Historical Backdrop of Yeshayahu 1/1/he
הרקע ההיסטורי לישעיהו א'
הקדמה
נבואה בלתי מתוארכת
הפסוק הפותח את ספר ישעיהו מלמד כי ישעיהו ניבא בתקופות שלטונם של עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו. עם זאת, הטקסט לרוב אינו מזכיר את התאריכים המדויקים של הנבואות, כך שהרקע ההיסטורי של הנבואות איננו ברור. דוגמה מובהקת לזה ניתן למצוא בישעיהו א' . מי מארבעת המלכים היה קהל היעד של תוכחה זו? האם ניתן להניח שהנבואות מסודרות לפי סדר כרונולוגי, כך שהנבואה הראשונה בספר היא מתקופת המלך עוזיהו? או שמא ייתכן שהנבואות אינן מסודרות לפי סדר כרונולוגי, ופרק א' הוא אולי נבואה מאוחרת? אילו רמזים בטקסט עוזרים לנו לתארך את הנבואה? האם החטאים שמוזכרים מזוהים במיוחד עם תקופת המלוכה של אחד המלכים? האם תיאורי החורבן של ישעיהו מתאימים לתקופה ספציפית?
סקירה של המלכים
סקירה קצרה של המצב הרוחני והפוליטי בתקופות השונות יכולה לעזור לנו להבין לאיזו תקופה התוכחה של ישעיהו מתאימה:
- המצב הרוחני – גם מלכים וגם דברי הימים מעידים שעוזיהו, יותם, וחזקיהו היו מלכים צדיקים, ואילו אחז השתתף בעבודת האלילים שהייתה נפוצה בממלכת ישראל ואף הקריב את בנו במסגרת פולחן עבודה זרה.1 וסגר את דלתות בית המקדש.2 אולם אפילו המלכים הצדיקים לא היו חפים מחטאים, ועוזיה וחזקיהו חטאו ביהירות.3 כמו כן, כתוב שלמרות התנהלות הישרה של יותם, העם לא הלך בדרכו.4 תיאורי תקופת שלטון המלכים לא מתייחסים להתנהגות של העם בתחום הבין אישי, כך שקשה לנו לדעת עם עבודת ה' לוותה בשאיפה לצדק חברתי (ומצוות בין אדם לחברו מהווים מוקד של הרבה מישעיהו א').
- במצב הפוליטי - בתחום הפוליטי, עוזיהו וגם יותם נהנו משגשוג וניצחונות על אויביהם, 5 ואילו אכז וחיזקיהו סבלו בידי פולשים זרים. אכז הותקף על ידי ארם, ישראל, אדום והפלשתים, וכתוצאה מכך הרס חלק גדול מהארץ. צ'יזקיהו שלט בתקופה סוערת עוד יותר, שכן עשרת השבטים הוגלו ויהודה עצמו הותקף על ידי סנטריב, והותיר את הממלכה בהריסות וירושלים צורה.
- המצב הפוליטי – In the political realm, both Uzziyahu and Yotam enjoyed prosperity and victories over their enemies,5 while Achaz and Chizkiyahu suffered at the hands of foreign invaders. Achaz was attacked by Aram, Israel, Edom, and the Philistines, resulting in the devastation of much of the country. Chizkiyahu ruled in an even more tumultuous period, as the ten tribes were exiled and Yehuda itself was attacked by Sancheriv, leaving the kingdom in ruins and Yerushalayim besieged.
חטאים נגד א-להים ואדם
תרגם מ: עברית
1549/5000
ישעיהו נוזף בעם בכמה רבדים:
חטאים בין אדם לחברו - חלק ניכר מהפרק מתמקד בחטאים בתחום הבינאישי, שכן ישעיהו מגרה את האומה בגלל התעללותה באומללים, סטיות צדק ומנהיגים מושחתים. הוא קורא להם לתקן את דרכיהם: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט ... שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (פסוק י"ז), מביע כיצד עיר צדיקית פעם מתמלאת עכשיו ברוצחים (פסוק כ"א), ותוקפת חוסר הכנות של קציני המדינה: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים" (פסוק כ"ג).
חטאים נגד ה '- דברי ישעיהו ביחס למצבם הרוחני של העם אינם דו משמעיים. מצד אחד, קריאתו של ישעיהו בפסוקים י"א-י"ג ("לַמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם" וגו ') רומזת כי בעת התוכחה האומה סגדה להשם והביאה קרבנות .6 במקביל, כמה מפסוקים אחרים עולה כי העם פנה מהשם. הנביא מקונן: "וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי" (פסוק ב '), "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ ... יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" (פסוק ג'), ו"עָזְבוּ אֶת יוֹיָה "(פסוק ד '). אחרונה, "כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם" (פסוק כ"ט), פתוח לפרשנות, אך עשוי להתייחס לעבודת אלילים מתחת לעצים.
אף על פי שברור מכך שהאנשים שפנו אל ביהיהו א 'חטאו בתחום הבינאישי, לא ברור היכן הם עמדו במישור הדתי. האם הם סגדו לה 'או לאלילים? כיצד ניתן ליישב את הדיוקנאות המנוגדים בפרק? לבסוף, תחת שלטונו חטא האומה באופן המתואר? 7Yeshayahu rebukes the people on multiple levels:
- חטאים בין אדם לחברו – Much of the chapter focuses on sins in the interpersonal realm, as Yeshayahu chastises the nation for its mistreatment of unfortunates, perversion of justice, and corrupt leaders. He calls on them to correct their ways: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט... שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (פסוק י"ז), bemoans how a once righteous city is now filled with murderers (פסוק כ"א), and attacks the dishonesty of the country's officers: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים" (פסוק כ"ג).
- חטאים נגד ה' – Yeshayahu's words regarding the people's spiritual state are ambiguous. On one hand, Yeshayahu's cry בפסוקים י"א-י"ג ("לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם" וגו') imply that, at the time of the rebuke, the nation was worshiping Hashem and bringing sacrifices.6 At the same time, several other verses suggest that the people had turned away from Hashem. The prophet laments: "וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי" (פסוק ב'), "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ... יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע" (פסוק ג'), ו"עָזְבוּ אֶת י"י" (פסוק ד'). תוכחה אחרונה, "כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם" (פסוק כ"ט), is open to interpretation, but might refer to idol worship under trees.
Although it is clear from this that the people addressed בישעיהו א' sinned in the interpersonal sphere, it is not clear where they stood on the religious plane. Were they worshiping Hashem or idols? How can the contrasting portraits in the chapter be reconciled? Finally, under whose reign did the nation sin in the manner described?7
חורבן: בעבר או בעתיד?
דברי ישעיהו מתארים מדינה שממה והרוסה. עם זאת, כפי שהתיאורים השונים מנוסחים לעיתים בזמן ההווה או בעבר, ובמועדים אחרים בעתיד בעתיד, קשה לדעת אם ישעיהו מצביע על עונש שכבר קיבל, או מזהיר את האומה מפני ההרס שעתיד לבוא. בעתיד.
"עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תוֹסִיפוּ סָרָה" - האם מלת "עוֹד" מחוברת למלים שקדמו לה ("עַל מֶה תֻכּוּ") או למלים שבאו לאחריה ("תוֹסִיפוּ סָרָה")? האם הנביא מציע כי העם כבר הוכה ושאל מדוע הם ירצו להכות שוב, או שהוא מזהיר אותם כי הם יכו אם הם ימשיכו לסטות?
"אַרְצְכֶם שְׁמָמָה ... אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אוֹכְלִים אֹתָהּ" - נראה כי זה תיאור של השממה הנוכחית, שהרי ישעיהו מדבר בלשון הווה ("אוֹכְלִים"), המתאר את העיניים הקדמיות של העם שקורה לחזית "לְנֶגְדְּכֶם").
"וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם" - לעומת זאת, סעיף זה לוהק בעתיד: ציון תיוותר ("וְנוֹתְרָה") כסוכה בכרם.
"לוּלֵי י"י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ" - סוף סוף, פסוק זה חוזר לעבר, כמו שאומרים העם שהשם השאיר ("הוֹתִיר") להם שריד.
בהינתן התפשטות זו בין זמן עבר לעתיד, כיצד נוכל לקבוע במהלך תקופת מלכותו וישעיהו מתנבא? האם ניתן לפרש מחדש חלק מהמונחים הללו, ובכך להטיל את כל התיאור במתח זה או אחר? אילו מהם ניתן לקרוא באופן דקדוק באופן אחר?
Yeshayahu's words depict a desolate and destroyed country. However, as the various descriptions are formulated at times in the present or past tense, and at other times in the future tense, it is hard to know if Yeshayahu is pointing to punishment already received, or warning the nation about the devastation destined to come in the future.
- "עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה" – האם מלת "עוֹד" מחוברת למלים שקדמו לה ("עַל מֶה תֻכּוּ") או למלים שבאו לאחריה ("תּוֹסִיפוּ סָרָה")? Is the prophet suggesting that the people have already been smitten and questioning why they would want to be hit yet again, or is he warning them that they will be struck if they continue to stray?
- "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה... אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ" – This appears to be a description of the present desolation, שהרי ישעיהו מדבר בלשון הווה ("אֹכְלִים"), describing what is happening to the land right in front of the people's eyes ("לְנֶגְדְּכֶם").
- "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם" – This clause, on the other hand, is cast in the future: ציון תיוותר ("וְנוֹתְרָה") כסוכה בכרם.
- "לוּלֵי י"י צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ " – Finally, this verse reverts back to the past, as the people say that Hashem השאיר ("הוֹתִיר") להם שריד.
Given this vacillation between past and future tenses, how can we determine during and about whose reign Yeshayahu is prophesying? Might some of these terms be reinterpreted, thereby casting the entire description in one tense or the other? Which ones can grammatically be read in another way?
