Bekhol Dor VaDor – Echoes of the Egyptian Exilic Experience
Sources
Classical Texts
Tanchuma (Buber) Vaera 17תנחומא (בובר) פרשת וארא י״ז
R. Judah b. R. Shallum the Levite said: Moses said to the Holy One: Sovereign of the World, why is this people enslaved? There are seventy nations in the world and none of them are enslaved except this nation alone. Surely this sin is known, even as written (in Exod. 2:14, cont.): SURELY THE MATTER IS KNOWN, since you were not were enslaved for nothing. | אמר ר׳ יהודה הלוי בר׳ שלום היה משה אומר לפני הקב״ה רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת, שבעים אומות יש בעולם ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד, אכן נודע החטא הזאת, כדכתיב אכן נודע הדבר (שמות ב׳:י״ד), שלא על חנם אתם משתעבדים. |
Medieval Texts
Or Hashem 3:1:8:2אור ה׳ ג׳:א׳:ח':ב'
והתבאר אם כן, שאין מקום לתפש עלינו מאריכות גלותנו זה. וכל שכן, שכבר יראה, שפרי הגלות הזה מפלג מאד. אם לכלל אמתנו, למה שהיסורים בעולם הזה אוצר גדול ופרקליט לעולם הבא. ויתכן לומר, שכמו שהיה בגלות מצרים, שלא נדע בו עונש קודם מבאר, אלא שהיה הצעה לשומנו משעבדים לעבודת השי"ת, כמו שרמז באמרו "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'"; כן בגלותנו זה, אחר שלא הספיק מה שעבר עלינו מחסדי השי"ת לשומנו שלמים באהבתו, גזרה חכמתו הגלות הגדול הזה, אם להכניע הלבבות בתכלית מה שאפשר, ואם להוסיף עמנו חסדים, ובקבצנו מבין הגויים אחרי הגלות הנושן הזה, לבלתי נלך כפעם בפעם בשרירות לבנו, ולהוסיף אמץ באהבתו ועבודתו. והוא הטוב הנמשך לכלל אמתנו, ואם לזולתנו, אם למה שנהיה נכונים למשכם לעבודת הש"י באחרית הימים, ואם למה שבזכות האמה הזאת ימשך להם תועלת. |
Modern Texts
Sforno Bereshit 46:3ספורנו בראשית מ"ו:ג'
אנכי הא-ל אלוקי אביך, I am the One Who told your father “do not go down to Egypt.” I am also the One Who says to you אל תירא מרדה מצרימה עתה, “do not be afraid to go down to Egypt at this time.” The difference is that the time has come. כי לגוי גדול אשימך שם, if you were to remain in the land of Canaan at this time, your family would intermarry in short order with the members of the local population, so that they would become assimilated to them and the future of a Jewish nation would be jeopardised. This is something that will not happen in Egypt. Moses recalls this in his parting speech to the nation in Deut. 26,5 | אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ – אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְאָבִיךָ "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" (לעיל כ"ו:ב'), אֲנִי הוּא שֶׁאוֹמֵר אֵלֶיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה – אַתָּה, וְזֶה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם – כִּי אָמְנָם אִם הָיוּ בָּנֶיךָ יוֹשְׁבִים פּה הָיוּ מִתְחַתְּנִים בְּגוֹיֵי הָאָרֶץ וּמִתְעָרְבִים עִמָּהֶם, אֲבָל בְּמִצְרַיִם לֹא יִקְרֶה זֶה, "כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם" (לעיל מ"ג:ל"ב), וּבְכֵן יִהְיוּ לְגוֹי נִבְדָּל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי" (דברים כ"ו:ה'), מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְצֻיָּנִים שָׁם (ספרי שם). |
Ma'asei Hashem, Ma'asei Mitzrayim 1מעשי ה', מעשי מצרים א'
ובכן אבא אל ענין השעבוד והלחץ המופלג אשר נשתעבדו במצרים, כי יפלא מאד בחק המשפט האלהי המפורסם לכל היותו על צד הצדק והיושר המוחלט היאך יתכן שיצאה גזרה מלפניו יתב' שישתעבדו אבותינו במצרים על לא חמס בכפיהם. והנה רז"ל פ"ד דנדרים נחלקו על מה נענש אברהם שנשתעבדו שם בניו, וז"ל המאמר שם א"ר אבהו מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה מפני שעשה אנגריא בת"ח שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן, ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר במה אדע כי אירשנה, ר' יוחנן אמר מפני שהפריש בני אדם מלבא תחת כנפי השכינה שנא' תן לי הנפש והרכוש קח לך, עכ"ל מאמרם ז"ל. והנה בהשקפה ראשונה במאמרם זה יראה ששעבוד מצרים היה לסבת חטאו של אברהם שעליו נענש זרעו באותו השעבוד המופלג. וכבר הביא מדרש רבה סותר לזה אמר ר' פנחס בשם ר' אושעיה רבה אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לבניך ע"כ. הרי לך שנגזר על בניו שירדו למצרים קודם שעשה אנגריא וקודם שאמר במה אדע וקודם שנא' תן לי הנפש, שכבר ירידת אברהם למצרים היתה קודם כל אלה, ורבי יוחנן בעצמו שאמר שחטאו של אברהם היה שהפריש בני אדם מלבוא תחת כנפי השכינה הוא בעצמי דרש גבי וישב הים לאיתנו, לתנאו הראשון, תנאי התנה הקב"ה עם הים מששת ימי בראשית שיקרע שנא' יקוו המים ותראה היבשה, שמזה נראה מבואר שירידת בני ישראל במצרים היה דבר נגזר מששת ימי בראשית, ולא יתכן לומר שנגזר קודם, דבר הנמשך לסיבת חטא. וכל זה דרשו להורות על היות ירידת האומה ישראלית למצרים דבר הכרחי ומחוייב להשגת שלמותם כפי הנראה מדבריהם. אבל מדברי מאמרם פ"ד דנדרים יראה בהשקפה ראשונה היות ירידתם לסיבת חטאו ורוע בחירתו של אברהם, אשר מלבד שיפלא מאד מדברי המאמרים הסותרים שהזכרנו שהם סברות הפוכות מן הקצה אל הקצה, שמדברי אלו יראה היותו השעבוד ההוא עונש מוחלט, ולפי המאמרים שהזכרנו יראה היות השעבוד הזה שכר והשגת שלמות מופלג. עוד יפלא שהיאך יתכן לומר שהיה השעבוד הזה לסבת חטאו של אברהם שנענש בכך. ואנחנו עינינו הרואות שבמראה בין הבתרים שנראה הש"י לאברהם באהבה וחיבה נודעת ומפורסמת יתרה על אחת כמה טובה כפולה ומכופלת מתחלתה ועד סופה, שבתחלת המראה תכף אמר לו שכרך הרבה מאד ואנכי מגן לך ובסופה נאמר ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת, באופן שכל המראה ההיא היתה דברי אהבה עצומה ויעוד על טובה מופלגת מיועדת לו ולזרעו, והיאך יבשר לו במראה הזאת יעוד רע ומר שעבוד ת' שנה עינוי ולחץ והשלכת בניהם אל היאור ובעבודה קשה ימררו חייהם לסבת חטאו שחטא נגדו יתב', ובשגם יבשרהו בהצלתם ושיעשה להם דין ושיצאו ברכוש גדול בדור רביעי מה נחמה תהיה לאותם הדורות שנולדו בשעבוד ובלחץ ומתו במרירות חייהם. ועוד אם היה השעבוד הזה לסבת חטאו של אברהם ועונש לו היאך לא מצינו האבות כלם שאחד מהם יבקש מאתו ית' לבטל גזרה זאת, ובאמת היום שנגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ הוקבע לדורות עם היות שאחר מ' שנה נכנסו, כ"ש שהיה ראוי יום שנגזר עליהם שירדו למצרים ויהיו בעינוי ולחץ ומרירות חיים ולא נגאלו רק אחרי רד"ו שנה, שהיה ראוי לקובעו לדורות ולהזכירו אפי' שנגאלו. ועוד היאך יסכים הדעת האנושי שבמשפט ה' ישרים צורי ולא עולתה בו יעלה כן שעל שעשה אנגריא יהיו נדונים בניו ת' שנה, וכמה נפשות שנחסרו מצד הלחץ, או מפני החטאים האחרים שהוזכרו במאמר ההוא שודאי נראה שאין שיעורם מספיק להביא [העונש] המופלג ההוא על זרעו זהו מה שיפלא בענין זה. גם יפלא מאד בדברי השלמים ההם בעצמם בפ"ד דנדרים תחלה אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה, שאם היתה הכוונה להשיב על שאלתם זאת ענין החטאים ההם אשר הזכירו, א"כ היה ראוי לומר להם מפני מה נענש אברהם ונגזר על בניו שעבוד במצרים ת' שנה, שעם היות שהקב"ה מיהר את הקץ הלא הגזרה היתה ת' שנה והיה להם להעמיד שאלתם על הגזרה כמו שהודיעו בין הבתרים. ספק ב': אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו במצרים רד"ו שנה, כי היה מספיק אומרם מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו מבלי שיזכיר כמה זמן נשתעבדו, אחרי שלא היתה חקירת השלמים ההם בדרוש ההוא על כמות הזמן אשר נשתעבדו, רק על עיקר השעבוד חקרו לדעת מהות חטאו של אברהם. וגם אם נבחר ונקרב לומר שירידת אבותינו למצרים לא היה לסבת חטא כלל, א"כ ראוי לנו לחקור מה זאת החזקת הטובה אשר חוייבנו לו ית' על הוצאתו אותנו משם, והוא המלך במשפט יעמיד ארץ למה לא יציל עשוק מיד עושקו והמוכה מיד מכהו אחרי היותו חף בלי פשע. ועוד ישאר לנו מן הצעקה והתלונה על המצרים על כל אותו הזמן שלחצו אותנו על לא חמס בכפנו. ואמנם בח"ב ממאמרנו זה שנקרא מעשי אבות בפ"ח וט' וי' נתבאר ביאור רחב כל המראה של בין הבתרים וענינה, להורות שכל ענין ירידת בני אברהם למצרים היה מחוייב ומוכרח להשגת שלמות והיא הבשורה הנבחרת מכל הבשורות שנתבשר אברהם במראה ההיא, כי כל מגמת פני אברהם היתה לפרסם אלהותו ית' ושהוא ברא וחדש הכל יש מאין וסילק והכזיב כל שאר האמונות הבטלות, וכל חשקו ותאותו שהש"י ירבה זרע לא היתה רק כדי שע"י זרעו יתפרסם אלהותו ית' ויכלתו והשגחתו בפרטים. וכאשר בשרו השי"ת, שזרעו יהיה עבד ושיגאלם באופן שעל ידם יתפרסם אלהותו, הנה זאת היתה לו בשורה עליונה ומובחרת על כל הבשורות שבישר אותו, שכבר נתבאר שבירידת זרעו למצרים וביציאתם משם נתפרסם אלהותו ויכלתו והשגחתו בפרטים, כמו שנאמר הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי וגו' וכמו שנראה בהדיא מאומרו מצרים כי אני ה' בקרב הארץ על ההשגחה, וכן כי לי כל הארץ על היכולת, וכמו שהנפש לא תשיג השלמות הנצחי רק בהכנסה בגוף העכור השפל, כמו כן האומה הישראלית בכללה לא השיגה שלמותה רק בירידתם אל המקום המטונף ההוא של המצריים אשר כל עניניהם בכחות הטומאה והכשוף, וכאשר הנפש לא תשיג המנוחה והנחלה עד צאתה מן הגוף, כמו כן ישראל לא באו אל המנוחה והנחלה רק אחרי צאתם ממצרים, וכן תמצא שנקראת האומה הישראלית מתחלתה נפש, כי באברהם נאמר הנפש אשר עשו וביעקב נאמר נפש יוצאי ירך יעקב, ורצון השי"ת היה להיותם על שבעים נפש נגד שבעים לשון ושבעים אומות. והנה היותנו מפוזרים בין האומות עד ביאת משיח צדקנו הוא גם כן אל התכלית הנבחר הזה שיתפרסם אלהותו בכל האומות אשר הם מפוזרים שם, ואם גם בזה תמצא אומה שלא נתפרסם אלהותו בכל האומות אשר הם מפוזרים שם, עליהם נאמר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך, וזה הוא הבטחת הנביא שנאמר עליה ומלאה הארץ דעה את ה'. ואחר שנתבאר מה שנתבאר ממראה בין הבתרים בפרקים הקודמים ח' ט' ויו"ד בחלק ב' הנקרא מעשי אבות, שמכלל הביאור שם יצא לנו שירידת אבותינו למצרים היא היתה לאברהם לבשורה אמתית ומופלגת ושלא היתה ח"ו לסיבת חטא. עתה אבא לפירוש המאמר פ"ד דנדרים וישוב הספקות שנתעוררנו בו. והוא שהשלמים ההם לא נחלקו לומר על עונש מה היה השעבוד, כי השעבוד לדעת כלם היה להגעת השלמות לאומה ישראלית ובשורתה לאברהם עליונה ומשובחת על כל הבשורות, אבל לפי שנאמר לו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ת' שנה, שהמובן מזה היה אמנם שבין מה שיהיו בארץ לא להם ובין מה שיהיו בעבודה וענוי שיהיה ת' שנה, על כן שאלו השלמים ההם שאם כן היה ראוי שיהיו בגלות ר' שנה ובענוי ר' שנה, כמו שהכותב שטר מתנה סתם לשנים חולקים בשוה, כמו כן היה ראוי ליחלק הת' שנה לשנים בשיווי, חצים בגלות בארץ לא להם וחציים בעבודה וענוי, וזו היתה שאלת השלמים ההם למה נענש אברהם ונשתעבדו רד"ו שנים שלא היה להם להשתעבד רק ר'. ועל זה השיבו השלמים ההם כל אחד לפי דעתו לתת טעם למה נתוספו י' שנים לשעבוד, ובזה נתישבו הספקות כלם שנתעוררנו במאמרם זה. |
R. S.R. Hirsch Bereshit 45:11רש״ר הירש בראשית מ״ה:י״א
בפסוקים אלה חוזר יוסף ומצביע בפני אחיו כמה פעמים על כך שכל שרשרת המאורעות הזאת הייתה בעליל מעשה ידי ההשגחה העליונה. ואכן, קשה למצוא סיפור נוסף המראה באופן כה בהיר ומחייב את דרכי ההשגחה. זהו הפירוש החי והעז ביותר לאותו מאמר עמוק של חכמת שלמה: ״רַב מְחוֹלֵל־כֹּל וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים״ (משלי כו, י). ה״רב״ – רבון כל העולמים, ״מחולל״ ומוליד את כל הנמצאים מתוך ההתחלות הקטנות ביותר, וגורם להם לצמוח מתוך השתילים הזעירים, בין אם הם גשמיים ובין חברתיים. הוא זה שגורם לכל דבר שייוולד, ומתוך כך שוכר לעבודתו גם כסילים ועוברי עבירה. הכסילות והחטא אף הם משרתים את מטרותיו, ללא ידיעתם ושלא מרצונם. בסיפור הזה החוטים המקשרים הינם גלויים, במאורעות אחרים הם אינם גלויים. אך מהסיפור המסוים הזה נוכל ללמוד את דרכי ה׳. על ידי ״משקל שני סלעים מילת״ שנתן יעקב ברקמה שבכתונת יוסף, כמאמר חז״ל (שבת י:), בא קיומה של ברית בין הבתרים. בכנען, לא הייתה משפחת יעקב נעשית לאומה. כאשר המשפחה הייתה גדלה, הם היו מתערבים ונטמעים באוכלוסיה הסובבת אותם. בכדי להיות לעם ולא להתבולל, היה עליהם לבוא אל תוך אומה אשר עצם מהותה היה מנוגד לכלל האופי היהודי ותכונותיו – אומה זו הייתה מצרים. בדומה לכך, הקנאות הדתית העיוורת שגרמה ליצירת הגטאות שימשה ככלי ביד ה׳ להרחיקנו מתרבות החטאים של ימי הביניים, כדי שנטפח את האושר של חיי המשפחה ואת רוח המשפחה והקהילה בתוך חוגנו הצר. משום כך אומר יוסף שכדי שיובטח לנו מחוז נפרד במצרים כקרקע להתפתחותנו, היה על אחד מאיתנו ללכת לפני השאר, ולהיות ל״אב״ לפרעה ולמושל הארץ. וכדי שאף מצרי לא יוכל לומר לעברים שאינם שייכים לכאן, כיון שלא נולדו במקום הזה! לכן היה על כל המצרים לעזוב את אדמת מולדתם, ולהפוך בעצמם לזרים בארץ אותה יְעַבְּדוּ לאחר מכן. כך גם בגלותנו הנוכחית. עוד לפני שהתחילו צאצאי יעקב את נדידתם הגדולה לעבר פיזורם בין עמי אירופה, כבר מילאה נדידת העמים הבלתי רגילה ורבת החשיבות כמעט כל חלק מאירופה בזרים. משום כך, היה אפשר להשיב לצו הגירוש של אי־הסובלנות הגרמנית: ״חזרו לפלסטינה, למקום אליו אתם שייכים!״, בשאלה שאין עליה תשובה: ״וכי אבותיכם היו ילידי המקום הזה?!״ בסופו של דבר, בין הגלות הראשונה [נדידת יעקב ומשפחתו למצרים] ובין הגלות האחרונה [חורבן הבית השני], נגרמו מקנאה ושנאת חינם. והכור המצרף של הגלות, דרך ייסורי העינוי, זיכך וטיהר את כל חלקי עמנו, ופיתח בהם תחושה של שוויון ואחווה. |
Netziv Shemot 1:7נצי"ב שמות א':ז'
ותמלא הארץ אותם – 'מהם' מיבעי, וכן תרגם אונקלוס "מנהון". אבל לשון המקרא "אותם" בא ללמד דלא ארץ גושן לבד שהיתה מיוחדת לישראל ומלאה מישראל לבד, אלא אפילו כל ארץ מצרים שהיתה עיקר ישיבת עם מצרים, מ"מ מלאה הארץ את ישראל. ומשמעות "אותם" = 'עמם', כמו שכתבתי בספר ויקרא (יז,ה) עה"פ "וזבחו זבחי שלמים לה' אותם". והיה כל מקום פנוי שמצאו ישראל לקנות ולדור נתיישבו שמה, והיינו דכתיב במכת בכורות (להלן יב,כג) "ופסח ה' על הפתח", הרי שהיו הרבה בתי ישראל בקרב בתי מצרים. ואע"ג שיבואר להלן (ב,כה. ג,ז) שפרעה נגש לישראל ולחצם לדור במיצר כדי להשפיל דעתם, מ"מ היה באופן שנשארו בקרב ערי מצרים בין בתיהם. ובא הכתוב להקדים בזה סיבת שנאת מצרים וגזרת המלכות, ומחשבת חשד מה שלא עלה על דעת ישראל, כל זה בא משום שבקשו לצאת מרצון יעקב אביהם שישבו דוקא בארץ גושן כדי שיהיו בדד ונבדל ממצרים, כמו שכתבתי בפרשת ויגש (בראשית מו,ד), אבל הם לא רצו כן. ובשמו"ר (א,ח) איתא עוד שפסקו למול מזה הטעם שאמרו נהיה כמצרים, דאחר שקבעו דירתם בקרבם מצאו טוב להם להשתוות למצרים ולא יהיו ניכרים שהמה יהודים, ומשום זה ביאר המדרש ש'הפך ה' לבם לשנוא עמו'. {פסקו למול — משמת יוסף (שמו"ר שם). והוא תמוה, מה גרם מיתת יוסף לזה. אלא כמו שכתבתי שכל זמן שהיה יוסף חי לא הניח לעדת ישראל לדור בקרב מצרים, אבל משמת יוסף קבעו דירתם בכל מצרים, ומשום הכי פסקו מלימול. והנה נדונו ישראל במה שחטאו שבקשו להתקרב ביותר למצרים, על כן הטה ה' לב מלך לחשוב עליהם שהם מבקשים לצאת מן הארץ, וכן הוא לדורות בזמן הגלות.} וכבר ביארנו בספר בראשית (טו,יג בהרחב דבר) על הפסוק "כי גר יהיה זרעך וגו'", אשר היא הסיבה שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו בשביל שאין אנו רוצים להיות כגרים ונבדלים מן האומות. |
Netziv Bemidbar 23:9נצי"ב במדבר כ"ג:ט'
כי מראש צורים אראנו – המשיל כלל ישראל להר גבוה ונעלה. ושבח ההר מלתחת (והוא ראש רוחב ההר היינו התחלתו) הוא — במה שקשה הרבה עד שחוצבים ממנו ברזל או אבני צור. ושבח ראש גובה ההר — היינו שהוא למעלה שיאו. כך הנמשל, המון "יעקב" התחתונים והמרובים נמשלים ל"ראש" ההר היינו לתחתית ההר ברחבו, ואמר שהוא צורים — תוקף האמונה חזק כצור. ומגבעות אשורנו – גדולי ישראל נמשלים לגובה ההר. ואמר כי "מגבעות" מביט עליו לגבהו, והכוונה, שהמה למעלה מהליכות הטבע. כדאיתא בסנהדרין פרק ד' מיתות (סז,ב) דר' חנינא לא חש לכישוף, והקשו הא נקרא "כשפים" משום שמכחישים פמליא של מעלה, והשיבה הגמרא 'שאני ר' חנינא דנפישא זכותיה', פירוש, ד'פמליא של מעלה' אינה אלא שבעה כוכבי לכת והמזלות, והכשפים גבוהים מהם, אבל ר' חנינא שהוא למעלה מהטבע כוחו חזק וגבוה עוד למעלה מן הכישוף. וזהו שראה בלעם. הן עם לבדד ישכון – לא כדרך כל אומה ולשון, כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם משיגים בזה אהבה וחשיבות כל אחד בעיניהם, יותר משהיו נפרדים מהם, אבל לא כן עם ישראל, כשהוא לבדד ואינו מתערב עמהם ישכון במנוחה ובכבוד, 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליו' ואין איש מתחרה עמו. ובגוים — כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם, לא יתחשב — אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם. [וכיוצא בזה לשון המשנה שביעית (ח,יא) 'ואם מתחשב הוא', דפירושו שהוא נחשב ומכובד]. וכדאיתא בסנהדרין (קד,א): אני אמרתי "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב" (דברים לג,כח), עכשיו "איכה ישבה בדד" (עכ"ל), פירוש, רצוני היה שיהיו "בדד" שלא יתערבו עם אומות העולם, אז יהיו "בטח". עכשיו שתשוקתם היתה להשתוות עם אומות העולם, נעשו "בדד" מהם ואין אומה מחשבת אותם להתערב עמם. ובפסחים (קיח,ב): "ביזר עמים קרבות יחפצו" (תהילים סח,לא), מי גרם להם לישראל שיתפזרו בין אומות העולם, קריבות שהיו חפצין בהם. ובשמות רבה (א,ח) איתא שישראל בגלות מצרים מנעו מן המילה, אמרו נהיה כמצרים, מה עשה הקב"ה הפך לבם לשנוא עמו. פירוש, שהן חשבו אשר מאחר שהם בגלות ראוי שלא להיות נבדל מהם, ונעשה להיפך שמצרים בדלו עצמם מישראל. והסיבה לזה הוא, מפני שלעם ה' יש צורה מיוחדת גבוהה משארי אנשים {וכדכתיב בישעיה (מט,ח) "ואצרך", פירוש, עשיתי לך צורה מיוחדת. ועיין בראשית (טו,יד) מה שכתבנו שם}, וכבר ביארנו לעיל (כא,כ בהרחב דבר) דמי שצורתו גבוהה ומאבד ומשחית צורתו, נעשה גרוע מאשר תחתיו ומתבזה עליו. וא"כ, זה אות אשר מראש צורים הוא, ומשום הכי לא בנקל נפסדת צורת האדם, כי בטבע כל אדם לשמור בכל עוז עיקר הצורה אשר לזה הוא נוצר. ומשום הכי מי שמהלך מ"מ נגד תכלית צורתו "לא יתחשב" — לבן אדם כלל, והרי הוא כקוף בצורת אדם. {וזהו דבר הושע (ח,ח) "נבלע ישראל, עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו". פירוש, אחר שנבלעה צורת ישראל שלא היתה ניכרת עליו, על כן היו נבזים בגוים ככלי אין חפץ בו}. |