Difference between revisions of "Hardened Hearts/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
m (Translation: Elisheva Rabinowitz) |
m (Translation: Elisheva Rabinowitz) |
||
| Line 100: | Line 100: | ||
<mekorot><multilink><a href="IbnEzraDevarim5-26" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraDevarim5-26" data-aht="source">דברים ה':כ"ו</a><a href="IbnEzraYeshayahu63-17" data-aht="source">ישעיהו ס"ג:י"ז</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>,<fn>Ibn Ezra's position may not be fully consistent. See <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">A Three Day Journey</a> for Ibn Ezra's understanding that Hashem actively encouraged Paroh's stubbornness through the three day ruse and borrowing of vessels.</fn> דעות אחדות המצוטטות ב<multilink><a href="Meiri" data-aht="source">מאירי</a><a href="Meiri" data-aht="source">חיבור התשובה א':ו' (עמ' 157-155)</a><a href="R. Menachem HaMeiri" data-aht="parshan">אודות ר' מנחם המאירי</a></multilink>,<fn>The Meiri (pp.152-157) cites three positions of "אחד מחכמי הדור"‎, "ויש שביאר"‎, and "ויש שפירש", all of whom suggest variations of this approach. The third approach is based on <multilink><a href="RasagEmunot4-6" data-aht="source">R. Saadia</a><a href="RasagEmunot4-6" data-aht="source">Emunot VeDeiot 4:6</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">About R. Saadia</a></multilink> (see also Commentary of R. Saadia Shemot 10:20). See also <a href="Divine Plans and Egyptian Free Choice" data-aht="page">Divine Plans and Egyptian Free Choice</a> for the Rambam and Meiri's approach in understanding "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ".</fn> <multilink><a href="KaspiShemot7-3" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot7-3" data-aht="source">ר"י אבן כספי שמות ז':ג'</a><a href="KaspiMelakhimI18-37" data-aht="source">ר"י אבן כספי מלכים א' י"ח:ל"ז</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink>, <multilink><a href="BiurShemot7-3" data-aht="source">ביאור</a><a href="BiurShemot7-3" data-aht="source">שמות ז':ג'</a><a href="Moses Mendelssohn" data-aht="parshan">אודות משה מנדלסון</a><a href="Biur" data-aht="parshan">אודות נתיבות השלום</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot7-3" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot7-3" data-aht="source">שמות ז':ג'</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot4-21" data-aht="source">מ"ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot4-21" data-aht="source">שמות ד':כ"א</a><a href="Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות משה דוד קאסוטו</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="IbnEzraDevarim5-26" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraDevarim5-26" data-aht="source">דברים ה':כ"ו</a><a href="IbnEzraYeshayahu63-17" data-aht="source">ישעיהו ס"ג:י"ז</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>,<fn>Ibn Ezra's position may not be fully consistent. See <a href="A Three Day Journey" data-aht="page">A Three Day Journey</a> for Ibn Ezra's understanding that Hashem actively encouraged Paroh's stubbornness through the three day ruse and borrowing of vessels.</fn> דעות אחדות המצוטטות ב<multilink><a href="Meiri" data-aht="source">מאירי</a><a href="Meiri" data-aht="source">חיבור התשובה א':ו' (עמ' 157-155)</a><a href="R. Menachem HaMeiri" data-aht="parshan">אודות ר' מנחם המאירי</a></multilink>,<fn>The Meiri (pp.152-157) cites three positions of "אחד מחכמי הדור"‎, "ויש שביאר"‎, and "ויש שפירש", all of whom suggest variations of this approach. The third approach is based on <multilink><a href="RasagEmunot4-6" data-aht="source">R. Saadia</a><a href="RasagEmunot4-6" data-aht="source">Emunot VeDeiot 4:6</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">About R. Saadia</a></multilink> (see also Commentary of R. Saadia Shemot 10:20). See also <a href="Divine Plans and Egyptian Free Choice" data-aht="page">Divine Plans and Egyptian Free Choice</a> for the Rambam and Meiri's approach in understanding "הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ".</fn> <multilink><a href="KaspiShemot7-3" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot7-3" data-aht="source">ר"י אבן כספי שמות ז':ג'</a><a href="KaspiMelakhimI18-37" data-aht="source">ר"י אבן כספי מלכים א' י"ח:ל"ז</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink>, <multilink><a href="BiurShemot7-3" data-aht="source">ביאור</a><a href="BiurShemot7-3" data-aht="source">שמות ז':ג'</a><a href="Moses Mendelssohn" data-aht="parshan">אודות משה מנדלסון</a><a href="Biur" data-aht="parshan">אודות נתיבות השלום</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot7-3" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot7-3" data-aht="source">שמות ז':ג'</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot4-21" data-aht="source">מ"ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot4-21" data-aht="source">שמות ד':כ"א</a><a href="Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות משה דוד קאסוטו</a></multilink></mekorot> | ||
<point><b>מדוע ההקשיה מיוחסת לה'?</b><ul> | <point><b>מדוע ההקשיה מיוחסת לה'?</b><ul> | ||
| − | <li> | + | <li>רבים מפרשנים אלה מסבירים שה' יצר את האדם, העניק לו בחירה חופשית, ונתן לו אפשרויות אחדות שמהן יוכל לבחור. אולם, סיבה זו אינה מסבירה מדוע רק חלק קטן מבין הפעולות בתורה מיוחסות לה'.</li> |
| − | <li> | + | <li>שד"ל מציע שמאורעות מוזרים<fn>Cf. R. Yosef Albo and the Akeidat Yitzchak who try to show that Paroh's actions were rational and not at all inexplicable.</fn> מיוחסים במיוחד ליד ה',<fn>Cf. Rambam Moreh Nevukhim 2:48.</fn> מכיוון שהם אינם מובנים בלי להניח התערבות של ה'.<fn>Shadal points to two other examples – Devarim 29:3 and Shemuel II 16:10, but his interpretations of each of these verses are debatable. See also Shadal's comments to Shemot 12:12 and Devarim 4:19. In Shemot 21:13, Shadal adds that unintentional actions are also attributed to the hand of God (cf. Bavli Makkot 10b which postulates a less casual sequence of events).</fn> ה<multilink><a href="HoilShemot10-1" data-aht="source">הואיל משה</a><a href="HoilShemot10-1" data-aht="source">שמות י':א'</a><a href="R. Moshe Yitzchak Ashkenazi (Hoil Moshe)" data-aht="parshan">אודות ר' משה יצחק אשכנזי</a></multilink>, לעומת זאת, מצביע על כך שלא רק נרטיב המספר משייך את הקשיית הלבבות לה', אלא גם ה' עצמו.</li> |
| − | <li> | + | <li>המאירי מצטט דעה שמרחיבה את העמדה של ר' סעדיה ומציעה שהקשיית הלב מיוחסת לה' מכיוון שהוא זה שהציג את העקשנות של פרעה בפני העולם כולו.<fn>R. Saadia points to Devarim 25:1 "וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע" as another case where an action is ascribed to the one who made it plain for all to see.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>מעבר באמצע המכות</b> – | + | <point><b>מעבר באמצע המכות</b> – לשיטת הגישה של שד"ל, הקשיית הלב המתמשכת של פרעה נעשתה יותר ויותר לא מובנת ככל שהמכות נמשכו, ודבר זה מסביר את הייחוס לה' רק במכות המאוחרות יותר. הדעה המצוטטת בידי המאירי יכולה להסביר באופן דומה שהעקשנות של פרעה הפכה לידועה יותר בציבור ככל שהמכות נמשכו.</point> |
| − | <point><b>ים סוף</b> – | + | <point><b>ים סוף</b> – גישה זו נתקלת בקשיים בהסברת עידודו הפעיל לכאורה של ה' לפרעה לרדוף אחר בני ישראל בשמות י"ד:ב'-ד'.</point> |
| − | <point><b>מטרת התהליך הממושך</b> – | + | <point><b>מטרת התהליך הממושך</b> – עמדה זו יכולה להסביר שהעובדה שלא כל המכות הובאו בו זמנית גרמה להשפעת העונש או לגמול החינוכי להיות מרביים.<fn>See <a href="Shemot9-34" data-aht="source">Shemot 10:1-2</a>.</fn></point> |
| − | <point><b>סיחון ועמי כנען</b> – | + | <point><b>סיחון ועמי כנען</b> – הווריאציות בשד"ל והדעה המצוטטת בידי המאירי יכולות להתאים כאן גם כן.</point> |
| − | <point><b>בני עלי ובני ישראל בתקופת אליהו וישעיהו</b> – <multilink><a href="RalbagShemuelI2-25" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemuelI2-25" data-aht="source">שמואל א' ב':כ"ה</a><a href="R. Levi b. Gershon (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשון</a></multilink> | + | <point><b>בני עלי ובני ישראל בתקופת אליהו וישעיהו</b> – <multilink><a href="RalbagShemuelI2-25" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemuelI2-25" data-aht="source">שמואל א' ב':כ"ה</a><a href="R. Levi b. Gershon (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשון</a></multilink> מציע שהפסוק בבני עלי אך מתייחס לה' כמקור הבלעדי של הכל, אבן כספי אומר את אותו הדבר על הפסוק אצל אליהו, וראב"ע מסביר באופן דומה בנוגע לישעיהו ס"ג:י"ז.</point> |
| − | <point><b>"אתה נותן יד לפושעים"</b> – | + | <point><b>"אתה נותן יד לפושעים"</b> – שערי תשובה תמיד נותרים פתוחים, כפי שמשתמע מהפסוקים ביחזקאל ובמקורות נוספים בתנ"ך.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
Version as of 05:42, 9 January 2015
הקשיית לב
גישות פרשניות
סקירה
פרשנים נחלקים באופן נרחב בהבנתם את הקשיית הלב של ה'. חלק מבינים את הביטוי בתור דרך מטפורית לומר שה' הפך אנשים לעיקשים, ודיכא את הבחירה החופשית שלהם כדי למנוע מהם לשנות את דרכיהם. דבר זה יכול לקרות בעקבות גודל חטאם, העובדה שהם מיצו את ההזדמנויות שלהם להשתנות, או, מכיוון שהם עובדי אלילים, הם פשוט לא זכו במתנת התשובה.
פרשנים אחרים לא מסכימים ומנסים לפרש מחדש את הפסוקים, מכיוון שהם אומרים שה' לעולם אינו נוטל באופן פעיל את הבחירה החופשית ממישהו. לשיטת ר' סעדיה, הביטוי "חיזוק לב" צריך להיות מובן כחיזוק ממש של מישהו, שנותן לו את היכולת להתמיד כך שיוכל לקבל עונש מלא. ר' יצחק עראמה מציע שהשגחת ה' על העולם בדרך הטבע לפעמים מובילה באופן עקיף לאנשים לשכוח ממנו ולהמשיך לחטוא, ולכן כביכול ה' הקשה את לבם. אחרים מציעים שהביטוי הוא רק ניב ציורי, אשר מייחס פעולות אנושיות לא מוסברות לה', המקור הבלעדי של הכול בעולם. רב יוסף אלבו וספורנו הולכים צעד נוסף קדימה, ומציעים שהקשיית הלבבות בידי ה' היא למעשה מה שמאפשר בחירה חופשית ותשובה אמתית. "חיזוק לב" מובן אם כן בתור חיזוק ההחלטיות של האדם כך שיהיו לו אפשרויות אחרות מלבד לומר "רחמים" ולהיכנע.
הגישות השונות מושפעות מעמדות הפרשנים במספר עניינים: מה הייתה המטרה הבלעדית של המכות; האם הן נועדו להעניש או לשקם? כיצד התורה רואה חזרה בתשובה של גויים? האם ה' פועל בדרך הטבע או שהוא מבצע ניסים גלויים?
פרשנים אלה מציעים ספקטרום של אפשרויות בהסברת המשמעות של הקשיית הלב של פרעה ודמויות נוספות בתנ"ך בידי ה' וההשפעה שהייתה לכך על הבחירה החופשית שלהם:
דיכוי בחירה חופשית
הקשיית הלב של דמויות אלה בידי ה' מנעה מהם לממש את הבחירה החופשית שלהם ולשנות כיוון כדי להתחמק מעונש. על כל הווריאציות של גישה זו להסביר מדוע לא הגיעה לאנשים אלה הזדמנות לשנות את דרכיהם ולמה ה' לא היה יכול לסדר דרך בה יוכל להעניש אותם בלי שיצטרך לדכא את בחירה החופשית שלהם.1
חטאים חמורים
עקב טבעם וגודלם העצום של החטאים שדמויות אלה עשו, עונש היה המסקנה המתבקשת כבר מההתחלה והיה נצרך גם אם המעורבים בעניין היו בוחרים לשנות את התנהגותם ולחזור בתשובה.2 לכן, נטרול הבחירה החופשית שלהם (והעקשנות שהגיעה בעקבות כך) לא גרם להם לקבל עונשים נוספים, אלא רק אִפשֵר את העונש על החטאים המקוריים שלהם.3
חטאי פרעה והמצרים – מפרשים אלו נחלקו לגבי מהות החטאים:
- רדיפת בני ישראל – רמב"ם ואברבנאל מסבירים שיחסו האיום של פרעה כלפי בני ישראל5 הוא מה שחרץ את גורלו. אברבנאל ממשיך ומבהיר שתשובה יכולה לכפר רק על חטאים שבין אדם למקום אך אינה יכולה למנוע את העונש הקבוע על רצח6 וחטאים חמורים אחרים שנעשו בין אדם לחברו.
- חברה מופקרת – בהתבסס על ויקרא י"ח:ג', רלב"ג טוען שאפילו אם פרעה היה מסכים מיד לשלח את בני ישראל לחופשי, הוא והמצרים עדיין היו ראויים לעונש עקב ההתנהגות המינית המושחתת שלהם.
סיחון ועמי כנען לעומת פרעה – מכיוון שלסיחון ולכנענים כמעט ולא היה מגע קודם לכן עם בני ישראל, גישת הרמב"ם ביחס לפרעה לא ישִֹימה במקרה שלהם. לכן, הוא נזקק לייחס להם עבירות לא מזוהות. הסברו של רלב"ג, לעומת זאת, יכול להיות מוּחל בצורה לא פחות טובה במקרה של סיחון ועמי כנען, מכיוון שהתנהלותם המוסרית הדוחה מקושרת לזו של המצרים בויקרא י"ח:ג'.7
"אתה נותן יד לפושעים" – העקדת יצחק טוען כנגד הרמב"ם מהפסוקים הרבים מהם משתמע שחזרה בתשובה היא אפשרות אפילו לרשעים. הוא מצביע בפרט על המקרים של אחאב ומנשה שתשובתם התקבלה למרות מעשי הרשע חסרי התקדים שלהם.
מי הקשה את לב פרעה? העקדת יצחק מעיר שגישה זו אינה מספקת הסבר לכך שבזמן חמש המכות הראשונות התורה אומרת שזהו פרעה עצמו שהקשה את לבו (שמכך לכאורה משתמע שלפרעה עדיין הייתה בחירה חופשית).9 הלקח טוב10 ורלב"ג מנסים לענות על קושי זה באמצעות הטענה שאפילו בזמן חמש המכות הראשונות היה זה ה' שגרם לפרעה להקשות את לבו,11 בדיוק כפי שהבטיח שיעשה בשמות ד':כ"א וז':ג' עוד לפני שהמכות החלו.12
מטרת המכות – גישה זו מחזיקה בדעה שהמטרה העיקרית של המכות הייתה להעניש.
לשם מה ההצגה והתהליך הממושך? רמב"ם נאבק עם השאלה מדוע ה' טרח לשלוח שוב ושוב את משה לפרעה, בהינתן שידי פרעה היו כבולות והוא היה פשוט חסר יכולת לשלח את העם. רמב"ם מסביר שבכך שעשה זאת ה' הפגין את יכולתו להשתלט על מוחו של פרעה ולגרום לו להתנהג באופן שהוא גם לא הגיוני ואף נגד רצונו,13 וזה היה נס גדול שהראה לכולם את יכולת השליטה של ה' על העולם.14 בחירתו של ה' לגבות פורענות באופן כזה עוצבה אם כן כך שהשפעתו תהיה מרבית.
נטילת הבחירה החופשית – רק אמצעי או מטרה בפני עצמה? בעוד ששמות רבה רואה את דיכוי הבחירה החופשית כאמצעי לגבות עונש מלא מפרעה, רמב"ם ורלב"ג רואים אותו כאמצעי להשריש אמונה בה'. לחילופין, רמב"ם יכול להבין אותו כחלק מהותי מהעונש של החוטאים בכך שהוא מאבד את השליטה על מחשבתו ומעשיו.15
איך הוקשו הלבבות? לשיטה זו, הלבבות הוקשו דרך התערבות אלוהית על – טבעית.16
הזדמנויות מבוזבזות
לחוטא מוענק רק מספר מוגבל של הזדמנויות לשנות כיוון לפני ששערי תשובה ננעלים וגורלו נחתם. חוטאים אלה מיצו את כל הזדמנויותיהם, וכאשר עשו זאת, ה' נטל מהם את הבחירה החופשית שלהם ואת יכולתם לחזור בתשובה.
מי הקשה את לב פרעה ומתי? מדרשים אלה מדגישים את ההבדל בין חמש המכות הראשונות בהם פרעה הקשה את לב עצמו,18 וחמש המכות האחרונות בהם זהו בעיקר ה' שמקשה את לב פרעה.19 אולם, הפסוקים לאחר המכה השביעית של ברד בשמות ט':ל"ד-ל"ה20 מהווים קושי, מכיוון שמהם נראה שפרעה חוזר להקשות את לב עצמו.21
מדוע נענש פרעה? לשיטה זו, אפשרי שפרעה נענש על החטאים המקוריים שלו (ראה אפשרויות לעיל) או על חוסר הכבוד שהראה בכך שהתעלם מאזהרותיו של ה' (או על שניהם). השווה ראב"ד שמציע שפרעה היה יכול לחזור בתשובה ולחמוק כליל מעונש, אך הזלזול הגמור באזהרותיו של ה' חרץ את גורלו.22
מטרת המכות – משמות רבה משתמע שהמטרה העיקרית של המכות הייתה להעניש. דבר זה יכול להשתקף בשימוש בלשון מקבילה. ה' מגיב ל"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה" ו"וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ", באותם הפעלים "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה" ו"וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה".23
סיחון ועמי כנען – גישה זו יכולה לסבור שגם הם קיבלו הזדמנויות לחזור בתשובה לפני שה' הקשה את לבם. אולם, המקרא אינו נותן רמז לכך.
בני עלי ובני ישראל בתקופת אליהו וישעיהו – במקרים אלה, גם כן, גישה זו יכולה לטעון שהיו הזדמנויות מספקות לחזרה בתשובה שלא מומשו.24
"אתה נותן יד לפושעים" – הפסוקים ביחזקאל ובמקומות אחרים שמהם משתמע שה' מעדיף את תשובת החוטא על מותו מתייחסים רק לשלבים הראשוניים לפני שהגזירה הופכת סופית.25
עובדי אלילים אינם יכולים לחזור בתשובה אמתית
תשובה היא מתנת א-לוהים מיוחדת ששמורה עבור אלו שמאמינים בה'. מכיוון שחוטאים אלה היו עובדי אלילים ולא היו יכולים לחזור בתשובה, לא היה מחסום מוסרי שניצב בפני הסרת הבחירה החופשית שלהם.
מדוע הם לא יכולים לחזור בתשובה? ישנם כמה הבדלים עקרוניים בין הדעות של רש"י ואברבנאל:
- אברבנאל מגדיר חזרה בתשובה בתור שיבה לה', ולכן, בהגדרה, רק מי שמאמין בה' יכול לחזור בתשובה. תזה זו מוגבלת לעובדי אלילים.
- אולם, נראה שרש"י, כמו התנחומא, עורך הבחנה על סמך המציאות שהחזרה בתשובה של אומות העולם אינה כנה ושורדת רק כל עוד העונש עדיין בתוקף. התנחומא ורש"י27 מדברים על גויים בכלל, ולא רק על עובדי אלילים.
מי הקשה את לב פרעה ומתי?
- לשיטת אברבנאל, לפרעה, בתור עובד אלילים, מעולם לא הייתה אפשרות לחזור בתשובה. העובדה שפרעה מקשה את לב עצמו בהתחלה מהווה קושי, מכיוון שמשתמע מכך שהוא היה יכול לחזור בתשובה.28
- רש"י, מאידך גיסא, טוען שלפרעה ניתנה הזמנות לחזור בתשובה בזמן חמש המכות הראשונות, למרות ידיעת ה' שכל חזרה בתשובה שלו תהיה במקרה הטוב ביותר לא כנה. דבר זה מאפשר לרש"י להרגיע את המתיחות שבין הכרזת ה' בהתחלה שיקשה את לב פרעה, לפסוקים המופיעים במשך חמש המכות הראשונות שמדברים על כך שפרעה מקשה את לב עצמו.29
יונה וחזרתם בתשובה של אנשי נינוה
- חזרתם בתשובה של האשורים בנינוה לכאורה סותרת את התזה של אברבנאל בכך שהיא מראה שגויים יכולים לעשות ואכן עושים תשובה.30 אברבנאל נאבק לענות שהאשורים היו יוצאי דופן מכיוון שה' ייעד אותם להיות שליחו בהשמדת מלכות ישראל הצפונית.31 לחילופין, הוא היה יכול לענות שאנשי נינוה נטשו את אליליהם לטובת מונותיאיזם, ולכן נהיו מסוגלים לחזור בתשובה.32
- לרש"י, לעומת זאת, הסיפור פחות מהווה בעיה מכיוון שהחזרה בתשובה של נינוה הייתה יכולה להיות לא-כנה.33
בני עלי ובני ישראל בתקופת אליהו וישעיהו – לשיטת רלב"ג בני עלי היו אשמים בעבודת אלילים, ודבר זה יכול להסביר מדוע הם לא קיבלו אפשרות לחזור בתשובה.34 רש"י, לעומת זאת, אומר שהם קיבלו הזדמנות לחזור בתשובה.
"אתה נותן יד לפושעים" – עמדה זו יכולה להסביר שהפסוקים שמדברים על אפשרות נצחית לחזור בתשובה מדברים רק על יהודים או אנשים שאינם עובדי אלילים.35
מטרת ההצגה, התהליך הממושך, והמכות באופן כללי – רש"י מסביר שהמטרה הייתה לחנך את עם ישראל ולטבוע בהם יראת ה'.36 הוא מוסיף, בהתבסס על ה בבלי יבמות שזוהי המטרה הכללית של ה' בהענשת עמי העולם.37
לא מנע בחירה חופשית
ה' לא השפיע בצורה זו או אחרת על אדם כלשהו לממש את בחירתו החופשית. אפשרות זו מסתעפת בהבנתה מה ה' אכן עושה וביחס לשאלה איך לפרש (מחדש) את הביטוי "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב":39
חיזוק לאפשר הישרדות
"וַיְחַזֵּק ה'" משמעותו שה' באופן פיזי או נפשי חיזק חוטאים כדי לאפשר להם לשרוד מספיק זמן לקבל את עונשם המלא, ולא שהוא הפך אותם לעקשנים.40
מי הקשה את לב פרעה ומתי? תוך כדי חמש המכות הראשונות , פרעה היה מסוגל לאזור את חוסנו הנפשי, אך בזמן חמש המכות האחרונות שהיו הרסניות יותר, ה' היה נצרך גם כן בכדי לגרום לו להיות עמיד מספיק על מנת להתמודד אתם.43
כיצד הוקשו הלבבות? לשיטה זו, הלבבות הוקשו דרך התערבות אלוהית ניסית..
לשם מה התהליך הממושך? עמדה זו יכולה להסביר שהעובדה שלא כל המכות הובאו בו זמנית העצימה את ההשפעה של העונש או הגמול החינוכי..44
גיוון בפעלים – חזק, כבד, קשה – בעוד שהשורש "חזק" משמעו לחשל ולהוסיף חוסן, גישה זו נתקלת במידת מה של קושי בהסברת השורש "כבד" ב"כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו" (שמות י':א').45
סיחון ועמי כנען – כפי שמעיר ר' סעדיה, האימה שחשו עמי כנען46 היא מה שהצריך את חיזוק לבם.
בני ישראל בתקופת אליהו וישעיהו – ר' סעדיה מציע פירושים חדשניים לכל אחד מהפסוקים אלה:
- "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" – ר' סעדיה מסביר את המילים כבקשה של אליהו מה' לשנות את המצב הפונה לאחור של לב העם.47
- "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה" – ר' סעדיה מפרש שהציווי הוא לגרום לעם לא לשים לב לאירועים המתרחשים סביבם.
- "לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ" – ר' סעדיה מסביר כאן שישעיהו מבקש מה' לא לראות את העם כמרדן.
"אתה נותן יד לפושעים" – לשיטת ר' סעדיה, שערי תשובה תמיד נותרים פתוחים, כמו שמשמע הפסוקים ביחזקאל ודוגמאות נוספות מהתנ"ך.
דרך הטבע בלבד
ה' לא עשה דבר שונה מהרגיל כדי לגרום לחוטאים לאבד את בחירתם החופשית, אך הדרך הטבעית בה הוא מנהל את העולם הייתה לפעמים גורם עקיף לכך שהאנשים המשיכו לחטוא.
מי הקשה את לב פרעה, כיצד, ומתי? גישה זו מסבירה שפרעה הקשה את לבו בעצמו, אך הבאת מכות בידי ה' שהיו רק הדרגתיות, זמניות, ובדרך הטבע גרמו לפרעה להאמין שהוא פשוט קרבן לשרשרת של אסונות טבע.49 לכן, התורה מתייחסת לפרעה ולה' לסירוגין כאל הגורם להקשיית הלב.50 אולם, דבר זה אינו מסביר את המעבר שנעשה באמצע המכות לשים דגש על תפקידו של ה' בהקשיית לב פרעה.
מטרת התהליך הממושך
- • ר' אליעזר אשכנזי מסביר שזוהי פשוט הדרך שבה ה' תמיד מנהל את העולם, ראשית נותן אזהרות בעדינות ולא משמיד מידית את החוטא.
- ר' יצחק עראמה ור' משה אשכנזי מציעים שבעוד שתהליך ההענשה הארוך הטעה אולי את פרעה, הייתה לו השפעה הפוכה ומועילה על שאר העולם,51 והביאה אותם להכרה גדולה הרבה יותר בכוחו של ה' מאשר עונש חד פעמי.
סיחון – ציווי ה' למשה להימנע מחיכוכים עם העמים השכנים - אדום, מואב ועמון גרמה לסיחון לחשוב שבני ישראל חלשים מכדי להתייצב מול צבאו.52
עמי כנען – הפרשנים בגישה זו אינם מתייחסים להקשיית הלב של עמי כנען, והם היו נזקקים לומר שגם שם ההקשיה נעשתה בצורה טבעית.53
בני ישראל בתקופת אליהו – ראה רלב"ג שמבהיר שה', דרך הטבע, בעקיפין גרם לחטאי העם כאשר אִפשר ליבול לצמוח אפילו כאשר האנשים עבדו את הבעל.
"אתה נותן יד לפושעים" – שערי תשובה תמיד נותרים פתוחים, כפי שאומרים הפסוקים ביחזקאל ודוגמאות אחרות בתנ"ך.
ניב ציורי בלבד
הדמויות חיזקו את ליבן בעצמן, אך המעשה מיוחס לה' מכיוון שהוא המניע הראשון ומקור הבלעדי של הכול בעולם.54
מדוע ההקשיה מיוחסת לה'?
- רבים מפרשנים אלה מסבירים שה' יצר את האדם, העניק לו בחירה חופשית, ונתן לו אפשרויות אחדות שמהן יוכל לבחור. אולם, סיבה זו אינה מסבירה מדוע רק חלק קטן מבין הפעולות בתורה מיוחסות לה'.
- שד"ל מציע שמאורעות מוזרים57 מיוחסים במיוחד ליד ה',58 מכיוון שהם אינם מובנים בלי להניח התערבות של ה'.59 ההואיל משה, לעומת זאת, מצביע על כך שלא רק נרטיב המספר משייך את הקשיית הלבבות לה', אלא גם ה' עצמו.
- המאירי מצטט דעה שמרחיבה את העמדה של ר' סעדיה ומציעה שהקשיית הלב מיוחסת לה' מכיוון שהוא זה שהציג את העקשנות של פרעה בפני העולם כולו.60
מעבר באמצע המכות – לשיטת הגישה של שד"ל, הקשיית הלב המתמשכת של פרעה נעשתה יותר ויותר לא מובנת ככל שהמכות נמשכו, ודבר זה מסביר את הייחוס לה' רק במכות המאוחרות יותר. הדעה המצוטטת בידי המאירי יכולה להסביר באופן דומה שהעקשנות של פרעה הפכה לידועה יותר בציבור ככל שהמכות נמשכו.
ים סוף – גישה זו נתקלת בקשיים בהסברת עידודו הפעיל לכאורה של ה' לפרעה לרדוף אחר בני ישראל בשמות י"ד:ב'-ד'.
מטרת התהליך הממושך – עמדה זו יכולה להסביר שהעובדה שלא כל המכות הובאו בו זמנית גרמה להשפעת העונש או לגמול החינוכי להיות מרביים.61
סיחון ועמי כנען – הווריאציות בשד"ל והדעה המצוטטת בידי המאירי יכולות להתאים כאן גם כן.
בני עלי ובני ישראל בתקופת אליהו וישעיהו – רלב"ג מציע שהפסוק בבני עלי אך מתייחס לה' כמקור הבלעדי של הכל, אבן כספי אומר את אותו הדבר על הפסוק אצל אליהו, וראב"ע מסביר באופן דומה בנוגע לישעיהו ס"ג:י"ז.
"אתה נותן יד לפושעים" – שערי תשובה תמיד נותרים פתוחים, כפי שמשתמע מהפסוקים ביחזקאל ובמקורות נוספים בתנ"ך.
העצמת בחירה חופשית
ה' חיזק את ההחלטיות של החוטאים בכדי להוות משקל נגד לפחד המכריע שלהם מעונש או מוות. על ידי כך שעשה זאת ה' וידא שהם ישמרו על הבחירה החופשית שלהם ויוכלו לחזור בתשובה באמת ולא להיכנע רק מתוך פחד.62
מבחן לקמוס או רחמים א-לוהיים
- R. Yosef Albo presents the strengthening of the sinners' hearts as a litmus test of the sincerity of their intentions64 and a means to prevent fraudulent repentance.
- In contrast, R. Yosef ibn Shushan views the entire process as a manifestation of Hashem's "kindness and mercy" in directing evildoers to genuine repentance.65
- Seforno charts somewhat of a middle ground in contending that although strengthening Paroh's heart insured his continued freedom of choice, the primary goal and hope was that at least the Egyptian people would repent sincerely.66
הסבר מחדש לשמות י':א'-ב' – This approach faces a significant challenge from the explicit objectives set forth in these verses of punishment and the Israelites recognizing Hashem. R. Yosef Albo, who understands the strengthening as a test, might explain that the verses are not presenting the goals but rather the resulting benefits if and when Paroh fails the test.67 In contrast, ספורנו reads into the text that punishing Paroh will lead to the repentance of his nation.68
איך הוקשה לב פרעה? R. Yosef Albo explains that Hashem strengthened Paroh's will by causing him to attribute the Plagues to natural phenomena.69 The other sources appear to understand that Hashem influenced Paroh's psyche in a more miraculous way.
מעבר באמצע המכות – Seforno explains that Hashem needed to bolster Paroh's resolve after the Plague of Boils because this was the first plague to afflict Paroh's body.70 Similarly, Maharal suggests that the second five plagues were more severe, as they came from the heavens, and this created the need for Hashem's active involvement.71
מטרת המכות והתהליך הממושך
- R. Yosef ibn Shushan emphasizes that the entire process was intended to be educational and rehabilitative rather than vengeful.72
- ספורנו distinguishes between the first nine plagues which were intended to motivate repentance and the Plague of the Firstborn and the drowning in Yam Suf which were punitive and "measure for measure."73
האם היו תוצאות חיוביות? This approach is unique in maintaining that Hashem expended considerable efforts to get Paroh and the Egyptians to repent. It must therefore wrestle with the question of whether these efforts bore any fruit, and why Hashem would do this while simultaneously announcing that Paroh was not going to change his path.
- Seforno attempts to address this question by positing that it was not really Paroh but the Egyptians who were the main focus of the educational process of the plagues. According to Seforno, even the drowning of the Egyptian army at Yam Suf was intended to motivate the repentance of the remainder of the Egyptian nation who remained in Egypt.
- פרקי דרבי אליעזר goes a great distance further and presents Paroh himself as a paradigm of repentance and as a proof for all-time of its redemptive powers ("תדע לך כח התשובה – בא וראה מפרעה מלך מצרים"). Pirkei DeRabbi Eliezer presents a fantastic account of Paroh surviving the drowning of his army at Yam Suf,74 becoming the king of Nineveh, and leading its ba'al teshuvah movement in the time of Yonah centuries later.75
סיחון – There are two different understandings of the circumstances of this case:
- Parallel to Paroh - R. Yosef Albo says that Hashem's command to Moshe to avoid clashes with the neighboring nations of Edom, Moav, and Ammon misled Sichon76 into believing that the Israelites were too weak to withstand his army.77 He further explains that this tactic was needed as a counterweight to the news of Hashem's miracles which had frightened Sichon. Thus, similar to the case of Paroh, Hashem's strengthening of Sichon's heart balanced the scales and provided him with freedom of choice.78 As the Torah, though, states explicitly that the goal of the strengthening was to enable Sichon's destruction,79 R. Albo adds that had Sichon not attacked, it would have taken much longer to conquer his land.80
- Contrast to Paroh - R. Yosef ibn Shushan contends that Sichon and Og were deserving of death as they were part of the seven Canaanite nations,81 and not because of their actions toward the Israelites. Thus, he argues that Hashem's strengthening of his will was merely the means to get Sichon out of his fortified city and facilitate his destruction,82 and is completely disconnected from the objectives of strengthening Paroh's will.
עמי כנען – R. Yosef Albo and R. Yosef ibn Shushan would likely explain in similar fashion to their understandings of the case of Sichon.83 ספורנו, though, posits that the original plan was for a bloodless conquest, with the Canaanites fleeing rather than being wiped out. It is unclear Seforno's position can be reconciled with יהושע י"א:כ'.
בני עלי ובני ישראל בתקופת אליהו וישעיהו – These verses are difficult for this approach, and it would have to maintain that these too are cases of insincere repentance.84
"אתה נותן יד לפושעים" – This position maintains that the Gates of Repentance not only always remain open, as per the verses in Yechezkel and other Biblical examples, but that Hashem levels the playing field to give sinners a fair chance.
אוניברסליות – While most commentators appear to be mainly concerned with the philosophical questions the story raises, Seforno goes out of his way to show that Hashem does not discriminate against non-Jews, and they also are granted the option of repentance. This is consistent with Seforno's general tendencies throughout his commentary – see ספורנו.85
