"לא בשמים היא"
הקדמה
"הַמִּצְוָה הַזֹּאת"
דברים ל' מתאר כיצד האומה, לאחר שתקבל עונשים רבים על אי קיום המצוות, תחזור בסופו של דבר אל ה', תשמע להוראותיו, ותאהב אותו בכל לב ונפש:1
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ.
(ו) וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ.
(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ.
לאחר מכן התורה ממשיכה להדגיש כי "הַמִּצְוָה הַזֹּאת" אינה אזוטרית, אלא נגישה בקלות:
(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. (יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבׇר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.
אולם, ההקשר משאיר עמימות מסוימת ביחס לזהות המצווה או מצוות שבהם מדובר. האם צורת היחיד של מלת "הַמִּצְוָה" מתייחסת למצווה אינדיבידואלית (ואם כן, איזו מצווה) או לכל המצוות? אם המלה מתייחסת לכל התורה כולה, מהו זה שהינו כל כך זמין וניתן להשגה – הבנה אינטלקטואלית של הוראות ה' או קיום בפועל של המצוות?
המונחים של ספר דברים
המונח "הַמִּצְוָה" נמצא בתורה כמעט אך ורק בספר דברים.2 בעוד שבמקרים מסוימים,3 הוא יכול להיות מונח כללי שמתייחס לכל המצוות, ישנם שני פסוקים שבהם יש לו קשר ברור לחובה הספציפית לאהוב את השם:4
(יא:כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְדׇבְקָה בוֹ.
(יט:ט) כִּי תִשְׁמֹר אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כׇּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה.
האם פסוקים אלו שופכים אור על משמעות "הַמִּצְוָה הַזֹּאת" בפסוק שלנו? האם הם רומזים כי הביטוי מתייחס אך ורק לאהבת השם, או שמא המונח בשלושת הפסוקים מתייחס להליכה כללית יותר בדרכיו ("לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו"), ולא רק לאהבת ה'?
שיבה ואהבה
כאמור לעיל, החלק הראשון של פרק ל' מדבר על שתי פעולות – "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" ו"לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" – שכל אחת מהן מתבצעת "בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ". שתי הפעולות האלה הן מועמדים ראשוניים להיות הנושא של הביטוי "הַמִּצְוָה הַזֹּאת". עם זאת, לא פשוט להגדיר במדויק את כל אחת מהפעולות האלה. האם "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" מהווה מצווה עצמאית של תשובה או חובה כללית יותר לקיים את כל הוראות התורה?5 באופן דומה, האם "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" היא מצווה ייחודית של חוויה רגשית, או שהיא מתייחסת במקום זאת לנאמנות להקב"ה המתבטאת בקיום כל מצוותיו?6 לכן, אפילו אם "הַמִּצְוָה הַזֹּאת" מתייחסת לתשובה או אהבת ה', עדיין לא ברור אם הכוונה לחובה ספציפית או למצווה כללית לקיים את כל התורה כולה.