EN/HEע/E

How Did Esther Conceal Her Nationality?

Sources

Esther 2:7-11אסתר ב׳:ז׳-י״א

(ז) וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מׇרְדֳּכַי לוֹ לְבַת. (ח) וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. (ט) וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים. (י) לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מׇרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד. (יא) וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם מׇרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ.

Esther 2:19-20אסתר ב׳:י״ט-כ׳

(19) And when the virgins were gathered together the second time, and Mordecai sat in the king's gate— (20) Esther had not yet made known her kindred nor her people; as Mordecai had charged her; for Esther did the commandment of Mordecai, like as when she was brought up with him—

(יט) וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמׇרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. (כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מׇרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מׇרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאׇמְנָה אִתּוֹ.

Esther 2:21-22אסתר ב׳:כ״א-כ״ב

(כא) בַּיָּמִים הָהֵם וּמׇרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ. (כב) וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמׇרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מׇרְדֳּכָי.

Esther 3:3-4אסתר ג׳:ג׳-ד׳

(ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמׇרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. (ד) וַיְהִי כְּאׇמְרָם (באמרם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מׇרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי.

Esther 4:4-17אסתר ד׳:ד׳-י״ז

(ד) וַתָּבוֹאנָה (ותבואינה) נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מׇרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל. (ה) וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מׇרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה. (ו) וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מׇרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ. (ז) וַיַּגֶּד לוֹ מׇרְדֳּכַי אֵת כׇּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים (ביהודיים) לְאַבְּדָם. (ח) וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ. (ט) וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מׇרְדֳּכָי. (י) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מׇרְדֳּכָי. (יא) כׇּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כׇּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם. (יב) וַיַּגִּידוּ לְמׇרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר. (יג) וַיֹּאמֶר מׇרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכׇּל הַיְּהוּדִים. (יד) כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. (טו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מׇרְדֳּכָי. (טז) לֵךְ כְּנוֹס אֶת כׇּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי. (יז) וַיַּעֲבֹר מׇרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.

Esther 7אסתר ז׳

(א) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. (ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ. (ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי. (ד) כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ. (ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. (ו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה. (ז) וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. (ח) וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ. (ט) וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמׇרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו. (י) וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמׇרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה.

Esther 8:1אסתר ח׳:א׳

בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים (היהודיים) וּמׇרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ.

Bavli Megillah 13aבבלי מגילה י״ג.

ואת שבע הנערות וגו' אמר רבא שהיתה מונה בהן ימי שבת וישנה ואת נערותיה וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי ור' יוחנן אמר זרעונים

Midrash Panim Acherot Version B 2:10מדרש פנים אחרות נוסח ב׳ ב׳:י׳

לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה. ולמה אמר לה מרדכי שלא תגיד, שהיה בורח מן השררה ומן הגדולה, אמר מרדכי שאם תאמר זהו שגידל אותי, ויתן לי שררה, א"ל הקדוש ברוך הוא אתה בורח מן השררה, חייך שאני מגדלך, שהיה המלך אומר לה מי את, ואצל מי גידלת, ואעשה אותם שרים, ושלטונים ומלכים אעמיד מהם, ולא הגידה אסתר.

Midrash Panim Acherot Version B 2:20מדרש פנים אחרות נוסח ב׳ ב׳:כ׳

התחיל היתה מגדת לו יתומה הייתי ואחרים גידלו אותי, מה עשה אמר הריני מכניס בתולות כבראשונה, והייתה מתייראה שהנשים קנאות אותה קנאותיהן, והיא מגדת לי, כיון שראה שהבתולות מתקבצות, לא זז משער, אלא שואל ואומר אוי לי שמא יהרוג את אסתר כשם שהרג את ושתי, ואעפ"כ אין אסתר מגדת את מולדה ואת עמה, והיה מרדכי מצוה עליה אל תכנסי למלכות ואל תגידי שאני בן אחי אביך, לכך נאמר כאשר היתה באמנה אתו.

Yalkut Shimoni Esther 1053ילקוט שמעוני אסתר תתרנ״ג

לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה (כתוב בשמואל ברמז ק"י): כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד, שהיה בורח מן הגדולה, שהיה המלך אומר לאסתר בת מי את אצל מי גדלת ואעשה אותם גדולים מלכים ושלטונים, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה בורח מן הגדולה חייך שאני מגדלך.

R. Saadia Gaon Esther 2:8-11ר׳ סעדיה גאון אסתר ב׳:ח׳-י״א

If, however, we examine this explanation more closely we are inevitably led to deduce that, had he indeed resisted, they would have known that she was a Jew; yet because it says Esther had not made known, (etc.1) (v. 10) we may infer that she was not forcibly removed from his protection, since, had she been forcibly removed from his care, it would surely have been known that she was a Jew.

Rashi Esther 2:10רש״י אסתר ב׳:י׳

אשר לא תגיד – כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה.

Rashi Esther 2:10רש״י אסתר ב׳:י׳

אשר לא תגיד – כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה.

Rashi Esther 2:20רש״י אסתר ב׳:כ׳

אין אסתר מגדת מולדתה – לפי שמרדכי יושב בשער המלך המזרזה והמרמזה על כך.

Lekach Tov Esther 2:10לקח טוב אסתר ב׳:י׳

לא הגידה אסתר את עמה. אעפ"י שהיה מאכלה משונה ממאכל המלכות, לא הבינו בה כי היא יהודית: כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד. שלא תתבזה בעיני המלך, וכדי להגיד הדבר בעתו, כענין שנאמר כי איככה אוכל וראיתי וגו'.

R. Yosef Kara Esther First Commentary 2:19-20ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש ראשון ב׳:י״ט-כ׳

(יט-כ) ובהיקבץ בתולות שינית וגו׳ ואין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה וכו׳ – כיון שראה אחשורוש שאפילו לאחר שהמליכה אינה מגדת מולדתה ואת עמה, חשב בלבו: שמא ממשפחות עבדים היא, או ממשפחה בזוייה, ואינה ראוייה למלכות, אצוה לקבץ בתולות שינית שמא ימצא בהן אחרת מזרע המלוכה ונאה מזו ואעביר אסתר ואמליכנה אחרת תחתיה, לכך נאמר ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך – פתרונו: אף על פי שאסתר רואה שאחשורוש מצוה לקבץ בתולות שנית, שמא ימצא הגונה הימנה וראויה למלכות, ויעביר את אסתר וימליכנה אחרת תחתיה. אף על פי כן: אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה. ואע״פ שרואה שמרדכי כל כך חשוב בעיני המלך שמינהו יושב בשער המלך כמשפט השרים היושבים במלכות ושומרים את המלך, ואינו גנאי לה, אלא כבוד, אם תגיד מה הוא לה, שהרי מרדכי מזרע המלוכה ומזרע בית שאול המלך היה, ואסתר בת דודו ראויה הייתה למלכות, אף על פי כן: אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כי מרדכי צוה עליה אשר {לא} תגיד. ושמא תאמר: לאחר שיצאת מרשות מרדכי ובאת לרשות אחשורוש יכולה לבטל מצות מרדכי, שציוה עליה שלא תגיד עמה ומולדתה, מפני מצות אחשורוש בעלה שדוחק אותה שתגיד. לכך נאמר: ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו – {ופתרונו: ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה עושה} בהיותה אתו, כשהיה אומן אותה. וכל זה נכתב לנו: למען דעת צדקות י״י, שאילו הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה לאחר שנשאת לאחשורוש, לא נתקנא המן למרדכי, ולא נתן לו רשות אחשורוש לעשות בעם כטוב בעיניו, ואין נס בדבר זה. לפיכך בא ללמדך תוקף הנס, שבתחילה נישאת אסתר למלכות קודם שיעלה המן לגדולה, והמלך לא ידע את עמה ואת מולדתה, ובא המן ונתקנא במרדכי, וחשב לאבד את כל היהודים, ובבואה לפני המלך אמר המלך: ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו.

Rashbam Esther 2:19-20רשב״ם אסתר ב׳:י״ט-כ׳

ובהקבץ בתולות שנית – פשוטו: לפי שרוצה לפרש ולסדר עצת המן, ששקל כסף להרוג משפחת המלכה ולא נתיירא מפניה. מה גרם לו, לפי שלא הכיר בה שהיא מזרע היהודים. למה, כי בהקבץ הבתולות למצוא שנית להמליכה תחת ושתי, ונלקחה אסתר, וצוה לה מרדכי שלא תגיד שהיא יהודית – מצוותו קיימה קודם שהומלכה וגם לאחר שהומלכה. על כן לא נתיירא המן לשלוח יד במשפחת אסתר.

Ibn Ezra Esther First Commentary 2:9אבן עזרא אסתר פירוש ראשון ב׳:ט׳

וטעם בית הנשים – דבק עם וישנה כי שינה מנותיה ונערותיה והיא בבית הנשים עם חברותיה. יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שצוה על אסתר שלא תגיד עמה כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם ידע שהיא מהגולה. ואחרים אמרו כי בדרך נבואה או בחלום ידע שתבא תשועה על ידה לישראל. והנכון בעיני כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת השם בסתר שלא תאכל נבילות ותשמור השבתות ולא ירגישו המשרתים כי אם יודע הדבר שמא המלך יכריחנה או יהרגנה, כי בעל כרחה נתפשה. וידענו כי מרדכי היה מגדולי ישראל כי הנה הוא שלישי לשרים העולים עם זרובבל, וכאשר ראה כי לא נבנה הבית בא אל עילם, והיה בשער המלך בארמון והיא מעלה גדולה, והנה דניאל הפקיד חביריו על מלכות בבל והוא בשער המלך. ולולי שהיה מרדכי קודם מעשה אסתר ממשרתי המלך לא עזבוהו המשרתים להתהלך לפני חצר בית הנשים.

Ibn Ezra Esther Second Commentary 2:10אבן עזרא אסתר פירוש שני ב׳:י׳

לא הגידה אסתר עמה – שהיא ישראלית ומולדתה זה השבט או המשפחה וזאת היתה דעת מרדכי. ויש לשאול אחר שראינו כי מרדכי היה מאנשי הגדולה והוא (שלישי) {ששי} לעולי גולה עם זרובבל, למה צוה על אסתר שלא תגיד עמה, אולי אם תגיד שהיא מגלות יהודה לא יקחנה אחשורוש. והנה יש בדברי יחיד כי פחד בעבור היותה ממשפחת שאול, ולפי דעתי שכל היהודים נבזים היו בעיני המלכות, הלא תראה דבר בלשצר לדניאל די מן בני גלותא דיהוד, והנכון בעיני כי ראה מרדכי שהמלך לא בקש לקחת בת מלך רק היופי לבדו ולא יחוש מאי זה עם תהיה וידע כי אסתר היתה יפה מאוד ופחד שלא ימצא כמוה ויקחנה לאשה. ואם היא תגיד שלא תאכל פת בג המלך יכריחנה, כי אם היתה גברת תוכל להסתיר עצמה, ואחרים אמרו שידע דרך הנבואה שתגיע לישראל ישועה על ידה.

Rid Esther 2:10רי״ד אסתר ב׳:י׳

כי מרדכי ציוה עליה אשר לא תגיד – מפני שאסתר נולדה מיחס גדול והיתה הגונה למלכות, מפני זה צוה לה מרדכי שלא תגיד, כדי שלא תינשא לו ותיטמע בין הגוים.

R. Yosef Nachmias Esther 2:8ר׳ יוסף נחמיאש אסתר ב׳:ח׳

ותלקח אסתר מפני שנעשה הנס על ידה נזכרה כי באפשר שנלקחו גם אחרות מבנות ישראל ולא הזכיר הכת' כי אם אסתר ותרגם המתרגם ואתדברת באונסא ותמה אני היא איך נלקחה מבית מרדכי ולא ידע שהיתה יהודית והנכון שיצאה מבית מרדכי ללכת לבית אחת מחברותיה ונלקחה בדרך באונס ומרדכי ידע את הדבר ושתק כי אם היתה נלקחת מבית מרדכי היו מבינים מיד שהיא ישראלית ומרדכי יפה לו בשתיקתו מדבורו כי לא יוכל להפר הדת הנתונה ועוד כי רוח אלהים בו וידע שסוף הדבר יהיה תשועה על ידה לישראל כי ידע שהיתה צדקת גמורה ולא יאונה לצדיק כל און (משלי י"ב:כ"א) אם כן חשב שסוד גדול בלקיחתה וכן היה והלא תרגום אומ' לדעת את שלום אסתר ומה יעשה לה ומה נסין עתידין לאתעבדא לה.

Akeidat Yitzchak Esther 2:10עקדת יצחק אסתר ב׳:י׳

(י) לא הגידה אסתר אף כי היו הנערות כולן הולכות אל בית המלך מעצמן או שהביאו אותן אביהן או אחיהן נצטרך לומר שאסתר באה לבדה ולזה היה אפשר להסתיר עמה ומולדתה. אבל הדבר רחוק בעיני שתבוא אסתר אל יד הסריסים ואיש אין עמה שיודע בואה שיושאל ממנו בת מי היא, כל שכן אם היה המעשה כראוי וכנאות והוא שיוקחו כל הנערות מבית אביהן כמצות המלך שאז היה נמנע שלא יוודע שלקחוה מבית היהודי היושב בשער המלך.  ולחשוב שהם ידעו שלקחוה מבית מרדכי אבל הוא הודיע להם איך הוא אומן לה לבד, כי אין לה אב ואם ושלא ידע בת מי היא אלא שלהיותה יפת תואר וטובת מראה לקחה לו לבת כסבור שהיא מזרע המלוכה מן הפרתמים ומזה הטעם לא הכריחוה להגיד כי אם האומן לא ידע היא מנא ידעה. ואולי כי לפי שנסתר דבר זה שמו שמה אסתר מלשון מרדכי היהודי שמצאוה בביתו. והפירוש זה הוא נכון וקרוב גם רז"ל אמרו (חולין קל"ט:) מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר. והגיד הכתוב כי עם שנשאה חן בעיני הסריסים וישנה מכולן ואת נערותיה לטוב על כל זה לא הסיחה דעתה ממה שציוה עליה מרדכי שלא תגיד עמה ומולדתה.   והנה להסתר זה הסיבות כפירוש המפרשים וכולם קיימו וקבלו שלא הגידו שהיא ישראלית. ואם קבלה הכרחית היא אני אומר כן היה מוכרח עליה מדין תורה כי אם יכריחה המלך למשכב או לעבור על דת יהודית הנה בידוע שהוא אינו מכוין אלא להנאתו. והדין בכל היוצא כזה יעבור ואל יהרג אמנם אם ידע שהיא יהודית כבר אפשר שיכריחנה כדי לעבור על דתיה בפרהסיא והדין בזה יהרג ואל יעבור ואפילו אערקתא דמסאנא. והוא כיוון לעמוד על דת ולבסוף הועיל לו כענין שנאמר (משלי כ"ט:י"ח) ושומר תורה אשריהו, ואמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, ולהלן אבאר בעזרת ד' (ב':י"ז) שלא כיוון המלך אלא להנאתו.   האמנם כי יש לי בזה דעה אחרת אכתוב אותו אך על גב דמסתפינא ממאי דרגילנא עליה מימים לימים והוא כי הדבר מפורסם ביניהם שאסתר היא ישראלית כי מבית מרדכי לוקחה אמנם כשראה שלוקחין אותה לטוב יופיה כי מד' היתה ראה לו שיסתיר יחוסה כדי שיחשיבוה בבית המלך בחשבם שהיא מזרע מלכות בית רב גדול שמו בגוים שהוא אומן אותה כמו שאמרנו. וציוה לה שאם ישאלוה על זה תשיב אמרה שאינה יודעת עמה ומולדתה כלל כי לא הכירה אב ואם רק שגדלה בבית האומן וזה כדי שלא תהיה תפוסה בדבריה ואם ישאלו ממנו ידע להזהר וזהו דעת אמיתי ונכון, לא יכחישוהו הכתובים כלל אבל יקימוהו. תדע שלא הוצרכה אחר כך להגיד למלך בשעת הדוחק כי היא יהודית אבל אמרה תנתן לי נפשי בשאלתי (ז':ג') וכו' כי נמכרנו אני ועמי (ז':ד') והמלך לא שאלה מאי זה עם היא כי לא נכחד ממנו אבל נתחדש לו אז שהיהודים היו נמסרים. גם בגמרא (מגילה ט"ו:) אמר רבא עד חצי המלכות ותעש (ה':ז') ולא דבר שהוא חצי המלכות ומאי היא בית המקדש ואם לא ידע שהיא יהודית בית המקדש מאי עבידתיה והעד הנאמן בזה מה שנאמר בסוף ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה (ח':א') יראה באמת כי גילה סודה זה לא זולת. ואם תאמר אם כן איך עלה בלב לחשוב כזאת על עם המלכה האהובה משיבך כי גם בעיני המלך יפלא כמו שאמר מי הוא זה ואי זה הוא (ז':ה') וגו' כמו שיבוא במקומו (ז':ד') על נכון בעזרת ה'.

R. Elisha Gallico Esther 2:10ר׳ אלישע גאליקו אסתר ב׳:י׳

וקרוב מזה לאמר כי נלקחה והובאה והלוקחים אזדו לעלמא או אפשר מרוב הבלבול והבהלה לא נודע מקומה כח רבות היו הנלקחות והוחלפו ונתערבו.