Difference between revisions of "Lemekh and His Wives in Art/0/he"
Jump to navigation
Jump to search
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
m |
||
| (11 intermediate revisions by 3 users not shown) | |||
| Line 4: | Line 4: | ||
<h1>למך ונשיו באמנות</h1> | <h1>למך ונשיו באמנות</h1> | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
| − | <h2> | + | <h2>הקדמה</h2> |
| − | <p>דמותו של למך מוזכרת בתורה רק בקצרה, בסצנה בה הוא נושא נאום לנשותיו הרומז על מעשה רצח, אך לא מפרט מעבר לכך. ארבעת היצירות המובאות כאן, | + | <p>דמותו של למך מוזכרת בתורה רק בקצרה, בסצנה בה הוא נושא נאום לנשותיו הרומז על מעשה רצח, אך לא מפרט מעבר לכך. ארבעת היצירות המובאות כאן, החריטה של אלכסנדר מאסטרס,<fn>יצירה זו נלקחה מתוך התנ"ך ההיסטורי,(KB, 78 D 38 I), משנת ק"צ, המכיל מעל 50 מיניאטורות. הוא נמצא כיום בספרייה הלאומית של הולנד, ההאג.</fn> תחריט העץ של יוליוס שנור פון קרולספלד,<fn>שנור (תקנ"ד-תרל"ב) היה צייר גרמני מתנועת נצרת. התחריט הינו אחד מתוך יותר ממאתיים תחריטי עץ שהוא הכין בשביל התנ"ך המאויר, Die Bibel in Bildern.</fn> הציור של ויליאם בלייק,<fn>ויליאם בלייק (תקי"ב-תקפ"ז) היה צייר ומשורר בריטי, ומזוהה עם התנועה הרומנטית. ציור זה נמצא כיום בTate Gallery שבלונדון. תמונה המוצגת כאן היא גרסה חתוכה של המקור</fn> והמיניאטורה מתוך <i>Speculum Humanæ Salvationis‏,<fn>ה"Speculum humanæ salvationis" או, "מראת ישועת האנושות", הינו חיבור אנונימי אך בעל השפעה רבה, המתוארך לימי הביניים המאוחרים. החיבור מציג את רעיון הטיפולוגיה, על פיו ניתן למצוא סמלים והרמזים לאירועי הברית החדשה, בברית הישנה. כמה מאות עותקים הוצאו לאור במאות 16-15 לספירה. גרסה זו היא משנת ק"כ, ונמצאת כיום בULB בדרמשטאדט.</fn> </i>כולן מתארות אירוע זה. היצירות נבדלות זו מזו בכמעט כל פרט, מבחירת הדמויות הכלולות ביצירה, ועד לרגשות אותם הן מביעות והמעשים אותם הן עושות. המגוון הרחב מהווה עדות לכך שישנם דרכים רבות להבין סיפור זה.</p></div> |
| − | <category> | + | <category>השוואת התמונות |
| − | <subcategory> | + | <subcategory>אלכסנדר מאסטרס |
| − | <p> | + | <p>אלכסנדר מאסטרס מתאר את למך כצייד. הוא עומד בצידו השמאלי של התחריט, מחזיק בידיו חץ וקשת, ומכוון על מנת לירות. קרוב אליו, ישנו ילד קטן השכוב כשפניו כלפי האדמה, בעוד אדם נוסף, רחוק יותר, שרוע על האדמה עם חץ בלבו. קשה להבין את רגשותיו של למך כאן, מאחר ופניו אינן מביעות לא גאווה מובהקת ולא יגון מובהק.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
<subcategory>שנור | <subcategory>שנור | ||
| − | <p>בתחריטו של שנור, למך | + | <p>בתחריטו של שנור, למך מצוייר בניגוד מוחלט לבציורו של בלייק. הוא אינו מיוסר, אלא גאה ואף מתריס. הוא נכנס לביתו, שם מחכות לו נשותיו יחד עם שאר בני משפחתו, חרבו מלא הדם מונף מעלה כאות ניצחון. כולם מביטים לעברו בהערצה.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
| − | <subcategory> | + | <subcategory>בלייק |
| − | <p> | + | <p>בציורו של בלייק מלא הפאתוס, למך מוכה היגון נראה בקדמת הציור, מורט את שיערותיו בייסורים בעודו מביט בגופה השרועה לרגליו על הרצפה.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
| − | <subcategory> | + | <subcategory>Speculum |
| − | <p>יצירה זו שונה | + | <p>יצירה זו שונה מכל האחרות בזה שאינה רומזת לאלימות מצידו של למך כלל; אין כאן חרבות, ואין כאן גופות. במקום, למך נראה מטופש מעט, בעודו עומד בין שתי נשותיו, המניפות את אגרופיהן לכיוונו ומושכות בשיערותיו. למך מרים את ידיו כמו אומר "מספיק, מה אתן רוצות ממני?"</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
</category> | </category> | ||
| Line 23: | Line 23: | ||
<p>בחירותיהם של האמנים מעידות על עמימות מסויימת בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:</p> | <p>בחירותיהם של האמנים מעידות על עמימות מסויימת בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:</p> | ||
<subcategory>כמה גופות? | <subcategory>כמה גופות? | ||
| − | <p>בעוד בחריטתו של אלכסנדר מאסטר ישנן שתי גופות, ובציורו של בלייק ישנה רק גופה אחת, ביצירתו של שנור | + | <p>בעוד בחריטתו של אלכסנדר מאסטר ישנן שתי גופות, ובציורו של בלייק ישנה רק גופה אחת, ביצירתו של שנור ובספקולום לא נראות גופות כלל. איזו בחירה הכי מסתדרת עם הטקסט המקראי? מילותיו של למך "כִּי <b>אִישׁ</b> הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְ<b>יֶלֶד</b> לְחַבֻּרָתִי" אינן חד משמעיות. אם קוראים אותן באופן מילולי, ניתן להסיק כי גם ילד וגם איש מבוגר יותר נהרגו,<fn>ראו לדוגמא, <multilink><a href="TanchumaBereshit11" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBereshit11" data-aht="source">בראשית י״א</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink> המזהה את שני אלו כקין ותובל קין, או <multilink><a href="NetzivBereshit4-23-24" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivBereshit4-23-24" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג-כ״ד</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink> המסכים כי נהרגו שני אנשים אך מותיר אותם כאנונימיים.</fn> אך ישנה גם אפשרות ששני חצאי הפסוק הינם הקבלה פואטית ומתייחסים באמת רק לנרצח אחד.<fn>ראו <multilink><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> הקורא כך את הפסוק.</fn> אופצייה חלופית היא שמילותיו של למך אינן הצהרה כלל, אלא שאלה רטורית "ההרגתי איש?", ואם כן, לא צריכות להיות גופות בסיפור כלל.<fn>לשתי עמדות שונות המסווגות תחת גישה זו, ראו <a href="BereshitRabbah23-4" data-aht="source">בראשית רבה</a> ו<a href="RYosefKaraBereshit4-23" data-aht="source">ר׳ יוסף קרא</a>. בבראשית רבה מניחים כי נשותיו של למך סירבו לקיים איתו יחסים, מאחר וידעו על המבול הקרב. ר' יוסף קרא, לעומת זאת, טוען כי למך הגיב למריבות הקולניות שבין נשותיו. בכל אופן, למך שואל אותן מדוע הן מענישות אותו, שכן הוא לא עשה שום מעשה עוול ולא רצח לא ילד ולא נער.</fn></p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
<subcategory>התפארות או קינה?<br/> | <subcategory>התפארות או קינה?<br/> | ||
| − | <p>בציורו של בלייק, למך נראה מבוהל ממעשיו, בעוד דמותו לפי שנור נראית גאה, ושמחה | + | <p>בציורו של בלייק, למך נראה מבוהל ממעשיו, בעוד דמותו לפי שנור נראית גאה, ושמחה בתוצאות. מה היו רגשותיו של למך המקראי? שוב הטקסט עמום, והתשובה תלוייה באופן בו מפרשים את הביטויים "לְפִצְעִי" ו"לְחַבֻּרָתִי", וכן בטון אותו מייחסים למילותיו של למך. כך, לדוגמא, <multilink><a href="SfornoBereshit4-23" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink> טוען כי למך מביע חרטה ומסביר כי הוא אומר לנשותיו "הרגתי איש וזה פוצע אותי". <multilink><a href="RYosefibnKaspiBereshit4-23" data-aht="source">ר׳ יוסף אבן כספי</a><a href="RYosefibnKaspiBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink>, לעומתו, טוען כי למך מתגאה בפני נשותיו על כך שבתגובה לפציעה קלה, הוא הרג אדם. להרחבה, ראו <a href="Lemekh's Monologue" data-aht="page">נאומו של למך</a>.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
<subcategory>נשותיו של למך | <subcategory>נשותיו של למך | ||
| − | <p> | + | <p>תנ"ך מציג רק את המונולוג של למך, ומשאיר את תגובת נשותיו לדמיונו של הקורא. באופן קצת מפתיע, בספקולום הנשים נראות תוקפניות, ומייסרות את בעלם. מאיפה נובע תיאור כזה? קריאות שונות של הפרשנים בסיפור עשויות לספק רמז. ב<multilink><a href="TanchumaBereshit11" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBereshit11" data-aht="source">בראשית י״א</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink> מוצע כי למך הרג את קרובי משפחתו, קין ותובל קין. במקרה זה, ניתן לצפות לתגובתן הזועמת של נשותיו. אולם, לפי <multilink><a href="RYosefKaraBereshit4-23" data-aht="source">ר׳ יוסף קרא</a><a href="RYosefKaraBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Yosef Kara" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קרא</a></multilink> ו<multilink><a href="ShadalBereshit4-23" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, למך הוא זה שמגיב לנשותיו ולא להיפך. עקב הייסורים הבלתי פוסקים שהן מטילות עליו, הוא שואל מדוע מגיע לו גורל הראוי לרוצח, בעוד שהוא (למך) חף מפשע ולא רצח אדם אחר כלל. להרחבה, ראו <a href="Lemekh's Monologue" data-aht="page">נאומו של למך</a>.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
<subcategory>כלי הרצח | <subcategory>כלי הרצח | ||
| − | <p>שנור מציג את למך אוחז בחרב, בעוד אלכסנדר מאסטר מצייד אותו בחץ וקשת. בציורו של בלייק, לעומת זאת, למך אינו אוחז בכלי רצח כלל. גם כאן, התנ"ך אינו מתייחס בפירוש לסוגייה זו. כאשר למך אומר "אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי", האם הוא מדבר על המניע לרצח או האופן בו זה התבצע? <multilink><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a> | + | <p>שנור מציג את למך אוחז בחרב, בעוד אלכסנדר מאסטר מצייד אותו בחץ וקשת. בציורו של בלייק, לעומת זאת, למך אינו אוחז בכלי רצח כלל. גם כאן, התנ"ך אינו מתייחס בפירוש לסוגייה זו. כאשר למך אומר "אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי", האם הוא מדבר על המניע לרצח או האופן בו זה התבצע? <multilink><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> מציע כי הפסוק מתייחס כאן לשיטת הרצח עצמה, וטוען כי למך רצח על ידי פציעת היריב במו ידיו, ללא שימוש בכלי רצח כלל. לחילופין, מהקשר הפסוקים המתאר את יצירת המתכות, ניתן אולי לחשוב כי כלי הנשק בדיוק עכשיו הומצאו, והרצח התבצע באמצעות חרב או כלי דומה.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
</category> | </category> | ||
Latest revision as of 23:27, 26 April 2023
למך ונשיו באמנות
הקדמה
דמותו של למך מוזכרת בתורה רק בקצרה, בסצנה בה הוא נושא נאום לנשותיו הרומז על מעשה רצח, אך לא מפרט מעבר לכך. ארבעת היצירות המובאות כאן, החריטה של אלכסנדר מאסטרס,1 תחריט העץ של יוליוס שנור פון קרולספלד,2 הציור של ויליאם בלייק,3 והמיניאטורה מתוך Speculum Humanæ Salvationis,4 כולן מתארות אירוע זה. היצירות נבדלות זו מזו בכמעט כל פרט, מבחירת הדמויות הכלולות ביצירה, ועד לרגשות אותם הן מביעות והמעשים אותם הן עושות. המגוון הרחב מהווה עדות לכך שישנם דרכים רבות להבין סיפור זה.
השוואת התמונות
אלכסנדר מאסטרס
אלכסנדר מאסטרס מתאר את למך כצייד. הוא עומד בצידו השמאלי של התחריט, מחזיק בידיו חץ וקשת, ומכוון על מנת לירות. קרוב אליו, ישנו ילד קטן השכוב כשפניו כלפי האדמה, בעוד אדם נוסף, רחוק יותר, שרוע על האדמה עם חץ בלבו. קשה להבין את רגשותיו של למך כאן, מאחר ופניו אינן מביעות לא גאווה מובהקת ולא יגון מובהק.
שנור
בתחריטו של שנור, למך מצוייר בניגוד מוחלט לבציורו של בלייק. הוא אינו מיוסר, אלא גאה ואף מתריס. הוא נכנס לביתו, שם מחכות לו נשותיו יחד עם שאר בני משפחתו, חרבו מלא הדם מונף מעלה כאות ניצחון. כולם מביטים לעברו בהערצה.
בלייק
בציורו של בלייק מלא הפאתוס, למך מוכה היגון נראה בקדמת הציור, מורט את שיערותיו בייסורים בעודו מביט בגופה השרועה לרגליו על הרצפה.
Speculum
יצירה זו שונה מכל האחרות בזה שאינה רומזת לאלימות מצידו של למך כלל; אין כאן חרבות, ואין כאן גופות. במקום, למך נראה מטופש מעט, בעודו עומד בין שתי נשותיו, המניפות את אגרופיהן לכיוונו ומושכות בשיערותיו. למך מרים את ידיו כמו אומר "מספיק, מה אתן רוצות ממני?"
יחס לטקסט המקראי
בחירותיהם של האמנים מעידות על עמימות מסויימת בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:
כמה גופות?
בעוד בחריטתו של אלכסנדר מאסטר ישנן שתי גופות, ובציורו של בלייק ישנה רק גופה אחת, ביצירתו של שנור ובספקולום לא נראות גופות כלל. איזו בחירה הכי מסתדרת עם הטקסט המקראי? מילותיו של למך "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי" אינן חד משמעיות. אם קוראים אותן באופן מילולי, ניתן להסיק כי גם ילד וגם איש מבוגר יותר נהרגו,5 אך ישנה גם אפשרות ששני חצאי הפסוק הינם הקבלה פואטית ומתייחסים באמת רק לנרצח אחד.6 אופצייה חלופית היא שמילותיו של למך אינן הצהרה כלל, אלא שאלה רטורית "ההרגתי איש?", ואם כן, לא צריכות להיות גופות בסיפור כלל.7
התפארות או קינה?
בציורו של בלייק, למך נראה מבוהל ממעשיו, בעוד דמותו לפי שנור נראית גאה, ושמחה בתוצאות. מה היו רגשותיו של למך המקראי? שוב הטקסט עמום, והתשובה תלוייה באופן בו מפרשים את הביטויים "לְפִצְעִי" ו"לְחַבֻּרָתִי", וכן בטון אותו מייחסים למילותיו של למך. כך, לדוגמא, ספורנו טוען כי למך מביע חרטה ומסביר כי הוא אומר לנשותיו "הרגתי איש וזה פוצע אותי". ר׳ יוסף אבן כספי, לעומתו, טוען כי למך מתגאה בפני נשותיו על כך שבתגובה לפציעה קלה, הוא הרג אדם. להרחבה, ראו נאומו של למך.
נשותיו של למך
תנ"ך מציג רק את המונולוג של למך, ומשאיר את תגובת נשותיו לדמיונו של הקורא. באופן קצת מפתיע, בספקולום הנשים נראות תוקפניות, ומייסרות את בעלם. מאיפה נובע תיאור כזה? קריאות שונות של הפרשנים בסיפור עשויות לספק רמז. בתנחומא מוצע כי למך הרג את קרובי משפחתו, קין ותובל קין. במקרה זה, ניתן לצפות לתגובתן הזועמת של נשותיו. אולם, לפי ר׳ יוסף קרא ושד״ל, למך הוא זה שמגיב לנשותיו ולא להיפך. עקב הייסורים הבלתי פוסקים שהן מטילות עליו, הוא שואל מדוע מגיע לו גורל הראוי לרוצח, בעוד שהוא (למך) חף מפשע ולא רצח אדם אחר כלל. להרחבה, ראו נאומו של למך.
כלי הרצח
שנור מציג את למך אוחז בחרב, בעוד אלכסנדר מאסטר מצייד אותו בחץ וקשת. בציורו של בלייק, לעומת זאת, למך אינו אוחז בכלי רצח כלל. גם כאן, התנ"ך אינו מתייחס בפירוש לסוגייה זו. כאשר למך אומר "אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי", האם הוא מדבר על המניע לרצח או האופן בו זה התבצע? מ״ד קאסוטו מציע כי הפסוק מתייחס כאן לשיטת הרצח עצמה, וטוען כי למך רצח על ידי פציעת היריב במו ידיו, ללא שימוש בכלי רצח כלל. לחילופין, מהקשר הפסוקים המתאר את יצירת המתכות, ניתן אולי לחשוב כי כלי הנשק בדיוק עכשיו הומצאו, והרצח התבצע באמצעות חרב או כלי דומה.
