Hoshea's wife/5

EN/HEע/E

Hoshea's wife

Sources

Hoshea 1:2-9הושע א׳:ב׳-ט׳

(2) When the Lord spoke at first with Hosea, the Lord said unto Hosea: Go, take unto thee a wife of harlotry and children of harlotry; for the land doth commit great harlotry, departing from the Lord.' (3) So he went and took Gomer the daughter of Diblaim; and she conceived, and bore him a son. (4) And the Lord said unto him: 'Call his name Jezreel; for yet a little while, and I will visit the blood of Jezreel upon the house of Jehu, and will cause to cease the kingdom of the house of Israel. (5) And it shall come to pass at that day, that I will break the bow of Israel in the valley of Jezreel.' (6) And she conceived again, and bore a daughter. And He said unto him: 'Call her name Lo-ruhamah; for I will no more have compassion upon the house of Israel, that I should in any wise pardon them. (7) But I will have compassion upon the house of Judah, and will save them by the Lord their God, and will not save them by bow, nor by sword, nor by battle, nor by horses, nor by horsemen.' (8) Now when she had weaned Lo-ruhamah, she conceived, and bore a son. (9) And He said: 'Call his name Lo-ammi; for ye are not My people, and I will not be yours.'

(ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר י״י בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר י״י אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי י״י. (ג) וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן. (ד) וַיֹּאמֶר י״י אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. (ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. (ו) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם. (ז) וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּי״י אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים. (ח) וַתִּגְמֹל אֶת לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. (ט) וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם.

Hoshea 3הושע ג׳

(1) And the Lord said unto me: 'Go yet, love a woman beloved of her friend and an adulteress, even as the Lord loveth the children of Israel, though they turn unto other gods, and love cakes of raisins.' (2) So I bought her to me for fifteen pieces of silver and a homer of barley, and a half-homer of barley; (3) and I said unto her: 'Thou shalt sit solitary for me many days; thou shalt not play the harlot, and thou shalt not be any man's wife; nor will I be thine.' (4) For the children of Israel shall sit solitary many days without king, and without prince, and without sacrifice, and without pillar, and without ephod or teraphim; (5) afterward shall the children of Israel return, and seek the Lord their God, and David their king; and shall come trembling unto the Lord and to His goodness in the end of days.

(א) וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי עוֹד לֵךְ אֱהַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת כְּאַהֲבַת י"י אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵם פֹּנִים אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. (ב) וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֵתֶךְ שְׂעֹרִים. (ג) וָאֹמַר אֵלֶיהָ יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי לֹא תִזְנִי וְלֹא תִהְיִי לְאִישׁ וְגַם אֲנִי אֵלָיִךְ. (ד) כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. (ה) אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת י"י אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל י"י וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

Targum Yonatan Hoshea 1:2תרגום יונתן הושע א׳:ב׳

שְׁרָיוּת פִּתְגָמָא דַייָ בְּהוֹשֵׁעַ וַאֲמַר יְיָ לְהוֹשֵׁעַ אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל יָתְבֵי קַרְתָּא טַעֲוָתָא דְאִינוּן מוֹסִיפִין לְמֶחְטֵי אֲרֵי מִטְעָא יִטְעוּן דַיְרֵי אַרְעָא מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַיָי.

Targum Yonatan Hoshea 3:1תרגום יונתן הושע ג׳:א׳

וַאֲמַר יְיָ לִי עוֹד אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל דְאִינוּן דָמָן לְאִתְּתָא דִרְחִימָא עַל בַּעֲלָהּ וּמְזַנְיָא עֲלוֹהִי וְכָל כְּדֵין רָחֵים לָהּ וְלָא צָבֵי לְמִפְטְרָהּ כֵּן רְחִימַת יְיָ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִינוּן מִתְפְּנָן בָּתַר טַעֲוַת עַמְמַיָא בְּרַם אִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וִיהוֹן דָמָן לִגְבַר דְאִשְׁתְּלֵי וַאֲמַר מִלָא בְּחַבְרֵיהּ.

Rashi Hoshea 1:2רש״י הושע א׳:ב׳

קח לך אשת זנונים – רבותינו אמרו: כמשמעו לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ריש פרק האשה. וילדי זנונים – שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות, ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל׳ לימוד הוא למד אותן לשוב בתשובה.

Rashi Hoshea 1:8רש״י הושע א׳:ח׳

ותגמול את לא רוחמה – לפי תרגומו ויכלה אותו הדור בין העכו״ם שגלו שם. ותהר ותלד בן – ואוסיפו ועבדו עובדין בישין, ולפי פשוטו כמשמעו.

Ibn Ezra Hoshea First Commentary 1:1-3אבן עזרא הושע פירוש ראשון א׳:א׳-ג׳

(א-ב) זה הושע מנביאי השם הנכבדים, כי היצחקי דבר סרה בספרו עליו, שאמ׳ שהוא בן אלה. כי בארי הוא אלה, כי מצא כתוב ״ובאר אלים יללתה״ (ישעיהו ט״ו:ח׳). ואין אלה – אילים, כי בעבור אות נוסף ישתנה השם כמו ״זיף זיפה״ (דברי הימים א ד׳:ס״א). ועוד, כי אין משפט לשון הקדש לאמר על שם פרט שהוא בן עיר – רק אם היה על דרך כלל, כמו ״בת ציון״ (ישעיהו א׳:ח׳) – רק יתיחס אל העיר כמו ׳שמרוני׳. ושני דברים דחקוהו: האחד, שמצא בדברי הימים ״בארה בנו, אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור, הוא נשיא לראובני״ (דברי הימים א ה׳:ו׳), והוא היה אבי זה הנביא. והשיני, שאמ׳ ״ולפקד על יעקב כדרכיו״ (להלן י״ב:ג׳), כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו, שהסיר הבכורה מראובן, ואין פירושו כאשר חשב. והנה שכח הכת׳ על הושע בן אלה: ״ויעש הרע בעיני י״י״ (מלכים ב י״ז:ב׳). והיצחקי אמר, שלקח אשת זנונים, וזה המכה בסנורים הלא ראה כתוב: תחלת דבר י״י בהושע, ויאמר י״י, והנה לא מרה פי השם חלילה חלילה! רק הושע בן בארי איננו הושע בן אלה, כמו חנוך – שם כולל לארבעה אנשים בתורה, ושאול מרחובות הנהר ושאול בן הכנענית ושאול בן קיש, ורבים ככה. והתחלת נבואת זה הנביא – על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל, ארבעים שנה לפני גלות שומרון, אם היתה נבואתו בסוף ימי ירבעם, כי לא מלך זכריה בנו אחריו רק ששה חודשים, ונשבתה מלכות בית יהוא, שהיו מלכות ישראל. ומפרש אחר אמ׳, כי קח לך, דבור הוא כטעם ״לקח טוב״ (משלי ד׳:ב׳). ופרש ותהר כמו ״תהרו חשש, תלדו קש״ (ישעיהו ל״ג:י״א), ואומר כי גומר – גמורה בזנות, ובת דבלים – רמז ליהודה וישראל. ואחר אמ׳ קח לך אשת זנונים, שאם באתה לקחת אשה הגונה לא תמצא, שהרי זנה תזנה הארץ – כל עם הארץ זונים מאחרי השם. ומפרש אחר אמ׳, קח לך אשת זנונים וילדי זנונים – שהרי דוגמתו זנו יושבי הארץ מאחרי י״י, ו״דיו לעבד י״י להיות כרבו״. נאם אברהם המחבר: חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים. והאומר ״דיו לעבד להיות כרבו״, לא נאמ׳ על זה, כי זנות מאחרי השם – דרך משל, רק באדם הוא במעשה. והנכון בעיני, כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה, שהשם אמר לו: לך קח לך אשת זנונים, והלך ולקח אשה ידועה והרתה וילדה. כל זה במראות הנבואה, כאשר פירש השם: ״אם יהיה נביאכם״ – לבד ממשה רבינו לבדו – ״י״י במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו״ (במדבר י״ב:ו׳). ואל תתמה: איך יראה בחלום – וילך ויקח? והנה בחלום אדם בלא נבואה – ״ותאכלנה הפרות״ (בראשית מ״א:ד׳). וככה על ישעיהו הנביא ״כאשר הלך עבדי ישע׳ ערום ויחף״ (ישעיהו כ׳:ג׳) – זה היה בדרך נבואה. כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים? וככה ״קח לך לבנה״ (יחזקאל ד׳:א׳), גם ״שכב על צדך השמאלי״ (שם ד), גם ״ואתה קח לך חטין״ (שם ט), גם דבר הזקן (שם ה׳, א-ד). והעד על כל זה, שאמ׳ יחזקאל בתחילת ספרו ״ואראה מראות אלהים״ (שם א׳:א׳), ואומר ״במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל״ (שם מ׳:ב׳). ואל תתמה, בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבואה ׳מראות׳, כי הנה כתוב: ״דבר י״י אשר היה אל זכריה״ (זכריה א׳:ז׳), ושם כתוב אחריו: ״ראיתי הלילה״ (שם ח), ״ואשא עיני ואראה״ (שם ב׳:ה׳). והנה כתוב באברהם ״במחזה״ (בראשית ט״ו:א׳), וכן היתה כל נבואתו. והנה אמ׳ לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים? – כי זנה תזנה הארץ. (ג) וילך ויקח האשה הנזכרה; כך היה רואה במראה. וטע׳ ותלד...בן – הדור הבא אחרי ירבעם בן יואש.

Ibn Ezra Hoshea Second Commentary 1:1-3אבן עזרא הושע פירוש שני א׳:א׳-ג׳

(א-ב) דבר י״י אשר היה אל הושע. אומ׳ כי כל הנביאים לא היו שוים בנבואתם, כי היה נביא, שדיבר לו הקב״ה פה אל פה, כמו שדיבר למשה, שנ׳ ״פה אל פה אדבר בו״ (במדבר י״ב:ח׳), והיה נביא, שדיבר לו הקב״ה במראה ובחלום, שנ׳ ״אם יהיה נביאכם״ וגו׳ (שם ו). ויתכן כי להושע לא דיבר לו הקב״ה אלא בחלום, כי זה שנ׳ תחילת דבר י״י בהושע, ויאמר י״י אל הושע: לך קח לך אשת זנונים. חס ושלום שיקח הנביא אשת זנונים, אלא כך נראה לו בחלום, שילך ויקח אשת זנונים, ויוליד ממנה ילדי זנונים. למה? כי זנה תזנה הארץ מאחרי י״י. ובאמרו בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל, על כן נזכר, כי תחילת הנבואה לא היה כי אם על בית יהוא, כמו שנ׳ ״כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא״ (להלן ד). (ג) וילך ויקח את גמר – פי׳: נראה לו בחלום, שהלך ולקח את גמר, זונה שהיתה ידועה באותו מקום, ותהר ותלד לו בן.

Radak Hoshea 1:2רד״ק הושע א׳:ב׳

תחלת דבר ה׳ בהושע – מצאנו לשון דבור שהוא ענין נבואה קשור עם בי״ת השמוש, כמו הרק אך במשה דבר ה׳ הלא גם בנו דבר, רוח ה׳ דבר בי פה אל פה אדבר בו, אפשר שתהיה מלת דבר ה׳ פעל עבר, רוצה לומר תחילה אשר דבר ה׳ בהושע זה היה שאמר לו קח לך אשת זנונים, או יהיה דבר שם, כמו והדבר אין בהם. ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים – כל זה הענין היה במראה הנבואה שאמר לו שיקח אשת זנונים ולקחה והרתה וילדה ממנו שלש פעמים, וזה משל לישראל הזונים מאחרי ה׳, וזהו שאמר כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ ופירוש וילדי זנונים, ויהיו לך ממנה ילדי זנונים כי אשת זנונים היא, כן ישראל והנולדים מהם באלה הדורות זנו מאחרי ה׳, וכל זה היה במראה הנבואה לא שלקח הושע הנביא אשת זנונים, אף על פי שנמצא בדברי רבותינו ז״ל שהענין כמשמעו, שאמרו ויאמר ה׳ אל הושע אמר לו הקב״ה להושע חטא ישראל היה לו לומר לפניו רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל עליהם רחמים לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת, אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה לזקן זה, אמר לו קח לך אשת זנונים, אחר כך אמר לו לך שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלחה אף אני אשלח את ישראל, לאחר שנולדו לו ממנה שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע לא היה לך ללמוד ממשה רבך כיון שדברתי עמו פירש מן האשה בדול עצמך ממנה, אמר לפניו רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואיני יכול לגרשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני אשת זנונים כך אני שבני ישראל בני הם בני בחוני אברהם יצחק ויעקב והם אחד מחמשה קנינים ואתה אמרת העבירם באומה אחרת, כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל מיד פתח בברכות ואמר והיה מספר בני ישראל כחול הים, ויונתן תרגם הענין על דרך משל ונכון הוא פירושו.

Radak Hoshea 1:3רד״ק הושע א׳:ג׳

וילך ויקח את גומר בת דבלים – שם זונה ידוע באותו הזמן.

Radak Hoshea 1:6רד״ק הושע א׳:ו׳

ותהר עוד ותלד בת – אחר שילדה בן שהוא משל לירבעם בן יואש כמו שפירשנו ילדה בת, והוא משל לזכריה בנו ולשלום בן יבש שמלך אחריו שהיו חלשים כנקבה כי זכריה לא מלך אלא ששה חדשים ונהרג ושלום לא מלך אלא ירח ימים ונהרג.

Radak Hoshea 1:8רד״ק הושע א׳:ח׳

ותגמול את לא רוחמה ותהר ותלד בן – אמר ותגמול לפי שארכו ימי החולשה בימי זכריה ושלום גם בימי מנחם בן גדי שמלך עשר שנים כי בימיו בא פול מלך אשור, גם בימי פקחיה בנו שמלך שנתים עד שעמד פקח בן רמליהו והתחזק במלוכה ומלך עשרים שנה והתגבר על מלכות יהודה והרג ביהודה מאה ועשרים אלף איש ביום אחד גם צר על ירושלם עם רצין מלך ארם, ועליו אמר בזה המשל ותהר ותלד בן, ועל דורו נאמר קרא שמו לא עמי, כי עליו נאמר ויעש הרע בעיני השם לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט, והחכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל פירש משל ותגמול אחר שגלו עשרת השבטים והולידו בנים השבטים בגלותם ושם עמדו ולא שבו לארצם על כן קרא שמם לא עמי, וכן תרגם יונתן.

Rid Hoshea 1:2רי״ד הושע א׳:ב׳

קח לך אשת זנונים – ומפני שאמר בהושע ולא אמר להושע יש לפרש שהוא לשון דיבור במו והדיבר אין בהם שפירושו והדיבור. אף כאן תחילת דיבורו של שם בהושע אמר לו קח לך אשת זנונים. יש לומר שאמת היה כמו שכב צדך דיחזקאל, וישעיה הלך ערום ויחף שלש שנים, ויש לומר שבחזיון נראה לו שעשה כן. ואין לתמוה האיר לקח הנביא אשה זונה ביון שעשה על פי הדיבור הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

Malbim Hoshea Beur HaInyan 1:2מלבי״ם הושע ביאור הענין א׳:ב׳

תחלת דבר ה׳ בהושע – דיבור שאחריו ב׳ בא על רוה״ק שדובר בהנביא לצרכו לא לצורך שליחות לכללות העם, וגם בא על דבור של תלונה ותרעומת, ומזה הוציאו חז״ל שהיה תחלת דבור של רוה״ק אל הושע שהתוכח עמו איזה ויכוח ושהיה הדבור הזה ענין של תרעומת ור״ל שתחלת דבר ה׳ והתוכח עם הושע והתרעם עליו, ומן הויכוח הזה נסתבב שה׳ אמר אל הושע לך קח לך אשת זנונים, ומסתמא היה הויכוח מתיחס אל הציוי שבא אחריו, ודרשו שה׳ אמר להושע שישראל חטאו והושע השיב לו החליפם באומה אחרת, וה׳ אמר שא״א לו להחליפם כי הם בניו, וע״כ צוה לו לקחת אשה זונה ואח״כ כשילדה לו בנים צוה לו לגרשה והושע אמר איך אפשר לי לגרשה הלא יש לי ממנה בנים ומזה ברר לו ה׳ שכן אא״ל לגרש את ישראל, וחזר הושע וברכם, וזה היה התשובה על הויכוח שה׳ אמר לו שישראל חטאו, היינו שרצה שילך בשליחות להוכיחם ולהחזירם למוטב שזה מוטל על הנביאים כמ״ש אח״כ ריבו באמכם ריבו, והושע לא רצה לילך בשליחות לנבאות ולהוכיח, וא״ל שלא ישתדל להחזירם למוטב כי אחר שזנו אל אלהי נכר ראוי שינהג עמהם כעם אשר זונה שישלחה הבעל מבית ולא ישוב אליה עוד, וא״ל ה׳ א״כ אחר שאתה אינך רוצה להוכיחם ולהחזירם למוטב ואני איני רוצה לגרשם אחר שיש לי מהם גם בנים צדיקים היה אתה כמוני וקח לך אשת זנונים ר״ל אשה מפורסמת בזנות, וילדי זנונים היינו שיש לה ילדים שילדה בזנות מכבר שזה העדות שהיא זונה, כמ״ש זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים, או כפי׳ קצת מפ׳ שהבנים שתוליד ממך יהיו בספק זנות, כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳ א״כ הכנסיה היא אשת זנונים לע״ז, וילדיה אשר תוליד נולדים בזנות במחשבת מינות וע״ז כאבותם, ובכל זה אני מחזיק אותה כאשתי וכן תעשה אתה. והנה המפ׳ נתקשה להם הענין איך צוה ה׳ להנביא לקחת אשת זנונים? וע״כ יאמר הראב״ע שזה היה רק במראה הנבואה, והת״י יפרשו בדרך משל ואין מזה הכרח. כי הושע לא היה כהן וזונה אינה אסורה לישראל. והלא מצאנו שצוה ה׳ להנביא גם דברים שלא יאותו כפי חקי התורה והיה הוראת שעה, כמו שצוה ליחזקאל לגלח בתער פאת ראשו וזקנו, ואליהו הקריב בשעת איסור הבמות.