EN/HEע/E

It is Not in the Heavens

Sources

Shemot 24:12שמות כ״ד:י״ב

Hashem said to Moses, “Come up to me on the mountain, and stay here, and I will give you the tables of stone with the law and the commands that I have written, that you may teach them.”

וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם.

Devarim 5:28דברים ה׳:כ״ח

You shall observe to do therefore as Hashem your God has commanded you: you shall not turn aside to the right hand or to the left.

וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל.

Devarim 6:1דברים ו׳:א׳

Now this is the commandment, the statutes, and the ordinances, which Hashem your God commanded to teach you, that you might do them in the land where you go over to possess it;

וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

Devarim 6:25דברים ו׳:כ״ה

It shall be righteousness to us, if we observe to do all this commandment before Hashem our God, as he has commanded us.”

וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי י״י אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.

Devarim 7:11דברים ז׳:י״א

You shall therefore keep the commandment, and the statutes, and the ordinances, which I command you this day, to do them.

וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם.

Devarim 8:1דברים ח׳:א׳

You shall observe to do all the commandment which I command you this day, that you may live, and multiply, and go in and possess the land which Hashem swore to your fathers.

כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י״י לַאֲבֹתֵיכֶם.

Devarim 10:12דברים י׳:י״ב

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

Devarim 11:8דברים י״א:ח׳

Therefore you shall keep all the commandment which I command you this day, that you may be strong, and go in and possess the land, where you go over to possess it;

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

Devarim 11:13דברים י״א:י״ג

It shall happen, if you shall listen diligently to my commandments which I command you this day, to love Hashem your God, and to serve him with all your heart and with all your soul,

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת י״י אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם.

Devarim 15:5דברים ט״ו:ה׳

if only you diligently listen to the voice of Hashem your God, to observe to do all this commandment which I command you this day.

רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל י״י אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.

Devarim 17:20דברים י״ז:כ׳

that his heart not be lifted up above his brothers, and that he not turn aside from the commandment, to the right hand, or to the left: to the end that he may prolong his days in his kingdom, he and his children, in the midst of Israel.

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.

Devarim 27:1דברים כ״ז:א׳

Moses and the elders of Israel commanded the people, saying, “Keep all the commandment which I command you this day.

וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.

Devarim 30דברים ל׳

(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכׇל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. (ב) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ. (ג) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. (ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. (ה) וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. (ו) וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. (ז) וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כׇּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. (ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. (ט) וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. (י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ. (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. (יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבׇר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. (טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם. (יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. (כ) לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדׇבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם.

Devarim 31:5דברים ל״א:ה׳

Hashem will deliver them up before you, and you shall do to them according to all the commandment which I have commanded you.

וּנְתָנָם י״י לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכׇל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם.

Yehoshua 22:5יהושע כ״ב:ה׳

Only take diligent heed to do the commandment and the law, which Moses the servant of the Lord commanded you, to love the Lord your God, and to walk in all His ways, and to keep His commandments, and to cleave unto Him, and to serve Him with all your heart and with all your soul.'

רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד י״י לְאַהֲבָה אֶת י״י אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּלְדׇבְקָה בוֹ וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם.

Yerushalmi Moed Katan 3:1ירושלמי מועד קטן ג׳:א׳

אמר להן ר' יהושע אם חברים מתלחמים אתם מה איכפת לכם ויצאה בת קול ואמרה הלכה כאליעזר בני. א"ר יהושע לא בשמים היא.

Bavli Eiruvin 54-55aבבלי עירובין נ״ד.-נ״ה.

רבי יצחק אמר מהכא: (דברים ל') כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו. אימתי קרוב אליך - בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. אמר רב חסדא: אין תורה נקנית אלא בסימנין שנאמר שימה בפיהם, אל תקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא, אזל אמרה קמיה דרבי אבהו, אמר: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: (ירמיהו ל"א) הציבי לך צינים שימי לך וגו', עשו ציונים לתורה. ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא - דכתיב (יחזקאל ל"ט) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. רבי אליעזר אמר: מהכא (משלי ז) אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא - עשה מודעים לתורה. רבא אמר: עשה מועדים לתורה. והיינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא מאי דכתיב (דברים ל') לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, לא בשמים היא – שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא – אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר: לא בשמים היא – לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. רבי יוחנן אמר: לא בשמים היא – לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא – לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים.

Bavli Bava Metzia 59bבבלי בבא מציעא נ״ט:

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי (דברים ל') לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג) אחרי רבים להטת.

Bavli Temurah 16aבבלי תמורה ט״ז.

גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: (דברים ל') לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר ר' יצחק נפחא: אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל! אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

Devarim Rabbah (Vilna) 8:6דברים רבה (וילנא) ח׳:ו׳

ד"א כי המצוה וגו' לא בשמים היא אמר להן משה שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים כבר אני מודיע אתכם לא בשמים היא שלא נשתייר הימנה בשמים, ד"א אמר רבי חנינא היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענותנותה צדקה וישרותה ומתן שכרה, ד"א מהו לא בשמים היא שמואל אמר אין התורה מצויה באיסטרולוגין שאומנותן בשמים אמרו לשמואל הרי אתה איסטרולוגין וגדול בתורה אמר להן לא הייתי מביט באיסטרולוגים אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה אימתי כשהייתי נכנס לבית המים, ד"א לא בשמים היא אמרו לו רבינו משה הרי אתה אומר לנו לא בשמים היא ולא מעבר לים היא והיכן היא אמר להן במקום קרוב היא בפיך ובלבבך לעשותו אינה רחוקה מכם קרובה היא לכם, ד"א בפיך ובלבבך לעשותו... מניין כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו הוצא דבר מתוך פיך.

Devarim Rabbah (Lieberman) Nitzavim 5-6דברים רבה (ליברמן) נצבים ה׳-ו׳

(ה) לא בשמים היא (דברים ל' י"ב), שאפי' אומרי' לך עשה סולמות ועלה לשמים ולמוד תורה אתה ראוי לעלות, כ"ש שאין אתה עולה, ולא מעבר לים היא, שאפי' אומרים לך עבור עליה את הים אתה ראוי לעבור, כ"ש שאין אתה עובר, שנא' כי קרוב אליך הדבר מאד (דברים ל' י"ד), הוצא הדברים מפיך. (ו) לא בשמים היא, אין אנו יודעין שהתורה אינה בשמים, אלא מהו לא בשמי', אמ' להם משה שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו אחרת מן השמים, כבר אתם יודעים לא בשמים היא שלא נשתייר מהם בשמים. א"ר חנינא היא וכל כלי ענותנותה וצדקתה ועבדותה ומתן שכרה. ד"א מהו לא בשמי' היא, שמואל אמ' אין התורה מצויה באסטרוגלין שאומנותם בשמי', אמרו לו לשמואל והרי אתה אסטרוגולוס וגדול בתורה, אמ' להם לא הייתי מביט באסטרוגוליא אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי [בשעה] שהייתי נפנה לבית המים. ד"א לא בשמים היא, אמרו לו ישראל, רבינו משה, הכי (אמרתם) [אמרת] לנו לא בשמים היא ולא מעבר לים היא, ואיכן היא, אמ' להם במקום קרוב היא, בפיך ובלבבך לעשותו.

Masekhet Kallah Rabbati 5:5מסכת כלה רבתי ה׳:ה׳

והתניא לא בשמים היא, לא תמצא תורה במי שמגביהים דעתם, ולא מעבר לים היא, לא תמצא בסחרנין, ולא בתגרין וספנין, הנהו, תורה לא משתכחא בהו ערמה ודאי משתכחא, ומאי משמע דהאי מעבר לים בסחרנין הוא, דכתיב ויעברו אנשים מדינים סוחרים.

R. Chefetz b. Yatzliach Sefer HaMitzvot 10ספר המצוות לרב חפץ בן יצליח מצוה י׳

המצוה הי' ממנו ציוונו על התשובה והחזרה מן החטא עלידי קבלת מצוותיו ואזהרותיו כדי שישוב אלינו ככ' ושבת וגו'. וגדר התשובה הוא עזיבת (החטא) והחרטה, והווידוי והקבלה שלא לחזור.

Ibn Balaam Devarim 30:2-4ר׳ יהודה אבן בלעם דברים ל׳:ב׳-ד׳

ואולם רב שמואל גאון נ"ע, הוא טען בספר נסך' אלשרע כי זה בדרך ההגדה. אמר במלים אלו אחרי הזכירו ושבת עד ה' א-להיך: "והודיע כי האומה כאשר יקרו לה הרעות בין העמים ישובו ויחזרו לשמירת המצוות אשר צווה אותן באותו הזמן. והודיע כי ה' יקבץ אותם עקב זאת ככתוב ושב ה' א-להיך. והגן בפסוקים אלה מביטול מצוות אלה אצלנו".

Rashi Devarim 30:12-14רש״י דברים ל׳:י״ב-י״ד

(12) לא בשמים הוא IT IS NOT IN HEAVEN – for were it in heaven it would still be your duty to go up after it and to learn it (Eruvin 55a). (14) כי קרוב אליך BUT [THE WORD] IS [VERY] NEAR UNTO YOU – the Torah has bee.g.ven to you in writing and orally.

(יב) לא בשמים – שאילו היא בשמים היתה צריך לעלות אחריה ללומדה. (יד) כי קרוב אליך – התורה נתנה להם בכתב ובעל פה.

Rambam Sefer HaMitzvot Aseh 73רמב״ם ספר המצווה עשה ע״ג

והמצוה הע"ג היא שצונו להתודות על החטאים והעונות שחטאנו לפני האל יתעלה ולאמר אותם עם התשובה. וזה הוא הודוי, וכונתו, שיאמר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך. ויאריך המאמר ויבקש המחילה בזה הענין לפי צחות לשונו.

Rambam Hillkhot Teshuvah 1:1רמב״ם הלכות תשובה א׳:א׳

הלכות תשובה מצוה עשה אחת והיא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה. וביאור מצוה זו ועיקרים הנגררים עמה בגללה, בפרקים אלו. (א) כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה.

Rambam Hillkhot Teshuvah 7:5רמב״ם הלכות תשובה ז׳:ה׳

כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'.

Sefer Mitzvot Katan 53ספר מצוות קטן נ״ג

לשוב דכתיב ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו. ואמרו חכמים שוב יום אחד לפני מיתתך, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשוב'. וצריך ודוי וקרבן ככל הכתוב בתורת משה, ועכשיו לא נשאר לנו אלא ודוי דברים.

Ramban Devarim 30:11רמב״ן דברים ל׳:י״א

וטעם כי המצוה הזאת – על כל התורה כולה. והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום", אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת, כי והשבות אל לבבך (בפסוק א) ושבת עד ה' אלהיך (בפסוק ב) מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום. וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו – שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם, וישובו בלבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר (לעיל פסוק ב) אתה ובניך בכל לבבך – כמו שפירשתי (שם).

R. Bachya Devarim 30:11-12ר׳ בחיי דברים ל׳:י״א-י״ב

(יא) כי המצוה הזאת. יאמר זה על התורה, כלשון: (דברים ח, א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום". לא נפלאת היא. אין ענינה נסתר ומכוסה שלא תוכל לעשותה, וזהו שאמר: לא בשמים היא, שהוא באור ל"לא נפלאת היא", וכן לא מעבר לים באור ל"לא רחוקה היא". והים זה הוא הים הגדול שהוא חשוך והוא מן הנמנע שיהיו בני אדם רשאין ליכנס שם מפני חשכת המים, ואין הכוונה בשאר הימים שבני אדם יכולין להכנס בהם לפי שכשם שאמר "לא בשמים היא" והיא מניעה, שהרי מן הנמנע שיעלה אדם לשמים, כך "מעבר לים" הוא מניעה. (יב) לא בשמים היא. יתכן לפרש כי מפני שהתורה הזאת היתה בשמים יאמר: מעתה לא בשמים היא, שכבר הורדתיה לכם משם, ומלת "היא" תרמוז כי החכמה העליונה בשמים.

R. Yosef Albo Sefer HaIkkarim 4:25ר׳ יוסף אלבו ספר העיקרים ד׳:כ״ה

כשחפשנו כל מצות עשה שבתורה לא מצינו מצוה שיזכה האדם בה בלבד לתכלית המושג מצד התורה אלא התשובה, וזה שהתכלית המכוון בתורה ובעשית מצותיה לפי מה שבארנו במאמר השלישי, הוא אהבת השם שהיא המביאה את האדם אל השכר הגדול המקווה לנפש, וכן מצינו בענין התשובה שנכתב זה התכלית בעצמו בפרשת אתם נצבים, וזה ממה שיורה על גודל מעלת המצוה הזאת ושהיא מצוה כללית יותר מן התפלה, שהתפלה אף על פי שתועיל לענינים הפרטיים, מכל מקום לא תועיל לתת השכר הכללי לנפש כתשובה, ועל כן ראינו לדבר בה אחר התפלה יותר מבשאר מצות ובקוצר כפי כוונת המאמר. ונאמר כי כשעייננו בפרשת נצבים היטב מצאנו שמה שאמר הכתוב ראה נתתי לפניך וגו', אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו וגו', מדבר על התשובה לפי המשך הפרשה וקשורה, וזה שבתחלה אומר ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, וגמר הענין בתשובה ואמר שצריך שתהיה בלב שלם, ושהשם יעזרהו אם תהיה כך, וזהו שאמר בסוף כי תשוב אל ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, ואחר כן אמר משבח גודל מעלת התשובה עם קלות מציאותה, כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו' כי קרוב אליך וגו', וכל זה בלי ספק מדבר על התשובה, ויורה על זה אמרו בפיך ובלבבך לעשותו, שענין התשובה תלוי בוידוי הפה ובחרטת הלב כמו שנבאר, וכן פירש הרמב"ן ז"ל שעל התשובה ידבר, והפליג הכתוב לשבח אותה בשאמר לא בשמים היא ולא מעבר לים היא. וזה כאלו אמר שהדבר לגודל ערכו היה ראוי לך להשתדל ולטרוח בעדו כל טורח שבעולם, אפילו לעלות לשמים אם אפשר או לעבור הים כדי להשיגו שהוא דבר יקר הערך מאד, לפי שאין ההקש גוזר שיהיה לחוטא כפרה בשום פנים, כמאמר הנביא במה אקדם ה' וגו', הירצה ה' וגו', אמר כי כל כך היה ראוי לתת שכר גדול להנצל מן העונש על העברות שאיננו יודע כמה יתן ומה יספיק לזה, אם אלפי אילים או רבבות נחלי שמן או היתן בכורו שכר פשעו או פרי בטנו בחטאת נפשו, וכל זה ממה שיורה שהשכל גוזר שלא היה ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו, וכל שכן שאין ראוי שיקובל החוטא בתשובה בדברים, כמו שהנביא אומר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אם לא על צד החסד האלהי, ולזה הזהיר עליה מאד ואמר ראה נתתי לפניך היום וגו', ובחרת בחיים למען תחיה וגו'. כי אחר שהראה דרך קלותו כשאמר כי קרוב אליך הדבר, אמר ראה נתתי לפניך וגו', כלומר אין לך התנצלות בזה כמו שיש לך על שאר המצות שלרבויים ולגודל טרחם לא תוכל לקיימם, שאין הדבר כן בזה שזו המצוה קלה היא מאד, ואם תעשה אותה תשיג החיים והטוב ואם תתרשל ממנה יגיעך המות והרע, ועל כן הזהר שלא תזלזל בה, וזה כאדם שסובל חולי גדול שההקש גוזר שלא תספיק רפואה לחולי ההוא, ובא רופא אחד ואמר אל החולה אני אגלה לך סם אחד במה שתתרפא מחליך, והחולה חושב שהסם ההוא אחר שהוא מרפא חולי קשה כזה שאין ההקש גוזר שיהיה לו רפואה, שיהיה צריך להוציא ממון רב ולטרוח טורח גדול להשיגו, והרופא אומר לו לא תחשוב שיש טורח גדול בהשגת הסם ההוא ושצריך שתעלה לשמים בעדו או שתצטרך להוציא ממון גדול לעבור דרך אניה בלב ים כמו שהיה ראוי להיות כן, שקל ההשגה הוא מאד, וזהו שסיים כי קרוב וגו', ועל כן ראוי לך שלא תתרשל בהשגתו שהוא חיים לנפשך, וכמו שלא תתרשל בבקשת החיים כך אין ראוי לך שתתרשל בזה, וזהו שסמך אל זה ובחרת בחיים, ובאר שהחיים הללו שיושגו במצוה הזאת הם בעצמם התכלית המושג מצד התורה, וזהו אומרו לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וגו', כי הוא חייך, רוצה לומר בעולם הנשמות, ואורך ימיך בעולם הזה, שזהו לשבת על האדמה, שעל ידי האהבה הזאת יושג הדבקות בשם יתברך והחיים הנצחיים וההצלחות הגשמיות.

Sforno Devarim 30:11-14ספורנו דברים ל׳:י״א-י״ד

(יא) כי המצוה הזאת. והטעם שאמרתי והשבות אל לבבך בכל הגוים שצריך שהתשובה תהיה בעודך בגלות למען תושע הוא כי אמנם זאת המצוה של תשובה אשר אנכי מצוך היום כאמרו בכל חטא בפרשת ויקרא ואשם ואשמו שהענין כולם הוא שיכיר החוטא את חטאו כמו שפירש אח"כ באמרו והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה (ויקרא ה, ה) וכן באמרו איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ואשמה הנפש ההיא והתודו את עונם (במדבר ה, ו - ז). לא נפלאת היא ממך. שתצטרך לנביאים. ולא רחוקה היא. שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפילו בעודך בגלות ובאר זה באמרו. (יב) לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא. (יג) ולא מעבר לים היא. גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח"ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח"ל. (יד) בפיך ובלבבך לעשותו. להכיר בלבבך את חטאך ואת האל יתברך שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך.

Malbim Devarim 30:11מלבי״ם דברים ל׳:י״א

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום – ידבר מכללות התורה כי גם כל התורה תכונה מצוה ויחזור לשאמר, שבאחרית הימים יעבדו את ה' על דרך נפלא וגם שלא יחטאו עוד, שלא יתפלאו, האם יעשה ה' את מין האנושי לבריה חדשה, לכן יבאר שאין להתפלאות ע"ז כלל, כי מצד הנפש שהיא חלק אלוה ממעל הלא מטבעה תשתוקק למקור מחצבתה, ואם מצד הגוף הלא כל בעלי חיים מטבעם להמשך אחר הדברים שהם חייהם, ובורחים מהגורמים להם המות, וכ"ש האדם שהוא מבחר היצורים שישתדל לזה, ונהפוך הדבר כי הפלא הגדול הוא למה באמת האדם שונה בזה מכל החי אשר על פני האדמה. שיודע תכליתו ועכ"ז לא יעשהו וגם יעשה הפך תכליתו. ואין לתלות סבת הדבר בזה שהשגת תכליתו הוא דבר קשה הלא כל תכליתו תלוי רק בשלשה דברים, שהם המה האדם בעצמו, והוא הפה והלב והמעשה ובהכרח שיש מונע באחד משלשה אלה, והנה אנו רואים שאין המונע הזה לא בפינו ולא במעשינו, לכן המונע הזה הוא ברור בלבבנו, והנה אנחנו מרגישים זאת שיש כח בלבבנו להטותנו להשתוקק לדברים שהם הפך תכליתנו, (וכבר באר בעל חובות הלבבות הדבר באריכות שהכח הזה משתדל לדחותו מדבר המביא אל חיים הרוחניים אף גם מדברים המביאים לחיי הגופים גם זאת מונע ממנו) והכח הזה יכונה בשם ערלת הלב (כי כל דבר שהוא מיותר ועוד יסתיר תחתיו דבר הכרחי יקרא בשם ערלה) וגם הכתוב יכנהו בשם ערלת לב כמ"ש (ירמיה ט כה) וכל בית ישראל ערלי לב. ואחרי שידענו את המונע ובאחרית הימים שיסיר ה' את המונע שהוא ומל ה' אלהיך את לבבך, הלא אז ישאר כח הטבעי לבדו להשתוקק אל התכלית שהוא החיים כטבע כל בעלי חיים, וז"ש לעיל אחרי ומל ה' אלהיך את לבבך יאמר שיעשה ה' ככה בכדי לאהבה את ה' בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך בשביל תשוקת החיים כנ"ל, וכה יתפרשו הכתובים: כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום שהיא כל התורה: לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, כאשר יבאר בעצמו.

Netziv Devarim 30:11-15נצי״ב דברים ל׳:י״א-ט״ו

(יא) כי המצוה הזאת. א"א לפרש על כלל מצות שבתורה דלשון מצוה הזאת משמע שמדבר בה עתה. וגם א"כ אינו מובן עיקר הפרשה שאומר שלא נחשוב שקשה לקיים המצות כמו שהיא בשמים ומעבר לים אלא היא קלה מאוד. והרי אפילו אדם אינו אומר לחבירו אל תחשוב כך אלא כך אלא בדבר שהדעת טועה וראוי לחשוב כן מכש"כ המקרא. וגם א"כ מהו בפיך אלא קאי על פרשה הקודמת דמסים בשתי מצות היינו עיון תורה ודקדוק בה ובתשובה מאהבת ה' וע"ז קאי כי המצוה הזאת. על הראשונה מבואר בדברי חז"ל בעירובין דנ"ה לא בשמים היא אלו היה בשמים היה לנו להביא סולמות כו'. והכי איתא שם עוד דנ"ד רי"צ אמר מהכא כי קרוב וגו' ע"ש ובש"ר פמ"ז מפרש כי על פי הדברים האלה שתהא יגע בהם בפיך וכה"א בפיך ובלבבך לעשותו. ויבואר לפנינו הא מיהא פשוט לחז"ל דקאי על עיון תורה. ועל השניה מבואר בפי' הרמב"ן והספורנו דקאי על מצות תשובה. אמנם המה ז"ל פירשו דקאי על המקרא והשבת אל לבבך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' וזה אינו סמוך למקרא דילן. [ובאמת שיטת הרמב"ם בהל' תשובה דאין מ"ע לתשובה אלא כשהאדם שב מעונותיו יתודה על חטאיו וממקרא אחר] וגם אינו מובן היאך הדעת טועה שהיא קשה שהודיע המקרא שאינו כן אלא קאי על הא שסיים המקרא כי תשוב וגו' דהיינו תשובה מאהבה ויבואר לפנינו. ומתחלה נבא לפי' חז"ל ואמר הכתוב שהיה עולה עה"ד דמן הנמנע לעמוד על דקדוקי התורה כאשר היא באמת עמוקה מני ים. ומש"ה כתיב בחכמי אוה"ע לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. שהכוונה לעמוד על דקדוקי דבר ה' כמוש ביארנו ע"פ מדרשי חז"ל בס' ויקרא י"ח ה' דאפילו יהיה בר שכל עמוק מאד מן הנמנע לעמוד על דקדוק ד"ת. וא"כ איך ימצא אדם מישראל רצון וחשק לעמוד על עיונה ש"ת מש"ה אמר הכתוב שלא נפלאת היא ממך. מישראל אינה נפלאת ולא רחוקה. ושתי לשונות הלו הוא משום שיש דבר שקשה לעמוד עליו מחמת עומק המושג למעלה משכל האדם וע"ז אמר לא בשמים היא וגו'. וע"ז אמר כאן לא נפלאת היא ממך. מ"מ ממך אינה נפלאת היא ממך. מ"מ ממך אינה נפלאת. ויש דבר שקשה לעמוד משום העדר ידיעה וקבלה מרב וצרי לכתת רגלים לילך לרב לדעת. ע"ז אמר ולא מעבר לים היא וגו' וע"ז אמר כאן לא רחוקה היא ממך אינה רחוקה וכאשר יבואר עוד. והטעם ע"ז הוא מבואר בבכורות ד"ח ששאלו סבי דבי אתונא לריב"ח ההוא גברי דאזיל ובעי איתתא ולא יהבי לי' מאי חזי דאזיל היכי דמדלי מני' שקל סיכתא ודצה לתתאי ולא על לעילאי ועל אמר האי נמי בת מזלי' ובל"ס שלא שאלו חכמי אתונא פטומי מילי כי אם דברים העומדים ברומו של עולם השייך להבדל ישראל לאוה"ע. ובאו להוכיח דדעת ישראל קלה מכל אוה"ע שהרי בשעה שהקב"ה נתן תורה אזיל לפארן ואדום ולא קבלוה ובא לישראל וקבלוה. והיאך אפשר דישראל במעלה מחכמתם וביקרותם מאוה"ע. והשיב ר"י דודאי חכמו ויקר ערכם אלא שאוה"ע אינם בר מזלי' דתורה וישראל המה בני מזלא וכדאיתא בזוה"ק דישראל ואורייתא חדר"ל דשורש נשמת ישראל אחוזה בשורש נשמת התורה. והיא הסיבה שנמשלה לאשה לישראל בכ"מ. והינא נמצאת אך לאישה בכל שעה וכדאיתא בסנהדרין דצ"ט עה"פ נפש עמל עמלה לו הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר ויבואר לפנינו. (יב) לא בשמים היא וגו'. תחלה ביאר הכתוב היטב מקום הטעות. באשר שגם הטעות הוא עיקר גדול שלא יטעה האדם להיפך שאין בדקדוקי התורה שום עמקות וענינים נסתרים וזה הטעות גרוע מן הראשון. ועי' מש"כ בספר במדבר ז' ט' בבאור המקרא התעיף עיניך בו ואיננו מש"ה פי' הכתוב הטעו' באשר ודאי ראוי לטעות ולחשוב כך אלא שמ"מ אינו כן בישראל. וענין המשל לא בשמים היא. היינו גבוה מטבע שכל האדם. כמו שהוא בשמים וההכרח לעשות סולמות להוריד והרי א"א בכך. כך א"א ליגע השכל ע"י תחבולות לעמוד על סוף דעתה ואמרו חז"ל בעירובין שם דאפי' היא בשמים צריך אתה לעלות אחריה. ואינו אלא משל ומליצה שאם הענין גבוה משכלך החיוב להתייגע הרבה ואז הכלל יגעת ולא מצאת אל תאמין. והטעם הוא כפרש"י בסנהדרין שם שהתורה מבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה כו'. (יג) ולא מעבר לים היא. כמש"כ בבאור ולא רוקה היא. שיש דבר שא"א לעמוד עליו מחמת חסרון ידיעה בלי קבלה מרב. וא"כ נצרך לרב שמעבר לים. וא"כ הוא טורח גדול ומן המנע לכמה אנשים. ואמרו חז"ל בעירובין שם שאם היא מעבר לים צריך לעבוד. פי' אם אפשר לעבור ודאי מחויב בכך. אכן אם א"א גם בזה התורה עומלת לו ממקום אחר להזמין לפניו ידיעה זו באיזה אופן עד שיגיע לידיעה זו. (יד) כי קרוב אליך וגו'. כמש"כ שאתה ישראל ונוצרת לכך. ונשמת ישראל ב"ז לנשמת התורה. בפיך ובלבבך לעשותו. זהו עצות להגיע לעמוק דעת התורה. שהרי אפי' להשיג אשה אשר הוכיח ה' לו. וידוע שהזיווג האמתי מזדמן להמצא ומתקרב בנקל. מכ"מ בלי שום סיבה והשתדלות לא יגיע לה. ופי' הכתוב העצה בפיך וגו'. ולפי שפוטו בפיך היינו ללמוד. ובלבבך לעשותו. על מנת לעשותו היינו לקיים מה שלומד. אבל א"כ אינו לפי נגינת הטעם שהיה ראוי לפי זה להיות הטפחא על בפיך. אלא יש בכאן עוד כונה שניה ומבוארת שמות רבה הנ"ל שתהא יגע בהם בפיך. והכונה שתלמוד ביגיעה עד שהיא נוגע אל הלב. והיינו עם תלמידים. ופי' לעשותו. או עשיית הפרשה להבין דקדוקיה כמו שביארנו בס' ויקרא ט' ו'. או להיפך עשיית הלכה עפ"י הויות התלמוד במקורה בפרשה כמש"כ שם י"ח ו' ובכ"מ. והמחדש בזה מיקרי שהוא עושה. ועצה עמוקה זו פי' שלמה המלך בסוף קהלת אחר שאמר דברי חכמים כדרבנות וגו'. אמר עוד ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר. הביאור שמזהיר לת"ח נקרא בני כמש"כ בס' בראשית מ"ט ט'. אשר אם יותר מהמה. אם רוצה לחדש ולהגדיל תורה הזהר בשני דברים. א' עשיית ספרים הרבה אין קץ. היינו שתכתוב לעצמך כל רעיון וכל חידוש. דהא שתורה שבע"פ אסור בכתב אינו אלא לאמרן בכתב. אבל לעצמו מותר וגם מצוה כמש"כ הרמב"ם בהקדמת ספר היד שכך היו נוהגים אפי' הנביאים הראשונים לרשום כל חידושים התורה. ומקרא מלא הוא מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופר. כמש"כ בביאור זה המקרא לעיל ג' ט"ז. וע"ס שמות ל"ד כ"ז. ב' ולהג הרבה יגיעת בשר. שיהא מדבר הרבה ביגיעת בשר היינו עם תלמידים. כ"ז הוא לפי' הגמרא בפרשה זו. ועתה נבא לפי' השני דקאי על תשובה מאהבה. והוא באמת למעלה מטבע האנושי. וכדתני' בספרי בפ' עקב ואהבת את ה'. וכי היאך אדם אהב להקב"ה. דטבע של אהבה אינו אלא ע"י השתוות האוהב והנאהב אי משיג בשכלו מעלות הנאהב. ושני דברים אלו שגבו משכל האדם. ופי' הכתוב דמכ"מ לא נפלאת היא ממך. באשר קוב"ה וישראל חד הוא. וכמו האב והבן אפי' לא הכירו זא"ז מכ"מ כשמזדווגין יחד נמשכים איש לרעהו בידיעה קלה משום שהטבע מסייע לזה. וביאר הכתוב תחלה כמה גבוה היא מטבע האדם שלא נטעה להיפך לחשוב כי באמת קלה היא ע"י חקירה בגובה שמים וגלגלים. ומזה באמת יש תקוה להשיג אהבה כמש"כ הרמב"ם בהל' סה"ת ובשלהי הל' תשובה כ' עוד דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו ש"א כו' לפיכך צריך האדם להבין ולהשכיל בחכמות כו'. או רחוקה לילך למקום שגורם אהבה והתדבקות כמו בהמ"ק. וא"כ הוא דבר קשה. אבל לא כן. אליך. ישראל כי קרוב הוא. בפיך. היינו ע"י רנה שנכלל בזה גם שירות ותשבחות להקב"ה. גם רנה ש"ת וכדתני' בספרי שם וכי היאך אוהב להקב"ה והיו הדברים האלה וגו' וטבע התורה ליתן אהבת ה' בלב העמל בה. גם בלי שום ידיעת סיבה עפ"י שכל האנושי. ונתבאר עוד בשה"ש שהתפלל שלמה ישקני מנשיקות פיהו וגו'. וקאי על בקשת אהבה ע"י דברי דודים של תורה וסיים על כן עלמות אהבוך. שנעלם הטעם איך המה מביאים לידי אהבתך. ובלבבך לעשותו. שיהא הרצון והתשוקה להגיע לזה. דבלא תשוקת הלב ודאי שי משורר זמירות כל היום. או הוגה בתורה ואינו טועם טעם אהבת ה'. מבלי משים לב. אבל בשום לב לכך. מתעורר ע"י זה אהבה עזה. כמו הבן הזוכר את אביו ברעיון אהבה כן נפש הישראל להקב"ה (וזהו שהתגעגעו בני קרח בזכרם תענוג אהבת ה' בעת עליית ישראל ברגל לעזרה ואמרו (תהלים מ"ב) צמאה נפשי וגו' מתי אבא ואראה וגו' אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך [בשעה שעלו מירושלים לעזרה היו כ"כ מרובה המון ישראל בחוצות עד שלא היו יכולים לרוץ לעזרה. אלא עברו בדוחק והיו הרגלים כמו בסך. מבלי יכולים לפסוע פסיעה גסה ולא במרוץ. והיינו שמוסיף בלשון] אדם עד בית. [כמו המדדה הוא קופץ לאט] בקול רנה ותודה המון חוגג [בשעה שהיו הולכים בדוחק מה עשו אז המון חוגג היו מעוררים את אהבת ה' בקול רנה ותודה] ועתה בזכרי תענוג רוחני זה עוד עודנו ישועות פניו. [עוד יבא עת שתשוב ותזכה לזה] הוסיף להתגעגע באופן אחר אלהי עלי נפשי תשתוחח [לא על ה' הנני מתרעם חלילה שהסיר ממנו תאות נפשנו. אלא על עצמי הנני מתרעם. על מה שאינני משיג אהבת ה' ומחסר את נפשי מהנאה זו]. ע"כ אזכרך מארץ ירדן [בשעה שהנני בארץ ירדן. אע"ג שהיא ארץ מבורכת. מכ"מ אזכרך שתסר ממני תענוג הרוחני שהי' לי בהיותי בא"י] וחרמונים מהר מצער [שידוע שחרמון הוא שבעה מטל ברכת ה'. עד שאמר הנביא כטל חרמון שיורד על הררי ציון. ששם באמת לא הי' בטבע טלי ברכה כמו בחרמון. עד שצוה ה' את הברכה. ואמר כאן שחביב עלי טל חרמון שירדו על הר מצער נגד הר חרמון עצמו. וביאר התרעומות על עצמו] שהרי תהום אל תהום קורא לקול צנוריך [כבר ביארו חז"ל בתענית פרק א' ע"ז המקרא. אין טפח יורד מלמעלה עד שעולה שני טפחים מלמטה. והמשילו חז"ל מיטרא בעלה דארעא. אשר בשה שהוא מעורר את התאוה מתעוררת היא לנגדו במדה מרובה ממנו. והנה אם הוא כן בדומם. אף כי בנפש הישראל שאם היינו מעוררים את האהבה כראוי. הי' מתעורר מלמעלה. או להיפך. עלי עברו [כל מאורעות שבעולם שהן כגלי הים עצבוני ויעכרוני. ואינני מוצא בי רוח השמחה לאהבת ה']. יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי ביאר עיקר תפלתו ומה הוא מבקש שיצוה ה' לשפוך עלי חוט ש"ח. היינו התעוררות של מעלה. ובלילה ירה עמי הוא שקידת התורה בלילה כדאי' בע"ז ד"ג כל הלומד תורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום שנא' יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. תפלה לאל חיי. היינו שאחר שלמד בלילה משוך עליו חוט של חסד שמתקבל תפלתו ביום. והוא בקשה שיעזרני ה' ללמוד בלילה בחשק נמרץ עד שמחמת זה תתעורר האהבה מלמטה כטבע התורה. וכהבטחת התורה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך. ומחמת זה תתעורר אהבת ה' אלי]. וע"ז מסיים עוד הפעם להניח המים נפשו מה תשתוחחי נפשי וגו' ישועות פני ואלהי. [הוסיף כאן לומר שישועה זו שאנו מקוים תהי' כ"י ישועה לאלהי' ג"כ. שהרי גם שכינה מצטערת כ"י בשעה שחסר תענוג זה מבניה].). (טו) ראה נתתי וגו'. מתחלה יש להבין כל פרשה זו. מה נוספות שי בכאן על עיקר ברכות וקללות שבפ' תבוא. ולא עוד אלא שבאמת יש נוספות על התנאי של החיים והטוב. שלעיל אמר והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור ולעשות וגו'. ולא התנה אהבת ה' שהוא מדרגה גבוהה כמו שביארנו כ"פ ולא התנה כי אם למוד תורה ושמירת המצות שהם אינו מנגד לטבע בני אדם. וכאן התנה אהבת ה' שהוא מדרגה גבוהה כמו שביארנו כ"פ ולא התנה כי אם למוד תורה ושמירת המצות שהם אינו מנגד לטבע בי אדם. וכאן התנה אהבת ה' שהוא למעלה מטבע האנושי. ויותר קשה גוף פ' זו שתלה חלקי התנאי על שני הקצות הרחוקים זמ"ז מאד. והניח הדרך האמצעי שהוא הנהגת האומה בדרך הממוצע שלא להשקיע עצמם באהבת ה' וגם לא לעבוד ע"ז. אבל כ"ז מיושב קושיא א' בחבירתה. ונקדים מאמר יהושע לישראל בס' יהושע כ"ד. אחרי אשר הציע לפניהם עבודת ה' ועבודת אלהי האמורי. וגם הזהיר את העם ואמר לא תוכלו לעבוד את ה' וגו'. והמה ענו כשורה לא כי את ה' נעבוד. והוסיף יהושע לאמר עדים אתם בכם וגו' ויאמרו עדים. הוסיף עוד ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם. והטו את לבבכם אל ה' אלהי ישראל. ויאמרו העם אל יהושע את ה' אלהינו נעבוד ובקולו נשמע. לא נתבאר הוספה זו של יהושע. ומה הוסיפו לענות. אבל הענין שבאמת יצה"ר של ע"ז היה אז משונה כמבואר בפ' חלק ממענה מנשה. וכבר ביארנו לעיל ד' י"ד הטעם משום שהיה שייך לפי דעתם לפרנסה. המושך לב האדם מאד. כמו תאות ממון בעת כזאת. וקשה היה להבטיח את עצמו לעמוד בנסיון שלא לעבוד ע"ז. ע"כ הוסיף יהושע לאמר אם באמת אתם מקבלים שלא לעבוד ע"ז. לא תהיו בטוחים על רצונכם. אלא גם תסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם. אפי' מה שאומות הכנענים הנשארים בקרבכם עובדים.וגם הטו את לבבכם אל ה'. לא סתם שלא במחשבה כלל. דזה האופן אע"ג שאין בו רע בעצם. אבל אין בו כח לעמוד נגד יצר של ע"ז בימים יוצרו. על כן ההכרח להטות את הלב לחשוב באלהות ואהבת ה' ובזה תנצלו מיצרא דע"ז. [וכמו בזה"ז דקשה מאד מלהיות בטוח ממכשול שמץ גזל כדאי' ב"ב דקס"ה רוב בגזל אם לא מי שמחשב דרכו לפני ה' שיהא נו"נ באמונה] אבל ישראל לא קבלו על עצמן זהירות יתירה זו ובטחו בכחם שלא יהיו נכשלים. והיינו שענו את ה' אלהינו נעבוד ובקולו נשמע. אין לנו לירא ממכשול ע"ז אפי' לא נהיה נזהרים כ"כ. והנה באמת נכשלו בדור הבא אחריהם. עד שבא שמואל הנביא וחזר להתנות (בספר שמואל א' ז ג) ויאמר שמואל אל כל בית ישראל אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר וגו' והכינו לבבכם אל ה' ועבדוהו לבדו. וכתיב דשני דבירם עשו. ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות. ויעבדו את ה' לבדו. ובפי' לבדו לא תא עצמו וביתו כי אם את ה'. והיינו אזהרת והכינו לבבכם וגו'. שהוא מדה גבוהה למעלה מטבע האנושית. ומש"ה נתקיים בידם הרבה דורות עד שהגיעו לירבעם ומלכי ישראל ויהודה החוטאים ומחטאים. נחזור לפרשה זו. שראה משה רבינו והוסיף להזהיר על קצה המעלה כאשר יבואר. את החיים. א"א לפרש חיים כמשמעו. ומות כמשמעו. דא"כ היינו טוב ורע. ותו יפלא לפרש בסמוך ובחרת בחיים למען תחיה אתה. היאך שייך לומר עצה תעשה כן כדי שיהיה כן. הרי אם הוא עומד על ספי הספק אם לבחור בחיים או במות. אי אפשר להגיד עצמה לבחור בחיים כדי שיחיה. אלא פי' חיים. כמו שביארנו כ"פ דבקות ועליזות נפש הישראל אם בעוה"ז בשעה שהוא קשור באהבה או בעוה"ב בשעה שנפשו צרורה בצרור החיים. וכן מות. הוא בשעה שנפרד ממקור העליון אם בעוה"ז וכלשון המקרא בתהלים ק"ב בני תמותה. וכן מצויה בדרשת חז"ל על השפלה לשון מיתה כמש"כ בס' בראשית ב' ו' ע"ש. אם בעוה"ב כאשר נפשו מקולעת בכף הקלע וניתק מצרור החיים. ואמרה תורה שכהיום הוא נותן את החיים הרוחניים אלו ובזה תלוי הטוב. שהוא הברכה המבואר בפ' תבוא. ולהיפך את המות. התרחקות ממקור החיים. להיות כבני תמותה בהרגש אהבה אע"ג שאינו רע כ"כ בהיות זאת לבדה. אבל בא"י ודאי בזה יבא הרע שהוא הקללה המבואר שמה.

Meshekh Chokhmah Devarim 31:17משך חכמה דברים ל״א:י״ז

הלא בלא המצוה, מצווה ועומד לבלי לעבור על מצוות השי"ת. וכי בשביל שעבר ושנה בה הותרה לו סלקא דעתך?... אמנם... מצוה להתודות... וכן הוא לשון רבינו בהלכות תשובה... אבל על התשובה בעצמה אין לחשבה למצוה חדשה זולת הציוויים שכבר נצטוו עליהם.