Literary Devices – Bereshit 29
Sources
Classical Texts
Tanchuma (Buber) Vayetze 11תנחומא (בובר) פרשת ויצא י״א
Another interpretation (of Gen. 29:31): WHEN THE LORD SAW THAT LEAH WAS HATED. < She was hated >, not because she was abhorrent to her husband, but because she had scolded him when Jacob had worked seven years for Rachel. Now his mother had said to him (in Gen. 27:44): AND YOU ARE TO STAY WITH HIM (Laban) FOR A WHILE, and he had stayed seven years. (Gen. 29:21, 23:) THEN JACOB SAID UNTO LABAN: GIVE ME MY WIFE…. AND, WHEN IT WAS EVENING, HE TOOK HIS DAUGHTER LEAH < AND BROUGHT HER TO HIM >. ALL NIGHT SHE PRETENDED TO BE RACHEL. When he arose in the morning (according to Gen. 29:25), THERE WAS LEAH. He said to her: Daughter of a swindler, why did you trick me? She said to him: < What about > you! Why did you trick your father? When he said to you: Is this my son Esau, you said to him (in Gen. 27:19): I AM ESAU YOUR FIRST-BORN. Now you are saying: Why have you tricked me? And did your father not say < to Esau > (in Gen. 27:35): YOUR BROTHER CAME WITH DECEIT? So because of these things with which she scolded him, he began to hate her. The Holy One said: There is no cure for this but sons. Then her husband will desire her. Thus (in Gen. 29:31): WHEN THE LORD SAW THAT LEAH WAS HATED, HE OPENED HER WOMB. David also gives praise (in Ps. 146:7): THE ONE WHO EXECUTES JUSTICE FOR THE OPPRESSED.33Gen. R. 71:2. | ד״א וירא ה׳ כי שנואה לאה. לא מפני שהיא שנואה בפני בעלה, אלא מפני שהוכיחה אותו שעבד יעקב שבע שנים ברחל, שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים (בראשית כ״ז:מ״ד) וישב שם שבע שנים. ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וגו׳, ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו׳ (שם כ״ט:כ״א-כ״ב) כל הלילה היתה עשה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה בת הרמאי למה רמית אותי, אמרה לו ואתה למה רמית אביך, כשאמר לך האתה זה בני עשו, ואמרת לו אנכי עשו בכורך, ואתה אומר למה רימיתני, ואביך לא אמר בא אחיך במרמה, ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה, אמר הקב״ה אין רפואתה של זו אלא בבנים, ובעלה נכסף לה, לפיכך וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ודוד מקלס עושה משפט לעשוקים (תהלים קמ״ו:ז׳). |
Medieval Texts
Abarbanel Bereshit 29:2-3אברבנאל בראשית כ״ט:ב׳-ג׳
(ב) ואמנם באמרו וירא והנה באר בשדה וכל הספור כתב הרמב״ן שנכתב הספור ההוא להגיד שקווי י״י יחליפו כח ויראתו תתן עז ותעצומות כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף ויגע ויגל את האבן לבדו שהיו צריכים לגלגלה כל הרועים שבכל העדרי׳ וכבר היו שלשה עדרים רובצים עליה ולא יוכלו לגללה. וידמה שהיה חסרון מים בארץ ההיא ולכן היה על פי הבאר האבן ההיא לשמור המים ובהשקותם את הצאן היו משיבים את האבן על פי הבאר למקומה. האמנם למה נכתב בתורה כל הספור ההוא כבר התעוררו רז״ל על זה ואמרו שהבאר ירמוז לבית המקדש ושלשה עדרי צאן רומזים לעולים לרגל שלשה פעמים בשנה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. שמשם היו שואבים רוח הקדש. ונאספו שמה כל העדרים באים מלבא חמת עד נחל מצרים וגלגלו את האבן שמשם היו שואבים רוח הקודש והשיבו את האבן מונח לרגל הבא. ואחרים דרשו וירא והנה באר בשדה זה סיני. והנה שם שלשה עדרי צאן כהנים לוים ישראלים. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם שמעו עשרת דברות. והאבן גדולה על פי הבאר זו שכינה. וכן עשו רמזים אחרים. וכפי הדרך הזה מן הרמזים נ״ל לדרוש הדבר הזה בב׳ אופנים אחרים. האחד הוא שיעקב בהגיעו שמה ראה את הבאר בשדה עם אותם עדרי צאן כמו שזכר הכתוב ולקח סימן טוב לעצמו בזה שהבאר רומז לש״י שהוא הנקרא באר מים חיים כאלו היה דבק בו וקרוב אליו בהכנסו לעיר כמו שיעדו הש״י והנה אנכי עמך וראה שלשה עדרי צאן רובצים עליה לרמוז אל שלשלת האבות אברהם יצחק ויעקב עצמו שהיו נסמכים אליו יתברך כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמהשפעתו ישקו ויתברכו כל אשר להם וחשב שהאבן הגדולה אשר היא על פי הבאר תרמוז אל האבן אשר שם מצבה ושאמר תהיה בית אלהים כי היא האבן אשר מאסו הבונים היתה לראש פנה והיא היתה על פי הבאר שבהשפעתו ועל דבר פיו תתקיים בית יי. (ג) וממה שנודע לו שנאספו שמה כל העדרים הבין שאומות העולם עתידין להתאסף על ישראל לשחתם ושהם יגוללו את האבן מעל פי הבאר כלומר שיחריבו בית המקדש והשקו הצאן שיתעשרו אכלוסיהם משם וראה עם זה שישיבו את האבן רומז למלכי פרס שיבנו הבית. וכאשר ראה יעקב הדבר הזה עשאו בלבו סימן למה שנאמר לו שיתקיים עכ״פ מבית י״י העתיד להבנות למקום שישב שמה ושאר הדברים שזכר הכתוב בדבר הזה הם מענין הספור אבל מזה שראה בראשונה עשאו סימן לבניו. זה סימן הראשון מהרמז. והדרך השני הוא שכאשר ראה יעקב הבאר בשדה לקח ממנו סימן טוב לנשואיו מפני שכן עשה אליעזר עבד אברהם על הבאר הבחינה והנסין לנשואי יצחק והיה דעתו שאותו באר היה סימן לאשה וכמאמר שלמה שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך שאמר זה על האשה. ושלשה עדרי צאן רובצים עליה רומז לאברהם ויצחק ויעקב עצמו ששלשתם לקחו אשה מאותה באר שהיה בחרן כלומר מאותה משפחה ידועה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים ומהאשה הוציאו תולדותיהם והאבן גדולה שראה על פי הבאר חשב שהיה רמז לעקרות שהיה בכל האמהות שהיו באותה משפחה נכבדת שרה ורבקה וכן היו רחל ולאה כמו שיזכור כי העקרות היה האבן שעל פי הבאר הסותמת אותו שלא יוציאו משם מים אבל הוגד לו שנאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן ולקח זה לסימן שכל האבות בתפלותיהם וזכיותיהם הסירו ובטלו העקרות ההוא אבל עם היות שבוטל בשרה עדין נשאר ברבקה ועם היות שבוטל ברבקה בזכות אברהם ויצחק עדין תשאר בלאה ורחל כי תמיד היתה שבה האבן על פי הבאר למקומה. ומפני זה כאשר הרועים ספרו הענין ליעקב והוא הוציא משם סימן לעניניו בראותו את רחל נתן בלבו ללקחה לאשה ויגל את האבן רוצה לומר שגם הוא יסיר ממנה את העקרות וישק את הצאן רוצה לומר שיוצא ממנה בנים. הרי לך מבואר הדבר הזה שהיה כפשוטו ושיעקב לקח ממנו סימן אם לענין דבקותו באלהים כמו שיעדו או לענין נשואיו והותרה בזה השאלה הז׳. |
Modern Texts
Ma'asei Hashem Bereshit 29מעשי ה׳ בראשית כ״ט
ובמה שנאמר לא יעשה כן במקומנו יפלא ג״כ שודאי לא יעשה כן בשום מקום, ולמה אמר לבן לא יעשה כן במקומנו, ועוד יש לתמוה היאך יעקב הסכימה דעתו לקחת רחל קודם שתנשא לאה, ויש שאמרו שחשב שתוך הז׳ שנים שיעבד ברחל ישיא את לאה אבל הדברים על נכון הם שכאשר סיפר יעקב ללבן שלקח הבכורה מעשו בלתי היותו פטר רחם, אמר לבן כמקנטר ליעקב לא יעשה כן במקומנו כלומר במקומך עושים מן הצעיר בכור שלקחת בכורת עשו, אבל במקומנו לא ילקח הבכורה מן הגדולה לצעירה. ודוק וראה שלא אמר לתת הקטנה לפני הגדולה כפי מה שנא׳ קודם שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל, אבל קראם צעירה ובכירה כדי לקנטר שיעקב נקרא צעיר ועשו היה בכור לכן אמר בלשון הזה, כלומר אתה הצעיר ולקחת הבכורה מאחיך ולא יעשה כן במקומנו: |