EN/HEע/E

Hoshea's wife

Sources

Hoshea 1:2-9הושע א׳:ב׳-ט׳

(2) When the Lord spoke at first with Hosea, the Lord said unto Hosea: Go, take unto thee a wife of harlotry and children of harlotry; for the land doth commit great harlotry, departing from the Lord.' (3) So he went and took Gomer the daughter of Diblaim; and she conceived, and bore him a son. (4) And the Lord said unto him: 'Call his name Jezreel; for yet a little while, and I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will cause to cease the kingdom of the house of Israel. (5) And it shall come to pass at that day, that I will break the bow of Israel in the valley of Jezreel.' (6) And she conceived again, and bore a daughter. And He said unto him: 'Call her name Lo-ruhamah; for I will no more have compassion upon the house of Israel, that I should in any wise pardon them. (7) But I will have compassion upon the house of Judah, and will save them by the Lord their God, and will not save them by bow, nor by sword, nor by battle, nor by horses, nor by horsemen.' (8) Now when she had weaned Lo-ruhamah, she conceived, and bore a son. (9) And He said: 'Call his name Lo-ammi; for ye are not My people, and I will not be yours.'

(ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר י״י בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר י״י אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי י״י. (ג) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן. (ד) וַיֹּאמֶר י״י אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. (ו) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם. (ז) וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּי״י אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים. (ח) וַתִּגְמֹל אֶת לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. (ט) וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם.

Hoshea 2הושע ב׳

(1) Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured nor numbered; and it shall come to pass that, instead of that which was said unto them: 'Ye are not My people', it shall be said unto them: 'Ye are the children of the living God.' (2) And the children of Judah and the children of Israel shall be gathered together, and they shall appoint themselves one head, and shall go up out of the land; for great shall be the day of Jezreel. (3) Say ye unto your brethren: 'Ammi'; and to your sisters: 'Ruhamah.' (4) Plead with your mother, plead; For she is not My wife, neither am I her husband; And let her put away her harlotries from her face, And her adulteries from between her breasts; (5) Lest I strip her naked, And set her as in the day that she was born, And make her as a wilderness, And set her like a dry land, And slay her with thirst. (6) And I will not have compassion upon her children; For they are children of harlotry. (7) For their mother hath played the harlot, She that conceived them hath done shamefully; For she said: 'I will go after my lovers, That give me my bread and my water, My wool and my flax, mine oil and my drink.' (8) Therefore, behold, I will hedge up thy way with thorns, And I will make a wall against her, That she shall not find her paths. (9) And she shall run after her lovers, but she shall not overtake them, And she shall seek them, but shall not find them; Then shall she say: 'I will go and return to my first husband; For then was it better with me than now.' (10) For she did not know that it was I that gave her The corn, and the wine, and the oil, And multiplied unto her silver and gold, Which they used for Baal. (11) Therefore will I take back My corn in the time thereof, And My wine in the season thereof, And will snatch away My wool and My flax Given to cover her nakedness. (12) And now will I uncover her shame in the sight of her lovers, And none shall deliver her out of My hand. (13) I will also cause all her mirth to cease, Her feasts, her new moons, and her sabbaths, And all her appointed seasons. (14) And I will lay waste her vines and her fig-trees, Whereof she hath said: 'These are my hire That my lovers have given me'; And I will make them a forest, And the beasts of the field shall eat them. (15) And I will visit upon her the days of the Baalim, Wherein she offered unto them, And decked herself with her earrings and her jewels, And went after her lovers, And forgot Me, saith the Lord. (16) Therefore, behold, I will allure her, And bring her into the wilderness, And speak tenderly unto her. (17) And I will give her her vineyards from thence, And the valley of Achor for a door of hope; And she shall respond there, as in the days of her youth, And as in the day when she came up out of the land of Egypt. (18) And it shall be at that day, saith the Lord, That thou shalt call Me Ishi, And shalt call Me no more Baali. (19) For I will take away the names of the Baalim out of her mouth, And they shall no more be mentioned by their name. (20) And in that day will I make a covenant for them With the beasts of the field, and with the fowls of heaven, And with the creeping things of the ground; And I will break the bow and the sword and the battle out of the land, And will make them to lie down safely. (21) And I will betroth thee unto Me for ever; Yea, I will betroth thee unto Me in righteousness, and in justice, And in lovingkindness, and in compassion. (22) And I will betroth thee unto Me in faithfulness; And thou shalt know the Lord. (23) And it shall come to pass in that day, I will respond, saith the Lord, I will respond to the heavens, And they shall respond to the earth; (24) And the earth shall respond to the corn, and the wine, and the oil; And they shall respond to Jezreel. (25) And I will sow her unto Me in the land; And I will have compassion upon her that had not obtained compassion; And I will say to them that were not My people: 'Thou art My people'; And they shall say: 'Thou art my God.'

(א) וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי. (ב) וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל. (ג) אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה. (ד) רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ. (ה) פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא. (ו) וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה. (ז) כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי. (ח) לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים וְגָדַרְתִּי אֶת גְּדֵרָהּ וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא. (ט) וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה. (י) וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל. (יא) לָכֵן אָשׁוּב וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ וְתִירוֹשִׁי בְּמוֹעֲדוֹ וְהִצַּלְתִּי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתָהּ. (יב) וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי. (יג) וְהִשְׁבַּתִּי כׇּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חׇדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ. (יד) וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ אֲשֶׁר אָמְרָה אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי וְשַׂמְתִּים לְיַעַר וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה. (טו) וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה נְאֻם י"י. (טז) לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ. (יז) וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (יח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם י"י תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי. (יט) וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם. (כ) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. (כא) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. (כב) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת י"י. (כג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם י"י אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ. (כד) וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת הַדָּגָן וְאֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת יִזְרְעֶאל. (כה) וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי.

Hoshea 3הושע ג׳

(1) And the Lord said unto me: 'Go yet, love a woman beloved of her friend and an adulteress, even as the Lord loveth the children of Israel, though they turn unto other gods, and love cakes of raisins.' (2) So I bought her to me for fifteen pieces of silver and a homer of barley, and a half-homer of barley; (3) and I said unto her: 'Thou shalt sit solitary for me many days; thou shalt not play the harlot, and thou shalt not be any man's wife; nor will I be thine.' (4) For the children of Israel shall sit solitary many days without king, and without prince, and without sacrifice, and without pillar, and without ephod or teraphim; (5) afterward shall the children of Israel return, and seek the Lord their God, and David their king; and shall come trembling unto the Lord and to His goodness in the end of days.

(א) וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת י"י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. (ב) וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים. (ג) וָאֹמַר אֵלֶיהָ יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי לֹא תִזְנִי וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ וְגַם אֲנִי אֵלָיִךְ. (ד) כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. (ה) אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת י"י אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל י"י וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

Bavli Pesachim 87a-bבבלי פסחים פ״ז.-:

MISHNA: A woman, when she is living in her husband’s house, if her husband slaughtered the Paschal lamb on her behalf and her father also slaughtered the Paschal lamb on her behalf, she should eat from her husband’s lamb because it is assumed that the wife intended to be included in her husband’s group. However, if, as was often customary, she went on the first Festival following her marriage to observe the Festival in her father’s house, then, if both her husband slaughtered the Paschal lamb on her behalf and her father also slaughtered the Paschal lamb on her behalf, she may eat in whichever place she wishes, since it is not obvious with whose group she intended to be included. In the case of an orphan with multiple guardians, if each of his guardians [apotropsin] slaughtered a Paschal lamb on his behalf, intending that he be included in their group, he may eat in whichever place he wishes. A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them, unless it was stipulated beforehand from whose lamb he will partake. One who is half slave and half free man may not eat from his master’s lamb. It is assumed that the master did not intend to allow this person’s free half to partake of the lamb, and therefore the master did not slaughter the lamb with him in mind. Consequently, the half slave is not included among those registered for his master’s offering unless he was explicitly included. GEMARA: The mishna states that in certain cases one partakes of the lamb of whichever group he desires. One’s inclusion in a group requires that he be registered with that group from the outset, before the lamb is slaughtered. The Gemara suggests: You learn from it that there is retroactive clarification. One’s ultimate decision as to which group he wishes to be part of retroactively indicates that, from the outset, he was registered in that group. This is problematic, as no halakhic conclusion has been reached in the matter of retroactive clarification. The Gemara therefore rejects this suggestion: What is the meaning of the phrase: She may eat in whichever place she wishes? It is referring to a case where a woman has already expressed her choice before the time of slaughter. Therefore, this case does not relate to the principle of retroactive clarification, and no conclusion concerning it may be drawn from it. The Gemara raises a contradiction between the ruling in the mishna and a parallel ruling in a baraita. The baraita states: A woman, on the first Festival following her marriage, eats from her father’s Paschal lamb. From here on, if she wishes, she eats from her father’s lamb, and if she wishes, she eats from her husband’s lamb. Whereas the mishna teaches that after the first Festival, she eats exclusively with her husband, the baraita teaches that she may continue to choose. This is not difficult. There, the baraita is referring to the case of a woman who eagerly hurries as one pursued to go to her father’s house. It is therefore reasonable that, even after the first year of her marriage, she wishes to be included in her father’s group. However, here the mishna is referring to the case of a woman who does not eagerly hurry as one pursued to go to her father’s house, and it is therefore presumed she wishes to be included in her husband’s group. There is a homiletic interpretation of verses that conveys a similar idea, as it is written: “I am a wall, and my breasts are like towers; then I was in his eyes as one who finds peace” (Song of Songs 8:10). And Rabbi Yoḥanan said: She is like a bride who was found perfect. She was warmly received in her father-in-law’s house. And she eagerly hurries, as one pursued, to go to tell of her praise, i.e., her warm welcome, in her father’s house. As it is written: “And it shall be at that day, says the Lord, that you shall call Me: My Husband, and shall call Me no more: My Master” (Hosea 2:18), of which Rabbi Yoḥanan said: She shall be like a bride in her father-in-law’s house, where she experiences a close relationship with her husband. And she shall not be like a bride still in the betrothal period and living in her father’s house, during which time her relationship with her husband has still not developed. Apropos the verse from Song of Songs cited previously, the Gemara homiletically interprets an adjacent verse: “We have a little sister, and she has no breasts” (Song of Songs 8:8). Rabbi Yoḥanan said: This is an allusion to the Jewish community of Eilam, which was privileged to study Torah and become Torah scholars, but was not privileged to teach and influence the masses. The Gemara interprets another verse: “I am a wall and my breasts are like towers” (Song of Songs 8:10). Rabbi Yoḥanan said: “I am a wall”; this is a reference to the Torah. “And my breasts are like towers”; these are the Torah scholars, who, by disseminating their Torah and influencing the masses protect them like watchtowers. And Rava said: “I am a wall”; this is the Congregation of Israel. “And my breasts are like towers”; these are the synagogues and study halls in which the Congregation of Israel is nurtured by the Torah, from which it draws its spiritual strength. Rav Zutra bar Toviya said that Rav said a homiletic interpretation of another verse in praise of Israel: What is the meaning of that which is written: “We whose sons are as plants grown up in their youth; whose daughters are as corner pillars carved after the fashion of a palace” (Psalms 144:12)? The Gemara interprets each phrase of this verse: “We whose sons are as plants” indicates they are healthy and undamaged; these are the young men of Israel who have not tasted the taste of sin. “Whose daughters are as corner pillars” indicates that they are filled and sealed; these are the virgins of Israel, who bind and seal their openings exclusively for their husbands. And similarly, another verse demonstrates that a corner refers to something full: It is stated: “And they shall be filled like the basins, like the corners of the altar” (Zechariah 9:15). If you wish, say an alternative support for this idea from here: “Our corners are full, affording all manner of store” (Psalms 144:13). The Gemara returns and interprets the final phrase of the verse: “Carved after the fashion of a palace”; the verse ascribes to both these and those, the young men and women who vigilantly preserve their modesty, as though the Sanctuary were built in their days. Apropos the verse from Hosea, the Gemara interprets additional verses there: “The word of the Lord that came unto Hosea, the son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea, and in the days of Jeroboam the son of Joash, king of Israel” (Hosea 1:1). The Sages explained: Four prophets prophesied in one era and the oldest of them was Hosea, as it is stated: “When the Lord spoke at first with Hosea” (Hosea 1:2), indicating that Hosea was the first of these prophets. If not, the question arises: And was it with Hosea that the Lord spoke first of all the prophets? Weren’t there several prophets who lived and prophesied during the period from Moses until Hosea? Rather, Rabbi Yoḥanan said: He was the first of the four prophets who prophesied during that period, and these are they: Hosea, Isaiah, Amos, and Micah. The Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Your sons, the Jewish people, have sinned. Hosea should have said to God in response: But they are Your sons; they are the sons of Your beloved ones, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. Extend Your mercy over them. Not only did he fail to say that, but instead he said before Him: Master of the Universe, the entire world is Yours; since Israel has sinned, exchange them for another nation. The Holy One, Blessed be He, said: What shall I do to this Elder who does not know how to defend Israel? I will say to him: Go and take a prostitute and bear for yourself children of prostitution. And after that I will say to him: Send her away from before you. If he is able to send her away, I will also send away the Jewish people. This deliberation provides the background of the opening prophecy in Hosea, as it is stated: “The Lord said to Hosea: Go, take for yourself a wife of prostitution and children of prostitution” (Hosea 1:2). And then it is written: “So he went and took Gomer the daughter of Diblaim” (Hosea 1:3), and the Sages interpreted her name homiletically. “Gomer”; Rav said she was so called because everyone would finish [gomerim] having relations with her and satisfy their desires with her. “The daughter of {פז:} Diblaim”; the name Diblaim can be taken as the dual form of the word dibba, ill repute. It suggests that she was a woman of ill repute, daughter of a woman of ill repute. And Shmuel said: The name Diblaim is the plural of the word deveila, a cake of pressed figs, indicating that she was as sweet as a cake of pressed figs, and therefore everyone used her services. Rabbi Yoḥanan, based on a similar derivation, said the name signifies that everyone would tread [dashin] upon her, a euphemism for sexual relations, like a cake of pressed figs. Alternatively, with regard to the name Gomer, Rav Yehuda said: The name can be understood as deriving from the root gamar, to finish. It alludes to the fact that the gentiles sought to finish the money of the Jewish people in her days. Rabbi Yoḥanan said: They did not just seek to do so, but were successful. They plundered and finished it, as it is stated: “For the king of Aram destroyed them and made them like the dust in threshing” (II Kings 13:7). The passage in Hosea continues: “And she conceived, and bore him a son. And the Lord said to him: Call his name Jezreel; for soon I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will obliterate the kingdom of the house of Israel…And she conceived again, and bore a daughter. And He said to him: Call her name Lo-ruhamah, for I will no more have compassion upon the house of Israel that I should bear them…And she conceived, and bore a son. And He said: Call his name Lo-ammi; for you are not My people, and I will not be yours” (Hosea 1:3–9). After two sons and one daughter had been born to him, the Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Shouldn’t you have learned from the example of your master Moses, who, once I spoke with him, separated from his wife? You too, separate yourself from your wife. He said to him: Master of the Universe, I have sons from her and I am unable to dismiss her or to divorce her. In response to Hosea’s show of loyalty to his family, the Holy One, Blessed be He, rebuked him and said to him: Just as you, whose wife is a prostitute and your children from her are children of prostitution, and you do not even know if they are yours or if they are children of other men, despite this, you are still attached to them and will not forsake them, so too, I am still attached to the Jewish people, who are My sons, the sons of My faithful who withstood ordeals, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. They are so special that they are one of the four acquisitions that I acquired in My world. The Gemara proceeds to enumerate all four: Torah is one acquisition, as it is written: “The Lord acquired me as the beginning of His way” (Proverbs 8:22). Heaven and earth are one acquisition [kinyan], as it is written: “Blessed be Abram of God Most High, Creator [koneh] of heaven and earth” (Genesis 14:19). The Holy Temple is one acquisition, as it is written: “And He brought them to His sacred border, to this mountain, which His right hand had acquired” (Psalms 78:54). The Jewish people are one acquisition, as it is written: “The nation that You have acquired” (Exodus 15:16). And you, Hosea, said that I should replace them with another nation? Once Hosea realized that he had sinned, he got up to request that God have compassion upon him for having spoken ill of the Jewish people. The Holy One, Blessed be He, said to him: Before you request compassion upon yourself, first request compassion upon the Jewish people, since I have already decreed upon them three harsh decrees on your account, in response to your condemnation of them. There is an allusion to these three decrees in the names of the children born of the prostitute. Jezreel is an allusion to a decree for Jehu’s actions in the Jezreel Valley (see II Kings 9–10). Lo-ruhamah, one that had not received compassion, suggests that God will no longer have compassion for the Jewish people. Lo-ammi, not My people, indicates that the Jewish people will no longer be considered God’s people. Hosea stood and requested compassion upon the Jewish people and nullified the decree. God responded and began to bless them, as it is stated: “Yet the number of the children of Israel shall be as the sand of the sea, which cannot be measured nor numbered. And it will be that instead of that which was said to them: You are not My people, it shall be said to them: You are the children of the living God. And the children of Judea and the children of Israel shall be gathered together” (Hosea 2:1). And I will sow her to Me in the land; and I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25). Rabbi Yoḥanan said: Woe to authority, which shortens the life and buries its holders. This is evident from the fact that you don’t have any prophet who did not outlast four kings in his lifetime, as the kings’ positions of authority caused them to die young. A prophet outliving four kings is demonstrated in the opening verses of Hosea, and similarly, as it is stated with regard to Isaiah: “The vision of Isaiah, the son of Amoz, which he saw concerning Judea and Jerusalem in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea” (Isaiah 1:1). Rabbi Yoḥanan said: Due to what reason was the less than righteous Jeroboam, son of Joash, king of Israel, privileged to be counted in the verse together with the righteous kings of Judea? It is due to the fact that he did not accept slander about Amos. The Gemara asks: From where do we derive that he was counted together with the righteous kings of Judea? As it is written: “The word of the Lord that came to Hosea, son of Beeri, in the days of Uzziah, Jotham, Ahaz, and Hezekiah, kings of Judea, and in the days of Jeroboam, the son of Joash, king of Israel” (Hosea 1:1). And from where do we derive that he did not accept slander? As it is written: “Then Amaziah the priest of Beth-El sent to Jeroboam king of Israel, saying: Amos has conspired against you in the midst of the house of Israel” (Amos 7:10). And it is written: “For thus said Amos: Jeroboam shall die by the sword and Israel shall surely be led away captive out of his land” (Amos 7:11). Jeroboam said: Heaven forfend that that righteous person, Amos, said this, that I will die by the sword; and if he indeed said it, what shall I do to him and why should I punish him? The Divine Presence said it to him, and he is required to transmit his prophecy. Rabbi Elazar said: Even at the time of the anger of the Holy One, Blessed be He, He remembers the attribute of compassion, as it is stated: “For I will no more have compassion upon the house of Israel” (Hosea 1:6). Even when implementing His attribute of justice, God still mentions His attribute of compassion. Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said that this is also indicated from here, from the continuation of the verse, which states: “That I should bear them,” indicating that God promised to eventually bear Israel’s sins and pardon them. And Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel among the nations only so that converts would join them, as it is stated: “And I will sow her to Me in the land” (Hosea 2:25). Does a person sow a se’a of grain for any reason other than to bring in several kor of grain during the harvest? So too, the exile is to enable converts from the nations to join the Jewish people. And Rabbi Yoḥanan said that this idea may be derived from here: “And I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25). Even those who were initially “not My people,” i.e., gentiles, will convert and become part of the Jewish nation. Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: What is the meaning of that which is written: “Slander not a servant to his master, lest he curse you, and you be found guilty” (Proverbs 30:10), and it is then written in the next verse: “There is a generation that curses its father, and does not bless its mother” (Proverbs 30:11). Is it because they curse their father and do not bless their mother that you should not slander them? Clearly that is absurd. Rather, the juxtaposition serves to emphasize that even in a wicked generation that curses its father and does not bless its mother, one should not slander a servant to his master. From where do we derive this? From Hosea, whose criticism of the Jewish people, God’s servants, to God, their master, aroused His ire, despite the fact that it was a wicked generation. Rabbi Oshaya said: What is the meaning of that which is written: “The righteous acts of His rulers [pirzono] in Israel” (Judges 5:11)? The Holy One, Blessed be He, performed a charitable deed toward Israel in that He scattered them [pizran] among the nations; had He exiled them to one place, they could have all been destroyed at once. And this concept is that which a certain apostate said to Rabbi Ḥanina: We gentiles are superior to you Jews in that we have patience. It is written of you: “For Joab and all Israel remained there six months until he had cut off every male in Edom” (I Kings 11:16), whereas we, although you have been with us for several years, are not doing anything to you. He said to him: With your consent, let one student deal with your assertion and answer you. Rabbi Oshaya dealt with his assertion and said to him: This is not a sign of your righteousness but is simply because you do not know how to do it, to destroy us. If you seek to destroy all of the Jewish people, you cannot because they are not all with you in your kingdom. If you destroy only those Jews who are with you in your kingdom, you will be called a severed kingdom for murdering part of its own population. The apostate said to him: I swear by Gappa, god of the Romans, with this problem we lie down and with this problem we rise up, for we are constantly struggling with the dilemma of how to eliminate the Jewish people. Rabbi Ḥiyya teaches: What is the meaning of that which is written: “God understands its ways and He knows its place” (Job 28:23)? The Holy One, Blessed be He, knows the Jewish people, who are unable to withstand the harsh decrees of the Romans. Therefore, He exiled them to Babylonia, whose people are less cruel. And Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel to Babylonia only due to the fact it is a land as deep as the netherworld, i.e., it is a land of plains and valleys, which alludes to that which is stated: “I shall ransom them from the power of the netherworld, I shall redeem them from death” (Hosea 13:14). Rabbi Ḥanina said: It is due to the fact that their language, Aramaic, is similar to the language of the Torah, which enables the Jews who live there to study Torah. Rabbi Yoḥanan said: It is due to the fact that He sent them to their mother’s house, i.e., the birthplace of the forefathers of the Jewish people, who lived in Aram-Nahara’im, which is in Babylonia. This is comparable to a man who is angry at his wife; to where does he send her? He sends her to her mother’s house. And this is expressed in the statement of Rabbi Alexandri, who said: There are three that returned to their points of origin, and these are they: The Jewish people, the money of Egypt, and the writing on the Tablets of the Covenant. The Jewish people; that which we just said, they returned to Babylonia. The money of Egypt; as it is written: “And it came to pass in the fifth year of King Rehoboam, that Shishak, king of Egypt, came up against Jerusalem; and he took away the treasures of the house of the Lord and the treasures of the king’s house; he took everything” (I Kings 14:25–26). The writing on the Tablets of the Covenant; as it is written: “And I took hold of the two tablets, and cast them out of my two hands, and broke them before your eyes” (Deuteronomy 9:17). And it was taught in the Tosefta: The tablets were broken and the letters are flying and returning to their point of origin. Ulla said that Israel was exiled to Babylonia in order to enable them to eat

{הושע א׳:א׳} דבר ה׳ אשר היה אל הושע וגו׳ בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה בפרק אחד נתנבאו ד׳ נביאים וגדול שבכולן הושע שנאמר {הושע א׳:ב׳} תחלת דבר ה׳ בהושע וכי בהושע דבר תחלה והלא ממשה עד הושע כמה נביאים א״ר יוחנן תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק ואלו הן הושע ישעיה עמוס ומיכה. אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע בניך חטאו והיה לו לומר בניך הם בני חנוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל רחמיך עליהן לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו רבש״ע כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת. אמר הקב״ה מה אעשה לזקן זה אומר לו לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלוח אף אני אשלח את ישראל שנא׳ {הושע א׳:ב׳} ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וכתיב וילך ויקח את גומר בת דבלים גומר אמר רב שהכל גומרים בה בת {פז:} דבלים דבה רעה בת דבה רעה ושמואל אמר שמתוקה בפי הכל כדבלה ורבי יוחנן אמר שהכל דשין בה כדבלה. דבר אחר גומר אמר רבי יהודה שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה רבי יוחנן אמר בזזו וגמרו שנאמר {מלכים ב י״ג:ז׳} כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש. {הושע א׳:ג׳} ותהר ותלד לו בן ויאמר ה׳ אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רוחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם ותהר ותלד בן ויאמר (ה׳ אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקב״ה להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך שכיון שדברתי עמו פירש מן האשה אף אתה בדול עצמך ממנה אמר לו רבש״ע יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה. א״ל הקב״ה ומה אתה שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן כך ישראל שהן בני בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי. תורה קנין אחד דכתיב {משלי ח׳:כ״ב} ה׳ קנני ראשית דרכו שמים וארץ קנין אחד דכתיב {בראשית י״ד:י״ט,כ״ב} קונה שמים וארץ בית המקדש קנין אחד דכתיב {תהלים ע״ח:נ״ד} הר זה קנתה ימינו ישראל קנין אחד דכתיב {שמות ט״ו:ט״ז} עם זו קנית ואתה אמרת העבירם באומה אחרת. כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב״ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכן שנאמר {הושע ב׳:א׳} והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו׳ והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו׳ {הושע ב׳:כ״ה} וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה.

Targum Yonatan Hoshea 1:2תרגום יונתן הושע א׳:ב׳

שְׁרָיוּת פִּתְגָמָא דַייָ בְּהוֹשֵׁעַ וַאֲמַר יְיָ לְהוֹשֵׁעַ אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל יָתְבֵי קַרְתָּא טַעֲוָתָא דְאִינוּן מוֹסִיפִין לְמֶחְטֵי אֲרֵי מִטְעָא יִטְעוּן דַיְרֵי אַרְעָא מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַיָי.

Targum Yonatan Hoshea 3:1תרגום יונתן הושע ג׳:א׳

וַאֲמַר יְיָ לִי עוֹד אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִינוּן דָמָן לְאִתְּתָא דִרְחִימָא עַל בַּעֲלָהּ וּמְזַנְיָא עֲלוֹהִי וְכָל כְּדֵין רָחֵים לָהּ וְלָא צָבֵי לְמִפְטְרָהּ כֵּן רְחִימַת יְיָ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִינוּן מִתְפְּנָן בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא בְּרַם אִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וִיהוֹן דָמָן לִגְבַר דְאִשְׁתְּלֵי וַאֲמַר מִלָא בְּחַבְרֵיהּ.

Rashi Hoshea 1:2רש״י הושע א׳:ב׳

קח לך אשת זנונים – רבותינו אמרו: כמשמעו לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ריש פרק האשה. וילדי זנונים – שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות, ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל׳ לימוד הוא למד אותן לשוב בתשובה.

Rashi Hoshea 1:8רש״י הושע א׳:ח׳

ותגמול את לא רוחמה – לפי תרגומו ויכלה אותו הדור בין העכו״ם שגלו שם. ותהר ותלד בן – ואוסיפו ועבדו עובדין בישין, ולפי פשוטו כמשמעו.

Ibn Ezra Hoshea First Commentary 1:1-3אבן עזרא הושע פירוש ראשון א׳:א׳-ג׳

(א-ב) זה הושע מנביאי השם הנכבדים, כי היצחקי דבר סרה בספרו עליו, שאמ׳ שהוא בן אלה. כי בארי הוא אלה, כי מצא כתוב ״ובאר אלים יללתה״ (ישעיהו ט״ו:ח׳). ואין אלה – אילים, כי בעבור אות נוסף ישתנה השם כמו ״זיף זיפה״ (דברי הימים א ד׳:ס״א). ועוד, כי אין משפט לשון הקדש לאמר על שם פרט שהוא בן עיר – רק אם היה על דרך כלל, כמו ״בת ציון״ (ישעיהו א׳:ח׳) – רק יתיחס אל העיר כמו ׳שמרוני׳. ושני דברים דחקוהו: האחד, שמצא בדברי הימים ״בארה בנו, אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור, הוא נשיא לראובני״ (דברי הימים א ה׳:ו׳), והוא היה אבי זה הנביא. והשיני, שאמ׳ ״ולפקד על יעקב כדרכיו״ (להלן י״ב:ג׳), כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו, שהסיר הבכורה מראובן, ואין פירושו כאשר חשב. והנה שכח הכת׳ על הושע בן אלה: ״ויעש הרע בעיני י״י״ (מלכים ב י״ז:ב׳). והיצחקי אמר, שלקח אשת זנונים, וזה המכה בסנורים הלא ראה כתוב: תחלת דבר י״י בהושע, ויאמר י״י, והנה לא מרה פי השם חלילה חלילה! רק הושע בן בארי איננו הושע בן אלה, כמו חנוך – שם כולל לארבעה אנשים בתורה, ושאול מרחובות הנהר ושאול בן הכנענית ושאול בן קיש, ורבים ככה. והתחלת נבואת זה הנביא – על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל, ארבעים שנה לפני גלות שומרון, אם היתה נבואתו בסוף ימי ירבעם, כי לא מלך זכריה בנו אחריו רק ששה חודשים, ונשבתה מלכות בית יהוא, שהיו מלכות ישראל. ומפרש אחר אמ׳, כי קח לך, דבור הוא כטעם ״לקח טוב״ (משלי ד׳:ב׳). ופרש ותהר כמו ״תהרו חשש, תלדו קש״ (ישעיהו ל״ג:י״א), ואומר כי גומר – גמורה בזנות, ובת דבלים – רמז ליהודה וישראל. ואחר אמ׳ קח לך אשת זנונים, שאם באתה לקחת אשה הגונה לא תמצא, שהרי זנה תזנה הארץ – כל עם הארץ זונים מאחרי השם. ומפרש אחר אמ׳, קח לך אשת זנונים וילדי זנונים – שהרי דוגמתו זנו יושבי הארץ מאחרי י״י, ו״דיו לעבד י״י להיות כרבו״. נאם אברהם המחבר: חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים. והאומר ״דיו לעבד להיות כרבו״, לא נאמ׳ על זה, כי זנות מאחרי השם – דרך משל, רק באדם הוא במעשה. והנכון בעיני, כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה, שהשם אמר לו: לך קח לך אשת זנונים, והלך ולקח אשה ידועה והרתה וילדה. כל זה במראות הנבואה, כאשר פירש השם: ״אם יהיה נביאכם״ – לבד ממשה רבינו לבדו – ״י״י במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו״ (במדבר י״ב:ו׳). ואל תתמה: איך יראה בחלום – וילך ויקח? והנה בחלום אדם בלא נבואה – ״ותאכלנה הפרות״ (בראשית מ״א:ד׳). וככה על ישעיהו הנביא ״כאשר הלך עבדי ישע׳ ערום ויחף״ (ישעיהו כ׳:ג׳) – זה היה בדרך נבואה. כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים? וככה ״קח לך לבנה״ (יחזקאל ד׳:א׳), גם ״שכב על צדך השמאלי״ (שם ד), גם ״ואתה קח לך חטין״ (שם ט), גם דבר הזקן (שם ה׳, א-ד). והעד על כל זה, שאמ׳ יחזקאל בתחילת ספרו ״ואראה מראות אלהים״ (שם א׳:א׳), ואומר ״במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל״ (שם מ׳:ב׳). ואל תתמה, בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבואה ׳מראות׳, כי הנה כתוב: ״דבר י״י אשר היה אל זכריה״ (זכריה א׳:ז׳), ושם כתוב אחריו: ״ראיתי הלילה״ (שם ח), ״ואשא עיני ואראה״ (שם ב׳:ה׳). והנה כתוב באברהם ״במחזה״ (בראשית ט״ו:א׳), וכן היתה כל נבואתו. והנה אמ׳ לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים? – כי זנה תזנה הארץ. (ג) וילך ויקח האשה הנזכרה; כך היה רואה במראה. וטע׳ ותלד...בן – הדור הבא אחרי ירבעם בן יואש.

Ibn Ezra Hoshea Second Commentary 1:1-3אבן עזרא הושע פירוש שני א׳:א׳-ג׳

(א-ב) דבר י״י אשר היה אל הושע. אומ׳ כי כל הנביאים לא היו שוים בנבואתם, כי היה נביא, שדיבר לו הקב״ה פה אל פה, כמו שדיבר למשה, שנ׳ ״פה אל פה אדבר בו״ (במדבר י״ב:ח׳), והיה נביא, שדיבר לו הקב״ה במראה ובחלום, שנ׳ ״אם יהיה נביאכם״ וגו׳ (שם ו). ויתכן כי להושע לא דיבר לו הקב״ה אלא בחלום, כי זה שנ׳ תחילת דבר י״י בהושע, ויאמר י״י אל הושע: לך קח לך אשת זנונים. חס ושלום שיקח הנביא אשת זנונים, אלא כך נראה לו בחלום, שילך ויקח אשת זנונים, ויוליד ממנה ילדי זנונים. למה? כי זנה תזנה הארץ מאחרי י״י. ובאמרו בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, על כן נזכר, כי תחילת הנבואה לא היה כי אם על בית יהוא, כמו שנ׳ ״כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא״ (להלן ד). (ג) וילך ויקח את גמר – פי׳: נראה לו בחלום, שהלך ולקח את גמר, זונה שהיתה ידועה באותו מקום, ותהר ותלד לו בן.

Radak Hoshea 1:2רד״ק הושע א׳:ב׳

תחלת דבר ה׳ בהושע – מצאנו לשון דבור שהוא ענין נבואה קשור עם בי״ת השמוש, כמו הרק אך במשה דבר ה׳ הלא גם בנו דבר, רוח ה׳ דבר בי פה אל פה אדבר בו, אפשר שתהיה מלת דבר ה׳ פעל עבר, רוצה לומר תחילה אשר דבר ה׳ בהושע זה היה שאמר לו קח לך אשת זנונים, או יהיה דבר שם, כמו והדבר אין בהם. ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים – כל זה הענין היה במראה הנבואה שאמר לו שיקח אשת זנונים ולקחה והרתה וילדה ממנו שלש פעמים, וזה משל לישראל הזונים מאחרי ה׳, וזהו שאמר כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ ופירוש וילדי זנונים, ויהיו לך ממנה ילדי זנונים כי אשת זנונים היא, כן ישראל והנולדים מהם באלה הדורות זנו מאחרי ה׳, וכל זה היה במראה הנבואה לא שלקח הושע הנביא אשת זנונים, אף על פי שנמצא בדברי רבותינו ז״ל שהענין כמשמעו, שאמרו ויאמר ה׳ אל הושע אמר לו הקב״ה להושע חטא ישראל היה לו לומר לפניו רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל עליהם רחמים לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת, אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה לזקן זה, אמר לו קח לך אשת זנונים, אחר כך אמר לו לך שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלחה אף אני אשלח את ישראל, לאחר שנולדו לו ממנה שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך כיון שדברתי עמו פירש מן האשה בדול עצמך ממנה, אמר לפניו רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואיני יכול לגרשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני אשת זנונים כך אני שבני ישראל בני הם בני בחוני אברהם יצחק ויעקב והם אחד מחמשה קנינים ואתה אמרת העבירם באומה אחרת, כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל מיד פתח בברכות ואמר והיה מספר בני ישראל כחול הים, ויונתן תרגם הענין על דרך משל ונכון הוא פירושו.

Radak Hoshea 1:3רד״ק הושע א׳:ג׳

וילך ויקח את גומר בת דבלים – שם זונה ידוע באותו הזמן.

Radak Hoshea 1:6רד״ק הושע א׳:ו׳

ותהר עוד ותלד בת – אחר שילדה בן שהוא משל לירבעם בן יואש כמו שפירשנו ילדה בת, והוא משל לזכריה בנו ולשלום בן יבש שמלך אחריו שהיו חלשים כנקבה כי זכריה לא מלך אלא ששה חדשים ונהרג ושלום לא מלך אלא ירח ימים ונהרג.

Radak Hoshea 1:8רד״ק הושע א׳:ח׳

ותגמול את לא רוחמה ותהר ותלד בן – אמר ותגמול לפי שארכו ימי החולשה בימי זכריה ושלום גם בימי מנחם בן גדי שמלך עשר שנים כי בימיו בא פול מלך אשור, גם בימי פקחיה בנו שמלך שנתים עד שעמד פקח בן רמליהו והתחזק במלוכה ומלך עשרים שנה והתגבר על מלכות יהודה והרג ביהודה מאה ועשרים אלף איש ביום אחד גם צר על ירושלם עם רצין מלך ארם, ועליו אמר בזה המשל ותהר ותלד בן, ועל דורו נאמר קרא שמו לא עמי, כי עליו נאמר ויעש הרע בעיני השם לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט, והחכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל פירש משל ותגמול אחר שגלו עשרת השבטים והולידו בנים השבטים בגלותם ושם עמדו ולא שבו לארצם על כן קרא שמם לא עמי, וכן תרגם יונתן.

Rid Hoshea 1:2רי״ד הושע א׳:ב׳

קח לך אשת זנונים – ומפני שאמר בהושע ולא אמר להושע יש לפרש שהוא לשון דיבור במו והדיבר אין בהם שפירושו והדיבור. אף כאן תחילת דיבורו של שם בהושע אמר לו קח לך אשת זנונים. יש לומר שאמת היה כמו שכב צדך דיחזקאל, וישעיה הלך ערום ויחף שלש שנים, ויש לומר שבחזיון נראה לו שעשה כן. ואין לתמוה היאך לקח הנביא אשה זונה כיון שעשה על פי הדיבור הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

Malbim Hoshea Beur HaInyan 1:2מלבי״ם הושע ביאור הענין א׳:ב׳

תחלת דבר ה׳ בהושע – דיבור שאחריו ב׳ בא על רוה״ק שדובר בהנביא לצרכו לא לצורך שליחות לכללות העם, וגם בא על דבור של תלונה ותרעומת, ומזה הוציאו חז״ל שהיה תחלת דבור של רוה״ק אל הושע שהתוכח עמו איזה ויכוח ושהיה הדבור הזה ענין של תרעומת ור״ל שתחלת דבר ה׳ והתוכח עם הושע והתרעם עליו, ומן הויכוח הזה נסתבב שה׳ אמר אל הושע לך קח לך אשת זנונים, ומסתמא היה הויכוח מתיחס אל הציוי שבא אחריו, ודרשו שה׳ אמר להושע שישראל חטאו והושע השיב לו החליפם באומה אחרת, וה׳ אמר שא״א לו להחליפם כי הם בניו, וע״כ צוה לו לקחת אשה זונה ואח״כ כשילדה לו בנים צוה לו לגרשה והושע אמר איך אפשר לי לגרשה הלא יש לי ממנה בנים ומזה ברר לו ה׳ שכן אא״ל לגרש את ישראל, וחזר הושע וברכם, וזה היה התשובה על הויכוח שה׳ אמר לו שישראל חטאו, היינו שרצה שילך בשליחות להוכיחם ולהחזירם למוטב שזה מוטל על הנביאים כמ״ש אח״כ ריבו באמכם ריבו, והושע לא רצה לילך בשליחות לנבאות ולהוכיח, וא״ל שלא ישתדל להחזירם למוטב כי אחר שזנו אל אלהי נכר ראוי שינהג עמהם כעם אשר זונה שישלחה הבעל מבית ולא ישוב אליה עוד, וא״ל ה׳ א״כ אחר שאתה אינך רוצה להוכיחם ולהחזירם למוטב ואני איני רוצה לגרשם אחר שיש לי מהם גם בנים צדיקים היה אתה כמוני וקח לך אשת זנונים ר״ל אשה מפורסמת בזנות, וילדי זנונים היינו שיש לה ילדים שילדה בזנות מכבר שזה העדות שהיא זונה, כמ״ש זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים, או כפי׳ קצת מפ׳ שהבנים שתוליד ממך יהיו בספק זנות, כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ א״כ הכנסיה היא אשת זנונים לע״ז, וילדיה אשר תוליד נולדים בזנות במחשבת מינות וע״ז כאבותם, ובכל זה אני מחזיק אותה כאשתי וכן תעשה אתה. והנה המפ׳ נתקשה להם הענין איך צוה ה׳ להנביא לקחת אשת זנונים? וע״כ יאמר הראב״ע שזה היה רק במראה הנבואה, והת״י יפרשו בדרך משל ואין מזה הכרח. כי הושע לא היה כהן וזונה אינה אסורה לישראל. והלא מצאנו שצוה ה׳ להנביא גם דברים שלא יאותו כפי חקי התורה והיה הוראת שעה, כמו שצוה ליחזקאל לגלח בתער פאת ראשו וזקנו, ואליהו הקריב בשעת איסור הבמות.