Historical Backdrop of Yeshayahu 1/1/he

הרקע ההיסטורי לישעיהו א'

הקדמה

נבואה בלתי מתוארכת

הפסוק הפותח את ספר ישעיהו מלמד כי ישעיהו ניבא בתקופות שלטונם של עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו.  עם זאת, מרבית הנבואות הבודדות בספר אינן מעודדות, מה שמותיר את הרקע ההיסטורי של כל אחת מהן לא וודאית. ישעיהו א 'הוא מקרה מעניין. מי מארבעת המלכים היה הקהל המיועד לתוכחה זו? האם העובדה שהנבואה פותחת את הספר מרמזת על כך שזו הייתה הנבואה הראשונה שהתקבלה ולכן יש לתארך אותה למלכותו של עוזיהו, או שמא הספר יהיה אטרונולוגי מכיוון שהוא נבואה מאוחרת בהרבה? אילו רמזים מספק הפרק שעשוי לאפשר לשחזר את עידן שהוא מדבר? האם החטאים שתוארו מתאימים למלכותו של מלך אחד יותר משני? האם תיאורי ההרס של ישעיהו תואמים את מה שאנחנו יודעים על עידן מסוים?

However, most of the individual prophecies in the book are undated, leaving the historical background of each of them uncertain. ישעיהו א' is a case in point. Which of the four kings was the intended audience of this rebuke? Does the fact that the prophecy opens the book suggest that it was the first prophecy received and that therefore it should be dated to the reign of Uzziyahu, or might the book be achronological with this being a much later prophecy? What clues does the chapter provide which might allow one to reconstruct the era of which it speaks? Do the sins described fit one king's reign more than another?  Do Yeshayahu's descriptions of destruction match what we know about a particular era?

סקירה של המלכים

To determine which era best corresponds to Yeshayahu's rebuke, a brief overview of the spiritual and political state during each reign might be helpful:

כדי לקבוע איזו עידן הכי מתאים לתוכחה של ישעיהו, סקירה קצרה של המדינה הרוחנית והפוליטית בכל שלטון עשויה להועיל:

• המצב הרוחני – גם מלכים וגם דברי הימים מעידים שעוזיהו, יותם, וחזקיהו היו מלכים צדיקים, ואילו אכז הלך בדרך האלילית של ממלכת ישראל, והרחיק לכת להקריב את בנו 1 וסגר את הדלתות לבית המקדש. אולם אפילו המלכים הצדיקים לא היו חופשיים מהאשמה, וכל אחד מאוציהו וחיזקיהו חטאו בתחום ההתנשאות. 3 בנוסף, נאמר לנו שלמרות התנהגותו הזקופה של יותם, העם לא הלך בדרכו .4 תיאורי תקופת המלכים לא אומרים דבר על התנהגותה של האומה בתחום הבינאישי, דבר שמקשה לדעת אם סגידה לה 'מלווה בצדק חברתי או לא (וההתנהגות הבין אישית של העם היא מוקד של הרבה של ישעיהו א').
• while Achaz followed in the idolatrous path of the Israelite kingdom, going so far as to sacrifice his son¹ and shut the doors to the Beit HaMikdash². Even the righteous kings, however, were not fault-free, and each of Uzziyahu and Chizkiyahu sinned in the area of arrogance.³ Additionally, we are told that despite Yotam's own upright behavior, the nation did not follow in his path.⁴ The descriptions of the kings' reigns say nothing of the nation's behavior in the interpersonal realm, making it difficult to know if worship of Hashem was accompanied by social justice or not (and the people's interpersonal behavior is a focus of much של ישעיהו א').
• במצב הפוליטי - בתחום הפוליטי, עוזיהו וגם יותם נהנו משגשוג וניצחונות על אויביהם, 5 ואילו אכז וחיזקיהו סבלו בידי פולשים זרים. אכז הותקף על ידי ארם, ישראל, אדום והפלשתים, וכתוצאה מכך הרס חלק גדול מהארץ. צ'יזקיהו שלט בתקופה סוערת עוד יותר, שכן עשרת השבטים הוגלו ויהודה עצמו הותקף על ידי סנטריב, והותיר את הממלכה בהריסות וירושלים צורה.

• המצב הפוליטי – In the political realm, both Uzziyahu and Yotam enjoyed prosperity and victories over their enemies,⁵ while Achaz and Chizkiyahu suffered at the hands of foreign invaders. Achaz was attacked by Aram, Israel, Edom, and the Philistines, resulting in the devastation of much of the country.  Chizkiyahu ruled in an even more tumultuous period, as the ten tribes were exiled and Yehuda itself was attacked by Sancheriv, leaving the kingdom in ruins and Yerushalayim besieged.

חטאים נגד א-להים ואדם

 

תרגם מ: עברית
1549/5000
ישעיהו נוזף בעם בכמה רבדים:

חטאים בין אדם לחברו - חלק ניכר מהפרק מתמקד בחטאים בתחום הבינאישי, שכן ישעיהו מגרה את האומה בגלל התעללותה באומללים, סטיות צדק ומנהיגים מושחתים. הוא קורא להם לתקן את דרכיהם: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט ... שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (פסוק י"ז), מביע כיצד עיר צדיקית פעם מתמלאת עכשיו ברוצחים (פסוק כ"א), ותוקפת חוסר הכנות של קציני המדינה: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים" (פסוק כ"ג).
חטאים נגד ה '- דברי ישעיהו ביחס למצבם הרוחני של העם אינם דו משמעיים. מצד אחד, קריאתו של ישעיהו בפסוקים י"א-י"ג ("לַמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם" וגו ') רומזת כי בעת התוכחה האומה סגדה להשם והביאה קרבנות .6 במקביל, כמה מפסוקים אחרים עולה כי העם פנה מהשם. הנביא מקונן: "וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי" (פסוק ב '), "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ ... יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" (פסוק ג'), ו"עָזְבוּ אֶת יוֹיָה "(פסוק ד '). אחרונה, "כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם" (פסוק כ"ט), פתוח לפרשנות, אך עשוי להתייחס לעבודת אלילים מתחת לעצים.
אף על פי שברור מכך שהאנשים שפנו אל ביהיהו א 'חטאו בתחום הבינאישי, לא ברור היכן הם עמדו במישור הדתי. האם הם סגדו לה 'או ​​לאלילים? כיצד ניתן ליישב את הדיוקנאות המנוגדים בפרק? לבסוף, תחת שלטונו חטא האומה באופן המתואר? 7Yeshayahu rebukes the people on multiple levels:

• חטאים בין אדם לחברו – Much of the chapter focuses on sins in the interpersonal realm, as Yeshayahu chastises the nation for its mistreatment of unfortunates, perversion of justice, and corrupt leaders.  He calls on them to correct their ways: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט...  שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (‎פסוק י"ז), bemoans how a once righteous city is now filled with murderers (פסוק כ"א), and attacks the dishonesty of the country's officers: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים" (פסוק כ"ג).

• חטאים נגד ה' – Yeshayahu's words regarding the people's spiritual state are ambiguous. On one hand, Yeshayahu's cry בפסוקים י"א-י"ג ("לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם" וגו') imply that, at the time of the rebuke, the nation was worshiping Hashem and bringing sacrifices.⁶   At the same time, several other verses suggest that the people had turned away from Hashem.  The prophet laments: "וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי" ‎(פסוק ב'), "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ... יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע"‎ (פסוק ג'), ו"עָזְבוּ אֶת י"י"‎ (פסוק ד'). תוכחה אחרונה, "כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם" ‎(פסוק כ"ט), is open to interpretation, but might refer to idol worship under trees. 

Although it is clear from this that the people addressed בישעיהו א' sinned in the interpersonal sphere, it is not clear where they stood on the religious plane.  Were they worshiping Hashem or idols?  How can the contrasting portraits in the chapter be reconciled?  Finally, under whose reign did the nation sin in the manner described?⁷

חורבן: בעבר או בעתיד?

דברי ישעיהו מתארים מדינה שממה והרוסה. עם זאת, כפי שהתיאורים השונים מנוסחים לעיתים בזמן ההווה או בעבר, ובמועדים אחרים בעתיד בעתיד, קשה לדעת אם ישעיהו מצביע על עונש שכבר קיבל, או מזהיר את האומה מפני ההרס שעתיד לבוא. בעתיד.
"עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תוֹסִיפוּ סָרָה" - האם מלת "עוֹד" מחוברת למלים שקדמו לה ("עַל מֶה תֻכּוּ") או למלים שבאו לאחריה ("תוֹסִיפוּ סָרָה")? האם הנביא מציע כי העם כבר הוכה ושאל מדוע הם ירצו להכות שוב, או שהוא מזהיר אותם כי הם יכו אם הם ימשיכו לסטות?
"אַרְצְכֶם שְׁמָמָה ... אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אוֹכְלִים אֹתָהּ" - נראה כי זה תיאור של השממה הנוכחית, שהרי ישעיהו מדבר בלשון הווה ("אוֹכְלִים"), המתאר את העיניים הקדמיות של העם שקורה לחזית "לְנֶגְדְּכֶם").
"וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם" - לעומת זאת, סעיף זה לוהק בעתיד: ציון תיוותר ("וְנוֹתְרָה") כסוכה בכרם.
"לוּלֵי י"י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ" - סוף סוף, פסוק זה חוזר לעבר, כמו שאומרים העם שהשם השאיר ("הוֹתִיר") להם שריד.
בהינתן התפשטות זו בין זמן עבר לעתיד, כיצד נוכל לקבוע במהלך תקופת מלכותו וישעיהו מתנבא? האם ניתן לפרש מחדש חלק מהמונחים הללו, ובכך להטיל את כל התיאור במתח זה או אחר? אילו מהם ניתן לקרוא באופן דקדוק באופן אחר?

Yeshayahu's words depict a desolate and destroyed country.  However, as the various descriptions are formulated at times in the present or past tense, and at other times in the future tense, it is hard to know if Yeshayahu is pointing to punishment already received, or warning the nation about the devastation destined to come in the future. 

• "עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה" – האם מלת "עוֹד" מחוברת למלים שקדמו לה ("עַל מֶה תֻכּוּ") או למלים שבאו לאחריה ("תּוֹסִיפוּ סָרָה")?  Is the prophet suggesting that the people have already been smitten and questioning why they would want to be hit yet again, or is he warning them that they will be struck if they continue to stray?
• "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה...  אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ" – This appears to be a description of the present desolation, שהרי ישעיהו מדבר בלשון הווה ("אֹכְלִים"), describing what is happening to the land right in front of the people's eyes ("לְנֶגְדְּכֶם").
• "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם" – This clause, on the other hand, is cast in the future: ציון תיוותר ("וְנוֹתְרָה") כסוכה בכרם.
• "לוּלֵי י"י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ " – Finally, this verse reverts back to the past, as the people say that Hashem השאיר ("הוֹתִיר") להם שריד.

Given this vacillation between past and future tenses, how can we determine during and about whose reign Yeshayahu is prophesying?  Might some of these terms be reinterpreted, thereby casting the entire description in one tense or the other? Which ones can grammatically be read in another way?

¹ ראו מלכים ב׳ ט״ז:ג׳, "וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ", שמרמז שהוא שרף את בנו כחלק מפולחן של עבודה זרה. להרחבה לגבי פולחן זה, עיינו נתינת זרע למולך.

² ראו דברי הימים ב׳ כ״ח:כ"ד.

³ עוזיה, כאשר "גָּבַהּ לִבּוֹ", ביקש לתפקד ככוהן ונענש בצרעת (דברי הימים ב׳ כ״ו:ט"ז-כ״א). גם חזקיהו חטא ביהירות שגרם "קֶצֶף", אך היכנעותו להקב"ה הצילה אותו מעונש (דברי הימים ב' ל"ב:כ"ד-כ"ו).

⁴ דברי הימים ב׳ כ״ז:ב׳ אומר: "עוֹד הָעָם מַשְׁחִיתִים", אך אינו מפרט את טיב חטאיהם.

⁵ ראו דברי הימים ב' כ"ו:א'-כ"א ודברי הימים ב' כ"ז:א'-ז'.

⁶ אלה נדחו ככל הנראה רק מכיוון שלוו במעשי עוולה אחרים.

⁷ במבט ראשון, בהתחשב ברשימת החטאים הארוכה, ניתן להסיק כי ישעיהו כנראה דיבר עם דור אחז, שהיה המלך הרשע היחיד מביניהם. עם זאת, מבט מקרוב גורם להתפלאות, שכן ישעיהו מתמקד יותר במחלות חברתיות מאשר בעבודה זרה, והוא מרמז כי העם לא עזב לחלוטין את ה' או את המקדש (כפי שעשה אחז).