EN/HEע/E

Four Cups

Sources

Bereshit 40:9-13בראשית מ׳:ט׳-י״ג

(9) The chief cupbearer told his dream to Joseph, and said to him, “In my dream, behold, a vine was in front of me, (10) and in the vine were three branches. It was as though it budded, it blossomed, and its clusters produced ripe grapes. (11) Pharaoh’s cup was in my hand; and I took the grapes, and pressed them into Pharaoh’s cup, and I gave the cup into Pharaoh’s hand.” (12) Joseph said to him, “This is its interpretation: the three branches are three days. (13) Within three more days, Pharaoh will lift up your head, and restore you to your office. You will give Pharaoh’s cup into his hand, the way you did when you were his cupbearer.

(ט) וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי. (י) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים. (יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה. (יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם. (יג) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.

Mishna MS Kaufmann Pesachim 10:1, 2, 4, 8משנה כתב יד קאופמן פסחים י׳:א', ב', ד', ח'

[א] עֶרֶב פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִילוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיֵּסֵב. לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁלַּיַּיִן, אֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי. [ב] מָזְגוּ לוֹ כוֹס רִאשׁוֹן, בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן; וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם. [ד] מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכֵן הַבֵּן שׁוֹאֵל. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ: ״מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מְטַבְּלִים אֲפִלּוּ פַעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים; שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה; שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִים בָּשָׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי.״ לְפִי דַעְתּוֹ שֶׁלַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בִּשְׁבָח, וְדוֹרֵשׁ מֵ ״אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי״ (דברים כ״ו:ה׳), עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. [ח] מָזְגוּ לוֹ כוֹס שְׁלִישִׁי, וּבֵרַךְ עַל מְזוֹנוֹ. רְבִיעִי, גּוֹמֵר אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. בֵּין הַכּוֹסוֹת הָאֵלּוּ, אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת, יִשְׁתֶּה. בֵּין הַשְּׁלִישִׁי לָרְבִיעִי, לֹא יִשְׁתֶּה.וְאֵין מַפְטִירִים אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקִימוֹן. יָשְׁנוּ, מִקְצָתָם יֹאכֵלוּ, וְכֻלָּם לֹא יֹאכֵלוּ. רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אִם נִתְנַמְנְמוּ, יֹאכֵלוּ, וְאִם נִרְדְּמוּ, לֹא יֹאכֵלוּ.

Tosefta Pesachim 10:1-4תוספתא פסחים י׳:א׳-ד׳

(א) עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיֵּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כוֹסוֹת שֶׁלַּיַּיִן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעִית, בֵּין חַי, בֵּין מָזוּג, בֵּין חָדָשׁ, בֵּין יָשָׁן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בוֹ טַעַם יַיִן וּמַרְאֶה. (ב) מָזְגוּ לוֹ כוֹס רִאשׁוֹן, בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם לַיַּיִן שֶׁיָּבֹא, וּכְבַר קָדַשׁ הַיּוֹם, וַעֲדַיִן יַיִן לֹא בָא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לִקְדֻשַּׁת הַיּוֹם שֶׁתֵּאָמַר. (ג) דָּבָר אַחֵר: בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה, וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה. וַהֲלָכָה כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. (ד) מִצְוָה עַל אָדָם לְשַׂמֵּחַ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ בָרֶגֶל. בַּמֶּה מְשַׂמְּחָן? בְּיַיִן, דִּכְתִיב: ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ.״ (תהלים ק״ד:ט״ו) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נָשִׁים בָּרָאוּי לָהֶם, וּקְטַנִּים בָּרָאוּי לָהֶם.

Yerushalmi Pesachim 10:1ירושלמי פסחים י':א'

תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן וקטנים בראוי להם נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין וקטנים בראוי להן כגון אגוזין ולוזין. אמרין הוה רבי טרפון עביד כן. מניין לארבעה כוסות רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה כנגד ארבע גאולות [שמות ו ו] לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגומר והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי רבי יהושע בן לוי אמר כנגד ארבעה כוסות של פרעה [בראשית מ יא יג] וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו וגו'. רבי לוי אמר כנגד ארבעה מלכיות ורבנן אמרי כנגד ד' כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם [ירמי' כה טו] כי כה אמר ה' אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החימה וגו' [שם נא ז] כוס זהב בבל ביד ה' [תהילים עה ט] כי כוס ביד ה' [שם יא ו] ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם מהו מנת כוסם רבי אבין אמר דיפלי פוטירין כדיפלי פוטירין אחר המרחץ וכנגדן עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות את ישראל ארבעה כוסות של נחמות [תהילים טז ה] ה' מנת חלקי וכוסי [שם כג ה] דשנת בשמן ראשי כוסי רויה והדין [שם קטז יג] כוס ישועות אשא תריין. תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס. ר' זעירא שאל לרבי יושיה כמה הוא שיעורן של כוסות א"ל נלמוד סתום מן המפורש דתני ר' חייה ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין באיטלקי. תמן תנינן מפנין אפילו ד' וחמש קופות. רבי זעירא שאל לרבי יושיה כמה היא שיעורה של קופה אמר ליה נלמוד סתום מן המפורש דתנינן תמן בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלישכה. רבי יוסי בי רבי בון בשם ר"י דר' יודה היא דתני מים כדי גמייה ר' יודה אומר כדי מזיגת המוזג. מזוג בכמה נישמעינה מן הדא מים כדי גמייה רבי יודה אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמייה רבי יודה אומר כדי מזיגת הכוס. כמה הוא שיעורן של כוסות רבי מנא אמר טירטרטין ורביע. מהו לשתותן בכרך אחד מן מה דאמר רבי יוחנן הלל אם שמען בבית הכנסת יצא הדא אמרה אפילו שתיין בכרך אחד יצא. מהו לשתותן מפוסקין כלום אמרו שישתה לא שישתכ'. אם שותה הוא מפוסקין אינו מישתכר. מהו לצאת ביין של שביעית תני רב הושעיה יוצאין ביין של שביעית מהו לצאת בקונדיטון מן מה דתני בר קפרא קונדיטון כיין הדא אמרה יוצאין בקונדיטון. מהו לצאת בהן מזוגין מן מה דתני רבי חייה ארבע כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה מצוה לצאת ביין אדום שנאמר [משלי כג לא] אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדי תבל מהו לצאת ביין מבושל רבי יונה אמר יוצאין ביין מבושל רבי יונה כדעתיה דרבי יונה שתי ארבעתי כסוי דלילי פסחא וחזיק רישיה עד עצרתה רבי יודה בי רבי אלעי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא וחזיק רישיה עד חגא חמתי' חדא מטרונה אפוי נהירין אמר' לי' סבא סבא חדא מן תלת מילין אית בך או שתיי חמר את או מלוה בריבית או את מגדל חזירים את אמר לה תיפח רוחה דהיא איתתא הדא מן אילין תלתי מילייא לית בי אלא אולפני שכיח לי דכתיב [קהלת ח א] חכמת אדם תאיר פניו.

Bavli Berakhot 35aבבלי ברכות ל״ה.

And this is in accordance with the opinion that Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that one only recites a song of praise in the Temple over the libation of wine on the altar? As it is stated: “And the vine replied: Should I leave my wine, which gladdens God and man, and go and wave above the trees?” (Judges 9:13). If wine gladdens people, in what way does it gladden God? Rather, derive from here that one only recites a song of praise over wine, as wine gladdens God when offered as part of the service in the Temple.In any case, other halakhot have been derived from this verse. From where, then, is the requirement to recite blessings derived?

וְכִדְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן? – שֶׁנֶּאֱמַר: {שופטים ט׳:י״ג} ״וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים״, אִם אֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ, אֱלֹהִים בַּמֶּה מְשַׂמֵּחַ? מִכָּאן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן!

Bavli Pesachim 108aבבלי פסחים ק״ח.

We learned in the mishna that even the poorest of Jews should not eat until he reclines. It was stated that amora’im discussed the requirement to recline. Everyone agrees that matza requires reclining, i.e., one must recline when eating matza, and bitter herbs do not require reclining. With regard to wine, it was stated in the name of Rav Naḥman that wine requires reclining, and it was also stated in the name of Rav Naḥman that wine does not require reclining. The Gemara explains: And these two statements do not disagree with each other: This statement is referring to the first two cups, and that statement is referring to the last two cups. However, it was not clear which two cups require reclining according to Rav Naḥman. Some say the explanation in this manner and some say it in that manner. The Gemara elaborates: Some say it in this manner, that the first two cups require reclining, as it is now that freedom begins. Since reclining is a sign of freedom, while discussing the exodus from Egypt it is appropriate to drink while reclining. By contrast, the last two cups do not require reclining, because what was already was. In other words, by this point one has completed the discussion of the Exodus and has reached the latter stages of the seder. And some say it in that manner and claim that on the contrary, the last two cups require reclining, as it is at that time that there is freedom. However, the first two cups do not require reclining, as one still says: We were slaves. The Gemara concludes: Now that it was stated so, and it was stated so, i.e., there are two conflicting opinions and it cannot be proven which two cups require reclining, both these sets of cups and those require reclining. The Gemara continues to discuss the halakha of reclining. Lying on one’s back is not called reclining. Reclining to the right is not called reclining, as free men do not recline in this manner. People prefer to recline on their left and use their right hand to eat, whereas they find it more difficult to eat the other way. And not only that, but if one reclines to the right, perhaps the windpipe will precede the esophagus. The food will enter the windpipe, and one will come into danger of choking. A woman who is with her husband is not required to recline, but if she is an important woman, she is required to recline. A son who is with his father is required to recline. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to a student who is with his teacher? Perhaps he is not obligated to recline, as he is in awe of his rabbi, and reclining is a sign of complete freedom and independence. Come and hear a proof that Abaye said: When we were in the house of my Master, Rabba, there was not enough room for everyone to recline on Passover, so we reclined on each other’s knees, to fulfill the obligation to recline. When we came to the house of Rav Yosef, he said to us: You need not recline, as the fear of your teacher is like the fear of Heaven. A student is subject to the authority of his teacher and may not display freedom in his presence. The Gemara raises an objection: A person must recline in the presence of anyone, and even a student who is with his teacher must do so. This baraita directly contradicts the statement of Rav Yosef. The Gemara answers: When that baraita was taught, it was with regard to a craftsman’s apprentice, not a student of Torah in the company of his rabbi. One who is in the presence of a person teaching him a trade is not in awe of his instructor, and he is therefore obligated to recline. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha with regard to a waiter?Is a waiter obligated to recline? The Gemara answers: Come and hear a solution, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: A waiter who ate an olive-bulk of matza while reclining has fulfilled his obligation. The Gemara infers: If he ate matza while reclining, yes, he has fulfilled his obligation; if he was not reclining, no, he has not fulfilled the obligation. Learn from this that a waiter requires reclining. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the case.

וַאֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֵׁיָּסֵב.: אִיתְּמַר: מַצָּה צָרִיךְ הֲסִיבָּה, מָרוֹר אֵין צָרִיךְ הֲסִיבָּה. יַיִן, אִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: צָרִיךְ הֲסִיבָּה, וְאִיתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: אֵין צָרִיךְ הֲסִיבָּה. וְלָא פְלִיגִי, הָא בְּתַרְתֵּי כָסֵי קַמָּאֵי, הָא בְּתַרְתֵּי כָסֵי בָּתְרָאֵי. אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא; אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, תְּרֵי כָסֵי קַמָּאֵי בָּעוּ הֲסִיבָּה, דְּהָשָׁתָא הוּא דְּקָא מַתְחֲלָא לַהּ חֵירוּת, תְּרֵי כָסֵי בָּתְרָאֵי לָא בָעוּ הֲסִיבָּה, מַאי דַּהֲוָה הֲוָה; וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, אַדְּרַבָּה, תְּרֵי כָסֵי בָּתְרָאֵי בָּעוּ הֲסִיבָּה, הַהִיא שַׁעְתָּא דְּקָא הָוְיָא חֵירוּת, תְּרֵי כָסֵי קַמָּאֵי לָא בָעוּ הֲסִיבָּה, דְּאַכַּתִּי עֲבָדִים הָיִינוּ קָאָמַר. הָשָׁתָא דְּאִיתְּמַר הָכִי וְאִיתְּמַר הָכִי, אִידִי וְאִידִי בָּעוּ הֲסִיבָּה. פְּרַקְדָּן לָא שְׁמֵיהּ הֲסִיבָּה. הֲסִיבַּה יָמִין לָא שְׁמַהּ הֲסִיבָּה. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לַוֵּושֶׁט וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. אִשָּׁה אֵצֶל בַּעֲלָהּ לָא בָּעֲיָא הֲסִיבָּה, וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא, צְרִיכָה הֲסִיבָּה. בֶּן אֵצֶל אָבִיו בָּעֵי הֲסִיבָּה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: תַּלְמִיד אֵצֶל רַבּוֹ מַאי? תָּא שְׁמַע, [דַּ]אֲמַר אַבַּיֵי: כִּי הֲוֵינַן בֵּי מָר, זָגֵינַן אַבִּירְכֵי דַּהֲדָדֵי; כִּי אָתֵינַן לְבֵי רַב יוֹסֵף, אֲמַר לַן: לֹא צְרִיכִתוּ, מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם. מֵיתִבֵי: עִם הַכֹּל אָדָם מֵיסֵב, וַאֲפִילּוּ תַּלְמִיד אֵצֶל רַבּוֹ. כִּי תַּנְיָא הַהִיא, בִּשְׁוֵלְיָא דְּנַגָּרֵי. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שַׁמָּשׁ מַאי? תָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מַצָּה כְּשֵׁהוּא מֵיסֵב, יָצָא. מֵיסֵב, אִין, לֹא מֵיסֵב, לָא. שְׁמַע מִינַּהּ, בָּעֵי הֲסִיבָּה. שְׁמַע מִינַּהּ.

Bavli Pesachim 108a-109aבבלי פסחים ק"ח.-ק"ט.

ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בארבעה כוסות הללו, שאף הן היו באותו הנס. אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה. שתאן חי - יצא, שתאן בבת אחת - יצא, השקה מהן לבניו ולבני ביתו - יצא. שתאן חי - יצא. אמר רבא: ידי יין יצא, ידי חירות לא יצא. שתאן בבת אחת, רב אמר: ידי יין - יצא, ידי ארבעה כוסות - לא יצא. השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא. אמר רב נחמן בר יצחק: והוא דאשתי רובא דכסא. מיתיבי: ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית, אחד חי ואחד מזוג, אחד חדש ואחד ישן, רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה יין. קתני מיהת: כדי רביעית, ואת אמרת כוס יפה! אמרי: אידי ואידי חד שיעורא הוא, מאי כדי מזיגת כוס יפה דקאמר - לכל חד וחד, דהוי להו כולהו רביעית. רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה. אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה - דכתיב (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם. תנו רבנן: הכל חייבין בארבעה כוסות הללו, אחד אנשים ואחד נשים, ואחד תינוקות. אמר רבי יהודה: וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין? אלא, מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח, כדי שלא ישנו, וישאלו. אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזין לתינוקות בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו. תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא, אמרו עליו על רבי עקיבא: מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערב פסח - בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים - כדי שיאכילו את בניהם. תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר (דברים טז) ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר (תהלים קד) ויין ישמח לבב אנוש.

Bavli Pesachim 109b-110aבבלי פסחים ק"ט:-ק"י.

ולא יפחתו לו מארבעה. היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה? והתניא: לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו תרי. אמר רב נחמן: אמר קרא (שמות יב) ליל שמרים - ליל המשומר ובא מן המזיקין. רבא אמר: כוס של ברכה מצטרף לטובה, ואינו מצטרף לרעה. רבינא אמר: ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא.

Bavli Pesachim 117bבבלי פסחים קי"ז:

גמרא. אמר לו רב חנן לרבא: שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס! אמר לו: ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה. רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר.

Rif Pesachim 23aרי"ף פסחים כ"ג.

אמר רב יהודה אמר שמואל ד' כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה שתאן חי יצא ידי ד' כוסות ולא יצא ידי חירות שתאן בבת אחת יצא ידי חירות ולא יצא ידי ארבע כוסות השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא אמר רב נחמן בר יצחק והוא דשתי רובא דכסא.

Rashi Pesachim 108aרש"י פסחים ק"ח.

ארבע כוסות – שלשה כנגד שלשה כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וגומר ורביעי ברכת המזון.

Rashi Pesachim 108bרש"י פסחים ק"ח:

בבת אחת – עירה ארבעתן לתוך כוס אחד.

Rashbam Pesachim 108bרשב"ם פסחים ק"ח:

ידי יין יצא – משום שמחת י"ט כדתניא לקמן (ק"ט.) ושמחת בחגך במה משמחו ביין. אבל ידי ארבעה כוסות לא יצא – וכולן חשובין כוס ראשון ולא יותר וצריך להביא עוד שלשה כוסות על הסדר... ואחד התינוקות – שגם הם נגאלו. וכי מה תועלת יש לתינוקות – הלא פטורין מן המצות.

Raavad cited by Orchot Chayyim Hilkhot Leil HaPesach 13ראב"ד מובא בארחות חיים הלכות ליל הפסח י"ג

והראב"ד ז"ל כתב גרסינן בירושלמי ד' כוסות הללו כנגד ד' גאולות שנאמרו במצרים והוצאתי וכו' ור' טרפון היה מביא חמישי כנגד והבאתי.

Rambam Hilkhot Chametz uMatzah 7:6-10רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז':ו'-י'

(ו) בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים שנאמר (דברים ו') ואותנו הוציא משם וגו', ועל דבר זה צוה הקדוש ברוך הוא בתורה (דברים ה') וזכרת כי עבד היית כלומר כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית. (ז) לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות, וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, אין פוחתין מהם, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות, שיעור כל כוס מהן רביעית. (ח) אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, אשה אינה צריכה הסיבה, ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה, ובן אצל אביו והשמש בפני רבו צריכין הסיבה, אבל תלמיד בפני רבו אינו מיסב אלא אם כן נתן לו רבו רשות, והסיבת ימין אינה הסיבה, וכן המיסב על ערפו או על פניו אין זו הסיבה, ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבעה כוסות האלו, ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח ואם לאו אינו צריך. (ט) ארבעה כוסות האלו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה, ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי, שתה ארבעה כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבעה כוסות ולא יצא ידי חירות, שתה ארבעה כוסות מזוגין בבת אחת יצא ידי חירות ולא יצא ידי ארבעה כוסות, ואם שתה מכל כוס מהן רובו יצא. (י) כל כוס וכוס מארבעה כוסות האלו מברך עליו ברכה בפני עצמה, וכוס ראשון אומר עליו קדוש היום, כוס שני קורא עליו את ההגדה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר, ובין הכוסות האלו אם רצה לשתות שותה בין שלישי לרביעי אינו שותה.

Rambam Hilkhot Chametz uMatzah 8:10רמב"ם הלכות חמץ ומצה ח':י'

ואחר כך נוטל ידיו ומברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו, ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו', ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים, ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול והוא מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל, וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות, ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה אף על פי שאינו מקום סעודה.

Rambam Hilchot Megillah VeChanukah 4:12רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ד':י"ב

מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.

Tosafot Pesachim 99bתוספות פסחים צ"ט:

לא יפחתו לו מארבע כוסות – מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם ומיהו גם בקידוש שמא היה לכל אחד כוס כדמשמע לקמן (דף קו.) גבי חזיה לההוא סבא דגחין ושתי אבל בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) גבי זמן משמע קצת שלא היה לכל אחד כוסו ועוד דאמר בגמרא (לקמן דף קח:) השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא משמע דהם יצאו בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא ועוד דמשמע דלכתחלה אין רגילות להשקותם מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם אי נמי בבניו ובני ביתו קטנים מיירי שלא הגיעו לחינוך ואין אשתו בכלל ומיהו בגמרא משמע שצריך כל אחד ארבע כוסות דקתני (שם) הכל חייבין בארבע כוסות אחד נשים ואחד תינוקות אמר רבי יהודה מה תועלת לתינוקות ביין משמע דלתנא קמא צריך כוס אף לתינוקות ויש לדחות דחייבין לשמוע ברכת ארבע כוסות קאמר ומשום חינוך ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד והמחמיר צריך ליזהר שלא יהא כוסם פגום דאמר בגמרא (פסחים ק"ה:) טעמו פגמו.

Tosafot Sukkah 38aתוספות סוכה ל"ח.

מי שהיה עבד ואשה - משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אף על גב דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור.

Maggid Mishneh Hilchot Megillah VeChanukah 4:12מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה ד':י"ב

מצות חנוכה וכו' – שם (שבת כ"ג:) אמר רב הונא הרגיל בנר חנוכה הויין לו בנים ת"ח. ומ"ש רבינו אפילו אין לו מה יאכל וכו'. נראה שלמדו ממה שנתבאר פ' ז' מהלכות חמץ ומצה שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנ"ח דעדיף מקדוש היום כמו שיתבאר בסמוך.

Responsa of the Rosh 14:5שו"ת הרא"ש כלל י"ד סימן ה'

ולא יפחתו מד' כוסות, אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות שהגיעו לחינוך צריך שיהיה כוס לפני כל אחד.

Mordechai Pesachim 108bמרדכי פסחים ק"ח:

מה תועלת לתינוקות יש ביין וכו' – לכאורה נראה דהלכה כרבי יהודה דאין צריך ארבע כוסות לתינוקות, והכי משמע לעיל השקה מהם לבניו (ולבנותיו) [ולבני ביתו] יצא, משמע דאין להם ד' כוסות, וכן משמע ממתני' דקתני לא יפחות לו מד' כוסות משמע דוקא לו לבעל הבית, אבל לבניו לא. ומכל מקום נראה דהלכה כת"ק, דהא אמרינן לעיל השקה מהן לבניו (ולבנותיו) [ולבני ביתו] יצא, היינו לאחר ששתו (כוסן) [ד' כוסות], והא דקאמר ולא יפחתו לו מד' כוסות ה"ה לתינוקות צריך ארבע כוסות, ונקט לו לפי שבעל הבית הוא עיקר וכל בני ביתו טפילין אצלו. ור"י היה מסופק והיה מצריך אפילו לתינוקות ד' כוסות.

R. David Bonafed Pesachim 107aר' דוד בונפיד פסחים ק"ז.

ולענין ארבע כוסות מפני שהוא צריך לשתות ארבע כוסות לא פטרוהו במלא לוגמיו, אלא צריך שישתה כוס שלם או רוב הכוס.

R. David Bonafed Pesachim 108b "שתאן חי"ר' דוד בונפיד פסחים ק"ח: "שתאן חי"

[שתאן חי אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא] – מכיון שאמרו ידי חירות לא יצא ולא אמרו ידי ארבע כוסות לא יצא, הוא ודאי לומר שהוא יוצא ידי חובתו מארבע כוסות, ומה שאמרו לא יצא אינו אלא לומר שלא קיים מצוה כהלכתה, שאינם דרך חירות אלא כשיש בהן מים, ואף לענין ברכה כך אמרו דאי יהב ביה מים עלויי עלייה.

R. David Bonafed Pesachim 108b "שתאן בבת אחת"ר' דוד בונפיד פסחים ק"ח: "שתאן בבת אחת"

[שתאן בבת אחת ידי יין יצא ידי ארבע כוסות לא יצא] – מכיוון שאמרו שלא יצא ידי ארבע כוסות הוא ודאי לומר שלא יצא ידי חובתו, ומה שאמרו שיצא ידי יין אינו אלא לומר שיצא ידי שמחת יום טוב כמו שפירש(ם) ז"ל. אבל מה שכתב בפירוש שתאן בבת אחת שלא שתאן על סדר משנתנו אינו מחוור, שאם לא ידע לעשותן כסדר משנתנו לעשות מצוה בכל אחד ואחד היאך איפשר שנאמר לו שלא יצא ידי ארבע כוסות שתקנו לו לשתות דרך חירות, ודאי צריכין אנו לומר שהוא יוצא מידי דהוה אנשים ועמי הארץ. אבל פירו' שתאן בבת אחת, שכיון ששתאן בזה אחר זה שלא בהפסקה אינן עולין לו לארבע שתיות אלא כשתיה אחת הן חשובין לו, שכן דרך הצמא ששותה שנים ושלושה כוסות זה אחר זה. ובירוש' מצאתי: מהו לשתותן בכרך אחד, ממה דמר ר' יוחנן בהלל אם שמעו בבית הכנסת יצא הדה אמרה אפי' שתאן בכרך אחד יצא. ונראה שדעתם לומר שהשומע הלל בבית הכנסת לא היה מחזירו על שלחנו, ולא היה מסדר ארבע כוסות בסדר ששנו חכמים, ואע"פ כן הוא יוצא בכך בדיעבד, שמ"מ כבר יצא ידי הלל בבית הכנסת וידי שתיית הכוסות כיון ששתאן אע"פ שלא שתאן כסדר שסדרו חכמים. וזהו מה שאמרו בגמ' שלנו בשתאן בבת אחת שיצא ידי יין ולא יצא ידי ארבע כוסות, שיוצא הוא ידי מצותו בשתיית הכוסות אלא שאינו יוצא ידי הסדר שסדרו לו חכמים. ולפי הגמ' שלנו היה במשמע שיהיה עכוב בדבר, אבל מן הירוש' למדנו שאין עכוב בדבר אלא שלא קיים מצוה כהלכתה. והענין הוא מפורש, בגמ' שלנו אין במשמע ששמע הלל בבית הכנסת ובירוש' הם אומרין ששמע ההלל בבית הכנסת, שזה המנהג לאמרו בבית הכנסת בירוש' הוא נזכר ואינו בגמ' שלנו כלל כמו שנפרש עוד. ומ"מ זכינו לידע מן הירוש' פי' שתאן בבת אחת שהוא (בפי"ר ש"י) [כפיר"ש] ז"ל שלא שתאן על סדר משנתנו, אלא שמה שאמרו ידי יין יצא אינו כמו שפיר"ש ז"ל שיצא ידי שמחת יום טוב, אבל פירושו שיצא ידי מצות שתיית יין של ארבע כוסות אלא שלא יצא ידי הסדר שסדרו בהן חכמים, והוא האמת. והוא כמו שאמרנו בשתאן חי שיצא ידי יין ולא יצא ידי חירות, שפיר[ו]שו (ששתה) [שיצא] ידי מצותו בשתיית ארבע כוסות כמו שפירשנו. והלשון המדוקדק הוא כמו שמצאתי בספר ישן ספרדי: ידי חירות יצא ידי ארבע כוסות לא יצא, והוא על זאת הכונה שאמרנו, שכלפי שאמרו בשתאן חי שלא יצא ידי חירות והוא לומר שלא עשה מצוה כהלכתה בשתיית הכוסות, אמרו בזה שיצא ידי מצוה כהלכתה בשתיית היין של ארבע כוסות, אלא שלא יצא ידי הסדר שסדרו לו חכמים כמו שאמרו... ולענין בניו ובני ביתו לא אירינן השת' אם הם יוצאים ידי חובתן בכך אם לא, כי שמא קטנים הם, ואם הם גדולים לא להוציאן ידי חובה השקם אלא לשתיה בעלמ'.  אבל איפשר לנו לומר שאם היה הכוס גדול כל כך שיהיה במעוטו שיעור רביעית שיוצא בו מי ששתאו, כל כוס שיש בו רביעית ככוס אחר הוא נחשב, ואע"פ שאינו מחזיק אלא מיעוטו של כוס, שאין צרך שיהיה מלא אלא להדור מצוה כמו שאמרו לענין ברכת המזון, ואע"פ שהוא פגום אין בכך כלום, שאין הפגם פוסל אלא לברכה...

R. David Bonafed Pesachim 108b "אמר ר' יהודה"ר' דוד בונפיד פסחים ק"ח: "אמר ר' יהודה"

[אמר ר' יהודה וכי מה תעלה יש לתינוקות ביין] – פירש רבנו שמואל ז"ל והלא פטורין מן המצוות. ואם כן מאי טעמ' דת"ק דקאמר' אחד נשים ואחד תינוקות, וכי סבור הוא שיהו התינוקות חייבין במצות, דהוא ז"ל פירש מפני שאף הם נגאלו, ואינו נכון שאע"פ שנגאלו מאי הוי חובא לדרדקי?  והנכון שת"ק היה מצריך את התינוקות שישתו ארבע כוסות כדי לחנכן בהם כמו [ש]מחנכין אותן בשאר המצות, ועל זה השיב רבי יהודה וכי מה תעלה לתינוקות ביין, שאין נהנין (ד)[ו]שמחין בהן ואינו להם דרך חירות. וכוונתו לומר שלא הגיעו לחנוך לכך, שכל המצוות זמן חנוכן הוא כשהגיע שידע לעשותה כל אחת כמות שהיא, כמו שכתבנו בסוף לולב הגזול.

R. David Bonafed Pesachim 109bר' דוד בונפיד פסחים ק"ט:

[רבינא אמר כל חד וחד מצוה באפיה נפשיה] – תמה הוא זה שהרי ארבע כוסות הן, שתקנו לו שתיה של ארבע כוסות דרך חירות, שאם שתה כוס אחד או שתים לא עשה ולא כלום.  ויש לומר שהכונה היא למה שאמרו לפנינו, ארבע כסי תקנו רבנן דרך חירות והואיל ואיכא כל חד וחד נעביד ביה מצוה, וכיון שתקנו כל חד למצותו זה לקדוש וזה לספור ההגדה וזה לברכת המזון וזה להלל, כל אחד הוא נחשב לעצמו ואין מצטרפין זה עם זה לענין זוגות. וכתב הרב אלפסי ז"ל והואיל דכל חד וחד מצוה באפיה נפשיה הוא, לענין ברכה נמי צריך לברך בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא.  ותמה הוא, היאך למד ענין ברכה שהוא תלוי בדעת המברך מזוגות שהוא ענין שאינו תלוי בהלכה...

Meiri Pesachim 117bמאירי פסחים קי"ז:

כבר ביארנו שהברכה טעונה כוס למצוה אבל לא לעכב ומעתה ארבע כוסות אלו לא לברכות נתקנו אלא הברכות נתקנו להם והוא שאמרו ארבע כסי תקינו רבנן כל חד וחד נעביד ביה מצוה

Sefer Maharil Seder HaHaggadah 9ספר מהרי"ל סדר ההגדה ט'

ולתינוק שהגיע לחינוך כתב הרא"ש דצריך. מיהו סוגיא דתלמודא משמע לכאורה גם שלא הגיע לחינוך, ויהיה רביעית להגיע לחינוך.

Shulchan Arukh Orach Chayyim 472:15שו"ע או"ח תע"ב:ט"ו

תינוקות שהגיעו לחינוך, מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו.

Maharal Gevurot Hashem 48מהר"ל גבורות ה' מ"ח

שתאן בבת אחת יצא רב אמר ידי יין יצא ידי ארבע כוסות לא יצא, פירוש דיצא ידי יין דנחשב לו ככוס אחד אבל למספר ארבע כוסות אין עולה לו שצריך לשתות ארבע כוסות. ופירש רש"י ז"ל שעירה כל הארבע כוסות בכוס אחד ושתאן בבת אחת. והקשה רשב"ם ז"ל דאפי' עירה הרבה בכוס אחד לא נחשב זה רק כוס אחד, ופירש רשב"ם שתאן בבת אחת שלא על סדר משנתנו אלא שתאן רצופים וכן פירש הרא"ש ז"ל והטור ז"ל. ולפי הנראה שאין זה קשיא דרש"י סובר כמו אותם המפרשים באם יש כוס גדול אין צריך לשתות הימנו רק רביעית והשתא הוצרך לאשמועינן שלא תאמר כיון ששתה ארבע רביעיות יצא. והרשב"ם סובר כדעת הרמב"ן כדלעיל דאם לא כן למה הוי כוס אחד הרי יכול לשתות קצת מן הכוס ואין צריך לשתות כל הכוס. ותימה לרשב"ם כיון ששתה ארבע כוסות אף על גב דשתאן רצופים למה אינו יוצא דסדר משנתנו לא הוי אלא למצוה, דקאמר בגמרא אהא דתנן מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו ומדקדק שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס ומתרץ ארבע כוסות תקנו רבנן כל חד וחד נעביד ביה מצוה ואם כן למה יהיה מעכב.

Shulchan Arukh HaRav Orach Chayyim 472:25שו"ע הרב או"ח תע"ב:כ"ה

ואף הקטנים חייב אביהם לחנכם במצות להשקותם כוסות על הסדר שיתבאר אם כבר הגיעו לחינוך (דהיינו שהגיעו לזמן שראוי לחנכם לשמוע הדברים שאומרים על הכוסות כגון שהן יודעין מענין קדושת יום טוב ולכן ראוי לחנכם לשמוע הקידוש שאומרים על כוס ראשון (עיין סי' רס"ט) וגם יש בהן דעת להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים באמירת ההגדה ולכן ראוי לחנכם לשמוע ההגדה שאומרים על כוס שני וכן חייב לחנכם לשמוע ברכת המזון שאומרים על כוס שלישי וגמר ההלל והלל הגדול ונשמת שאומרים על כוס רביעי). ואף הקטנות שהגיעו לחינוך דינם כקטנים וכן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים שאף שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים ובאכילת מצה הן חייבות מן התורה לפי שהוקשה מצות עשה של אכילת מצה למצות לא תעשה של אכילת חמץ שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לומר לך שכשם שהנשים מוזהרות על לא תעשה של אכילת חמץ שנאמר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו' כי כל לרבות הנשים כך הן מוזהרות על מצות עשה של אכילת מצה.

Peri Chadash Orach Chayyim 472:15פרי חדש או"ח תע"ב:ט"ו

[תינוקות שהגיעו כו']. בפרק ערבי פסחים דף ק"ח [ע"ב] ת"ר הכל חייבין בד' כוסות הללו אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות, א"ר יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין, כלומר דבכי הא לא שייך לחנכן במצות דכיון שאין נהנין ושמחים בו אינו להם דרך חירות, הר"ן ז"ל [שם כג, ב ד"ה מה], אלא מחלקים להם קליות ואגוזים בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו, אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות ואגוזים בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו. ואם נפסוק כרבנן וכדמשמע מדברי הרא"ש [שם סימן כא] וכן מדברי התוספות בריש פרק ערבי פסחים [צט, ב] ד"ה לא יפחתו לו [השני] כו', משמע לי ודאי, דכיון שהתינוקות הגיעו לחינוך דחייב האב מדרבנן ליתן לפני כל אחד ואחד כוסו לפניו, דהא על כרחך כהאי גוונא מחייבי רבנן, דאי בשלא הגיעו לחינוך מאי טעמייהו דרבנן, ודלא כתוספות דריש פרק ערבי פסחים [שם] שכתבו דיש לדחות דחייבים לשמוע ברכת ד' כוסות קאמר, דאם כן מאי מהדר להו רבי יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות כו', והלא רבנן לא קאמרי אלא דמחייבי בשמיעה אבל לא בשתייה, אלא העיקר דרבנן מחייבי לחנך לתינוקות ביין אע"פ שאין תועלת להם בזה, דכל דתקון רבנן בקטן דומיא דגדול, דכי היכי דבגדול אע"פ שמזיקין לו הד' כוסות חייב לשתותן וכדלעיל בסעיף י', הוא הדין נמי לקטן שהגיע לחינוך אע"פ שמזיק לו היין מחייב מדרבנן, וכההיא דקטן חיגר דפרק קמא דחגיגה [ו, א], יע"ש. ור' יהודה סבירא ליה דלא תקון רבנן לחנוכי לקטן במידי דלית ליה תועלת מיניה. אלא שהרמב"ם [חמץ ומצה ו, י] לא הזכיר חינוך בתינוקות ביין אלא לענין מצה, משמע דפוסק כר' יהודה, ונראה לי דטעמו מדמייתינן עלה [שם קט, א] אמרו עליו על רבי עקיבא שהיה מחלק קליות כו', משמע דסבירא ליה כרבי יהודה ולפיכך פסק כוותיה. ואפשר נמי שלזה כיון הרב ז"ל במה שכתב [שם ז, ט] הכל לפי היין ולפי דעת השותה שכתבתי בסעיף ט' משמו, שר"ל שאם הורגלו הקטנים לשתות יין בשאר ימות השנה דלרבי עקיבא חייבים לשתותו בפסח משום חינוך דהא השתא אית להו תועלת ביין. ומכל מקום אין בזה כדי לדחות סברת רבנן דהוו רבים מדקתני להו סתמא, וכן עיקר שחייב כל אדם לחנך בניו הקטנים במצות ד' כוסות כשאר כל המצות, וכסברת רבנן נראה לי, ודוק.

R. Yitzchok Zev Halevi Soloveitchik Hilchot Chametz uMatzah 7:9ר' יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק הלכות חמץ ומצה ז':ט'

... והנראה לומר בביאור הדבר, דבאמת תרי מילי איכא בהך מצוה דארבע כוסות, דהנה בתוס' ר"פ ע"פ על הא דתנן ולא יפחתו לו מארבע כוסות כתבו וז"ל מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנים לבניו ולב"ב כ"א לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא הוא דמ"ש ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם וכו' עכ"ל, וכבר שמעתי מאאמו"ר הגאון זצ"ל שתמה על דברי התוס' אלו דמאי ענין ארבע כוסות לקידוש דכל השנה, דהתם המצוה היא הברכה וזהו עיקר הקידוש ובזה הוי דינא דשומע כעונה, אבל בארבע כוסות הלא עיקר המצוה היא השתי' של הד' כוסות ומאי שייך להוציא בזה, והוכיח מזה דס"ל להתוס' דגם בארבע כוסות אין עיקר המצוה בשתיית הכוסות רק בהברכות שעל הכוסות, והוי ממש דוגמת קידוש דכל השנה וכל כוסות של ברכה עכ"ד. ... דהנה בתוס' פסחים דף ק"ז כתבו דשיעורא דמלא לוגמיו באדם בינוני הוא רוב רביעית מדאמרינן לקמן והוא דאשתי רובא דכסא אלמא דרובא דכסא הוא מלא לוגמיו, וכן כתבו בדבריהם לקמן דף ק"ח דהא דקאמר הגמ' רובא דכסא היינו כמלא לוגמיו יעו"ש בדבריהם, ומבואר מזה דס"ל להתוס' דגם גבי ארבע כוסות עיקר שיעור השתי' מדינא הוא מלא לוגמיו כמו גבי כוס של קידוש דמבואר לעיל בדף ק"ז דשיעור טעימתו היא מלא לוגמיו וה"ה בכל כוסות של ברכה, והא דקאמר הגמ' הכא רובא דכסא לאו דינא הוא רק משום דכך הוא שיעורא דמלא לוגמיו של אדם בינוני אבל עיקר השיעור תלוי במלא לוגמיו, ובעוג מלך הבשן באמת בעינן טפי מרובא כמבואר בדבריהם בדף ק"ז שם. אולם ברמב"ם פ"ז מהל' חו"מ ה"ט כתב וז"ל ואם שתה מכל כוס מהן רובו יצא עכ"ל, ולא הזכיר כלל הכא שיעורא דמלא לוגמיו כמו גבי קידוש בפכ"ט מהל' שבת ה"ז יעו"ש, ומשמע דס"ל דרק גבי קידוש הוא דהוי שיעור טעימתו מלא לוגמיו, אבל גבי ארבע כוסות בעינן דוקא רובא דכסא, ולא מלא לוגמיו, וכ"ה גם שיטת הרמב"ן הובאה בב"י ובשו"ע או"ח סי' תע"ב ס"ט דגם אם הכוס גדול ומחזיק כמה רביעיות צריך לשתות דוקא רוב הכוס עיי"ש, הרי להדיא דס"ל דאין השיעור מלא לוגמיו, רק בעינן דוקא רובא דכסא מדינא, וכ"כ להדיא הר"ן בפ' ע"פ לחלק בין קידוש לארבע כוסות דגבי קידוש שיעור הטעימה היא מלא לוגמיו וגבי ד' כוסות בעינן דוקא רובא דכסא. והפשוט בזה בטעמם דאינהו ס"ל דרק גבי קידוש ושאר כוסות של ברכה דעיקר מילתייהו הוא הברכה שעל הכוס, אלא דדינא הוא דהמברך צריך שיטעום, בזה הוא דהוי שיעורא כמלא לוגמיו, דבהכי הויא טעימה, אבל גבי ארבע כוסות דהמצוה היא שתיית הכוס, ע"כ צריך לשתותו כולו דוקא, ורק דברובא סגי משום דרובו ככולו, אבל שיעורא דמלא לוגמיו ל"ש הכא כלל, דזה הוא שיעור הנאמר בדין טעימה ולא הכא דבעינן שתיית הכוס, ושוב מצאתי שכ"כ בב"ח סי' תע"ב שם, ועכ"פ מבואר מזה, דכולהו הנך רבוואתא ס"ל דעיקר המצוה של ד' כוסות היא בשתיית הכוסות, ולא בברכות גרידא, ובאמת שכן מבואר להדיא בלשון הרמב"ם פ"ז הל"ז שם שכתב וז"ל וכל אחד ואחד וכו' חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין עכ"ל, הרי דעיקר המצוה היא לשתות. ... דבאמת תרתי איתנהו בהמצוה של ארבע כוסות, דהנה בעיקר המצוה של ד' כוסות יעו"ש ברמב"ם פ"ז מהל' חו"מ ה"ו... הרי דזהו יסוד הנך תרתי מצות דהסיבה וד' כוסות בכדי שיראה עצמו דרך חירות כאילו הוא בעצמו יצא עתה ממצרים, [ועיקר הדבר שמחויב להראות א"ע כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים הוא מצוה מה"ת כמש"כ הרמב"ם דעל דבר זה צוה הקב"ה בתורה וזכרת כי עבד היית וגו' אלא דחכמים תקנו בשביל זה הסיבה וארבע כוסות דשניהם ענינן הוא דרך חירות וזהו עיקר מצותן], ומקור דבר זה הוא מדברי הגמ' בפסחים דף ק"ט ודף קי"ז ארבע כסי תקינו רבנן דרך חירות, הרי דזהו יסוד התקנה והמצוה של ד' כוסות בשביל שיהא דרך חירות, ולפי טעם זה הרי לכאורה פשיטא דהשתי' היא המצוה, דזהו הדרך חירות שבזה לשתות ארבע כוסות של יין...

Haggadah Shel Pesach – Siach HaGrid (pp. 9-11)הגדה של פסח – שיח הגרי"ד (עמ' ט'-י"א)

והנה מבואר ברמב"ם בהלכות חמץ ומצה ז, י, דארבעת הכוסות בנוסף למצוות שתייתן הווין כוס של ברכה... וכבר מבואר כל זה בארוכה בחידושי מרן הרי"ז הלוי. ועיין ברמב"ם בהלכות חמץ ומצה ז, ו-ז שכתב שחיוב שתיית ארבע כוסות הוא משום שחייב אדם להראות את עצמו כאילו יצא ממצרים. אם כן נראה פשוט דדין זה שכתב הרמב"ם דכל כוס נתקן על ברכה בפני עצמה והויין ד' הכוסות כוסות של ברכה, היינו על ברכה שיש בה קיום של סיפור יציאת מצרים, דרק ע"י שתיית כוסות אלו מראה בעצמו כאילו הוא יצא ממצרים ולא ע"י שתיית סתם כוסות של יין... וראיה לזה מהא דצריכים להסב בד' כוסות כמבואר בגמרא (פסחים קח ע"א) ודין הסיבה שייך רק אם יש בכוסות קיום של סיפור יציאת מצרים. ...ומעתה נחזי אנן אם באמת הדברים שמסדרים על הכוסות הם דברים שיש בהם קיום של סיפור יציאת מצרים. הנה על הכוס השני אומרים עליו את ההגדה, כוס רביעי גומרים עליו את ההלל דאית ביה קיום של מצוות סיפור יציאת מצרים. ואם כן בשני כוסות אלו יש קיום של מצות סיפור יציאת מצרים. אמנם יש לעיין בכוס ראשון ושלישי, דהיינו קידוש וברכת המזון, איזה קיום של מצוות סיפור יציאת מצרים יש בהם. כוס ראשון – והנה בקידוש אומרים זכר ליציאת מצרים, ובזה יש קיום של מצוות סיפור יציאת מצרים על הכוס של קידוש. ונראה עוד, דהנה הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ד) כשהביא את דינו של רב דמתחיל בגנות היינו מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כתב דמסיים בשבח היינו ש"מסיים בדת האמת שקרבנו המקום לו והבדילנו מן התועים וקרבנו לייחודו". חזינן, דסובר הרמב"ם דבחירת ישראל והבדלתו מהאומות הוא חלק מסיפור יציאת מצרים, וטעמו של דבר הוא משום דבחירת ישראל וקבלת התורה הם הם התכלית של יציאת מצרים... אם כן בקידוש שאומרים: "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו במצוותיו", בזה גופא מספר ביציאת מצרים, ולכן קידוש הוא אחד מד' כוסות. כוס שלישי – ולענין כוס של ברכת המזון יש לומר דבברכת הארץ הלא אומרים "ועל שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים", וכן "ועל תורתך שלימדתנו" שהוא חלק מסיפור יציאת מצרים כמו שנתבאר. אם כן גם על הכוס השלישי מספר ביציאת מצרים. יוצא דבכל ד' הכוסות מתקיימת מצוות סיפור יציאת מצרים.