הרקע ההיסטורי לישעיהו מ'

הקדמה

נחמה למי?

קריאת ה', "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיהו מ'), פותחת את אחת מנבואות הנחמה הכי מפורסמות בספר ישעיהו.¹ הנביא פונה לירושלים ואומר לה שחטאיה נסלחים וכי "נִרְצָה עֲוֺנָהּ".

נבואה זו נקראת בכל שנה בשבת שלאחר ט' באב, והיא משמשת לנחמת העם לאחר האבל על חורבן המקדש.² אך מה הייתה המשמעות של הנבואה לקהל הייעד המקורי שלה? האם ישעיהו באמת התכוון לנחם את בני דורנו הנוכחי, אלה שעדיין בגלות לאחר חורבן בית שני? או, אולי, הוא דיבר בכלל על שיבת העם מגלות בבל? בכל אופן, מדוע כל זה היה רלוונטי עבור בני דורו של ישעיהו, אשר חיו למעלה ממאה שנה לפני חורבן בית ראשון? האם יש אפשרויות נוספות בהבנת תוכן דברי ישעיהו?

הגאולה בפתח

בכללותם, בפסוקים א'-י"א מודיע הנביא לעם על הגאולה הקרובה. עם זאת, כמה מהתיאורים שמציג הנביא דורשים פרשנות:

• "פַּנּוּ דֶּרֶךְ י"י" – האם הצהרה זו מרמזת על כך שה' חוזר ביחד עם העם מהגלות, או שמא יש להבין זאת בפשטות כביטוי להתגלות א-לוהית?
• "כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכׇל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ" – האם התיאור הזה אמור להתפרש כפשוטו? האם ישעיהו ניבא שתופעות על-טבעיות ילוו את הגאולה?
• "כׇּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכׇל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה" – מי נמשל לדשא נבול, ומה משמעות המילה "חַסְדּוֹ" בהקשר זה? איך המשפט "וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" המסיים את הפסוק מתייחס לדימויים האלה? האם נועד הבשר היבש להוות ניגוד לדבר ה', או שמא הוא מהווה עדות להתגשמותו?
• ה' כגיבור מלחמה וה' כרועה – פסוק י' מתאר את ה' כמתגלה בזרוע נטויה, בעוד שפסוק י"א מציירו כרועה המקבץ את עדרו. מהי המשמעות של כל דימוי?

כוחו העצום של הקב"ה

נראה כי פסוקים י"ב-כ"ו משנים את המיקוד של הנבואה ולא מדברים יותר על גאולה, אלא על כל-יכולתו של ה'. החלק הראשון של הקטע (י"ב-י"ז) מדגיש את תפקידו של ה' כיוצר וכיודע-כל ומדגיש פעמיים כיצד אומות אחרות ניגפות בפניו. החלק השני (י"ח-כ"ו) פונה ללעוג לעבודה זרה, ומדגיש כי אף אחד מהאלילים אינו יכול להדמות לה'.

• רלוונטיות – איזה מסר מתכוון הנביא להעביר באמצעות תיאורי כוחו של ה'? כיצד הם משמשים כדי לנחם את העם? באיזה אופן הם קשורים לתיאורי הגעתו של ה' בחלקו הראשון של הפרק?
• תיאור עבודה זרה: אזהרה או נחמה? – מדוע הנביא מדבר פתאום על עבודה זרה? האם ניתן להבין מדבריו כי הקהל שלו עדיין סוגד לאלים אחרים ולכן הוא נדרש לקרוא להם להימנע מפולחן כזה, או שהוא פשוט מנגיד את חולשתם של האלילים עם כוחו של ה'?
• "וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה" – פסוק זה (ט"ז) אינו מתקשר לכאורה לפסוקים שלצדו. כיצד העובדה שללבנון חסר חומרים להכנת קורבן קשורה לעוצמתו של ה' ולחוסר חשיבותם של שאר העמים?

אומה מפקפקת

החלק האחרון של הפרק (פסוקים כ"ז-ל"א) שב ומדבר על העם ומצוקתו. הקטע נפתח בתלונה של ישראל, "נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵי"י וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר" ומסתיים בעידוד שה' מסוגל לתמוך בחלשים ולמוטט את החזקים.

• ישראל מול ירושלים – בניגוד לתחילת הפרק שבו פנתה הנבואה אל "יְרוּשָׁלַ‍ִם", קטע זה מדבר על "יַעֲקֹב" ו"יִשְׂרָאֵל". האם יש משמעות לשינוי זה?
• "נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵי"י" – מה מביא את העם לערער על השגחתו של ה' ולהניח שהוא אינו מודע למעשיהם כדי לעשות צדק?
• "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ" – מי הם החלשים שיהפכו להיות עוצמתיים, ומיהם ה"נְעָרִים" וה"בַּחוּרִים" אשר ייכשלו ויפלו?

¹ הגבולות המדויקים של הנבואה הם דו משמעיים שכן הנביא אינו מסמן את תחילתה או סיומה של כל יחידה. רוב המפרשים הקלאסיים אינם מדברים על הנושא, ולכן קשה לדעת אם הם מניחים שהפרק מורכב רק מנבואה אחת, מספר נבואות קטנות, או שמא הוא מהווה רק חלק אחד מיחידה גדולה יותר. הדיון כאן רואה בפרק כולו נבואה אחת, מתוך הכרה בכך שאפשר לחלוק על הבנה זו.

² ההפטרה מסתיימת בפסוק כ"ו. אולם הדיון כאן רואה את הפרק כולו כנבואה אחת.