EN/HEע/E

Literary Devices – Shemot 18

Sources

Rashbam Shemot 18:1:10רשב״ם שמות י״ח:א׳:י׳

(1) אשר ALL THAT GOD HAD DONE FOR MOSES: [The things that God did specifically for Moses were] that Pharaoh did not harm him, and that God caused him to be esteemed among Pharaoh and his courtiers, and that it was through the hands of Moses that God performed miracles for the Israelites. (10) אשר WHO DELIVERED YOU: i.e. Moses and Aaron, FROM THE EGYPTIANS AND FROM PHARAOH, AND [WHO DELIVERED] THE PEOPLE from the bondage of Egypt.

(א) אשר עשה אלהים למשה – שלא הזיקו פרעה, ושגידלו הקב"ה בעיני פרעה ועבדיו, ועשה לישראל ניסים על ידו. (י) אשר הציל אתכם – משה ואהרן, מיד מצרים ומיד פרעה, ואת העם – משיעבוד מצרים.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 18:2-3,6ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ח:ב׳-ג׳,ו׳

(ב) ויקח יתרו – הנה אמר כי באה השמועה עד יתרו, ועתה מספר מה שעשה יתרו. כי לאחר שהביא משה ציפורה ובניה למצרים, כדכתיב: ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו' וישב ארצה מצרים (שמות ד':כ'), אחרי כן ויקח יתרו {חותן משה} את צפורה {אשת משה} ממצרים והביאה אצלו למדין, להיות עומדת ומשמרת. אחר שילוחיה – כל מה שאדם נותן לבתו בשעה שמשיאה לבעל נקראים שלוחים, שעל ידי כן משלחה מביתו. וכן כתב שלוחים על מ{ו}רשת גת (מיכה א':י"ד), ויתנה שילוחים לבתו אשת שלמה (מלכים א ט':ט"ז) – שנתן אותה העיר שילוחים לבתו. ויתרו, כיון שראה שמשה מתאחר לשם, לקח את צפורה משם, להיות עומדת אחר שילוחיה – סמוך לשילוחיה – הקרקעות שניתנו לה כשנישאת לבעל, לעבדם ולשמרם. (ג) ואת שני בניה – כשהביאה אצלו למדין, הביא בניה עמה. (ו) ויאמר אל משה אני חותנך יתרו – על ידי שליח, ומקרא קצר הוא. אי נמי: הכי אמר לו במצרים כשהביא את צפורה למדין, ואמר לו משה: איני יכול לשוב, כי הקב"ה מוציא על ידי את ישראל ממצרים. אמר לו יתרו: הנח את צפורה שאוליכנה אחר שילוחיה, אותה ובניה. וכשתוציאם, אני חותנך יתרו בא אליך, למקום שאשמע שאתה שם, ואשתך ושני בניה עמה, ועתה בא. ומשה כשידע שהוא בא, יצא לקראת ח{ו}תנו.

Ramban Shemot 18:1רמב״ן שמות י״ח:א׳

וטעם אשר עשה אלהים, כי הוציא ה' - הזכיר אלהים, השם שהיה יתרו יודע מלפנים, וכי הוציא ה', בשמו הגדול, שנודע עתה על ידי משה שבו נעשו האותות.

Tosafot HaShalem Shemot 18:27:3תוספות השלם שמות י״ח:כ״ז אות ג׳

משנתגייר יתרו כשהקריב כבר קרבנותיו לא הקריב אלא חותן משה, להודיעך כי כשהגר נימול מאבדין ממנו שם שהיה לו קודם. לכך הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ולא תעשה, כמו ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, כמוהם יהיו עשיהם. חבב שחבב להקב"ה. הוא אמר חב"ב פסוקים. ז' חותן משה שאמר לו בחר לך אחת בין ז' בנותי, ג' רעואל שהיה מג' יועצי פרעה. כתב פרשת יתרו אצל עמלק שאין מקבלין גרים מן עמלק. וסמך פרשת יתרו למתן תורה, כי כל הגרים היו שם, את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר (ואשר) איננו פה. וישראל בדם הברית כאילו נתגיירו במתן תורה.

Melekhet Machshevet Shemot 18:1מלאכת מחשבת שמות י״ח:א׳

וישמע יתרו כהן מדין חתן משה. בראשית קרא יתרו בשלשה כנויים - יתרו, כהן מדין, וחותן משה. ואחר כך בשנים - ויקח יתרו, חותן משה, ולא אמר כהן מדין. ואח"כ באחד - ויחד יתרו. ואחרי כן מזכירו תמיד בלשון חותן משה, חותנו, מבלי הזכרת שמו, חוץ שתי פעמים לבד, והם ויחד יתרו, ויאמר יתרו? והטעם לפי שבא מארצו עע"א ונתגייר. וכאשר היה בארצו היה במחשבתו שמו ושם אומנותו העיקר. ולכן הביא שמה בתחילה יתרו כהן מדין כי זהו גדולתו אצלו בעת ההיא. ולהיות שם חותן משה טפל לו הזכירו באחרונה. ושכשהרהר תשובה בלבו תלה עצמו במשה באמרו יתרו חותן משה, ועזב שם כהן מדין, אבל עדיין שם יתרו עליו בעצם וראשונה. ואחר שבא אל משה אמר אני חותנך יתרו, ולא אמר אני יתרו חותנך, עשה העיקר היות חותן משה ושם יתרו טפל. וכשנתגייר עזב לגמרי כל כנוייו ודבק בחותן משה לבד. ואולם אמר ויחד יתרו, ויאמר יתרו? כי נעשה בשרו חדודין לדברי חז"ל ולפיכך חזר לאחוריו עד שהוצרך לשוב כפעם בפעם אל יושר לבבו במדרגה - ויקח יתרו חותן משה כבראשונה, שתף שמו לחותן משה. ובאכלו לחם וזבחים, לא זז משם עד ששב לאיתנו לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים, חזר לצדקתו ועזב כל שמותיו.

Charles Thomson, The Holy Bible (Translated from the Greek)תרגום השבעים - תומסון

[1] NOW when Jothor the priest of Madiam, Moses' father-in-law heard of all that the Lord had done for his people Israel, (for while the Lord was bringing Israel out of Egypt [2] Jothor the father-in-law of Moses had taken home Sepphora, Moses' wife, after she had gone back, [3] with her two sons, of whom the name of one was Gersam; for he said, I was a stranger in a strange land; [4] and the name of the other Eliezar; for the God of my fathers, said he, hath been my help, and hath delivered me out of the hand of Pharao) [5] Jothor the father-in-law of Moses came out to him with his sons and his wife to the wilderness where he was encamped by the mount of God.

Malbim Shemot 18:1,8מלבי״ם שמות י״ח:א׳,ח׳

(א) כי שמע את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו וראה שמשה הוא הקדוש שבו בחר ה' ושכל הנסים נעשו בזכותו, שעז"א למשה ולישראל שהכל בכח משה, ובמדרש שמשה שקול נגד כל ישראל, ועי"ז ראה להכנע לפני איש האלהים, זאת שנית כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, שבזה ראה שמה ששלח את צפורה מאתו היה לתכלית נכבד להוציא עם נגש ונענה מעבודת פרך, ולא משנאתו אותה שלחה רק לצורך ענין גדול מאד. והנה לא הזכיר ששמע מה שעשה לפרעה ולמצרים כמ"ש אח"כ (בפסוק ח), וכן מ"ש אשר עשה אלהים למשה כי הוציא ה', שביציאה תפס שם הויה, כי יתרו שהיה כהן לאלילי מדין האמין עד עתה ככל עמי קדם שיש אלהות רבים, כ"א מושל על דבר מיוחד, כי לכל כח מכחות הטבע היו מיחסים אליל מיוחד, רק שיתרו האמין שיש גבוה מעל גבוה מושל על כלם וכמ"ש חז"ל דקרי ליה אלהא דאלהיא, ועל הנסים הפרטים שנעשו למשה ולישראל מהורדת המן והבאר ונצוח עמלק זה יחס לאלהים שהם הכחות הפרטיים המושלים והפועלים, זה על הלחם וזה על המים וזה על המלחמה, אבל על יצ"מ שהיה ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאלהי מצרים עשה שפטים, ע"ז שמע כי הוציא ה' [בשם הויה] את ישראל ממצרים, שזה נעשה ע"י אלהא דאלהיא המושל על כל הכחות שהוא שם הויה, וכבר בארנו שפרעה וכל עמי קדם האמינו שיש פועל טוב ופועל רע, כי היה נמנע אצלם שמפועל א' יצאו דברים מתנגדים, וכן חשב יתרו, וע"כ לא נזכר ששמע מן המכות שהוכו פרעה ומצרים כי חשב שזה יצא מפועל הרע, ואדרבה פרעה א"ל ראו כי רעה נגד פניכם וחשב שירע גם לישראל בצאתם, לבד שיתרו שמע הטובות שעשה לישראל בצאתם וראה כי עין ה' עליהם לטובה. ולכן, ויקח יתרו וכו'. (ח) ויספר משה לחותנו. נגד מ"ש למעלה שיתרו שמע את אשר עשה אלהים למשה ולישראל שמשה הוא העיקר שעל ידו נעשה הכל, אמר לו משה שהכל נעשה על אודת ישראל לא בעבורו, וכמ"ש כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ונגד מ"ש את אשר עשה אלהים למשה שיתרו חשב שהטובות נעשו ע"י אלהים וכחות המושלים כנ"ל, א"ל משה שהכל נעשה ע"י הויה כי אין עוד מלבדו, ונגד מה שיתרו לא התעורר רק מצד הטוב שנעשה לישראל לא מצד המכות שהכה להמצרים שחשב שהם מפועל הרע, ספר לו משה אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים, שגם זה היה מפועל הטוב כי זה עשה על אודות ישראל, כדי להיטיב לישראל להעניש את נוגשיהם ולהוציאם לחירות, ולראיה ע"ז ספר לו את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, ויש הבדל בין קורות ובין מוצאות, שהקורות הם דברים שבאים ע"צ המקרה, ומוצאות הם דברים שאינם מקרים רק מחויבים להיות, שחסרון לחם ומים הם מחויבים להיות במדבר ובכל זה הצילם ה'. וזה ראיה על טובו וחסדו, עד שהכל בא מפועל טוב וחסד ורחמים:

Meshekh Chokhmah Shemot 18:12משך חכמה שמות י״ח:י״ב

לכן תו לא נזכר שם "יתרו" שהיה לו בהיותו עובד עבודה זרה וכהן מדין, רק כתוב בכל התורה "חותן משה" ולא שם "יתרו".

U. Cassuto Shemot 18:1,8,10,12,13מ״ד קאסוטו שמות י״ח:א׳,ח׳,י׳,י״ב,י״ג

(א) הכתובים שכבר הזכירו את שמו ואת עמדתו של יתרו (פרקים ב'-ד') רחוקים עכשיו, ובינתיים באו סיפורים בעלי חשיבות גדולה שהסיחו מיתרו את דעתו של הקורא; ולפיכך, כשחוזר כאן הכתוב לדבר על יתרו, חוזר ומזכיר במפורט מי הוא איש זה: "וישמע יתרו", שהיה "כהן מדין", איש חשוב בעמו, והיה גם "חותן משה", קרוב קִרבה משפחתית למנהיגם של בני ישראל, את כל אשר עשה אלהים, הכוח האלוהי השולט בעולם, שידיעתו משותפת לכל העמים, למשה, חתנו החביב על לבו והמוזכר משום כך לראשונה, ולישראל עמו של משה, ובפרט דווקא זה שמע, "כי הוציא ה'", אותו האל שבני ישראל מכנים אותו בשם זה, "את ישראל ממצרים". התחלת הסיפור בשם "אלהים", והמשכו בשם זה - ולא בשם ה', חוץ מן הפסוקים המתכוונים להדגיש במיוחד את שם אלוהי ישראל, מוכיחה שאין ממש בהשערתם של כמה חוקרים, שלפיה למדו בני ישראל דווקא מן הקינים להכיר את שם ה'. (ח) "ויספר משה לחותנו את כל" הפרטים על המאורעות אשר שמע עליהם יתרו שמועות כלליות, "את כל אשר עשה ה'" (כאן מדבר משה, ולפיכך בא שם ה', ולא השם הכללי אלהים) "לפרעה ולמצרים על אודות ישראל" (לא בזכותי, מדגיש משה, אלא בזכותו של העם), וגם "את כל התלאה אשר מצאתם בדרך" אחר היציאה ממצרים, רדיפת המצרים, קריעת ים סוף, חוסר המים, חוסר המזון, מלחמת עמלק, ואיך הכל עבר בשלום, "ויצילם ה'". (י) "ויאמר יתרו: ברוך ה'", כלומר הלל ותודה לאל אשר אתה קורא לו בשם ה' (על פירוש המילה "ברוך" כהבעת הלל ותודה השווה ברא' י"ד, כ': "וברוך אל עליון אשר מגן צָריך בידך"), "אשר הציל אתכם", אותך, משה, ואת אהרן אחיך, "מיד מצרים, ומיד פרעה" - אשר איים עליכם בדין מוות (שמות י', כ"ח), וכמו כן "אשר הציל את העם" וגו'. אשר הציל את העם מתחת יד מצרים - "אשר הציל את העם מתחת" סבל השעבוד של "יד מצרים". החזרה המשולשת על לשון הצלה מכוונת לשם הדגשה, והשמטת המשפט האחרון בתרגום השבעים, אף על פי שכמה חוקרים מסכימים לה, אינה תלויה אלא בחוסר הבנה. (יב) "לאלֹהים", לכבוד אלוהי ישראל, המכונה כאן בשם הכללי "אלהים" ולא בשם ה', להשמיע, כי אף על פי שהכיר יתרו את עליונותו של ה' על יתר האלים, לא קיבל עליו בהחלט את אמונת ישראל (אמנם חז"ל חשבוהו ממש לגר), וחשב את ה' רק לאחד האלים. כפי שהכירו חז"ל (ספרי במדבר, פיסקה קמ"ג, ומקומות מקבילים): "בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים, ולא אלהיך, ולא שדי, ולא צבאות, אלא יו"ד ה"י, שם המיוחד"; וכאן אנו רואים יציאה מן הכלל. כנראה מתכוונת יציאה זו להדגיש כי המקריב היה איש זר, שלמרות מה שכתוב בפסוק הקודם, לא הגיע עדיין לידיעת ה' בטוהרתה ובשלמותה. (יג) בכל הפיסקה משתמש הכתוב רק בשם אלהים ולא בשם ה', כי כך רגיל בשיחות עם מי שאינו מבני ישראל, כל מקום שאין הכוונה להבחנה מפורשת בין אלהי ישראל ובין אלהי העמים.

U. Cassuto Conclusion of Shemot 18מ״ד קאסוטו שמות סוף פרק י״ח

גם בפרשה זו ניכרות בבירור השיטות הספרותיות שכבר עמדנו עליהן בפרשיות הקודמות, שיטת ההקבלה ושיטת ההרמוניה המספרית. ההקבלה שבין התחלת הפיסקה הראשונה (פס' א') ובין התחלת הפיסקה השניה (פס' י"ד) צויינה כבר למעלה. ועוד יש לציין: לשון שילוח באה בתחילת הפרשה ובסופה (פס' ב': אחר שלוחיה; פס' כ"ז: וישלח); הפועל ויקח בא בתחילת הפיסקה הראשונה ובסופה (פס' ב' ופס' י"ב); הרמז לעניין השלום בא באמצע הפיסקה הראשונה (פס' ז') ואמצע השניה (פס' כ"ג); וישמע יתרו (פס' א') מקביל אל וישמע משה (פס' כ"ד); וכבר הזכרנו את החזרות על לשון הצלה. ההרמוניה המספרית מקבלת בפרשה זו אופי מיוחד; היא מיוסדת עכשיו בעיקרה על מספר עשר. המלה דבר חוזרת וחוזרת בהוראות שונות, ביחוד בדו-שיח שבין משה ובין יתרו, ולבסוף גם בסיפור, ובסך הכל מגיעות חזרותיה למספר עשר פעמים ביחיד (דבר) ופעם אחת בריבוי (דברים). ואולי אפשר לראות בעשיריה זו מעין רמז מוקדם לעשרת הדברים העתידים להיות הנושא הראשי של הפרשה הבאה. וגם עשיריות אחרת ניכרות בפרשה: עשר פעמים חוזר הפועל עשה, החל מן אשר עשה אלהים בפס' א', ועשר פעמים הפועל בוא, החל מן ויבא יתרו בפס' ה'. ומכיון ששמו של יתרו חוזר שבע פעמים, כרגיל במלים האפייניות לפרשה מסויימת או לפיסקה מסויימת, וכינויו חותן משה חוזר י"ג פעמים, אנו מגיעים בסך הכל לעשרים חזרות, פעמיים עשר.