EN/HEע/E

Losing the Kingship Twice?

Sources

Shemuel I 10:7-8שמואל א׳ י׳:ז׳-ח׳

(7) And let it be, when these signs are come unto thee, that thou do as thy hand shall find; for God is with thee. (8) And thou shalt go down before me to Gilgal; and, behold, I will come down unto thee, to offer burnt-offerings, and to sacrifice sacrifices of peace-offerings; seven days shalt thou tarry, till I come unto thee, and tell thee what thou shalt do.'

(ז) וְהָיָה כִּי [תָבֹאנָה] (תבאינה) הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה לָךְ עֲשֵׂה לְךָ אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ כִּי הָאֱלֹהִים עִמָּךְ. (ח) וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לִזְבֹּחַ זִבְחֵי שְׁלָמִים שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

Shemuel I 11:1-15שמואל א׳ י״א:א׳-ט״ו

(1) Then Nahash the Ammonite came up, and encamped against Jabesh-gilead; and all the men of Jabesh said unto Nahash: 'Make a covenant with us, and we will serve thee.' (2) And Nahash the Ammonite said unto them: 'On this condition will I make it with you, that all your right eyes be put out; and I will lay it for a reproach upon all Israel.' (3) And the elders of Jabesh said unto him: 'Give us seven days' respite, that we may send messengers unto all the borders of Israel; and then, if there be none to deliver us, wewill come out to thee.' (4) Then came the messengers to Gibeath-shaul, and spoke these words in the ears of the people; and all the people lifted up their voice, and wept. (5) And, behold, Saul came following the oxen out of the field; and Saul said: 'What aileth the people that they weep?' And they told him the words of the men of Jabesh. (6) And the spirit of God came mightily upon Saul when he heard those words, and his anger was kindled greatly. (7) And he took a yoke of oxen, and cut them in pieces, and sent them throughout all the borders of Israel by the hand of messengers, saying: 'Whosoever cometh not forth after Saul and after Samuel, so shall it be done unto his oxen.' And the dread of the Lord fell on the people, and they came out as one man. (8) And he numbered them in Bezek; and the children of Israel were three hundred thousand, and the men of Judah thirty thousand. (9) And they said unto the messengers that came: 'Thus shall ye say unto the men of Jabesh-gilead: Tomorrow, by the time the sun is hot, ye shall have deliverance.' And the messengers came and told the men of Jabesh; and they were glad. (10) And the men of Jabesh said: 'To-morrow we will come out unto you, and ye shall do with us all that seemeth good unto you.' (11) And it was so on the morrow, that Saul put the people in three companies; and they came into the midst of the camp in the morning watch, and smote the Ammonites until the heat of the day; and it came to pass, that they that remained were scattered, so that two of them were not left together. (12) And the people said unto Samuel: 'Who is he that said: Shall Saul reign over us? bring the men, that we may put them to death.' (13) And Saul said: 'There shall not a man be put to death this day; for today the Lord hath wrought deliverance in Israel.' (14) Then said Samuel to the people: 'Come and let us go to Gilgal, and renew the kingdom there.' (15) And all the people went to Gilgal; and there they made Saul king before the Lord in Gilgal; and there they sacrificed sacrifices of peace-offerings before the Lord; and there Saul and all the men of Israel rejoiced greatly.

(א) וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵישׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כׇּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרׇת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ. (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כׇּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל. (ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ. (ד) וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאׇזְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ כׇל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ. (ה) וְהִנֵּה שָׁאוּל בָּא אַחֲרֵי הַבָּקָר מִן הַשָּׂדֶה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מַה לָּעָם כִּי יִבְכּוּ וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת דִּבְרֵי אַנְשֵׁי יָבֵישׁ. (ו) וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל [כְּשׇׁמְעוֹ] (בשמעו) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד. (ז) וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכׇל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד י"י עַל הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד. (ח) וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשִׁים אָלֶף. (ט) וַיֹּאמְרוּ לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים כֹּה תֹאמְרוּן לְאִישׁ יָבֵישׁ גִּלְעָד מָחָר תִּהְיֶה לָכֶם תְּשׁוּעָה [כְּחֹם] (בחם) הַשָּׁמֶשׁ וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּידוּ לְאַנְשֵׁי יָבֵישׁ וַיִּשְׂמָחוּ. (י) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ כְּכׇל הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. (יא) וַיְהִי מִמׇּחֳרָת וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד. (יב) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל מִי הָאֹמֵר שָׁאוּל יִמְלֹךְ עָלֵינוּ תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם. (יג) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לֹא יוּמַת אִישׁ בַּיּוֹם הַזֶּה כִּי הַיּוֹם עָשָׂה י"י תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל. (יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה. (טו) וַיֵּלְכוּ כׇל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי י"י בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי י"י וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכׇל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד.

Shemuel I 13:1-14שמואל א׳ י״ג:א׳-י״ד

(1) Saul was ——— years old when he began to reign; and two years he reigned over Israel. (2) And Saul chose him three thousand men of Israel; whereof two thousand were with Saul in Michmas and in the mount of Beth-el, and a thousand were with Jonathan in Gibeath-benjamin; and the rest of the people he sent every man to his tent. (3) And Jonathan smote the garrison of the Philistines that was in Geba, and the Philistines heard of it. And Saul blew the horn throughout all theland, saying: 'Let the Hebrews hear.' (4) And all Israel heard say that Saul had smitten the garrison of the Philistines, and that Israel also had made himself odious with the Philistines. And the people were gathered together after Saul to Gilgal. (5) And the Philistines assembled themselves together to fight with Israel, thirty thousand chariots, and six thousand horsemen, and people as the sand which is on the sea-shore in multitude; and they came up, and pitched in Michmas, eastward of Bethaven. (6) When the men of Israel saw that they were in a strait—for the people were distressed—then the people did hide themselves in caves, and in thickets, and in rocks, and in holds, and in pits. (7) Now some of the Hebrews had gone over the Jordan to the land of Gad and Gilead; but as for Saul, he was yet in Gilgal, and all the people followed him trembling. (8) And he tarried seven days, according to the set time that Samuel had appointed; but Samuel came not to Gilgal; and the people were scattered from him. (9) And Saul said: 'Bring hither to me the burnt-offering and the peace-offerings.' And he offered the burnt-offering. (10) And it came to pass that, as soon as he had made an end of offering the burnt-offering, behold, Samuel came; and Saul went out to meet him, that he might salute him. (11) And Samuel said: 'What hast thou done?' And Saul said: 'Because I saw that the people were scattered from me, and that thou camest not within the days appointed, and that the Philistines assembled themselves together against Michmas; (12) therefore said I: Now will the Philistines come down upon me to Gilgal, and I have not entreated the favour of the Lord; I forced myself therefore, and offered the burnt-offering.' (13) And Samuel said to Saul: 'Thou hast done foolishly; thou hast not kept the commandment of the Lord thy God, which He commanded thee; for now would the Lord have established thy kingdom upon Israel for ever. (14) But now thy kingdom shall not continue; the Lord hath sought him a man after His own heart, and the Lord hath appointed him to be prince over His people, because thou hast not kept that which the Lord commanded thee.'

(א) בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמׇלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל. (ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו. (ג) וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכׇל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים. (ד) וְכׇל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים וְגַם נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּצָּעֲקוּ הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל. (ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן. (ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת. (ז) וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל וְכׇל הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו. (ח) [וַיּוֹחֶל] (וייחל) שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל וְלֹא בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו. (ט) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעֹלָה. (י) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרְכוֹ. (יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כִּי רָאִיתִי כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ. (יב) וָאֹמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי י"י לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה. (יג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוַת י"י אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין י"י אֶת מַמְלַכְתְּךָ אֶל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. (יד) וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא תָקוּם בִּקֵּשׁ י"י לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ י"י לְנָגִיד עַל עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ י"י.

Shemuel I 15:10-28שמואל א ט״ו:י׳-כ״ח

(10) Then came the word of the Lord unto Samuel, saying: (11) 'It repenteth Me that I have set up Saul to be king; for he is turned back from following Me, and hath not performed My commandments.' And it grieved Samuel; and he cried unto the Lord all night. (12) And Samuel rose early to meet Saul in the morning; and it was told Samuel, saying: 'Saul came to Carmel, and, behold, he is setting him up a monument, and is gone about, and passed on, and gone down to Gilgal.' (13) And Samuel came to Saul; and Saul said unto him: 'Blessed be thou of the Lord; I have performed the commandment of the Lord.' (14) And Samuel said: 'What meaneth then this bleating of the sheep in mine ears, and the lowing of the oxen which I hear?' (15) And Saul said: 'They have brought them from the Amalekites; for the people spared the best of the sheep and of the oxen, to sacrifice unto the Lord thy God; and the rest we have utterly destroyed.' (16) Then Samuel said unto Saul: 'Stay, and I will tell thee what the Lord hath said to me this night.' And he said unto him: 'Say on.' (17) And Samuel said: 'Though thou be little in thine own sight, art thou not head of the tribes of Israel? And the Lord anointed thee king over Israel; (18) and the Lord sent thee on a journey, and said: Go and utterly destroy the sinners the Amalekites, and fight against them until they be consumed. (19) Wherefore then didst thou not hearken to the voice of the Lord, but didst fly upon the spoil, and didst that which was evil in the sight of the Lord?' (20) And Saul said unto Samuel: 'Yea, I have hearkened to the voice of the Lord, and have gone the way which the Lord sent me, and have brought Agag the king of Amalek, and have utterly destroyed the Amalekites. (21) But the people took of the spoil, sheep and oxen, the chief of the devoted things, to sacrifice unto the Lord thy God in Gilgal.' (22) And Samuel said: 'Hath the Lord as great delight in burnt-offerings and sacrifices, As in hearkening to the voice of the Lord? Behold, to obey is better than sacrifice, And to hearken than the fat of rams. (23) For rebellion is as the sin of witchcraft, And stubbornness is as idolatry and teraphim. Because thou hast rejected the word of the Lord, He hath also rejected thee from being king.' (24) And Saul said unto Samuel: 'I have sinned; for I have transgressed the commandment of the Lord, and thy words; because I feared the people, and hearkened to their voice. (25) Now therefore, I pray thee, pardon my sin, and return with me, that I may worship the Lord.' (26) And Samuel said unto Saul: 'I will not return with thee; for thou hast rejected the word of the Lord, and the Lord hath rejected thee from being king over Israel.' (27) And as Samuel turned about to go away, he laid hold upon the skirt of his robe, and it rent. (28) And Samuel said unto him: 'The Lord hath rent the kingdom of Israel from thee this day, and hath given it to a neighbour of thine, that is better than thou.

(י) וַיְהִי דְּבַר י״י אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר. (יא) נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל י״י כׇּל הַלָּיְלָה. (יב) וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. (יג) וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַי״י הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר י״י. (יד) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאׇזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. (טו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַי״י אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ. (טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר י״י אֵלַי הַלָּיְלָה [וַיֹּאמֶר] (ויאמרו) לוֹ דַּבֵּר. (יז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ י״י לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. (יח) וַיִּשְׁלָחֲךָ י״י בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. (יט) וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל י״י וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי י״י. (כ) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל י״י וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי י״י וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי. (כא) וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַי״י אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל. (כב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַי״י בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל י״י הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. (כג) כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר י״י וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ. (כד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי י״י וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם. (כה) וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַי״י. (כו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר י״י וַיִּמְאָסְךָ י״י מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. (כז) וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע י״י אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ.

Shemuel I 28:15-20שמואל א׳ כ״ח:ט״ו-כ׳

(15) And Samuel said to Saul: 'Why hast thou disquieted me, to bring me up?' And Saul answered: 'I am sore distressed; for the Philistines make war against me, and God is departed from me, and answereth me no more, neither by prophets, nor by dreams; therefore I have called thee, that thou mayest make known unto me what I shall do.' (16) And Samuel said: 'Wherefore then dost thou ask of me, seeing the Lord is departed from thee, and is become thine adversary? (17) And the Lord hath wrought for Himself; as He spoke by me; and the Lord hath rent the kingdom out of thy hand, and given it to thy neighbour, even to David. (18) Because thou didst not hearken to the voice of the Lord, and didst not execute His fierce wrath upon Amalek, therefore hath the Lord done this thing unto thee this day. (19) Moreover the Lord will deliver Israel also with thee into the hand of the Philistines; and to-morrow shalt thou and thy sons be with me; the Lord will deliver the host of Israel also into the hand of the Philistines.' (20) Then Saul fell straightway his full length upon the earth, and was sore afraid, because of the words of Samuel; and there was no strength in him; for he had eaten no bread all the day, nor all the night.

(טו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה. (טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַי"י סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ. (יז) וַיַּעַשׂ י"י לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע י"י אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד. (יח) כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל י"י וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ י"י הַיּוֹם הַזֶּה. (יט) וְיִתֵּן י"י גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן י"י בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. (כ) וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כׇּל הַיּוֹם וְכׇל הַלָּיְלָה.

Divrei HaYamim I 10:13-14דברי הימים א׳ י׳:י״ג-י״ד

(13) So Saul died for his transgression which he committed against the Lord, because of the word of the Lord, which he kept not; and also for that he asked counsel of a ghost, to inquire thereby, (14) and inquired not of the Lord; therefore He slew him, and turned the kingdom unto David the son of Jesse.

(יג) וַיָּמׇת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּי"י עַל דְּבַר י"י אֲשֶׁר לֹא שָׁמָר וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ. (יד) וְלֹא דָרַשׁ בַּי"י וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן יִשָׁי.

Radak Shemuel I 15:28רד״ק שמואל א׳ ט״ו:כ״ח

קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום – ואף על פי שאמר לו זה בגלגל כשהעלה העולה, ממלכתך לא תקום ועתה אמר לו היום, אפשר שהחטא ההוא היה נמחל לו ע"י תשובה ומעשים טובים וכיון ששנה בחטא, אמר לו היום נקרעה הממלכה ממך. ויש לפרש עוד: כי בחטא הראשון אמר לו: ממלכתך לא תקום, כלומר שלא תתקיים לו ולבניו אחריו, אבל אפשר כי הוא יאריך ימים במלכותו ועתה אמר לו, כי גם הוא לא יאריך בממלכתו וזהו שאמר קרע ה' מעליך וכן אמר לו שמואל כשהעלהו באוב ויקרע ה' את הממלכה מידיך וגו' ולא עשית חרון אפו בעמלק, הנה כי בדבר עמלק נגמר דינו.

Ralbag Shemuel I 15:23רלב״ג שמואל א׳ ט״ו:כ״ג

יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך – זהו מה שנוסף לו עתה מהעונש כי במה שחטא בראשונה לא נאמר לו אלא שממלכתו לא תקום ואולם עתה אמר לו שהש"י מאס אותו מהיות מלך על ישראל וזה מורה שימי מלכותו יהיו מעטים כי הדבר הנמאס ירוחק.

Shadal Devarim 17:14שד״ל דברים י״ז:י״ד

אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי – יש לשאול מה בין מלך ושופט, ולמה השופט נזכר למעלה כדבר מצוי וטבעי בישראל, והמלך נזכר כאן כדבר חדש וזר בישראל, ולקוח ממנהג שאר אומות? ונראה לי כי ההבדל העצמי בין זה לזה הוא כי השופט לא היתה שררתו ירושה לזרעו אחריו, אבל במות השופט היו בוחרים מקרב העם שופט אחר, יהיה מאיזו משפחה שיהיה, כמו שמצאנו בשופטי ישראל, שהיו אחר יהושע. אבל הממלכה היתה ירושה מאב לבן, כמו שכתוב כאן למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, ולפיכך כשהעמידו את אבימלך לראש אחרי מות אביו גדעון כתוב (שופטים ט':ו') וימליכו את אבימלך למלך, וכן כשאמרו לגדעון (שם {ח':}כ"ב) משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך, היתה כוונתם שלא יהיה כשאר השופטים, אך יהיה מלך ככל המלכים. ומהחלוף הזה שבין שופט למלך נמשך עוד חלוף אחר ביניהם, והוא שהמלך אשר נולד ונתגדל בבית המלך, ומנעוריו ידע שהוא עתיד למלוך, וגם זרעו עתיד למלוך, היה נוהג בגדולה וכבוד ורבנות ככל משפט המלך המפורש בשמואל (א' ח'{:י"א-י"ז}). ולפיכך הוצרכה {ה}תורה להזהירו שלא ירבה לו סוסים ונשים וכסף וזהב. וכל זה לא היה מצוי בשופט שנולד ונתגדל בין ההמון, והיה יודע שאין גדולתו עוברת לבניו אחריו. והנה התורה לא צותה הקמת המלך וגם לא הרחיקה אותה, כי הכל תלוי במעמד האומה, יש זמן שהעם כדאי להתנהג בעצת זקניו וכהניו ושופטיו, ויש זמן שהוא צריך למנהיג יחיד, יש זמן שהוא צריך לשופט (אֵלֶקְטִיף), ויש זמן שהוא צריך לממלכה מאב לבן, והתורה הניחה הדבר לבחירת האומה, ואמרה כשתראו הצורך להעמיד עליכם מלך, תעמידוהו מקרב אחיכם, רק לא ירבה לו וכו' והיה כשבתו וכו'. והנה בימי שמואל ראו כל העם כי הוא היה זקן ובניו לא היו הולכים בדרכיו, ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ויטו משפט {שמואל א' ח':ג'}, והיה אפשר להם לבקש משמואל שיעמיד להם שופט אחר שיהיה ממלא מקומו, ולא יהיה כבניו. אבל כבר נשתנו הדורות, וידעו זקני ישראל כי לפי מעמד העם בימים ההם ושינוי המדות שהיה גובר באומה, ואהבת ההנאות והכבוד המדומה (אטיציזמוס), היתה האומה צריכה למלך שיהיה לו ולבניו עושר וכבוד. לפיכך נתקבצו כל זקני ישראל אל שמואל ובקשו ממנו שישים להם מלך לשפטם ככל הגוים, ולא היה בדבריהם שום רע, כי לא דברו אלא כדברי התורה כאן ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. אבל הסיבה אשר הביאה את זקני ישראל לשאול כזאת היא היתה דבר רע. והוא שינוי פנימי בדרכי האומה שלא היתה האומה כדאי להתנהג תחת שופט שאין לו עושר ומרכבה ופרשים, וזהו כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם {שמואל א ח':ז'}, כי מה שאמרו הזקנים היא ראיה שהעם כבר נטה מדרכי ה' ופנה אל רהבים ואל הכבוד המדומה. ורלב"ג (בשמואל) והמעמר (כאן) חשבו שחטאו הזקנים במלת לשפטנו (שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, {שמואל א ח':ה'}), שהיתה כוונתם שהמלך ישים משפטים וחקים ככל הישר בעיניו; וזה איננו כלל משמעות מלת לשפטנו, אבל שרש שפט נאמר על גזירת הדיין האומר פלוני זכאי ופלוני חייב (וכמו שמצאנו במלכי יהודה וישראל, שהיו בעלי הריב באים לפניהם לדין), ונאמר על היציאה למלחמה להציל האומה מיד אויביה, וכמו שהיו השופטים שעמדו אחר יהושע, אבל קביעת החקים והתורות לא היתה מעולם מלאכת השופט. ולדעתי זקני ישראל לא חטאו כלל, אבל העם כבר החל להשתנות, והיו צריכים למלך, כמו שראתה התורה האלהית מאז בימי משה. {כי תבא – ואמרת אשימה עלי מלך – נראה שלא היה בימים ההם מלך ולא יורש עצר מאב לבן, והנה אחרי שיתיצבו בארץ והיה כל אחד תחת גפנו ותחת תאנתו, יתפרד קשר האומה, וכל משפחה וכל שבט יתן לבבו לאחוזת נחלתו ולא יתנו לב על הכלל, כמו שהיה בימי השופטים, ע"כ קרוב הדבר שיבינו משכילי העם כי א"א להם לעמוד בשופט נבחר (elettivo) כי אולי לא יסכימו השבטים כולם בדבר, ומהעדר ההסכמה ישארו בלא שופט, או תהיה מלחמה בין השבטים, או לא ישמעו אל השופט, ע"כ יאמרו ראוי לנו שנשים עלינו מלך קבוע במשפחה אחת. וזה טעם ככל הגוים אשר סביבותי שיש להם משפחת מלכים. והנה התורה לא תתעב שימת מלך, אבל מצוה היא כדברי רז"ל כשיראו עצמם צריכים לכך; ואעפ"כ אולי חטאו בימי שמואל, כי אחר שישבו כמה דורות בלי מלך, לא (היה) הצרך הוא המביאם לשאול להם מלך אבל תאות הכבוד המדומה. ואם מפני שבניו של שמואל לא הלכו בדרכיו, הנה היה להם לומר תנה לנו שופט במקומך, כי גם המלך אשר יתן להם מי יאמר שיהיו כל צאצאיו כמוהו? והנה זה ענין כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו {שמואל א ח':ז'}, אין המיאוס מחמת רוע הנהגתך, אבל הם מואסים בהנהגה אשר על פי ה', אשר כל תכליתה הצלחת האומה, ולא תפנה אל רהבים וכבוד כזב, ובו היו חפצים. והגביר כ' גבריאל צבי טריאסטי הביא סיוע לדבר ואמר כי שמואל שראה כוונתם ביאר להם משפט המלך, להודיעם איך יכבד עליהם משא הכבוד המדומה ההוא, והם לא אמרו א"כ לא נחפוץ במלך, אבל אמרו כי מלך ימלוך עלינו, הודו בכל מה שאמר להם, כי זה היה רצונם – והנה מלך ככל הגוים אשר סביבותי, אין ענינו אלא מלך מאב לבן; אבל והָיִינו ככל הגוים זה מורה הדעת ובקשת הכבוד המדומה ולא הטוב האמיתי.}