EN/HEע/E

Literary Devices – Bereshit 33

Sources

Bereshit 25:23בראשית כ״ה:כ״ג

Hashem said to her, "Two nations are in your womb, and two peoples from your insides will be divided. One people will overpower the other, and the older will serve the younger."

וַיֹּאמֶר י״י לָהּ שְׁנֵי [גוֹיִם] (גיים) בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

Bereshit 27:29בראשית כ״ז:כ״ט

May peoples serve you and nations bow down to you. Be master over your brothers and may the sons of your mother bow down to you. Those who curse you will be cursed, and those who bless who will be blessed."

יַעַבְדוּךָ עַמִּים [וְיִשְׁתַּחֲווּ] (וישתחו) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.

Bereshit 27:36בראשית כ״ז:ל״ו

He said, "Is that why he is named Yaakov, because he deceived me twice!? He took my birthright and, behold, now he took my blessing!" He said, "Did you not save me a blessing?"

וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה.

Bereshit 32:25בראשית ל״ב:כ״ה

Yaakov was left alone and a man wrestled with him until the break of dawn.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

Bereshit 33:4בראשית ל״ג:ד׳

Esav ran to meet him and embraced him. He flung himself on his neck, and kissed him, and they wept.

וַיָּרׇץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.

Bereshit 33:8-10בראשית ל״ג:ח׳-י׳

(8) He said, "What did you mean by this entire camp that I met?" He said, "To find favor in my master's eyes". (9) Esav said, "I have plenty, my brother. Let what is yours be yours." (10) Yaakov said, "No, please. If have found favor in your eyes, please, take my tribute from my hands, for after all, I have seen your face as one sees the face of God and you were accepting of me.

(ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כׇּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. (ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ. (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.

Bereshit 33:20בראשית ל״ג:כ׳

He erected an altar there and called it "El Elohei Yisrael".

וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

Rashi Bereshit 33:20רש״י בראשית ל״ג:כ׳

ויקרא לו אל אלהי ישראל AND HE CALLED IT EL-ELOHE ISRAEL – It does not mean that the altar was named "The God of Israel" thus bearing a Divine Name, but because the Holy One blessed be He, had been with him and delivered him he called the name of the altar by a term that had an allusion to the miracle, so that the praise of God might be mentioned when people called it by its name. Thus it would mean: He who is El, God – viz, the Holy One, blessed be He – is the God of me whose name is Israel. We find something similar in the case of Moses (Exodus 18:15): "And he called its (the altar's) name Adonai-Nissi. Not that the altar was called by the Divine Name Adonai, but he named the altar thus, to mention the praise of the Holy One, blessed be He: "The Lord – He is my banner!" Our Rabbis, of blessed memory, expounded it thus: that the Holy One, blessed be He, called Jacob by the name El. The verse therefore should be translated "and the God of Israel called him (Jacob) El" (Megillah 18a). And in reference to all these different explanations it may be said that the words of the Torah – just as a hammer splits the rock into many different pieces (Shabbat 88b) – may be given many different explanations. I however make it my aim to give the plain sense of Scripture.

ויקרא לו אל אלהי ישראל – לא שהמזבח קרוי: אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקב״ה עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם. כלומר: מי שהוא אל – הקב״ה, הוא לאלהים לי, ששמי ישראל. וכן מצינו במשה: ויקרא שמו י״י ניסי (שמות י״ז:ט״ו) – לא שהמזבח קרוי י״י, אלא על שם הנס קרא שם המזבח, לזכר שבחו של מקום: י״י הוא ניסי. ורבותינו אמרו: שהקב״ה קרא לו ליעקב אל. דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ״ג:כ״ט), מתחלקין לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי.

Rashbam Bereshit 33:20רשב״ם בראשית ל״ג:כ׳

'El GOD is THE GOD OF ISRAEL: I.e. "God is my [Jacob's] God, in that he saved me from Laban and Esau." Just as people can be given names such as Eliezer [meaning "God is help"] (Ex. 18.4) or Emanuel [meaning "God is with us"] (Is. 7.14), so also the altar was given such a name [i.e. a name that constitutes a statement about God]. My explanation represents the plain meaning of Scripture.

אל אלהי ישראל – שהיצילני מלבן ומעשו, כלומר: האלהים הוא אלהי יעקב. וכמו שקורין שם אדם: אליעזר, עמנואל, כמו כן נקרא המזבח כך. וכמו שפירשתי פשוטו.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 33:20אבן עזרא בראשית פירוש ראשון ל״ג:כ׳

ויאמר הגאון: כי ויקרא לו אל אלהי ישראל – פירוש שקרא אל השם. והנכון: שכן הוא שם המזבח, וכן מזבח משה קרא שמו: י״י נסי (שמות י״ז:ט״ו), בעבור הנס שעשה השם במקום ההוא. וכן בשוב השכינה אל ירושלם, תהי נקראת: י״י שמה (יחזקאל מ״ח:ל״ה). וכן בעבור שעזר השם את יעקב, קרא שם המזבח שעבד שם השם: אל אלהי ישראל. והטעם: שהוא חזק ותקיף. אלהי ישראל – שהצילו בדרך, ובא לשלום בארץ כנען, כי שם שכם וסוכות.

Shadal Bereshit 33:20שד״ל בראשית ל״ג:כ׳

אל אלהי ישראל – אל הוא נשוא המאמר, ואלהי ישראל הוא הנושא, אלהי ישראל הוא אל, הוא תקיף וחזק (רשב״ם וראב״ע), ודוגמתו מצאנו שמות שענינם מאמר שלם, כמו ה׳ נסי (שמות י״ז:ט״ו), ה׳ צדקנו (ירמיהו כ״ג:ו׳), עמנו אל (ישעיהו ז׳ יד), ה׳ שמה (סוף יחזקאל) חפצי בה (ישעיהו ס״ב:ד׳), פלא יועץ אל גבור וגו׳ (ישעיהו ט׳:ה׳).