Injury to Bystanders and the Meaning of "יהיה אסון"/1/he
נזק לעוברי אורח ומשמעות "יהיה אסון"
הקדמה
קטטה, עוברת אורח, ותינוק
בשמות כ״א:כ״ב–כ״ג מתואר תרחיש בו שני גברים מתקוטטים ואישה בהריון נפגעת במהלך הקטטה. התורה מחלקת את הדין לשני מקרים אפשריים, אחד בו מתרחש "אסון" ושני בו לא מתרחש "אסון":
(כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים.
(כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.
הפסוקים עמוסים במונחים קשים ומעורפלים, ומשאירים את שני המצבים שתוארו ואת השלכותיהם המשפטיות הנלוות לכך פתוחים לפרשנויות מרובות:
- "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים" – באיזה סוג של קטטה מדובר? האם הגברים מנסים רק לפגוע זה בזה, או שהם מנסים ממש להרוג אחד את השני?
- "וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה" – האם המכה לאישה הייתה בשוגג וכוונה לאחד מהמתקוטטים, או שמא היא כוונה אליה במזיד? האם האישה הייתה מעורבת באופן פעיל בהתכתשות, או שמא הייתה עוברת אורח תמימה לחלוטין?1 בנוסף, האם היא נפגעה ישירות מהמכה, או שמא אחד הגברים שנפגעו התנגש בה?
- "וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ" – ביטוי זה לא נמצא באף מקום אחר בתנ"ך. האם הוא מתייחס להפלה, או רק ללידה מוקדמת?
- "וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן" – מה פירוש המילה "אסוֹן"?2 מילה זו מופיעה רק בשני הקשרים בתנ"ך (כאן ובבראשית מ"ב–מ"ד), מה שמקשה על קביעת הגדרה מדויקת. אף על פי שהמונח מתייחס באופן ברור לתוצאה שלילית, האם הוא כולל רק מוות או גם פציעה וסוגים אחרים של פגיעות? והכי חשוב, למי מהדמויות ה"אסון" יכול להתרחש – לגברים הנאבקים, לאישה, או לעובר?
- "כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה" – מפסוק זה עולה כי בתרחיש הראשון שתואר (כשאין "אָסוֹן"), הבעל קובע את תנאי הקנס הכספי. מדוע דווקא הוא זה שמחליט, וכיצד זה קשור להמשך הפסוק "וְנָתַן בִּפְלִלִים", אשר לפיו נראה כי לבתי המשפט גם יש תפקיד בהחלטה?
- "וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה" – האם נושא ה"אסוֹן" בפסוק זה זהה לפסוק הקודם? מהי הפעולה אשר מובילה לעונש של "וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ"?
"וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ"
התורה אומרת שכאשר יש "אסוֹן", האדם התוקף נענש וצריך לתת "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ". האם עלינו להבין את הביטוי הזה כפשוטו, כלומר שמדובר פה על עונש מוות? או שמא ייתכן שהמילים הן מטאפוריות בלבד, וכוונתן היא תשלום כספי בשווי של חיים? שאלה זו מתחזקת לאור ההקשר בו מופיע פסוק זה:
(כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.
(כד) עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל.
(כה) כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.
ישנם ויכוחים רבים בשאלה אם שני הפסוקים האחרונים מדברים באופן מילולי או מתכוונים לפיצוי כספי בלבד,3 וזה עשוי להשפיע גם על הבנתנו את הפסוק הראשון. האם יש להבין את כל העונשים באותה צורה, או שמא יש לפרש רק את הביטוי "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" פשוטו כמשמעו, ואילו את האחרים בצורה מטפורית?4
מעמד העובר
מה מלמד המקרה שלנו על מעמדו של עובר על פי התורה? האם הוא נחשב לישות עצמאית, והאם דין הפגיעה בו זהה לפגיעה בשאר בני האדם? או אולי הוא נחשב רק לחלק מגופה של אמו ("עובר ירך אמו"), ולכן פגיעה בו נדונה באופן חמור פחות? אם עובר נהרג, האם מדובר בדין נפשות, או שמא פשע שעונשו הוא רק כספי? התשובות לשאלות אלה תלויות במידה ניכרת באופן שבו ניתן לפתור את הבעיות הטקסטואליות שלעיל, כולל האם העובר הוא הנושא של המילה "אסוֹן" והאם יש להבין באופן מילולי את הביטוי "נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ" או לא.
"נתכוין להרוג את זה והרג את זה"
התורה מבחינה בין כמה סוגים של רצח, וגוזרת עונשים שונים במקרה בו ההריגה נעשתה בכוונה תחילה ובמקרה בו ההריגה נעשתה בשוגג. היכן על הספקטרום עלינו להציב מקרה בו מתכוונים להרוג אדם מסוים, אך הורגים בטעות אדם אחר במקומו? במקרה כזה, האם גזר הדין עלול להיות עונש מוות מכיוון שהייתה רמה מסוימת של כוונה, או שמא זה קרוב יותר למקרה של הריגה בשוגג, מכיוון שהמת לא היה זה שאליו כוונה התקיפה? מה ניתן ללמוד לגבי חוק זה ממקרה הפגיעה בעוברת האורח ההרה או בעוברה?
