Menashe Joins Reuven and Gad
Sources
Biblical Texts
Bemidbar 21:21-25במדבר כ״א:כ״א-כ״ה
(21) And Israel sent messengers unto Sihon king of the Amorites, saying: (22) 'Let me pass through thy land; we will not turn aside into field, or into vineyard; we will not drink of the water of the wells; we will go by the king's highway, until we have passed thy border.' (23) And Sihon would not suffer Israel to pass through his border; but Sihon gathered all his people together, and went out against Israel into the wilderness, and came to Jahaz; and he fought against Israel. (24) And Israel smote him with the edge of the sword, and possessed his land from the Arnon unto the Jabbok, even unto the children of Ammon; for the border of the children of Ammon was strong. (25) And Israel took all these cities; and Israel dwelt in all the cities of the Amorites, in Heshbon, and in all the towns thereof. | (כא) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר. (כב) אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ. (כג) וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כׇּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. (כד) וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. (כה) וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כׇּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל בְּנֹתֶיהָ. |
Bemidbar 21:33-35במדבר כ״א:ל״ג-ל״ה
(33) And they turned and went up by the way of Bashan; and Og the king of Bashan went out against them, he and all his people, to battle at Edrei. (34) And the Lord said unto Moses: 'Fear him not; for I have delivered him into thy hand, and all his people, and his land; and thou shalt do to him as thou didst unto Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon.' (35) So they smote him, and his sons, and all his people, until there was none left him remaining; and they possessed his land. | (לג) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכׇל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. (לד) וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כׇּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. (לה) וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כׇּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ. |
Bemidbar 32במדבר ל״ב
(1) Now the children of Reuben and the children of Gad had a very great multitude of cattle; and when they saw the land of Jazer, and the land of Gilead, that, behold, the place was a place for cattle, (2) the children of Gad and the children of Reuben came and spoke unto Moses, and to Eleazar the priest, and unto the princes of the congregation, saying: (3) 'Ataroth, and Dibon, and Jazer, and Nimrah, and Heshbon, and Elealeh, and Sebam, and Nebo, and Beon, (4) the land which the Lord smote before the congregation of Israel, is a land for cattle, and thy servants have cattle.' (5) And they said: 'If we have found favour in thy sight, let this land be given unto thy servants for a possession,bring us not over the Jordan.' (6) And Moses said unto the children of Gad and to the children of Reuben: 'Shall your brethren go to the war, and shall ye sit here? (7) And wherefore will ye turn away the heart of the children of Israel from going over into the land which the Lord hath given them? (8) Thus did your fathers, when I sent them from Kadesh-barnea to see the land. (9) For when they went up unto the valley of Eshcol, and saw the land, they turned away the heart of the children of Israel, that they should not go into the land which the Lord had given them. (10) And the Lord'S anger was kindled in that day, and He swore, saying: (11) Surely none of the men that came up out of Egypt, from twenty years old and upward, shall see the land which I swore unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob; because they have not wholly followed Me; (12) save Caleb the son of Jephunneh the Kenizzite, and Joshua the son of Nun; because they have wholly followed the Lord. (13) And the Lord'S anger was kindled against Israel, and He made them wander to and fro in the wilderness forty years, until all the generation, that had done evil in the sight of the Lord, was consumed. (14) And, behold, ye are risen up in your fathers' stead, a brood of sinful men, to augment yet the fierce anger of the Lord toward Israel. (15) For if ye turn away from after Him, He will yet again leave them in the wilderness; and so ye will destroy all this people.' (16) And they came near unto him, and said: 'We will build sheepfolds here for our cattle, and cities for our little ones; (17) but we ourselves will be ready armed to go before the children of Israel, until we have brought them unto their place; and our little ones shall dwell in the fortified cities because of the inhabitants of the land. (18) We will not return unto our houses, until the children of Israel have inherited every man his inheritance. (19) For we will not inherit with them on the other side of the Jordan, and forward, because our inheritance is fallen to us on this side of the Jordan eastward.' (20) And Moses said unto them: 'If ye will do this thing: if ye will arm yourselves to go before the Lord to the war, (21) and every armed man of you will pass over the Jordan before the Lord, until He hath driven out His enemies from before Him, (22) and the land be subdued before the Lord, and ye return afterward; then ye shall be clear before the Lord, and before Israel, and this land shall be unto you for a possession before the Lord. (23) But if ye will not do so, behold, ye have sinned against the Lord; and know ye your sin which will find you. (24) Build you cities for your little ones, and folds for your sheep; and do that which hath proceeded out of your mouth.' (25) And the children of Gad and the children of Reuben spoke unto Moses, saying: 'Thy servants will do as my lord commandeth. (26) Our little ones, our wives, our flocks, and all our cattle, shall be there in the cities of Gilead; (27) but thy servants will pass over, every man that is armed for war, before the Lord to battle, as my lord saith.' (28) So Moses gave charge concerning them to Eleazar the priest, and to Joshua the son of Nun, and to the heads of the fathers' houses of the tribes of the children of Israel. (29) And Moses said unto them: 'If the children of Gad and the children of Reuben will pass with you over the Jordan, everyman that is armed to battle, before the Lord, and the land shall be subdued before you, then ye shall give them the land of Gilead for a possession; (30) but if they will not pass over with you armed, they shall have possessions among you in the land of Canaan.' (31) And the children of Gad and the children of Reuben answered, saying: 'As the Lord hath said unto thy servants, so will we do. (32) We will pass over armed before the Lord into the land of Canaan, and the possession of our inheritance shall remain with us beyond the Jordan.' (33) And Moses gave unto them, even to the children of Gad, and to the children of Reuben, and unto the half-tribe of Manasseh the son of Joseph, the kingdom of Sihon king of the Amorites, and the kingdom of Og king of Bashan, the land, according to the cities thereof with their borders, even the cities of the land round about. (34) And the children of Gad built Dibon, and Ataroth, and Aroer; (35) and Atrothshophan, and Jazer, and Jogbehah; (36) and Beth-nimrah, and Beth-haran; fortified cities, and folds for sheep. (37) And the children of Reuben built Heshbon, and Elealeh, and Kiriathaim; (38) and Nebo, and Baal-meon — their names being changed — and Sibmah; and gave their names unto the cities which they builded. (39) And the children of Machir the son of Manasseh went to Gilead, and took it, and dispossessed the Amorites that were therein. (40) And Moses gave Gilead unto Machir the son of Manasseh; and he dwelt therein. (41) And Jair the son of Manasseh went and took the villages thereof, and called them Havvoth-jair. (42) And Nobah went and took Kenath, and the villages thereof, and called it Nobah, after his own name. | (א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. (ב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. (ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. (ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה י"י לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. (ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. (ז) וְלָמָּה [תְנִיאוּן] (תנואון) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י"י. (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. (ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י"י. (י) וַיִּחַר אַף י"י בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. (יא) אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. (יב) בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי י"י. (יג) וַיִּחַר אַף י"י בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כׇּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי י"י. (יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף י"י אֶל יִשְׂרָאֵל. (טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכׇל הָעָם הַזֶּה. (טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ. (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה. (כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה. (כא) וְעָבַר לָכֶם כׇּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי י"י עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו. (כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי י"י וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵי"י וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי י"י. (כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַי"י וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם. (כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ. (כה) וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה. (כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכׇל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. (כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כׇּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר. (כח) וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כׇּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי י"י וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה. (ל) וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. (לא) וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. (לב) נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי י"י אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. (לג) וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב. (לד) וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר. (לה) וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיׇגְבְּהָה. (לו) וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן. (לז) וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם. (לח) וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ. (לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ. (מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ. (מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֺּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֺּת יָאִיר. (מב) וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ. |
Bemidbar 33:54במדבר ל״ג:נ״ד
And ye shall inherit the land by lot according to your families — to the more ye shall give the more inheritance, and to the fewer thou shalt give the less inheritance; wheresoever the lot falleth to any man, that shall be his; according to the tribes of your fathers shall ye inherit. | וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ. |
Bemidbar 35:8במדבר ל״ה:ח׳
And concerning the cities which ye shall give of the possession of the children of Israel, from the many ye shall take many, and from the few ye shall take few; each tribe according to its inheritance which it inheriteth shall give of its cities unto the Levites.' | וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם. |
Devarim 3:1-13דברים ג׳:א׳-י״ג
(1) Then we turned, and went up the way to Bashan; and Og the king of Bashan came out against us, he and all his people, unto battle at Edrei. (2) And the Lord said unto me: 'Fear him not; for I have delivered him, and all his people, and his land, into thy hand; and thou shalt do unto him as thou didst unto Sihon king of the Amorites, who dwelt at Heshbon.' (3) So the Lord our God delivered into our hand Og also, the king of Bashan, and all his people; and we smote him until none was left to him remaining. (4) And we took all his cities at that time; there was not a city which we took not from them; threescore cities, all the region of Argob, the kingdomof Og in Bashan. (5) All these were fortified cities, with high walls, gates, and bars; beside the unwalled towns a great many. (6) And we utterly destroyed them, as we did unto Sihon king of Heshbon, utterly destroying every city, the men, and the women, and the little ones. (7) But all the cattle, and the spoil of the cities, we took for a prey unto ourselves. (8) And we took the land at that time out of the hand of the two kings of the Amorites that were beyond the Jordan, from the valley of Arnon unto mount Hermon — (9) which Hermon the Sidonians call Sirion, and the Amorites call it Senir — (10) all the cities of the plain, and all Gilead, and all Bashan, unto Salcah and Edrei, cities of the kingdom of Og in Bashan. (11) For only Og king of Bashan remained of the remnant of the Rephaim; behold, his bedstead was a bedstead of iron; is it not in Rabbah of the children of Ammon? nine cubits was the length thereof, and four cubits the breadth of it, after the cubit of a man. (12) And this land we took in possession at that time; from Aroer, which is by the valley of Arnon, and half the hill-country of Gilead, and the cities thereof, gave I unto the Reubenites and to the Gadites; (13) and the rest of Gilead, and all Bashan, the kingdom of Og, gave I unto the halftribe of Manasseh; all the region of Argob — all that Bashan is called the land of Rephaim. | (א) וַנֵּפֶן וַנַּעַל דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכׇל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. (ב) וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כׇּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. (ג) וַיִּתֵּן י"י אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ גַּם אֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְאֶת כׇּל עַמּוֹ וַנַּכֵּהוּ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד. (ד) וַנִּלְכֹּד אֶת כׇּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר לֹא לָקַחְנוּ מֵאִתָּם שִׁשִּׁים עִיר כׇּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן. (ה) כׇּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד. (ו) וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כׇּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף. (ז) וְכׇל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ. (ח) וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן. (ט) צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר. (י) כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכׇל הַגִּלְעָד וְכׇל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן. (יא) כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תֵּשַׁע אַמּוֹת אׇרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רׇחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ. (יב) וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי. (יג) וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכׇל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכׇל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים. |
Yehoshua 13:15-32יהושע י״ג:ט״ו-ל״ב
(15) And Moses gave unto the tribe of the children of Reuben according to their families. (16) And their border was from Aroer, that is on the edge of the valley of Arnon, and the city that is in the middle of the valley, and all the table-land by Medeba; (17) Heshbon, and all her cities that are in the table-land; Dibon, and Bamoth-baal, and Bethbaal-meon; (18) and Jahaz, and Kedemoth, and Mephaath; (19) and Kiriathaim, and Sibmah, and Zerethshahar in the mount of the valley; (20) and Beth-peor, and the slopes of Pisgah, and Beth-jeshimoth; (21) and all the cities of the table-land, and all the kingdom of Sihon king of the Amorites, who reigned in Heshbon, whom Moses smote with the chiefs of Midian, Evi, and Rekem, and Zur, and Hur, and Reba, the princes of Sihon, that dwelt in the land. (22) Balaam also the son of Beor, the soothsayer, did the children of Israel slay with the sword among the rest of their slain. (23) And as for the border of the children of Reuben, the Jordan was their border. This was the inheritance of the children of Reuben according to their families, the cities and the villages thereof. (24) And Moses gave unto the tribe of Gad, unto the children of Gad, according to their families. (25) And their border was Jazer, and all the cities of Gilead, and half the land of the children of Ammon, unto Aroer that is before Rabbah; (26) and from Heshbon unto Ramath-mizpeh, and Betonim; and from Mahanaim unto the border of Lidbir; (27) and in the valley, Bethharam, and Beth-nimrah, and Succoth, and Zaphon, the rest of the kingdom of Sihon king of Heshbon, the Jordan being the border thereof, unto the uttermost part of the sea of Chinnereth beyond the Jordan eastward. (28) This is the inheritance of the children of Gad according to their families, the cities and the villages thereof. (29) And Moses gave inheritance unto the half-tribe of Manasseh; and it was for the half-tribe of the children of Manasseh according to their families. (30) And their border was from Mahanaim, all Bashan, all the kingdom of Og king of Bashan, and all the villages of Jair, which are in Bashan, threescore cities; (31) and half Gilead, and Ashtaroth, and Edrei, the cities of the kingdom of Og in Bashan, were for the children of Machir the son of Manasseh, even for the half of the children of Machir according to their families. (32) These are the inheritances which Moses distributed in the plains of Moab, beyond the Jordan at Jericho, eastward. | (טו) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם. (טז) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכׇל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא. (יז) חֶשְׁבּוֹן וְכׇל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן. (יח) וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת. (יט) וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק. (כ) וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת. (כא) וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכׇל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. (כב) וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם. (כג) וַיְהִי גְּבוּל בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחוֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן. (כד) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם. (כה) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכׇל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה. (כו) וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד גְּבוּל לִדְבִר. (כז) וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה. (כח) זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם. (כט) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם. (ל) וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כׇּל הַבָּשָׁן כׇּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֺּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר. (לא) וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם. (לב) אֵלֶּה אֲשֶׁר נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה. |
Yehoshua 17:14-18יהושע י״ז:י״ד-י״ח
(16) the son of Manasseh, had no sons, but daughters; and these are the names of his daughters: Mahlah, and Noah, Hoglah, Milcah, and Tirzah. (14) And the children of Joseph spoke unto Joshua, saying: 'Why hast thou given me but one lot and one part for an inheritance, seeing I am a great people, forasmuch as the Lord hath blessed me thus?' (15) And Joshua said unto them: 'If thou be a great people, get thee up to the forest, and cut down for thyself there in the land of the Perizzites and of the Rephaim; since the hill-country of Ephraim is too narrow for thee.' (16) And the children of Joseph said: 'The hill-country will not be enough for us; and all theCanaanites that dwell in the land of the valley have chariots of iron, both they who are in Beth-shean and its towns, and they who are in the valley of Jezreel.' (17) And Joshua spoke unto the house of Joseph, even to Ephraim and to Manasseh, saying: 'Thou art a great people, and hast great power; thou shalt not have one lot only; (18) but the hill-country shall be thine; for though it is a forest, thou shalt cut it down, and the goings out thereof shall be thine; for thou shalt drive out the Canaanites, though they have chariots of iron, and though they be strong.' | (יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי י"י. (טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם. (טז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכׇל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. (יז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד. (יח) כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא. |
Divrei HaYamim I 2:21-23דברי הימים א׳ ב׳:כ״א-כ״ג
(21) And afterward Hezron went in to the daughter of Machir the father of Gilead; whom he took to wife when he was threescore years old; and she bore him Segub. (22) And Segub begot Jair, who had three and twenty cities in the land of Gilead. (23) And Geshur and Aram took Havvoth-jair from them, with Kenath, and the villages thereof, even threescore cities. All these were the sons of Machir the father of Gilead. | (כא) וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב. (כב) וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד. (כג) וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֺּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כׇּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד. |
Divrei HaYamim I 7:20-24דברי הימים א׳ ז׳:כ׳-כ״ד
(20) And the sons of Ephraim: Shuthelah — and Bered was his son, and Tahath his son, and Eleadah his son, and Tahath his son, (21) and Zabad his son, and Shuthelah his son — and Ezer, and Elead, whom the men of Gath that were born in the land slew, because they came down to take away their cattle. (22) And Ephraim their father mourned many days, and his brethren came to comfort him. (23) And he went in to his wife, and she conceived, and bore a son, and he called his name Beriah, because it went evil with his house. (24) And his daughter was Sheerah, who built Beth-horon the nether and the upper, and Uzzen-sheerah. | (כ) וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. (כא) וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. (כב) וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. (כג) וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. (כד) וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. |
Classical Texts
Seder Olam Rabbah 9סדר עולם רבה ט׳
יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בחיי יעקב אבינו ומתו לאחר מיתת משה רבינו. ונבח הי' מן הנולדים במצרים ומת לאחר מיתת משה רבינו ונקבר בעבר הירדן ולא נותר מהם איש וגו'. |
Yerushalmi Bikkurim 1:8ירושלמי בכורים א׳:ח׳
משנה אלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג משבעת המינין מן הפירות שבהרים ומן התמרים שבעמקים ומזיתי שמן ומעבר לירדן. רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש: גמרא רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש. רבי יונה רבי זעירה בשם רבי חנינה ששה עשר מיל חיזור חיזור לציפורין הן הן ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יונה מאן דמקדר אילין שיגרונייה דבישן מינהון. מאן דמקדר הדא ביקעת גינוסר מינהון. מתיבון לרבי יונה והא כתיב (שמות ג) ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אלא רץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש. אמר לון אשר בה זבת חלב ודבש: תני (דברים כו) אשר נתתה לי לא שנטלתי לי מעצמי. מה ביניהון אמר רבי אבין חצי שבט מנשה ביניהון. מאן דאמר אשר נתתה לי ולא שנטלתי לי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן. מאן דאמר ארץ זבת חלב ודבש אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש: |
Bavli Sanhedrin 92bבבלי סנהדרין צ״ב:
ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו שנאמר {דברי הימים א ז':כ'} ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר (ואלעזר) [ואלעד] והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו' וכתיב {דברי הימים א ז':כ"ב} ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו. |
Medieval Texts
פירוש תלמיד רס״ג דברי הימים א ב׳:כ״ב
ושגוב הוליד את יאיר – הוא יאיר בן מנשה הכתוב בתורה (במדבר ל"ב:מ"א). ואע"פ שחצרון היה משבט יהודה, יאיר נקרא על שם אבי אמו מפני שחשוב היה ואיש מלחמות. וכמו כן מצינו במקומות אחרות שנקראים על שם אמן, בני חביה, בני הקוץ, בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי לאשה ויקרא על שמם (עזרא ב':ס"א), ולפי שברזלי שהיה בימי דוד היה חשוב נקראים בני בנותיו על שמו. וזה יאיר בן שגוב בן חצרון הוא משבט יהודה, ונקראים על שם אמו לפי שמכיר אבי אבי אמו היה חשוב, ומכיר אבי אמו היה ראש ואב לגלעד. ויאיר תפש לגלעד אחריו, לפיכך נקרא על שם אבי אמו, ועל שם הנחלה שתפשו בימי שלטנותו של יוסף שהיה מלך על הארץ. וכשמת יוסף ואחיו נתחזקו האומות ויקחו גשור וארם שהיו גוים ותפשו את חוות יאיר, ואת קנת ואת בנותיה שלקח נבח בימי מכיר גם אותם תפשו גשור וארם. ששים עיר – כל אלה תפשו בני מכיר ובני גלעד, וזהו שאמר בראשי המטות: וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה. ויאיר בן מנשה שהוא בן בתו הלך באותו הזמן ולקח חוות יאיר כדכתיב ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד. וגם נבח הלך באותו הזמן ותפש לו את קנת ואת בנותיה, ותקפו גוים עליהם ולקחו מידם וישבו בהם עד שבאו בארץ ישראל. ולכך נתאוו בני מכיר לשבת בארץ הגלעד, ובתפושת אביהם נתנה משה להם, שנאמר: ולמכיר נתתי את הגלעד (דברים ב':ט"ו), ולבני בניו מה שתפשו עד גבול הגשורי והמעכתי, וזהו גשור וארם כמו ארם מעכה. וגם יהושע נתנה להם, שנאמר: ויהי הגורל למטה מנשה כי הוא בכור יוסף למכיר בכור מנשה אבי הגלעד כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן (יהושע י"ז:א'). דע לך באר היטב, כי אותם הדברים של חומש, של מכיר ויאיר ונובח ספורות לשעבר הן, כי מכיר ויאיר ונובח לא לקחו כלום במדבר. והן הן דברי ר"י הגלילי בסדר עולם (סדר עולם רבה ט') יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בחיי יעקב אבינו ומתו לאחר משה, ונבח נולד במצרים ומת אחר משה בעבר הירדן. וספורות של חומש מה שעשו במצרים הם. |
Ibn Ezra Bemidbar 32:40אבן עזרא במדבר ל״ב:מ׳
וטעם למכיר בן מנשה – לבני מכיר, כמו ויאמר יהודה לשמעון אחיו (שופטים א':ג'). |
R. Yehuda HeChasid Shemot 1:10ר׳ יהודה החסיד שמות א׳:י׳
ולישראל היו להן הרבה נחלות בארץ כנען של אביהם, ואע"פ שהיו ישר' בארץ מצרים היו שולחין לארץ כנען לתקן להם שדות וכרמים שלהם והיו קוצרים ובוצרים ומביאין להם כסף. והיה אבי מוכיח מדברי הימים שכל זמן שהיו ישר' במצרים או עדיין בימי יוסף שהלכו זרע יוסף כמדומה שבט אפרים ובנו כרכים בארץ כנען על נחלותיהם ומושיבים בהם עבדים לפרוע להם מס ולתקן נחלתם, והיו מצרים יראים שמא יצטרפו אילו לאילו להלחם בהם כדי שיחזרו לכרמיהם ולנחלותם |
Radak Divrei HaYamim I 7:21רד״ק דברי הימים א׳ ז׳:כ״א
והרגום אנשי גת הנולדים בארץ – יש מפר' כי לפיכך אמ' "הנולדים בארץ" – לפי שהם אנשי גת היו נולדים בארץ והיו יודעים מוצא הארץ ומובאיה, והם בני אפרים נכנסו בארץ לקחת מקניהם ולא ידעו הדרכים, והם בני גת ארבו להם והרגום. ויש מפרשי' כי אמ' "הנולדים בארץ" לפי שהיתה גת אחר כן לישראל; אמר כי בני גת הנולדים בארץ, והם הפלשתים, הם שהרגום. ולפי דעתי כי* "הנולדים בארץ" שב לבני אפרים; ולפי שזכר בבני אפרים הנולדים במצרים*, והם בניו ובני בניו כמו שאמ' "וירא יוסף לאפרים בני שלשים" (בר' נ,כג), אמ' כי בני אפרים הנולדים בארץ – שהוליד הוא בארץ – ירדו לארץ גת לקחת מקניהם והרגום אנשי גת. וזה היה במדבר; כי בארץ ישראל לא יכול להיות, לפי שאמ' "ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים" (להלן פס' כב), ואפרים לא נכנס לארץ, כי לא נכנסו מיוצאי מצרים מבן עשרים שנה ומעלה כי אם יהושע וכלב (במ' יד,כט-ל). לפיכך אני אומר כי המעשה הזה היה במדבר או בארץ הגלעד, ועדין אפרים חי; כי זה יכול להיות, כי מכיר בן מנשה היה מכובשי ארץ גלעד (יה' יז,א), והנה בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף (בר' נ,כג). ומה שמוכיח הפיר' הזה, כי תמצא מספר בני אפרים בצאתם ממצרים כשנמנו במדבר סיני בשנה השנית ארבעים אלף וחמש מאות (במ' א,לג), וכשנמנו בכניסתן לארץ בערבות מואב בשנת הארבעים לא היו אלא שנים ושלשים אלף וחמש מאות (במ' כו,לז); ואלו שמונת אלפים שחסרו במדבר הם שהרגו בני גת. ורבותי' ז"ל דרשו (בבלי סנה' צב,ב) כי זה היה קודם יציאת מצרים, שמנו את* הקץ וטעו, ויצאו בלא עתם וקרה להם זה. |
Ramban Bemidbar 32:33רמב״ן במדבר ל״ב:ל״ג
ולחצי שבט מנשה בן יוסף – מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם ובקש מי שירצה להתנחל עמהם והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה אולי אנשי מקנה היו ונתן להם חלקם וטעם "ולחצי" חלק אחד מהם וכן אז יחלק העם ישראל לחצי חצי העם היה אחרי תבני בן גינת להמליכו והחצי אחרי עמרי (מלכים א ט"ז:כ"א) והענין כי בני מנשה היו שמונה בתי אבות ככתוב בפרשת הפקודים (לעיל כ"ו:כ"ט-ל"ב) ומשפחת המכירי ומשפחת הגלעדי ירשו בארץ הזאת כי היו אנשי חיל ולכדו אותה לעצמם ונתן להם חלק רב מהם ושש המשפחות עברו את הירדן דכתיב ביהושע (י"ז:ב') ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחותם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע וזהו מה שכתוב שם (פסוק ה') ויפלו חבלי מנשה עשרה לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן והטעם כי עשו מן הארץ תשעה חלקים שוים לתשעת המטות ולא יכלו לתת למטה מנשה הנותרים חלק שלם ולא חצי חלק כי רובם נשארו והנה עשו מן השבט כולו חלקים ומצאו כי עשירית השבט בלבד נחלו בארץ הבשן ועשר הידות נשארו ונתנו לו מחלק שבט שלם עשרה חבלים והאחד נשאר ואולי בעבור היות שתי המשפחות האלה המכירי והגלעדי המועטות בשבט רצו להפרד משבטם כדי שתהיה להם נחלה רבה מהם כי ילכדוה בחרבם וכמו שנאמר (יהושע י"ז:א') כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן על כן הזכיר בשבט הזה חבלים ולא הזכיר כן בשאר השבטים כך נראה לי פירוש הכתוב הזה על דרך הפשט והנה לא הזכיר משה בתורה שיחלק ביניהם הארץ הזאת ויתן לכל אחד משני השבטים האלה חלקו בפני עצמו אבל אמר שנתן להם ולחצי שבט המנשי ממלכות שני המלכים האלה ובמשנה תורה (דברים ג':י"ג) פירש שנתן לחצי שבט מנשה חלק בפני עצמו כל חבל הארגוב וכל הבשן והנה קצר בתורה שלא רצה להזכיר בה חלוקת השנים באשר לא תזכר בה חלוקת שאר השבטים אבל בספר יהושע אמר בביאור כי משה חלק להם דכתיב (יהושע י"ג:ט"ו) ויתן משה למטה בני ראובן למשפחותם ויהי להם הגבול וגו' וכתיב (שם פסוק כ"ד) ויתן משה למטה בני גד למשפחותם ויהי להם הגבול וגו' וכתיב (שם פסוק כ"ט) ויתן משה לחצי שבט מנשה ויהי לחצי מטה בני מנשה למשפחותם ויהי גבולם וגו'. |
Ralbag Bemidbar 32:33רלב״ג במדבר ל״ב:ל״ג
והנה אחר זה, מפני שנתבאר למשה מפי הגבורה שאין ראוי שתגיע כל הארץ אשר מעבר הירדן מזרחה לבני גד ולבני ראובן, שם בזאת הנחלה גם כן חצי שבט מנשה. |
Ralbag Bemidbar 32:39רלב״ג במדבר ל״ב:ל״ט
(לט-מב) וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדֻהָ – רוצה לומר שלכדו קצת הר הגלעד. ויִדמה שזה היה בעת מלחמת עוג, כי כבר כתוב שם: 'ויירשו את ארצו' (כא, לה). וכן היה אז כבישת יאיר את חוותיהם, וכבישת נובח קנת ובנותיה; ולזה הסכים משה מפי הגבורה שתהיינה אלו לאשר כבשום בחלק נחלתם. והנה זכר זה הכתוב במכיר בן מנשה, וקיצר מפני זה ביאיר ונובח, כי סמך על ביאור מה שנזכר מזה למכיר בן מנשה; ולולא היות אלו לנחלה ללוכדיהם לא קרא יאיר אלו המקומות 'חוות יאיר', ולא קרא נובח המקום 'נובח' בשמו. והוא אפשר גם כן שאחר שהגיעה נחלתם להם בהר הגלעד, מעבר לירדן מזרחה, כבשו אלו המקומות סביב נחלתם, והיו לכובשים מה שכבשו סביב נחלתם, כמו שמצאנו בספר יהושע, שאמר יהושע לבני יוסף: 'אם עם רב אתה, עלה לך היערה ובֵרֵאתָ לך שם בארץ הפרִזי והרפאים, כי אץ לך הר אפרים' (יהושע יז, טו), למדנו מזה שמה שיכבשו סביב נחלתם הוא שלהם, וכל שכן בזה המקום, שכבר הגיע בכללות מה שמעבר הירדן מזרחה לשני השבטים וחצי השבט. והנה בכאן נשלם מה שצריך לבאר בזאת הפרשה. |
Abarbanel Bemidbar 32אברבנאל במדבר ל״ב
האמנם מפני שהיתה ארץ גדולה מאד והם היו עם מעט בתוכה חבר עמהם משה רבינו ע"ה בנחלה ההיא חצי שבט המנשה כי היתה הארץ ההיא כמו חמשית ארץ כנען וארבע הידות היו לתשעת המטו' וחצי המטה ולכך ראה לחבר לראובן וגד חצי שבט המנשה וכדי שתהא להם חזקה באחוזתם בנו ערים הרבה כמו שיזכור והותר' בזה השאלה הי'. ואמרו הארץ לעריה ר"ל עם עריה הגדולים בגבולות ערי הארץ הקטנים סביב ר"ל בגבולות הידועות מזמן קדמון ואף אם הם רחוקים זה מזה. ואמרו ויבנו בני גד ר"ל שחזקום עד שהיו ערי מבצר ואמרו מוסבות שם ר"ל שהסבו לערים ההם שמות וכפי הנראה שמות אחרים היו להם ושנו שמותם שהיו שמות' מעכו"ם כמו נבו ובעל מעון ושמו להם שמות אחרים ממה שהיו להם בראשונה. ואמר וילכו בני מכיר בן מנשה עם חצי השבט שזכר כי לא היה למנשה בן אחר ולזה אמר ויתן משה את הגלעד למכיר למי שנתנו לחצי שבט משבטו שכבר מת מכיר דורות הרבה. ואמר ויאיר בן מנשה הלך וגו' קשה שהרי בן חברון בן פרץ בן יהודה היה שנאמר ושגיב הוליד את יאיר רק אמו היתה ממנשה שנאמר ואחר בא חצרון אל בת מכיר וי"א שיוסף ע"ה קנה אלה הערים בזמן הרעב של מצרים ואחרי מותו לקחום עמון וזולתם ועתה גברה יד ישראל עליהם ושבו הערים לישראל ושאלו בני מכיר ירושת אמם. תם ונשלם תל"ע: |
Modern Texts
Shadal Bemidbar 32:33שד״ל במדבר ל״ב:ל״ג
ויתן להם משה – עד כאן לא נזכרו בני מנשה, ונראה כי אחר שהסכים משה עם בני ראובן וגד לתת את שאלתם, הלכו בני מכיר ולכדו הגלעד {פסוק ל"ט} ואז הסכים משה גם עם חצי מטה מנשה שיתיישבו בעבר הירדן, ומלות ולחצי שבט מנשה בן יוסף הכתובות כאן נכתבו על שם סוף המאורע, ואין מוקדם ומאוחר בתורה. |
Netziv Bemidbar 32:33נצי״ב במדבר ל״ב:ל״ג
ולחצי שבט מנשה וגו' – המה לא ביקשו, כמבואר בירושלמי ביכורים פ"א (ה"ח), אלא משה ביקש מהם, כמבואר הטעם בספר דברים (ג,טז). {ולחצי שבט מנשה – כאן לא כתיב 'לבני', משום שהיו בהם הרבה מבני יהודה, כמבואר בספר דברים (ג,טז)}. הארץ לעריה בגבולות ערי הארץ סביב – דכל עיר יש לה חלק ארץ ידוע דשייך לה. וחילק משה הגבולין לפי הערים, וממילא נגררו השדות לפי הערים. ולא דקדק כל כך שיהיה חלק האדמה שוה בשוה, כמו שהיה בארץ ישראל, אלא דקדק שיהיו שוין חילוק הערים. והוא מחמת שהיתה ארץ רבה לפי ערך שני שבטים ומחצה, על כן לא דקדק כל כך בנחלות השדות. |
Netziv Devarim 3:16נצי״ב דברים ג׳:ט״ז
ולראובני ולגדי וגו' – אין סדר הספור מכוון. במקרא י"ב החל בנחלת ראובני וגדי והפסיק הענין והחל בנחלת שבט מנשה ואח"כ סיים בנחלת ראובני וגדי ולאו דבר ריק הוא. אלא נראה עפ"י שיש להתבונן עוד שהרבה משה רבינו חלקת חצי שבט מנשה הרבה לפי ערך שני שבטים אלו וגם לא התנה עמם תנאי ב"ג וב"ר. הן אמת שהלכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה מכ"מ אין זה טעם ליתן להם בשביל זה. כמו שלא נתן לשלוחי ישראל לרגל את יעזר ולכדו בנותיה ומכ"מ לא ניתן להם בנות יעזר דבשליחות ישראל נעשה ואמאי ניתן הגלעד למכיר וחבל ארגוב ששים עיר ליאיר. וע"כ היה בזה כונה פנימית שנוגע לכלל ישראל שישבו בעה"י. ונראה דבשביל שראה משה רבינו דבעה"י כח התורה מעט כמש"כ לעיל בשם אדר"נ. ע"כ השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי הארץ באור כח שלהם. וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים. היינו גדולי תורה ראשי ישיבות כמו שמפורש בסנהדרין ד"ה על הא דכתיב לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים. וכן היה בכל דור. וכבר פירשו ביבמות דס"ב ב' דמני מכיר ג"כ היה משבט יהודה היינו זרע יאיר בן מנשה היו מבני יהודה כמבואר בדה"א ב' שהיה בן שגוב בן חצרון בן פרץ. ועי' להלן ל"ג כ"ג והשתדל משה שיתרצו המה לשבת בעה"י. ומשום זה הרבה להם נחלה עד שנתרצו. והכי אי' בירושל' ביכורים פ"א שאין מביאין ביכורים מעה"י משום דכתיב ארץ זבת חו"ד ולא עה"י. תני אשר נתת לי ה' ולא שנטלתי לי לעצמי מאי ביניהון א' ר' אבין חצי שבט מנשה ביניהון מ"ד אשר נתת לי ולא שנטלתי לי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן כו'. פי' שלא נטלו כ"א ע"י בקשת משה ומסתמא עשה ע"פ ה'. וזהו סדר הפ' שהוכיח משה לישראל שהחל לחלוק נחלת ב"ג וב"ר ולא יכול לגמור עד שדבר עם חצי שבט מנשה וגמר עמם ונתרצו בחלקם. אז ידע משה לגמור חילוק נחלת ב"ג וב"ר. ודבר זה היה ידוע לכל ישראל באותה שעה. ואח"כ סיפר להם הענין כמה השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה. ומזה ילמדו לדורות להשתדל לדור במקום תורה דוקא כי בזה תלוי חיי ישראל וכדאי' בכתובות דקי"א א' כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כך אסור לצאת מבבל לחו"ל ופרש"י לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד. ואפי' לענין קבורה אמרו חז"ל שם שטוב להקבר במקום תורה כמו במעלת א"י. כ"ז הראה משה רבינו לדורות מה שעשה בזמנו. {מן הגלעד – הוא האמצע. ועד נחל ארנון – לצד דרום. ועד יבוק וגו' – לצד צפון.} תוך הנחל וגבול – פרש"י וגבול מעבר לשפתו כו' והנה בגיטין ד"ח א' פליגי ר"י ורבנן בהא דכתיב בגבולי א"י וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול. דר"י ס"ל דכל שנגד הים הגדול היה כא"י ורבנן סברי לרבות נסין שבים. וכאן פרש"י כמו פי' ר"י. ואע"ג דבס' במדבר שם פי' כדעת רבנן מכ"מ כאן א"א לפרש הכי שהרי בפירוש כתיב תוך הנחל. וא"כ ע"כ לכ"ע הפי' וגבול כאן היינו מעבר לשפתו. זהו דעת רש"י. אבל נראה דוחק באיזה גבול הוא מעבר לשפת הנחל ועד היכן הוא נמשך. וגם הרי מקרא מלא כתיב כי ארנון גבול מואב. ע"כ נראה דכאן משמעות וגבול. כאן הגבול ולא יותר. והא דפליגי בגיטין במקרא דשם. משום דשם כתיב בפירוש וגבול ים והיה לכם הים הגדול. וע"כ וגבול לדרשה. אבל כאן מתפרש כמשמעו. |