EN/HEע/E

Simanei HaSeder – Components and Mnemonics

Sources

Machzor Vitri 95מחזור ויטרי צ"ה

יגרוס זה במסורת מטעם ר' יוסי הגדול: גפן. קידוש. זמן. נטילת. ירקות. אדמה. וטבל. בצע. עניא. כסא. ונשתנה. נטילת. שלימה מוציא. ופרוס אכילת עמה. חסא. מרור. טבל. כרך. וסעד. בצוע. מפטיר. ונוטל. שלישי למזון ורביעי להלל.

Seder Maharam in Hagahot Maimoniyot end of Hilkhot Chametz UMatzahסדר מהר"ם זצ"ל בהגהות מיימוניות סוף הל' חמץ ומצה

זהו יסוד סדר מ"ו מהר"ם זצ"ל על הגפן קידוש בזמנה, במוצאי שבת יקנה"ז סימנה, [ד] ואחר כך מעין שלש טעונה, [ה] וידיו ירחץ ויברך כתיקונה, [ו] אדמה בטבול ברכה הגונה, [ז] ובוצע שניה למשמרת נתונה, וירים קערה וירון ברנה, הא לחמא דאכלו אבהתנא, ומוזגין שנית במה נשתנה, ברכת היין ולסוף אינה, נוטל ובוצע על הראשונה, וכורך השניה שהיא תחתונה, וכזית מרור בחרוסת ישקענה, ומצות ומרורים כזית רעננה, לא יהיה להם זכרון עם שיהיה לאחרונה.

Hagahot Maimoniyot Chametz UMatzahהגהות מיימוניות חמץ ומצה

[ד] ואחר כך מעין שלש וכו'. ובספר התרומה כתב שר"ת לא היה מברך על הגפן ועל פרי הגפן עד אחר כוס רביעי ולאחר טבול ראשון אינו מברך בורא נפשות. ובאלפס כתב ברכה מעין שלש איכא דאמרי מברכין בתר הני דמקמי סעודה ולבתר תרי דבתר סעודה ואיכא דאמרי דלא מברכין אלא בסוף וטעמא קאמר ומסתבר למיעבד הכי. אכן ראבי"ה פסק כמהר"ם לברך בתר תלתא כסי בר מכוס שני לא היה מברך אחריו מעין ג' דברכת המזון פוטרו וכן פסקו יתר רבותינו. [ה] וידיו ירחץ ויברך כתקונה כו'. הנה יסד כסוגית התלמוד אמנם לא היה נוהג כן. שוב שמעתי דהאי מברך קאי אלקמן אאדמה ולהכי נקט ירחץ ולא נטילה כדבתר הכי דקאמר נוטל ובוצע ותימא דהא ב"פ האדמה רמז אח"כ. [ו] אדמה בטבול ברכה הגונה. פי' ב"פ האדמה ומטבל בחרוסת ומן השאר ירקות אין צריך לאכול כזית ואם אכל כזית מברך אחריו בורא נפשות רבות, עיין לעיל בהגה"ה בהלכה ב'. [ז] ובוצע שנייה למשמרת נתונה וכו'. וכן פי' ראבי"ה ואין כאן משום מעבירים על המצות דאדרבה עיקר מצוה היא על הראשונה עליה נעשה ברכת המוציא וראוי שתעשה על הראשונה מהאי טעמא שאין זה מצוה כ"כ שבוצע רקיק אחד לשנים ודלא כס"ה ורוקח ויתר סדרים לבצוע הראשונה ולברך המוציא על השנייה. מה שנהגו רבותינו לברך על שתיהן יחד הפרוסה משום לחם עוני כבעמוד והשלימה משום דחביב עדיף וגם לחם משנה צריך בכל ימים טובים וכתב בה"ג היכא דמיקלע פסחא בליליא דשבתא בוצע על תרתי ופרוסה וכן כתב בעל הרוקח שיש לעשות אפילו כשחל להיות בחול ויקח בסודר שתי השלמות בידו והפרוסה ויגביהם ויברך המוציא ויבצע העליונה כסדר כל שבת ויו"ט ואח"כ יברך על אכילת מצה ויבצע מן הפרוסה ונמצא שיוצא כל ידי חובתו ע"כ. וכן נראה לראבי"ה ואין חילוק בין יום טוב לשבת דבתרוייהו לחם משנה בעינן. עוד כתב ראבי"ה שר"ח וכן שאר גאונים וכן ראב"ן כתב שיש לברך המוציא על הפרוסה ועל אכילת מצה על השלימה וכן כתבו התוס' כדמוכח פ' כיצד מברכין דהא דקאמר הכל מודים בפסח שמניח פרוסה לתוך השלימה ובוצע מה דרכו של עני בפרוסה כו' קאי על ברכת המוציא וצריך לחם משנה ופרוסה באמצע. אכן רב עמרם כתב בשם רב משה ריש מתיבתא להפך וכן כתב רב יוסף ט"ע וכן נהג רבינו יואל הלוי וכן עמא דבר ובס"ה כתב והוא לשון מ"ו רבינו יהודה בפסח רגיל רבי להניח פרוסה תחת השלימה ובוצע משתיהן יחד ומברך המוציא תחילה קודם שיבצע ואחר כך על אכילת מצה ובוצע משתיהן יחד ואין בזה משום מצות חבילות וכו' מידי דהוה אכוס של קדוש והבדלה וכו' וכן מי שאין לו ירקות מברך אחסא ב"פ האדמה ועל אכילת מרור ופעמים שאין רוצה לשנות המנהג ומברך על השלימה המוציא ואין מפרידו לגמרי וחוזר ומברך על הפרוסה על אכילת מצה ובוצע משתיהן. וה"ר מנחם מיונ"י היה מברך על אכילת מצה על הפרוסה ועל השלימה לא היה נוגע שאינה אלא לחם משנה. אחר כוס שני אינו מברך רק על הגפן כבהגה"ה לעיל וזהו שיסד ולבסוף אינה.

Leket Yosher 1:95לקט יושר א':צ"ה

זה הסדר עשה מהר"י אוברניק זצ"ל. קר"י חכמ"ה ב"ן המל"ך אמ"ן. ק' קידוש, ר' רחיצה, י' ירקות, ח' חולק, כ' כהא, מ' מוזג, ה' הגדה, ב' ברכת יין, נ' נטילה, ה' המוציא, מ' מצה, ל' לטיך, כ' כריכה, א' אפיקומן, מ' מים אח', נ' נברך.

Teshuvot Maharshal 88שו"ת מהרש"ל פ"ח

שפשף ליטול מקודם הקידוש ברכת נטילה מיחו הגאונים רוב רביעית ישתה חירות ירמז אדמה לטבול לברך ונפשות רבות ירום אמצעי שלימה לחציה יעשה טמון הא נהמא קול רם אקערה שנית למזוג מצות הרחק רביא בנשתנה ישאל יגיד צריך חיזור קודם שירה הלל וברך אגאולה הגפן מברך מים צרופים יברך אראשונה מוציא חביריו יאחז דברי המצה זכור והסב באכלך רענן מרור יברך זכור השיעבוד לטיבול חרוסת כריכה יזכור מעשה אבות הוצא מטמין שלישית כראשונה ימלא למזון ומברך הבעל מדות חכמים כוס ימלא מלסיים ישפוך דם עממיו וישפוך יגמור בהלל יסיים נשמת חתום ישתבח דיינו ומשלש תברך ולא תשתה עוד לרות ותנעים מזמורים ותספר תקפו ואם רוה זעירא יסולק ישתה גדול לכוס החמישי חתום זכור קדוש... אמר המחבר שפשף כו' ר"ל שכל אחד צריך לשפשף אחר שהסיך כדי שיהא מחויב ליטול ידיו קודם שיקדש דאל"כ הוי כנוטל ידיו לפירות שהוא מגסי הרוח ובהיסך רגליו בלא שפשף אף נטילה לא בעי בפרט מאחר שהידים נקיות הן שהרי בא מב"ה ולקדש קידוש בלי נטילה ג"כ אינו מן הראוי כדי שלא לשנות מכל הקידושים שבשנה שנוטלין ידיהם מקודם אף שקצת היה ראוי ליטול ידיו אחר הקידוש בכל השנה כ"ש האידנא שהרי בלאו הכי צריך אח"כ נטילה לאכילה ועוד אם תשנה תוציא לעז על כל הנטילות בשנה שבאו קודם הקידוש שלא באו כהלכה וכשיטול ידיו לא יברך ענט"י אלא אשר יצר שהרי אין מברכין ענט"י אלא לאכילה או לתפלה כאשר כתב האשר"י והטור אחריו ומה שכתב הטור הרוצה לצאת ידי כולם שיסך רגליו וישפשף כו' לא הורה נכונה והגאון מהרא"י בסדר השלחן שלו השיגו מדברי עצמו כאשר כתבתי וזהו מה שאומר ברכת נטילה מיחו הגאונים (ולא) [אלא] ברכת אשר יצר וא"כ ממילא לטיבול לא בעי נטילה דלא עדיף האי טיבול מאכילה ממש שהרי בכל השנה לא הוי קידוש הפסק ואוכלין ע"י נטילה דמקודם קידוש כ"ש טיבול ואח"כ ישתה רוב רביעית בהסיבה דרך חירות אף שכתב ראבי"ה שאין דרך חירות האידנא בהסיבה כ"א דרך חולים מ"מ נראה דאין קפידא שאינה אלא לרמז החירות שהיה בימים ההם ולכן אומר חירות ירמז ומאחר שאינו אלא לרמז א"כ בדיעבד אף אם לא היסב יצא ואין צריך לחזור כו' כמו שפסק האגודה ואח"כ יקח עשבי אדמה ויטבול ויברך בפה"א ולא יקח מרור היכא שאיפשר ויקח פחות מכזית כדי שלא יצטרך לברך ברכה אחרונה כי נפל מחלוקת בין הגאונים וזהו שאמר אדמה לטבול לברך פי' על האדמה ונפשות רבות שהיא ברכה אחרונה ואח"כ יקח האמצעי שלימה ר"ל שאף היא תהא שלימה ואף שהיא לפרוסה עומדת ויש לחם משנה זולתה מ"מ להידור מצוה תהא שלימה וישברה וחלק הגדול יטמין וזהו שאומר לחציה יעשה טמון כלומר שלא יקח פחות מחציה דהיינו חלק הקטן וכן פסק מהרי"ל ומלשון טמון נרמז דברי האחרונים שכתבו שראוי לכורכה בתוך מטפחת הידים ולהניח בין כרים וכסתות זכר למשארות צרורות בשמלותם ולא להצניע לבד ואח"כ יתחיל הא לחמא בקול רם ויאחז בקערה ויגביה כמו שהוא בלי שנוי כי אין צריך להסיר תבשילין ממנה כי לשמחה בעלמא מגביה ולא שיגביה המצה לחוד כדעת מהרי"ל דא"כ לא הוו שקלי וטרי הגאונים אם להוציא התבשילין מן הקערה וזהו שאמר קול רם אקערה שמלת רם משמש לפניו ולאחריו שהכל יהא ברממיות ואח"כ ימזוג הכוסות ולא ישטפם וזהו שאומר שנית למזוג כלומר שנית למזיגה ולא לשטיפה ואח"כ יסלק הקערה מן השלחן או אם השלחן גדול ירחיק ממקום שאוכלין למקום הפנוי וזהו מצות הרחק ואח"כ שואל הקטן מה נשתנה או בן לאביו או תלמיד לרבו וזהו רביא בנשתנה ישאל והגדול משיב בדברי האגדה שמתחלת עבדים היינו כו' כדאיתא בגמרא מתחיל בגנות ומסיים בשבח ובודאי הגדול הוא המגיד שהרי כתוב והגדת לבנך אבל קודם שיגיד יחזור הקערה כמו שכתבו רוב הגאונים וכן המנהג וזהו יגיד צריך חיזור קודם וזהו החזרת הקערה למקומה ועוד יש לו כונה אחרת שיחזור האגדה מקודם וכן נהגו לאומרה במנחה של שבת הגדול אפי' חל פסח ביום א' והוא משום חיזו' ואחר האגדה קודם שיתחיל הלל יאמר ונאמר לפניו שירה חדשה הללוי' כאשר פסק המרדכי והוא מגירסת התו' וזהו שירה הלל ולא יברך אהלל אלא אגאולה וזהו וברך אגאולה ואח"כ יברך בפ"ה אף שכבר בירך אכוס ראשון וכן דעת מהר"ם שמברכין בפ"ה אכל ד' כוסות והכי נהוג ודווקא הגפן מברך שהיא ברכה ראשונה דהיינו בפ"ה לחוד ואינו מברך אחרונה שהיא יותר מן עניין הגפן שהרי יש בה עניני שלש ברכות ואח"כ יטול מים ויטול ידיו ואל יפסוק ויברך כדינו ענט"י שהרי ההגדה הפסיקה בין נטילה ראשונה יותר מדאי ומיד אחר הנטילה יברך על הראשונה כו' וזהו שאומר מים צרופים יברך אראשונה כו' שמלת צרופים יברך ר"ל נמי שכל הברכות עם הכריכה שמברך ומשבח הש"י במה שזוכר מעשה אבות ועושה זכר למקדש הכל יהא בצירוף בלי הפסק שהרי הברכות הראשונות קאי נמי אכריכה וק"ל וכן מצאתי והנה יקח מצות עם הפרוסה ויברך על הראשונה המוציא וישברנה ולא יפרדנה לגמרי ויניח השלישית ויתפוס השנייה ויפרוס משתיהן ויברך על אכילת מצה ויאכלם בהסיבה וזהו שאומר חברים יאחז דהיינו ב' השלימות שהם החבירים ומסתמא הפרוסה שביניהם תעלה עמהם וה"פ אף שיברך אראשונה המוציא מ"מ יאחז החבירים מקודם דהיינו השלימות שהם חברים ממש וג"כ פי' שאחר המוציא חבירים יאחז דהיינו הראשונה והאמצעית שהם חברים ממש ויאכל מכל אחד כזית ויאכלם בבת אחת בהסיבה וזהו שאומר והסב באכלך רענן ואחר כך יקח המרור ויברך על אכילת מרור זכר לשיעבוד ומ"ה לא שייך ביה הסיבה ומ"מ יטבול בחרוסת זכר לטיט של מצרים ואח"כ יעשה כריכה זכר לפסח בהסיבה ויאמר עליו כך היה הלל הזקן עושה כו' ויטבלנו בחרוסת ומלת חרוסת שאמר קאי נמי אלאחריו חרוסת כריכה יהא זכר למעשה אבות וממילא בהסיבה כמעשה אבות כמו שעשה הלל גם מה שאמר יזכר מעשה אבות הוא עניין בפני עצמו ר"ל שיקח שני התבשילין דהיינו הזרוע והביצה ויאכלם ויזהר שלא יהיה שום אחד צלוי דהא אפילו ביצה צלוייה אסור לאכול באותה לילה כדאיתא במרדכ"י ומנהג אשכנז שצולין הזרוע והביצה היינו לפי שאין אוכלין אותה ומשמרים אותה לליל שנייה ומנהג זר הוא בעיני והוא נגד מנהג התלמוד עיין בע"פ (קי"ד:) ולפי דעתי נתפשט המנהג לפי שסוברים שצריך דווקא זרוע וזולתו מעכב ומ"ה שומרים הזרוע לליל שנייה ואינם אוכלין ומ"ה צולין אותה כדי שלא יאכלוהו וליתא כדאיתא בע"פ דאפי' בסילקא וארזי נפקי ב' תבשילין וראוי לחלק הב' תבשילין לכל המסובין ואח"כ אוכלין ושותין כל צרכו כי נסתלק הסדר שלפני המזון, אחר האכילה יוציא מטמון דהיינו אפיקומן כמו שהוא כרוך במפה וישלשל לאחוריו וילך בבית כמו ד' אמות ויאמר כך היו אבותינו הולכין עם משארותם צרורות בשמלותיהם וזהו שסיימתי לעיל יזכר מעשה אבותיו קאי נמי אמה שלאחריו הוצא מטמון ואח"כ יקח כוס שלישי כראשונה ר"ל שצריך ג"כ שטיפה והדחה כבראשונה וזהו דעת כל האחרונים ואף מי שלא נזהר בו בכל השנה אם רואה שהכוס נקי אכן בזה הלילה יזהר ביותר כדי להדר המצוה וימלא הכוס לברכת המזון ויברך הבעל הבית בעצמו כי כך מדת חכמים הוא ואח"כ ימלא כוס הרביעי לסיים עליו וישפוך דם עממיו וישפוך ר"ל שיאמר שני פעמים שפוך ויגמור הלל ויסיים נשמת ויחתום ישתבח ואז די ואח"כ ישתה ויברך כמו ברכה אחרונה ולא תשתה עוד לרות ר"ל שום משקה המרוה צמא ויש גאונים שלא אסרו אלא יין לפי שהוא מרוה ממש ולא לצמאו לבד והמחמיר תע"ב. ואח"כ ינעים מזמורים כו' כמו שעשו הפייטונים כו' כמו אז רוב ניסים כו' ואומץ גבורתך וכי לו נאה כו' ואדיר הוא כו' ולא כטופסי המחזורים שכתוב בהן שיברך כוס רביעי אחר אז רוב ניסים ואומץ גבורתך שזהו אינו מן הראוי כי כל הד' כוסות נתקנו על שבח ברכה שלפניו כוס ראשון אקידוש שני אברכת גאלנו שלישית אברכת המזון רביעית אברכת הלל דהיינו בסוף החתימה וכן משמע מדברי הטור אצל השאלה ששאלו לרב האי גאון על דברי רב סעדיא כו' ע"ש ואם רוה כו' פי' ואם ירצה עוד לשתות יין א"כ יסלק הלל הקטן זהו הסתם ההלל ולא יחתום ההלל וישתה ואחר כך יעשה כוס חמישי להלל הגדול דהיינו כל"ח והפסוק של רננו צדיקים אינו שייך לו אלא הוא מן המזמור אחר, חתום יזכור קדוש ר"ל יחתום בישתבח ואח"כ יזכר קדוש הש"י שהוא ברכה מעין שלש ולא נהיגינן הכי האידנא לעשות חמשה כוסות.