Difference between revisions of "Miracles and Mitzvot at Marah/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky)
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky)
Line 43: Line 43:
 
<multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>ראה גם <multilink><aht source="RSBHGBereshit47-22">ר' שמואל בן חפני גאון</aht><aht source="RSBHGBereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht><aht parshan="R. Shemuel b. Chofni Gaon">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</aht></multilink>.</fn>
 
<multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>ראה גם <multilink><aht source="RSBHGBereshit47-22">ר' שמואל בן חפני גאון</aht><aht source="RSBHGBereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht><aht parshan="R. Shemuel b. Chofni Gaon">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</aht></multilink>.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point>
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הניסוחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <aht page="Chronology – Shemot 18">סדר האירועים בשמות י"ח</aht> ו<aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">חובותיו של משה</aht>.  עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הניסוחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <aht page="Chronology – Shemot 18">סדר האירועים בשמות י"ח</aht> ו<aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">חובותיו של משה</aht>.  עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point>
 
<point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). השווה לעמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום המיוחס ליונתן שמות ט"ו:כ"ב.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>ראה גם ר' אלעזר המודעי במכילתא שמסביר ש"הַמָּיִם" בשמות ט"ו:כ"ז גם מתייחס לתורה. אפשר שהפרשנות החז"לית מעורבת בפולמוס נגד פירושים נוצריים מוקדמים (כגון טרטוליאנוס, על הטבילה ט') שטענו שהמים במרה היו מי טבילה.</fn>  לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.<fn>ישנו מוטיב מדרשי נוסף, בו העץ שבו השתמשו כדי להמתיק את המים של מרה הוא "עץ החיים/ התורה" (ראה משלי ג':י"ח). בגישה זו נוקטים ה"דורשי רשומות" ורשב"י במכילתא, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht>, תרגום נאופיטי, ותרגום המיוחס ליונתן. אפשרי שגם כאן ישנו מתחת לפני השטח פולמוס נגד הפירוש הנוצרי שהעץ סימל את הצלב של ישו (ראה לדוגמה אוריגנוס, דרשות על שמות ז', שמוסיף גם שהמים המרים מסמלים את התורה והמצוות). פולמוס גלוי יותר מימי הביניים מופיע ב<multilink><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">הדר זקנים</aht><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Hadar Zekeinim" /></multilink> וכ"י המבורג 45 שמובא בתוספות השלם.</fn></point>
 
<point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). השווה לעמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום המיוחס ליונתן שמות ט"ו:כ"ב.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>ראה גם ר' אלעזר המודעי במכילתא שמסביר ש"הַמָּיִם" בשמות ט"ו:כ"ז גם מתייחס לתורה. אפשר שהפרשנות החז"לית מעורבת בפולמוס נגד פירושים נוצריים מוקדמים (כגון טרטוליאנוס, על הטבילה ט') שטענו שהמים במרה היו מי טבילה.</fn>  לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.<fn>ישנו מוטיב מדרשי נוסף, בו העץ שבו השתמשו כדי להמתיק את המים של מרה הוא "עץ החיים/ התורה" (ראה משלי ג':י"ח). בגישה זו נוקטים ה"דורשי רשומות" ורשב"י במכילתא, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht>, תרגום נאופיטי, ותרגום המיוחס ליונתן. אפשרי שגם כאן ישנו מתחת לפני השטח פולמוס נגד הפירוש הנוצרי שהעץ סימל את הצלב של ישו (ראה לדוגמה אוריגנוס, דרשות על שמות ז', שמוסיף גם שהמים המרים מסמלים את התורה והמצוות). פולמוס גלוי יותר מימי הביניים מופיע ב<multilink><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">הדר זקנים</aht><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Hadar Zekeinim" /></multilink> וכ"י המבורג 45 שמובא בתוספות השלם.</fn></point>
 
<point><b>רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn>  הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn>  במכילתא נמצאות שתי  האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות:
 
<point><b>רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn>  הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn>  במכילתא נמצאות שתי  האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' יהושע</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>ר' יהושע אינו מנמק את בחירתו בשתי מצוות אלה (השווה להסבר המאולץ במקצת במדרש אגדה (בובר) דברים ה':ט"ו), אך סביר שהיא הושפעה מההבנה שהמילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" שמופיעות בעשרת הדברות בנוגע לשתי המצוות האלה רומזות לכך שהן ניתנו לפני מעמד הר סיני. מסקנה זו מפורשת בבבלי סנהדרין, אך הבבלי אינו מקשר את המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" למצוות האלה (ראה להלן). המקור הראשון שממזג בפירוש את עמדתו ר' יהושע עם המסקנה שנמצאת בבבלי הוא הלקח טוב. גורם נוסף שהוביל אולי לבחירה בשבת הוא הפסוק בפרק הבא (שמות ט"ז:כ"ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר" שאפשר לפרש אותו כמתייחס למסירת דיני השבת לעם בזמן מוקדם יותר. להסברים עקרוניים נוספים על בחירת המצוות של ר' יהושע, ראה רמב"ם להלן שמתייחס לשבת כמלמדת את הבסיס של האמונה בה', ור' יעקב מדן, <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 72-74 שטוען שכיבוד הורים היה חיוני בכדי למסד את החוק והסדר ואת זכויותיו של ראש המשפחה להקצות אוכל ומים.</fn></li>
+
<li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' יהושע</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>ר' יהושע אינו מנמק את בחירתו בשתי מצוות אלה (השווה להסבר המאולץ במקצת במדרש אגדה (בובר) דברים ה':ט"ו), אך סביר שהיא הושפעה מההבנה שהמילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" שמופיעות בעשרת הדברות בנוגע לשתי המצוות האלה רומזות לכך שהן ניתנו לפני מעמד הר סיני. מסקנה זו מפורשת בבבלי סנהדרין, אך הבבלי אינו מקשר את המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" למצוות האלה (ראה להלן). המקור הראשון שממזג בפירוש את עמדתו ר' יהושע עם המסקנה שנמצאת בבבלי הוא הלקח טוב. גורם נוסף שהוביל אולי לבחירה בשבת הוא הפסוק בפרק הבא (שמות ט"ז:כ"ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר" שאפשר לפרש אותו כמתייחס למסירת דיני השבת לעם בזמן מוקדם יותר. להסברים עקרוניים נוספים על בחירת המצוות של ר' יהושע, ראה רמב"ם להלן שמתייחס לשבת כמלמדת את הבסיס של האמונה בה', ור' יעקב מדן, <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 72-74 שטוען שכיבוד הורים היה חיוני בכדי למסד את החוק והסדר ואת זכויותיו של ראש המשפחה להקצות אוכל ומים.</fn></li>
−
<li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' אלעזר המודעי</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חֻקִּים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">מכילתא דר' ישמעאל</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א').  אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li>
+
<li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' אלעזר המודעי</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חֻקִּים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">מכילתא דר' ישמעאל</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א').  אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
<p>יחד, שתי העמדות התנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>דבר זה אינו מפתיע, מכיוון שעשרת הדברות הוא מקום מתבקש להתחיל בו כאשר מחפשים מצוות חשובות מספיק כדי להיות הראשונות שניתנות לעם.</fn>  מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>ייתכן שיש מחלוקת בין המכילתא ורבים מן המקורות המאוחרים יותר (חוץ מהרמב"ם) לגבי השאלה האם המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחסות לשתי מצוות נפרדות או האם הן מהוות יחד סוג יחיד של מצוות. בעוד שהתנאים במכילתא מבדילים בין המונחים (ובכך מזהים כל אחד מהם עם מצווה בודדת), סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, והתרגום אינם עושים זאת, אלא נראה שהם מתייחסים ל" חֹק וּמִשְׁפָּט" כאל ישות אחת (וזה גם מאפשר להם לזהות יותר משתי מצוות).</fn></p>
 
<p>יחד, שתי העמדות התנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>דבר זה אינו מפתיע, מכיוון שעשרת הדברות הוא מקום מתבקש להתחיל בו כאשר מחפשים מצוות חשובות מספיק כדי להיות הראשונות שניתנות לעם.</fn>  מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>ייתכן שיש מחלוקת בין המכילתא ורבים מן המקורות המאוחרים יותר (חוץ מהרמב"ם) לגבי השאלה האם המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחסות לשתי מצוות נפרדות או האם הן מהוות יחד סוג יחיד של מצוות. בעוד שהתנאים במכילתא מבדילים בין המונחים (ובכך מזהים כל אחד מהם עם מצווה בודדת), סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, והתרגום אינם עושים זאת, אלא נראה שהם מתייחסים ל" חֹק וּמִשְׁפָּט" כאל ישות אחת (וזה גם מאפשר להם לזהות יותר משתי מצוות).</fn></p>
Line 56: Line 56:
 
<li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><aht source="SederOlamRabbah5">סדר עולם רבה</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">בבלי סנהדרין</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><aht source="PsJShemot15-25">תרגום המיוחס ליונתן</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink><fn>התרגום המיוחס ליונתן מציין את נזיקין, בעקבות דעתו של ר' אלעזר המודעי במכילתא. יש בכך אולי גם יתרון של מניעת חפיפה עם שבע מצוות בני נח – ראה לעיל את הדיון של הבבלי על כך.</fn></li>
 
<li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><aht source="SederOlamRabbah5">סדר עולם רבה</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">בבלי סנהדרין</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><aht source="PsJShemot15-25">תרגום המיוחס ליונתן</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink><fn>התרגום המיוחס ליונתן מציין את נזיקין, בעקבות דעתו של ר' אלעזר המודעי במכילתא. יש בכך אולי גם יתרון של מניעת חפיפה עם שבע מצוות בני נח – ראה לעיל את הדיון של הבבלי על כך.</fn></li>
 
<li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו היתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<aht source="Yotzer">יוצר לפרשת פרה</aht> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/>
 
<li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו היתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<aht source="Yotzer">יוצר לפרשת פרה</aht> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/>
−
(ב) הרעיון שפרה אדומה ניתנה כבר במרה כנראה מתבסס על ההנחה שפרה אדומה היא הדוגמה המובהקת ל"חֹק" (ראה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> המצטט את הביטוי "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" מבמדבר י"ט:ב'). אך, בעוד שהנחה זו היא רווחת כיום,  זוהי גם במידה רבה תוצאה של השפעתו של רש"י עצמו בפרשנותו ל<multilink><aht source="RashiBemidbar19-2">במדבר י"ט:ב'</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink>.  [פירושיו של רש"י שם משלבים את המוטיבים של הבבלי ו<multilink><aht source="PesiktaDRK4">פסיקתא דרב כהנא</aht><aht source="PesiktaDRK4">Parah 4:1,6</aht><aht parshan="Pesikta DeRav Kahana" /></multilink>.  להסברים אפשריים אחרים של הביטוי בבמדבר י"ט, ראה <a href="$">"חקת התורה"</a>.]  כך, פרשנותו של רש"י בנוגע למרה עקבית לחלוטין עם פירושו בבמדבר ועם פירושו ל"חֻקָּיו" בשמות ט"ו:כ"ג.<br/>
+
(ב) הרעיון שפרה אדומה ניתנה כבר במרה כנראה מתבסס על ההנחה שפרה אדומה היא הדוגמה המובהקת ל"חֹק" (ראה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> המצטט את הביטוי "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" מבמדבר י"ט:ב'). אך, בעוד שהנחה זו היא רווחת כיום,  זוהי גם במידה רבה תוצאה של השפעתו של רש"י עצמו בפרשנותו ל<multilink><aht source="RashiBemidbar19-2">במדבר י"ט:ב'</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink>.  [פירושיו של רש"י שם משלבים את המוטיבים של הבבלי ו<multilink><aht source="PesiktaDRK4">פסיקתא דרב כהנא</aht><aht source="PesiktaDRK4">Parah 4:1,6</aht><aht parshan="Pesikta DeRav Kahana" /></multilink>.  להסברים אפשריים אחרים של הביטוי בבמדבר י"ט, ראה <a href="$">"חקת התורה"</a>.]  כך, פרשנותו של רש"י בנוגע למרה עקבית לחלוטין עם פירושו בבמדבר ועם פירושו ל"חֻקָּיו" בשמות ט"ו:כ"ג.<br/>
 
(c) בניגוד למה שמופיע ברש"י, פרה אדומה לא מופיעה ברשימת החוקים ב<multilink><aht source="SifraAcharei9">ספרא</aht><aht source="SifraAcharei9">Acharei Mot 9</aht><aht parshan="Sifra" /></multilink> ורוב עדי הנוסח של ה<multilink><aht source="BavliYoma67b">בבלי יומא</aht><aht source="BavliYoma67b">Yoma 67b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>.  הבבלי, אם כך, הוא גם עקבי לחלוטין בכך שאינו מזהה את פרה אדומה בתור ה"חֹק" במרה. [ראה גם בבלי גיטין ס'. שהדינים של פרה אדומה ניתנו רק בתחילת השנה השנייה.  אולם, פרה אדומה כן מופיעה בהדפסה ספרדית של מסכת יומא וסביר שגם הופיעה בטקסטים שהיו לעיני ה<multilink><aht source="RambamMeilah8-8">רמב"ם</aht><aht source="RambamMeilah8-8">Hilkhot Meilah 8:8</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink> ו<multilink><aht source="RambanVayikra16-8">רמב"ן</aht><aht source="RambanVayikra16-8">Vayikra 16:8</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>.]</fn> ודיני ממונות – <multilink><aht source="SederOlamZuta4">סדר עולם זוטא</aht><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta 4</aht><aht parshan="Seder Olam Zuta" /></multilink>,<fn>אולם, ראה ר' מנחם כשר בתורה שלמה י"ד:293-295 (פרשת בשלח מילואים י"א) וח. מיליקובסקי, "פרה אדומה לפני סיני – מסורת קדומה או טעות סופרים", בעיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל לכבוד ע"צ מלמד (ירושלים תשמ"ב):270 שמצביע על כך שרוב המהדורות של סדר עולם זוטא אינן מזכירות לא את מרה ולא את פרה אדומה. אלא, הנוסח בהן הוא: "ובאותה השנה בחודש השני נתנה תורה לישראל, ובאותה השנה בחדש השלישי נתנו לישראל עשרת הדברות, ובשנה השנית נתנה להם תורה בי"ה [=ביום הכיפורים]". שניהם מסיקים שהשורה הנידונה היתה הוספה מאוחרת יותר לטקסט של סדר עולם זוטא שהושפעה מפירושו של רש"י. מיליקובסקי (ע' 271) מגיע למסקנה דומה ביחס לטקסטים השונים של סדר עולם רבה.</fn> <multilink><aht source="RashiShemot15-25">רש"י</aht><aht source="RashiShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>(א) פירושי בעלי התוספות של פענח רזא, ריב”א, ו<multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink>, וגם פרשני רש"י, מציינים שעמדתו של רש"י סוטה ממקורות רבניים קדומים יותר ועומדת בסתירה למקורות שמהם משתמע שפרה אדומה ניתנה רק מאוחר יותר (ראה גם את הפתרון המוצע של חזקוני) ובאה לכפר על חטא העגל. דבר זה גורם לתורה תמימה להרחיק לכת ולהציע שיש טעות סופרים בטקסט של רש"י, ושבטקסט המקורי היה כתוב "וכ"א" (כלומר וכיבוד אב ואם), ושהוא עוּוַת ל"ופ"א" שפוענח לאחר מכן כ"ופרה אדומה". טענת נגד לתיאוריה זו היא שהנוסח בכל כתבי היד הקדומים של רש"י ובציטוטים של רש"י בראשונים הוא כמו הטקסט שלנו, ופירושו של רש"י לשמות כ"ד:ג' מונה גם את כיבוד הורים וגם את פרה אדומה (ראה להלן). בנוסף, כפי שצויין לעיל, הטקסט של רש"י שבידינו הוא גם עקבי עם פירושיו לשמות ט"ו:כ"ו ובמדבר י"ט:ב'.<br/>
 
(c) בניגוד למה שמופיע ברש"י, פרה אדומה לא מופיעה ברשימת החוקים ב<multilink><aht source="SifraAcharei9">ספרא</aht><aht source="SifraAcharei9">Acharei Mot 9</aht><aht parshan="Sifra" /></multilink> ורוב עדי הנוסח של ה<multilink><aht source="BavliYoma67b">בבלי יומא</aht><aht source="BavliYoma67b">Yoma 67b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>.  הבבלי, אם כך, הוא גם עקבי לחלוטין בכך שאינו מזהה את פרה אדומה בתור ה"חֹק" במרה. [ראה גם בבלי גיטין ס'. שהדינים של פרה אדומה ניתנו רק בתחילת השנה השנייה.  אולם, פרה אדומה כן מופיעה בהדפסה ספרדית של מסכת יומא וסביר שגם הופיעה בטקסטים שהיו לעיני ה<multilink><aht source="RambamMeilah8-8">רמב"ם</aht><aht source="RambamMeilah8-8">Hilkhot Meilah 8:8</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink> ו<multilink><aht source="RambanVayikra16-8">רמב"ן</aht><aht source="RambanVayikra16-8">Vayikra 16:8</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>.]</fn> ודיני ממונות – <multilink><aht source="SederOlamZuta4">סדר עולם זוטא</aht><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta 4</aht><aht parshan="Seder Olam Zuta" /></multilink>,<fn>אולם, ראה ר' מנחם כשר בתורה שלמה י"ד:293-295 (פרשת בשלח מילואים י"א) וח. מיליקובסקי, "פרה אדומה לפני סיני – מסורת קדומה או טעות סופרים", בעיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל לכבוד ע"צ מלמד (ירושלים תשמ"ב):270 שמצביע על כך שרוב המהדורות של סדר עולם זוטא אינן מזכירות לא את מרה ולא את פרה אדומה. אלא, הנוסח בהן הוא: "ובאותה השנה בחודש השני נתנה תורה לישראל, ובאותה השנה בחדש השלישי נתנו לישראל עשרת הדברות, ובשנה השנית נתנה להם תורה בי"ה [=ביום הכיפורים]". שניהם מסיקים שהשורה הנידונה היתה הוספה מאוחרת יותר לטקסט של סדר עולם זוטא שהושפעה מפירושו של רש"י. מיליקובסקי (ע' 271) מגיע למסקנה דומה ביחס לטקסטים השונים של סדר עולם רבה.</fn> <multilink><aht source="RashiShemot15-25">רש"י</aht><aht source="RashiShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>(א) פירושי בעלי התוספות של פענח רזא, ריב”א, ו<multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink>, וגם פרשני רש"י, מציינים שעמדתו של רש"י סוטה ממקורות רבניים קדומים יותר ועומדת בסתירה למקורות שמהם משתמע שפרה אדומה ניתנה רק מאוחר יותר (ראה גם את הפתרון המוצע של חזקוני) ובאה לכפר על חטא העגל. דבר זה גורם לתורה תמימה להרחיק לכת ולהציע שיש טעות סופרים בטקסט של רש"י, ושבטקסט המקורי היה כתוב "וכ"א" (כלומר וכיבוד אב ואם), ושהוא עוּוַת ל"ופ"א" שפוענח לאחר מכן כ"ופרה אדומה". טענת נגד לתיאוריה זו היא שהנוסח בכל כתבי היד הקדומים של רש"י ובציטוטים של רש"י בראשונים הוא כמו הטקסט שלנו, ופירושו של רש"י לשמות כ"ד:ג' מונה גם את כיבוד הורים וגם את פרה אדומה (ראה להלן). בנוסף, כפי שצויין לעיל, הטקסט של רש"י שבידינו הוא גם עקבי עם פירושיו לשמות ט"ו:כ"ו ובמדבר י"ט:ב'.<br/>
−
(ב) כמו סדר עולם רבה לעיל, רש"י אינו מסביר כיצד הוא מגיע לשלוש מצוות שונות משתי המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט".  ראה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> שמציע שרש"י למד את דיני פרה אדומה מ"חֹק", דיני ממונות מ"מִשְׁפָּט", ושבת מ"וְשָׁם נִסָּהוּ". בעוד שהצעה זו עקבית גם עם פירושו של רש"י בשמות ט"ו:כ"ו ש"חקיו" כולל את פרה אדומה וגם עם פירושו בשמות ט"ז:ד' ש"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ" מתייחס למבחן אם יקיימו את השבת, היא אינה מתאימה להסברו של רש"י עצמו ל "וְשָׁם נִסָּהוּ". לעיון נוסף, ראה להלן על רש"י שמות כ"ד:ג'. ראה גם <multilink><aht source="RAvrahamShemot16-28">ר' אברהם בן הרמב"ם</aht><aht source="RAvrahamShemot16-28">Shemot 16:28</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> שמקשר בין שלושת הפסוקים בשמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וט"ז:כ"ח.</fn></li>
+
(ב) כמו סדר עולם רבה לעיל, רש"י אינו מסביר כיצד הוא מגיע לשלוש מצוות שונות משתי המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט".  ראה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> שמציע שרש"י למד את דיני פרה אדומה מ"חֹק", דיני ממונות מ"מִשְׁפָּט", ושבת מ"וְשָׁם נִסָּהוּ". בעוד שהצעה זו עקבית גם עם פירושו של רש"י בשמות ט"ו:כ"ו ש"חקיו" כולל את פרה אדומה וגם עם פירושו בשמות ט"ז:ד' ש"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ" מתייחס למבחן אם יקיימו את השבת, היא אינה מתאימה להסברו של רש"י עצמו ל "וְשָׁם נִסָּהוּ". לעיון נוסף, ראה להלן על רש"י שמות כ"ד:ג'. ראה גם <multilink><aht source="RAvrahamShemot16-28">ר' אברהם בן הרמב"ם</aht><aht source="RAvrahamShemot16-28">Shemot 16:28</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> שמקשר בין שלושת הפסוקים בשמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וט"ז:כ"ח.</fn></li>
 
<li>שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – <multilink><aht source="RashiShemot24-3">רש"י שמות כ"ד:ג'</aht><aht source="RashiShemot24-3">Shemot 24:3</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht source="RashiDevarim5-16">Devarim 5:16</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>ראה לעיל שרש"י בשמות ט"ו:כ"ה לא כלל את כיבוד הורים. אפשר שרש"י בשמות כ"ד:ג' לומד את שבת וכיבוד הורים מ"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (כמו הבבלי, וראה גם דיון בדעתו של ר' יהושע לעיל), ובנוסף דורש את פרה אדומה כאב טיפוס של "חֹק" ודיני ממונות בתור האב טיפוס של "מִשְׁפָּט".</fn></li>
 
<li>שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – <multilink><aht source="RashiShemot24-3">רש"י שמות כ"ד:ג'</aht><aht source="RashiShemot24-3">Shemot 24:3</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht source="RashiDevarim5-16">Devarim 5:16</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>ראה לעיל שרש"י בשמות ט"ו:כ"ה לא כלל את כיבוד הורים. אפשר שרש"י בשמות כ"ד:ג' לומד את שבת וכיבוד הורים מ"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (כמו הבבלי, וראה גם דיון בדעתו של ר' יהושע לעיל), ובנוסף דורש את פרה אדומה כאב טיפוס של "חֹק" ודיני ממונות בתור האב טיפוס של "מִשְׁפָּט".</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
Line 66: Line 66:
 
<li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
 
<li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>.  לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li>
+
<li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>.  לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li>
 
<li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">ראב"ע</aht><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">Shemot Long Commentary 15:25</aht><aht source="IbnEzraShemotShort15-25">Shemot Short Commentary 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham ibn Ezra" /></multilink>.  גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn>  לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li>
 
<li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">ראב"ע</aht><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">Shemot Long Commentary 15:25</aht><aht source="IbnEzraShemotShort15-25">Shemot Short Commentary 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham ibn Ezra" /></multilink>.  גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn>  לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li>
 
<li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם –  תרגום המיוחס ליונתן<fn>ראה להלן לפיתוח הנושא.</fn></li>
 
<li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם –  תרגום המיוחס ליונתן<fn>ראה להלן לפיתוח הנושא.</fn></li>
Line 104: Line 104:
 
<point><b>מוסריות בלתי-תלויה בהלכה</b> – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.<fn>ראה גם לקח טוב ופירושיו של רמב"ן על שמות ט"ו:כ"ו.</fn></point>
 
<point><b>מוסריות בלתי-תלויה בהלכה</b> – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.<fn>ראה גם לקח טוב ופירושיו של רמב"ן על שמות ט"ו:כ"ו.</fn></point>
 
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.</point>
 
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.</point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.<fn>ראה רמב"ן דברים ה':י"ב שמסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י. סביר שרמב"ן היה מסביר כמו שד"ל בשמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.<fn>ראה רמב"ן דברים ה':י"ב שמסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י. סביר שרמב"ן היה מסביר כמו שד"ל בשמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
Line 129: Line 129:
 
<ul>
 
<ul>
 
<li>ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>השווה לרש"י לעיל.</fn>  שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם.  שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li>
 
<li>ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>השווה לרש"י לעיל.</fn>  שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם.  שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li>
−
<li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>השווה לדיון לעיל בעמדתו של התרגום המיוחס ליונתן.</fn>  "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"&#8207;נַסֹּתָם אֶת ה'&#8207;" בשמות י"ז:ז'.</li>
+
<li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>השווה לדיון לעיל בעמדתו של התרגום המיוחס ליונתן.</fn>  "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"&#8207;נַסֹּתָם אֶת ה'&#8207;" בשמות י"ז:ז'.</li>
 
<li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li>
 
<li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li>
 
<li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li>
 
<li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li>
Line 136: Line 136:
 
</point>
 
</point>
 
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.<fn>לדעת אברבנאל, ה' בכוונה גרם לאומה להיות במצב בו חסרו להם אוכל ומים. [לכן הוא מנסה להסביר גם מדוע העם לא נענשו על תלונותיהם באירועים שקדמו לעשרת הדברות.] עמדה זו הפוכה כמעט לחלוטין מזו של ר"י בכור שור להלן. ראה גם את המחלוקת שבין ר' יהושע ור' אלעזר המודעי בשאלה האם המים היו מרים באופן טבעי או שנהפכו למרים כדי ליצור צורך בנס.</fn></point>
 
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.<fn>לדעת אברבנאל, ה' בכוונה גרם לאומה להיות במצב בו חסרו להם אוכל ומים. [לכן הוא מנסה להסביר גם מדוע העם לא נענשו על תלונותיהם באירועים שקדמו לעשרת הדברות.] עמדה זו הפוכה כמעט לחלוטין מזו של ר"י בכור שור להלן. ראה גם את המחלוקת שבין ר' יהושע ור' אלעזר המודעי בשאלה האם המים היו מרים באופן טבעי או שנהפכו למרים כדי ליצור צורך בנס.</fn></point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,<fn>מכיוון שכן, רשב"ם בדברים ה':י"ב מסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י, ורשב"ם כ"ד:א' מניח ששמות כ"ד אירע לאחר עשרת הדברות. ראה גם שד"ל שמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה. לחילופין, ראה ר' סעדיה וקאסוטו שיתרו הגיע רק לאחר מעמד הר סיני. אברבנאל, לעומת זאת, טוען שמשה קיבל את כל דיני הממונות במרה, אך רק בפרשת משפטים הוא קיבל הוראה להעביר את הדינים לעם, ולכן בינתיים משה היה צריך לשפוט בכל מקרה ומקרה.</fn> ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.<fn><multilink><aht source="RalbagShemot16P22">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot16P22">Beiur Divrei HaParashah Shemot 16:22-23</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> גם אומר שמבחינה פדגוגית היה יותר יעיל שבני ישראל יראו שבאופן ניסי ישנה מנה כפולה של מן בערב שבת ולא כלום בשבת לפני שקיבלו את הציווי לשמור שבת.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,<fn>מכיוון שכן, רשב"ם בדברים ה':י"ב מסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י, ורשב"ם כ"ד:א' מניח ששמות כ"ד אירע לאחר עשרת הדברות. ראה גם שד"ל שמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה. לחילופין, ראה ר' סעדיה וקאסוטו שיתרו הגיע רק לאחר מעמד הר סיני. אברבנאל, לעומת זאת, טוען שמשה קיבל את כל דיני הממונות במרה, אך רק בפרשת משפטים הוא קיבל הוראה להעביר את הדינים לעם, ולכן בינתיים משה היה צריך לשפוט בכל מקרה ומקרה.</fn> ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.<fn><multilink><aht source="RalbagShemot16P22">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot16P22">Beiur Divrei HaParashah Shemot 16:22-23</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> גם אומר שמבחינה פדגוגית היה יותר יעיל שבני ישראל יראו שבאופן ניסי ישנה מנה כפולה של מן בערב שבת ולא כלום בשבת לפני שקיבלו את הציווי לשמור שבת.</fn></point>
 
</category>
 
</category>
  
Line 157: Line 157:
 
</mekorot>
 
</mekorot>
 
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>השווה למכילתא שמנסה להעצים את הנס בכך שהיא טוענת שהמים הומתקו באמצעות גורם מר.</fn></point>
 
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>השווה למכילתא שמנסה להעצים את הנס בכך שהיא טוענת שהמים הומתקו באמצעות גורם מר.</fn></point>
−
<point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>צרור המור גם מציג את האפשרות שב"נִסָּהוּ" הכוונה לכך שה' רומם את כבודו של משה בכך שמסר את המצוות דרכו. אך אפשרויות אלה אינן מתאימות לפירוש "אֲנַסֶּנּוּ" בפסוק המקביל בט"ז:ד'.</fn></point>
+
<point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>צרור המור גם מציג את האפשרות שב"נִסָּהוּ" הכוונה לכך שה' רומם את כבודו של משה בכך שמסר את המצוות דרכו. אך אפשרויות אלה אינן מתאימות לפירוש "אֲנַסֶּנּוּ" בפסוק המקביל בט"ז:ד'.</fn></point>
 
<point><b>ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו</b> – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,<fn>רבים מהמקורות הרבניים הקלאסיים ושל ימות הביניים מציגים יחס אמביוולנטי לרפואה – ראה רמב"ן ויקרא כ"ו:י"א. ר' בחיי ור' אברהם סבע כאן מנסים למתן את האפשרות של השימוש בסיפור מרה כדי לעודד את השימוש בה. באופן מעניין, <aht source="BenSira38-4">בן סירא</aht> מגייס את הסיפור שלנו כדי להלל את יתרונות הרפואה ולעודד את יישומה.</fn> אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.<fn>לא ברור לדעת פרשנים אלה האם האזהרה כוּונה דווקא למשה (שידע לבטוח בה') או לעם כולו.</fn></point>
 
<point><b>ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו</b> – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,<fn>רבים מהמקורות הרבניים הקלאסיים ושל ימות הביניים מציגים יחס אמביוולנטי לרפואה – ראה רמב"ן ויקרא כ"ו:י"א. ר' בחיי ור' אברהם סבע כאן מנסים למתן את האפשרות של השימוש בסיפור מרה כדי לעודד את השימוש בה. באופן מעניין, <aht source="BenSira38-4">בן סירא</aht> מגייס את הסיפור שלנו כדי להלל את יתרונות הרפואה ולעודד את יישומה.</fn> אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.<fn>לא ברור לדעת פרשנים אלה האם האזהרה כוּונה דווקא למשה (שידע לבטוח בה') או לעם כולו.</fn></point>
 
<point><b>נושא אחיד של סיפור מרה</b> – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.<fn>ראה ניסוחו של בעל צרור המור "לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... וזה קישור נפלא".</fn></point>
 
<point><b>נושא אחיד של סיפור מרה</b> – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.<fn>ראה ניסוחו של בעל צרור המור "לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... וזה קישור נפלא".</fn></point>

Version as of 16:24, 12 May 2014

נסים ומצוות במרה

גישות פרשניות

סקירה

הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק מחשבתי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה היתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם היתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.

פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.

לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.

במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים‏:‏

הנחיות התנהגותיות

במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.

חוקי התורה

ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.

מקורות:ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,1 ור' יהודה במכילתא דרבי ישמעאלBeshalach Vayassa 1Mishpatim Nezikin 1About Mekhilta DeRabbi Yishmael ומכילתא דרשב"יShemot 15:25About Mekhilta DeRashbi, סדר עולם רבהSeder Olam Rabbah 5About Seder Olam Rabbah, בבלי סנהדריןSanhedrin 56bAbout the Bavli, סדר עולם זוטאSeder Olam Zuta 4About Seder Olam Zuta, תרגום המיוחס ליונתןShemot 15:25About Targum Pseudo-Jonathan, רש"יShemot 15:25-26Shemot 24:3Devarim 5:12Devarim 5:16About R. Shelomo Yitzchaki, לקח טובShemot 15:25About R. Toviah b. Eliezer, רמב"םMoreh Nevukhim 3:32About R. Moshe Maimonides2
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.
מצוות לפני הר סיני – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.3
מרה – גשמיות ורוחניות – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,4 ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה5 שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא6 הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.7 לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.8
רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,9 הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.10 במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות:

יחד, שתי העמדות התנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.13 מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:14

המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה נסה),23 והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.24
  • לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
    • ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ברלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.25
    • ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.26 לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.
    • בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום המיוחס ליונתן27
  • לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".28 הרלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.29 האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
    • ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.30
    • ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צורכיהם הגופניים.31
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.32 אולם, תרגום המיוחס ליונתן מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).33

קוד התנהגות מוסרי

משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.

מקורות:רמב"ןShemot 15:25About R. Moshe Nachmanides,34 הרכסים לבקעהShemot 15:25About R"Y Frankfurter, ר' יעקב מדן35
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר יהושע וספר שמואל שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
  • על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.
  • האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לבטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.
  • רב מידן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,36 וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.
המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מידן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.37
התנאים במדבר – לפי השחזור של רב מידן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא היתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה היתה חיונית.38 לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.
מרה ושליטה עצמית – מרה היתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה היתה יכולה להיות מהומות ואסון.39 לפי גישה זו, מרה לא היתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.
מוסריות בלתי-תלויה בהלכה – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.40
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.
מצוות לפני הר סיני – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.41

עקרונות של ההשגחה האלוקית

האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.

מקורות:ר' סעדיה גאוןCommentary Shemot 15:25About R. Saadia Gaon, רשב"םShemot 15:25Shemot 16:4About R. Shemuel b. Meir, רלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon, אברבנאלShemot 15:25About R. Yitzchak Abarbanel, שד"לShemot 15:25About R. S.D. Luzzatto, מ"ד קאסוטוShemot 15:25-26About U. Cassuto
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו – לדעת רוב הפרשנים האלו,42 ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.43 עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.44 למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו ירמיהו ל"ג:כ"ה ומשלי ח':כ"ט.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
  • ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.
  • אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק בתהילים פ"א:ה'.
  • רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם45 מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי46 הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.47
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צורכיהם.48 לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא א-ל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.49
משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז' – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
  • ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.50 שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.
  • בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.51 "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"‏נַסֹּתָם אֶת ה'‏" בשמות י"ז:ז'.
  • ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.
  • ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".
  • ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.52 על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.
השיטה הפדגוגית של מרה – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.53
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,54 ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.55

משאבים להישרדות פיזית

במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.

מחיה

ה' סיפק מים לעם.

מקורות:ר' יוסף בכור שורShemot 15:25Shemot 16:4About R. Yosef Bekhor Shor
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.56 הוא מצביע על המקרה של בראשית מ"ז:כ"ב כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.57
משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד' – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צורכיהם.58
הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.59 אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.60
השיטה הפדגוגית של מרה – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צורכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.61

תרופות צמחיות

ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.

מקורות:דעה המובאת ע"י ר' בחייShemot 15:25About R. Bachya b. Asher,62 צרור המורShemot 15:25-26About R. Avraham Saba63
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.64
משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").65
ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,66 אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.67
נושא אחיד של סיפור מרה – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.68
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.69
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Miracles_and_Mitzvot_at_Marah/2/he&oldid=10785&useskin=vector"