Difference between revisions of "Lemekh and His Wives in Art/0/he"
| Line 26: | Line 26: | ||
</subcategory> | </subcategory> | ||
<subcategory>התפארות או קינה?<br/> | <subcategory>התפארות או קינה?<br/> | ||
| − | <p>בציורו של בלייק, למך נראה מבוהל ממעשיו, בעוד דמותו לפי שנור נראית גאה, ושמחה בהישגה. מה היו רגשותיו של למך המקראי? שוב הטקסט עמום, והתשובה תלוייה באופן בו מפרשים את הביטויים "לְפִצְעִי" ו"לְחַבֻּרָתִי", וכן בטון אותו מייחסים למילותיו של למך. כך, לדוגמא, <multilink><a href="SefornoBereshit4-23" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>טוען כי למך מביע חרטה ומסביר כי הוא אומר לנשותיו "הרגתי איש וזה פוצע אותי". <multilink><a href="RYosefibnKaspiBereshit4-23" data-aht="source">ר׳ יוסף אבן כספי</a><a href="RYosefibnKaspiBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink>, לעומתו, טוען כי למך מתגאה בפני נשותיו על כך שבתגובה לפציעה קלה, הוא הרג אדם. ראו <a href="Lemekh's Monologue" data-aht="page">נאומו של למך</a>.</p> | + | <p>בציורו של בלייק, למך נראה מבוהל ממעשיו, בעוד דמותו לפי שנור נראית גאה, ושמחה בהישגה. מה היו רגשותיו של למך המקראי? שוב הטקסט עמום, והתשובה תלוייה באופן בו מפרשים את הביטויים "לְפִצְעִי" ו"לְחַבֻּרָתִי", וכן בטון אותו מייחסים למילותיו של למך. כך, לדוגמא, <multilink><a href="SefornoBereshit4-23" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink> טוען כי למך מביע חרטה ומסביר כי הוא אומר לנשותיו "הרגתי איש וזה פוצע אותי". <multilink><a href="RYosefibnKaspiBereshit4-23" data-aht="source">ר׳ יוסף אבן כספי</a><a href="RYosefibnKaspiBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink>, לעומתו, טוען כי למך מתגאה בפני נשותיו על כך שבתגובה לפציעה קלה, הוא הרג אדם. להרחבה, ראו <a href="Lemekh's Monologue" data-aht="page">נאומו של למך</a>.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
<subcategory>נשותיו של למך | <subcategory>נשותיו של למך | ||
| − | <p>בציורו של בלייק, נשותיו של למך נראות מבוהלות כמעט כמוהו, וחבוקות בכאב. במראה, אין זכר לבהלה שכזו, והנשים נראות תוקפניות, מאחר והן עסוקות בהלכאת למך. בעוד הפסוקים אינם מתייחסים כלל לתגובותיהן של עדה וצלה, שתי האופציות עולות יפה עם פירושים שונים לפסוקים. ב<multilink><a href="TanchumaBereshit11" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBereshit11" data-aht="source">בראשית י״א</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>מוצע כי למך הרג את קרובי משפחתו, קין, ובנו תובל קין. במקרה זה, ניתן לצפות לתגובה מיוסרת מצד הנשים. אולם, לפי <multilink><a href="RYosefKaraBereshit4-23" data-aht="source">ר׳ יוסף קרא</a><a href="RYosefKaraBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Yosef Kara" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קרא</a></multilink> ו<multilink><a href="ShadalBereshit4-23" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, למך הוא זה שמגיב לנשותיו ולא להפך. עקב הייסורים הבלתי פוסקים שהן מטילות עליו, הוא שואל מדוע מגיע לו גורל דומה לזה של אדם הרוצח חף מפשע, בעוד הוא לא רצח אדם אחר כלל.<fn>לחילופין, ניתן להציע כי גם במראה מתוארת את תגובת הנשים לרצח, אולם במקרה זה צערן מתבטא בכעס ובכך שהן מכות את למך.</fn> | + | <p>בציורו של בלייק, נשותיו של למך נראות מבוהלות כמעט כמוהו, וחבוקות בכאב. במראה, אין זכר לבהלה שכזו, והנשים נראות תוקפניות, מאחר והן עסוקות בהלכאת למך. בעוד הפסוקים אינם מתייחסים כלל לתגובותיהן של עדה וצלה, שתי האופציות עולות יפה עם פירושים שונים לפסוקים. ב<multilink><a href="TanchumaBereshit11" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaBereshit11" data-aht="source">בראשית י״א</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink> מוצע כי למך הרג את קרובי משפחתו, קין, ובנו תובל קין. במקרה זה, ניתן לצפות לתגובה מיוסרת מצד הנשים. אולם, לפי <multilink><a href="RYosefKaraBereshit4-23" data-aht="source">ר׳ יוסף קרא</a><a href="RYosefKaraBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Yosef Kara" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קרא</a></multilink> ו<multilink><a href="ShadalBereshit4-23" data-aht="source">שד״ל</a><a href="ShadalBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, למך הוא זה שמגיב לנשותיו ולא להפך. עקב הייסורים הבלתי פוסקים שהן מטילות עליו, הוא שואל מדוע מגיע לו גורל דומה לזה של אדם הרוצח חף מפשע, בעוד הוא לא רצח אדם אחר כלל.<fn>לחילופין, ניתן להציע כי גם במראה מתוארת את תגובת הנשים לרצח, אולם במקרה זה צערן מתבטא בכעס ובכך שהן מכות את למך.</fn> להרחבה, ראו <a href="Lemekh's Monologue" data-aht="page">נאומו של למך</a>.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
<subcategory>כלי הרצח | <subcategory>כלי הרצח | ||
| − | <p>שנור מציג את למך אוחז בחרב, בעוד אלכסנדר מאסטר מצייד אותו בחץ וקשת. בציורו של בלייק, לעומת זאת, למך אינו אוחז בכלי רצח כלל. גם כאן, התנ"ך אינו מתייחס בפירוש לסוגייה זו. כאשר למך אומר "אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי", האם הוא מדבר על המניע לרצח או האופן בו זה התבצע? <multilink><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> | + | <p>שנור מציג את למך אוחז בחרב, בעוד אלכסנדר מאסטר מצייד אותו בחץ וקשת. בציורו של בלייק, לעומת זאת, למך אינו אוחז בכלי רצח כלל. גם כאן, התנ"ך אינו מתייחס בפירוש לסוגייה זו. כאשר למך אומר "אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי", האם הוא מדבר על המניע לרצח או האופן בו זה התבצע? <multilink><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">מ״ד קאסוטו</a><a href="UCassutoBereshit4-23" data-aht="source">בראשית ד׳:כ״ג</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink> מציע כי הפסוק מתייחס כאן לשיטת הרצח עצמה, וטוען כי למך רצח על ידי פציעת היריב במו ידיו, ללא שימוש בכלי רצח כלל. לחילופין, מהקשר הפסוקים, יצירת המתכות, ניתן אולי לחשוב כי כלי הנשק בדיוק הומצאו, וכי סביר לאור זאת להניח שהרצח התבצע באמצעות חרב, או משהו כלי דמוי חרב כלשהו.</p> |
</subcategory> | </subcategory> | ||
</category> | </category> | ||
Version as of 00:13, 28 July 2019
למך ונשיו באמנות
הקדמה
דמותו של למך מוזכרת בתורה רק בקצרה, בסצנה בה הוא נושא נאום לנשותיו הרומז על מעשה רצח, אך לא מפרט מעבר לכך. ארבעת היצירות המובאות כאן, הציור של ויליאם בלייק,1 תחריט העץ של יוליוס שנור פון קרולספלד,2 החריטה של אלכסנדר מאסטרס,3 והמיניאטורה מתוך Speculum Humanæ Salvationis,4 כולן מתארות אירוע זה. היצירות נבדלות זו מזו בכמעט כל פרט, מבחירת הדמויות הכלולות ביצירה, ועד לרגשות אותם הן מביעות והמעשים אותם הן עושות. המגוון הרחב מהווה עדות לכך שישנם דרכים רבות להבין סיפור זה.
השוואת התמונות
בלייק
בציורו של בלייק מלא הפאתוס, למך מוכה היגון נראה בקדמת הציור, מורט את שיערותיו בייסורים בעודו מביט בגופה השרועה על הרצפה לרגליו. נשותיו עומדות לצידו, חובקות זו את זו בצער המשותף, ומביטות בבעלן ובקורבן.
שנור
בתחריטו של שנור, למך מתואר בניגוד מוחלט לבציורו של בלייק. הוא אינו מיוסר, אלא גאה ואף מתריס. הוא נכנס לביתו, שם מחכות לו נשותיו יחד עם שאר בני משפחתו, חרבו מלא הדם מונף מעלה כאות ניצחון. כולם מביטים לעברו בהערצה.
אלכסנדר מאסטרס
אלכסנדר מאסטרס מתאר את למך כצייד. הוא עומד בצדו השמאלי של התחריט, מחזיק בידיו חץ וקשת, ומכוון על מנת לירות. קרוב אליו, ישנו ילד קטן השכוב כשפניו כלפי האדמה, בעוד אדם נוסף, רחוק יותר, שרוע על האדמה עם חץ בלבו. קשה להבין את רגשותיו של למך כאן, מאחר ופניו אינן מביעות לא גאווה מובהקת ולא יגון מובהק.
המראה
יצירה זו שונה מן האחרות בכל שאינה רומזת לאלימות מצידו של למך כלל; אין כאן חרבות, ואין כאן גופות. במקום, למך נראה מטופש מעט, בעודו עומד בין שתי נשותיו, המניפות את אגרופיהן לכיוונו ומושכות בשיערותיו. למך מרים את ידיו כמו אומר "מספיק, מה אתן רוצות ממני?"
יחס לטקסט המקראי
בחירותיהם של האמנים מעידות על עמימות מסויימת בטקסט המקראי, ומהוות דרכים שונות לפרש את הפסוקים:
כמה גופות?
בעוד בחריטתו של אלכסנדר מאסטר ישנן שתי גופות, ובציורו של בלייק ישנה רק גופה אחת, ביצירתו של שנור ובמראה לא נראות גופות כלל. איזו בחירה הכי מסתדרת עם הטקסט המקראי? מילותיו של למך "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי" אינן חד משמעיות. אם קוראים אותן באופן מילולי, ניתן להסיק כי גם ילד וגם איש מבוגר יותר נהרגו,5 אך ישנה גם אפשרות ששני חצאי הפסוק הינם הקבלה פואטית ומתייחסים באמת רק לקורבן אחד.6 אופצייה חלופית היא שמילותיו של למך אינן הצהרה כלל, אלא שאלה רטורית "ההרגתי איש?" במקרה כזה, לא צריכות להיות גופות בסיפור כלל.7
התפארות או קינה?
בציורו של בלייק, למך נראה מבוהל ממעשיו, בעוד דמותו לפי שנור נראית גאה, ושמחה בהישגה. מה היו רגשותיו של למך המקראי? שוב הטקסט עמום, והתשובה תלוייה באופן בו מפרשים את הביטויים "לְפִצְעִי" ו"לְחַבֻּרָתִי", וכן בטון אותו מייחסים למילותיו של למך. כך, לדוגמא, ספורנו טוען כי למך מביע חרטה ומסביר כי הוא אומר לנשותיו "הרגתי איש וזה פוצע אותי". ר׳ יוסף אבן כספי, לעומתו, טוען כי למך מתגאה בפני נשותיו על כך שבתגובה לפציעה קלה, הוא הרג אדם. להרחבה, ראו נאומו של למך.
נשותיו של למך
בציורו של בלייק, נשותיו של למך נראות מבוהלות כמעט כמוהו, וחבוקות בכאב. במראה, אין זכר לבהלה שכזו, והנשים נראות תוקפניות, מאחר והן עסוקות בהלכאת למך. בעוד הפסוקים אינם מתייחסים כלל לתגובותיהן של עדה וצלה, שתי האופציות עולות יפה עם פירושים שונים לפסוקים. בתנחומא מוצע כי למך הרג את קרובי משפחתו, קין, ובנו תובל קין. במקרה זה, ניתן לצפות לתגובה מיוסרת מצד הנשים. אולם, לפי ר׳ יוסף קרא ושד״ל, למך הוא זה שמגיב לנשותיו ולא להפך. עקב הייסורים הבלתי פוסקים שהן מטילות עליו, הוא שואל מדוע מגיע לו גורל דומה לזה של אדם הרוצח חף מפשע, בעוד הוא לא רצח אדם אחר כלל.8 להרחבה, ראו נאומו של למך.
כלי הרצח
שנור מציג את למך אוחז בחרב, בעוד אלכסנדר מאסטר מצייד אותו בחץ וקשת. בציורו של בלייק, לעומת זאת, למך אינו אוחז בכלי רצח כלל. גם כאן, התנ"ך אינו מתייחס בפירוש לסוגייה זו. כאשר למך אומר "אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי", האם הוא מדבר על המניע לרצח או האופן בו זה התבצע? מ״ד קאסוטו מציע כי הפסוק מתייחס כאן לשיטת הרצח עצמה, וטוען כי למך רצח על ידי פציעת היריב במו ידיו, ללא שימוש בכלי רצח כלל. לחילופין, מהקשר הפסוקים, יצירת המתכות, ניתן אולי לחשוב כי כלי הנשק בדיוק הומצאו, וכי סביר לאור זאת להניח שהרצח התבצע באמצעות חרב, או משהו כלי דמוי חרב כלשהו.
