Difference between revisions of "Haggadah:Bekhol Dor VaDor – Echoes of the Egyptian Exilic Experience/1/he"
Jump to navigation
Jump to search
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
| Line 6: | Line 6: | ||
<p>בתנ"ך, סבל בקנה מידה לאומי מגיע בדרך כלל כעונש על מעשים רעים. אולם, במקרה של שיעבוד מצרים, אין אינדיקציה לחטא ספציפי שיכול להצדיק שיעבוד זה.<fn>לניתוח של המדרשים והפרשנים שאף על פי כן מנסים לזהות חטאים מסוימים שגרמו לשעבוד מצרים, ראו: <a href="Purposes of the Egyptian Bondage" data-aht="page">מטרות שעבוד מצרים</a>.</fn> כתוצאה מכך, פרשנים לאורך הדורות התקשו להבין את הגורמים לגלות ולשיעבוד במצרים. בעודם עושים זאת, רבים ניסו גם לענות על שאלת ה"בכל דור ודור": מדוע דווקא העם היהודי נרדף ומדוכא דור אחרי דור?<fn>ראו <multilink><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">פרשת וארא י״ז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות הTanchuma</a></multilink> ששם שאלה זו בפי משה: "רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת, שבעים אומות יש בעולם ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד".</fn> באופן טבעי, פרשנים אלו משתמשים באירועים שהתרחשו בתקופה שלהם על מנת להאיר את סיפורי גלות מצרים, וכן רואים את הסיפור התנ"כי כמודל דרכו ניתן להבין כל דיכוי עתידי.<fn>סביר שבמקרים מסויימים, הפרשנים מונעים מרצון להביע התנגדות לטענות נוצריות על פיהם סבלו ורדיפתו של העם היהודי הינו סמל לכך שה' דחה אותו. ראו לדוגמא <multilink><a href="OrHashem3-1-8-2" data-aht="source">ר׳ חסדאי קרשקש</a><a href="OrHashem3-1-8-2" data-aht="source">אור ה׳ ג׳:א׳:ח':ב'</a><a href="R. Chasdai Crescas" data-aht="parshan">אודות ר' חסדאי קרשקש</a></multilink> (ספרד הנוצרי, מאה הי"ד) אשר מנסה להסביר שבני ישראל סבלו גם במצרים וגם בתקופתו שלו, כחלק מ"ייסורין של אהבה", שה' מטיל על הצדיקים.</fn> תהליך דו כיווני זה הוביל לכמה תובנות מרתקות.</p> | <p>בתנ"ך, סבל בקנה מידה לאומי מגיע בדרך כלל כעונש על מעשים רעים. אולם, במקרה של שיעבוד מצרים, אין אינדיקציה לחטא ספציפי שיכול להצדיק שיעבוד זה.<fn>לניתוח של המדרשים והפרשנים שאף על פי כן מנסים לזהות חטאים מסוימים שגרמו לשעבוד מצרים, ראו: <a href="Purposes of the Egyptian Bondage" data-aht="page">מטרות שעבוד מצרים</a>.</fn> כתוצאה מכך, פרשנים לאורך הדורות התקשו להבין את הגורמים לגלות ולשיעבוד במצרים. בעודם עושים זאת, רבים ניסו גם לענות על שאלת ה"בכל דור ודור": מדוע דווקא העם היהודי נרדף ומדוכא דור אחרי דור?<fn>ראו <multilink><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">פרשת וארא י״ז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות הTanchuma</a></multilink> ששם שאלה זו בפי משה: "רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת, שבעים אומות יש בעולם ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד".</fn> באופן טבעי, פרשנים אלו משתמשים באירועים שהתרחשו בתקופה שלהם על מנת להאיר את סיפורי גלות מצרים, וכן רואים את הסיפור התנ"כי כמודל דרכו ניתן להבין כל דיכוי עתידי.<fn>סביר שבמקרים מסויימים, הפרשנים מונעים מרצון להביע התנגדות לטענות נוצריות על פיהם סבלו ורדיפתו של העם היהודי הינו סמל לכך שה' דחה אותו. ראו לדוגמא <multilink><a href="OrHashem3-1-8-2" data-aht="source">ר׳ חסדאי קרשקש</a><a href="OrHashem3-1-8-2" data-aht="source">אור ה׳ ג׳:א׳:ח':ב'</a><a href="R. Chasdai Crescas" data-aht="parshan">אודות ר' חסדאי קרשקש</a></multilink> (ספרד הנוצרי, מאה הי"ד) אשר מנסה להסביר שבני ישראל סבלו גם במצרים וגם בתקופתו שלו, כחלק מ"ייסורין של אהבה", שה' מטיל על הצדיקים.</fn> תהליך דו כיווני זה הוביל לכמה תובנות מרתקות.</p> | ||
<p>פרשנים רבים מתמקדים ברעיון שהחיים בגלות היו קריטים להיווצרות הזהות הלאומית של עם ישראל ולמניעת התבוללות. <multilink><a href="SefornoBereshit46-3" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink> (איטליה, המאה הט"ו-ט"ז) טען כי אילו משפחתו של יעקב נותרה בכנען, בני ישראל היו בהדרגה נטמעים בתרבות ובערכים של שכניהם. רק בהיותם מוגלים מן החברה הסובבת אותם,<fn>ספורנו טוען כי מאחר והמצרים שנאו זרים, (כפי שנאמר בבראשית מ"ג:ל"ב), ולא היו מוכנים אפילו לאכול עם המצרים, שלא לומר להתחתן איתם, הסיכוי שבני ישראל יטמעו במצרים היה קטן בהרבה מן הסיכוי שיטמעו בכנען.</fn> ולאחר מכן גם משועבדים על ידה, בני ישראל יכלו להתפתח לכדי עם.<fn>יש לציין כי בדומה לכך, היהדות הרבנית התפתחה ופרחה דווקא כתוצאה מן הגלות ומן החורבן. מצוקה מובילה בהכרח להתבוננות פנימה ולחדשנות.</fn> <multilink><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ״ה:י״א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> (גרמניה, המאה הי"ט) מרחיב זאת וטוען שבימי הביניים, הגטאות מילאו את אותה המטרה שמילאה אז ארץ גשן, הבטחת נבדלותם של בני ישראל ומניעת התבוללותם.</p> | <p>פרשנים רבים מתמקדים ברעיון שהחיים בגלות היו קריטים להיווצרות הזהות הלאומית של עם ישראל ולמניעת התבוללות. <multilink><a href="SefornoBereshit46-3" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink> (איטליה, המאה הט"ו-ט"ז) טען כי אילו משפחתו של יעקב נותרה בכנען, בני ישראל היו בהדרגה נטמעים בתרבות ובערכים של שכניהם. רק בהיותם מוגלים מן החברה הסובבת אותם,<fn>ספורנו טוען כי מאחר והמצרים שנאו זרים, (כפי שנאמר בבראשית מ"ג:ל"ב), ולא היו מוכנים אפילו לאכול עם המצרים, שלא לומר להתחתן איתם, הסיכוי שבני ישראל יטמעו במצרים היה קטן בהרבה מן הסיכוי שיטמעו בכנען.</fn> ולאחר מכן גם משועבדים על ידה, בני ישראל יכלו להתפתח לכדי עם.<fn>יש לציין כי בדומה לכך, היהדות הרבנית התפתחה ופרחה דווקא כתוצאה מן הגלות ומן החורבן. מצוקה מובילה בהכרח להתבוננות פנימה ולחדשנות.</fn> <multilink><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ״ה:י״א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> (גרמניה, המאה הי"ט) מרחיב זאת וטוען שבימי הביניים, הגטאות מילאו את אותה המטרה שמילאה אז ארץ גשן, הבטחת נבדלותם של בני ישראל ומניעת התבוללותם.</p> | ||
| − | <p><multilink><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי"ב שמות א':ז'</a><a href="NetzivBemidbar23-9" data-aht="source">נצי"ב במדבר כ"ג:ט'</a><a href="NetzivHaggadah" data-aht="source">Haggadah Shel Pesach "Vehi Sheamedah"</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink> (ליטא, המאה הי"ט) טוען טענה דומה, אך מתמקד בשלב השני של הסיפור, השיעבוד, ובחשיבותו במניעת התבוללות. לעומת ספורנו, הוא טוען כי דווקא במצרים בני ישראל החלו להתבולל, וכי האנטישמיות הייתה לישועתם. נצי"ב מוסיף שברמה ההיסטורית, כל פעם שעם ישראל ניסה להתערבב עם הגויים שסבבו אותו, התוצאה הייתה דחייה ואפילו רדיפה, תרופת הנגד המושלמת להתבוללות.<fn> | + | <p><multilink><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי"ב שמות א':ז'</a><a href="NetzivBemidbar23-9" data-aht="source">נצי"ב במדבר כ"ג:ט'</a><a href="NetzivHaggadah" data-aht="source">Haggadah Shel Pesach "Vehi Sheamedah"</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink> (ליטא, המאה הי"ט) טוען טענה דומה, אך מתמקד בשלב השני של הסיפור, השיעבוד, ובחשיבותו במניעת התבוללות. לעומת ספורנו, הוא טוען כי דווקא במצרים בני ישראל החלו להתבולל, וכי האנטישמיות הייתה לישועתם. נצי"ב מוסיף שברמה ההיסטורית, כל פעם שעם ישראל ניסה להתערבב עם הגויים שסבבו אותו, התוצאה הייתה דחייה ואפילו רדיפה, תרופת הנגד המושלמת להתבוללות.<fn>למעשה, נצי"ב טוען שהבטחתו של ה' בברית בין הבתרים שצאצאיו של אברהם לעולם יוותרו זרים היא ששמרה על העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה, ולהבטחה זו מתייחסת המילה "והיא" ב"והיא שעמדה לאבותינו ולנו". לפי קריאה זו, ניסיונותיהם ביותר של בני העם היהודי להיטמע בתרבות הגויים היא שמולידה את האנטישמיות של "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", ודרך זה "והקב"ה מצילנו מידם" ומונע את התבוללותנו בגוים.</fn> </p> |
<p><multilink><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ״ה:י״א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> views the tribulations of exile as a vehicle not only for religious growth, but also for societal and interpersonal maturation.   He claims that both the Egyptian and the current exiles resulted from jealousy and class distinctions. Yaakov's preferential treatment of Yosef and the difference in status between the sons of his primary wives and those of his maidservants and led to internecine strife.  Similar sectarian divisions have plagued Judaism ever since.  Anti-Semitism, though, is blind to such divisions, and it serves as the great equalizer, promoting unity and forging common experiential bonds.<br/> <br/>Finally, <multilink><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">ר׳ אליעזר אשכנזי</a><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי ה', מעשי מצרים א'</a><a href="R. Eliezer Ashkenazi (Ma'asei Hashem)" data-aht="parshan">אודות ר' אליעזר אשכנזי</a></multilink> (פולניה, המאה הט"ז) focuses on how the exilic experience affects not merely the nation of Israel, but also the world at large.  The exilic encounter with other nations facilitates the spread of ethical monotheism and Torah values throughout the world, and the miraculous process of redemption from Egypt proclaimed Hashem's existence to all.<fn>He goes so far as to suggest that when Avraham heard news of the upcoming bondage and redemption, he was thrilled that his descendants would serve as the vehicle through which the wonders of Hashem would become manifest to the world.</fn>  May it be His will that this process be completed speedily and during our lifetime!</p> | <p><multilink><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ״ה:י״א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> views the tribulations of exile as a vehicle not only for religious growth, but also for societal and interpersonal maturation.   He claims that both the Egyptian and the current exiles resulted from jealousy and class distinctions. Yaakov's preferential treatment of Yosef and the difference in status between the sons of his primary wives and those of his maidservants and led to internecine strife.  Similar sectarian divisions have plagued Judaism ever since.  Anti-Semitism, though, is blind to such divisions, and it serves as the great equalizer, promoting unity and forging common experiential bonds.<br/> <br/>Finally, <multilink><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">ר׳ אליעזר אשכנזי</a><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי ה', מעשי מצרים א'</a><a href="R. Eliezer Ashkenazi (Ma'asei Hashem)" data-aht="parshan">אודות ר' אליעזר אשכנזי</a></multilink> (פולניה, המאה הט"ז) focuses on how the exilic experience affects not merely the nation of Israel, but also the world at large.  The exilic encounter with other nations facilitates the spread of ethical monotheism and Torah values throughout the world, and the miraculous process of redemption from Egypt proclaimed Hashem's existence to all.<fn>He goes so far as to suggest that when Avraham heard news of the upcoming bondage and redemption, he was thrilled that his descendants would serve as the vehicle through which the wonders of Hashem would become manifest to the world.</fn>  May it be His will that this process be completed speedily and during our lifetime!</p> | ||
</page> | </page> | ||
</aht-xml> | </aht-xml> | ||
Version as of 11:32, 25 July 2019
"בכל דור ודור" – הדים לשעבוד מצרים1
הקדמה
בתנ"ך, סבל בקנה מידה לאומי מגיע בדרך כלל כעונש על מעשים רעים. אולם, במקרה של שיעבוד מצרים, אין אינדיקציה לחטא ספציפי שיכול להצדיק שיעבוד זה.2 כתוצאה מכך, פרשנים לאורך הדורות התקשו להבין את הגורמים לגלות ולשיעבוד במצרים. בעודם עושים זאת, רבים ניסו גם לענות על שאלת ה"בכל דור ודור": מדוע דווקא העם היהודי נרדף ומדוכא דור אחרי דור?3 באופן טבעי, פרשנים אלו משתמשים באירועים שהתרחשו בתקופה שלהם על מנת להאיר את סיפורי גלות מצרים, וכן רואים את הסיפור התנ"כי כמודל דרכו ניתן להבין כל דיכוי עתידי.4 תהליך דו כיווני זה הוביל לכמה תובנות מרתקות.
פרשנים רבים מתמקדים ברעיון שהחיים בגלות היו קריטים להיווצרות הזהות הלאומית של עם ישראל ולמניעת התבוללות. ספורנו (איטליה, המאה הט"ו-ט"ז) טען כי אילו משפחתו של יעקב נותרה בכנען, בני ישראל היו בהדרגה נטמעים בתרבות ובערכים של שכניהם. רק בהיותם מוגלים מן החברה הסובבת אותם,5 ולאחר מכן גם משועבדים על ידה, בני ישראל יכלו להתפתח לכדי עם.6 רש״ר הירש (גרמניה, המאה הי"ט) מרחיב זאת וטוען שבימי הביניים, הגטאות מילאו את אותה המטרה שמילאה אז ארץ גשן, הבטחת נבדלותם של בני ישראל ומניעת התבוללותם.
נצי״ב (ליטא, המאה הי"ט) טוען טענה דומה, אך מתמקד בשלב השני של הסיפור, השיעבוד, ובחשיבותו במניעת התבוללות. לעומת ספורנו, הוא טוען כי דווקא במצרים בני ישראל החלו להתבולל, וכי האנטישמיות הייתה לישועתם. נצי"ב מוסיף שברמה ההיסטורית, כל פעם שעם ישראל ניסה להתערבב עם הגויים שסבבו אותו, התוצאה הייתה דחייה ואפילו רדיפה, תרופת הנגד המושלמת להתבוללות.7
רש״ר הירש views the tribulations of exile as a vehicle not only for religious growth, but also for societal and interpersonal maturation. He claims that both the Egyptian and the current exiles resulted from jealousy and class distinctions. Yaakov's preferential treatment of Yosef and the difference in status between the sons of his primary wives and those of his maidservants and led to internecine strife. Similar sectarian divisions have plagued Judaism ever since. Anti-Semitism, though, is blind to such divisions, and it serves as the great equalizer, promoting unity and forging common experiential bonds.
Finally, ר׳ אליעזר אשכנזי (פולניה, המאה הט"ז) focuses on how the exilic experience affects not merely the nation of Israel, but also the world at large. The exilic encounter with other nations facilitates the spread of ethical monotheism and Torah values throughout the world, and the miraculous process of redemption from Egypt proclaimed Hashem's existence to all.8 May it be His will that this process be completed speedily and during our lifetime!
