Historical Backdrop of Yeshayahu 40/5

EN/HEע/E

Historical Backdrop of Yeshayahu 40

Sources

Yeshayahu 40ישעיהו מ׳

(1) Comfort ye, comfort ye My people, Saith your God. (2) Bid Jerusalem take heart, And proclaim unto her, That her time of service is accomplished, That her guilt is paid off; That she hath received of the Lord's hand Double for all her sins. (3) Hark! one calleth: 'Clear ye in the wilderness the way of the Lord, Make plain in the desert A highway for our God. (4) Every valley shall be lifted up, And every mountain and hill shall be made low; And the rugged shall be made level, And the rough places a plain; (5) And the glory of the Lord shall be revealed, And all flesh shall see it together; For the mouth of the Lord hath spoken it.' (6) Hark! one saith: 'Proclaim!' And he saith: 'What shall I proclaim?' 'All flesh is grass, And all the goodliness thereof is as the flower of the field; (7) The grass withereth, the flower fadeth; Because the breath of the Lord bloweth upon it— Surely the people is grass. (8) The grass withereth, the flower fadeth; But the word of our God shall stand for ever.' (9) O thou that tellest good tidings to Zion, Get thee up into the high mountain; O thou that tellest good tidings to Jerusalem, Lift up thy voice with strength; Lift it up, be not afraid; Say unto the cities of Judah: 'Behold your God! ' (10) Behold, the Lord God will come as a Mighty One, And His arm will rule for Him; Behold, His reward is with Him, And His recompense before Him. (11) Even as a shepherd that feedeth his flock, That gathereth the lambs in his arm, And carrieth them in his bosom, And gently leadeth those that give suck. (12) Who hath measured the waters in the hollow of his hand, And meted out heaven with the span, And comprehended the dust of the earth in a measure, And weighed the mountains in scales, And the hills in a balance? (13) Who hath meted out the spirit of the Lord? Or who was His counsellor that he might instruct Him? (14) With whom took He counsel, and who instructed Him, And taught Him in the path of right, And taught Him knowledge, And made Him to know the way of discernment? (15) Behold, the nations are as a drop of a bucket, And are counted as the small dust of the balance; Behold the isles are as a mote in weight. (16) And Lebanon is not sufficient fuel, Nor the beasts thereof sufficient for burnt-offerings. (17) All the nations are as nothing before Him; They are accounted by Him as things of nought, and vanity. (18) To whom then will ye liken God? Or what likeness will ye compare unto Him? (19) The image perchance, which the craftsman hath melted, And the goldsmith spread over with gold, The silversmith casting silver chains? (20) A holm-oak is set apart, He chooseth a tree that will not rot; He seeketh unto him a cunning craftsman To set up an image, that shall not be moved. (21) Know ye not? hear ye not? Hath it not been told you from the beginning? Have ye not understood the foundations of the earth? (22) It is He that sitteth above the circle of the earth, And the inhabitants thereof are as grasshoppers; That stretcheth out the heavens as a curtain, And spreadeth them out as a tent to dwell in; (23) That bringeth princes to nothing; He maketh the judges of the earth as a thing of nought. (24) Scarce are they planted, Scarce are they sown, Scarce hath their stock taken root in the earth; When He bloweth upon them, they wither, And the whirlwind taketh them away as stubble. (25) To whom then will ye liken Me, that I should be equal? Saith the Holy One. (26) Lift up your eyes on high, And see: who hath created these? He that bringeth out their host by number, He calleth them all by name; By the greatness of His might, and for that He is strong in power, Not one faileth. (27) Why sayest thou, O Jacob, And speakest, O Israel: 'My way is hid from the Lord, And my right is passed over from my God'? (28) Hast thou not known? hast thou not heard That the everlasting God, the Lord, The Creator of the ends of the earth, Fainteth not, neither is weary? His discernment is past searching out. (29) He giveth power to the faint; And to him that hath no might He increaseth strength. (30) Even the youths shall faint and be weary, And the young men shall utterly fall; (31) But they that wait for the Lord shall renew their strength; They shall mount up with wings as eagles; They shall run, and not be weary; They shall walk, and not faint.

(א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. (ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ‍ִם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד י"י כִּפְלַיִם בְּכׇל חַטֹּאתֶיהָ. (ג) קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ י"י יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ. (ד) כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכׇל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. (ה) וְנִגְלָה כְּבוֹד י"י וְרָאוּ כׇל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי י"י דִּבֵּר. (ו) קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כׇּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכׇל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. (ז) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ י"י נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם. (ח) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. (ט) עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ‍ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם. (י) הִנֵּה אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. (יא) כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל. (יב) מִי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם. (יג) מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ י"י וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ. (יד) אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ. (טו) הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל. (טז) וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה. (יז) כׇּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. (יח) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ. (יט) הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף. (כ) הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. (כא) הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינוֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ. (כב) הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. (כג) הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה. (כד) אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם. (כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ. (כו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר. (כז) לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵי"י וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר. (כח) הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם י"י בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ. (כט) נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עׇצְמָה יַרְבֶּה. (ל) וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. (לא) וְקוֹיֵ י"י יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.

Ibn Ezra Yeshayahu 40:1, 3, 11, 25, 27, 31אבן עזרא ישעיהו מ׳:א', ג', י"א, כ"ה, כ"ז, ל"א

(1) This chapter has been placed here for the following reason: in the preceding chapter it is predicted that all the treasures of the King, and even his sons, will be carried away to Babylon; this sad prediction is properly followed by the words of comfort. These first comforting promises, with which the second part of the book of Isaiah begins, refer, as R. Moses Hakkohen believes, to the restoration of the temple by Zerubbabel; according to my opinion to the coming redemption from our present exile; prophecies concerning the Babylonian exile are introduced only as an illustration, showing how Cyrus, who allowed the captive Jews to return to Jerusalem, …. About the last section of the book there is no doubt, that it refers to a period yet to come, as I shall explain.—It must be borne in mind, that the opinion of the orthodox, that the book of Samuel was written by Samuel, is correct as regards the first part, till the words And Samuel died (1 Sam. 25:1); this remark is confirmed by the fact that the book of Chronicles contains the names (of the descendants of David) in genealogical order down to Zerubbabel.—The words Kings shall see and arise, princes and shall worship (49:7) support this view, though they might also be explained as follows: Kings and princes will arise, etc., when they hear the name of the prophet, even after his death. The reader will adopt the opinion which recommends itself most to his judgment. Comfort, etc. God addresses His prophet or the chiefs of the people. The repetition of the words Comfort ye is to indicate, that the comfort is to be administered immediately or repeatedly. (3) The voice of him that crieth, of him, that brings the good tidings. Prepare ye, etc. These words are addressed to all nations. The way of the Lord. The way of those that have been in exile and return to the holy mountain. Make straight, etc. Repetition of the same idea. (11) And carry them in his bosom. Namely those that cannot walk. עלות Those that are with young. The word is derived from עלה to go up. ינהל He shall gently lead.—God will bring together those that are in exile, and heal those that are suffering. (25) To whom then will you liken me, etc. The prophet addresses the idolatrous people, saying, Are there men more honoured by you than princes and judges? and yet you see that God destroys them in a moment. ואשוה That I be equal to him. The holy. God is too holy to be compared with one of His creatures, much less with the products of His creatures. (27) My way is hid from the Lord, that is, He does not see what I am doing. The same idea is contained in the words which follow: And my judgment passeth away from my God, that is, He will not judge me according to my way. (31) יחליפו כח Shall renew their strength. Before one power is exhausted, the other is prepared for them by the Almighty. Comp. if it be cut down, (יחליף) it will sprout again (Job. 14:7). In Arabic this word has a similar meaning. אבר Wing. Comp. Ps. 55:7.—The sense of the whole verse seems to be this: The Israelites that trusted in the Almighty will be strengthened by Him, and He will bring them back to Jerusalem; the Babylonians, who are now mighty, will be weakened.

(א) נחמו נחמו עמי – נדבקה זאת הפרשה בעבור שהזכיר למעלה כי כל אוצרות המלך גם בניו יגלו לבבל, על כן אחרי זאת הנחמות. ואלה הנחמות הראשונות מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן על בית שני, ולפי דעתי הכל על גלותינו, רק יש בתוך הספר דברי גלות בבל לזכר, כי כורש ששלח הגולה, ואולם באחרית הספר דברים הם לעתיד כאשר אפרש, ודע כי מעתיקי המצות ז״ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת עד וימת שמואל (שמואל א כ״ה:א׳), והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לבני זרובבל, והעד מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו (מ״ט:ז׳), ויש להשיב כאשר ישמעו שם הנביא, ואם איננו, והמשכיל יבין. ומלת נחמו דברי השם לנביאו או לגדולי העם וטעם פעמים דרך מהירות או רגע אחרי רגע. (ג) קול קורא – הם המבשרים. פנו – יאמר לכל גוי. דרך יי – הטעם אלה שהיו בגלות שישובו להר הקודש וזהו דרך יי. ישרו – הטעם כפול. (יא) עדרו ירעה כרועה. ובחיקו ישא – מי שלא יוכל ללכת. עלות, הם ההרות – שיעלו עליהם הזכרים. ינהלם, בלט – וזה הטעם שהשם יקבץ בני הגולה ויחבוש הנשברים. (כה) ואל וגו׳, הטעם – יאמר לעובדי הפסל, היש בבני אדם בעיניכם נכבדים מהרוזנים והשופטים, הלא תראו שהשם ישמידם כרגע. ואשוה – אהיה שוה עמו וטעם קדוש, כי השם קדוש מהשתוות עם אחד ממעשיו, אף כי עם מעשה ממעשיו. (כז) למה, נסתרה דרכי – אין השם רואה מה אני עושה, וככה משפטי יעבור, והטעם יעבור ממני משפטי, ולא ישפטני על דרכי.  (לא) וקוי יי יחליפו – קודם תום הכח הראשון, יבא כח אחר מהשם להם, וכמוהו אם יכרת ועוד יחליף (איוב י״ד:ז׳), וזאת הלשון קרובה בלשון קדר. יעלו אבר – כמו כנף מי יתן לי אבר (תהלים נ״ה:ז׳) ויתכן היות זה הטעם, כי ישראל שקוו, השם הוא יחזיקם וישיבם אל ירושלם, והבבליים שהם גבורים יחלשו.

Radak Yeshayahu 40רד״ק ישעיהו מ׳

(א) נחמו נחמו – כל אלה הנחמות עתידה לימות המשיח והכפל לחזק, תרגם יונתן נבייא אתנביאו תנחומין על עמי אמר אלהכון, נחמו, וכן דברו כמו שפירשנו בפסוק חזקו ידים רפות, דברו, צבאה, זמנה, וכן הלא צבא לאנוש עלי הארץ, ופירוש כי מלאה כי השלימה שם זמנה רוצה לומר זמן שהיה לה להיות בגלות, ויונתן תרגם ארי עתידה דתתמלי מעם גלותהא, תרגם צבאה כמשמעה מן לצבא צבא. (ב) כי לקחה מיד ה׳ כפלים בכל חטאתיה – הכפל יוכל להיות פעמים שתים או יותר כמו ותכפל חרב שלישיתה ר״ל שלש פעמים תכפל, ובאמרו כפלים ר״ל שתים והוא אומר על שתי גליות שגלו ישראל גלות בבל וזה הגלות ולמה היה זה בעבור כל חטאתיה, והחכם ר׳ אברהם א״ע פי׳ כפלים מצרות שלקח כל גוי, ואאז״ל פירש כפלים עונותיהם ועונות אבותיהם כמו שאמר ירמיהו הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. ויונתן תרגם ארי קבלת כס תנחומין מן קדם ה׳ כאלו לקח על חד תרין בכל חטאתהא. (ג) קול קורא – כאלו קול קורא, וטעם פנו ישרו כי ימצאו במדבר ובערבה דרך סלולה כאלו פנו וישרו אותה להם בני אדם, וטעם לאלהינו כי הוא מנהיג זה העם היוצא מהגלות. (ד) כל גיא – כל זה דרך משל כי העליה בהרים והירידה תיגע הולכי דרכים והם לא ייגעו ולא ייעפו והעקוב הוא הדרך המעוות. (ה) ונגלה – אז כשיצאו מהגלות ביד רמה וימצאו אפי׳ במדבר מים וכל צרכם כמו שאמר לא ירעבו ולא יצמאו אז יגלה כבוד ה׳ לעיני כל העמים. וראו כל בשר – ידעו כל בני אדם כי פי ה׳ דבר כלומר ידעו אז כי הנחמות האלה שדברו הנביאים על פי ה׳ דברו מה שדברו כשיראו שיתקיימו הנבואות, וראו, ענין ידיעה והבנה, ר״ל ראית הלב כמו ולבי ראה הרבה והדומים לו. (ו) קול אומר קרא – כאלו קול קורא, או פירושו קול נבואה קורא לנביא קרא, ואמר הנביא מה אקרא ויאמר לו הקול קרא ואמור כי כל הבשר חציר, ר״ל על הגוים שיבאו עם גוג ומגוג שימותו רובם ומה שאמר כל הבשר הוא דרך הפלגה כמו וכל הארץ באו מצרימה והדומים לו, ומש״א וכל חסדו אפילו עשו חסדים הרבה לא יזכרו להם כי עונותיהם רבים, ועוד שהרעו לישראל ויקבלו ענשם, והמשילם לחציר ולציץ השדה שהם יבשים במהרה והציץ נופל גם כן ברוח הנושבת. (י )שכרו – שיתן לבוטחים בו בגלות. ופעלתו – שכר פעלה לפעלי אמת והנה היא פעלתו ופעלתם, וכן נסכתי מלכי, מלכי מקדם בבית תפלתי שמעתי את תפלתיך והדומים להם, וחסרון שכר מפעלתו כמו לא תלין פעלת שכיר ר״ל שכר פעלת שכיר. (יב) מי מדד – אמר לא יתמהו הגוים אם אוציא ישראל מעבדותם שעמדו ברשותם כמה שנים כי מי שברא העולם מאין יכול לעשות זה לפיכך אמר מי מדד בשעלו מים, ופירוש שעלו אגרופו, והוא עד״מ כי אין לו יד ואגרוף יתברך ויתברך... (טו) הן גוים – ואחר שכל זה עשה מאין עוזר ומאין מלמד איך יוכלו הגוים למונעו מהוציא ישראל מתוכם, והלא כולם הן לפניו כמו הטפה מדלי שהוא דבר מועט כנגד מי הדלי, וזכר הדלי לפי שהטיפה נופלת מהדלי כששואבין. (טז) ולבנון – לגוים שחושבים עלי ואומרים שאין לי יכולת להוציא ישראל מידם לא יכופר להם בשום עולה שיקריבו לפני אחר שיראו שאוציאם ויתחרטו במה שאמרו, כל עצי הלבנון להדליק אש וכל חית הלבנון לשרפה לעולה לפני לא יספיקו להם, ומה שאמר לבנון דבר על ההוה לפי שהוא יער בארץ ישראל. (יז) כל הגוים מאפס – פחות מאפס על דרך המה מהבל יחד. (יח) ואל מי – אתה חושבים כי כמו שהאלוהות שלכם אין בהם כח להציל כך הוא האל חלילה שתדמו או תערכו אותם לו כי הפסל שאתם עושים אלוה מעשה ידי אדם הוא. (כא) הלא תדעו – אמר כנגד עובדי הפסל איך תוכלו לטעות בזה ולעבוד הפסל וכי הוא אדון העולם הלא תדעו מדעתכם מי הוא אדון העולם ואם לא תדעו זה מדעתכם הלא תשמעו ממה שקוראים בספרים ואם לא זה וזה הלא הגד מראש לכם והיא הקבלה לא שמעתם דרך קבלה שהיא מראש מימים קדמונים כי באלה השלש ידע האדם או יבין מעצמו או ילמד ממי שילמדהו או ישמע מן המגידים דרך קבלה... (כז) למה תאמר יעקב – אומר כנגד ישראל שהם בגלות למה תאמר זה כי בעבור אורך הגלות תאמר כי נסתרה דרכך מה׳ ולא ישגיח עליך ועל צרות הגלות שאתה סובל. דרכי – ר״ל עניני שאני בו, וכן מדוע דרך רשעים צלחה והדומים לו רבים. משפטי יעבור – משפטי ודיני שהיה לו לריב עם הרשעים העובדים בי יעבור ממנו ולא יהיה לפניו לזכרון כי איננו חושש בו ולמה תאמר זה. (כח) הלא ידעת – מדרך השכל מדעתך. אם לא שמעת – ממלמד ומורה. כי אלהי עולם ה׳ – אלהי שופט כמו עד שאלהים יבא דבר שניהם, וכן כל אלהים שהוא על האל יתברך ר״ל שופט העולם ומשגיח בו ושופט כל א׳ לפי מה שהוא אלא שאין אנחנו משיגים דעת משפטו בכל מקום לפיכך אמר איך תחשוב כי לא ישגיח עליך והוא משגיח על כל העולם כלו כי הוא בראו וכיון שמעשה ידיו הוא באמת משגיח עליו ואחר שהוא שופט העולם באמת יקח משפטך מן העובדים בך, ומה שאמר בורא קצות הארץ להודיע שברא הארץ עגולה באמצע הגלגלים המקיפים סביבותיה והיא כנקודה בתוך העגולה והקב״ה מעמידה בכחו באמצע בלי שום סמיכה כמו שנאמר תולה ארץ על בלימה ואין אחת מקצותיה נוטה לאחת משש הפאות אלא כולה באמצע מכל צד ומכל קצה זהו שאמר בורא קצות הארץ, ואם תאמרו הנה כי הוא אלהי עולם וברא אותו ומשגיח עליו אבל לא יוכל בכל עת לשפוט כי ייגע לפעמים וילאה לפיכך אמר לא ייעף ולא ייגע שהרי אתם רואה כי הוא מסבב הגלגלים והם סובבים סבוב שאין לו הפסק וזה בכח מסבב שאין הפסק לכחו ולפיכך אין הפסקה לסבוב הגלגלים שהם סובבים בכח שאין לו הפסק אם כן אתה רואה כי לא ייעף ולא ייגע אם כן אינו מצד לאות ויגיעה כאשר אינו עושה משפט ברשעים המעבידים ישראל, ואם תאמר מאחר שברא העולם ומעמידו בכחו הגדול ומשגיח בו ושופטו והכח בידו לשפוט בכל עת ואין לכחו הפסק למה ראה זה הזמן הארוך בצרת ישראל בגלות ולא יושיעם מצרתם ולא יעשה משפט ברשעים, התשובה אין חקר לתבונתו אין אנחנו יודעים ויכולים להשיג חכמתו ותבונתו ולא נוכל לחקור עליה ולדעת אותה אבל הוא יודע מה יעשה אלא שאין אנחנו מכירים ויודעים וזהו. (כט) נותן ליעף כח – והוא יתן כשירצה כח ועצמה לישראל שהם בגלות ויעפים ויגעים מאין אונים. (ל) ויעפו נערים ויגעו – רשעי העולם שמוסיפים כח בכל יום כמו הנערים יעפו כשיהיה רצון האל ייגעו ויפסיק כחם ולא יהיה להם אפילו כח נערים ובחורים ורשעי העולם שהם גם כן כבחורים שהם שלמים בכחם כימי הבחרות לא יועילם כחם כשירצה האל אלא כשול יכשלו. (לא) וקוי ה׳ – וקוי כתיב ביו״ד אחת לבד והיא עי״ן הפעל ויו״ד הרבים נעלמת מהמכתב ונשארם במבטא, אמר הרשעים כשול יכשלו אבל ישראל שהם קוי ה׳ בגלות ואפס כחם עוד יחליפו כח כמו העץ אם יכרת ועוד יחליף והוא ענין התחדשות הדבר בתמורת הדבר שחלף ועבר.... ירוצו – בשובם לארצם ולא ייגעו ילכו בדרך ולא ייעפו.

Rid Yeshayahu 40רי״ד ישעיהו מ׳

(א) נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם – לנביאיו. (ב) כי מלאה צבאה – זמנה. כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ. (ד) כל גיא ינשא – כמו גיא הוא עמק עמוק. והרכסים לבקעה – לשון וירכסו. מרופסי איש. חברת בני אדם. אף באן חיבור הצוריס והסלעיס והמסילה צרה ביניהם עתידים שיתפשטו ויהיו לבקעה. (ו) קול – מאת הש״ם אומר – לי קרא ואמר – לי הקול מה אקרא. כל הבשר – שלגוים שהרעו לישראל יהיה כמו חציר. וכל חסדו כציץ השדה – כל כבודו יהיה כציץ השדה. או יש לומר כל החסידים שעשה יהיה כציץ השדה ולא יועילו להצילו. (ז) אכן חציר – נחשב כל העם לפני הש״ם- (ט) עלי לך – הנבואה. שהיא מבשרת ציון. (י) בחזק יבוא – בכח חזק. הנה שכרו אתו – לשלם לצדיקים. ופעולתו לפניו – לשלם פורענות לרשעים. (יג) מי תיכן את רוח י״י – בפי כל נביאיו שיודעים לומר העיתותעו׳) ומי איש עצתו שיודיעינו. (טו) הן גוים כמר מדלי – כל הגוים חשובים נגדו כטיפה מרה היורדת מן הדלי שאינה חשובה לכלום. (יט) הפסל – שהם בוטחים בו נסך אותו חרש והתיכו. ורתוקות כסף צורף – לשון שלשלאות כמו רותקו בזיקים. (כז) למה תאמר יעקב – בעמדו בגלות. נסתרה דרכי מי״י – ואינו רואה בעלבוני. ומאלהי משפטי יעבור – שאינו שופט אותי מן הגוים שעשו לי הרעה, למה אתם אומרים כף שאתם מכירים גבורת אלהיכם שאינו דומה לפסילי הגוים ותאמרו לפני כדברים האלה. (כח-כט) הלא ידעת – ושמעת גבורתו ותבונתו שהוא נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה – וגר. (ל) והבחורים והנערים יגעים ונכשלים. (לא) אבל קווי י״י יחליפו כח – לשון תוקף הוא וגבורה, כמוס וקשתי בידי תחליף. גס אתם קוו ותצפו לישועה שיעשה לכם ואל תקראו תגר, כי זה שאינו גואל אתכם מפני שעדיין לא השלים הקץ שגזר עליכם, ולא. מפני שאינו רואה בעלבונכם.

Shadal Yeshayahu 40:1-3, 10-12, 16, 18, 27שד״ל ישעיהו מ׳:א'-יג', י'-י"ב, ט"ז, י"ח, כ"ז

(הקדמה) פרקים מ׳ – נ״ב:י״ב – נבואות ונחמות על גאולת בבל על ידי כורש. (א) נחמו נחמו עמי – מכאן עד סוף הספר נבואות אשר נבא ישעיהו לעתים רחוקות, ולא אמר הנבואות האלה בקהל עם, אלא כתבם בספר לדור אחרון. וראב״ע ורבים מהאחרונים חשבו כי אין הנבואות האלה לישעיה, ושלא נכתבו עד ימי כורש, וכבר סתרתי בנינם בכרם חמד ז׳ מן עמוד 225 עד 242.... (ב) כי מלאה צבאה – זמן עבדותה כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו (איוב ז׳:א׳), והמליצה לקוחה מאנשי הצבא שיש להם זמן קצוב שהם משועבדים ללכת למלחמה, ואחר מלאת הזמן ההוא הם פטורים, וכיוצא בזה במשכן מצאנו צבא העבודה, ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (במדבר ח׳:כ״ה). כי נרצה עונה – נשלם ענשה כמו ואז ירצו את עונם (ויקרא כ״ו:מ״א), (עיין נתיבות השלום ויקרא כ״ו:ל״ד). (ג) ...פנו דרך ה׳ – פנו הדרך אשר בו יבוא ה׳ עם עמו הבאים מן הגלות. הנביא מצייר את ישראל חוזרים מבבל לארץ ישראל וה׳ בראשם, על דרך הוציא ה׳ את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם (שמות י״ב:נ״א) עיין שם פירושי. והכוונה באמרו כאן פנו דרך ה׳ – שלא יהיה דבר שיעכבם ויעמוד לפניהם לבלתי ישובו על אדמתם בשלום, וכמו שמפרש דרך שיר: כל גיא ינשא וגו׳. (י) ...הנה שכרו אתו – מצייר את האל כמלך השב מנצחון המלחמה, ומשלם שכר טוב לאנשי חילו אשר עבדו באמונה ובגבורה (רוזנמילר). ופעלתו – השכר נקרא פעלה, כמו לא תלין פעלת שכיר אתך (ויקרא י״ט:י״ג), וכן למטה (מ״ט:ד׳) אכן משפטי את ה׳ ופעלתי את אלהי, וכן השם פועל כמו ברעהו יעבוד חנם ופעלו לא יתן לו (ירמיה כ״ב:י״ג). (יא) כרועה – ה׳ ידמה בהנהיגו גאוליו מן הגלות ובהצילו אותם מכל אויב בדרך, לרועה עם עדרו... (יב) מי מדד וגו׳ – מי הוא שברא את העולם ויסד כל חלקיו בסדר הגון, כאלו עשה הכל במידה ובמשקל? הלא הוא האל, וכמו שהיה בידו לעשות נפלאות הבריאה, כן יעשה נפלאות הגאולה (רד״ק), וגיזניוס מפרש מי יוכל למדוד מעשה היוצר, כלומר הלא מה שברא אין לו חקר. ואין הפירוש הזה נכון, שאם כן לא היה אומר בשעלו, ובזרת, כי ידוע שלא ימד הים באגרוף, אך אפשר שימד במדות גדולות, ובאמרו בשעלו ובזרת, ראיה שהכוונה על האל עצמו, כי עליו יאמר דרך משל שמחזיק מי הים בשעלו... (טז) ולבנון – אחר שאמר הן איים כדק יטול, הזכיר הלבנון שהוא הר גבוה, והשומע סבור שהוא בא לומר ולבנון כאין נגדו, וכיוצא בזה, והנה פתאום הנביא מחליף הענין, כאומר אין צריך לומר כי לבנון כאין נגדו, אך אפילי להבעיר אש לעולות הראויות לכבודו אינו מספיק, וכן חיתו אין די עולה, ואולי לזה נתכוון בעל הטעמים שהגדיל ההפסקות יותר ממה שהיה צריך, כי שם זקף במקום שהיה יכול לשום טפחא, והפריד מלות אין די, שהיה יכול לחבר במקף. (יח) ואל מי תדמיון אל – אם כן התחשבו בלבבכם שהוא כאחד מאלילי הגוים? אל מי תדמו אותו, ומה הדבר אשר תערכו לפניו לומר שהוא דמותו ודומה לו? ויפה אמר גיזניוס שאין הכוונה שאין לעשות דמות ופסל לכבודו, אלא שאין להמשיל לו אלילי הגוים. (כז) למה תאמר יעקב – אחר שהזכיר גדולת האל, הפך דברו נגד בני הגלות והוכיחם על מיעוט בטחונם באל גדול כזה. נסתרה דרכי מה׳ – הסתיר פניו ממני ואינו רוצה לראות מה יקרה לי. ומאלהי משפטי יעבור – העבירו מנגד עיניו שלא להסתכל בו, וקרוב לזה חי אל הסיר משפטי (איוב כ״ז:ב׳). ואין התלונה הזאת מצד אפיקורוסות כדעת גיזניוס, ומלת מאלהי ראיה ברורה נגדו, מלבד כי האומר עזב ה׳ את הארץ לא יתכן שיאמר נסתרה דרכי בפרט. אך זאת תלונת נפש נענה, והנביא משיב כמו שהאל לא ייעף ולא ייגע, כן הוא נותן ליעף כח, ולפיכך אין ראוי לבוטחים בו שייעפו מבטוח בו.