EN/HEע/E

Literary Devices – Shemot 32

Sources

Ramban Shemot 32:1רמב״ן שמות ל״ב:א׳

MAKE US A GOD WHO 'YEILCHU' (SHALL GO — in the plural) BEFORE US. "They wished to have many gods. FOR THIS MOSES, THE MAN THAT BROUGHT US UP OUT OF THE LAND OF EGYPT, and used to show us the way we were to go, WE KNOW NOT WHAT IT BECOME OF HIM. Now we need many gods which shall go before us." This is Rashi's language. But his language does not fit [the verse, since Scripture indicates only that they wanted a leader in place of Moses, but not gods]. Rather, this verse is the key to understand the incident of the golden calf, and the thought of those who made it. For it is known that the Israelites did not think that Moses was a god, and that he did for them the signs and wonders through his own power. So what sense is there in their saying, "since Moses is gone from us, we will make ourselves gods?" Moreover, they clearly said, make us, 'elohim' who shall go before us — and not a deity who should give them life in this world or in the World to Come. Instead, they wanted another Moses, saying: "Moses, the man who showed us the way from Egypt until now, being in charge of the journeyings at the commandment of the Eternal by the hand of Moses, he is now lost to us; let us make ourselves another Moses who will show us the way at the commandment of the Eternal by his hand." This is the reason for their mentioning, Moses, the man that brought us up, rather than saying "the G-d who brought them up," for they needed a man of G-d. You can also understand this matter from Aaron's answer to Moses our Teacher, when he asked him, What did this people do unto thee, that thou hast brought a great sin upon them, to which Aaron replied, And they said unto me: Make us a god etc. And I said unto them: Whosoever hath any gold, let him break it off; so they gave it to me; and I cast it into the fire. Now Aaron was apologizing to Moses and saying to him, Let not the anger of my lord wax hot, and yet here he was speaking as if adding rebellion unto his sin, saying that they asked of him an idol and he made it for them with his hands! So why should Moses' anger not burn against him! What greater sin than this is there? But the matter is as I have stated, that they did not want the calf to be for them in place of a god who killeth and maketh alive, whom they would take upon themselves to serve as a deity; instead, they wanted to have someone in place of Moses to show them the way. And this was the apology of Aaron. He argued that "they merely told me that I should make them elohim who would go before them in your place, my lord, because they did not know what had happened to you and whether you would return or not. Therefore they needed someone who would show them the way as long as you were not with them, and if perchance you would return they would leave him and follow you as before." And so indeed it happened, for as soon as the people saw Moses, they immediately left the calf and rejected it, and they allowed him to burn it and scatter its powder upon the water, and no one quarrelled with him at all. Similarly you will note that he did not rebuke the people nor say anything to them, and yet when he came into the camp and he saw the calf and the dancing (Shemot 32:19), they immediately fled from before him; and he took the calf and burnt it [and scattered its powder upon the water] and made them drink of it, and yet they did not protest at all. But if the calf were to them in place of a god, it is surely not normal that a person should let his king and god be burnt in fire. Lo, if one burn their abominations before their eyes, would they not stone him? Now it was Aaron who brought forth this shape, for they did not tell him what he should make, whether a bullock, or a sheep, or a goat, or other forms. It is this which is the intention of the saying of the Sages who said, "The verse teaches us that they wished to have many gods," For they did not know what to choose and which one would be best for them. Now Aaron's intention was as follows. Because Israel was in a wilderness, a desolate wasteland, and destruction and everlasting desolation come from the north, as it is written, Out of the north the evil shall break forth upon all the inhabitants of the land, the reference being not merely to the king of Babylon, as can be seen clearly from Scripture, but rather [the intent of the verse is to state] that the attribute of justice comes to the world from the left, to requite upon all the inhabitants of the land according to their evil; and since in the account of the Divine Chariot it is said, and the four of them had the face of an ox on the left side — therefore Aaron thought that the destroyer [the ox, which was to the left, i.e. the north] points to the place of destruction where its great power is centered, and when worshipping G-d through there the spirit will be poured from on high, just as it was put upon Moses. It is for this reason that Aaron said, Tomorrow shall be a feast to the Eternal (Shemot 32:5), meaning that the services and the sacrifices would be to the Proper Name of G-d in order to obtain His favor upon the power [symbolized by] this image, for, it being before them, they would direct their thoughts towards the purport thereof [and thus would be able to mitigate the destructive forces of the wilderness]. It is our Rabbis who have taught us this interpretation, and it is they who have revealed the secret thereof. Thus they have said: "'Ra'oh ra'ithi' (I have surely seen) the affliction of My people. Said the Holy One, blessed be He, to Moses: 'Moses, you see them in one appearance, and I see them in two appearances. You see them coming to Sinai and accepting My Torah, and I see them contemplating Me and how I came forth in My 'travelling coach' to give them the Torah, as it is said, The chariots of G-d are myriads, even thousands upon thousands, and they will unhitch one of My tatromulin, of which it is written, and the face of an ox on the left side, and bring Me to anger with it." Tatromulin means "four mules," for tetra in Greek means "four," just as the Rabbis have said, ["If a person vowed, 'I will be a Nazir] tetragon,' he becomes [a Nazir for a period of] four times;" mulin means "mules," just as in the expression, "The mula'oth (mules) of Rabbi's house [used to go out with their bits on the Sabbath]." The word tatromulin is thus used as a symbol of the four chayoth (living creatures) who carried the Divine Chariot. And in Vayikra Rabbah [10:3] [we find the Midrash stating] that Aaron said, "Since I am building the altar, I will build it to the Name of the Holy One, blessed be He, as it is said, and Aaron made a proclamation, and said, 'Tomorrow shall be a feast to the Eternal.' (Shemot 32:5) It is not written here, 'Tomorrow shall be a feast to the calf,' but to the Eternal." Rabbi Abraham ibn Ezra wrote that elohim in this case [Arise, make us 'elohim'] means that Aaron should make them "something visible and corporeal on which the glory would rest. And if you will pay attention to the first journey, you will understand this." But this does not appear to me to be correct, since the calf was not made according to the manner of those proficient in the art of the constellations, so that the glory or some spiritual influence should dwell upon it; rather, the figure was made so that when the people would worship it they would direct their thoughts to the purport thereof [as explained above]. Now I have already explained (Shemot 13:21) the secret of the first journey, and far it be from Aaron that he should want to be likened to him. Instead, his desire was merely to take of [the tatromulin, as explained above] so that their journeys [in the wilderness] should be on the side of that attribute. The student learned [in the mysteries of the Cabala] will understand.

אשר ילכו לפנינו – אלוהות הרבה אוו להם. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים – והיה מורה לנו דרך נעלה בה. עתה צריכין אנו לאלוהות הרבה אשר ילכו לפנינו. לשון רבינו שלמה. ואין לשונו מכוון. אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון ענין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים. ועוד, כי בפירוש אמרו: אלהים אשר ילכו לפנינו, לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא. אבל היו מבקשין משה אחר. אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים על פי י״י ביד משה (במדבר ט׳:כ״ג), הנה אבד ממנו, נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו על פי י״י בידו. וזה טעם הזכירם: האיש אשר העלנו, לא האל אשר העלם, כי יצטרכו לאיש האלהים. וכן תוכל להבין זה מתשובת אהרן אל משה רבינו: מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה (שמות ל״ב:כ״א), והיתה תשובתו: ויאמרו לי קום עשה לנו אלהים וגו׳, ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש וגו׳ (שמות ל״ב:כ״ג-כ״ד), והנה אהרן מתנצל למשה ואמר לו: אל יחר אף אדני (שמות ל״ב:כ״ב), והוא כמוסיף על חטאתו פשע, שאומר כי הם בקשו ממנו עבודה זרה ועשאה להם בידיו, ולמה לא יחר אפו, ומה חטאה גדולה מזו. אבל הענין כמו שאמרתי, שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה ויקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם, וזהו התנצלותו של אהרן, טען כי לא אמרו לי רק שאעשה להם אלהים אשר ילכו לפניהם במקומך אדני, שלא ידעו מה היה לך, אם תשוב אם לא, ולכן הם צריכים למי שיורה להם דרכם כל זמן שלא תהיה אתה עמהם, ואם אולי תשוב יעזבוהו וילכו אחריך כבראשונה. וכן היה הדבר, כיון שראו העם את משה מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשורפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חולק עליו כלל. [וכן תראה שלא הוכיחם, ולא אמר להם כלום, אבל בבואו במחנה וירא את העגל ומחולות (שמות ל״ב:י״ט) ברחו ממנו, והוא לקח את העגל וישרף אותו וישק אותו להם (שמות ל״ב:כ׳) ולא מאנו כלל.] ואלו היה להם לאלהים, אין דרך שיניח אדם מלכו ואלהיו לשריפת אש, הן ישרוף את תועבותיהם לעיניהם ולא יסקלונו. והנה אהרן הוא אשר הוציא את הצורה הזאת, כי הם לא אמרו לו מה יעשה, שור או כשב או עז וזולתם, וזהו מאמר החכמים שאמרו: מלמד שאוו לאלוהות הרבה (בבלי סנהדרין ס״ג.), כי הם לא ידעו במה יבחרו ואיזה הטוב להם. והכונה לאהרן היתה, מפני שישראל היו במדבר חורב שממה, והחרבן ושוממות עולם יבאו מן הצפון, כדכתיב: מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ (ירמיהו א׳:י״ד), שאין הכונה במלך בבל בלבד, כאשר יראה מן הנגלה בכתוב, אבל מן השמאל תבא מדת הדין לעולם להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם. והנה במעשה המרכבה אמר: פני שור מהשמאל לארבעתם (יחזקאל א׳:י׳). ולכן חשב אהרן כי המחריב יורה דרך מקום החורבן כי שם כחו הגדול, ובהיותם עובדים שם לאל יערה רוח ממרום, כאשר נאצל על משה. וזהו שאמר: חג לי״י מחר (שמות ל״ב:ה׳), שיהיו העבודה והזבחים לשם המיוחד להפיק רצון ממנו אל בעל הצורה, כי בהיותה לפניהם יכונו אל ענינה. ורבותינו למדו אותנו הענין הזה, והם שגלו סודו, אמרו (שמות רבה ג׳:ב׳, מ״ב:ה׳): ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג׳:ז׳) – אמר לו הקב״ה למשה, משה אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות, אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי, ואני רואה היאך מתבוננים בי שאני יוצא בקרובין שלי שאתן להם את התורה, שנאמר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים ס״ח:י״ח), ושומטין אחד מן טטראמולין שלי, שכתוב: ופני שור מהשמאל (יחזקאל א׳:י׳), ומכעיסין אותי בו. טטראמולין – ארבע פרדות, טטרא בלשון יון – ארבע, כמו שאמרו (בבלי נזיר ח׳:): טטרגין ארבע. מולין – פרדות, כמו: מוליאות של בית רבי (בבלי שבת נ״ב.). משל לארבע חיות הנושאות המרכבה. ובויקרא רבה: שאמר אהרן מתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו לשמו של הקב״ה, שנאמר: ויקרא אהרן ויאמר חג לי״י מחר (שמות ל״ב:ה׳), חג לעגל מחר אין כתוב כאן, אלא לי״י (ויקרא רבה י׳:ג׳). ור׳ אברהם אמר: כי במקום הזה אלהים כבוד חונה בצורת גויה. ואם תשים לבך אל המסע הראשון (שמות י״ד:י״ט) תבין זה. ואיננו נכון בעיני, שלא נעשה העגל במלאכת חכמת המזלות להיות בצורתו חונה כבוד או הדיבר, רק שיעשו הצורה לכוין בעבודתם אל ענינה. וכבר פירשתי (רמב״ן שמות י״ד:י״ט) סוד המסע הראשון, וחלילה שרצה אהרן להדמות אליו, רק ממנו יקח שיהיה מסעם מצד המדה ההיא. והמשכיל יבין.

Abarbanel Shemot 32:1אברבנאל שמות ל״ב:א׳

ובעבור זה ראוי שיאמר בזה עוד שעם היוצא ממצרים עם היות שראו מעשה ה׳ כי נורא הוא תמיד היו נוטים לאמונות מצרים הנפסדות וכשופיהם ופחיתות פעולותיהם הנכריות עד שבמעט מהסבה היו עוזבים אמונותיהם הטובות ומספקים בהן. הלא תראה שבמצרים כשעשה משה לפניהם האותות נאמר ויאמן העם ומיד חזרו לומר ירא ה׳ עליכם וישפוט. ואם האמינו ביציאתם ממצרים מיד וימרו על ים בים סוף. ואם בקריעת הים נאמר ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו מיד אח״כ היו מסתפקים היש ה׳ בקרבנו אם אין. ומעשה קרח יוכיח שתמיד היו חושבים מחשבות והרהורים לדעת במה היה כחו של משה גדול לעשות את כל המעשים אשר עשה. ולכך היו בתלונותיהם תמיד מיחסים היציאה ממצרים למשה ולאהרן לא לשם יתברך. אלא שבכל זמן שהיה משה עמהם לא היה להם מקום ולא עזות פנים לעשות חקירותיהם. האמנם עתה בראותם שעלה משה להר ולא ירד כפעם בפעם לעלות ולרדת ביום אחד. ומשה לא הגביל ישיבתו בהר כשעלה שמה כי גם הוא לא היה יודע מתי ישוב. אז מצאו מקום וזמן מוכן לחקור ולנסות דבר ממה שהיה בלבם ולכך נקהלו על אהרן בחשבם שלהיותו גם הוא נביא ואחיו של משה ידע את סודו והוא יישר אורחותיהם בדבר ההוא והוא אמרם קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש רוצה לומר כי הנה משה להיותו איש ההוא נפסד לא ידענו מה היה לו אם שורפו האש אשר בראש ההר או מת או נשבר או נשבה אין רואה ולפיכך לא ירצו עוד באיש שינהיגם בן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב לאדמתו ובזה התנצלו מאהרן למה לא ימנו אותו נגיד ומצוה במקום משה כי לא ירצו עוד באיש אחר כיון שמשה להיותו איש קרה לו מה שקרה. ולכן יעש׳ אליהם אלהים שהכוונה בו או טלסמאות שיהיה להם כח עליון להגיד להם העתידות ולעשות אותות ומופתים ולעמוד להם במקום משה להנהיג אותם ולהודיעם מה שיקרה להם כמו שהיה בזמן ההיא במצרים עם צורותיהם. ואמרם אשר ילכו לפנינו רצו שלא יעשה כמו שהיה עושה משה שהיה עולה להר ומניחם במחנה אבל הטלסאם לא יזוז ממקומו אלא כאשר יניחוהו ויעתיקוהו משם. ואפשר לומר שגם הם בחרו בצורת מזל שור כי על כן אמרו אשר ילכו לפנינו כלומר לפני מזלנו טלה שהיינו תחת ממשלתו כי הנה מזל שור הוא עומד לפני מזל טלה בסדר האפוד׳ כלומר למזרח העולם כשהם על האופק ואם הוא אחריו בתנוע׳ היומית וחשבו שבכח מזל שור נצח משה לכחו של טלה מזל מצרים. ואפשר לפרש כי זה משה האיש וגו׳ לא ידענו מה היה לו שהם בקשו מאהרן שיעשה להם אלהים בכח העליונים אבל לא בקשו בפרט צורת שור. והתנצלו למה לא ביררו הצורך שיחפצו בה באמרם כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו רוצה לומר לא ידענו בידיעה אמתית מה הכח אשר היה לו שבו היה עושה נפלאות ומגיד העתידות ולכן אנחנו שואלים בכלל אלהים אשר ילכו לפנינו בחר לך הצורה היותר נאותה לזה. ואין ספק אצלי שבקשו זה מאהרן לא יום אחד ולא יומים אלא ימים רבים זה אחר זה. והיה דוחה אותם עד שהרגו עליו את חור לפי קבלת חכמינו זכרונם לברכה. ואז נקהלו בערבוביא על אהרן שיעשה זה ולא ידחם ממנה עוד.