EN/HEע/E

Literary Devices – Bereshit 1

Sources

R. S.R. Hirsch Bereshit 1:20רש״ר הירש בראשית א׳:כ׳

ויאמר אלקים ישרצו המים וגו׳ – כל יום משלושת הימים הראשונים של בריאת העולם, עומד כנגד יום משלושת הימים שלאחריהם. האור נברא ביום הראשון, וביום הרביעי נקבעו המאורות – נושאי האור, שעל ידיהן משפיע האור על חיי הארץ וגדילתם. מרחבי המים והאוויר נבראו ביום השני, וביום החמישי ניתנו להם יצורי החיים השוכנים בהם. היבשה שנראתה ונתעטרה בעטרת צמחים ביום השלישי, קיבלה את בעלי החיים היושבים בה ביום השישי. היום השביעי קובע את תחילתו של עולם חדש – עולם בו יחונך האדם אל ה׳. גם יום זה הוא ״יום ראשון״, אך עתה במדרגה יותר נעלה, שכן ביום זה נברא האור הרוחני, שהוא האור של הכרת האלקים. אך אין ליום השבת את ״היום הרביעי״ של המאורות – ״אין לו בן זוג״. רק עם בריאת ישראל, המלאכה השמינית של הבריאה, קיבל גם האור הרוחני הזה את נושאיו. וכלשון חז״ל: ״כנסת ישראל היא בן זוגך״ (בראשית רבה יא, ח). ביום החמישי אנו נכנסים לעולם החי. דבר ה׳ מעמידנו על שפת הים, מראנו מים ואוויר, ומבשר: ״ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים״. שרץ – קרוב ל״שרש״ ו״זרז״, שהרי יש דמיון בהברתם. המשמעות הבסיסית של כולם היא – תנועה מזורזת ודוחפת. ויתירה מדה זו ב״שרץ״ מבשאר, שיש בה את האות ״צ״, המרמזת על התגברות על מכשולים חיצוניים. נמצא שכוונת המילה ״שרץ״ היא לדבר שיש לו את כח התנועה העצמאית, דהיינו בעל חי, שהרי היכולת לזוז ולנוע מעצמו היא היא הסימן המובהק של בעלי חיים. כל יצור אפילו הקטן ביותר המתנועע מכח עצמו, מכריז על עצמו שהוא בדרגת החי. נמצא ש״שרץ״ מורה בעיקר על בעלי החיים נחותי הדרגה, שהרי אצלם עיקר הסימן להיותם בעלי חיים הוא כח התנועה שלהם. בעוד ״שרץ״ מציין את כח התנועה העצמאית כפי הנראה מבחוץ, הרי ״נפש״ היא הסיבה הפנימית לתנועה זאת (״נפש״ קרוב ל״נפץ״, שמשמעותו – נפרד לגמרי מגוף הארץ, ראה אוסף כתבים כרך ח עמ׳ מב). הנפש היא עצם מהותו של הדבר החי, מהות פרטית בעצמאותו המוחלטת. הנפש היא גם מקור כל תנועה (ולכן ה״נפש״ משמעותה גם ״רצון״, שכן הרצון הוא המקור הפנימי של כל תנועה). יצור בעל נפש – הרי הוא יחיד שאינו זקוק לאחרים, ובדרגה גבוהה יותר הוא אישיות. הנפש היא היסוד הבלתי מוחש הנמצא בכל בעל חי; היא דבר נפרד מחומר הבעל חי ואינה מתאחדת בחומר. היא היסוד הקבוע שעומד בתוך הגוף החומרי המשתנה תמיד. אילו הייתה הנפש רק חלק מהחומר, היה המשך אישיותו של הבעל החי מתבטל כשחומרו משתנה. אך הרי כל בעל חי זוכר ומקבל רשמים ממה שקרה לו. דבר זה מוכיח את קיומו של יסוד קבוע בתוך החומר המשתנה של הגוף. יסוד זה מקבל ושומר רשמים, ובשל כך הוא אחראי להמשך קיומו של הפרט. הנפש היא סימן ההיכר הפנימי שמבדיל את בעל החי מהצמח, כשם שכח התנועה הוא הסימן מבחוץ. הנפש היא נקודת האמצע היחידה של בעל החי שבה מרוכז כל קיומו. אם נקודת אמצע זו נפגעת – הרי שנפגע כל בעל החי. מאידך גיסא, הצמח אינו יחידה שלמה אחת המרוכזת סביב מרכז אחד, אלא מורכב ממספר חלקים פרטיים המחוברים יחד. ובכל חלק, בכל ענף, בכל עלה, ובכל ניצן, קיומו של הכלל חוזר על עצמו; כך שכמעט כל חלק ממנו שייפרד יוכל להצמיח את הצמח מחדש. הנפש היא ״חיה״. נמצא בה הכח להבחין בין טוב לרע, לקבל מה שראוי לה ולדחות מה שאינו ראוי. (לפירוש שרשים ״חיי״, ״חכך״, ״חקק״, ״חגג״ – פעולת החֵיך – ראה אוסף כתבים כרך ח עמ׳ מג.) פעולה חופשית זו לקבל את היסודות הראויים ולדחות את שאינם ראויים, הינה עצם פעולת החיים. שרץ נפש חיה – כח תנועה, רצון, והבחנה, הם הסימנים העיקריים של חיות. ״שרץ״ – מראה שהוא חי. ״נפש״ – העיקר הפנימי של חיים. ״חיה״ – היא פעולת החיים ותהליך החיים. ישרצו – במאמר ״ישרצו המים״ – יכול להתפרש באחד משני אופנים: או כפועל יוצא כמו ״ושרץ היאור צפרדעים״ (שמות ז, כח), או כפועל עומד כמו ״שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים״ (תהלים קה, ל). נמצא שאפשר לפרש ״ישרצו המים שרץ״: המים יוציאו יצורים חיים שזזים, או: יצורים חיים שזזים יתפשטו בתוך המים. ועוף יעופף – אם נשווה בין ״יָגֵע״ ל״יָגַע״ (״יָגֵע״: עיף; ״יָגַע״: לעסוק בעבודה מייגעת, לעמול, לעבוד), נוכל להבין את הקשר שבין ״עָיֵף״ (תשוש כח) ל״עוף״. כמעט שאין ביכולת העין האנושית להבחין בתנועות התדירות של כנפי העוף. אם כן משמעות ״עוף״ היא – להתאמץ ולהתקדם בלי הפסק כלל, בשונה ממי שהולך ברגליו, המתקדם פסיעה אחר פסיעה. (יתכן ש״עוף״ קרוב ל״עב״ – ענן, שכן העב שט לאורך השמים. ״עב״ אולי גם קרוב ל״אוב״ – כד או נאד, שכן העננים מלאים ממי הגשמים. עוד יתכן לומר, שמשמעות שלשתם – ״אוב״, ״עב״, ו״עוף״, להתמלא מים או אוויר; שכן העוף ממלא את גופו, ריאותיו ועצמותיו אוויר, ורק כך הוא יכול לרחף באוויר; את זה אנו מציעים רק כאפשרות בעלמא.) יש להעיר שבבריאת שוכני המים והאוויר לא מצאנו את מאמר הכתוב ״ויהי כן״, כפי שמצאנו בבריאות האחרות. מכאן ראייה למה שפירשנו לעיל (פסוק ז), ש״כן״ מתייחס למצב הנוכחי כפי שאנו רואים אותו היום. ״ויהי כן״ נאמר אם כן רק על אותם ברואים היוצרים והממלאים את יישובו של האדם, והם הראשונים העומדים נגד עיניו.