EN/HEע/E

Meaning of Tehillim 27

Sources

Tehillim 27תהלים כ״ז

(1) [A Psalm] of David. The Lord is my light and my salvation; whom shall I fear? The Lord is the stronghold of my life; of whom shall I be afraid? (2) When evil-doers came upon me to eat up my flesh, Even mine adversaries and my foes, they stumbled and fell. (3) Though a host should encamp against me, My heart shall not fear; Though war should rise up against me, Even then will I be confident. (4) One thing have I asked of the Lord, that will I seek after: That I may dwell in the house of the Lord all the days of my life, To behold the graciousness of the Lord, and to visit early in His temple. (5) For He concealeth me in His pavilion in the day of evil; He hideth me in the covert of His tent; He lifteth me up upon a rock. (6) And now shall my head be lifted up above mine enemies round about me; And I will offer in His tabernacle sacrifices with trumpet-sound; I will sing, yea, I will sing praises unto the Lord. (7) Hear, O Lord, when I call with my voice, And be gracious unto me, and answer me. (8) In Thy behalf my heart hath said: 'Seek ye My face'; Thy face, Lord, will I seek. (9) Hide not Thy face far from me; Put not Thy servant away in anger; Thou hast been my help; Cast me not off, neither forsake me, O God of my salvation. (10) For though my father and my mother have forsaken me, The Lord will take me up. (11) Teach me Thy way, O Lord; And lead me in an even path, Because of them that lie in wait for me. (12) Deliver me not over unto the will of mine adversaries; For false witnesses are risen up against me, and such as breathe out violence. (13) If I had not believed to look upon the goodness of the Lord In the land of the living!— (14) Wait on the Lord; Be strong, and let thy heart take courage; Yea, wait thou for the Lord.

(א) לְדָוִד י"י אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא י"י מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד. (ב) בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ. (ג) אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. (ד) אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת י"י אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית י"י כׇּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם י"י וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. (ה) כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אׇהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. (ו) וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְאׇהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַי"י. (ז) שְׁמַע י"י קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. (ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ י"י אֲבַקֵּשׁ. (ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. (י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַי"י יַאַסְפֵנִי. (יא) הוֹרֵנִי י"י דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי. (יב) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס. (יג) לׅוּׅלֵׅאׅ הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב י"י בְּאֶרֶץ חַיִּים. (יד) קַוֵּה אֶל י"י חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל י"י.

Seder Olam Rabbah 18סדר עולם רבה י״ח

ותקח יואש את יהושבעת ויהי אתה בבית ה׳ וגו׳ ועליו הכתוב אומר (תהלים כ״ז) כי יצפנני בסכה וגו׳ מהו בצור ירוממני זה יהוידע הכהן בן אדם שהוא דומה לצור וימשחהו יהוידע ובניו ויאמר יחי המלך (דברי הימים ב כ״ג) וישמח כל עם הארץ וגו׳ (מלכים ב י״א).

Vayikra Rabbah 21:1-4ויקרא רבה כ״א:א׳-ד׳

(א) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן (ויקרא טז, ג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כז, א): לְדָוִד ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַר קְרָיָא בַּיָּם, אוֹרִי בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כ): וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה. וְיִשְׁעִי (שמות יד, יג): הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה׳. מִמִּי אִירָא (שמות יד, כ): וַיֹּאמֶר משֶׁה [אל העם] אַל תִּירָאוּ. (תהלים כז, א): ה׳ מָעוֹז חַיַּי (שמות טו, ב): עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ. (תהלים כז, א): מִמִּי אֶפְחָד (שמות טו, טז): תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. (תהלים כז, ב): בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים, (שמות יד, י): וּפַרְעֹה הִקְרִיב. (תהלים כז, ב): לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי (שמות טו, ט): אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג וגו׳. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵין הָרָשָׁע הַזֶּה יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁמּוֹצִיא אַפּוֹפָּסִים שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ פִּיו, אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף וגו׳, תּוֹרִישֵׁם יָדִי אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא תּוֹרִישֵׁמוֹ, מוֹרִישׁ אֲנִי עָשְׁרִי וּכְבוֹדִי לָהֶם. (תהלים כז, ב): צָרַי וְאֹיְבַי לִי, (תהלים קלו, טז): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (תהלים כז, ג): אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה שֶׁל מִצְרַיִם, לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחַמְתָּן שֶׁל מִצְרַיִם, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ, בְּזֹאת שֶׁהִבְטַחְתָּנִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, יד): ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם. (ב) רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַר קְרָא בַּפְּלִשְׁתִּים, בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים, זֶה גָּלְיַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, טז): וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב. לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי (שמואל א יז, מד): וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר הָאָרֶץ אֲחָזַתּוּ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אֲנָא אֲמִינָא טַעְמָא, וְאָבוֹא אֵלֶיךָ אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא לְכָה אֵלַי, מְלַמֵּד שֶׁהָאָרֶץ אֲחָזַתּוּ. רַבִּי יַנַּאי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה קוֹפְּלִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵיבָרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בָּאָדָם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד (תהלים קמ, ט): אַל תִּתֵּן ה׳ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, לֹא תִתֵּן תַּחְמוּדְתָא. (תהלים קמ, ט): זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, לָא תְרַפֵּי לֵיהּ. (תהלים קמ, ט): יָרוּמוּ סֶלָה, חֲזֵק כִּתְפוֹי. רַבִּי יוּדָן אָמַר מִתְאַוֶּה בְּדָוִד שֶׁהָיָה (שמואל א טז, יב): יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, מִיָּד אָמַר דָּוִד: אַל תִּתֵּן ה׳ מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, תַּחְמוּדְתָא, אֲבָל (משלי י, כד): וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הִלְקָהוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, מו): יְסַגֶּרְךָ ה׳ בְּיָדִי, וְאֵין יְסַגֶּרְךָ זֶה, אֶלָּא צָרַעַת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא יג, ד): וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן. צָרַי וְאוֹיְבַי לִי (שמואל א יז, מט): וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה שֶׁל פְּלִשְׁתִּים, לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה שֶׁל פְּלִשְׁתִּים, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ. בְּזֹאת אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּסִקְוָוטְרִיס שֶׁהִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה בַּתּוֹרָה וְאָמַר לָהֶם לַזְּקֵנִים (דברים לג, ז): וְזֹאת לִיהוּדָה. (ג) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָא בָּעֲמָלֵקִים, בִּקְרוֹב עָלַי מְרֵעִים, אֵלּוּ עֲמָלֵקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ל, א): וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג. לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, (שמואל א ל, ה): וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ. צָרַי וְאֹיְבַי לִי (שמואל א ל, יז): וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם, מַהוּ לְמָחֳרָתָם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי שְׁתֵּי לֵילוֹת וְיוֹם אֶחָד, מִי הָיָה מֵאִיר לוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּזִיקִים וּבְרָקִים, הוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר (תהלים יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר דָּוִד: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה שֶׁל עֲמָלֵקִים, לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה שֶׁל עֲמָלֵקִים, בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּסִקְוָוטְרִיס שֶׁהִכְתִּיב משֶׁה לַזְּקֵנִים וְזֹאת לִיהוּדָה. (ד) רַבָּנָן פָּתְרִין קְרָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹרִי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיִשְׁעִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מִמִּי אִירָא (שמות טו, ב): עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ. בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים, אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, לְפִי שֶׁשָּׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִין עַל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ מְגַלֵּי עֲרָיוֹת, אֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים וְאֵלּוּ שׁוֹפְכֵי דָמִים, מִפְּנֵי מָה אֵלּוּ יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם וְאֵלּוּ אֵינָן יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם. צָרַי וְאֹיְבַי לִי, בִּימוֹת הַחַמָּה שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם, הַשָּׂטָן גִּימַטְרִיָּא שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ מְקַטְרֵג, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה, שֶׁל סמא״ל, לֹא יִירָא לִבִּי, שֶׁהִבְטַחְתַּנִי בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ.

Ibn Ezra Tehillim First Commentary 27:4אבן עזרא תהלים פירוש ראשון כ״ז:ד׳

אחת – נראה לי כי זה המזמור חברו דוד באחרית ימיו כאשר נשבעו אנשיו: לא תבא עמנו למלחמה כאשר אפרש במזמור נאם ה׳ לאדוני.

Ibn Ezra Tehillim First Commentary 27:5אבן עזרא תהלים פירוש ראשון כ״ז:ה׳

כי – הוא יצפנני ולא יוכל לגעת אלי כל אויב. בסכה – הוא ירושלם, כמו: ויהי בשלם סכה. ביום רעה – מערכת רעה מכוכבים כנגד מזלו. וטעם בצור – כי אהיה בסתר אהלו, כאילו אני בצור מרומים.

Ibn Ezra Tehillim First Commentary 27:13אבן עזרא תהלים פירוש ראשון כ״ז:י״ג

לולא – זה קשור באשר לפניו כמעט וימשלו בי שנאי לולי האמנתי בשם ואמרתי לנפשי: קוה אל ה׳ אז יתברר יושר דברי, שהייתי מוכיח ואמרתי: קוה אל ה׳.

Radak Tehillim 27:4רד״ק תהלים כ״ז:ד׳

אחת שאלתי מאת-י״י – אמר: אמת היא כי בבטחי בו כי הוא יצילני מכל צרה; אף על פי כן שאלה אחת אני שואל ממנו. וכפל הענין עוד ואמר: אותה אבקש שבתי בבית י״י כל ימי חיי להודיע כי בכל לבו מבקש אותה להשקיטו מהמלחמות אף על פי שהוא בוטח שהאל יצילנו מכל נזק אף על פי כן לבו טרוד בהם ומתעסק בצרכי הוף ואין לו פנאי להתעסק בצרכי הנפש. ושאל מאת יי׳ שישקיטהו מן המלחמות שלא יצטרך להתעסק בהן כדי שיהיה גופו ולבו פנוי לשבת בבית יי׳. והוא הבית שהיה שם הארון עם הנביאים והחסידים, ואשר שם הכהנים והלוים כמו אסף ואחיו ושאר יראי יי׳ העומדים שם להתעסק עמהם בעבודת אלהים בצרכי הנפש; וזהו: לחזות בנעם י״י ולבקר בהיכלו – שיהיה לו פנאי לבקר תמיד בהיכלו והוא הבית שהיה בו הארון. או פרושו: בשמים כמו שאמר בנעם יי׳, כלומר שיהיה לו פנאי לבקר ולחפש בשכלים הנפרדים שהם מלאכי שמים אשר הנפש גזורה מהם ואליהם תשוב בהיכלו.

Radak Tehillim 27:12רד״ק תהלים כ״ז:י״ב

אל תתנני בנפש צרי – ברצון איבי ותאותם. כמו (בראשית כג ח): אם יש את נפשכם ורצונם שלא יהיה לי פנאי לעבודת האלהים, אלא שאתעסק כל ימי במלחמות בעמל הגוף כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס – שהם מעידים בי ומדברים בי דברי חמס לאמר אני רשע ואיש דמים ואין לי חלק ביי׳. כמו שאמרו עליו (תהלים עא יא): אלהים עזבו; ואומר (שם מא ט): דבר בליעל יצוק בו.

Meiri Tehillim 27:1המאירי תהלים כ״ז:א׳

לדוד יי' אורי וישעי וגו' – נראה שזה המזמור אמרו דוד דרך כלל תפלה להעזר על אויביו והודעת בטחונו באל יתעלה וכן להודעה שלא היתה כונתו בתפלה לכונת שררה וניצוח או כבוד ותענוג אבל לכונה שיוכל להשלים נפשו ולהתמיד בעבודתו יתעלה. ועל זה אמר יי' אורי וישעי – רוצה לומר אורי מחשך התלאות וישעי מכח האויבים וממשלתם. ומצאנו לשון תשועה בהנצל מיד הנלחם כמו "ויקם משה ויושיען" (שמות ב':י"ז). או יפורש אורי מחשכת זה העולם וישעי לעולם הבא. ואמרו ממי אירא – לפירוש זה ביאורו שלא אירא להמנע זה להטרדת האויב. וכן מעוז חיי – לפירוש זה פירושו מבצר נפשי ומעוזה. וקרא הנפש חיי כי היא הצרורה בצרור החיים. וכל זה מכונתו לבקש עזר אלהי בהצלחת שלימותו , בהתיראו מזה לרוב טרדותיו.

Meiri Tehillim 27:10-13המאירי תהלים כ״ז:י׳-י״ג

(י-יא) כי אבי ואמי וכו' – מלת כי במקום כאשר, כלומר: כשעזבוני אבי ואמי ויצאתי מגבולי אתה אספתני וכבדתני עד הנה. ולכן הורני גם עתה דרכך – כלומר שתעמידני בשלוה עד שיהיה לי פנאי להתעסק בעבודתך. ואמרו למען שוררי – כלומר אני צריך בזה עזר אלהי לסבת הטרדות ששונאי מטרידים אותי. (יב) ובנפש צרי – פירושו ברצונם ובתאותם. כי קמו בי עדי שקר – רוצה לומר שמעידים עלי שקר שאני רשע ובעל עבירות. ויפח חמס – הוא שם מלשון "ויפח לקץ" (חבקוק ב':ג'), והוא כמו דבור כלומר שמדברים בי דבור חמס. (יג) ולולא שלא חשתי לדבריהם ועל אף דבריהם בטחתי באל והאמנתי לראות בטוב יי' בארץ חיים, רוצה לומר העולם הבא, כבר נואשתי ונטרדתי. וקרא העולם הבא ארץ – דרך משל לשכך את האזן בהוראת ענין קיום נצחי. ויש מפרשים בו מה שמקובל באמת כי יש מקום בארץ נקרא גן עדן והוא תכלית התענוג בו העולם הבא אע"פ שאינו ממדרגתו כלל לשכך את האזן, כאמרו עליו יתעלה "כאריה ישאג" (הושע י"א:י') והדומים לו. על דרך זה נקרא משפט הרשעים גיהינם להיותו מקום שרפת הטמאות והעצמות.

Malbim Tehillim Beur HaInyan 27:4מלבי״ם תהלים ביאור הענין כ״ז:ד׳

אחת שאלתי מאת ה׳ – איני שואל דברים רבים לפי התחדש הצרכים, שיתחדש לכל אדם בכל עת שאלה אחרת, רפואה, מזונות, הצלה מהאויב וכדומה, רק שאלה אחת שאלתי בעבר, ואותה אבקש תמיד בעתיד, כי בשאלה זו כלולים כל השאלות, והוא שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי – השאלה ששאלתי אודות שבתי בבית ה׳ רק אותה אבקש, שעל ידה אגיע לכל הצרכים הפרטיים, גם ר״ל שלא שאל שאלה זאת כדי שעל ידי זה ישיג תכליתים אחרים, דהיינו שלא כיון בשאלתו שישב בבית ה׳ שעי״ז ינצל מאויביו וימצא כל צרכיו, שא״כ השאלה אינה הבקשה, כי בקשת לבו הוא שימצא צרכיו הגם ששאלת פיו הוא שבתו בבית ה׳, רק ששאלה זאת היא עצמה הבקשה, והוא גוף התכלית הנרצה אצלו, ועז״א אחת שאלתי וגם אותה אבקש שהוא ג״כ הבקשה, כי מה שאשאל שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי – הוא על הכוונה כדי לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו – ואין בלבי כונה אחרת, כי מה שימצא ע״י זה גם יתר הצרכים הם ג״כ ישיבו אמצעים אל התכלית הזה, ר״ל שמה שע״י שישב בבית ה׳ ינצל מאויבים ומעיקים וימצא כל צרכיו, עי״כ יהיה לבו פנוי לישב בבית ה׳ תמיד שהוא התכלית העקרי אצלו.

Malbim Tehillim Beur HaInyan 27:7מלבי״ם תהלים ביאור הענין כ״ז:ז׳

שמע ה׳ – אחר ההקדמה הזאת מתחיל להתפלל שיסיר ה׳ מעליו את המונעים והמטרידים אותו בעבודת ה׳, ובאר כי בקשתו זאת אינה בשביל צרכיו רק כדי שעי״ז ישיג התכלית העקרי שיוכל לעבוד את ה׳, וכל בקשתו היא רק על השגת התכלית הזה, ותחלה אמר שמע ה׳ קולי אקרא על התפלה שיתפלל להנצל מאויביו, אבל הקדים לאמר

Malbim Tehillim Beur HaInyan 27:11-13מלבי״ם תהלים ביאור הענין כ״ז:י״א-י״ג

(יא) הורני – גם ביקש שיקל אליו האמצעיים הצריכים אל הידיעות האלהיות והשגת האמתיות, מבקש שהדרך הגדול יורהו, ובארח הפרטי שלא די בהודעה לבד ינחהו – וכבר התבאר (סי׳ ה׳) כי יש שני מעכבים, א. מה שאינו יודע הדרך, אמר הורני ה׳ דרכך ב. הדרכים והמכשולות שיש בדרך, אמר ונחני בארח מישור – והנמשל, על העדר הידיעה יודיעהו, ועל העכובים שיש ע״י היצר והתאות ובקשת הצרכים ההכרחיים אמר שינחהו בארח מישור, וכ״ז צריך שתעשה למען שוררי הרוצים בין להמיתני בין להחטיא את נפשי. (יב-יג) אל תתנני בנפש צרי – כי הלא לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים, קמו בי עדי שקר ויפח חמס – ר״ל לולא האמונה הגדולה שיש לי שהאמנתי בהבטחת ה׳ שהבטיח לי את המלוכה, והאמנתי שעוד אשוב אראה בטוב ה׳ בארץ חיים היינו בא״י, שעוד אשוב לארץ, לולא האמונה הזאת, הלא כבר קמו נגדי עדי שקר שהעידו עלי שקר לפני שאול והפיחו חמס כדי להרגני, רק זכות האמונה הגדולה שהיה לי עמדה לי וגם שע״י גודל אמונתי התחזקתי בכל פעם, וע״י אומץ הלב באמונתי נמלטתי מידם, ולדעת חז״ל (ברכות ד׳) כיון במ״ש בארץ חיים על שכר העוה״ב, ולדעתם מ״ש כי קמו בי עדי שקר היינו הדעות החיצונות שנולדו בלבו ע״י שראה צדיק אובד בצדקו, שמזה יעמדו טענות נגד ההשגחה כמו שהתבאר בספר איוב, והעד המעיד אל טענות אלה היה דוד בעצמו עניו ומכאוביו, רק ע״י האמונה בעוה״ב יתבטלו כל טענות האלה, כי תחת יסורי הצדיקים בעוה״ז בארץ החיים משנה יירשו לעוה״ב, ובזה בטלה העדות השקר הזה מיסורי הצדיקים להעיד בזה נגד ההשגחה, אולם לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים לעוה״ב, היו קמים בי בלבי ובמחשבתי עדי שקר ויפח חמס לכפור בהשגחה ובשכר ועונש, ולכן אבקש הורני ה׳ דרכך, וכמ״ש משה רבינו עליו השלום על שאלה זו הראני נא את כבודך.