EN/HEע/E

Michal and David's Argument

Sources

Bereshit 26:8בראשית כ״ו:ח׳

And it came to pass, when he had been there a long time, that Abimelech king of the Philistines looked out at a window, and saw, and, behold, Isaac was sporting with Rebekah his wife.

וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

Shemuel I 18:20-28שמואל א׳ י״ח:כ׳-כ״ח

(20) And Michal Saul's daughter loved David; and they told Saul, and the thing pleased him. (21) And Saul said: 'I will give him her, that she may be a snare to him, and that the hand of the Philistines may be against him.' Wherefore Saul said to David: 'Thou shalt this day be my son-in-law through the one of the twain.' (22) AndSaul commanded his servants: 'Speak with David secretly, and say: Behold, the king hath delight in thee, and all his servants love thee; now therefore be the king's son-in-law.' (23) And Saul's servants spoke those words in the ears of David. And David said: 'Seemeth it to you a light thing to be the king's son-in-law, seeing that I am a poor man, and lightly esteemed?' (24) And the servants of Saul told him, saying: 'On this manner spoke David.' (25) And Saul said: 'Thus shall ye say to David: The king desireth not any dowry, but a hundred foreskins of the Philistines, to be avenged of the king's enemies.' For Saul thought to make David fall by the hand of the Philistines. (26) And when his servants told David these words, it pleased David well to be the king's son-in-law. And the days were not expired; (27) and David arose and went, he and his men, and slew of the Philistines two hundred men; and David brought their foreskins, and they gave them in full number to the king, that he might be the king's sonin-law. And Saul gave him Michal his daughter to wife. (28) And Saul saw and knew that the Lord was with David; and Michal Saul's daughter loved him.

(כ) וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו. (כא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם. (כב) וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכׇל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. (כג) וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאׇזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה. (כד) וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד. (כה) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עׇרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. (כו) וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים. (כז) וַיָּקׇם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עׇרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. (כח) וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי י"י עִם דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ.

Shemuel I 19:11-17שמואל א׳ י״ט:י״א-י״ז

(11) And Saul sent messengers unto David's house, to watch him, and to slay him in the morning; and Michal David's wife told him, saying: 'If thou save not thy life to-night,to-morrow thou shalt be slain.' (12) So Michal let David down through the window; and he went, and fled, and escaped. (13) And Michal took the teraphim, and laid it in the bed, and put a quilt of goats' hair at the head thereof, and covered it with a cloth. (14) And when Saul sent messengers to take David, she said: 'He is sick.' (15) And Saul sent the messengers to see David, saying: 'Bring him up to me in the bed, that I may slay him.' (16) And when the messengers came in, behold, the teraphim was in the bed, with the quilt of goats' hair at the head thereof. (17) And Saul said unto Michal: 'Why hast thou deceived me thus, and let mine enemy go, that he is escaped?' And Michal answered Saul: 'He said unto me: Let me go; why should I kill thee?'

(יא) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל בֵּית דָּוִד לְשׇׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת. (יב) וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט. (יג) וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד. (יד) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא. (טו) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים לִרְאוֹת אֶת דָּוִד לֵאמֹר הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתוֹ. (טז) וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל הַמִּטָּה וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו. (יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ.

Shemuel I 25:42-44שמואל א׳ כ״ה:מ״ב-מ״ד

(42) And Abigail hastened, and arose, and rode upon an ass, with five damsels of hers that followed her; and she went after the messengers of David, and became his wife. (43) David also took Ahinoam of Jezreel; and they became both of them his wives. (44) Now Saul had given Michal his daughter, David's wife, to Palti the son of Laish, who was of Gallim.

(מב) וַתְּמַהֵר וַתָּקׇם אֲבִיגַיִל וַתִּרְכַּב עַל הַחֲמוֹר וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ הַהֹלְכוֹת לְרַגְלָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מַלְאֲכֵי דָוִד וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה. (מג) וְאֶת אֲחִינֹעַם לָקַח דָּוִד מִיִּזְרְעֶאל וַתִּהְיֶיןָ גַּם שְׁתֵּיהֶן לוֹ לְנָשִׁים. (מד) וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ אֲשֶׁר מִגַּלִּים.

Shemuel II 3:12-16שמואל ב׳ ג׳:י״ב-ט״ז

(12) And Abner sent messengers to David straightway, saying: 'Whose is the land?' saying also: 'Make thy league with me, and, behold, my hand shall be with thee, to bring over all Israel unto thee.' (13) And he said: 'Well; I will make a league with thee; but one thing I require of thee, that is, thou shalt not see my face, except thou first bring Michal Saul's daughter, when thou comest to see my face.' (14) And David sent messengers to Ish-bosheth Saul's son, saying: 'Deliver me my wife Michal, whom I betrothed to me for a hundred foreskins of the Philistines.' (15) And Ish-bosheth sent, and took her from her husband, even from Paltiel the son of Laish. (16) And her husband went with her, weeping as he went, and followed her to Bahurim. Then said Abner unto him: 'Go, return'; and he returned.

(יב) וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ לֵאמֹר כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל. (יג) וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי. (יד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עׇרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. (טו) וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן [לָיִשׁ] (לוש). (טז) וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב.

Shemuel II 6:12-23שמואל ב׳ ו׳:י״ב-כ״ג

(12) And it was told king David, saying: 'The Lord hath blessed the house of Obed-edom, and all that pertaineth unto him, because of the ark of God.' And David went and brought up the ark of God from the house of Obed-edom into the city of David with joy. (13) And it was so, that when they that bore the ark of the Lord had gone six paces, he sacrificed an ox and a fatling. (14) And David danced before the Lord with all his might; and David was girded with a linen ephod. (15) So David and all the house of Israel brought up the ark of the Lord with shouting, and with the sound of the horn. (16) And it was so, as the ark of the Lord came into the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out at the window, and saw king David leaping and dancing before the Lord; and she despised him in her heart. (17) And they brought in the ark of the Lord, and set it in its place, in the midst of the tent that David had pitched for it; and David offered burnt-offerings and peace-offerings before the Lord. (18) And when David had made an end of offering the burnt-offering and the peace-offerings, he blessed the people in the name of the Lord of hosts. (19) And he dealt among all the people, even among the whole multitude of Israel, both to men and women, to every one a cake of bread, and a cake made in a pan, and a sweet cake. So all the people departed every one to his house. (20) Then David returned to bless his household. And Michal the daughter of Saul came out to meet David, and said: 'How did the king of Israel get him honour to-day, who uncovered himself to-day in the eyes of the handmaids of his servants, as one of the vain fellows shamelessly uncovereth himself! ' (21) And David said unto Michal: 'Before the Lord, who chose me above thy father, and above all his house, to appoint me prince over the people of the Lord, over Israel, before the Lord will I make merry. (22) And I will be yet more vile than thus, and will be base in mine own sight; and with the handmaids whom thou hast spoken of, with them will I get me honour.' (23) And Michal the daughter of Saul had no child unto the day of her death.

(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ י"י אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. (יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן י"י שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכׇל עֹז לִפְנֵי י"י וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. (טו) וְדָוִד וְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן י"י בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר. (טז) וְהָיָה אֲרוֹן י"י בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי י"י וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ. (יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן י"י וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי י"י וּשְׁלָמִים. (יח) וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם י"י צְבָאוֹת. (יט) וַיְחַלֵּק לְכׇל הָעָם לְכׇל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כׇּל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ. (כ) וַיָּשׇׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים. (כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי י"י אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכׇּל בֵּיתוֹ לְצַוֺּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם י"י עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי י"י. (כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. (כג) וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ.

Shemuel II 21:1-9שמואל ב׳ כ״א:א׳-ט׳

(1) And there was a famine in the days of David three years, year after year; and David sought the face of the Lord. And the Lordsaid: 'It is for Saul, and for his bloody house, because he put to death the Gibeonites.' (2) And the king called the Gibeonites, and said unto them—now the Gibeonites were not of the children of Israel, but of the remnant of the Amorites; and the children of Israel had sworn unto them; and Saul sought to slay them in his zeal for the children of Israel and Judah— (3) and David said unto the Gibeonites: 'What shall I do for you? and wherewith shall I make atonement, that ye may bless the inheritance of the Lord?' (4) And the Gibeonites said unto him: 'It is no matter of silver or gold between us and Saul, or his house; neither is it for us to put any man to death in Israel.' And he said: 'What say ye that I should do for you?' (5) And they said unto the king: 'The man that consumed us, and that devised against us, so that we have been destroyed from remaining in any of the borders of Israel, (6) let seven men of his sons be delivered unto us, and we will hang them up unto the Lord in Gibeah of Saul, the chosen of the Lord.' And the king said: 'I will deliver them.' (7) But the king spared Mephibosheth, the son of Jonathan the son of Saul, because of the Lord's oath that was between them, between David and Jonathan the son of Saul. (8) But the king took the two sons of Rizpah the daughter of Aiah, whom she bore unto Saul, Armoni and Mephibosheth; and the five sons of Michal the daughter of Saul, whom she bore to Adriel the son of Barzillai the Meholathite; (9) and he delivered them into the hands of the Gibeonites, and they hanged them in the mountain before the Lord, and they fell all seven together; and they were put to death in the days of harvest, in the first days, at the beginning of barley harvest.

(א) וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי י"י וַיֹּאמֶר י"י אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים. (ב) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. (ג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת י"י. (ד) וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין [לָנוּ] (לי) כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם. (ה) וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכׇל גְּבֻל יִשְׂרָאֵל. (ו) [יֻתַּן] (ינתן) לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַי"י בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר י"י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן. (ז) וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל עַל שְׁבֻעַת י"י אֲשֶׁר בֵּינֹתָם בֵּין דָּוִד וּבֵין יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל. (ח) וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי. (ט) וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי י"י וַיִּפְּלוּ [שְׁבַעְתָּם] (שבעתים) יָחַד [וְהֵמָּה] (והם) הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים [בִּתְחִלַּת] (תחלת) קְצִיר שְׂעֹרִים.

Divrei HaYamim I 15:29דברי הימים א׳ ט״ו:כ״ט

And it came to pass, as the ark of the covenant of the Lord came to the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out at the window, and saw king David dancing and making merry; and she despised him in her heart.

וַיְהִי אֲרוֹן בְּרִית י"י בָּא עַד עִיר דָּוִיד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ.

Yerushalmi Sukkah 5:4ירושלמי סוכה ה׳:ד׳

כתיב (שמואל ב ו) וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראתו וגו'. מהו אחד הריקים אמר אבא בר כהנא הריקים זה ארכיסטיס. אמרה היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם הה"ד (שמואל א כד) ויבא אל גדרות הצאן אשר על הדרך ושם מערה.

Bavli Sanhedrin 21aבבלי סנהדרין כ״א.

אמר רב עגלה זו מיכל ולמה נקרא שמה עגלה שחביבה עליו כעגלה וכן הוא אומר {שופטים י"ד:י"ח} לולי חרשתם בעגלתי וגו' ומי הוו למיכל בני והכתיב {שמואל ב ו':כ"ג} ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה אמר רב חסדא עד יום מותה לא היה לה ביום מותה היה לה מכדי בנים היכא קא חשיב להו בחברון ואילו מעשה דמיכל בירושלים הוה דכתיב {שמואל ב ו':ט"ז} ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז ואמר רב יהודה ואיתימא רב יוסף שקלתה מיכל למיטרפסה אלא אימא עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה

Bemidbar Rabbah 4:20במדבר רבה ד׳:כ׳

וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וגו'. בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה בִּזָּה דָּוִד עַצְמוֹ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה לוֹ לְדָוִד לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ לְפָנָיו סְתָם כְּמֶלֶךְ לָבוּשׁ כְּלֵי מַלְכוּתוֹ, לָאו אֶלָּא לָבַשׁ כֵּלִים נָאִים לִכְבוֹד הָאָרוֹן, וּמְשַׂחֵק לְפָנָיו מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טו, כז): וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ וְכָל הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן וגו', וּכְתִיב: וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה', מַהוּ בְּכָל עֹז, בְּכָל כֹּחוֹ, מַהוּ מְכַרְכֵּר, שֶׁהָיָה מַקִּישׁ יָדָיו זוֹ עַל זוֹ וְטוֹפֵחַ וְאוֹמֵר כִּירִי רָם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרִיעִים וְתוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וּבַחֲצוֹצְרוֹת וְכָל כְּלֵי שִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, טו): וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברי הימים א טו, כח): וְכָל יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וגו', כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עַל דָּוִד מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְרָאוּ אוֹתוֹ מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, טז): וְהָיָה אֲרוֹן ה' בָּא עִיר דָּוִד וגו', הֲרֵי לְךָ שֶׁאִשְׁתּוֹ נִשְׁקְפָה עָלָיו, וּמִנַּיִן שֶׁכָּל נְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם כֵּן, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ (שמואל ב ו, כ): מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו. (שמואל ב ו, טז): וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּהֶדְיוֹט, נִתְבַּזָה בְּעֵינֶיהָ. מַהוּ מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר, הָאֵיךְ הָיָה עוֹשֶׂה, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי זָהָב סְנוּנִין דּוֹמִין לְפָז, וְהָיָה מַכֶּה בְּיָדָיו זוֹ עַל גַּב זוֹ וְטוֹפֵחַ, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְכַרְכֵּר כִּירִי רָם, הָיָה מְפַזֵּז, מַהוּ מְפַזֵּז, שֶׁהָיָה הַזָּהָב הַמְסֻנָּן שֶׁהָיָה עָלָיו קוֹלוֹ פּוֹזֵז, יָכוֹל לֹא הָיָה דָוִד עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִזּוֹ, לָאו, אֶלָּא הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר לְפָנָיו, שֶׁכֵּן כְּתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר (דברי הימים א טו, כט): וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וגו', וְהָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עָלָיו מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְלֹא אִכְפַּת לוֹ, וּמֵהֵיכָן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה דָוִד הוֹפֵךְ אַסְפִּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לְעִיר דָּוִד הִצִּיגוּהוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ דָּוִד וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת לְפָנָיו הוּא וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שמואל ב ו, יז): וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה' וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ וגו'. תַּמָן כְּתִיב (דברי הימים א טז, א): וַיַּקְרִיבוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַחַר שֶׁכִּלָּה לְהַעֲלוֹת בֵּרַךְ כָּל הָעָם עַל שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הָאָרוֹן וְנָתַן לְכֻלָּם מַתָּנוֹת מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ בָּאָרוֹן וְלַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו, יח יט): וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וגו' וַיְחַלֵּק לְכָל הָעָם לְכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל וגו', מַהוּ אֶשְׁפָּר אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בַּפָּר, אֲשִׁישָׁה, אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בָּאֵיפָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲשִׁישָׁה, גַרְבָּא דְחַמְרָא, כְּמָה דְתֵימָא (הושע ג, א): וְאֹהֲבֵי אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. לְאַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ, נִפְנָה לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וּלְשַׂמְחָהּ מֵרֹב שִׂמְחַת הָאָרוֹן, יָצָאת מִיכַל לִקְרָאתוֹ וּבִזַּתְהוּ עַל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ לִכְבוֹד הָאָרוֹן לְעֵינֵי הַנָּשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כ): וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וגו', לֹא הִנִּיחַתּוּ לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת אֶלָּא יָצָאת לַחוּץ וְהָיְתָה מְקַפַּחְתּוֹ בִּדְבָרִים, וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ אַסְפֵּירָס וּמְשַׁוֵּיר, שֶׁכֵּן הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ: אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הִתְחִילָה עוֹשָׂה מְרִיבָה כְּנֶגְדוֹ מְבַקֶּשֶׁת לֶאֱכֹל פָּנָיו, אָמְרָה לוֹ אִם רָאִיתָ כְּבוֹדְךָ מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁו הוֹדַעְתָּ שֶׁאַתְּ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם, הַלְוַי בִּצְנִיעוּת, אֶלָּא לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו, וְאֵלּוּ הֵן נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא קוֹרְאָה אֶתְהֶן אֲמָהוֹת, כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הָרֵיק שֶׁבָּרֵיקִים זֶה אַרְכֵיסְטֵס שֶׁאֵין רֵיקָם הֵימֶנּוּ מִכָּל מִצְוָה, כָּךְ הָיָה דָוִד מְרַקֵד לִפְנֵי הָאָרוֹן, אָמְרָה לוֹ הַיּוֹם נִגְלָה כְּבוֹדוֹ שֶׁל בֵּית אַבָּא, בּוֹא וּרְאֵה מַה בֵּינְךָ לְבֵין בֵּית אַבָּא, כָּל בֵּית אָבִי הָיוּ צְנוּעִים וּקְדוֹשִׁים, אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹא נִרְאָה מֵהֶם לֹא עָקֵב וְלֹא גּוּדָל מִימֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א כד, ג): וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל וגו', מַהוּ וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן, רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר נִכְנַס לוֹ לְדִיר הַצֹּאן גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר. וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, עָשָׂה עַצְמוֹ כַּסֻּכָּה עָטוּף פְּעַלְיוֹנִים וְיָשַׁב לְבֵית הַכִּסֵּא, וַהֲוָה חָמֵי לֵיהּ מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, מְשֻׁלְשָׁל צִיבְחָר וּמְסַלֵּק צִיבְחָר, אָמַר דָּוִד לֵית אָרִיךְ מַנְגַע בְּהָא גּוּפָא צְנִיעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דְּהוּא אֲמַר לֵיהּ (שמואל א כד, י): הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ ה' הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגְךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ, וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וַתָּחָס עָלֶיךָ, צְנִיעוּתְךָ חָסָה עָלֶיךָ, וְכָךְ אָמְרָה לוֹ מִיכַל, שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ צְנוּעִין כָּל כָּךְ וְאַתְּ עוֹמֵד וּמְגַלֶּה לְבוּשְׁךָ כְּאַחַד הָרֵיקִים. כֵּיוָן שֶׁגָּמְרָה דְבָרֶיהָ אָמַר לָהּ, וְכִי לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שִׂחַקְתִּי וְלֹא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים שִׂחַקְתִּי אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אָבִיךְ צַדִּיק יוֹתֵר מִמֶּנִּי הָיָה הָאֱלֹהִים בּוֹחֵר בִּי וּפוֹסֵל בְּבֵית אָבִיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כא): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי ה' וגו', אָמַר לָהּ אָבִיךְ הָיָה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, אֲנִי נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל עַם ה', זֶה שֵׁבֶט יְהוּדָה. עַל יִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ שְׁאָר שְׁבָטִים. דָּבָר אַחֵר, אָמַר לָהּ שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָן וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמַיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו, כב): וּנְקַתִי עוֹד מִזֹּאת, וְאַל תֹּאמְרִי שֶׁהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינֵי אֲחֵרִים וְלֹא נִבְזֶה בִּפְנֵי עַצְמִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמואל ב ו, כב): וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי (שמואל ב ו, כב): וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה, אָמַר לָהּ אוֹתָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּוַחְתְּ אוֹתָן אֲמָהוֹת, אֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִמָּהוֹת, לְוַאי יְהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, לְוַאי עִמָּם אִכָּבֵדָה. וּלְפִי שֶׁאָמְרָה מִיכַל כֵּן נֶעֶנְשָׁה, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (שמואל ב ו, כג): וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ, וְהָא כְתִיב (דברי הימים א ג, ג): יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ, שֶׁגָּעֲתָה כְּעֶגְלָה וָמֵתָה, הַיְנוּ דִּכְתִיב: עַד יוֹם מוֹתָהּ, הָא בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָה

Midrash Shemuel 25מדרש שמואל כ״ה

והיה ארון ה' בא עיר דוד ומיכל בת שאול וגו'. אמרה ליה של בית אבא היתה מלכות נאה ממך. חלילה להם שלא ראה אדם בהם בימיהם פיסת יד ופיסת עקב מגולין אלא כולם היו מכובדין ממך. ומה דוד אמר לה. לפני ה' אשר בחר בי מאביך וגו'. אמר לה של בית אביך מבקשים כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים. ואני איני עושה כן אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים. אמר תימר שהייתי שפל בעיני אחרים ונבזה ולא בפני עצמי. תלמוד לומר והייתי שפל בעיני ועם האמהות וגו'. אמר לה דוד מיכל חס ושלום שאין את נקראת מן האמהות אלא מן האימהות. ותאמר מה נכבד היום וגו'. אמרה הלואי לעיני בני אדם אלא לעיני אמהות עבדיו. כהגלות נגלות אחד הרקים. אמר רבי אבא בר כהנא כאלין ארכי לסטים.

Radak Shemuel II 6:16רד״ק שמואל ב׳ ו׳:ט״ז

מפזז ומכרכר – מפזז גם כן כמו מרקד, אלא שהם בענינים שונים זה מזה. או יהיה הכל בענין אחד והכפל לרוב הרקוד. ויונתן תרגם: מרקד ומשבח. ובמקומו בדברי הימים מרקד ומשחק: ותבז לו בלבה – כראותה אותו מן החלון בזתה אותו בלבה, כי חשבה כי אין כבוד המלך להתנהג כמנהג הדיוט אפילו לפני הארון, ואח"כ כשהלך לביתו אמרה בפיה: מה נכבד היום וגו'.

Radak Shemuel II 6:20-23רד״ק שמואל ב׳ ו׳:כ׳-כ״ג

(כ) לברך את ביתו – לתת שלום, לפי שבא מן הדרך. וכן: כי תמצא איש לא תברכנו. מה נכבד – נפעל עבר, כי הוא פתוח ודרך לעג אמרה לו: מה נכבד, כלומר כי לא נכבד היום הזה שאתה נגלית בו משחק כאחד הרקים וההדיוטין. לעיני אמהות עבדיו – אין צריך לומר לפני נשי עבדיך, אלא אפילו לעיני אמהות עבדיך נתבזית היום. כהגלות נגלות – שניהם ממקור מבנין נפעל, האחד שלם כמו השלמים נשאול נשאל דוד. והאחד חסר נו"ן נפעל, כמנהג וכפל פעמים המקור לרוב התגלותו בשחוק. ובדרש: אמרה לו של בית אבא היתה מלכות נאה משלך, חלילה להם אם נראה לאחד מהם פסת יד או פסת רגל מגולה, כולהון היו מכובדים ממך. מה אמר לה דוד: לפני ה' אשר בחר בי מאביך - אמר לה של בית אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקין בכבוד עצמן, אבל אני מניח כבוד עצמי ומתעסק בכבוד קוני. ומן האמהות אשר אמרת - חס ושלום מן האמהות את נקראת, אין את נקראת מן האמהות. ויונתן תרגם: כמה דחליץ ומתגלי, דומה כי יחף היה הולך ומשחק כדברי הדרש. (כא) לפני ה' – מה שרקדתי וכרכרתי לפני ה' עשיתי, לפי שכבדני ובחר בי מאביך וראוי לו שאקל עצמי לכבודו. ושחקתי לפני ה' – מלרע לפי שהוא עתיד, כלומר עוד יותר ממה שעשיתי אעשה ואשחק לפניו, וזה שאמר: ונקלותי עוד מזאת יותר מזאת השמחה והרקידה שעשיתי, יותר אעשה לבזות עצמי ולהקל. (כב) והייתי שפל בעיני – לפניו לכל דבר ואין זה קלון אלא כבוד. עמם אכבדה – בעיניהן אני נכבד במה שעשיתי, כי אם אקל עצמי לכבוד האל אהיה נכבד בעיני הכל, לא כמו בעיניך. (כג) לא היה לה ולד – למדינחאי כתיב ולד בוי"ו וקרי ילד ביו"ד ולמערבאי כתיב ילד ביו"ד וקרי בוי"ו ולד ופירשו רז"ל: מהיום ההוא ואילך לא היה לה לעונש מה שאמרו אבל לפני היום הזה היה לה, כמו שנאמר: יתרעם לעגלה אשת דוד – ואמרו עגלה זו מיכל. עד יום מותה – בחולם וכעת מותה בשורק, פירש עד כמו: עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. ובדרש: אבל ביום המיתה היה לה. ואמרו כי שלשה נשים מתו חיות: רחל, וכלתו של עלי, ומיכל בת שאול.

Ralbag Shemuel II 6:16רלב״ג שמואל ב׳ ו׳:ט״ז

והנה מרוב השמחה היה דוד מרקד ומפזז לפני ה' כאילו לא היה מלך ולזה בזתהו בלבה מיכל בת שאול והנה לתת תודה לש"י הקריב דוד כמה קרבנות אז בהוליך הלוים ארון ברית ה' ובסוף הענין בבא ארון ה' למקומו אשר הכין לו דוד העלה עולות ושלמים לכבוד השם ית' לפי מה שאפשר ואחר זה ברך דוד את העם בשם ה' צבאות ונתן לכל אחד מנה יפה לאכול ולשתות, והנה אשפר אחד הרצון בו לפי מה שבארו ז"ל אחד מששה בפר ולפי הפשט נראה שהיתה מנה יפה נהוגה לתת לאיש אחד בסעודות הגדולות וענינו מענין שפרה עלי והאל"ף נוסף ר"ל שהיתה המנה הזאת בתכלית היופי לפי המנות הנהוגות לתת כמו אלו המנות הגדולות הנהוגות לתת לאורחים הבאים אצלם.

Ralbag Shemuel II 6:20רלב״ג שמואל ב׳ ו׳:כ׳

(כ) והנה מיכל בת שאול דברה שלא כהוגן אל המלך ונתבאר מדברי דוד שמה שעשה עשה כהוגן לכבוד הש"י והמשיך בדבריו מה שהכאיב לבה בו כי זה הגמול היה ראוי לה על מה שהטיחה דברים כנגד דוד ר"ל מה שאמר שבחר הש"י בו מאביה ומכל בית אביה והיה מפרי דבריה שאמר לה דוד וכללה עם האמהות ולזה אמר ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה וכבר אמר והודה שכבר רמז בזה המאמר אל מיכל מה שאמר אחר זה ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה כאילו יאמר שזה המאמר היה סבה להמנע ממנה פרי בטן כי לא אהב אותה דוד באופן שהיה אוהב אותה קודם זה.

Ralbag Shemuel II Toalot 6:16רלב״ג שמואל ב׳ תועלות ו׳:ט״ז

(טז-כג) השלשים ואחד הוא להודיע שהיותר גדול שבאנשים ראוי שיהיה שפל בעיניו מאד לפני מעלת השם ית' ולזה נהג דוד בזה השפלות לפני השם ית' ר"ל במה שהיה מפזז ומכרכר להראות עוצם שמחתו לעבודת הש"י ולא הראה לו בזה הענין גדול על שאר האנשים אבל השפיל עצמו כהם או יותר כי כן ראוי. ולפי שגנתה מיכל זה המנהג הטוב שנהג דוד בזה וחשבה שלא יהיה ראוי למלך להשפיל עצמו כל כך לפני הש"י מנע הש"י ממנה הטובות שהוא נותן למלכות ולזולתן והוא פרי הבטן. ולזה סמך למאמר מיכל שלא היה ולד עד יום מותה להעיר שאין ראוי להתיהר לפני השם ית'.

Malbim Shemuel II 3:13מלבי״ם שמואל ב׳ ג׳:י״ג

השאלות: היה לו לומר לא תראה את פני כי אם אחר הביאך, ולמה רצה בזה עתה טוב שיקחה אחר שימלוך על כל ישראל?. טוב וכו' אך דבר אחד וכו' באשר חשב דוד מחשבות מראש ועד סוף שלא ידמה כעבד מורד באדוניו שמשמיד בית אדוניו ומולך תחתיו בחזקה, רק כתופס מלכות על פי נביא ועל פי דין ובהסכמת ישראל וזקניהם, רצה שישיב לו את מיכל, שמצד זה הוא חתן המלך אשר לפניו, ויש לו זכות במלוכה גם מצד שאול, וגם רצה שלא יתראה שאבנר בא לפניו כשר המורד במלכו רק שהולך להוליך אליו את אשתו ברשות אדוניו שילך אתה הראש והנכבד בבית אביה וטרם יביאנה לפניו יראה פניו, וזה שכתוב כי אם לפני הביאך וכו' בבואך וכו' רצה לומר שיהיה הראיית פנים לפני ביאת מיכל (שתבוא אתך) לביתי.

Malbim Shemuel II 6:16מלבי״ם שמואל ב׳ ו׳:ט״ז

והיה ארון ה' מספר כי מיכל בת שאול מהיותה למודה בבית אביה שהיה כבודם חשוב בעיניהם מכבוד המקום, לא הרגישה בדבר הארון הבא ובכבוד ה' אשר לפניו ישמח מלך, רק יפלח חץ כבודה על כבוד בעלה הנגרע בערכו לעיניה כפי דעתה, וזה היה ההבדל בין בית שאול ובית דוד.

Malbim Shemuel II 6:20-23מלבי״ם שמואל ב׳ ו׳:כ׳-כ״ג

(כ) וישב דוד גם זה מגלה צדקתו שאחר שהשפיע לכל העם פנה אל ביתו ותאמר מה נכבד היום רצה לומר כי הכבוד יתראה על ידי האותות שבם יציינו את הכבוד, וזה יהיה אם מצד המכבדים אם מצד המתכבד, והתלוננה עליו כי הקל בכבוד מלכותו מצד שני אלה אם מצד המכבדים, לא יקרבו אל המלך רק שריו וגדולים, לא הפחותים בעם, הם יתחבאו מפניו ויעמדו מרחוק, ועל זה אמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה לעיני אמהות עבדיו – אם מצד המתכבד, המלך לא יתראה כהדיוט רק לבוש לבוש מלכות ועליו יציץ נזרו, ומתנשא על הכסא, לא לבוש אפוד מפזז ומכרכר, ועל זה אמר כהגלות נגלות אחד הרקים – ודייקה לאמר מה נכבד היום אשר נגלה היום – כי יש מלכים שמנהגם להמצא תמיד בין העם וזה כבודם, לא כן אתה שאינך רגיל בכך תמיד רק היום עשית זאת, וזה שכתוב מה נכבד היום וגם שלפעמים יצטרך המלך להיות יוצא ובא בין העם לצורך שעה, כמו בעת מיתת אבנר שהלך בין העם להפיס דעתם, וכן בעת מלחמה יתראה לפני כל בני החיל להלהיב לבבם לקראת נשק וכדומה, לא כן היום שלא היה הדבר נחוץ, וזה שכתוב אשר נגלה היום – (כא) ויאמר דוד – השיב לה בחכמה ודעת, א. אותות הכבוד המיוחדים למלך שאין יושבים על כסאו ולא יקרב איש אליו וכדומה, הם מוכרחים רק למלך המולך על ידי בחירת העם שכל כבודו הוא רק הסכמיי לא נמצא בעצמו, ואם לא יכינו לפניו האותות המציינים כבוד מלכותו הנו כאחד העם, לא כן אנכי שמלכותי אינה על ידי בחירת העם רק מה', כי אם היה הדבר מונח לבחירת העם היה ראוי שיבחרו יוצאי ירך שאול שנמשח מאת העם, וזה שכתוב לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה' ואם כן אין כבודי תלוי מאת העם ומן אותות הכבוד המוסכמים אצלם רק מעצמי ומאת ה' אשר שמני לנגיד, ב. ידוע שאין לשר הצבא להתהדר לפני מלך, ולא יתכבד העבד לפני אדוניו, ואיך יתכבד מלך בשר ודם בעת עמדו לפני מלך מלכי המלכים השי"ת וזה שכתוב לפני ה', ושחקתי לפני ה' – (כב) ונקלותי אחר שהשיב לה לפי דרכה שלא הושפל כבודו בזה, נהפוך הוא זה לו יקר וגדולה, אם בהראותו שכבודו עצמי לו בלתי תלוי מאת העם כטעם הא', אם במה ששחק לפני ה' שהוא לו לתפארת כי מכבדיו יכובדו, ואם לא התראה באותות הכבוד החיצוניים נכבד הוא באותות הכבוד הפנימיים השכליים, הוסיף לאמר, אבל באמת מה טוב היה אם לא הייתי רוצה בכבוד כלל ובורח ממנו, ונקלתי עוד מזאת שכפי הכירי בגדולת הבורא ובכבודו ובשפלת האדם כי בשר הוא, הייתי נקל בעיני עד שהייתי שפל בעיני באמת, אז אכבדה, כי הרוצה בכבוד אינו נכבד באמת רק למראה עינים לא למראה השכל, רק אם הייתי מואס את הכבוד, אז גם עם האמהות כו' עמם אכבדה כי זה הכבוד האמתי הנפשיי, אשר אותותיו ישוו לפני שרים ופחותי העם. (כג) ולמיכל כתב מהרי"א שמלבד שהיה זה עונש על דבריה היה סבה מאת ה' בל יתרבה זרע שאול והיה גלוי לפניו ענין הגבעונים להשמיד כל זרע שאול ומה יעשה דוד יוציא להורג בניו או יחמול עליהם ויאמרו משא פנים יש בדבר, לכן סבב נורא עלילות שמיכל לא תתעבר מדוד.