ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. (ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ.

Mishna Bikkurim 3:7משנה בכורים ג':ז'

בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע.

Tosefta Pesachim 10:8תוספתא פסחים י':ח'

בני העיר שאין להן מי שיקרא את ההלל הולכין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרין את כולו ואם אי איפשר להן גומרין את כולו ההלל אין פוחתין ממנו ואין מוסיפין עליו.

Abarbanel Commentary on Haggadah Shel Pesachאברבנאל זבח פסח

ולפי שבלילה זה אנו חייבים להודות להשי"ת על כל אשר גמלנו, ולהתחיל בגנות ולסיים בשבח, לכן ראה המגיד שלא יוכל אדם לעשות הודאה יותר הגונה ומתיחסת לענין הפסח ויציאת מצרים כ"א אותה הגדה ווידוי שהיה קורא המביא את הביכורים, שגם הוא מתחיל בגנות ומסיים בשבח ומזכיר ג"כ ענין היציאה והמכות והאותות והמופתים, ויעשה אדם עצמו בליל פסח עם אותם הדברים אשר לפנינו בקערה כאילו הוא מביא הבכורים, ולכן נותן ההודאה ואומר הודוי כמו המביא ביכורים.

Commentary on Haggadah Attributed to Malbimהגדה של פסח מיוחס למלבי"ם

ספורי השתלשלות הענינים מזמן תרח עד ירידת יעקב ובניו למצרים אשר סופר לנו עד הנה הם רק כמבוא ופרוזדור אל עצם ספור יציאת מצרים הנוגע ללילה הזה, ומן הוא והלאה יכנוס אל עצם הספור אשר הוא מצות עשה מן התורה ואשר עליו נאמר כל המרבה לספר הרי זה משובח, וידקדק בכל מלה ומלה וידרוש כל קוץ וקוץ למען יכלול הספור כל המעשים כלם, ירידת יעקב ובניו למצרים, ביאתם במתי מעט, היותם לגוי גדול ואשר היו מצוינים שם, ומה שהרעו להם המצרים לענותם בעבודת פרך ובגזרות רעות ורבות, וצעקתם לה' וישמע ה' את קולם, וכל המכות אשר הכה ה' את מצרים ויעש אותות ומופתים ונפלאות גדולות.  ולאשר ארוכים הדברים לספרם כפי שהם כתובים כסדרם בספר שמות, כי לא תספיק לזה העת, ע"כ בחרו רבותינו ז"ל לזה פרשת בכורים אשר בפרשה הקטנה הזאת נכללים כל פרטי הענינים ההם. א) מהם ענינים הכתובים שם מפורש. ב) מה שמתבאר בדרך דרש ולמוד מלשון הכתוב וסגנון הדברים ומוכרח ע"פ סודות הלשון. ג) מסמיכת הענינים זה לזה. ד) ממה שנשנה ענין אחד במלות שונות. באופן שנמצא בתוך הפרשה הקצרה הזאת כל מה שכתוב בספר שמות במקומו בארוכה... להראות כי כל הענינים הכתובים במקומם ובמקומות אחרים כלולים כאן והוא מועט מחזיק את המרובה.

R. D"Z Hoffmann Devarim 26:3רד"צ הופמן דברים כ"ו:ג'

אולם יותר נראה, שהוא פתיחה להודיה הסמוכה (ה'-י"א), ו"הגד" פירושו כאן: להעיד, להצהיר (ויקרא ה':א').  וכן היא דעת רבותינו, שהפסוקים ה'-י"א הם ה"הגדה", ותקנו לקיים את מצות הגדה בליל פסח באמירת פסוקים אלה, שגם שם נאמר "והגדת" (שמות י"ג:ח').

D. Goldschmidt Haggadah Shel Pesach p. 30ד' גולדשמידט הגדה של פסח עמ' 30

הסיפור על יציאת מצרים ראוי לו שיהא מיוסד על דברי התורה שבספר שמות, שוודאי נדרשו בכמה דרשות. אבל כיוון שהפסוקים המדברים על הנס אינם כתובים במקום אחד, הלכך ביררו חכמי המשנה את הפסוקים "ארמי אבד אבי" וכו' (דברים כ"ו:ה'-ט'), שכיוון שהם כלולים בפרשת וידוי ביכורים, היו שגורים בפי העם, ואף לשונם קלה ופשוטה. וכנראה שעל ידי כך נדחו שאר הטפסים של סיפור יציאת מצרים, שנהגו תחילה לצאת בהם ידי חובתם, כגון "עבדים היינו" או "מתחילה", ומסתבר שגם טופס זה היו אומרים אותו בזמן קדום יותר בלי מדרש, כמו שאר הטפסים. הלכה זו נקבעה בלי ספק בזמן הבית, והמשנה הזאת משנה ראשונה היא. גם טופס המיוסד על הפסוקים "ארמי אבד אבי" וכו' מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ואף נזכרו בו עניין השיעבוד הגופני והרוחני וגם עניין החירות המדינית והרוחנית. ודאי ראו דורות אלה את תכלית הגאולה בכיבוש הארץ ובבניין בית המקדש, ובזמן הבית היו כוללים בתוך המדרש גם פסוק י': "ויביאנו אל המקום הזה", היינו אל בית המקדש. לאחר החורבן שוב לא היה מקום לדרוש את הפסוק האחרון, ובשינויים הרבים ששינו בתפילה השמיטו גם את הפסוק הזה, ולא היו דורשים אלא את הפסוקים המדברים בעבדות מצרים וביציאת מצרים. מסתבר שהמדרש של הפסוקים הללו לא היה מדרש בפני עצמו, אלא היה כלול בתוך המדרש לתורה כולה או לספר דברים. שכן רחוק לומר שחיברו מדרש מיוחד כדי לדרשו בליל פסח, אלא בליל פסח נהגו לומר את הדרשות שנדרשו בבית המדרש.