EN/HEע/E

Literary Devices – Bereshit 17

Sources

R. Saadia Gaon Commentary Bereshit 17:1ר׳ סעדיה גאון פירוש בראשית י״ז:א׳

ואמר {כאן מופיע תרגום י״ז:א׳-ד׳}... מאה שנים – כמו שאברהם נימול אחרי שעבר את המאה. ונימוק זה אפשרי, ועדיף ממנו הנימוק שכך היה רצון הבורא. ובאשר אמר לו: אני אל שדי – נאמר, שאלהים חידש לעצמו את השם הזה, משום כמה טעמים: א. כאילו אמר לו, אני די לך, כי מלת שדי נגזרת מן ״והמלאכה היתה דים״ וכדומה לזה. ב. והוצרך לומר לו כך בגלל מצות המילה כדי שלא יחוש שגופו יחלש כשיקצוץ ממנו דבר, או שאויביו יקומו עליו בחליו או שהאומות יגמלוהו כשיהיה... ולפיכך אמר לו: אני עומד לך נגד כל הדברים האלה... ויהיה נזכר בשם שדי, מספיק... ואמר ״מדוע משדי לא נצפנו עתים״ כי הוא יודע בלא סיבה״. ואמר ״אם על שדי יתענג״, כלומר גמולי לא יפסק. ואמר: ״כשוד משדי יבוא״, כי עונשו לא למען ידע אברהם שזה לשם גדולה וכבוד. התהלך לפני – רצונו לאמר, שיקיים מצוותיו, כמו שאמרנו בענין ויתהלך נח. ותוסיף {על שאר המצוות} את המצוה שתתמם את יראת אלהים שלך, כי היא החשובה שבהן... הזכר, כשהוא קיצץ דבר מגופו השלם הוא מי שאין בו תוספת ולא מגרעת. וכל זמן שלא הוסרה הערלה מגופו, לא היה תמים. ולפיכך אמר לו להסיר את התוספת הזאת, ויהיה שלם. והג. שלא עלה על הדעת ששינוי השם של אברהם הוא לשם קסם ועינון. ולפיכך אמר לו קודם: והיה תמים – כי המשתמש בכשפים אינו תמים, ככתוב: ״לא ימצא בך מעביר וגו׳ תמים תהיה וגו׳⁠ ⁠״.

R. Chananel Bereshit 17:1ר׳ חננאל בראשית י״ז:א׳

אני אל שדי – נתנה מצות מילה בשם הזה לפי שכחו וגבורתו של אדם תשש במילה. וכמו שדרשו רז״ל יִצְפֹּון לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה (משלי ב ז) זו מילה שהצפינה הקב״ה לעשרים דור שהרי מאדם ועד אברהם היו כ׳ דור. והשם הזה הוא נזכר בגבורה כענין שכתוב כקול מים רבים כקול שדי. ומפני שלא תאמר החותך בשרו כחו תשש ושונאיו קמים עליו. לכך אמר לו אני אל שדי – אני מספיק לך כח וגבורה שתתגבר על שונאיך אתה וכל זרעך הנימולים.

Rashi Bereshit 17:1רש״י בראשית י״ז:א׳

אני אל שדי I AM GOD ALMIGHTY – I am He whose (ש) Godship suffices (די) for every creature (Genesis Rabbah 46:3), therefore, "walk before Me", and I will be your God and Protector. Similarly, wherever in the Scriptures this Divine Name שדי occurs, it signifies the idea of His sufficiency – but it all depends upon the context as to what the "sufficiency" refers to. התהלך לפני WALK BEFORE ME – as the Targum takes it: worship before Me – cleave to My service. והיה תמים AND BE PERFECT – This, too, is a command following upon the previous command: be whole-hearted in all the trials I impose upon you. According to the Midrash (Genesis Rabbah 46:4), however, it means: walk before Me by observing the precept of circumcision and through this you will become perfect, for so long as you are uncircumcised I regard you as having a blemish. Another explanation of היה תמים BE THOU PERFECT – at present you lack the power of controlling morally five organs, viz., two eyes, two ears and the membrum. Therefore will I add a letter (i.e. the letter 'ה the numerical value of which is five) to your name (אברם which equals 243) so that the total of the letters of your name (אברהם) will become 248, corresponding to the number of limbs of your body (cf. Nedarim 32b).

<a href="//media.alhatorah.org/Parshanim/Rashi Leipzig/21.pdf" target="_blank"></a>אני אל שדי – אני הוא שיש דיי באלהותי לכל בריה, לפיכך התהלך לפני ואהיה לך לאלוה ולפטרון. וכן כל מקום שהוא במקרא, פירושו: דיי שלו לפי העניין.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 17:1אבן עזרא בראשית פירוש ראשון י״ז:א׳

אל שדי – שם התואר, וטעם שדי – תקיף, וכן: כקול שדי (יחזקאל א׳:כ״ד), והיה שדי בצריך (איוב כ״ב:כ״ה), כי טעם בצריך כמו ושית על עפר בצר (איוב כ״ב:כ״ד). ושדי על משקל: עלי לבי דוי (ירמיהו ח׳:י״ח). ורבים מפרשים פירשוהו, מגזרת: שודד, שהוא מנצח ומתגבר. וטעם להזכיר שם השם הזה בפרשה הזאת, לירא אברם וימול. והנכון: כי השם הנכבד נקרא כנגדו, וזה שם התואר כנגד המעשה, כי העולם עומד על אלה ב׳ השמות, והמבין סוד השם יאמין. והיה תמים – שלא תשאל: למה המילה.

Ramban Bereshit 17:1רמב״ן בראשית י״ז:א׳

'E-IL SHA-DAI.' These are two distinct Divine names, each one descriptive in itself. Now the meaning of the word eil is "mighty", derived from the expression, Eilei Moab (the mighty ones of Moab). The meaning of Sha—dai, according to Rashi, is "He whose G-dship suffices for every creature." In the book Moreh Nebuchim the Rabbi explained that the name Sha—dai signifies "he who is sufficient." That is to say, He does not require the existence of what He created or the conservation of any other being; rather, His existence is self-sufficient. Rabbi Abraham ibn Ezra explained in the name of the Nagid that the name is from the root shodeid, meaning "victor and prevailer over the hosts of heaven." This is the correct interpretation, for the name Sha—dai represents the attribute of power which conducts the world, concerning which the Sages have said that it is "the attribute of Justice of the world below." The reason for mentioning this Divine Name now is that with it are done the hidden miracles for the righteous, to deliver their soul from death, and to keep them alive in famine, as well as to redeem them in war from the power of the sword, just as all the miracles done to Abraham and to the other patriarchs, and as all the blessings and curses mentioned in the Torah in the section Im Bechukothai and in the section Vehaya Ki Thavo. These blessings and curses are all miracles for it is not in nature that the rains should come in their due season when we worship G-d, nor are the skies to be like iron if we plant our fields in the seventh year, and similarly all promises in the Torah. Rather, they are all miracles by which the disposition of natural law is overpowered, except that no change from the natural order of the world is noticeable, as was the case with the miracles done through Mosheh Rabbeinu with the ten plagues, the dividing of the Sea, the Manna, the well, and their like, for these are miracles which openly changed nature, and they were done with the Tetragrammaton which He told to him. It is for this reason that He now told Abraham our father that He is the Almighty, the Victor Who will prevail over his constellation of birth so that he will have a son, and thus there will be a covenant between Him and his seed forever, meaning that the portion of the Eternal is His people, and that He will lead them at His own will, as they will not be under the rule of a star or constellation. Know and consider that our father Abraham did not mention the Tetragrammaton [Eternal] in any of his utterances except in combination with the Divine Name written [G-d], or in combination with E-il Elyon [G-d Most High], but he did mention in his affairs the name Elokim [G-d]. Thus he will say, The Eternal, the G-d of heaven. He said, however, the Eternal seeth, because it refers to the place of the future Sanctuary. Jacob, on the other hand, always mentioned E-il Sha-dai [G-d Almighty], which Moses our teacher never mentions. If you will be worthy you will understand this entire matter from that which the Rabbis said in Tractate Yebamoth: "All prophets contemplated Deity through an unlucid speculum," which is why Isaiah said, And I saw G-d, [i.e., the Divine Name written Aleph Dalet]. "But Moses contemplated Deity through a lucid speculum." This is why He said, For a man shall not see Me and live, whereas Isaiah's verse, and I saw G-d, is written with the Aleph Dalet. I will mention this theme again in Parshath Va'eira if G-d will look upon my grief.

אל שדי – שני שמות, כל אחד תאר בעצמו. ופירוש אל – תקיף, מלשון: אילי מואב (שמות ט״ו:ט״ו). ופירוש שדי – אמר רבינו שלמה: שיש די באלהותי לכל בריה. ובספר מורה הנבוכים (רמב״ם מורה נבוכים א׳:ס״ג) פירש הרב: כלומר שאינו צריך במציאות מה שנמצא, ולא בקיום מציאותו לזולתו, אבל מציאותו תספיק בעצמה. ור׳ אברהם פירשו בשם הנגיד ז״ל: מגזרת שודד, כלומר מנצח ומשודד מערכות השמים. וזהו הנכון, כי הוא מדת הגבורה מנהגת העולם שיאמרו בה החכמים (בראשית רבה ל״ה:ד׳): מדת הדין של מטה. וטעם להזכיר עתה זה השם כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפדותם במלחמה מידי חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות, וככל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי, ובפרשת והיה כי תבא בברכות ובקללות, שכולם נסים הם, כי אין מן הטבע שיבאו הגשמים בעתם בעבדנו האלהים, ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית. וכן כל היעדים שבתורה, אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שינוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם שהם מופתים משנים הטבע בפרסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו. ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח, שיגבר על מזלו, ויוליד, ויהיה ברית בינו ובין זרעו לעולם שיהיה חלק י״י עמו (דברים ל״ב:ט׳), וברצונו ינהיגם, לא יהיו תחת ממשלת כוכב ומזל. ודע וראה כי אברהם אבינו לא הזכיר בדבריו שם יו״ד ה״א, רק בצרוף השם הכתוב אל״ף דל״ת, או בצירוף אל עליון עמו, ויזכיר בעניניו אלהים, [וכן יאמר: י״י אלהי השמים (בראשית כ״ד:ז׳), ואמר: י״י יראה (בראשית כ״ב:י״ד) על מקום המקדש העתיד. ויעקב יזכיר תמיד: אל שדי (בראשית מ״ג:י״ד),] ומשה רבינו לא יזכיר כן לעולם. ואם תזכה תבין זה כולו ממה שאמרו במסכת יבמות (בבלי יבמות מ״ט:): כל הנביאים נסתכלו באיספקלריא שאינה מאירה, ולפיכך אמר ישעיה: ואראה את י״י (ישעיהו ו׳:א׳), ומשה נסתכל באספקלריא המאירה, ולפיכך אמר: כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳), כי ואראה את י״י כתוב באל״ף דל״ת. ועוד אזכיר זה בפרשת וארא (רמב״ן שמות ו׳:ב׳) אם יראה אלהים בעיני.

R. Yosef ibn Kaspi Bereshit 17:1ר׳ יוסף אבן כספי בראשית י״ז:א׳

ויהי אברם בן תשעים שנה וכו׳ – גם ביאור זאת המראה ימצא בגביע, אבל על כל פנים אפרש בכאן פרטים. ואוֹמַר, כי שם שדי נכון בריבוי הזרע, וכן בא בענין יעקב (לה:י״א). התהלך לפני – גם זה מענין מאמר שיתפעל, ונכון בזה לפי מקומו כמו שנכון בנח (בראשית ו׳:ט׳) בכלל. וכן תמים במקום הזה כמו בנח (בראשית ו׳:ט׳).

HaRekhasim Levik'ah Bereshit 17:1הרכסים לבקעה בראשית י״ז:א׳

אני אל שדי – המפרשים ז״ל פרשו שם זה, אשר די, אני הוא אשר די, אני הוא אשר די לכל. ולולא דבריהם היה נראה לפרשו מענין פחד, כשם יו״ד ה״א שתרגומו בכל מקום דחילא. וכעין ראיה לזה מדברי יעקב, שאמר ופחד יצחק (בראשית ל״א:מ״ב), וישבע בפחד יצחק אביו (בראשית ל״א:נ״ג), שלא נמצא דוגמתו בשום צדיק ונביא. וקרוב לשמוע שאמר כן, מפני שבכל עניני יצחק ודבריו לא נמצא הזכרת שם המיוחד ית׳ אלא פעם אחת, כריח שדה אשר ברכו ה׳ (בראשית כ״ז:כ״ז). ואף שבדברי רבקה ליעקב אמרה בשם יצחק, ואברככה לפני ה׳ וגו׳ (בראשית כ״ז:ז׳), לא הוזכר כן בדברי יצחק עצמו. ושם שי״ן דלי״ת יו״ד היה רגיל בפיו, ולכך אמר יעקב, ופחד יצחק (בראשית ל״א:מ״ב), ששם זה של פחד הית רגיל בפיו. תמים – מבואר בפרשת נח (הרכסים לבקעה בראשית ו׳:ט׳) כי תמים הוא במדות טובות, ופאר המדות היא דעת קבועה ונכונה, שלא תמוט בנסיונות. לכן זרזו עתה על כך בנסיון המילה הקשה לזקן.