EN/HEע/E

Seder Table Topics

Sources

Shemot Rabbah 5:16שמות רבה ה׳:ט״ז

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה משֶׁה וְאַהֲרֹן. מַהוּ לָמָּה, אָמַר לָהֶם אַתֶּם לָמָּה, וְדִבְרֵיכֶם לָמָּה. לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי הָיָה מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ, אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם פְּנוּיִים אַתֶּם אוֹמְרִים (שמות ה, ח): נֵלְכָה וְנִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ, לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם.

Tanchuma Vayetze 9תנחומא פרשת ויצא ט׳

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם, גֹּאֲלָם חָזָק ה׳ צְבָאוֹת שְׁמוֹ רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם (ירמיה ג, לג-לד), הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים. אָמַר רַבִּי פִנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, הָיוּ בְמִצְרַיִם מִשִּׁבְעִים לָשׁוֹן, וְלֹא הָיוּ מְשַׁעְבְּדִין אֶלָּא בְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה. מַהוּ וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלַאכְתָּן בְּטִיט וּבִלְבֵנִים וּבָאִין לָנוּחַ לָעֶרֶב לְבָתֵּיהֶן, בָּא הַמִּצְרִי וְאוֹמֵר לוֹ: צֵא לַקֵּט לִי יָרָק מִן הַגִּנָּה, בַּקֵּעַ לִי אֶת הָעֵץ הַזֶּה, מַלֵּא לִי חָבִית זוֹ מִן הַמָּיִם. הֱוֵי, וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה. מַהוּ אֵת כָּל עֲבֹדָתָם וְגוֹ׳, שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עֲבוֹדַת הָאִישׁ עַל הָאִשָּׁה וַעֲבוֹדַת הָאִשָּׁה עַל הָאִישׁ. אוֹמֵר לָאִישׁ, קוּם לוּשׁ וַאֲפֵה. אוֹמֵר לָאִשָּׁה, מַלְאִי חָבִית זוֹ, בַּקְּעִי הָעֵץ הַזֶּה, לְכִי לַגִּנָּה הָבִיאִי יְרָקוֹת. וּמִי עָשָׂה דִינָם, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים. נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים (תהלים קמו, ז), שֶׁהָיוּ רְעֵבִים לַגְּאֻלָּה. ה׳ מַתִּיר אֲסוּרִים, שֶׁהִתִּיר אֲסוּרֵיהֶן וְגוֹאֲלָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת (תהלים סח, ז). הֱוֵי אוֹמֵר, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳. לָמָּה לֹא אָמְרָה בִרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וּבְכֻלָּם הוֹדָיָה אֶלָּא בִיהוּדָה. מָשָׁל לְכֹהֵן שֶׁיָּצָא לַגֹּרֶן לִטֹּל תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, וּבָא בַעַל הַגֹּרֶן נָתָן לוֹ תְרוּמָה וְלֹא הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה, נָתַן לוֹ מַעֲשֵׂר וְלֹא הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה. לְאַחַר שֶׁנָּתַן לוֹ כָּל מַה שֶּׁהָיָה רָאוּי לַכֹּהֵן לִטֹּל, עָמַד בַּעַל הַגֹּרֶן וְהוֹסִיף לוֹ מִדָּה אַחַת שֶׁל חֻלִּין. הֶחֱזִיק לוֹ טוֹבָה וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו. אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה כְּשֶׁנָּתַן לְךָ בַּעַל הַגֹּרֶן הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר לֹא הֶחֱזַקְתָּ לוֹ טוֹבָה, וְעַכְשָׁו עַל מְעַט מִדָּה אַחַת שֶׁל חֻלִּין הֶחֱזַקְתָּ לוֹ טוֹבָה. אָמַר לָהֶן, הָרִאשׁוֹנוֹת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר, שֶׁלִּי הֵן וְשֶׁלִּי לָקַחְתִּי. אֲבָל אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁהוֹסִיף לִי, מִשֶּׁלּוֹ, לְפִיכָךְ אֲנִי מַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה. וְכָךְ אָמְרָה לֵאָה, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לַעֲמֹד מִיַּעֲקֹב, וַהֲרֵי אָנוּ אַרְבַּע נָשִׁים, אָנוּ רְאוּיוֹת לֵילֵד שְׁלֹשָה לְכָל אַחַת וְאֶחָת. שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּלַדְתִּי כְבָר, חֶלְקִי הֵן. עַכְשָׁו כְּשֶׁהוֹסִיף לִי בֵּן רְבִיעִי עַל חֶלְקִי, בְּוַדַּאי הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה׳. לְפִיכָךְ קִנְּאָה רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד מָתַי תְּהֵא הַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ מִצְטַעֶרֶת, בַּדִּין הוּא שֶׁתִּפָּקֵד, לֹא תְהֵא כְּאַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת, מִיָּד וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל.

Pirkei DeRabbi Eliezer 48פרקי דרבי אליעזר מ״ח

והיו ישראל מקוששין את הקש במדבר והיו עומסין אותו בחמוריהם ונשיהם ובניהם ובני בניהם ובנותיהם והקש של מדבר היה נוקב את עקיביהם והדם היה יוצא ומתבוסס בחמר רחל בת בנו של משותלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר עם בעלה ויצא הולד מתוך מעיה ונתערב בתוך החומר ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד ובאותה הלילה ירד מיכאל המלאך והעלהו לפני כסא הכבוד ואותו הלילה ירד הב״ה והכה בכורי מצרים שנ׳ ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור ר׳ יהודה אומ׳ כל אותו הלילה היו ישראל אוכלין ושותין ושמחין ומהללין לאלהיהם בקול גדול והמצריים צועקים במר נפש על המגפה שבאת עליהם פתאום שנ׳ כי אין בית אשר אין שם מת אמר הב״ה אם אני מוציא את ישראל בלילה יאמרו עכשו בלילה עשה מעשיו אלא הריני מוציאם בחצי היום ובגבורת השמש שנ׳ ויהי בעצם היום הזה הוציא ה׳ את בני ישראל ובזכות שלשה דברים יצאו בני ישראל ממצרים לא החליפו לשונם ולא הלשינו איש רעהו ובייחוד השם ויצאו ישראל ממצרים מלאים כל טוב ממין ברכות בזכרו את הדבר שאמ׳ לאבינו אברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 1:11ר׳ יוסף בכור שור שמות א׳:י״א

וישימו עליו שרי מסים – שהיו גובים מס האנשים שהיו שולחין אל עבודת המלך עשרת אלפים, והיו מחולקים לחדשים או לשבתות, כמו שנאמר בשלמה: ויהי המס שלשים אלף איש (מלכים א ה׳:כ״ז), ואומר: חודש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו ואדונירם על המס (מלכים א ה׳:כ״ח). וכאן שרי מסים – ממונים על מס האנשים וחלוקים למחלקות, והיו חודש בעבודת פרעה או שלשה או ד׳ חדשים בביתם. דהא ליכא למימר שהיו תדיר בעבודה, דאם כן, מתי יעשו לביתם ומי יפרנסם. ויבן ערי מסכנות – לשון אוצר, כמו: ומסכנות לתבואת דגן ותירוש (דברי הימים ב ל״ב:כ״ח), וכן תירגם אונקלוס. ופרעה היה צריך רוב אוצרות, כי חומש כל תבואות מצרים שלו, כדכתיב: וישם אותה יוסף לחוק עד היום הזה {על אדמת מצרים} לפרעה לחומש (בראשית מ״ז:כ״ו). אבל בני ישראל לא היו נותנים חומש, כי יוסף נתן להם אחוזה במיטב הארץ וכלכל אותם, ולא מכרוה. ובאו בעלילה על ישראל, לאמר כל המצריים עובדים את המלך, שעובדים את האדמה והחומש שלו, וכל בהמתם שלו, והם מגדלים אותם, ונותנים חצי הוולדות למלך, וכולם אריסין, אבל אתם אין עובדים אותו. לכן כיון שהמצריים נותנים את התבואה, אתם בנו את האוצרות לתתה בהם.

Tosafot Sukkah 38aתוספות סוכה ל״ח.

מי שהיה עבד ואשה - משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אף על גב דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור.

Ramban Shemot 1:11רמב״ן שמות א׳:י״א

(יא-יד) שרי מסים למען ענותו – שם על העם מס לקחת מהם אנשים לעבודת המלך, ומינה על המס שרים מן המצריים שיקחו מהם כרצונם אנשים לפי העבודה, חליפות, חדש או יותר יהיו בבנין המלך, ושאר הימים בביתו. והשרים האלה צוו אותם שיבנו ערים לפרעה. ויבן – העם ערי מסכנות לפרעה – במס הזה, וכאשר ראו שלא יזיק זה לעם קצו בחייהם מפניהם, וגזרו שיעבידו כל מצרים את העם, וכל איש מצרי שיצטרך בעבודה ימשול לקחת מהם אנשים שיעשו עבודתו, וזה טעם: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. ועוד גזרו עליהם עבודות קשות בחומר ובלבנים, כי מתחלה היו השרים נותנים להם הלבנים והיו אנשי המס בונים הבנין, ועתה נהגו העם בעבודה וצוום שיהיו מביאים עפר ועושים החמר בידיהם וברגליהם, ולא ינתן להם מבית המלך רק התבן בלבד, ונותנין הלבנים לאנשי המס הבונים לעשות הבנין. וגם כל עבודה – קשה אשר לפרעה ולמצרים בשדה, כגון החפירות והוצאת הזבלים, הכל נתנו עליהם, וגם היו רודים בהם לדחוק אותם שלא ינוחו ומכים ומקללים אותם. וזה טעם: את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. והיה המלך מפרנס אותם בלחם צר כמנהג לפועלי המלך, וזה מאמר המתאוים שאמרו: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשואים (במדבר י״א:ה׳), כי הדגה במצרים רבה מאד והיו לוקחים מן הצדים אותם במצות המלך, ולוקחים מן הגנות קשואים ואבטיחים, ואין מכלים כי מצות המלך היא. ורבותינו אמרו: עבדים למלכים היו ולא עבדים לעבדים (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ׳:ב׳). אם כן, ויעבידו מצרים – רמז לשרי המסים אשר לפרעה.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 1:11רלב״ג שמות ביאור המילות א׳:י״א

שרי מסים – שרים שהיו מכריחים אותם לתת מס למלך. למען ענֹתו בסבלֹתם – למען ענות אותם בעוצם המשא שהיו מעמיסים עליהם. ואחשוב שזה המס היה בתחילת הענין שהיו נותנין דבר קצוב למלך שנה בשנה, או חודש בחודש, או יום ביום — והוא היותר נכון — ואשר לא היה יכול לפרוע המס - היה נפרע המלך ממנו בשיעבוד לו בבנין. ולזה תמצא שקצת ישראל לא היו עושים זאת העבודה. ערי מסכנות – הם ערים לשים שם אוצרות המלך. ו׳מסכנות׳ הם אוצרות, ושומר האוצר נקרא ׳סוכן׳.

Maharal Gevurot Hashem 48מהר״ל גבורות ה׳ מ״ח

שתאן בבת אחת יצא רב אמר ידי יין יצא ידי ארבע כוסות לא יצא, פירוש דיצא ידי יין דנחשב לו ככוס אחד אבל למספר ארבע כוסות אין עולה לו שצריך לשתות ארבע כוסות. ופירש רש"י ז"ל שעירה כל הארבע כוסות בכוס אחד ושתאן בבת אחת. והקשה רשב"ם ז"ל דאפי' עירה הרבה בכוס אחד לא נחשב זה רק כוס אחד, ופירש רשב"ם שתאן בבת אחת שלא על סדר משנתנו אלא שתאן רצופים וכן פירש הרא"ש ז"ל והטור ז"ל. ולפי הנראה שאין זה קשיא דרש"י סובר כמו אותם המפרשים באם יש כוס גדול אין צריך לשתות הימנו רק רביעית והשתא הוצרך לאשמועינן שלא תאמר כיון ששתה ארבע רביעיות יצא. והרשב"ם סובר כדעת הרמב"ן כדלעיל דאם לא כן למה הוי כוס אחד הרי יכול לשתות קצת מן הכוס ואין צריך לשתות כל הכוס. ותימה לרשב"ם כיון ששתה ארבע כוסות אף על גב דשתאן רצופים למה אינו יוצא דסדר משנתנו לא הוי אלא למצוה, דקאמר בגמרא אהא דתנן מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו ומדקדק שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס ומתרץ ארבע כוסות תקנו רבנן כל חד וחד נעביד ביה מצוה ואם כן למה יהיה מעכב.