Difference between revisions of "Haggadah:Bekhol Dor VaDor – Echoes of the Egyptian Exilic Experience/1/he"
Jump to navigation
Jump to search
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno") |
|||
| Line 5: | Line 5: | ||
<h2></h2> | <h2></h2> | ||
<p>בתנ"ך, סבל בקנה מידה לאומי מגיע בדרך כלל כעונש על מעשים רעים. אולם, במקרה של שיעבוד מצרים, אין אינדיקציה לחטא ספציפי שיכול להצדיק שיעבוד זה.<fn>לניתוח של המדרשים והפרשנים שאף על פי כן מנסים לזהות חטאים מסוימים שגרמו לשעבוד מצרים, ראו: <a href="Purposes of the Egyptian Bondage" data-aht="page">מטרות שעבוד מצרים</a>.</fn> כתוצאה מכך, פרשנים לאורך הדורות התקשו להבין את הגורמים לגלות ולשיעבוד במצרים. בעודם עושים זאת, רבים ניסו גם לענות על שאלת ה"בכל דור ודור": מדוע דווקא העם היהודי נרדף ומדוכא דור אחרי דור?<fn>ראו <multilink><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">פרשת וארא י״ז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות הTanchuma</a></multilink> ששם שאלה זו בפי משה: "רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת, שבעים אומות יש בעולם ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד".</fn> באופן טבעי, פרשנים אלו משתמשים באירועים שהתרחשו בגלות בתקופה שלהם על מנת להסביר את סיפורי גלות מצרים, תוך שימוש הדדי בסיפור המקראי כמודל שדרכו ניתן להבין כל דיכוי עתידי.<fn>סביר שבמקרים מסויימים, הפרשנים מונעים מרצון להביע התנגדות לטענות הנצרות שסבלם ורדיפתם של היהודים הינו סמל לכך שה' דחה אותם. ראו לדוגמא <multilink><a href="OrHashem3-1-8-2" data-aht="source">ר׳ חסדאי קרשקש</a><a href="OrHashem3-1-8-2" data-aht="source">אור ה׳ ג׳:א׳:ח':ב'</a><a href="R. Chasdai Crescas" data-aht="parshan">אודות ר' חסדאי קרשקש</a></multilink> (ספרד הנוצרי, מאה הי"ד) אשר מנסה להסביר שבני ישראל סבלו, גם במצרים וגם בתקופתו שלו, כחלק מ"ייסורין של אהבה", שה' מטיל על הצדיקים.</fn> תהליך דו כיווני זה הוביל לכמה תובנות מרתקות.</p> | <p>בתנ"ך, סבל בקנה מידה לאומי מגיע בדרך כלל כעונש על מעשים רעים. אולם, במקרה של שיעבוד מצרים, אין אינדיקציה לחטא ספציפי שיכול להצדיק שיעבוד זה.<fn>לניתוח של המדרשים והפרשנים שאף על פי כן מנסים לזהות חטאים מסוימים שגרמו לשעבוד מצרים, ראו: <a href="Purposes of the Egyptian Bondage" data-aht="page">מטרות שעבוד מצרים</a>.</fn> כתוצאה מכך, פרשנים לאורך הדורות התקשו להבין את הגורמים לגלות ולשיעבוד במצרים. בעודם עושים זאת, רבים ניסו גם לענות על שאלת ה"בכל דור ודור": מדוע דווקא העם היהודי נרדף ומדוכא דור אחרי דור?<fn>ראו <multilink><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">פרשת וארא י״ז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות הTanchuma</a></multilink> ששם שאלה זו בפי משה: "רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת, שבעים אומות יש בעולם ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד".</fn> באופן טבעי, פרשנים אלו משתמשים באירועים שהתרחשו בגלות בתקופה שלהם על מנת להסביר את סיפורי גלות מצרים, תוך שימוש הדדי בסיפור המקראי כמודל שדרכו ניתן להבין כל דיכוי עתידי.<fn>סביר שבמקרים מסויימים, הפרשנים מונעים מרצון להביע התנגדות לטענות הנצרות שסבלם ורדיפתם של היהודים הינו סמל לכך שה' דחה אותם. ראו לדוגמא <multilink><a href="OrHashem3-1-8-2" data-aht="source">ר׳ חסדאי קרשקש</a><a href="OrHashem3-1-8-2" data-aht="source">אור ה׳ ג׳:א׳:ח':ב'</a><a href="R. Chasdai Crescas" data-aht="parshan">אודות ר' חסדאי קרשקש</a></multilink> (ספרד הנוצרי, מאה הי"ד) אשר מנסה להסביר שבני ישראל סבלו, גם במצרים וגם בתקופתו שלו, כחלק מ"ייסורין של אהבה", שה' מטיל על הצדיקים.</fn> תהליך דו כיווני זה הוביל לכמה תובנות מרתקות.</p> | ||
| − | <p>פרשנים רבים מתמקדים ברעיון שהחיים בגלות היו קריטים ליצירת הזהות הלאומית של עם ישראל ולמניעת התבוללות. <multilink><a href=" | + | <p>פרשנים רבים מתמקדים ברעיון שהחיים בגלות היו קריטים ליצירת הזהות הלאומית של עם ישראל ולמניעת התבוללות. <multilink><a href="SfornoBereshit46-3" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink> (איטליה, המאה הט"ו-ט"ז) טען כי לו משפחתו של יעקב נותרה בכנען, בני ישראל היו נטמעים בהדרגה בתרבות ובערכים של שכניהם. רק בזכות היותם מתועבים על ידי החברה הסובבת אותם,<fn>ספורנו טוען כי מאחר והמצרים שנאו זרים, (כפי שנאמר בבראשית מ"ג:ל"ב), ולא היו מוכנים אפילו לאכול עם העברים, ובוודאי לא להתחתן איתם, הסיכוי שבני ישראל יטמעו במצרים היה קטן בהרבה מן הסיכוי שיטמעו בכנען.</fn> ולאחר מכן גם משועבדים על ידה, בני ישראל יכלו להתפתח לאומה מלוכדת.<fn>יש לציין כי בדומה לכך, היהדות הרבנית התפתחה ופרחה דווקא כתוצאה מן הגלות ומן החורבן. מצוקה מובילה בהכרח להתבוננות פנימה ולחדשנות.</fn> <multilink><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ״ה:י״א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> (גרמניה, המאה הי"ט) מוסיף וטוען שבימי הביניים, הגטאות מילאו את אותה המטרה שמילאה אז ארץ גשן, הבטחת נבדלותם של בני ישראל ומניעת התבוללותם.</p> |
<p><multilink><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי"ב שמות א':ז'</a><a href="NetzivBemidbar23-9" data-aht="source">נצי"ב במדבר כ"ג:ט'</a><a href="NetzivHaggadah" data-aht="source">Haggadah Shel Pesach "Vehi Sheamedah"</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink> (ליטא, המאה הי"ט) טוען טענה דומה, אך מתמקד בשלב השני של הסיפור, השיעבוד, ובחשיבותו במניעת ההתבוללות. לעומת ספורנו, הוא טוען כי דווקא במצרים בני ישראל החלו להתבולל, וכי האנטישמיות הייתה לישועתם. נצי"ב מוסיף שברמה ההיסטורית, כל פעם שעם ישראל ניסה להתערבב עם הגויים שסבבו אותו, התוצאה הייתה דחייה ואפילו רדיפה, תרופת הנגד המושלמת להתבוללות.<fn>נצי"ב טוען שהבטחתו של ה' בברית בין הבתרים שצאצאיו של אברהם לעולם יוותרו זרים היא ששמרה על העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה, ולהבטחה זו מתייחסת המילה "והיא" ב"והיא שעמדה לאבותינו ולנו". לפי קריאה זו, ניסיונותיהם ביותר של בני העם היהודי להיטמע בתרבות הגויים הם שמולידים את האנטישמיות של "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", ודרך זה "והקב"ה מצילנו מידם" ומונע את התבוללותנו בגוים.</fn> </p> | <p><multilink><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי"ב שמות א':ז'</a><a href="NetzivBemidbar23-9" data-aht="source">נצי"ב במדבר כ"ג:ט'</a><a href="NetzivHaggadah" data-aht="source">Haggadah Shel Pesach "Vehi Sheamedah"</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink> (ליטא, המאה הי"ט) טוען טענה דומה, אך מתמקד בשלב השני של הסיפור, השיעבוד, ובחשיבותו במניעת ההתבוללות. לעומת ספורנו, הוא טוען כי דווקא במצרים בני ישראל החלו להתבולל, וכי האנטישמיות הייתה לישועתם. נצי"ב מוסיף שברמה ההיסטורית, כל פעם שעם ישראל ניסה להתערבב עם הגויים שסבבו אותו, התוצאה הייתה דחייה ואפילו רדיפה, תרופת הנגד המושלמת להתבוללות.<fn>נצי"ב טוען שהבטחתו של ה' בברית בין הבתרים שצאצאיו של אברהם לעולם יוותרו זרים היא ששמרה על העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה, ולהבטחה זו מתייחסת המילה "והיא" ב"והיא שעמדה לאבותינו ולנו". לפי קריאה זו, ניסיונותיהם ביותר של בני העם היהודי להיטמע בתרבות הגויים הם שמולידים את האנטישמיות של "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", ודרך זה "והקב"ה מצילנו מידם" ומונע את התבוללותנו בגוים.</fn> </p> | ||
<p><multilink><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ״ה:י״א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> רואה בתלאות השיעבוד לא רק פוטנציאל לצמיחה דתית, אלא גם להתבגרות חברתית ובין-אישית. הוא טוען שגם גלות מצרים וגם גלויות מאוחרות יותר, היו כתוצאה מקנאה ומהבדלים מעמדיים. העדפתו הברורה של יעקב את יוסף על פני אחיו, וכן ההבדל בין מעמדם של בניו שנולדו לנשותיו הראשיות לבין בניו שנולדו משפחותיו, הם שהובילו לסכסוכים במשפחתו. פילוגים כאלו היו נחלתו של העם היהודי מאז ועד היום. האנטשימיות, לעומת זאת, עיוורת לחלוקות פנימיות שכאלו, ובכך היא גורם המעודד שיוויון בין כל היהודים.</p> | <p><multilink><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש״ר הירש</a><a href="RSRHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ״ה:י״א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink> רואה בתלאות השיעבוד לא רק פוטנציאל לצמיחה דתית, אלא גם להתבגרות חברתית ובין-אישית. הוא טוען שגם גלות מצרים וגם גלויות מאוחרות יותר, היו כתוצאה מקנאה ומהבדלים מעמדיים. העדפתו הברורה של יעקב את יוסף על פני אחיו, וכן ההבדל בין מעמדם של בניו שנולדו לנשותיו הראשיות לבין בניו שנולדו משפחותיו, הם שהובילו לסכסוכים במשפחתו. פילוגים כאלו היו נחלתו של העם היהודי מאז ועד היום. האנטשימיות, לעומת זאת, עיוורת לחלוקות פנימיות שכאלו, ובכך היא גורם המעודד שיוויון בין כל היהודים.</p> | ||
Latest revision as of 13:01, 28 January 2023
"בכל דור ודור" – הדים לשעבוד מצרים1
הקדמה
בתנ"ך, סבל בקנה מידה לאומי מגיע בדרך כלל כעונש על מעשים רעים. אולם, במקרה של שיעבוד מצרים, אין אינדיקציה לחטא ספציפי שיכול להצדיק שיעבוד זה.2 כתוצאה מכך, פרשנים לאורך הדורות התקשו להבין את הגורמים לגלות ולשיעבוד במצרים. בעודם עושים זאת, רבים ניסו גם לענות על שאלת ה"בכל דור ודור": מדוע דווקא העם היהודי נרדף ומדוכא דור אחרי דור?3 באופן טבעי, פרשנים אלו משתמשים באירועים שהתרחשו בגלות בתקופה שלהם על מנת להסביר את סיפורי גלות מצרים, תוך שימוש הדדי בסיפור המקראי כמודל שדרכו ניתן להבין כל דיכוי עתידי.4 תהליך דו כיווני זה הוביל לכמה תובנות מרתקות.
פרשנים רבים מתמקדים ברעיון שהחיים בגלות היו קריטים ליצירת הזהות הלאומית של עם ישראל ולמניעת התבוללות. ספורנו (איטליה, המאה הט"ו-ט"ז) טען כי לו משפחתו של יעקב נותרה בכנען, בני ישראל היו נטמעים בהדרגה בתרבות ובערכים של שכניהם. רק בזכות היותם מתועבים על ידי החברה הסובבת אותם,5 ולאחר מכן גם משועבדים על ידה, בני ישראל יכלו להתפתח לאומה מלוכדת.6 רש״ר הירש (גרמניה, המאה הי"ט) מוסיף וטוען שבימי הביניים, הגטאות מילאו את אותה המטרה שמילאה אז ארץ גשן, הבטחת נבדלותם של בני ישראל ומניעת התבוללותם.
נצי״ב (ליטא, המאה הי"ט) טוען טענה דומה, אך מתמקד בשלב השני של הסיפור, השיעבוד, ובחשיבותו במניעת ההתבוללות. לעומת ספורנו, הוא טוען כי דווקא במצרים בני ישראל החלו להתבולל, וכי האנטישמיות הייתה לישועתם. נצי"ב מוסיף שברמה ההיסטורית, כל פעם שעם ישראל ניסה להתערבב עם הגויים שסבבו אותו, התוצאה הייתה דחייה ואפילו רדיפה, תרופת הנגד המושלמת להתבוללות.7
רש״ר הירש רואה בתלאות השיעבוד לא רק פוטנציאל לצמיחה דתית, אלא גם להתבגרות חברתית ובין-אישית. הוא טוען שגם גלות מצרים וגם גלויות מאוחרות יותר, היו כתוצאה מקנאה ומהבדלים מעמדיים. העדפתו הברורה של יעקב את יוסף על פני אחיו, וכן ההבדל בין מעמדם של בניו שנולדו לנשותיו הראשיות לבין בניו שנולדו משפחותיו, הם שהובילו לסכסוכים במשפחתו. פילוגים כאלו היו נחלתו של העם היהודי מאז ועד היום. האנטשימיות, לעומת זאת, עיוורת לחלוקות פנימיות שכאלו, ובכך היא גורם המעודד שיוויון בין כל היהודים.
לבסוף, ר׳ אליעזר אשכנזי (פולניה, המאה הט"ז) מתמקד באופן בו החוויות הגלותיות משפיעות לא רק על אופיו של עם ישראל, אלא גם על העולם כולו. המפגש הגלותי עם עמים אחרים הינו גורם מרכזי להיתפשטותם של התפיסה המונותאיסטית ושל ערכי התורה בעולם כולו, והתהליך הניסי של יציאת מצרים נועד להראות לעולם את כוחו של ה'.8 יהי רצון ותהליך זה יושלם במהרה בימינו!
