EN/HEע/E

Literary Analysis – Shemot 1

Sources

Tanchuma Pekudei 9תנחומא פקודי ט׳

רבותינו אומרין יש מהן יולדות שנים בבת אחת, וי"א ששה בכרס אחד, וי"א שנים עשר בכרס אחד, וי"א ששים רבוא, מי שאומר שנים דורש פרו וישרצו, מי שאומר ששה פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד הרי ששה, מי שאומר שנים עשר, פרו שנים וישרצו שנים כו' הרי שנים עשר, מי שאומר ששים רבוא שכתיב בדגים ישרצו המים וכאן כתוב וישרצו.

U. Cassuto Shemot 1:7מ״ד קאסוטו שמות א׳:ז׳

הלשונות של פריה ורביה הבאות בפסוק זה הן שבע, כמספר המורה על השלמות: א) "פרו"; ב) "וישרצו"; ג) "וירבו"; ד) "ויעצמו"; ה) "במאד"; ו) "מאד"; ז) "ותמלא הארץ אתם". יש כאן רמז לשלמות ולהרמוניה, המתכוון להורות שכל מה שהתרחש התרחש לפי רצונו של הא-להים ולפי תכניתו המחושבת מראש.

U. Cassuto Shemot 1:14מ״ד קאסוטו שמות א׳:י״ד

המלים משורש "עבד" חוזרות זו אחר זו בפסוקים אלו כהכאות בפטיש. והמלה "פרך" החוזרת אף היא פעמיים, באה כעין הד המחזיק והמעמיק את הרושם: "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה, את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך." חזרות אלו הן שבע במספר; גם כאן, כמו בפיסקה הקודמת, באות המלים העיקריות של הפיסקה שבע פעמים.

U. Cassuto Shemot 1:17מ״ד קאסוטו שמות א׳:י״ז

אולי יש במלה "ותיראן" מעין משחק מלים: פרעה אמר להן: "וראיתם על האבנים" והן לא עשו כך, אלא יראו ולא ראו.

U. Cassuto Shemot 1:21מ״ד קאסוטו שמות א׳:כ״א

וכן יש כאן, בסוף הפיסקה השלישית, במלים "וירב העם ויעצמו מאד", הקבלה לסוף הפיסקה הראשונה (פס' ז') ולסוף השניה (פס' י"ב): בסוף כל פיסקה ופיסקה חוזר הכתוב על הרעיון העיקרי, שעל אף כל המאמצים של שונאי ישראל הברכה שנתברכו מפי הגבורה מתקיימת ומתאשרת בהם, ומביאה אותם לידי התרבות והתעצמות יותר ויותר. גם בפיסקה זו, המלה האופיינית שלה, "מילדת", חוזרת שבע פעמים, ביחיד או בריבוי.

U. Cassuto Shemot 1:22מ״ד קאסוטו שמות א׳:כ״ב

אחר שלוש הפיסקות המתחלקות בחלוקת בעלי המסורה לשבעה שבעה פסוקים כל אחת, בא פסוק אחד של סיום.

U. Cassuto Shemot 1:22מ״ד קאסוטו שמות א׳:כ״ב

בפרשה זו, כמו בפרשיות האחרונות של ס' בראשית (חוץ מן הכתוב השירי מ"ט:י"ח), ובהמשך ס' שמות עד סיפור התגלותו של ה' אל משה, בא רק שם א-להים ולא שם ה'. כנראה התכוונה התורה לרמוז לכך, שבני ישראל בהיותם בארץ נכריה לא יכלו לשמור על קרבתם הרוחנית אל ה' א-להי אבותם ועל ידיעת ה' שאבותם זכו לה בארץ כנען. הם שמרו אמנם על ידיעת הא-להים, כלומר על המושג הכללי של האלהות, המשותף גם לאנשים הנאורים שבאומות העולם, אבל לא על תפיסת האלהות המיוחדת לישראל והבאה לידי ביטוי בשם ה'. משה היה הראשון שזכה להתרומם שוב עד ידיעת ה', והוא הוא שהעלה שוב את עמו לידיעה זו.