EN/HEע/E

Karpas

Sources

Mishna Berakhot 6:5משנה ברכות ו׳:ה׳

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפְּרָיוֹת; עַל הַפַּרְפְּרָיוֹת, לֹא פָטַר אֶת הַפַּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה.

Mishna Pesachim 10:3-4משנה פסחים י׳:ג׳-ד׳

(ג) הֵבִיאוּ לְפָנָיו מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רְבִּי לְעָזָר בִּרְבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁלַּפֶּסַח. (ד) מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכֵן הַבֵּן שׁוֹאֵל. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ: ״מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מְטַבְּלִים אֲפִלּוּ פַעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים; שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה; שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִים בָּשָׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי.״ לְפִי דַעְתּוֹ שֶׁלַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בִּשְׁבָח, וְדוֹרֵשׁ מֵ ״אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי״ (דברים כ״ו:ה׳), עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה.

Tosefta Berakhot 4:8תוספתא ברכות ד׳:ח׳

כיצד סדר הסעודה אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלים וע״ג קתדראות עד שיכנסו כולן נכנסו כולן ונתנו להם לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת מזגו להם את הכוס אחד ואחד מברך לעצמו הביאו להם פרפריות כל אחד ואחד מברך לעצמו עלו והסיבו נתנו להם לידים אע״פ שנוטל ידו אחת נותן לשתי ידיו מזגו להם את הכוס אע״פ שבירך על הראשונה מברך על השניה הביאו לפניהם פרפריות אע״פ שבירך על הראשונה מברך על השניה ואחד מברך לכולן [הביאו לאחד] שלש פרפריות אין [לו] רשות ליכנס רבן שמעון בן גמליאל אומר מנהג גדול היה בירושלים פורסין מטפחות על גבי פתח בזמן שהמטפחות פרוסים אורחין נכנסין נסתלקו אין רשות לאורחין ליכנס ועוד מנהג אחר היה בירושלים מוסר סעודה לטבח נתקלקל דבר בסעודה עונשין את הטבח הכל לפי כבוד בעה״ב והכל לפי האורחין.

Tosefta Pesachim 10:4תוספתא פסחים י׳:ד׳

השמש [מכביש בבני מעים] ונותן לפני האורחין [אע״פ] שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (ירמיהו ד) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים.

Tosefta Pesachim 10:9תוספתא פסחים י׳:ט׳

ר' לעזר בן פרטא היה פושט בו דברים ר' היה כופל בו דברים ר' לעזר אמ' חוטפין מצה לתינוקות בשביל שלא ישנו ר' יהודה או' אפי' לא אכל אלא פרפרת אחת אפי' לא טבל אלא חזרת אחת חוטפין מצה לתינוקות בשביל שלא ישנו

Yerushalmi Berakhot 6:1ירושלמי ברכות ו׳:א׳

הכוסס את האורז אומר עליו בורא מיני זרעונין אפיו ובישלו אע״פ שהפרוסות קיימות אומר עליו בורא מיני מזונות ואין צריך אחריו לברך רבי ירמיה אמר בורא פרי האדמה בר מרינא בריך קומי ר״ז וקומי רבי חייא בר ווא שהכל נהיה בדברו ר״ש חסידא אומר בורא מיני מעדנים אמר רבי יוסי ב״ר אבון ולא פליגי מאן דמר בורא מיני מזונות בההוא דעביד בול מאן דמר בורא פרי האדמה בההוא דבריר מאן דמר שהכל נהיה בדברו בההיא דשלוק ומאן דמר בורא מיני מעדנים בההוא דטרוף. עד כדון בתחילה. בסוף רבי יונה בשם ר״ש חסידא אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי בא״י על הארץ ועל מעדניה רבי אבא בר יעקב בשם רבי יצחק רובא ר׳ כשהוא אוכל בשר או ביצה היה אומר אשר ברא נפשות רבות להחיות בהם נפש כל חי בא״י חי העולמים. עד כדון בסוף.

Yerushalmi Berakhot 6:6ירושלמי ברכות ו׳:ו׳

תני סדר סעודה אורחין נכנסין ויושבין על הספסלין ועל הקתדריות עד שכולן מתכנסין הביאו להן יין כל אחד ואחד מברך לעצמו הביאו להן לידים כל אחד ואחד נוטל ידו אחת הביאו להן פרפרת כל אחד ואחד מברך לעצמו עלו והיסבו הביאו להן יין אע״פ שבירך על הראשון צריך לברך על השני. ואחד מברך ע״י כולם הביאו להן לידים אע״פ שנטל ידו אחת צריך ליטול שתי ידיו הביאו להם פרפרת אחד מברך ע״י כולן ואין רשות לאורח ליכנס אחר ג׳ פרפראות.

Yerushalmi Sheviit 9:1ירושלמי שביעית ט׳:א׳

מהו כרפס שבנהרות רבי יוסי ב״ר אמר פיטרוסליגן.

Yerushalmi Pesachim 10:3ירושלמי פסחים י׳:ג׳

משנה הביאו לפניו ירקו׳ וחזרת מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע״פ שאין חרוסת מצוה ר׳ לעזר בי רבי צדוק אומר מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח: גמרא חברייא בשם רבי יוחנן צריך לטבל בחזרת ב׳ פעמים רבי זעירה בשם רבי יוחנן אין צריך לטבל בחזרת ב׳ פעמים ר׳ שמעון בן לקיש אמר אם לא טבל פעם ראשונה צריך לטבל פעם שנייה. מתניתא פליגא על ר׳ שמעון בן לקיש שבכל הלילות אנו מטבילים פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים. סבר רבי שמעון בן לקיש על הדא דבר קפרא מתניתא פליגא על בר קפרא שבכל הלילות אנו מטבילין אותו עם הפת וכאן אנו מטבילין אותו בפני עצמו. מתניתא פליגא על רבי יוחנן יוצאין במצה בין שכיוון בין שלא כיוון והכא מכיון שהסיב חזקה כיוון. מתיב רבי ירמיה קומי רבי זעירה מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אף על פי שאין חרוסת מצוה חזרת מצוה. אמר ליה שכן רב מטבל בתירדין.

Bavli Pesachim 107bבבלי פסחים ק״ז:

Rabbi Yosei said: It is prohibited to eat a proper meal from minḥa time onward; however, one may dip and eat types of refreshments, e.g., fruit or meat that do not constitute a full meal and will not fill one’s stomach. The Gemara relates that Rabbi Yitzḥak would dip and eat vegetables. That opinion, that it is permitted to snack after minḥa time on Passover eve, was also taught in a baraita: During the afternoon of Passover eve, the waiter may dip vegetables in the intestines of the animals that had been slaughtered in preparation for the Festival meals and place them before the guests who had registered for the Paschal lamb. This was done to whet their appetites, so they would eat the Paschal lamb and matza that evening with greater relish. The baraita continues: And although there is no absolute proof for this matter, there is an allusion to this matter, as it is stated: “Break up for yourselves a fallow ground, and do not sow among thorns” (Jeremiah 4:3). This verse teaches that one must undertake preparations to achieve positive results. Similarly, one should eat a small amount in the afternoon to enable him to consume more in the evening. The Gemara relates that Rava would drink wine the entire day of Passover eve, so as to whet his appetite to enable him to eat more matza at night. Rava said: From where do I say it, that wine whets the appetite? As we learned in a mishna:

אמר רבי (יוסי) אבל מטביל הוא במיני תרגימא ר׳ יצחק מטביל בירקי תניא נמי הכי השמש מטביל בבני מעיין ונותנן לפני האורחים ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר {ירמיהו ד׳:ג׳} נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפיסחא כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה טפי לאורתא

Bavli Pesachim 114b-115aבבלי פסחים קי״ד:-קט״ו.

GEMARA: Reish Lakish said: That is to say that mitzvot require intent. One who performs a mitzva must do so with the intent to fulfill his obligation. The proof of this from the mishna is that since one does not eat the lettuce at the time of his obligation to eat bitter herbs, he eats it after reciting only one blessing: Who creates fruit of the ground. And clearly the reason is that perhaps he did not intend to fulfill his obligation to eat bitter herbs, and therefore he needs to dip it again for the purpose of bitter herbs. For if it could enter your mind that mitzvot do not require intent, why do you need two dippings? But he has already dipped the lettuce once. The Gemara rejects this contention: From where do you know that this is the case? Perhaps I can say that actually mitzvot do not require intent. And that which you said, why do I need two dippings, perhaps the reason is so that there should be a conspicuous distinction for the children, which will cause them to inquire into the difference between this night and all others. And if you say: If so, let the tanna teach us this halakha with regard to other vegetables as well, as there is no obvious reason that lettuce is chosen for this distinction. In response, I would say that had the mishna taught us about other vegetables, I would have said that it is only where there are other vegetables that one requires two dippings, one for the other vegetables and one for the bitter herbs; however, if one has only ḥazeret, he does not require two dippings, as one dipping is sufficient. Therefore, the mishna teaches us that even if one has just ḥazeret he requires two dippings, so that there be a conspicuous distinction for the children.... The Gemara answers: The issue of whether or not mitzvot require intent is a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Although one has already dipped the ḥazeret once, it is a mitzva to bring before him ḥazeret and ḥaroset, and two cooked dishes. Apparently, he lacked intention during his first consumption of lettuce, and therefore he must be given additional lettuce with which to fulfill his obligation. The Gemara asks: And still this is no conclusive proof, as from where do I know that Rabbi Yosei is of the opinion that mitzvot require intent? Perhaps Rabbi Yosei maintains that mitzvot do not require intent, and the reason that we require two dippings is so that there should be a conspicuous distinction for the children. The Gemara rejects this argument: If so, for what reason does Rabbi Yosei use the term mitzva? There is no mitzva from the Torah to provide a distinction to stimulate the curiosity of the young ones. The mitzva is to eat bitter herbs, and evidently this individual must return and eat them again because he lacked intention the first time. The Gemara asks: What are these two cooked foods mentioned in the mishna? Rav Huna said: Beets and rice. The Gemara relates that Rava would seek beets and rice for his meal on Passover night, since this ruling came from Rav Huna’s mouth. Although Rava realized that Rav Huna was merely citing examples and did not mean that one must eat those specific foods, he wanted to fulfill the statement of his teacher precisely.... With regard to the halakha of eating vegetables, the Gemara clarifies: It is obvious that where there are other vegetables available besides bitter herbs, at the first dipping one recites over the other vegetables the blessing: Who creates fruit of the ground, and eats, with the intention of including in this blessing the bitter herbs he will eat later. And then, at the second dipping, he recites the blessing: Commanded us over eating bitter herbs, on the lettuce and eats it. However, what is the halakha where there is only lettuce available? When should one recite each blessing? Rav Huna said: One initially recites the blessing: Who creates fruit of the ground, over the bitter herbs, i.e., the lettuce, and eats them. And ultimately, after the matza, one recites the blessing: Commanded us over eating bitter herbs, over the lettuce and eats it. {קטו.} Rav Ḥisda strongly objects to this opinion: Do you think that after one fills his belly with lettuce, he then recites another blessing over it? Rather, Rav Ḥisda said: Initially one recites two blessings over the lettuce: Who creates fruit of the ground, and: Commanded us over eating bitter herbs, and he eats it; and later in the seder he eats lettuce without a blessing. The Gemara comments: In Syria, they act in accordance with the opinion of Rav Huna. And Rav Sheshet, son of Rav Yehoshua, acted in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. The Gemara summarizes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Ḥisda. The Gemara relates that Rav Aḥa, son of Rava, would seek other vegetables for Passover to preclude himself from taking sides in the dispute. He first recited only the blessing: Who creates fruit of the ground, and later added the blessing: Commanded us over eating bitter herbs, thereby satisfying all opinions.

גמרא אֲמַר ר״ל זֹאת אוֹמֶרֶת מִצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּונָה, כֵּיוָן דְּלָא בְּעִידָּן חִיּוּבָא דְּמָרוֹר הוּא דְּאָכֵיל לֵיהּ, בְּ״בּוֹרֵא פה״א הוּא דְּאָכֵיל לֵיהּ. וְדִילְמָא לָא אִיכַּוָּון לַמָּרוֹר, הִלְכָּךְ בָּעֵי לְמִהְדַּר לאטבולי לְשֵׁם מָרוֹר, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ, מִצְוָה לָא בָּעֲיָא כַּוָּונָה, לְמַה לָךְ תְּרֵי טִיבּוּלֵי? וְהָא טַבֵּיל לֵיהּ חֲדָא זִימְנָא! מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם מִצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּונָה, וּדְקָאָמְרַתְּ תְּרֵי טִיבּוּלֵי לְמַה לִי? כִּי הֵיכִי דְּלֶיהֱוֵי הֶיכֵּירָא לַתִּינוֹקוֹת. וְכִי תֵּימָא, א״כ לִישְׁמְעִינַן שְׁאָר יְרָקוֹת! אִי אַשְׁמְעִינַן שְׁאָר יְרָקוֹת, הֲוָה אָמֵינָא, הֵיכָא דְּאִיכָּא שְׁאָר יְרָקוֹת הוּא דְּבָעִינַן תְּרֵי טִיבּוּלֵי, אֲבָל חֲזֶרֶת לְחוֹדָא, לָא בָעֵי תְּרֵי טִיבּוּלֵי, קָמַשְׁמַע לַן דאפי׳ חֲזֶרֶת, בָּעִינַן תְּרֵי טִיבּוּלֵי, כִּי הֵיכִי דְּלֶיהֱוֵי בֵּיהּ הֶיכֵּירָא לַתִּינוֹקוֹת. וְעוֹד תַּנְיָא: אֲכָלָן דְּמַאי, יָצָא; אֲכָלָן בְּלֹא מִתְכַּוֵּין, יָצָא. אֲכָלָן לַחֲצָאִין, יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֶא בֵּין אֲכִילָה לַחֲבֶירְתָּהּ יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס. תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אע״פ שֶׁטִּיבֵּל בַּחֲזֶרֶת, מִצְוָה לְהָבִיא לְפָנָיו חֲזֶרֶת וַחֲרוֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. וְאַכַּתִּי מִמַּאי? דִּילְמָא קָסָבַר רִבִּי יוֹסֵי מִצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּונָה, וְהַאי דְּבָעִינַן תְּרֵי טִיבּוּלֵי, כִּי הֵיכִי דְּתֶיהֱוֵי הֶיכֵּירָא לַתִּינוֹקוֹת! א״כ מַאי מִצְוָה?... פְּשִׁיטָא, הֵיכָא דְּאִיכָּא שְׁאָר יְרָקוֹת, מְבָרֵךְ אַשְּׁאָר יְרָקוֹת ״בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה״ וְאָכֵיל, וַהֲדַר מְבָרֵךְ ״עַל אֲכִילַת מָרוֹר״ וְאָכֵיל; הֵיכָא דְּלֵיכָּא אֵלָּא חַסָּא, מַאי? אֲמַר רַב הוּנָא: מְבָרֵךְ מֵעִיקָּרָא אַמָּרוֹר ב״פ הָאֲדָמָה״ וְאָכֵיל, וּלְבַסּוֹף מְבָרֵךְ עֲלֵיהּ ״עַל אֲכִילַת מָרוֹר״ וְאָכֵיל. {קטו.} מַתְקֵיף לַהּ רַב חִסְדָּא: לְאַחַר שֶׁמִּילָּא כְּרֵיסוֹ הֵימֶנּוּ, חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עֲלֵיהּ! אֵלָּא אֲמַר רַב חִסְדָּא: מֵעִיקָּרָא מְבָרֵךְ עֲלֵיהּ ״בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה״ וְ״עַל אֲכִילַת מָרוֹר״ וְאָכֵיל, וּלְבַסּוֹף אָכֵיל אכילת חַסָּא בְּלֹא בְרָכָה. בסוריא עָבְדִי כְּרַב הוּנָא, וְרַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָבֵיד כְּרַב חִסְדָּא. וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא. רַב אֲחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מְהַדַּר אַשְּׁאָר יְרָקוֹת, לְאַפּוֹקֵי נַפְשֵׁיהּ מִפְּלוּגְתָא.

Bavli Pesachim 116aבבלי פסחים קט״ז.

The mishna states that one of the questions is: Why is this night different from all other nights? As on all other nights we dip once; however, on this night we dip twice. Rava strongly objects to this statement of the mishna: Is that to say that on every other day there is no alternative but to dip once? Is there an obligation to dip at all on other days, as indicated by the wording of the mishna? Rather, Rava said that this is what the mishna is teaching: As on all other nights we are not obligated to dip even once; however, on this night we are obligated to dip twice. Rav Safra strongly objects to this explanation: Is it obligatory for the children? As previously mentioned, the reason one dips twice is to encourage the children to ask questions. How can this be called an obligation? Rather, Rav Safra said that this is what the mishna is teaching: We do not normally dip even once; however, on this night we dip twice. This wording is preferable, as it indicates the performance of an optional act.

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה, שְׁתֵּי פְעָמִים. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: אַטּוּ כָּל יוֹמָא לָא סַגְיָא דְּלָא מטבלא חֲדָא זִימְנָא! אֵלָּא, אֲמַר רָבָא: הָכִי קָתָנֵי: שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אֵין אָנוּ חַיָּיבִין לְטַבֵּל אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה, שְׁתֵּי פְעָמִים! מַתְקֵיף לַהּ רַב סָפְרָא: חִיּוּבָא לְדַרְדַּקֵּי! אֵלָּא אֲמַר רַב סָפְרָא: הָכִי קָתָנֵי: אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה, שְׁתֵּי פְעָמִים.

Bavli Sukkah 39bבבלי סוכה ל״ט:

Rue and sorrel, two types of herbs, and vegetables such as asparagus, purslane, coriander that is found in the mountains, water parsley of the rivers, and garden-eruca are all exempt from the requirement of tithes in all years...

והירבוזין והשיטים וחלגלוגות והכוסבר שבהרים והכרפס שבנהרות והגרגיר של אפר פטורין מן המעשר...

Bavli Avodah Zarah 11aבבלי עבודה זרה י״א.

The Gemara returns to its discussion of Antoninus: When the matriarch Rebecca was pregnant with Jacob and Esau, “the Lord said to her: Two nations [goyim] are in your womb” (Genesis 25:23). Rav Yehuda says that Rav says: Do not read it as goyim, meaning nations; rather read it as geyim, meaning proud ones. This verse was fulfilled in two prominent individuals who descended from Rebecca, Antoninus and Rabbi Yehuda HaNasi, whose tables, due to their wealth, never lacked for lettuce, nor cucumbers, nor radish, neither in the summer nor in the rainy season, despite the fact that these foods do not grow year round. The reason they ensured that these items were always present at their tables is that the Master said: A radish breaks up food, lettuce stirs up food, and cucumbers expand the intestines.

ויאמר ה׳ לה שני גוים בבטנך אמר רב יהודה אמר רב אל תקרי גוים אלא גיים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר מר צנון מחתך אוכל חזרת מהפך מאכל קישות מרחיב מעיים.

R. Chananel Pesachim 114aר׳ חננאל פסחים קי״ד.

הביאו לפניו מטבל בחזרת – פי׳ הביאו לפניו השלחן, מטבל החזרת בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה, ומפסיק עד שמגיע לפרפרת הפת – והיא עת אכילת המצה.

Rashi Pesachim 114aרש״י פסחים קי״ד.

מתני׳ הביאו לפניו – ירקות. מטבל בחזרת – זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (דף קז:) השמש מטבל בבני מעים לפי שכל מאכלם ע״י טיבול. מטבל בחזרת – כלומר אם אין שם ירק אחר מטבל החזרת בחרוסת ואוכל. עד שמגיע לפרפרת הפת – קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה על אכילת מרור וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה.

Machzor Vitri Hilkhot Pesach 60מחזור ויטרי הלכות פסח ס'

לאחר שתיית כוס ראשון וברכתו שלאחריו יקח מן הירקות אייקא או צרפוייל ויטבול בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה ואוכל ומאכיל: ומסתברא דצריך לברך אחריו בורא נפשות רבות. כדמוכח בברכות.

Machzor Vitri Hilkhot Pesach 65מחזור ויטרי ס"ה

סדר פסח מרבינו שלמה. קדש. כשחל לילי פסח להיות בשבת. אומ' ויכולו. בורא פרי הגפן. ואת יום המנוח הזה. ואת יום חג המצות. וחותם מקדש השבת ישר' והזמנים. ושהחיינו. ורחץ. כרפס. ונוטל ידיו ומברך על הירקות בורא פרי האדמה. וטובל בחומץ [או] בחרוסת.

Machzor Vitri Hilkhot Pesach 69מחזור ויטרי הלכות פסח ס"ט

ומביאין לפניו קערה ובה ג' מצות וירקות שאינם מרים. כגון חמא. רפנא. או גרגירא. אירוגאי. או כרפסא. אייפא. או צרפוייל. או כוסברתא. איינלדרא. או קפליטות. פוריבש. ושני תבשילין. אחד זכר לפסח. ואחד זכר לחגיגה. דג ובשר. או ביצה ובשר. ואפי' ממין אחד כגון שהאחד צלי והאחד מבושל. שהרי אמ' רבינא ואפי' גרמא (ובישולאה) [ובישולא] חשובין שני תבשילין: ונוטל מן הירקות ומברך בורא פרי האדמה וטובל בחרוסת ואוכיל ומאכיל לבני ביתו. ולאחר האגד' אינו צריך אלא טובל בחרוסת ואוכל בלא ברכה ומאכיל לבני ביתו: ושני טיבולין הללו זכר לתינוקות שישאלו מה נשתנה:

Rashbam Pesachim 114aרשב״ם פסחים קי״ד.

מטבל בחזרת – זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (דף קז:) השמש מטבל בבני מעיים לפי שכל מאכלם על ידי טיבול והאי טיבול לאו בחרוסת הוא כדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעדיין לא הביאו והך חזרת לאו דוקא אלא אם (כן) אין שם ירק אחר מטבל בחזרת ואוכל. עד שמגיע לפרפרת הפת – קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר מצה שהוא מברך על אכילת מרור כדכתיב על מצות ומרורים (במדבר ט) בתחלה מצה ואח״כ מרור וטיבול ראשון זה כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה.

Rashbam Pesachim 116aרשב״ם פסחים קט״ז.

חיובא לדרדקי – בתמיה, הא משום הכירא דתינוקות כדי שישאלו קעבדינן.

Raavan Bavli Pesachim 116aראב״ן בבלי פסחים קט״ז.

ויקח החסא ויברך עליו על אכילת מרור, ומטבל בחרוסת ואוכל ממנה כזית. וכן לכל אחד כזית. ואם אין לו חסא יקח עולשין או משאר שכתבתי למעלה. ואם אין לו אלא ירק אחד מברך עליו בטיבול ראשון פרי האדמה ועל אכילת מרור ויאכל, ובטיבול שני אוכל בלא ברכה דקיימא לן כרב חסדא. וכיון שאכל כבר מרור למה צריך לחזור ולאכול משום לקיים על מצות ומרורים. מצה והדר מרור ושני טיבולין שאנו עושין כדי שיתמהו התינוקות וישאלו מה נשתנה, כי כשרואין שמטבל לפני ברכת המוציא ידע שיטבל עוד, כי אין מנהג לאכול קודם המוציא ואחריו. ולא יאמר אדם באגדה: אין אנו חייבין לטבל אפילו פעם אחת, דמה חיובא יש לתינוקת. אלא כך יאמר: אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת.

Ittur, Hilkhot Matzah and Maror 133עיטור הלכות מצה ומרור קל"ג

הביאו לפניו מטביל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת והיא במקום כרפס שאנו מטבילין ואוכלין אחר קידוש ומברכין בפה"א. הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אעפ"י שאין חרוסת מצוה ר"א בר צדוק אומר מצוה תניא ר' יוסי אומר אעפ"י שטבול בחזרת מצוה להביא לפניו חזרת וחרוסת וב' תבשילין א' זכר לפסח וא' זכר לחגיגה צלי זכר לפסח ומבושל זכר לחגיגה. ושמעתי על ר' יעקב מאורלייניש לא היה עושה בפסח שחל להיות במוצאי שבת אלא תבשיל לפי שאין חגיגה דוחה כדתנן אימתי מביא עמו חגיגה בזמן שבא בטהרה כו' ובחול ובמועד ואל ישנה אדם דא"כ אפי' כשבא בחול אין באין בטהרה ואין מביאין עמו חגיגה. ונהגו בביצה כחזקי' דאמר דג וביצה וזרוע וכרבינא דאמר גרמי ובישולא. ומדקתני ר' יוסי אומר מצוה ש"מ כר"י ס"ל מצות צריכות כונה ובעינן תרי טיבולי כדי שיזכור המצה בטיבול שני שהוא העיקר כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, וכר"ה אמר רבא מצות אין צריכות כונה. ומשמע דרבי' אלפסי הכי ס"ל מדאמר אמאי מטבילין תרי זימנא כדי שיראו התינוקות וישאלו. ותמי' לי דרבי' אייתי בהלכותיו הא דר"י ור' יוסי מצות צריכות כוונה ס"ל והכי מסתברא ואית דאייתי ראי' מהא דגרסינן שכח והוציא את הלולב לר"ה פטור וק"ל הא מדאגביה נפיק ביה ש"מ אף על גב דלא אגביה לשם מצוה יצא ש"מ דמצות אין צריכות כוונה ול"ד לתוקע לשיר דמתכוין לדבר אחר אבל האי לא מתכוין לדבר אחר ועוד דלולב לא חזיא למצות הגבהה ולא בעי כוונה אחרינא ואיכא מאן דפסק כרבנן בההיא דתניא אכלן בלא מתכוין יצא וצ"ע היכא לא אייתי האי תנא דהכי בר"ה. ושמעינן ממתני' דבטיבול ראשון אינו מטבל בחרוסת עד שמגיע לפרפרת הפת, דקתני הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת, מכלל דעד השתא ליכא. ואינו מטבל בחרוסת אלא בחזרת. ומה ששנינו הלילה הזה שתי פעמים, טבול לשון אכילה היא.

Rambam Commentary on the Mishna Pesachim 10:3רמב״ם פירוש המשנה פסחים י׳:ג׳

הביאו לפניו ירקות מטבל בחזרת כו׳: הסדר שהוא אומר לך הוא כן מביאין לפניו השולחן ומקדש כאשר זכר ואוכל איזה ירק שנזדמן לו אחר שיטבול אותו בחרוסת ויברך עליו בפה״א וזה שאמר מטבל בחזרת להודיעך כי בפה״א יברך אפי׳ על חזרת שהוא מן המרורים לפי שהוא אכלו במקום ירק בתחלה אבל כשאכל מצה(וחזרת) ואח״כ חזרת מברך על אכילת מרור אם לא אכל תחלה מרור ואם אין לו אלא מרור תחלה וסוף יברך עליו תחלה בפה״א ואח״כ על אכילת מרור ואוכלו בסוף בלא ברכה. ומה שסדרנו לאכול ירק עכ״פ ואח״כ מרור כדי שיהיה שינוי וישאל הבן ומטבל בכאן עניינו שמתעסק באכילת הירק. והחרוסת הוא תערובות שיש בו קהוי ודמות תבן וזה זכר לטיט ואנחנו עושין אותו כך שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או איזוב וכיוצא בו בלי שחוקים ור״א בן צדוק אומר חרוסת מצוה לדעתו שחייב אדם לברך אקב״ו על אכילת חרוסת ואינה הלכה:

Rambam Hilkhot Chametz uMatzah 8:2רמב"ם הלכות חמץ ומצה ח׳:ב׳

מַתְחִיל וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וְלוֹקֵחַ יָרָק וּמְטַבֵּל אוֹתוֹ בַּחֲרֹסֶת וְאוֹכֵל כְּזַיִת הוּא וְכָל הַמְסֻבִּין עִמּוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֵין אוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת. וְאַחַר כָּךְ עוֹקְרִין הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵי קוֹרֵא הַהַגָּדָה לְבַדּוֹ. וּמוֹזְגִין הַכּוֹס הַשֵּׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. וְאוֹמֵר הַקּוֹרֵא מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְּעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מְרוֹרִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בֵּין מְסֻבִּין וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין:

Raavyah Pesachim 525ראבי"ה מסכת פסחים תקכ"ה

ועוד מביאין בכלי עם המצות ירקות, חסא ושאר מיני ירקי. ואם אינו מוצא חסא יטול במקומן עולשין קריזפל"א, ואם אין עולשין יטול חרחבינא שהוא אציא דדקולא ואם אין אציא דדיקלא יטול מוררירותא אמירפי"ל בלע"ז, ובלשון אשכנז ווירמ"ט. ומכל מקום מצוה מן המובחר בחסא, כדפרישית בפרק כל שעה. ונוטלין כזית מן שאר ירקות, אפי"א או צורפיי"ל, או ירקות אחרות מה שירצה ומברך בא"י אמ"ה בורא פרי האדמה, ומטבל. ובמשנה לא גרסינן אהא טיבול בחרוסת, אלא אטיבול דחזרת. וכן מטביל כשיעור הזה (ומטבל) ונותן לגברים ולנשים ולתינוקת כדי שישאלו.

Sefer HaManhig 474ספר המנהיג תע"ד

ואם לא נטל ידיו לפני הקידוש יטלם אחר הקידוש אף על פי שאינו רוצה לאכול פת כדאמ' בערבי פסחי' כל שטיבולו במשקה צריך נטי' ידים דילמ' נגע במשקה והידים עסקניות הן ומברך על נטילת ידים, ולוקח שאר הירקות כגון כרפס וכל ירקות שבעולם שהן מאכל אדם טובים לזה הטיבול [אך ראיתי כתוב לכך נהגו כל ישראל בכרפס, סימן אל עבודת פרך בהפך התיבה והס' סימן] ומברך בורא פרי האדמ' וטובלן בחרוסת, וכן מנהג כל ישראל בספרד ופרובינצ' וברוב צרפ' לבד תלמידי רבי שמואל ורבי' יעקב נ"ע אחיו מצרפת שהנהיגום לטבול טיבול ראשון בחומץ וכל דבר חוזק וקיהוי להמית הקפא הוא תולעת שבירקות שלא יזיק לאדם, אבל בחרוסת לא יתכן, ומביאי' ראייה מדתנן בע"פ [קי"ד ע"א] הביאו לפניו מטבל (בחרוס') בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת, הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילי' אף על פי שאין חרוסת מצוה נמצא דבמתני' לא מדבר בטיבול ראשון חרוסת אלא בטיבול שני. ואומ' אני זה דין נותן והא חרוסת בא זכר לטיט שהאשה ובעלה דורסת וא"כ בירקות שניות דחזרת שהוא בא לזכר למרור יש לטבול בחרוסת זכר לטיט להודיע כי מרור שלהם היה בטיט, אבל טיבול הראשון אינו אלא משום הכירה דתינוקות מה לנו זכר לטיט. ותדע דהא במתני' דמדכר חזרת דבשני טיבולין מיירי היכא דליכא שאר ירקי אלא (מרור) [חזרת] ואסקינן בע"פ [קט"ו ע"א] דמברך מעיקרא בורא פרי האדמה ועל אכילת מרור ואכיל והדר אחרי המצה אכיל למרור בלא ברכה ואף על פי שבתחי' מברך אמרור כיון דלא הגיע עדיין זמן המרור עד אחרי המצה לא מדכר במתני' חרוסת. אב"ן. וכן אני נוהג ובא בשם רבי' הקדוש ר' יצחק ומפי ר' יעקב אחי אמו לטבל הראשון בחומץ ושלום.

Sefer HaRokeach Hilkhot Pesach 283ספר הרוקח הלכות פסח רפ"ג

ונוטל ידיו ומברך על נטילת ידים מפני שצריך לטבול במשקה ולוקח כרפס הוא אפיא או ירק אחר ומטביל ביין או בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה ואוכל ונותן לכולם כדי שישאלו התינוקות למה אוכלים ירקות קודם אכילה וישיבו זכר תחלת השיעבוד לקושש קש לתבן ומברך אחר אכילת ירקות בורא נפשות רבות שהרי ההגדה פוסקת כדאמרינן בנטילה.

Tosafot Pesachim 114aתוספות פסחים קי״ד.

מטבל בחזרת. כלומר אוכל החזרת בטיבול כמו השמש מטבל בבני מעים וכן מטבל בירקות ובקרא נמי משתעי הכי כי תקרעי בפוך עיניך (ירמיה ד) שמנחת הפוך בעינים ופי׳ רשב״ם דהאי טיבול לאו בחרוסת דהא אכתי לא בא כדקתני סיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואין זה ראיה דהא קתני הכא חזרת ותניא נמי בסיפא ועוד דחזרת צריך להטביל בחרוסת משום קפא ומיהו היכא שהטיבול ראשון הוי בשאר ירקות אין צריך לטבול בחרוסת אלא או בחומץ או במים ומלח כמו שהיה נוהג ר״ת דהא אמר בגמרא דחרוסת משום קפא וליכא קפא אלא במרור וכ״ש לר״א בר צדוק דקאמר מצוה זכר לטיט דלא שייך אלא במרור לזכר דוימררו את חייהם בחומר (שמות א) ועוד דלא שייך מצוה שטיבול ראשון אינו אלא להיכירא ודלא כה״ר יוסף שעשה בסדרו ויטבול בחרוסת וכן רבינו שלמה בסידרו וה״ר שמעיה: עד שמגיע לפרפרת הפת. פרפרת קרי המרור שאוכל אחר המצה ופרפרת כלומר ממשכת המאכל כמו פרפראות לחכמה (אבות פ״ג מי״ח) שהירקות ממשיכות הלב למאכל ומדקרי למרור פרפרת הפת רמז במשנה דמצה קודמת למרור כדאמר בגמרא:

Sefer HaMinhagot 25aספר המנהגות כ"ה.

ולמה מביאין כרפס שאומ' נוטריקון של מלת כרפס בהפך הס' סבלונות מצרים והשלשה אותיות הם פרך והטעם סבלונות פרך

Sefer Minhagim (Maharam of Rothenburg) Seder Pesachספר מנהגים (מהר"ם) סדר פסח

כשנוטל ידיו קודם ב"פ (ה) האדמה אינו מברך ע"נ ידים ומה שנהגו לברך היינו דוק' בארץ ישראל לפי ששם היו נזהרין מטומאה וכל שטיבולו במש[ק]ה צוריך נטילת ידים אבל עכשיו אין אנו נזהרין מטומאה לכך אין [צריך] לברך באות' נטיל'. סוף דבר אינו (מב') מברך על שום נטיל' כלל בלילי פסח כי אם קודם ברכת המוציא ולאחר אכילת ירקות מברך ברכה אחר[ו]נ' בורא נפש' רבו' וכו' פי' אם אכלו בכזית וטוב שלא לאכול כזית כדי שלא להרבות (בכזית) בברכות שאינן צריכות

Sefer HaMenuchah on the Rambam, Hilkhot Chametz uMatzah 8:2ספר המנוחה על הרמב"ם הלכות חמץ ומצה ח':ב'

מתחיל ומברך בורא פרי האדמה, ולוקח ירק וכו' – ואנו נוהגין בכרפס זכר לכתונת הפסים שעשה יעקב אבינו ליוסף, אשר בסבתה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. והשומר טוב, וזכר לדבר "ליל שימורים הוא לה'."

Rosh Pesachim 10:25רא״ש פסחים י׳:כ״ה

מתני׳ מזגו לו כוס ראשון ב״ש אומרים מברך על היום ואח״כ מברך על היין. וב״ה אומרים מברך על היין ואח״כ מברך על היום הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת פירש רשב״ם דטיבול זה לא היה בחרוסת מדלא מדכר חרוסת עד טיבול שני וכן היה נוהג ר״ת שלא היה מטבל טיבול ראשון בחרוסת דהא קי״ל כר׳ אלעזר בר צדוק לקמן סי׳ ל דאמר חרוסת מצוה זכר לתפוח או זכר לטיט א״כ בשעת טיבול המרור שהוא טיבול של מצוה ראוי לטבל בו ולא ראשונה דלאחר שמלא כריסו ממנו יביאנו למצוה וא״ת תינח היכא דאית ליה שאר ירקי אלא מתני׳ דאיירי בדלית ליה שאר ירקי ות״ק ס״ל חרוסת משום קפא א״כ אמאי לא מייתי חרוסת בהדי חזרת קמא מפני הסכנה ותירץ ה״ר יונה ז״ל משום דטיבול ראשון אינו לחיוב אלא להיכירא בעלמא ורגילין כל השנה שאוכלין חזרת בלא חרוסת ואינם חוששים לקפא גם עתה נמי לא חשו חכמים אם יאכלוהו בלא חרוסת כמו שעושין בשאר ימות השנה אבל טיבול שני שהוא של מצוה הזהירו חכמים שלא יהא בו חשש סכנה. הביאו לפניו מצה חזרת וחרוסת אף על פי שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר בר צדוק אומר מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח

Ritva Haggadah of Pesachריטב״א הגדה של פסח

ואחר שקידש על הכוס. וטעמו ממנו כל אחד רוב רביעית, ואחר שנטל כל אחד ואחד ידיו, יש להם לאכול מן הירקות המרים, ונהגו לאכול כרפס, ויש לנו לטבלו בחרוסת, ומפני הטיבול ההוא נוטלין ידיהם עכשיו, כי כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים, והטיבול הזה הוא זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים, ועושים אותו עכשיו כדי שיראו התינוקות וישאלו, ואחד מברך לכולם. ונחלקו הראשונים, כי יש אומרים שחייב לאכול כל אחד ואחד ממנו כזית כמו מן המצה ומן המרור, ויש אומרים שהוא יוצא בכל שהוא שאינו אלא לזכר בעלמא, וכן דעת רש"י ז"ל, ונראין דבריו, תדע שאין מברכין עליו ברכת המצוות בא"י כו' אקב"ו לאכול ירקות מרים אלא ברכת הנהנין בלבד, ובודאי שיש לשאול טעם לזה, ועוד היאך מברכין עליו בורא פרי האדמה דהא לא חזי לאכילה, דדבר מר הוא, ומוכח בהדיא בפרק כיצד מברכין (עי' ברכות ל"ו א') דכל מידי דלא חזי לאכילה אין מברכין עליו בורא פרי האדמה. תשובתך על השאלה הראשונה כי לפי שאין טיבול זה מעיקר הסדר אלא [דמשום] היכירא בעלמא לתינוקות הוצרכו עכ"פ להקדימו לעיקר המצוות, עשו בו היכר שלא לברך עליו ברכת המצוות. ועל השאלה השניה תשובתך כי אין דין ירקות אלו בלילה הזה כמו בשאר ימים שאין עליהם שום ברכה דהא לא חזו כלל, דאילו כל היכא דחזו להדיא ברכתם בורא פרי האדמה, והיכא דחזו ולא חזו ברכתם שהכל, והיכא דלא חזו כלל אינו מברך עליו כלל כדאיתא בפרק כיצד מברכין (עי' ברכות ל"ו א'), אלא כך הוא הענין, כי בלילה הזה מצותו קובעתו ועושה אותו כאילו מידי דחזי, כיון שאנו חייבים לאוכלו. וכן דנתי לפני רבותי שיחיו. מצות של מצוה ראוי לעשותן דקות כמו שנהגו, וכן המשנה קורא אותם פרפרת הפת (פסחים קי"ד א'), ואם רוצה לתת בה מעט מלח משום נתינת טעם נותן ואינו חושש, וכן בכל לחם מצה של פסח מותר לתת מלח כמנהג, וכן מוכח בכמה ראיות, ומורי הרב הלוי ז"ל היה מחמיר יותר מכל אדם בחמץ בפסח, ואעפ"כ היה נותן מלח בפת של פסח, לבד במצה של מצוה לא היה נותן מלח כדי שתהא לחם עוני

Hagahot Maimoniyot, Hilkhot Chametz uMatzah 8:4הגהות מיימוניות הלכות חמץ ומצה ח':ד'

כזית זה איני יודע מה טיבו בשלמא מרור דאכילה כתיב ביה ואין אכילה פחות מכזית אלא טיבול זה הראשון אינו אלא להתמיה התינוקות שישאלו כדאיתא פרק ע"פ ובכל דהו סגי שהרי ברכה כזאת אינה צריכה שיעור ויכול לברך בורא פרי האדמה אכל שהו רק שלא יברך ברכה אחרונה אם לא יהיה כזית כמבואר בהלכות ברכות וסבורני שטעות סופר הוא שכתבו בכאן אחר ומטבל בחרוסת מה שהיה ראוי להיות כתוב לקמן אחר ומטבל בחרוסת דגבי מרור ותדע שהרי לקמן גבי מרור לא הזכיר כלום מכזית ובהא גבי ירק ראשון הצריך כזית ובמרור בכל שהוא ליכא איניש דטעי דירק ראשון אינו אלא להתמיה התינוקות ומרור כתיב ביה אכילה כ"ש גדול הדור כמוהו. ומהר"ם כתב והורה שאין צריך כזית בטיבול זה ואם אכל כזית יברך אחר כך ואף על פי שיש שכתב לאכול כזית, ע"כ.

Ran Bavli Pesachim 114aר״ן בבלי פסחים קי״ד.

[רי"ף מסכת פסחים כ"ד:] הביאו לפניו מטבל בחזרת. מתני' בדלית ליה שאר ירקי דאי אית ליה שאר ירקי מטבל כדאיתא בגמ' ופרש"י ז"ל דמאי מטבל מטפל דלא ניחא ליה לפרושי מטבל ממש שהרי עדיין לא הביאו לפניו חרוסת דבתר הכי קתני לה וליתא דבגמ' משמע דעבדינן תרי טיבולי כי היכי דליהוי היכרא לתינוקות ואמרינן נמי (דף קטו ב) נטל ידיו בטבול ראשון צריך שיטול ידיו בטבול שני אלא ודאי בטבול ממש קאמר ובחרוסת ואף על גב דבתר הכי קתני הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת לאו למימרא שלא הביאו לפניו החרוסת קודם לכן אלא הבאה דרישא שאינו אלא מה שהוא צריך לשעתו לא קאמר הביאו לפניו כך וכך (דהא) [להכי] לא קתני אלא הביאו לפניו סתמא ומטבל בחזרת היינו לומר דמטבל במה שנהגו שהיינו בחרוסת אבל הבאה דסיפא שאינו צריך לה עכשיו עד לאחר ההגדה ואעפ"כ מביאין לפניו משום הכירא דתינוקות בדידה קתני הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ועוד דאצטריך ליה למנקט חרוסת בסיפא למתני אף על פי שאין חרוסת מצוה ופלוגתא דרבי אלעזר בר צדוק וליכא לפרושי דטבול ראשון לא צריך למיהוי בחרוסת אלא במאי דבעי והוא דמהני לקיפה דהיינו תולעת דאמרינן בגמ' דאיתא בחזרת ומש"ה לא קתני חרוסת בטבול ראשון דהא לת"ק דס"ל שאין חרוסת מצוה בטבול שני נמי ליתיה אלא משום קיפה ואפ"ה קתני חרוסת ועוד דמסקינן בגמרא דבדלית ליה שאר ירקי בטבול ראשון יוצא ידי חובתו ושני אינו אלא להכירא דתינוקות אלא ודאי כדפרישי.

Avudraham, Seder HaHaggadahאבודרהם, סדר ההגדה

והשני מיני ירקות נהגו להיות המין האחד מהם כרפס זכר לששים רבוא שנשתעבדו בעבודת פרך כי כשתהפוך כרפ תמצא בו פרך. והס' סימן לששים רבוא

Seder HaHaggadah of the Maharilסדר ההגדה למהרי"ל

טיבול ראשון. אמר מהר"י סג"ל עושין אותו מן ירק כרפס שקורין איפך. והטעם משום דכרפס למפרע ס' פרך, ר"ל ששים רבוא עבדו בפרך במצרים. והעיד על אביו מה"ר מוסל כשאין לו כרפס נוטל כרתי שקורי' לאטיך לטבול ראשון, דמצוה לחזור אשאר ירקות. ואמר מהר"י סג"ל שנראה לו שטעם אביו היה משום שהפייט טוב עלם מקדים ליה, שיסד וז"ל: שקל כרתי או כוסברתא כו', ודייק מיני' דמוקדם למצוה זו כמו שדייק המיימוני אמתניתי'. ובגמ' נמי דייק דחזרת מצוה מדמקדמי מתניתין וברייתא. ועוד דכרתי טוב חי ממבושל כדאמר תלמודא, תומי וכרתי חיין ב"פ האדמה מבושלין שהכל. ובפעטרזיל' היה מסופק. וקירבל פי' בהג"ה במיימון שהוא עולשין, א"כ מרור הוא. ואם נטלו בטבול ראשון לאחר שמילא כריסו ממנו היאך יטול אותו לטיבול שני הלכך אין ליטול אותו בטיבול ראשון, אף על גב דכתב קירבל בכמה סדרים בטיבול ראשון לא נהגינן. ואחר כרפס מצוה לחזור אם אפשר כדפי' לעיל, וכן פי' ברוקח. ואותו סמך שכתבתי לעיל לכרפס אמר מהר"י סג"ל שמצאו ג"כ לכרתי דבמס' סוכה כרפס נהרא פירש"י דהיינו קפלוט והיינו כרתי נמצא דרומז נמי לס' פרך. ועוד טעם אחר ליטול איפוך שהוא דומה לקוצים כשיזקין בימי אלול ודומה לתבן שקששו ללבנים.

Birkei Yosef Orach Chayyim 473:14ברכי יוסף אורח חיים סימן תע"ג: י"ד

דין ו. ויקח מהכרפס וכו'. כד הוינא טליא שמעתי מפי המרובין מחכמי הדור כי לא פורש אשר לא כתוב בספר אי הכרפס נאכל בהסבה. ולפי טעם הכלבו (סי' נ) דשם רמז כרפס אותיות ספרך, כלומר כשנשתעבדו סבלות בפרך, וי"א ששים רבוא שנשתעבדו בפרך, א"כ דמי למרור ואינו טעון הסבה. ועתה ראיתי להרב בית דוד סי' ר"ן שכתב וז"ל, דבר ברור הוא שכל הסבה שצריך להסב בלילה הזה הוי דוקא בשעת אכילה ושתיה, ולא בשעת ברכה וכו' עד כל הברכות כמו ברכת אכילת כרפס וקריאת הגדה וברכת המוציא על אכילת מצה צריך בלא הסבה, עכ"ל. ומזה מוכח דהרב סבר בפשיטות דאכילת כרפס בעי הסבה, רק דקפיד על הברכה דידיה, ואינך, כי הוא יברך בלא הסבה. אמנם ראיתי בספר שבלי הלקט שכתב סי' ס"ד, נוטל הבקי כרפס או ששאר מיני ירקות שהן לטבול ראשון ומברך בורא פרי האדמה ומטבל בחרוסת ואוכלין בלא הסבה, עכ"ל. הרי מפורש דאוכל כרפס בלא הסבה. וכ"כ צידה לדך פי"א. וכן ראיתי כתוב משם מטה משה סי' תרכ"ו. וכל זה נעלם מהרב בית דוד. וראיתי בפירוש ה"ר מנוח (פ"ח ה"ב) כמה טעמים באכילת כרפס, זכר לכתנות פסים {שהיא} סיבה ראשונה לגלות מצרים, ושהוא מורה ניצוח מלחמה, ושהיו אוכלים אותו במצרים לרפואת האברים שהיו נרדים בעבודת פרך. עש"ב. ועל דרך האמת יש רמז נכון בכרפס, וכך היה מונה מילי קטנ'י, ולאו זימניה דהסבה הוא. ודוק.

Responsa of Chatam Sofer Orach Chayyim 132שו"ת חתם סופר אורח חיים קל"ב

ועוד באתי לעוררהו ע"ד שארי ירקות שהמציא מהרי"ל שיהיה כרפס על רמז פר"ך ס' כמ"ש מג"א (או"ח תע"ג סק"ד). ומ"ו הגאון מו"ה נתן אדליר טרח ויגע לידע איזה נקרא כרפס הואיל ונפיק מפומא דגברא רבא מהרי"ל ומצא שנקרא ברוב לשונות אפי"א (ובהגדה אפי"ך), והוא הנקרא בלשון דייטש צעלי"ר והוא נאכל כמו שהוא חי נטבל בחומץ וכן אנו נוהגין אחריו. ונתתי סימנא מילתא אפי"א ר"ת כמו אל פועל ישועות אתה, ע"כ יאכלו ענוים וישבעו יהללו ה' דורשיו ויחי לבבו לעד כנפשו ונפש א"נ הדש"ת.