EN/HEע/E

Manifold Punishment

Sources

Shemot 20:4שמות כ׳:ד׳

thou shalt not bow down unto them, nor serve them; for I the Lord thy God am a jealous God, visiting the iniquity of the fathers upon the children unto the third and fourth generation of them that hate Me;

לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעׇבְדֵם כִּי אָנֹכִי י"י אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.

Vayikra 26:18ויקרא כ״ו:י״ח

And if ye will not yet for these things hearken unto Me, then I will chastise you seven times more for your sins.

וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם.

Vayikra 26:21ויקרא כ״ו:כ״א

And if ye walk contrary unto Me, and will not hearken unto Me; I will bring seven times more plagues upon you according to your sins.

וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם.

Vayikra 26:24ויקרא כ״ו:כ״ד

then will I also walk contrary unto you; and I will smite you, even I, seven times for your sins.

וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם.

Vayikra 26:28ויקרא כ״ו:כ״ח

then I will walk contrary unto you in fury; and I also will chastise you seven times for your sins.

וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם.

Yeshayahu 10:5-11ישעיהו י׳:ה׳-י״א

(5) O Asshur, the rod of Mine anger, In whose hand as a staff is Mine indignation! (6) I do send him against an ungodly nation, And against the people of My wrath do I give him a charge, To take the spoil, and to take the prey, And to tread them down like the mire of the streets. (7) Howbeit he meaneth not so, Neither doth his heart think so; But it is in his heart to destroy, And to cut off nations not a few. (8) For he saith: 'Are not my princes all of them kings? (9) Is not Calno as Carchemish? Is not Hamath as Arpad? Is not Samaria as Damascus? (10) As my hand hath reached the kingdoms of the idols, Whose graven images did exceed them of Jerusalem and of Samaria; (11) Shall I not, as I have done unto Samaria and her idols, So do to Jerusalem and her idols?'

(ה) הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי. (ו) בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז [וּלְשׂוּמוֹ] (ולשימו) מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת. (ז) וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט. (ח) כִּי יֹאמַר הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים. (ט) הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן. (י) כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלַ‍ִם וּמִשֹּׁמְרוֹן. (יא) הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלַ‍ִם וְלַעֲצַבֶּיהָ.

Yeshayahu 27:7-8ישעיהו כ״ז:ז׳-ח׳

(7) Hath He smitten him as He smote those that smote him? Or is he slain according to the slaughter of them that were slain by Him? (8) In full measure, when Thou sendest her away, Thou dost contend with her; He hath removed her with His rough blast in the day of the east wind.

(ז) הַכְּמַכַּת מַכֵּהוּ הִכָּהוּ אִם כְּהֶרֶג הֲרֻגָיו הֹרָג. (ח) בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים.

Yeshayahu 40:1-11ישעיהו מ׳:א׳-י״א

(1) Comfort ye, comfort ye My people, Saith your God. (2) Bid Jerusalem take heart, And proclaim unto her, That her time of service is accomplished, That her guilt is paid off; That she hath received of the Lord's hand Double for all her sins. (3) Hark! one calleth: 'Clear ye in the wilderness the way of the Lord, Make plain in the desert A highway for our God. (4) Every valley shall be lifted up, And every mountain and hill shall be made low; And the rugged shall be made level, And the rough places a plain; (5) And the glory of the Lord shall be revealed, And all flesh shall see it together; For the mouth of the Lord hath spoken it.' (6) Hark! one saith: 'Proclaim!' And he saith: 'What shall I proclaim?' 'All flesh is grass, And all the goodliness thereof is as the flower of the field; (7) The grass withereth, the flower fadeth; Because the breath of the Lord bloweth upon it— Surely the people is grass. (8) The grass withereth, the flower fadeth; But the word of our God shall stand for ever.' (9) O thou that tellest good tidings to Zion, Get thee up into the high mountain; O thou that tellest good tidings to Jerusalem, Lift up thy voice with strength; Lift it up, be not afraid; Say unto the cities of Judah: 'Behold your God! ' (10) Behold, the Lord God will come as a Mighty One, And His arm will rule for Him; Behold, His reward is with Him, And His recompense before Him. (11) Even as a shepherd that feedeth his flock, That gathereth the lambs in his arm, And carrieth them in his bosom, And gently leadeth those that give suck.

(א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. (ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ‍ִם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד י"י כִּפְלַיִם בְּכׇל חַטֹּאתֶיהָ. (ג) קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ י"י יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ. (ד) כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכׇל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. (ה) וְנִגְלָה כְּבוֹד י"י וְרָאוּ כׇל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי י"י דִּבֵּר. (ו) קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כׇּל הַבָּשָׂר חָצִיר וְכׇל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. (ז) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ י"י נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם. (ח) יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. (ט) עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ‍ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם. (י) הִנֵּה אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. (יא) כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל.

Yeshayahu 52:4ישעיהו נ״ב:ד׳

For thus saith the Lord God: My people went down aforetime into Egypt to sojourn there; And the Assyrian oppressed them without cause.

כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ.

Yirmeyahu 16:18ירמיהו ט״ז:י״ח

And first I will recompense their iniquity and their sin double; Because they have profaned My land; They have filled Mine inheritance With the carcasses of their detestable things and their abominations.

וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עֲוֺנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי.

Zekharyah 1:15זכריה א׳:ט״ו

and I am very sore displeased with the nations that are at ease; for I was but a little displeased, and they helped for evil.

וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה.

Tehillim 79:12תהלים ע״ט:י״ב

And render unto our neighbours sevenfold into their bosom Their reproach, wherewith they have reproached Thee, O Lord.

וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי.

Eikhah 5:7איכה ה׳:ז׳

Our fathers have sinned, and are not; And we have borne their iniquities.

אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ [וְאֵינָם] (אינם) [וַאֲנַחְנוּ] (אנחנו) עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ.

Sifra Vayikra 26:14-15ספרא ויקרא כ״ו:י״ד-ט״ו

(יד) דִּבּוּרָא דִבְּחֻקֹּתַי פָּרָשָׁה ב ואם לא תשמעו לי – אם לא תשמעו למדרש חכמים. יכול למה שכתוב כשהוא אומר ולא תעשו את כל המצוות האלה, הרי מה שכתוב בתורה אמור. הא מה אני מקיים אם לא תשמעו? למדרש חכמים. ואם לא תשמעו – מה תלמוד לומר? אין לי אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר בנמרוד: גבור ציד, שאין תלמוד לומר לפני ה׳ אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר: ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאד, שאין תלמוד לומר לה׳ אלא אילו שיודעים את רבונו ומתכוין למרוד בו. ואם לא תשמעו לי – מה תלמוד לומר לא תעשו? וכי יש לך אדם שאינו למד אבל עושה? תלמוד לומר: אם לא תשמעו ולא תעשו. הא כל שאינו למד אינו עושה. (טו) או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה אבל אינו מואס באחרים? תלמוד לומר: ואם בחוקותי תמאסו, הא כל שאינו למד ואינו עושה סוף שהוא מואס באחרים. או יש לך שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים, אבל אינו שונא את חכמים? תלמוד לומר: ואם את משפטי תגעל נפשכם, אינו אומר ואם את משפטי תגעל נפשכם אלא ואם את משפטי תגעל נפשכם, הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס אחרים, סוף שהוא שונא את החכמים. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את החכמים, אבל מניח לאחרים לעשות? תלמוד לומר: לבלתי עשות, הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא החכמים סוף אינו מניח לאחרים לעשות. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את חכמים ואין מניח לאחרים לעשות, אבל מודה במצוות שנאמרו מסיני? תלמוד לומר: את כל מצותי, הא כל שאינו למד ואינו עושה מואס באחרים ושונא את חכמים ואינו מניח לאחרים לעשות, סוף שהוא כופר במצוות שנאמרו מסיני. או יש לך אדם שיש בו כל המידות הללו אבל אינו כופר בעיקר? תלמוד לומר: להפרכם את בריתי, הא כל שיש בו כל המידות הללו סוף שהוא כופר בעיקר.

Sifra Vayikra 26:18ספרא ויקרא כ״ו:י״ח

ויספתי ליסרה אתכם שבע אל חטאתיכם – אתם עברתם לפני ז׳ עבירות בואו וקבלו עליכם ז׳ פורעניות.

Eikhah Rabbah Introductionאיכה רבה הקדמה

(כז) רַבִּי פִּנְחָס פָּתַח (ויקרא כו, יח): וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וגו׳, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא פֻּרְעָנֻיּוֹת עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁמֵּעִיד בָּהֶן תְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאִם עַד אֵלֶּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שֶׁלֹא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים כָּלוּ מַכּוֹת עוֹד אֵין לוֹ אֲחֵרוֹת לְהָבִיא עָלֵינוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאִם עַד אֵלֶּה, אִם עוֹד אֵלֶּה יֵשׁ לוֹ אֲחֵרוֹת מֵאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה לְהָבִיא. (ויקרא כו, יח): וְיָסַפְתִּי לְיַסְרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם, אַתֶּם עֲבַרְתֶּם לְפָנַי שֶׁבַע עֲבֵרוֹת, בּוֹאוּ וְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם שֶׁבַע פֻּרְעָנֻיּוֹת. אַתֶּם עֲבַרְתֶּם לְפָנַי שֶׁבַע עֲבֵרוֹת, הֲרֵי יִרְמְיָה בָּא מְקוֹנֵן עֲלֵיכֶם קִינוֹת שֶׁהוּא שֶׁבַע אַלְפָא בֵּיתִין אֵיכָה.

Rashi Vayikra 26:15רש״י ויקרא כ״ו:ט״ו

ואם בחקתי תמאסו AND IF YE WILL SCORN MY ORDINANCES – scorn those who practise them. משפטי תגעל נפשם [IF] YOUR SOUL LOTH MY JUDGMENTS – This implies hating the Sages. לבלתי עשות (lit., that my commandments should not be done) – this therefore implies that one prevents others from practising them. (That they themselves do not do them has already been stated in v. 14). את כל מצותי ALL MY COMMANDMENTS – This refers to him who denies the Divine origin of the commandments, asserting that I have not commanded them. It is for this reason that Scripture states, "all My commands" and does not state, as in v. 14, "all these commands". להפרכם את בריתי TO MAKE VOID MY COVENANT – denying the great principle of the existence of God (Sifra, Bechukotai, Section 2 3). — Thus you have here seven sins the first of which brings the second in its train and so on to the seventh. And these are: he has not studied and therefore has not practised the commandments; consequently he scorns others who do practise them, hates the Sages, prevents others from practising, denies the Divine origin of the commandments, and finally denies the existence of God.

אם בחקתי תמאסו – מואס באחרים העושים. משפטיי תגעל נפשכם – שונא החכמים. לבלתי עשות – מונע את אחרים מעשות. את כל מצותי – כופר שלא צויתים, לכך נאמר: את כל מצותי, ולא נאמר: את כל המצות. להפרכם את בריתי – כופר בעיקר. הרי שבע עבירות: הראשונה גוררת את השנייה, וכן עד השביעית. ואילו הן: לא למד, לא עושה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את אחרים, כופר במצות, כופר בעיקר.

Rashi Vayikra 26:18רש״י ויקרא כ״ו:י״ח

ואם עד אלה means AND IF, WHILE THESE ARE YET with you,לא תשמעו YOU WILL NOT HEARKEN, ויספתי – This together with ליסרה means, THEN I WILL ADD still other afflictions, שבע על חטאתיכם SEVEN punishments FOR THE seven SINS which were mentioned above (Sifra, Bechukotai, Chapter 5 1).

ויספתי – עוד ייסורין אחרים. שבע על חטאותיכם – שבע פורעניות על שבע עבירות האמורות למעלה.

Rashi Vayikra 26:20רש״י ויקרא כ״ו:כ׳

ותם לריק כחכם AND YOUR STRENGTH SHALL BE SPENT IN VAIN – Behold, if a man does not toil in his field — neither tills, nor sows, nor weeds it, nor clears away the thorns, nor hoes it, and then at harvest time blight comes and strikes it (the field, i.e. destroys that which sprung up of itself), surely it does not matter much (he does not take it to heart). But if a man has toiled — he has ploughed, sown, weeded, cleared away the thorns and hoed it, and then blight comes and strikes it, surely then the teeth of that man become blunt! (a figurative expression for becoming speechless, terror-stricken) (Sifra, Bechukotai, Chapter 5 4). ולא תתן ארצכם את יבולה – This means, the earth shall not yield even as much as you brought to it at sowing-time (יבולה as passive participle with suffix of יבל "to bring", may denote: that which is brought to it) (Sifra, Bechukotai, Chapter 5 4). ועץ הארץ AND THE TREE OF THE GROUND [SHALL NOT YIELD] – This implies that even from the very earth a curse will rest upon it — that it will not bring its fruits to development at the time when they should develop (Sifra, Bechukotai, Chapter 5 4). לא יתן serves as the verb with what precedes and with what follows – with "tree" and with "fruit". Thus we obtain a second sense — לא יתן פריו IT WILL NOT GIVE ITS FRUIT – when it does produce fruit, it will cast its fruits (Sifra, Bechukotai, Chapter 5 4). This gives two curses, and so you have here seven punishments in all.

ותם לריק כחכם – הרי אדם שלא עמל שלא חרש ושלא זרע שלא ניכש לא כיסח לא עידר, ובשעת הקציר בא שדפון והלקה אין בכך כלום, אבל אדם שחרש וזרע וניכש וכיסח ועידר, ובשעת הקציר בא שדפון וירקון והלקה הרי שניו של זה כהות. ולא תתן ארצכם את יבולה – אף מה שאתה מוביל לה בשעת הזרע, יחניט פירותיו בעת החנטה. ועץ הארץ – אפילו מן הארץ יהי לקוי, שלא יתן פירותיו בשעת החנטה. [לא יתן – משמש למעלה ולמטה אעץ ואפרי.] לא יתן פריו – כשהוא מפרה ישיר פירותיו, הרי שתי קללות, ויש כאן שבע פורעניות.

Rashi Vayikra 26:22רש״י ויקרא כ״ו:כ״ב

והשלחתי is an expression for "inciting". ושכלה אתכם [I WILL INCITE THE WILD ANIMALS AGAINST YOU] WHICH WILL ROB YOU OF YOUR CHILDREN – I find here mention only of wild animals robbing them of their children, i.e. of animals whose nature consists in this (to attack human beings); whence do we know that cattle whose nature is not thus will also rob them of their children? Because it states in a similar series of threats (Deuteronomy 32:24) "I will also incite (אשלח) the teeth of cattle (בהמות) against them". — Thus you have two of the seven calamities mentioned above (the attacks of wild beasts and of cattle). And whence do we know that it (the cattle) will kill by its bite? Because Scripture states immediately afterwards, "with the poison of serpents of the dust". How is it in the case of these (the serpents)? They bite and kill by their bite! So, too, will those (the cattle) bite and thus kill. There were indeed such years in the Land of Israel when both a tame ass bit someone and caused his death and the wild ass bit and caused death (Sifra, Bechukotai, Chapter 5 6). ושכלה אתכם AND THEY WILL ROB YOU OF YOUR CHILDREN – This means your little children. והכריתה את בהמתכם AND THEY WILL DESTROY YOUR CATTLE – those being outside in the fields (and so unable to escape the attacks of wild beasts), והמעיטה אתכם AND REDUCE YOUR NUMBERS – you being inside in the houses (reduce your numbers and not destroy entirely, for some of you will be able to escape). ונשמו דרכיכם AND YOUR ROADS SHALL BE DESOLATE – both the highways and the by-paths (דרכיכם plural!) (Sifra, Bechukotai, Chapter 5 7). — Here again you have seven punishments: 1) the teeth of domestic animals, 2) the teeth of wild animals, 3) the venom of the crawling things of the dust, 4) and they will bereave, 5) utterly destroy, 6) and diminish, 7) and [your roads] will become desolate.

והשלחתי – לשון גירוי. ושכלה אתכם – אין לי אלא חיה שדרכה בכך, בהמה שאין דרכה בכך מניין? תלמוד לומר: ושן בהמות אשלח בם (דברים ל״ב:כ״ד), הרי שתים. ומנין שתהא ממיתה בנשיכתה? תלמוד לומר: עם חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד), מה אילו נושכין וממיתין, כך אילו נושכין וממיתין. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, ערוד נושך וממית. ושכלה אתכם – אילו הקטנים. והכריתה את בהמתכם – מבחוץ. והמעיטה אתכם – מבפנים. ונשמו דרכיכם – שבילים גדולים ושבילים קטנים. הרי שבע פורעניות: שן חיה, שן בהמה, חמת זוחלי עפר, ושכלה, והכריתה, והמעיטה, ונשמו.

Rashi Vayikra 26:26רש״י ויקרא כ״ו:כ״ו

מטה לחם THE STAFF OF YOUR BREAD: מַטֵּה — This expression denotes [a source of] "support", similar to "staff (מַטֵּה) of strength" (Jeremiah 48:17). בשברי לכם מטה לחם WHEN I BREAK THE STAFF OF YOUR BREAD – This implies: "I will break for you every support of food". These are the "arrows of famine" alluded to by Ezekiel (5:16), for he continues with exactly the same words: "and I will break your staff of bread" (cf. Sifra, Bechukotai, Chapter 6 2). בתנור אחד [TEN WOMEN SHALL BREAK YOUR BREAD] IN ONE OVEN – on account of scarcity of wood (fuel) (Sifra, Bechukotai, Chapter 6 2). והשיבו לחמכם במשקל AND THEY SHALL DELIVER YOUR OWN BREAD AGAIN BY WEIGHT, because the grain will rot and the bread will become פת נפולת (crumbly bread) and break into pieces in the oven, so that they (the women) will deliberately weigh the pieces in order to divide them between themselves (Sifra, Bechukotai, Chapter 6 2). ואכלתם ולא תשבעו AND YE SHALL EAT AND NOT BE SATISFIED – This is a special curse that will take effect on the bread already in their stomach (Sifra, Bechukotai, Chapter 6 2; cf. Rashi on v. 5). Thus you have seven punishments (alluded to in v. 24): [1] the attacking armies, [2] the siege, [3] the plague, [4] the destruction of food supply, [5] a lack of wood, [6] crumbly bread and [7] a curse in the intestines.

מטה לחם – לשון משען, כמו: מטה עוז (ירמיהו מ״ח:י״ז). בשברי לכם מטה לחם – אשבור לכם כל מסעד אוכל, והן חיצי רעב. ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד – מֵחוסֶר עצים. והשיבו לחמכם במשקל – שתהא התבואה נרקבת, ונעשת הפת ניפולת ומשתברת בתנור, והן יושבות ושוקלות את השברים לחלקו ביניהן. ואכלתם ולא תשבעו – זו היא המאירה בתוך המעיים בלחם. הרי שבע פורעניות: חרב, מצור, דבר, שבר מטה לחם, חוסר עצים, פת ניפולת, מאירה במעים. [ונתתם (ויקרא כ״ו:כ״ה) אינה מן המניין, היא חרב.]

Rashi Yeshayahu 40:2רש״י ישעיהו מ׳:ב׳

כי לקחה וגו׳ – ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה׳ כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא ולפי פשוטו יתכן לפרש כי לקחה פורענות כפלים וא״ת היאך מדתו של הקב״ה לשלם לאדם כפלים בחטאו מצינו מקרא מלא (ירמיהו ט״ז) ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם.

Rashi Yirmeyahu 16:18רש״י ירמיהו ט״ז:י״ח

משנה עונם – את ששנו על עונם לעשות עונות אבותיהם ויונתן תירגם כן ואשלם לתניינין כקדמאין על חד תרין.

Rashbam Vayikra 26:18רשב״ם ויקרא כ״ו:י״ח

שבע על חטאתיכם [I WILL GO ON TO DISCIPLINE YOU] FOR YOUR SINS SEVENFOLD: I.e. you will receive many punishments for your sins. So also [numbers are not to be understood literally in verses such as] (Prov. 24:16) "Seven times the righteous man falls and gets up," or (Is. 30:26) "The light of the sun shall become sevenfold," or (Is. 4:1) "Seven women shall take hold [of one man]."

שבע על חטאתיכם – כלומר: הרבה מכות על חטאותיכם, כמו: שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיהו ל׳:כ״ו), והחזיקו שבע נשים (ישעיהו ד׳:א׳).

Ibn Ezra Vayikra 26:18אבן עזרא ויקרא כ״ו:י״ח

if after these i.e., if after these catastrophes. seven a round number, often used simply to denote "many" (as in, "a just man falls seven times, and yet rises up again" [Proverbs 24:16] and "the barren has born seven" [I Samuel 2:5]). Scripture does not imply that God will return sevenfold for your sins; rather, He will continue with yet another punishment (as in, "a mighty voice, that has not continued" [Deuteronomy 5:19]). above your sins i.e., because of your sins. Some people incorrectly say that the number seven is to be taken literally. If we consider I will destroy to be One; your skies like iron , Two; your land like brass, "will go to waste" [:20], the produce of the land, and the fruit of the trees — we have only six. We would need to add the plague of "wild animal" [:22] to obtain a total of seven.

ואם עד אלה – המכות. שבע – בעבור היותו חשבון שלם, נאמר על לשון רבים. וכן: שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), עד עקרה ילדה שבעה (שמואל א ב׳:ה׳). ואין על חטאתיכם להוסיף שבעה, רק ויספתי פעם אחרת, כמו: קול גדול ולא יסף (דברים ה׳:י״ט). וטעם על חטאתיכם – בעבור חטאתיכם. ויש אומרים: שהחשבון כמשמעו (ספרא ויקרא כ״ו:י״ח). והראשון נכון, כי אם נחשוב: ושברתי (ויקרא כ״ו:י״ט) אחד, ושמים כברזל (ויקרא כ״ו:י״ט), וארץ כנחושה (ויקרא כ״ו:י״ט), ותם לריק (ויקרא כ״ו:כ׳), ויבול הארץ (ויקרא כ״ו:כ׳), ופרי העץ (ויקרא כ״ו:כ׳), הנה שש. ומכת חית השדה (ויקרא כ״ו:כ״ב) שבע.

Ibn Ezra Yeshayahu 40:2אבן עזרא ישעיהו מ׳:ב׳

דברו על לב Speak ye comfortably. The expression דבר על לב speak to the heart means always to speak kindly, so as to remove sorrow and regret for things which have already past; comp. Gen. 50:21. Jerusalem. The congregation of Israel is meant. צבאה Her time. Comp. צבאי my appointed time (Job 14:14); צבא (ib. vii .1). The commentators generally take it in its usual sense; her host; but the first explanation is the right one. נרצה Is accomplished, that is, is finished and at an end; comp. עד ירצה till he shall accomplish (Job 14:6); תרצה shall accomplish (Levit. 26:34); נרצה עונה has the same meaning as the phrase תם עונן the punishment of thine iniquity is accomplished (Lam. 4:22). Double. Twice as much affliction as other nations had to suffer. בכל For all.

דברו – לעולם דבור על לב להסיר העצב והדאגה שעברה, וכן וידבר על לבם (בראשית נ׳:כ״א), וטעם ירושלם כנסת ישראל. כי מלאה צבאה – מלאו ימיה, וכמוהו כל ימי צבאי איחל (איוב י״ד:י״ד) הלא צבא לאנוש (שם ז׳:א׳) והמפרשים אמרו שהוא כמשמעו, והראשון הוא הנכון. כי נרצה – נשלם ותם, כמו עד ירצה כשכיר יומו (שם י״ד:ו׳) אז תרצה הארץ (ויקרא כ״ו:ל״ד) כטעם תם עונך (איכה ד׳:כ״ב). כפלים – מצרות שלקח כל גוי. בכל חטאותיה – בעבור כל חטאותיה.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 40:2ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו מ׳:ב׳

וקראו אליה – לפי שהיא נזופה ממני קרבוה, ואמרו לה כי מלאה צבאה – שישבה בדד מהם כמה שנים. לפי שנרצה עונה – ונתפיסתי לה כי לקחה מידי כפלים בכל חטאתיה – כדי להכניע בעמל לבה. וכאשר תאמרו לה שאני עצמי מודה שהלקיתיה כפלים תדע ודאי שנתרציתי לה ואין בלבי עוד להכותה ותתחזק בלבה.

R. Yosef Bekhor Shor Vayikra 26:18ר׳ יוסף בכור שור ויקרא כ״ו:י״ח

ושבע – פורעניות כנגד שבע עבירות של מעלה: א׳: ואם לא תשמעו (ויקרא כ״ו:י״ד) – שאינו רוצה ללמוד, ב׳: ולא תעשו (ויקרא כ״ו:י״ד) – שמה ששמע אינו רוצה לעשות, ג׳: את כל המצות (ויקרא כ״ו:י״ד) – כופר במצות שאינם מן השמים, ד׳: ואם בחקותי תמאסו (ויקרא כ״ו:ט״ו) – מואס בעושים אותם, ה׳: את משפטי תגעל נפשכם (ויקרא כ״ו:ט״ו) – שונא תלמידי חכמים שדנין ונושאין ונותנין בהן, ו׳: לבלתי עשות (ויקרא כ״ו:ט״ו) – שמונע אחרים מלעשות, ז׳: להפרכם את בריתי (ויקרא כ״ו:ט״ו) – שכופר בעיקר. כך מפורש בתורת כהנים (ספרא ויקרא כ״ו:ט״ו). ולפי הפשט: שבע לאו דווקא, אלא כן דרך הכתוב: שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז).

Radak Bereshit 15:14רד״ק בראשית ט״ו:י״ד

וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, I will judge the Egyptians even though it was I Who decreed that the Israelites would be enslaved by them. The reason why I will judge them is that they acted with great cruelty toward the Israelites, something which I had not decreed. The prophet Zacharyah 1,15 spelled out this concept in connection with the punishment God visited on the Babylonians, who, though entitled to destroy the Temple in Jerusalem, had never been entitled to go about it with such a vengeance. Similar verses justifying God punishing those who had carried out part of His plan against the Jewish people, but with needless harshness, are also found in Isaiah 47,6. The harshness of the slavery in Egypt was a punishment for the Israelites having abandoned the traditions of their fathers, having reverted to idolatry, having violated the covenant between God and Avraham, and not even having circumcised their male children. According to Ezekiel 20,7-8 and 9, the Israelites in Egypt had actually been guilty of utter annihilation for forsaking this covenant, and if God nonetheless redeemed them, this was for the sake of His name, not because they had deserved it. Having sworn to Avraham that He would redeem his offspring from the country in which they would be enslaved, we must view the Exodus as primarily an exercise of preserving God’s image. God had told Moses already in Exodus 6,8 that He had sworn an oath to Avraham, etc. Such statements are meant to demonstrate that the Israelites while in Egypt had not been forsaken by God, that He had not overlooked what was happening to them, but that they had been the architects of their own misfortune, and that if it had not been for God’s oath to the patriarchs, they would have perished there. Apparently, God had sent prophets to them prior to Moses, warning them of what might happen, but they had turned a deaf ear to such warnings. This is why Moses, aware of this, said to God that He should send another prophet, as He had been in the habit of doing, שלח נא ביד תשלח (Exodus 4,13). This is also what the prophet Ezekiel had in mind in the paragraph that we have referred to earlier. All of this demonstrates that when Avram asked in verse 8 of this chapter במה אדע כי אירשנה, which we explained as his concern that God’s promise might not become actual due to some sin of his offspring, he was quite justified in worrying about such a scenario. It also explains still better God’s answer and His statement that He gave Avram a lot of credit for believing God’s assurance that in spite of his fears the promise would be carried out in due course. God’s answer to Avram contained an acknowledgement that He was aware that the Israelites would indeed sin in Egypt, but also the fact that He would punish them there but not annihilate them, so that eventually they would leave from there with great riches. The redemption would occur after their punishment had run its course.

וגם את הגוי, דן אנכי – אני אשפט אותם אע״פ שאני גזרתי אותם להיות להם לעבדים, הם עשו יותר מדאי, כמו שאמר על בבל, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳). ואמר, קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד (ישעיה מ״ז) והעבודה הזאת והענוי היה עונש מעשיהם שחטאו במצרים כמו שאמר בנבואת יחזקאל (יחזקאל כ׳) ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה׳ אלהיכם, וימרו בי ולא אבו לשמוע לי איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים, ואומר ואעש למען שמי וגו׳. הנה כי נתחייבו כליה בארץ מצרים במעשיהם הרעים, לולי שהאל עושה עמהם למען שמו כמו שאמר (שם) שלא יהיה מחולל שהרי אמר לאברהם להוציאם מארץ מצרים, וכן אמר למשה, אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב (שמות מ׳:ח׳) וזה היה נודע, כמו שאמר אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים (יחזקאל כ) כי שלח להם נביאים קודם משה כמו שאמר לו משה, שלח נא ביד תשלח (שמות ד׳ י״ג), וכן אמר בפרשת יחזקאל זאת. ואחר שמצאנו חטאים שראוי לעונשם למה נאמר כי בעון שאמר אברהם במה אדע נשתעבדו בניו במצרים, והלא הכתוב מעיד עליו ואמר ״והאמין בה׳״. ופירש במה אדע, כבר כתבנו טעמו, והאל ידע שיחטאו ואמר לאברהם כי יענישם ויהיו עבדים למצרים. ואף משה רבינו אמר כן לישראל (דברים ל״ב:כ״ט) ידעתי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה וגו׳. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – אחרי תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב חלף עבודתם אשר עבדום.

Radak Yeshayahu 27:8רד״ק ישעיהו כ״ז:ח׳

בסאסאה – ענינו סאה והוא כפול הפ״א והעי״ן, אמר לא עשה האל עם ישראל כמו שעשה עם אויביו ששפך חמתו לשם ואבדם מן העולם לא עשה כן לישראל אלא כשהיו חוטאים לפניו במדה נפרע מהם לא יותר מן המדה שהוא שפיכת חמה אלא במדה קו לקו הוא נפרע מהם, והמדה שהוא שולח להם תריבנה, כלומר תריב כנסת ישראל בשלחה והוא כלל לשדות התבואה ולעצי הפרי כלומר ששולח להם השדפון והירקון ארבה וחסיל וכיוצא בהם.

Radak Yeshayahu 40:2רד״ק ישעיהו מ׳:ב׳

כי נרצה עונה – נשלם ענשה כמו אז תרצה הארץ את שבתותיה, וכן עונה ענשה כמו כי לא שלם עון האמורי וגומר,. ויונתן תרגם אשתביקו לה חובאה. כי לקחה מיד ה׳ כפלים בכל חטאתיה – הכפל יוכל להיות פעמים שתים או יותר כמו ותכפל חרב שלישיתה ר״ל שלש פעמים תכפל, ובאמרו כפלים ר״ל שתים והוא אומר על שתי גליות שגלו ישראל גלות בבל וזה הגלות ולמה היה זה בעבור כל חטאתיה, והחכם ר׳ אברהם א״ע פי׳ כפלים מצרות שלקח כל גוי, ואאז״ל פירש כפלים עונותיהם ועונות אבותיהם כמו שאמר ירמיהו הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. ויונתן תרגם ארי קבלת כס תנחומין מן קדם ה׳ כאלו לקח על חד תרין בכל חטאתהא.

Radak Yeshayahu 52:4רד״ק ישעיהו נ״ב:ד׳

כי כה אמר ה׳ מצרים ירד עמי בראשונה – זכר שתי גליות גלות מצרים וגלות בבל כי מלך אשור הוא מלך בבל, ואמר מצרים שירד שם בראשונה לגור שם ואשור כמו כן באפס עשקו כל אחד מהם, כי מצרים לא היה לו דין להעבידו בפרך כי לגור בא שם תחילה, וכן אשור לא היה לו דין בהם ולא היו בני מלחמתו למה בא סנחריב והגלה עשרת השבטים ונבוכדנצר הגלה יהודה ובנימן והוא באפס בלא משפט ואף ע״פ שהיתה גזרה מהאל הם המצריים העבידום וענו אותם יותר מדאי, וכן אשור כמו שאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לי לרעה.

Radak Yirmeyahu 16:18רד״ק ירמיהו ט״ז:י״ח

ושלמתי ראשונה – בתחלה אפרע מהם על חלול הארץ שהיא ארץ טהורה והם טמאוה כי לא תסבול הארץ תועבות ומעשים רעים כמו שאמר אלהי נכר הארץ ואמר ויורם את משפט אלהי הארץ ואמר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כי אפילו לא צויתים ולא הזהרתים על התועבות כמו שלא צויתי ולא הזהרתי הגוים שהיו בה מקדם אף על פי כן הארץ לא סבלה אותם התועבות והקיאה אותם כי אף על פי שהגוים לא נצטוו הרי נתן בהם האל שכל ובינה ומדרך השכל יש להשמר מכל התועבות ומלעבוד אלהים אחרים עץ ואבן כל שכן ישראל שנצטוו שהוא מן הדין שתקיאם הארץ לפיכך בתחלה יפרע מהם על חלול הארץ ומה שאמר משנה עונם רוצה לומר עונותיהם ועונות אבותיהם כמו שאמר פוקד עון אבות על בנים והוא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כמו שאמר לשונאי ויונתן תירגם ואשלם לתניינין כקדמאין על חד תרין חוביהון וחטאיהון על דאחילו ית ארע בית שכנתי ומה שאמר בנבלת שקוציהם וגלוליהם רצה לומר שיעור שקוציהם וגלוליהם ועל הדרך הזה נאמר והשלכתי עליך שקוצים ונבלתיך כי עבודת השקוץ דבר כעור ומגונה הוא מה שאמר ארצי ונחלתי הארץ הראויה לי להשרות בה שכינתי וכן אמר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה כי היא מקודשת מכל הארצות לטעם ידוע אצל מביני מדע.

Chizkuni Vayikra 26:18חזקוני ויקרא כ״ו:י״ח

ואם עד אלה, "if, as Rashi understands the word בעד, as בעוד, "still not," we find a similar construction using this expression in Job 2,4: עור בעד עור, "skin for skin!" Compare also: ויסגור ה' בעדו, "God closed the door (of the ark) on his behalf." (Genesis 7.16) ויספתי ליסרה אתכם, "I will continue to discipline you." שבע, on account of the seventh year (sh'mittah) during which you did not release your hold on material possessions, especially by working the land. In the event you consider this interpretation far fetched, compare what the Torah writes in verse 34, where it describes the soil of the land of Israel making up during their exile for the years when its owners did not observe the shmittah legislation. על חטאתיכם, "for your (various) sins." Compare Psalms 44,23 where the psalmist writes: כי עליך הורגנו כל היום, "since for Your sake we are being killed all day long." (the word על being used in the same sense) Also compare Psalms 69,8:כי עליך נשאתי חרפה, "for on Your account I have been reviled."

ואם עד אלה – כמו שפירש״י ואם בעד אלה כמו עור בעד עור ויסגור י״י בעדו. ויספתי ליסרה אתכם – אוסיף ליסר אתכם שבע מכות אחרות דוגמא ויסף חמישתו עליו. שבע – על שם שנת השבע שלא שמטתם בה והענין מוכיח אז תרצה הארץ את שבתותיה. על חטאתיכם – בשביל חטאתיכם דוגמא כי עליך הורגנו כל היום. כי עליך נשאתי חרפה.

Paneach Raza Vayikra 26:18פענח רזא ויקרא כ״ו:י״ח

ואם״ עד״ אלה״ וגו׳ ס״ת מדה לומר שמדה כנגד מדה לא בטלה (ולכן הוא רמוז בס״ת לומר דלא בטלה עד סוף האחרון וזיבולא בתרייתא). שבע על חטאתיכם על שחטאתם בשביעיות של שמיטין ויובלות, והר״ר יום טוב פי׳ על שעבדתם ז׳ עבודה זרות כדכתיב ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות וגו׳ ועל שלא השגחתם בז׳ גאולות הכתובים בשופטים הלא ממצרים ומן האמורי וגו׳ ואושיע אתכם מידם, וזהו ג״כ שבע כחטאתיכם הכתוב אח״כ (ועוד יש לפרש על שעברתם על ז׳ גופי עבירות אשר ז׳ מיני פורעניות באין עליהם ושהייתם נסתים ליצה״ר אשר לו ז׳ שמות ע״פ ז׳ סוגים שמתעה את האדם בהם אשר עי״כ אתם עושים לתהו ולריק יגיעתי בשבעת הימים של בריאה שבראתי בשבילכם.

Ralbag Yehoshua 7:1רלב״ג יהושע ז׳:א׳

וספר שכבר מעלו בני ישראל מעל בחרם וביאר שזה המעל היה שכבר לקח עכן מן החרם מזה החטא חרון אף על בני ישראל עם שמתו מהם שלשים וששה איש לפני יושבי העיר וכבר יספק מספק ויאמר איך יתכן בזה בחק המשפט האלהי לענוש על חטא עכן בני ישרא׳ וכבר צותה התורה שלא ימותו האנשים כי אם איש על חטאו ימות וזה הספק בעינו יפול במה שזכרה התורה פוקד עון אבות על בנים ועוד שכבר זכרו ירמיה ויחזקאל שכבר יגיע עת שלא יאמר עוד אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה וזה סותר למה שזכרה התורה מזה בחק השם יתברך ולא יתכן שנאמר שעד העת ההיא יהיה נוהג השם יתברך לענוש הבנים על חטא אבותם ואחר כך ישנה מנהגו כי זה מבואר בביטול ובהיות הענין כן יהיה העיון בזה מי יתן ואדע ונאמר שכבר יותר זה הספק בשנאמר שהשם בלתי פוקד עון אבות על בנים בעצם כי זה יהיה עול אבל אפשר מזולת עול שימשך במקרה עונש מה לבנים בחט׳ האבות כי כמו זה לא יהיה בו עול כלל והמשל אם חטא אדם למלכות וענשהו בדין לאבוד ממונו הנה יגיע מזה עונש לבניו שיהיו עניים ולא יירשו דבר מנכסי אביהם שיהיו עתידין לירשם ובכמו זה אמר הנביא אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו וזה שלולי חטא היינו שרויים על אדמתינו אחרי הנקותינו מחטא ימשך ממנו שנגלה מעל אדמתינו אלו היינו שם ובזה האופן יקרא שהשם יתברך פוקד עון אבות על בנים לא בעצמות וכבר יקרא באופן אח׳ שישיב עונש מה לבנים על חטא אבותם וזה אמנם יהיה כשחטאו האבות והיו הבנים אוחזין מעשה אבותיהם בידיה׳ וזה שאם היו הם המתחילים בזאת התכונה הפחותה היה מספיק במוסרם עונש יותר קטן ממה שיצטרך במוסרם כשהיו אבותיהם בזאת התכונה הפחותה כי אז שבה אליהן קנין חזק ולא יוסרו אלא בשישיגם עונש גדול על זה ולזה יקרא ענשם יותר גדול מפני חטא האבות ולזאת הסב׳ תמצא גם כן שיעדה התורה כאשר יעברו ישראל על המצות ייסרם השם יתברך שבע על חטאתיהם וצותה עם זה לשופטים שלא יכו הרשע כי אם כדי רשעתו במספר אלא בענין בן סורר ומורה שישפטו אותו למיתה בעבור כי שער׳ באחריתו יהיה נבל ויהיה סבת זה כי הש״י לא יביא אלו הייסורין על צד העונש שאם היה הענין כן היה זה העונש עול בחק הש״י ר״ל שיעניש החוטא יותר מן הראוי לפי מריו אבל יביא אותם על צד התוכחה והשגחה ואין זה עול אבל הוא חנינה והטבע המשל שאם רצה אדם לפרש בים עם שיירה מה והיה סוף השיירה ההיא לטבוע בים הנה אם יביא עליו הש״י ייסורים ימנעוהו מלכת בשיירה ההיא לא יהיה זה עונש אבל הטבה וחנינה וכן אם נסתבך אדם בעבירות סבוך מה והיה מפני זה מוכן להמשך אחריהן אם ישלח לו הש״י ייסורין יוסר בהם בהמשך אחר הרע שנשקע בו הנה הוא מבואר כי יהיה לו הטבה וחנינה ובכאן הותר זה הספק שיקרה במה שאמרה התורה שבע על חטאתיכם ומה שאמר השם יתברך פוקד עון אבות על בנים, ואמנם מה שנשאר מן הספק הוא מה שנזכר מענין עכן שחטא ונענשו על חטאו רבים זולתו והוא שחטא לא השיגהו עונש מהשם יתברך בענין ההוא וכבר באו בתורה ספורים דומים לזה ונאמר בהיתר זה הספק שהחיל והקבוץ המתאחד יתכן שיקרה בו זה בזולת עול וזה שכאשר היה החיל בכללו באופן שיהיה מושגח מהשם יתברך השגחה שלימה לא יתכן שתאונה אליו רעה וכאשר חטא אחד מבני החיל תשוב כחיל באופן שתסור ההשגחה האלהית ממנו מצד שהוא כלו מתאחד ולזה יהיה משולח ונעזב למקרים ולזאת הסבה קרה שמתו אלו השלשים וששה איש עם היותם בלתי חוטאים בזה ולא מת עכן כי לא יקרה רע מצד העדר ההשגחה האלהית תכף למי הוא ראוי שיבואהו רע ולפי שעכן לא שם עצמו במקום הסכנה לא מת מפני העדר ההשגחה ממנו ואותם האנשים ששמו עצמם במקום סכנה מתו מהם הראויים מות לפי מערכתם אולם שינזק קבוץ המתאחד בחטא האיש האחד הוא מבואר וזה כי הקבוץ ההוא הוא כמו איש אחד והאיש ממנו הוא כמו אבר מאיברי איש ההוא וכמו שכשיחלה אבר מה מאברי האדם יזוק בו האדם ההוא בכללו כן כשיחטא איש אחד מהקבוץ ההוא ינזק בו כלל הקבוץ ובכאן הותרו כל הספקות ולזה תמצא שכאשר צוה השם יתב׳ ליהושע שיביא העונש הראוי על חטא לא הסכים שיענש על יד יהושע זולת החוטא וכבר יחזק מה שאמרנו שלא השיגם על זה מהעונש כי אם סור ההשגחה האלהית מה שאמר ולא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מקרבכם ויחס החטא לכל ישראל באמרו חטא ישראל מפני שזה הקבוץ היה מתאחד והנה צוה השם יתברך שיחקרו מי היה החוטא בגורל ויחס משפט הגורל לשם יתברך כאמרו בחיק יוטל את הגורל ומה׳ כל משפטו וידמה שהית׳ הטלת זה הגורל לפני ה׳ כמו הענין בהטלת הגורל על חלוקת הארץ כמו שנזכר בזה הספר, והנה הסכמנו שיהיה זה הענין על פי הגורל לפי שהוא דעת רז״ל ויראה שהוא האמת בעצמו שאם היה זה על פי נביא או שהיו נשאלים באורים ותומים לא היו צריכין לזה אבל יתבאר להם האיש בעצמו שעשה זה, והנה יפול ספק מה בענין הגורל איך יתכן שנאמר בו כי מה׳ כל משפטו והנה ענין משפטו הוא בקרי אלא שהיתר זה הספק לא יקשה עם מה שהשרשנו וביארנו בספר מ״י כי בענינים אשר בקרי סדור והגבלה ואולם בזה המקום לא יהיה זה הספק רושם כי כבר היתה הטלתו ע״י נביא לפני ה׳ כמו שזכרנו ועם כל זה הנה ראוי שנשתד׳ בהיתרו מצד שאר הגורלות.

Akeidat Yitzchak Torah 37עקדת יצחק תורה ל״ז

ככה יהי׳ להם לישראל בקצת צרותם והוא כאשר לא ישקעו בחשכת הפשעים שיצאו מיד מאפלה לאורה כמ״ש בזמן מרדכי ליהודים הית׳ אורה וכו׳ (אסתר ח׳) וכמו שבהתקרב מהלכה אל הנקודות הנזכרות תעבור בעגולת האופל במקום יותר רחב ממדת אלכסונו ואז ימצא לה שיעור זמן אפלה כל מה שיוסיף לקותה על שנים עשר אצבעות שהיא שיעורה כן היה בגלות בבל שהיו בחשך זמן מה כענין שנאמר לפי מלאת לבבל ע׳ שנה (ירמי׳ כ״ט). אמנם אפלות גלות מצרים הית׳ הרבה מזה מאד וכאשר תגיע ענינה לעבור בנקודת הראש או בזנב עצמה וכל שכן אם תהי׳ אז בשפל גלגלה שכבר תתעכב בשיעור אפלתה זמן שוה אל לקות שיעור אלכסונה ואז יאמר שלקתה כ״ד אצבעות שהוא כדי גופה פעמים. כך היה ענין האומה הזאת בגלות המר הזה והארוך אשר נשתקעה באפלתו זמן רב ועצום אשר תארו הנביא בנחמה ממנו בזה התואר עצמו באומרו (ישעי׳ מ׳) כי לקחה מיד ה׳ כפלים בכל חטאתי׳ ירצה שקבלה בחטאתי׳ כפלים מכדי כחה מהייסורין בגלות הארוך הזה כמו שהלבנה כך דרכה בגדול שבלקייתיה שתלקה כפלים משיעורה וכאשר הגיעה אל זה השיעור כבר מלאה ונרצה עונה וראויה נצאת מהלקות והוא מה שאמר הנביא אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה׳ אור לי (מיכה ז׳): והכונה כי כשתהי׳ בתכלית האפלה מיד היא בטוחה לקבל אורו יתברך

Akeidat Yitzchak Torah 88עקדת יצחק תורה פ״ח

ועוד בה שלישיה כי לקחה מיד יי׳ כפלים בכל חטאתיה והרי הוא ית׳ כאלו לווה ממנה וחייב לשלם לה ניחומין והרי נאמן הוא לשלם אמנם זה המאמר הג׳ הוא מבואר שהוא דרך פיוס כמו שאמר דברו על לב ירושלים כי הוא ית׳ מורה מעצמו ומקבל לעשותו כדי שתתפייס ותתישב דעתה ולבה עליה. ובפרשת החדש שער ל״ז כתבתי טעם נכבד אל מאמר כפלים בכל חטאתיה.

R. Eliyahu Mizrachi Vayikra 26:18ר׳ אליהו מזרחי ויקרא כ״ו:י״ח

שבע על חטאתיכם שבע פורעניות על שבע עבירות האמורו׳ למעלה. בתורת כהנים לא שבע פעמים כמו חטאתיכם כי אל אמונה ואין עול ולא ייסר אלא כפי חטאם:

Abarbanel Vayikra 26:14אברבנאל ויקרא כ״ו:י״ד

ואמר ואם עד אלה לא תשמעו לי לפי שטבע בני אדם בבא עליהם צרה וצוקה או חולי קשה לבקש מי שיצילהו מצרתו לכן אם עד אלה ר״ל אם עד שיבואו עליכם החליים והרעות האלה לא תשמעו לי לומר לכו ונשובה אל ה׳ כי הוא טרף וירפאנו. הנה אז בעבור היותכם סרבנים ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. ואין פירושו שיהיה המוסר שבעה פעמים יותר ממה שחטאו ושיהיה שבע מספר ידוע כי הנה הכתוב אומר ואתה אלהינו חשכת למטה מעוננו אבל שבע יאמר על הרבוי כמו כי שבע יפול צדיק וקם כי שבעתים יוקם קין. יאמר שיוסף ליסר אותם הרבה יותר מהמכות והרעות שכבר זכר ויהיה כל זה על חטאתיהם ר״ל בעבור חטאתיהם. וי״מ ששבע במקום הזה הוא כך חשבון בזה האופן. א׳ ושברתי את גאון עזכם שהוא השפלת המלכות. ב׳ ונתתי את שמיכם כברזל. ג׳ את ארצכם נחושה. ד׳ ותם לריק כחכם. ה׳ ולא תתן ארצכם יבולה. ו׳ ועץ השדה לא יתן פריו. ז׳ ושלחתי בכם את חית השדה. וכן הוציאו הברכות שבעה שבעה מן ונתתי גשמיכם עד וישבתם לבטח. וכן מן ונתתי שלום בארץ עד מאה מכם. וכן ומן ופניתי אליכם עד וישן מפני חדש תוציאו. וכן ונתתי משכני עד קוממיות הכל הולך בסדר שבע ברכות. ויותר נכון לפרש שבע כחטאתיכם כמדה שחטאתם כמו שנזכר בסדר עולם שהם חטאו בשבעים שמטות ולקו בשבעים שנה של גלות בבל. והנה יעדם כאן שתבואותיהם יאכלום אויביהם וישאר לריק מה שזרעו את הארץ שהוא מין ממיני הרעב אבל כאן הכביד בענין זה ואמר ושברתי את גאון עזכם ורש״י פירשו על בית המקדש כמו שנאמר ביחזקאל הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם ואינו נכון בעיני כי הנה אמר אח״ז והשימותי את מקדשיכם ואיך יבא יעוד אחד בשני כתובים קרובים זה לזה. וביחזקאל ראוי לפרשו כן מפני ששם נאמר את מקדשי גאון עוזכם. אבל כאן לא נאמר מקדשי לכן אחשוב שלא נאמר ושברתי גאון עוזכם אלא על זדונם וגאותם של ישראל שהיו אומרים מי יגור לנו עיר עז לנו לא נירא אויב. לכן אמר ושברתי את גאון עוזכם. ולפי שישראל היו בוטחים בהצלחות הכוכבים לכן אמר ונתתי את שמיכם כברזל לענין המטר שלא יצאו מהם מים כמו שלא יצא מהברזל. ומה טוב אמרו את שמיכם בכנוי. ואת ארצכם. להודיע שעל שאר ארצות הגוים השמים יתנו טלם. אבל בארץ ישראל מפני פשעם השמים אשר עליהם יהיו כברזל וכן הארץ אשר תחתיהם תהיה כנחושה לענין הקבול וההולדה והוא על דרך חלקה אחת תמטר וחלקה אחת אשר לא אמטיר. ובזה יתם לריק כחם שייגעו ויזרעו ולא יהנו. ואמר שלא יבטחו גם כן על המנהג הטבעי שהארץ תוציא צמחה בטבע כי לא יהיה כן לפי שארצה לא תתן את יבולה כמו שאר הארצות. וכן עץ השדה לא יתן פריו רוצה לומר הראוי לו לתת. וגם אמר ותם לריק כחכם להגיד שלא יבטחו גם כן בהשתדלותם ועבודתם את האדמה כי לא יועיל להם. הרי שיעד כאן ברעב ויותר הרבה פעמים ממה שיעד למעלה כשאמר וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם. ומפני זה אמר שיהיה המוסר הזה שבע והרבה פעמים יותר מהקודם:

Abarbanel Yeshayahu 40:2אברבנאל ישעיהו מ׳:ב׳

אמנם אומרו דברו על לב ירושלם דקראו אליה הסכימו המפרשים שהוא בפל ענין במלות שונות ושמלא' צבאה נאמר על הזמן כמו הלא צבא *לאנוש עלי ארץ ושנרצה עונת ענינו שנשלם עונש *עונה עיר אז תרצה הארץ את שבתותיה ואני אחשוב לפירוש הפסוקים האלה אחד משני דרבים אחרים האחד הוא שאמר הנביא בשם השם למנהיגי הדורות וחכמיהם ראשיהם שבטיהם שינחמו את העם המשתומם על נליותיו ואורכם ושידברו על לבם דברי סיום דברים טובים דברים נתומים גדי שלא יתיאשו בגלותם מתוקף הצרות והוא ע"ד חזקו ידים רסות וברבים כושלות אמצו וצוה שמלבד הפיוס עור יקראו אותם לשוב אל השם וללכת אחריו באופן שלא תתעכב תשועתו מצדם וזהו אומרו דברו על לב ירושלם וקראו אליה בי אמר דברו על לב ירושלם בנגד הפיום אשר יזפור וקראו אליה לתשובה ומעשים טובים כמו שיזכור נם בן אחר זה ואמר בענין הפיוס שלש בשורות טוגות לנחמה הראשונה בי מלאה צבאה ר"ל שירושלם אע"ס שהיא עתה חרבה ושוממה ומבלי כניה היא יזשגת הנה בזמן הגאולה תהיה מלאי מעמה ומצבא' מלשון בל יוצא צבא בישרא' ובן תרגם יונתן ארי עתידה דתתמלי מעם נלוות' והשני שיכפר חשם ית' בעד עונותיה ויסלח לסל הסאתיה' וזהו פי נרצה עונה שהוא ענין הבפרה והסליחה כמו שאמר ונרצה לו לכפר עליו והשלישי שיאמרו אליה כדי לפייסה כי לקהה מיו ה' פסלים בבל הטאתיה רוצה לומר שלא היו רעותיהם מקריות אלא השנחיות מאת השם ושלקו כפלים ממה שפשעו גי עם היות שלא היה הוני כן כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו הנה כדי לפייסה צוה שיאמרו כן לפי שהיושב בצער יגוה לו כשיאמר שגאה לו צרה רבה על לא המס עשה ואיוב יוכיח שהיה מצסער לפי שחבריו היו אומרים לו שנעגש כפי חטאו ואולי אמר כפלים בלשון רבים כגגד שתי גליות והענין כולו שכבר מרקו עונותיהם ונשאר הקדוש ברוך הוא כאלו לוה מהם וחייג להשלים להם טובות על מה שקבלו יותר מהראוי ונאמן הוא לשלם ואחרים פירשו כפלים לפי שלקו בעונותיהם ובעונות אבותיהם כמו שאמר אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו בל זה אליהם דרך פיוס דבר על לבם עם היותו בחלוף האמת והיושר וכאלו אמר שמיד השם שהוא טוב ומטיב לכל לקחו עונש מופלג יותר מהראוי שהיה דבר זר כפי הפועל וכסי המקבל ואחרי שזכר דברי הפיוס הזה שידברו"על לבה.

Keli Yekar Vayikra 26:18כלי יקר ויקרא כ״ו:י״ח

שבע על חטאתיכם – יש להתבונן שלשה פעמים אמר על חטאתיכם ופעם אחת הכניס בינתים שבע כחטאתיכם, ויש ג״כ שנוי לשון בארבע מקומות אלו ובודאי שלא היו על צד הקרי ונראה שמתחילה אמר שבע על חטאתיכם כנגד שבע עונות שמנה רש״י ואמר שלא יהיה הפורעניות מכוונין מדה כנגד מדה לפי שכל מין במינו דבק יותר מן מין בשאינו מינו, על כן לא רצה ה׳ בחמלתו שתהיה המכה ממין החטא כדי שלא תדבק בהם המכה בחזקה כשימצא מין את מינו. אמנם אחר כך אמר אם תלכו עמי קרי. ותאמרו שודאי מקרה הוא לכם ולא יד ה׳ עשתה זאת מצד שאתם רואין שאין המכות ממין החטא ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם. מכוון מדה כנגד מדה למען תאמינו כי אין ערוד ממית אלא החטא ממית. (ברכות לג.) ואם באלה לא תוסרו שתעיזו פניכם לומר על כל פנים שמקרה הוא לכם ולא יועיל זה שראיתי לכוון המכות אל חטאתיכם, אז והלכתי אף אני עמכם בקרי. לפי שעד עכשיו עדיין לא עזבתי אתכם למקרים ויסרתי אתכם בעצמי כאשר ייסר איש את בנו אבל מאחר שהן כל אלה יפעל אל פעמים (איוב ל״ג:כ״ט) ולא יועיל מעתה אעזוב אתכם אל הקרי ואז יהיו בהכרח המכות שבע על חטאתיכם. ולא כחטאתיכם כי אין המקרה פועל בהשגחה לכוין המכות כנגד החטאים, ומספר שבע גם כן אינו בהשגחה רק אם כל שבעה כוכבי לכת הפועלים במקרה יפעלו בכם הרעות על כן יהיו במספר שבעה. ומה שנאמר והכתי אתכם גם אני אין זה מכה בפועל ממש אלא זו המכה משלי היא שאעזוב אתכם למקרי הזמן והמה יפעלו בכם הרעות בלי חמלה כי אין במקרה חמלה. אבל מכל מקום הדבר עדיין בספק כי שמא המקרה יפעל בהם הטובות ולא מילתא דפסיקא הוא, לכך אמר ואם בזאת לא תשמעו לי. ותאמרו על כל פנים כי מקרה הוא לכם והלכתי עמכם בחמת קרי הוסיף בחמת כי אדע לכוין השעה כשהמערכה בחימה עזה שפוכה ובאותו זמן אמליך אותה עליכם ואז תפעל בכם הרעות ודאי בלי ספק.

Metzudat David Yeshayahu 40:2מצודת דוד ישעיהו מ׳:ב׳

על לב – דברים המקובלין על הלב. וקראו אליה – אמרו לה אשר מלאה ונשלמה זמן גלותה. כי נרצה – נתפייס עונה ר״ל נתכפר עונה. כי לקחה – כי כבר לקחה תשלומין מיד ה׳. כפלים – ר״ל שתי גליות גלות בבל וגלות ראמולוס. בכל חטאתיה – בעבור כל חטאתיה.

Or HaChayyim Vayikra 26:18אור החיים ויקרא כ״ו:י״ח

לא תשמעו לי – תלה הדבר בשמיעה שהיא התורה, כי הנמנע שיחזרו בתשובה זולת על ידי התורה. שבע על חטאתיכם – פירוש לשיעור חטאתם שהם שבע מדה כנגד מדה, ואלו הם ז׳ עבירות, א׳ לא שמעו, ב׳ לא עשו, ג׳ בחקותי מאסו, ד׳ משפטי השם געלו, ה׳ מונעים אחרים בלתי עשות, ו׳ הפרו ברית ואחר שיסרם ה׳ בלתי עשות ו׳ הפרו ברית, ואחר שיסרם ה׳ ולא שמעו לו וסגרו שערי התשובה הרי ז׳, ולטעם זה אנו מישבים מאמרם ז״ל שאמרו (ר״ה ט״ז.) ג׳ ספרים נפתחים בראש השנה כו׳ בינונים תלויים וכו׳ עד יום הכפורים וכו׳ ע״כ, פירוש לצד שתלה ה׳ להם לעשות תשובה ולא עשו הוכרע משקלם כרשעים.

Vilna Gaon (GR"A) Vayikra 26:18הגאון מוילנא (הגר״א) ויקרא כ״ו:י״ח

ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם – אתם לפני ז׳ עבירות בואו וקבלו עליכם ז׳ פורעניות.

HaKetav VeHaKabbalah Vayikra 26:18-21הכתב והקבלה ויקרא כ״ו:י״ח-כ״א

(יח) שבע כחטאתיכם – שבע ושבעה יבואו לסך חשבון שאינו חשבונו והוא מספר על דרך גוזמא להרבות ולהגדיל, ויבוא כן בזה החשבון לפי שכל ימי העולם שבעיות (ר״ש ב״מ), והראב״ע אמר נאמר בלשון רבים בעבור היותו חשבון שלם, והוסיף עליו המפרש ואמר דע כי שבעה מספר שלם, כי בו נכללו עניני כל חשבון, שהחשבון זוגים ונפרדים, והזוגים יש מהם ראשונים ושניים, והנפרדים כמו כן, והשנים ראשון הזוגים, והארבעה זוג שני, והשלשה ראשון הנפרדים, והחמשה נפרד שני, וכשתחבר זוג ראשון לנפרד שני, או נפרד ראשון לזוג שני, יהיה מהם שבע, והם דברים דחוקים. ולדעתי שם שבע אשר הונח על כמות המספר המתמצע בין הששי ובין השמיני (זיבען), וכן שם שבוע אשר הונח על המשכת זמן שבעת הימים (וואָכע), עיקר יסודם הוא שב, שענינו חזרת הדבר ושובו למעמד הראשון (ריקקעהר), שוב אל ארץ אבותיך, וענין שביה (געפאנגענשאפט), ושבית שביה, והוא כי מאז ברוא אלהים את האדם על הארץ הושם לצורך חשבון ימות העולם מספר שבע, להיותו גבול להמשכת הזמני, כאלו אין כח בהזמן ללכת ולהתוסף בהמשכתה בלי חוק וגבול, אבל היא כלכודה ושבויה (אבגעשפעררט, געפאנגען), בידי מספר שבעה, והוא המפסיק בכח המשכתה לאמר עד פה תבא, ומעתה תחזור ותשוב לסבוב כמות היקף זמן זה מחדש, ודומה הזמן בזה לאיש שבוי בבית האסורים שנמנע ממנו חפשיותו ללכת בשווקים וברחובות כחפצו ורצונו לבלי חוק, אבל ילך הלוך ושוב תמיד בתוך הגבול אשר ישימו עליו כותלי חדר בית מאסרו, ככה המשכת הזמני יושבת בבית מאסר מספר השבעה, לבלי תתמיד בהליכתה בלי חוק וגבול, אבל הלוך ושוב תמיד בהקף כמותה בסבוב ולא תמשוך רק עד מספר שבעה וכן תחזור חלילה לעולם. וכן שם שבועה לקיים דבר מה (שוואֶרען) עיקר שרשו שתי אותיות שב (כמו שכתבתי בויקרא בראיות נכוחות, ע״ש). וכיון שעיקר שרש שבע הוא שב שענינו ההחזרה וההשבה, לכן יפול על הגוזמא ועל כל דבר שבא פעמים רבות (ווידערהאלענטליך), ובאמרך שבע יפול, והכיתי שבע, ענינו יפול ויחזור ויפול תמיד, והכיתי, ואשוב להכות תמיד; וכן שם שבוע שהונח על היקף זמן שבעת הימים (וואכע), הוא גם כן מענין ההחזרה וההשבה ע״ש שהמשכת כמות זמן זה יחזור ויתמיד בהקפתו בסבובו (איין זיך איממער וויעדערהאָלענדער צייטרוים), ודומה בזה לשם שנה שהונח על המשך זמן שנים עשר חדש (יאהר), שהוא גם כן מענין ההחזרה וההשבה וההכפלה (מן ועל השנות החלום, ולא שנה לו ש״ב ב׳), ע״ש שממנו והלאה יחזרו וישובו ארבע עתות השנה לפי מהלך טבעם (איין וויעדערקעהרען דער געוואהנליכען נאטורערשיינונגען); וכן שם מחר שהוראתו יומא דבתרוהי (מאָרגען) הוא מענין מחיר על שם התמורה והתחלפות (וועכסעלן, טוישען) מיום לילה, וחזרת זריחת השמש על הארץ; והנה ענין השביעיות בכלל ידע כל משכיל כי לא דבר ריק הוא ואיננו הסכמת בני אדם, אמנם הוא ענין מוסד בטבע היצירה, והעד קולות המוזיק שהם שבע לא פחות ולא יותר ואין זה על פי ההסכמה, כ״א מצד טבעם הם אדוקים במספר השבעה, לא יעלו על מספר הזה ולא ירדו ממנו, כי כן הטביע הבורא ית׳ ולא יוכלו לשנות תפקידם, ובסיום קול השביעי שהוא במדרגת הששה הקודמים כמו חצי קול (האלבער טאָן), יחזור קול השמיני לקול הראשון, ומי זה לא ידע משבעת מוסדי הגיוני שאמר ממנו שלמה, חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, כי כל היקש הגיוני המלמד לאדם דעת אינו פחות משבע מחלקות, וזה. כי כל היקש הוא בעל שלשת משפטים שתי הקדמות ותולדה וכל משפט הוא בעל שתי חלוקות נושא ונשוא, ונשוא הדרוש שעליו יסוב, הרי שבעה. (כא) קרי – קרי הוא על משקל מרי, והענין שתלכו לקראתי בקשיות עורף, שתתכוונו לפגוע בכבודי ולהכעיסני (אויפשטאֶסיג), אף אני אתנהג עמכם על זה האופן. שאביא עליכם מיני פורענות הפוגשות בכם ביותר ותרגישו אותם היטב היטב. כי אינו דומה עובר עבירה לתיאבון לעובר עבירה להכעיס, שהעובר להכעיס ראוי לעונש מרובה, ולפיכך אין מן התימה אמרו והכיתי אתכם שבע על חטאתיכם, שכפי הנראה לקתה מדת הדין, כי איך יתכן שיענש האדם על עון אחת שבעה עינים, אולם באמת לא לקתה מדת הדין בבחינת שהעובר להכעיס שתים רעות יעשה, הא׳ שעושה פעל העברה שהיא מגונה מצד עצמה, הב׳ שמכעיס גם כן את ה׳ המצוה שלא לעשותה, שראוי אם כן שיענש גם כן בשביל ההכעסה, וזה הענין מתחלף בנושאים, שאינו דומה המכעיס את ההדיוט למכעיס את המלך, וההדיוט שהכעיס, או אדם חשוב שהכעיס, ושוב אין תימה שיענש בעל העברה על אחת שבעה או עשרת מונים כי הכל לפי רוב מעשה ההכעסה, אף על פי שפעל העברה גופה כבר מוגבל בענשו בלתי מגיע לאותו עונש. וירצה באמרו שבע על חטאתיכם היינו שבע משקליי שיהיה הפורעניות שאביא עליכם שוקל שבע פעמים יותר מן העונש המוגבל לעברה הנעשה לתיאבון בעלמא (רש״פ).

Shadal Shemot 21:17שד״ל שמות כ״א:י״ז

ומקלל אביו וגו׳ – בימי קדם היה האב שליט בביתו לענוש ולהמית כמו שידוע מד״ה {מדברי הימים} של האומות, וכן בתורה מצאנו יהודה אומר הוציאוה ותשרף (בראשית ל״ח:כ״ד), והנה התורה נטלה השלטון הזה מן האב ונתנתו לב״ד, ולפיכך החמירה על הבנים כי כבר היו מורגלים בכך; אמנם השופטים אין ספק שהיו נוטים להקל, ע״פ מה שמסר להם משה בע״פ, וכן מצאנו רז״ל {מכילתא משפטים ה׳} מצריכים שתהיה הקללה בשם המפורש; ודוגמת זה בן סורר ומורה, גם שם הצריכו רז״ל {סנהדרין ע״א.} תנאים רבים, עד שמיתתו קרוב לנמנע; וזה אמנם כלל גדול, הרבה משפטים צריכים להאמר דרך גיזום ואיום, מבלי שיצדק להוציאם לפעל אלא בתנאים שאין מציאותם קרובה; ודברים אלו צריך שיהיו נמסרים לשופטים בסתר, ולפיכך נצטוינו לשמוע תמיד אל השופט אשר יהיה בכל דור ודור. ולענין סמיכת הפרשיות נ״ל שהכתוב הולך מן הקשה אל הקל, פתח ברוצח (מכה איש ומת) ופירש פרטיו (שוגג ומזיד), אח״כ הזכיר מכה אביו בלא מיתה, ואח״כ גונב איש שאינו ממיתו אך משעבדו כעבד, אח״כ הזכיר מקלל אביו, שהוא דבור בעלמא, ומ״מ הוא במיתה; אח״כ הזכיר המכה בתוך מריבה שהוא קל מכלם, כי לפעמים פטור ממיתה.

Shadal Yeshayahu 40:2שד״ל ישעיהו מ׳:ב׳

כי לקחה מיד ה׳ כפלים בכל חטאתיה – דברי תנחומין הם, ודרך המנחמים להגדיל הצרה בעיני מי שבאה עליו, למען הראות עצמם מרגישים בצרתו, שאם לא יעשו כן יאטם אזנו לתנחומיהם. וקרובין לזה דברי דון יצחק {אברבנאל}. ומי שלא תנוח דעתו בפירוש הזה הנה לו פירוש אחר, והוא לר׳ שלמה מאריגי זצ״ל (רב בפאדובה) בספרו תקון עולם, ולדעתו כפלים בכל חטאתיה הוא כמשמעו, והוא על דרך אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו), והנה אחר שכנסת ישראל קיבלה עונש חטאתיה וגם יותר, למה תעמוד עוד בגלות? כפלים בכל – הבי״ת מורה על הכפלת איזה מספר (x), וכן עשרים באמה {שמות כ״ו:ב׳}, עשרים פעמים אמה. ולא יתכן לומר כפלים ככל כי הכף מורה על השיווי (=).

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 40:2מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין מ׳:ב׳

כי מלאה צבאה – ר״ל או שיגאלו בעת שיתמלא זמנה הקצוב וזה יהיה אם לא יזכו להגאל קודם לכן או יגאלו קודם הזמן, ע״י כי נרצה עונה – אם ירצו עונם ע״י תשובה וזכות, או ע״י כי לקחה מיד ה׳ כפלים – שיכפיל יסוריהם וענשם עד שיעלה מדת העונש והיסורים לעומת כל חטאתיה כמשל מי שנגזר עליו שישב במאסר עשר שנים וירדוהו בכל יום עשר מלקות, ושר הסוהר רדהו בכל יום מאה מלקות שאז קבל ענשו לעומת חטאתיו בשנה אחת, ויצא לחפשי, וכן היה במצרים שקושי השעבוד השלים מנין ארבע מאות שנה, ברד״ו שנה, (ודלתות הכתוב מגבילים דברו על לב ירושלים כי מלאה צבאה, וקראו אליה כי נרצה עונה – כי מי שנגזר עליו גלות זמן ארוך וסבל ענשו כפי הזמן הנחרץ, א״צ לקראו אח״כ שישוב לביתו, כי בכלות הזמן ישוב מעצמו, אבל צריך לנחמו ולדבר על לבו על שסבל כ״כ ולא עשו לו חסד לוותר לו מאומה, ועז״א דברו על לב ירושלים כי מלאה צבאה אבל אם נעשה לו חסד ומחלו עונו קודם הזמן הנחרץ, אז א״צ לדבר על לבו תנחומים, אבל צריך לקראו כי לא ישוב מעצמו אחר שעוד לא נשלם זמן עניו, ועז״א וקראו אליה כי נרצה עונה וכו׳).

Hoil Moshe Yeshayahu 40:2הואיל משה ישעיהו מ׳:ב׳

בכל חטאתיה – כמו שבע על חטאתיכם (פר' בחקתי) שלפי פשט פשוט אינו ר״ל שבע לעונש חטאתיכם שגם הן שבע, מאחר שאתם קשי עורף ואינכם נכנעים לפני; אבל הוראתו עונש יותר ויותר ממה שאתם ראוים; וכן כאן, מכ״ש שכתוב בבי״ת "בכל" ולא בכ״ף או על כל; והיא הפלגה, וממנה בודאי לא תצא לקורא דעת כוזבת שהאל מייסר את האדם יותר ויותר על רשעו, כי הלוא הן בקורות ב״י, הן בדברי הנביאים להם נראה בהפך, (עזרא ט':י"ג), חשכת למטה מעוננו.

Hoil Moshe Yirmeyahu 16:18הואיל משה ירמיהו ט״ז:י"ח

ראשונה – טרם אגאלם. משנה – על דרך שבע כחטאתיכם או על חטאתיכם (בפרי בחקתי) שהוראתו, איסר אתכם שבע כלוי בכל יום יותר, כמו שחטאותיכם ע״י קשיות ערפכם יעשו יום יום שבע; אף כאן ענינו שילום ועונש כפל ממה שרגיל אני לשלם עונש בהוה, כמו שגם עונם וחטאתם הם כפל ממה שבני האדם יחטאו ויעוו בהוה.