Love Your Neighbor As Yourself/5

EN/HEע/E

Love Your Neighbor As Yourself

Sources

Vayikra 19:17-19ויקרא י״ט:י״ז-י״ט

(17) “‘You shall not hate your brother in your heart. You shall surely rebuke your neighbor, and not bear sin because of him. (18) “‘You shall not take vengeance, nor bear any grudge against the children of your people; but you shall love your neighbor as yourself. I am Hashem. (19) “‘You shall keep my statutes. “‘You shall not crossbreed different kinds of animals. “‘you shall not sow your field with two kinds of seed; “‘neither shall there come upon on you a garment made of two kinds of material.

(יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. (יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי י״י. (יט) אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ.

R. Yosef Bekhor Shor Vayikra 19:18ר׳ יוסף בכור שור ויקרא י״ט:י״ח

לא תקום ולא תטור – כמו שפירשו רבותינו (ספרא ויקרא י״ט:י״ח), שלא תשנאנו על שלו, ולא תטור לו איבה אם אינו רוצה להשאיל לך או לתת לך, דשמא אינו יכול או צריך לאותו דבר. אבל אם יגזול את שלך או יגנוב, תינקום ותטור וקח שלך מתחת ידו. ואהבת לרעך כמוך – כמו שאתה רוצה שיאהוב אותך, דעלך סני לחברך לא תעביד (בבלי שבת ל״א.), ולכך כתוב: ואהבת לרעך כמוך, [פירושו: הוא כמוך ביראה. ואם לאו, לא תאהבנו, שנאמר: יראת ה׳ שנאות רע (משלי ח׳:י״ג). הגה״ה.] שאינו אומר שיאהב אחר כמו עצמו, אלא כתיב: וחי אחיך עמך (ויקרא כ״ה:ל״ו) – חייך קודמים לחיי חבירך (בבלי ב״מ ס״ב.). שאם היה רוצה לומר שיאהב אחר כמו עצמו, היה לו לכתוב: ואהבת את רעך כמוך, וכן ואהבת לו כמוך (ויקרא י״ט:ל״ד), ולא כתב ואהבת אותו כמוך. אבל במקום אחר שכתב ואהבתם את הגר (דברים י׳:י״ט), לא כתב כמוך. ואהבת לו – משמע לעשות לו כמוך, כמו שאתה רוצה שיעשה הוא לך, כמו שפירשתי. ואם תאמר: מאי שנא שאין הקב״ה מזהיר בלאו על אותו שלא רצה להשאיל לי מגלו, ולא היה לו שום טענה עלי שלא עשיתי לו מאומה, ועלי שיש לי טענה עליו שלא רצה להשאיל לי, הזהיר בלאו אם לא אשאיל לו קרדומי? איכא למימר: שאותו לא הניח בשנאה אלא שחביבה עלי{ו} מגלו ואינו רוצה להשאילו, ולא הכריחו הכתוב להשאיל את שלו שלא כרצונו. אבל לך שקרדומך עשוי להשאיל, שהרי היית משאיל לו לולי הנקימה, ואם כן משנאה ומרוע לב אתה מניח להשאיל. ואומר לך הקב״ה: תנצח האהבה שיש לך עמי את השנאה שיש לך עמו, ותשאיל לו בשביל אהבתי, ולא תקום, ומתוך כך יבא שלום ביניכם. וכן תמצא גבי כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו (שמות כ״ג:ה׳), שאמר הקב״ה: תנצח האהבה שיש לך עמי את השנאה שיש לך עמו ותסייעו בשביל אהבתי. וזהו דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳:י״ז). אני ה׳ – וראויה אהבתי לשכח את השנאה. ולא תטור – אף לא תטור האיבה בלבך. לא תטור – כמו לא תשמור, כדמתרגמינן: ואביו שמר את הדבר – נטר ית פתגמא (אונקלוס בראשית ל״ז:י״א). שהנטירה מביאה אותך לידי נקימה.

Ramban Vayikra 19:18רמב״ן ויקרא י״ט:י״ח

(17-18) THOU SHALT NOT HATE THY BROTHER IN THY HEART. Because it is the way of those who hate a person to cover up their hatred in their hearts, just as it is said, He that hateth dissembleth with his lips, but he layeth up deceit within him, therefore Scripture speaks of the usual events, [mentioning, thou shalt not hate thy brother 'in thy heart,' but the law forbids all hating, even if done openly]. THOU SHALT SURELY REBUKE THY NEIGHBOR, This constitutes another commandment, that we must teach him reproof of instruction. THOU SHALT NOT BEAR SIN BECAUSE OF HIM, for you will bear sin because of his transgression if you do not rebuke him. Onkelos' rendition tends towards this explanation, for he translated, "and do not receive guilt because of him," meaning that you should not be punished by his sin. Following these commandments He then said [in the following verse] that you are to love your neighbor. Thus he who hates his neighbor violates a negative commandment, and he who loves him, fulfills a positive commandment. The correct interpretation appears to me to be that the expression 'hochei'ach tochiach' (thou shalt surely rebuke), is similar to 'V'hochiach Avraham' (And Abraham reproved) Abimelech. The verse here is thus stating: "do not hate your brother in your heart when he does something to you against your will, but instead you are to reprove him, saying, 'Why did you do thus to me?' and you will not bear sin because of him by covering up your hatred of him in your heart and not telling him, for when you will reprove him, he will justify himself before you [so that you will have no cause to hate him], or he will regret his action and admit his sin, and you will forgive him." After that He admonishes [in the following verse] that you are not to take vengeance of him, nor bear a grudge in your heart against him because of what he has done to you, for it is possible that he will not hate him, but yet he will remember in his heart his neighbor's sin against him; therefore He admonished him that he is to erase his brother's sin and transgression against him from his heart. Following that admonition, He commanded that he love him as himself. (18) AND THOU SHALT LOVE THY NEIGHBOR AS THYSELF. This is an expression by way of overstatement, for a human heart is not able to accept a command to love one's neighbor as oneself. Moreover, Rabbi Akiba has already come and taught, "Your life takes precedence over the life of your fellow-being." Rather, the commandment of the Torah means that one is to love one's fellow-being in all matters, as one loves all good for oneself. It is possible that since it does not say "and thou shalt love 'eth rei'acha' as thyself," but instead it likened them in the word 'l'rei'acha' [which literally means "to" thy neighbor], and similarly it states with reference to a proselyte, and thou shalt love 'lo' (him) [but literally: "to" him] as thyself, that the meaning thereof is to equate the love of both [himself and his neighbor, or himself and the proselyte] in his mind. For sometimes a person will love his neighbor in certain matters, such as doing good to him in material wealth but not with wisdom and similar matters. But if he loves him completely, he will want his beloved friend to gain riches, properties, honor, knowledge and wisdom. However [because of human nature] he will still not want him to be his equal, for there will always be a desire in his heart that he should have more of these good things than his neighbor. Therefore Scripture commanded that this degrading jealousy should not exist in his heart, but instead a person should love to do abundance of good for his fellow-being as he does for himself, and he should place no limitations upon his love for him. It is for this reason that it is said of Jonathan's [love for David], for he loved him as he loved his own soul, because Jonathan had removed [altogether] the attribute of jealousy from his heart, and he said [to David], and thou shalt be king over Israel, etc. Our Rabbis have already explained the matters of taking vengeance and guarding a grudge [which are here forbidden], that they apply to cases where there is no monetary obligation, such as, "Lend me your sickle, lend me your hatchet." For in a case where his friend owes him money, such as because of damage that he caused him or for similar reasons, one is not obliged to let his friend go free. On the contrary, he should sue him before the court and receive payment from him, on the basis of the verse which states, as he hath done, so shall it be done to him, and he [who caused the damage] is himself obliged to pay just as he must pay back that which he borrowed or robbed; and how much more so in matters of life, [the next of kin] should take vengeance and guard the grudge against the murderer, until the blood of his brother be redeemed by a court that will render judgment according to the laws of the Torah.

(יח) [וטעם: ואהבת לרעך כמוך – הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו. ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד: חייך קודמין לחיי חבירך (בבלי ב״מ ס״ב), אלא מצות התורה שיאהב חבירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב. ויתכן בעבור שלא אמר: ואהבת את רעך כמוך, והשוה אותם במלת: לרעך, וכן: ואהבת לו כמוך דגר (ויקרא י״ט:ל״ד), שיהיה פירושו: להשוות אהבת שניהם בדעתו. כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להטיבו בעושר ולא בחכמה, וכיוצא בזה, ואם יהיה אוהבו בכל, יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה, ולא שישוה אליו אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה. ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו, אבל יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו, ולא יתן שיעורין באהבה. ועל כן אמר ביהונתן: כי אהבת נפשו אהבו (שמואל א כ׳:י״ז), בעבור שהסיר מדת הקנאה מלבו, ואמר: ואתה תמלוך על ישראל וגו׳ (שמואל א כ״ג:י״ז).] וענין הנקימה והנטירה כבר פירשוהו רבותינו (ספרא ויקרא י״ט:י״ח) שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני מגלך השאילני קרדומך, כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון, כגון בנזיקין וכיוצא בהן, אינו מחוייב להניח לו, אבל יתבענו בבית דין וישולם ממנו, מפסוק: כאשר עשה כן יעשה לו (ויקרא כ״ד:י״ט). והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל, וכל שכן בענין נפש שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו על פי בית דין המורים במשפטי התורה.

R. David Zvi Hoffmann Vayikra 19:18ר׳ דוד צבי הופמן ויקרא י״ט:י״ח

ואהבת ל׳ – הוראתו הוא, וודאי, בהבדל מ״ואהבת את״, אהבה המובעת במעשים, היינו עשיית מעשים של חסד (לפי זה אין לבאר את ה־״ל״ על פי דעתם של גזניוס־קאוטש n 117). ביחס אל ה׳ נאמר: ״ואהבת את ה׳⁠ ⁠״, מפני שכל אחד מוכשר לאהוב את ה׳ בכל לבו; לזאת דרוש רק לדעת אותו. אבל אין אדם יכול גם לאהוב את כל בן־אדם, ואף אותו שלא מצא חן בעיניו: אלא שעשיית חסד חובה היא ואפשרית ביחס לכל אדם, כשם שעושה אדם אך טוב לעצמו. ולכן מתרגם גם הלל (וכן יונתן) את הפסוק שלפנינו: מה דעלך סני לחברך לא תעבד (השוה שבת ל״א.), נקודת-הכובד בפירושו של הלל היא במלת ״תעבד״, ולא בהפיכת החיוב לשלילה, הגם שגם לזאת יש חשיבות. מנדלסזון צדק בהעירו, שהתורה התכוונה רק לאיכות האהבה, ולא לכמותה. מבחינת הכמות יעשה אדם תמיד לעצמו יותר טובות מאשר לחברו; אבל האיכות צריכה להיות שווה לזו שכלפי עצמו. משום כך אפשר בדרך שלילה לדרוש על-כל-פנים, שלא לעשות לחברנו מה ששנוא עלינו; אבל בבחינה חיובית יעשה כל אחד לעצמו יותר טובות מאשר לחברו. וכך אין מצוה זו בלתי מוגבלת. אולם וויתור על האנוכיות, לא לעשות לזולת מה שנמאס עלינו, כלומר: מה שמזיק, כפי תפיסתו של הלל, הוא תמציתה של כל התורה כולה. אלא שדבר זה לא יהיה מסור לבינתו של כל אחד. צריך שחכמה עליונה תדריך אותנו להכיר, מה שנוא ומה ראוי שישנאו אותו ומה הוא שמביא נזק לנו ולעולם כולו. אני ה׳ – האב האחד של כל בני אדם הוא המאחד אותנו כאחים וכבני עם אחד.