Difference between revisions of "Miracles and Mitzvot at Marah/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky) |
|||
| (25 intermediate revisions by 3 users not shown) | |||
| Line 2: | Line 2: | ||
<page type="Approaches"> | <page type="Approaches"> | ||
| − | <h1> | + | <h1>ניסים ומצוות במרה</h1> |
| − | + | <div><b><center><span class="highlighted-notice">תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך</span></center></b></div> | |
| − | + | <div class="overview"> | |
| − | <div class=" | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | + | <p>הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק תאולוגי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה הייתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם הייתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.</p> | |
| − | + | <continue> | |
| − | + | <p>פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.</p> | |
| − | + | <p>לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.</p> | |
| − | + | </continue></div> | |
| − | </div | + | <p>במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים‏:‏</p> |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | <p>במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה " | ||
| − | |||
<approaches> | <approaches> | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
<category>הנחיות התנהגותיות | <category>הנחיות התנהגותיות | ||
| − | + | <p>במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.</p> | |
| − | <opinion | + | <opinion>חוקי התורה |
<p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p> | <p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p> | ||
| − | <mekorot> | + | <mekorot>ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,<fn>בחלק מכתבי היד של המכילתא דרבי ישמעאל כתוב ר' אליעזר המודעי. גם ר' אליעזר (בן הורקנוס) וגם ר' אלעזר המודעי מופיעים מספר פעמים בחלק זה של המכילתא, ויש אי התאמות רבות בין עדי הנוסח.</fn> ור' יהודה ב<multilink><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">בשלח ויסע א'</a><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">משפטים נזיקין א'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a></multilink> ו<multilink><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">מכילתא דרשב"י</a><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">ט"ו:כ"ה</a><a href="Mekhilta DeRashbi" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרשב"י</a></multilink>, <multilink><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">סדר עולם רבה</a><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">ה'</a><a href="Seder Olam Rabbah" data-aht="parshan">אודות סדר עולם רבה</a></multilink>, <multilink><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">נ"ו:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">סדר עולם זוטא</a><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">ד'</a><a href="Seder Olam Zuta" data-aht="parshan">אודות סדר עולם זוטא</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">שמות ט״ו:כ״ה</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כו</a><a href="RashiShemot24-3" data-aht="source">שמות כ"ד:ג'</a><a href="RashiDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה':י"ב</a><a href="RashiDevarim5-16" data-aht="source">דברים ה':ט"ז</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot15-25" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">מורה נבוכים ג':ל"ב</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>ראה גם <multilink><a href="RSBHGBereshit47-22" data-aht="source">ר' שמואל בן חפני גאון</a><a href="RSBHGBereshit47-22" data-aht="source">בראשית מ"ז:כ"ב</a><a href="R. Shemuel b. Chofni Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</a></multilink>.</fn></mekorot> |
| − | + | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point> | |
| − | + | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הניסוחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <a href="Chronology – Shemot 18" data-aht="page">סדר האירועים בשמות י"ח</a> ו<a href="Moshe's Duties and Yitro's Advice" data-aht="page">חובותיו של משה</a>. עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <a href="Pseudo-Philo11-14" data-aht="source">פסבדו-פילון י"א:י"ד</a> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point> | |
| − | + | <point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). השווה לעמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, הייתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ט"ו:כ"ב.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>ראה גם ר' אלעזר המודעי במכילתא שמסביר ש"הַמָּיִם" בשמות ט"ו:כ"ז גם מתייחס לתורה. אפשר שהפרשנות החז"לית מעורבת בפולמוס נגד פירושים נוצריים מוקדמים (כגון טרטוליאנוס, על הטבילה ט') שטענו שהמים במרה היו מי טבילה.</fn> לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.<fn>ישנו מוטיב מדרשי נוסף, בו העץ שבו השתמשו כדי להמתיק את המים של מרה הוא "עץ החיים/ התורה" (ראה משלי ג':י"ח). בגישה זו נוקטים ה"דורשי רשומות" ורשב"י במכילתא, <a href="Pseudo-Philo11-14" data-aht="source">פסבדו-פילון י"א:י"ד</a>, תרגום ירושלמי (נאופיטי), ותרגום ירושלמי (יונתן). אפשרי שגם כאן ישנו מתחת לפני השטח פולמוס נגד הפירוש הנוצרי שהעץ סימל את הצלב של ישו (ראה לדוגמה אוריגנוס, דרשות על שמות ז', שמוסיף גם שהמים המרים מסמלים את התורה והמצוות). פולמוס גלוי יותר מימי הביניים מופיע ב<multilink><a href="HadarZekeinimShemot15-25" data-aht="source">הדר זקנים</a><a href="HadarZekeinimShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="Hadar Zekeinim" data-aht="parshan">אודות הדר זקנים</a></multilink> וכ"י המבורג 45 שמובא בתוספות השלם.</fn></point> | |
| − | + | <point><b>רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <a href="Dictionary:חֹק" data-aht="page">חֹק</a> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn> הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn> במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות: | |
| − | + | <ul> | |
| − | + | <li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">ר' יהושע</a><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">בשלח ויסע א'</a><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">מכילתא דרשב"י ט"ו:כ"ה</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="Mekhilta DeRashbi" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרשב"י</a></multilink><fn>ר' יהושע אינו מנמק את בחירתו בשתי מצוות אלה (השווה להסבר המאולץ במקצת במדרש אגדה (בובר) דברים ה':ט"ו), אך סביר שהיא הושפעה מההבנה שהמילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" שמופיעות בעשרת הדברות בנוגע לשתי המצוות האלה רומזות לכך שהן ניתנו לפני מעמד הר סיני. מסקנה זו מפורשת בבבלי סנהדרין, אך הבבלי אינו מקשר את המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" למצוות האלה (ראה להלן). המקור הראשון שממזג בפירוש את עמדתו ר' יהושע עם המסקנה שנמצאת בבבלי הוא הלקח טוב. גורם נוסף שהוביל אולי לבחירה בשבת הוא הפסוק בפרק הבא (שמות ט"ז:כ"ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר" שאפשר לפרש אותו כמתייחס למסירת דיני השבת לעם בזמן מוקדם יותר. להסברים עקרוניים נוספים על בחירת המצוות של ר' יהושע, ראה רמב"ם להלן שמתייחס לשבת כמלמדת את הבסיס של האמונה בה', ור' יעקב מדן, <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 72-74 שטוען שכיבוד הורים היה חיוני בכדי למסד את החוק והסדר ואת זכויותיו של ראש המשפחה להקצות אוכל ומים.</fn></li> | |
| − | + | <li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">ר' אלעזר המודעי</a><a href="MekhiltaBeshalachVayassa1" data-aht="source">בשלח ויסע א'</a><a href="MekhiltaDeRashbi15-25" data-aht="source">מכילתא דרשב"י ט"ו:כ"ה</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="Mekhilta DeRashbi" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרשב"י</a></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חֻקִּים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">מכילתא דר' ישמעאל</a><a href="MekhiltaMishpatimNezikin1" data-aht="source">משפטים נזיקין א'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א'). אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li> | |
| − | + | </ul> | |
| − | + | <p>יחד, שתי העמדות התנאים האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>דבר זה אינו מפתיע, מכיוון שעשרת הדברות הוא מקום מתבקש להתחיל בו כאשר מחפשים מצוות חשובות מספיק כדי להיות הראשונות שניתנות לעם.</fn> מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>ייתכן שיש מחלוקת בין המכילתא ורבים מן המקורות המאוחרים יותר (חוץ מהרמב"ם) לגבי השאלה האם המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחסות לשתי מצוות נפרדות או האם הן מהוות יחד סוג יחיד של מצוות. בעוד שהתנאים במכילתא מבדילים בין המונחים (ובכך מזהים כל אחד מהם עם מצווה בודדת), סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, והתרגום אינם עושים זאת, אלא נראה שהם מתייחסים ל" חֹק וּמִשְׁפָּט" כאל ישות אחת (וזה גם מאפשר להם לזהות יותר משתי מצוות).</fn></p> | |
| − | + | <ul> | |
| − | <point><b> | + | <li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMoreh3-32" data-aht="source">מורה נבוכים ג':ל"ב</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחברו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li> |
| − | + | <li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">סדר עולם רבה</a><a href="SederOlamRabbah5" data-aht="source">ה'</a><a href="Seder Olam Rabbah" data-aht="parshan">אודות סדר עולם רבה</a></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">בבלי סנהדרין</a><a href="BavliSanhedrin56b" data-aht="source">נ"ו:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot15-25" data-aht="source">שמות ט״ו:כ״ה</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink><fn>התרגום ירושלמי (יונתן) מציין את נזיקין, בעקבות דעתו של ר' אלעזר המודעי במכילתא. יש בכך אולי גם יתרון של מניעת חפיפה עם שבע מצוות בני נח – ראה לעיל את הדיון של הבבלי על כך.</fn></li> | |
| − | + | <li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו הייתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<a href="Yotzer" data-aht="source">יוצר לפרשת פרה</a> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/> (ב) הרעיון שפרה אדומה ניתנה כבר במרה כנראה מתבסס על ההנחה שפרה אדומה היא הדוגמה המובהקת ל"חֹק" (ראה <multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink> המצטט את הביטוי "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" מבמדבר י"ט:ב'). אך, בעוד שהנחה זו היא רווחת כיום, זוהי גם במידה רבה תוצאה של השפעתו של רש"י עצמו בפרשנותו ל<multilink><a href="RashiBemidbar19-2" data-aht="source">במדבר י"ט:ב'</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>. [פירושיו של רש"י שם משלבים את המוטיבים של הבבלי ו<multilink><a href="PesiktaDRK4" data-aht="source">פסיקתא דרב כהנא</a><a href="PesiktaDRK4" data-aht="source">פרה אדומה ד':א',ו'</a><a href="Pesikta DeRav Kahana" data-aht="parshan">אודות פסיקתא דרב כהנא</a></multilink>. להסברים אפשריים אחרים של הביטוי בבמדבר י"ט, ראה <a href="$">"חקת התורה"</a>.] כך, פרשנותו של רש"י בנוגע למרה עקבית לחלוטין עם פירושו בבמדבר ועם פירושו ל"חֻקָּיו" בשמות ט"ו:כ"ג.<br/> (ג) בניגוד למה שמופיע ברש"י, פרה אדומה לא מופיעה ברשימת החוקים ב<multilink><a href="SifraAcharei9" data-aht="source">ספרא</a><a href="SifraAcharei9" data-aht="source">אחרי מות פרשה ט</a><a href="Sifra" data-aht="parshan">אודות הספרא</a></multilink> ורוב עדי הנוסח של ה<multilink><a href="BavliYoma67b" data-aht="source">בבלי יומא</a><a href="BavliYoma67b" data-aht="source">ס"ז:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>. הבבלי, אם כך, הוא גם עקבי לחלוטין בכך שאינו מזהה את פרה אדומה בתור ה"חֹק" במרה. [ראה גם בבלי גיטין ס'. שהדינים של פרה אדומה ניתנו רק בתחילת השנה השנייה. אולם, פרה אדומה כן מופיעה בהדפסה ספרדית של מסכת יומא וסביר שגם הופיעה בטקסטים שהיו לעיני ה<multilink><a href="RambamMeilah8-8" data-aht="source">רמב"ם</a><a href="RambamMeilah8-8" data-aht="source">מעילה ח':ח'</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> ו<multilink><a href="RambanVayikra16-8" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanVayikra16-8" data-aht="source">Vayikra 16:8</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.]</fn> ודיני ממונות – <multilink><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">סדר עולם זוטא</a><a href="SederOlamZuta4" data-aht="source">ד'</a><a href="Seder Olam Zuta" data-aht="parshan">אודות סדר עולם זוטא</a></multilink>,<fn>אולם, ראה ר' מנחם כשר בתורה שלמה י"ד:293-295 (פרשת בשלח מילואים י"א) וח. מיליקובסקי, "פרה אדומה לפני סיני – מסורת קדומה או טעות סופרים", בעיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל לכבוד ע"צ מלמד (ירושלים תשמ"ב):270 שמצביע על כך שרוב המהדורות של סדר עולם זוטא אינן מזכירות לא את מרה ולא את פרה אדומה. אלא, הנוסח בהן הוא: "ובאותה השנה בחודש השני נתנה תורה לישראל, ובאותה השנה בחדש השלישי נתנו לישראל עשרת הדברות, ובשנה השנית נתנה להם תורה בי"ה [=ביום הכיפורים]". שניהם מסיקים שהשורה הנידונה הייתה הוספה מאוחרת יותר לטקסט של סדר עולם זוטא שהושפעה מפירושו של רש"י. מיליקובסקי (ע' 271) מגיע למסקנה דומה ביחס לטקסטים השונים של סדר עולם רבה.</fn> <multilink><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כו</a><a href="RashiDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה':י"ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink><fn>(א) פירושי בעלי התוספות של פענח רזא, ריב”א, ו<multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink>, וגם פרשני רש"י, מציינים שעמדתו של רש"י סוטה ממקורות רבניים קדומים יותר ועומדת בסתירה למקורות שמהם משתמע שפרה אדומה ניתנה רק מאוחר יותר (ראה גם את הפתרון המוצע של חזקוני) ובאה לכפר על חטא העגל. דבר זה גורם לתורה תמימה להרחיק לכת ולהציע שיש טעות סופרים בטקסט של רש"י, ושבטקסט המקורי היה כתוב "וכ"א" (כלומר וכיבוד אב ואם), ושהוא עוּוַת ל"ופ"א" שפוענח לאחר מכן כ"ופרה אדומה". טענת נגד לתיאוריה זו היא שהנוסח בכל כתבי היד הקדומים של רש"י ובציטוטים של רש"י בראשונים הוא כמו הטקסט שלנו, ופירושו של רש"י לשמות כ"ד:ג' מונה גם את כיבוד הורים וגם את פרה אדומה (ראה להלן). בנוסף, כפי שצויין לעיל, הטקסט של רש"י שבידינו הוא גם עקבי עם פירושיו לשמות ט"ו:כ"ו ובמדבר י"ט:ב'.<br/> | |
| − | + | (ב) כמו סדר עולם רבה לעיל, רש"י אינו מסביר כיצד הוא מגיע לשלוש מצוות שונות משתי המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט". ראה <multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink> שמציע שרש"י למד את דיני פרה אדומה מ"חֹק", דיני ממונות מ"מִשְׁפָּט", ושבת מ"וְשָׁם נִסָּהוּ". בעוד שהצעה זו עקבית גם עם פירושו של רש"י בשמות ט"ו:כ"ו ש"חקיו" כולל את פרה אדומה וגם עם פירושו בשמות ט"ז:ד' ש"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ" מתייחס למבחן אם יקיימו את השבת, היא אינה מתאימה להסברו של רש"י עצמו ל "וְשָׁם נִסָּהוּ". לעיון נוסף, ראה להלן על רש"י שמות כ"ד:ג'. ראה גם <multilink><a href="RAvrahamShemot16-28" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot16-28" data-aht="source">שמות ט"ז:כ"ח</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם בן הרמב"ם</a></multilink> שמקשר בין שלושת הפסוקים בשמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וט"ז:כ"ח.</fn></li> | |
| − | + | <li>שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – <multilink><a href="RashiShemot24-3" data-aht="source">רש"י שמות כ"ד:ג'</a><a href="RashiShemot24-3" data-aht="source">שמות כ"ד:ג'</a><a href="RashiDevarim5-12" data-aht="source">דברים ה':י"ב</a><a href="RashiDevarim5-16" data-aht="source">דברים ה':ט"ז</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink><fn>ראה לעיל שרש"י בשמות ט"ו:כ"ה לא כלל את כיבוד הורים. אפשר שרש"י בשמות כ"ד:ג' לומד את שבת וכיבוד הורים מ"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (כמו הבבלי, וראה גם דיון בדעתו של ר' יהושע לעיל), ובנוסף דורש את פרה אדומה כאב טיפוס של "חֹק" ודיני ממונות בתור האב טיפוס של "מִשְׁפָּט".</fn></li> | |
| − | + | </ul></point> | |
| − | + | <point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה <a href="Dictionary:נסה" data-aht="page">נסה</a>),<fn>רמב"ן, בהסברת עמדתם של הבבלי ורש"י, מעלה אפשרות שלישית שמבינה את "נסה" בתור לאמן או להרגיל. לשיטה זו, ה' רצה שבני ישראל יתרגלו בהדרגה למצוות.</fn> והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.<fn>עמדות הפרשנים בנוגע לשאלה זו מושפעות מאוד מהדרך בה הם מבינים את המוקד של הסיפור בכללו.</fn> | |
| − | + | <ul> | |
| − | + | <li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה: | |
| − | + | <ul> | |
| − | + | <li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">באור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li> | |
| − | + | <li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><a href="IbnEzraShemotLong15-25" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong15-25" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="IbnEzraShemotShort15-25" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>. גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn> לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li> | |
| − | + | <li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום ירושלמי (יונתן)<fn>ראה להלן לפיתוח הנושא.</fn></li> | |
| − | + | </ul> | |
| − | + | </li> | |
| − | + | <li>לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".<fn>ר' יהושע, לעומת זאת, מקשר את "נִסָּהוּ" לשורש נש"א, וזה חושף אותו לביקורת מצד ר' אליעזר. רלב"ג, מאידך, מביא תימוכין מהופעות אחרות של השורש "נסה".</fn> <multilink><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">באור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהלים ד':ז' בתור סיוע.<fn>ראה <a href="Dictionary:נסה" data-aht="page">נסה</a> לדיון מלא.</fn> האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים: | |
| − | + | <ul> | |
| − | + | <li>ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.<fn>ראה גם דברים ד':ו'-ח'. רלב"ג נוקט בעמדה זו במפורש. השווה ל<multilink><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">ר' חיים פלטיאל</a><a href="RCPaltielShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Chaim Paltiel" data-aht="parshan">אודות ר' חיים פלטיאל</a></multilink> שמקשר את "נִסָּהוּ" לנס (דגל), ומציע שמצות השבת הייתה אות פומבי לברית ה' עם בני ישראל.</fn></li> | |
| − | + | <li>ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צורכיהם הגופניים.<fn>אפשרות זו נרמזת בפירוש רלב"ג. השווה ל<a href="BenSira38-4" data-aht="source">בן סירא</a> שאומר שהמטרה של מרה הייתה להפגין את כוחו של ה'.</fn></li> | |
| − | + | </ul> | |
| − | < | + | </li> |
| − | + | </ul></point> | |
| − | + | <point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.<fn>לדיון במבחן הדו-כיווני במדבר, ראה <a href="$">נסיון</a>.</fn> אולם, תרגום ירושלמי (יונתן) מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).<fn>שיטה זו צועדת בעקבות <multilink><a href="BavliArakhin15a" data-aht="source">בבלי ערכין</a><a href="BavliArakhin15a" data-aht="source">ט"ו.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> המונה את המאורע הזה בתור אחת מעשר הפעמים שבני ישראל בחנו את ה' (ראה במדבר י"ד:כ"ב). ראה גם <multilink><a href="AvotDRN38" data-aht="source">אבות דרבי נתן</a><a href="AvotDRN38" data-aht="source">נוסחא ב פרק לח</a><a href="Avot DeRabbi Natan" data-aht="parshan">אודות אבות דרבי נתן</a></multilink> שמצטט את הפסוק שלנו כהוכחה לכך (הבבלי אינו עושה זאת). אולם, ראה דברים ו':ט"ז שאולי משתמע ממנו שהפעם הראשונה בה בני ישראל בחנו את ה' הייתה במסה. לווריאציה של גישה זו, ראה רלב"ג להלן.</fn></point> | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
</opinion> | </opinion> | ||
| − | + | <opinion>קוד התנהגות מוסרי | |
| − | <opinion | ||
<p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p> | <p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink>< | + | <mekorot><multilink><a href="RambanShemot15-25" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>,<fn>השווה לאפשרות הראשונה שמציע <multilink><a href="RAvrahamShemot15-25" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם בן הרמב"ם</a></multilink> ש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים מסוימים שהיו בתוקף רק לתקופת המדבר ולא לדורות הבאים.</fn> |
| − | <multilink>< | + | <multilink><a href="HaRekhasimShemot15-25" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HaRekhasimShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>, |
| − | + | ר' יעקב מדן<fn>במאמרו <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 62-63. לאחר שחזור של הרקע והצורך ל"חֹק וּמִשְׁפָּט", ר' מדן מנסה להראות שזה גם עומד בבסיס דעתו של ר' יהושע שצוטט לעיל. בניגוד לזה, רמב"ן רואה את גישתו כנבדלת מזו של חז"ל.</fn></mekorot> | |
| − | + | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <a href="Yehoshua24-25" data-aht="source">יהושע</a> וספר <a href="ShemuelI30-25" data-aht="source">שמואל</a> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point> | |
| − | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר < | + | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b><ul> |
| − | <point><b>הגדרות של " | + | <li>על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.</li> |
| − | + | <li>האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לביטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.</li> | |
| − | + | <li>רב מדן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,<fn>במיוחד הקצבת אוכל, בדומה לר"י בכור שור להלן. ראה <a href="Dictionary:חֹק" data-aht="page">חֹק</a> להוכחות מקראיות.</fn> וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.</li> | |
| − | + | </ul></point> | |
| − | + | <point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מדן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.<fn>ראה גם לקח טוב על שמות ט"ו:כ"ו שלומד ממרה "והישר בעיניו תעשה – זו לפנים משורת הדין".</fn></point> | |
| − | + | <point><b>התנאים במדבר</b> – לפי השחזור של רב מדן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא הייתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה הייתה חיונית.<fn>התמונה שמצייר ר' מדן מבוססת על פסוקים בדברים ח':ב'-ג' שמתארים את הרעב במדבר. הוא מבין, כמו הרמב"ן (שמות ט"ו-ט"ז ודברים ח'), שהעם היו מורעבים באופן תמידי למרות ירידת המן. פרשנים אחרים, לעומת זאת, מפרשים שהפסוקים בדברים מתארים רק את הרעב שהיה לפני שה' החל להוריד את המן.</fn> לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.</point> | |
| − | + | <point><b>מרה ושליטה עצמית</b> – מרה הייתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה הייתה יכולה להיות מהומות ואסון.<fn>ר' מדן מצביע על האירוע של קברות התאוה בבמדבר י"א כמקרה בו הליכת העם אחר תאוותיהם הבלתי מרוסנות גרמה לתוצאות טראגיות.</fn> לפי גישה זו, מרה לא הייתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.</point> | |
| − | <point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה" | + | <point><b>מוסריות בלתי-תלויה בהלכה</b> – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.<fn>ראה גם לקח טוב ופירושיו של רמב"ן על שמות ט"ו:כ"ו.</fn></point> |
| − | <point><b>התנאים במדבר</b> – לפי השחזור של רב | + | <point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.</point> |
| − | <point><b>מרה ושליטה עצמית</b> – מרה | + | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.<fn>ראה רמב"ן דברים ה':י"ב שמסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י. סביר שרמב"ן היה מסביר כמו שד"ל בשמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה.</fn></point> |
| − | <point><b>מוסריות בלתי-תלויה בהלכה</b> – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.<fn> | ||
| − | <point><b>נושאים ומושאים של שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ</b> – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.</point> | ||
| − | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.<fn> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
| − | + | <category>עקרונות של ההשגחה האלוקית | |
| − | <category | ||
<p>האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.</p> | <p>האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink>< | + | <mekorot><multilink><a href="RasagShemot15-25" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="RasagShemot15-25" data-aht="source">פירוש שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot15-25" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="RashbamShemot16-4" data-aht="source">שמות ט"ז:ד'</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">באור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot15-25" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot15-25" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot15-25" data-aht="source">מ"ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink></mekorot> |
| − | <multilink>< | + | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>ראה להלן שרלב"ג (בגישתו הראשונה) חולק בכך שהוא מבין שהנושא של הפסוק הוא בני ישראל וההנחות התיאולוגיות השגויות שלהם. אך גם לשיטת רלב"ג, המאורע במרה בא כדי ללמד את העיקרון של ההשגחה האלוקית. ראה להלן על גישת רשב"ם וגישתו השנייה של רלב"ג.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>לווריאציה שונה שגם מדגישה שסיפור מרה בא כדי ללמד לקח על מצוות, ראה <multilink><a href="Akeidat40" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat40" data-aht="source">שמות שער מ'</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> שמסביר שהמתקת המים סימלה שהמצוות שהיו לא מובנות בהתחלה ("חֹק") ומרות (כיוון שהם היו בניגוד לסגנון החיים המצרי התאוותני) ייהפכו למובנות ("מִשְׁפָּט") ומתוקות. לדעת ר"י עראמה, המחלה המצרית המוזכרת בט"ו:כ"ו מתייחסת להקשיית לבם שהייתה הגורם לייסוריהם.</fn> עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>אברבנאל ושד"ל משווים במפורש בין "חֹק וּמִשְׁפָּט" לט"ו:כ"ו.</fn> למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <a href="Yirmeyahu33-25" data-aht="source">ירמיהו ל"ג:כ"ה</a> ו<a href="Mishlei8-29" data-aht="source">משלי ח':כ"ט</a>.</point> |
| − | <multilink><aht | + | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b><ul> |
| − | <multilink>< | + | <li>ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.</li> |
| − | <multilink>< | + | <li>אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק ב<a href="Tehillim81-5" data-aht="source">תהילים פ"א:ה'</a>.</li> |
| − | <multilink>< | + | <li>רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם<fn>ניסוחו של הרשב”ם מעורפל, אך האיזכור בדבריו של "את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם" (השווה דברים ה':א') נראה כאינדיקציה לכך שהוא הבין את הביטוי "חֹק וּמִשְׁפָּט" כמתייחס למצוות ולא לתיאולוגיה.</fn> מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי<fn>השווה לשד"ל שמדבר על "החוק והמשפט הכללי" וקאסוטו שכותב "הקדמה והתחלה לחוקיו ומשפטיו".</fn> הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.<fn>לדעת הרשב"ם והרלב"ג, ה' רק יידע את בני ישראל שהם יקבלו את המצוות האלה בעתיד. לכן, העמדה שהרשב"ם והרלב"ג מתווים חולקת באופן עקרוני על אלו שהמדרש והרמב"ן הציגו לעיל, וקרובה הרבה יותר לזו של רס"ג ואברבנאל.</fn></li> |
| − | </mekorot> | + | </ul></point> |
| − | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn> | + | <point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צורכיהם.<fn>רלב"ג מפתח תיאוריה זו במספר מקומות נוספים – ראה פירושיו על שמות י':י', י"ז:ו'-ז', ל"ב:י"ב.</fn> לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא א-ל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.<fn>רלב"ג מעיר שמרה הייתה הנס הראשון שבו בני ישראל הרוויחו מבלי שצד אחר ייענש.</fn></point> |
| − | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | <point><b>נושאים ומושאים של שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ</b> – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את | ||
<point><b>משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז'</b> – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם: | <point><b>משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז'</b> – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם: | ||
| − | + | <ul> | |
| − | + | <li>ה' בחן את בני ישראל – ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>השווה לרש"י לעיל.</fn> שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li> | |
| − | + | <li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>השווה לדיון לעיל בעמדתו של התרגום ירושלמי (יונתן).</fn> "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"‏נַסֹּתָם אֶת ה'‏" בשמות י"ז:ז'.</li> | |
| − | + | <li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li> | |
| − | + | <li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li> | |
| − | + | <li>ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.<fn>עמדה זו מפורשת ב<multilink><a href="BiurShemot16-4" data-aht="source">ביאור</a><a href="BiurShemot16-4" data-aht="source">שמות ט"ז:ד'</a><a href="Biur" data-aht="parshan">אודות נתיבות השלום</a></multilink>, והיא גם הבנתו הכללית של אברבנאל במטרת הפרשה, אך לא פירושו ל"נִסָּהוּ". השווה ל<multilink><a href="RAvrahamShemot15-25" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם בן הרמב"ם</a></multilink> המפרש את "נִסָּהוּ" (כאן ובשמות כ':י"ז) כהסתגלות למצב.</fn> על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.</li> | |
| − | + | </ul></point> | |
| − | + | <point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.<fn>לדעת אברבנאל, ה' בכוונה גרם לאומה להיות במצב בו חסרו להם אוכל ומים. [לכן הוא מנסה להסביר גם מדוע העם לא נענשו על תלונותיהם באירועים שקדמו לעשרת הדברות.] עמדה זו הפוכה כמעט לחלוטין מזו של ר"י בכור שור להלן. ראה גם את המחלוקת שבין ר' יהושע ור' אלעזר המודעי בשאלה האם המים היו מרים באופן טבעי או שנהפכו למרים כדי ליצור צורך בנס.</fn></point> | |
| − | <point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.<fn> | + | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,<fn>מכיוון שכן, רשב"ם בדברים ה':י"ב מסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י, ורשב"ם כ"ד:א' מניח ששמות כ"ד אירע לאחר עשרת הדברות. ראה גם שד"ל שמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה. לחילופין, ראה ר' סעדיה וקאסוטו שיתרו הגיע רק לאחר מעמד הר סיני. אברבנאל, לעומת זאת, טוען שמשה קיבל את כל דיני הממונות במרה, אך רק בפרשת משפטים הוא קיבל הוראה להעביר את הדינים לעם, ולכן בינתיים משה היה צריך לשפוט בכל מקרה ומקרה.</fn> ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.<fn><multilink><a href="RalbagShemot16P22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot16P22" data-aht="source">באור דברי הפרשה שמות ט"ז:כ"ב-כ"ג</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> גם אומר שמבחינה פדגוגית היה יותר יעיל שבני ישראל יראו שבאופן ניסי ישנה מנה כפולה של מן בערב שבת ולא כלום בשבת לפני שקיבלו את הציווי לשמור שבת.</fn></point> |
| − | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,<fn> | ||
</category> | </category> | ||
| − | + | <category>משאבים להישרדות פיזית | |
| − | <category | + | <p>במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.</p> |
| − | + | <opinion>מחיה | |
| − | <opinion | ||
<p>ה' סיפק מים לעם.</p> | <p>ה' סיפק מים לעם.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink>< | + | <mekorot><multilink><a href="RYBSShemot15-25" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="RYBSShemot16-4" data-aht="source">שמות ט"ז:ד'</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn> | + | <point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>בט"ו:כ"ו נראה שהוא מציג גם אפשרות נוספת שבה ה' נתן לעם דינים שיבטיחו את בריאותם.</fn> הוא מצביע על המקרה של <a href="Bereshit47-22" data-aht="source">בראשית מ"ז:כ"ב</a> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>לא ברור האם ר"י בכור שור חושב שמשמעות "חֹק" היא המזון עצמו או רק מנה (של מזון). האפשרות האחרונה מפותחת על ידי ר' מדן לעיל, והוא מצטט הוכחות רבות. בעוד שר"י בכור שור מסביר את "מִשְׁפָּט" כמלה נרדפת ל"חֹק", ר' מדן מבין שזהו התהליך הניהולי שבו נקבעו קצבות המזון.</fn></point> |
| − | <point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם | + | <point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צורכיהם.<fn>בעוד שפירוש זה דומה לגישתם של הרשב"ם, האברבנאל והביאור לעיל שה' יצר את המחסור במזון ומים בכדי שבני ישראל יווכחו בתלותם בהקב"ה, ר"י בכור שור מדגיש את תפקידו של ה' בסיפוק הפתרון ולא הבעיה. בשמות ט"ז:ד' ודברים ח':ג', לעומת זאת, הוא מפרש באופן דומה לרשב"ם.</fn></point> |
| − | <point><b>הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו</b> – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.<fn> | + | <point><b>הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו</b> – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.<fn>דבר זה עקבי עם הבנתו הכללית של ר"י בכור שור שמטרת ה' במרה היא פשוט להיטיב לעם. הוא משווה את נתינת המצוות להמתקת ה' את המים במרה.</fn> אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.<fn>פירוש זה עקבי עם הפירוש המוצע בידי רשב"ם בויקרא י"א:ג' ובמקומות נוספים – ראה <a href="$">כשרות</a>. ר"י בכור שור עצמו, בויקרא י"א:ב', מציג וריאציה של הסבר זה, לפיה הסיבה לאיסורים אלו היא שלא ראוי לאדם מטונף לבוא לפני ה'.</fn></point> |
| − | <point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל | + | <point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צורכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.</point> |
| − | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn> | + | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>ר' יוסף בכור שור שמות כ"ד:א', לעומת זאת, מאמץ את העמדה שכ"ד:א'-י"ב התרחש לפני עשרת הדברות, ויש לכך השפעה על הבנת שמות כ"ד:ג'. ראה גם פירושו לשמות י"ח:ט"ז.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
| − | + | <opinion>תרופות צמחיות | |
| − | <opinion | ||
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p> | <p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p> | ||
| − | <mekorot> | + | <mekorot>דעה המובאת ע"י <multilink><a href="RBachyaShemot15-25" data-aht="source">ר' בחיי</a><a href="RBachyaShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink>,<fn>שורשי גישה זו קיימים כבר ברמב"ן שכותב: “נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה". אולם, הרמב"ן משתמש ברעיון הזה רק כדי להסביר את המילה "וַיּוֹרֵהוּ", ומסביר את המונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" בצורה שונה – ראה לעיל.</fn> <multilink><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink><fn>בעל צרור המור מבוסס כנראה על ר' בחיי.</fn></mekorot> |
| − | + | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>השווה למכילתא שמנסה להעצים את הנס בכך שהיא טוענת שהמים הומתקו באמצעות גורם מר.</fn></point> | |
| − | + | <point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>צרור המור גם מציג את האפשרות שב"נִסָּהוּ" הכוונה לכך שה' רומם את כבודו של משה בכך שמסר את המצוות דרכו. אך אפשרויות אלה אינן מתאימות לפירוש "אֲנַסֶּנּוּ" בפסוק המקביל בט"ז:ד'.</fn></point> | |
| − | <point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות " | + | <point><b>ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו</b> – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,<fn>רבים מהמקורות הרבניים הקלאסיים ושל ימות הביניים מציגים יחס אמביוולנטי לרפואה – ראה רמב"ן ויקרא כ"ו:י"א. ר' בחיי ור' אברהם סבע כאן מנסים למתן את האפשרות של השימוש בסיפור מרה כדי לעודד את השימוש בה. באופן מעניין, <a href="BenSira38-4" data-aht="source">בן סירא</a> מגייס את הסיפור שלנו כדי להלל את יתרונות הרפואה ולעודד את יישומה.</fn> אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.<fn>לא ברור לדעת פרשנים אלה האם האזהרה כוּונה דווקא למשה (שידע לבטוח בה') או לעם כולו.</fn></point> |
| − | <point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn> | + | <point><b>נושא אחיד של סיפור מרה</b> – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.<fn>ראה ניסוחו של בעל צרור המור "לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... וזה קישור נפלא".</fn></point> |
| − | <point><b>ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו</b> – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,<fn> | + | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>ראה <a href="Chukkei HaElokim – Statutes Before Sinai" data-aht="page">"חקי הא-להים" – מצוות לפני סיני?</a> ו<a href="Moshe's Duties and Yitro's Advice" data-aht="page">תפקידי משה ועצת יתרו</a> לגבי פירושו של ר' אברהם סבע לשמות י"ח:ט"ז.</fn></point> |
| − | <point><b>נושא אחיד של סיפור מרה</b> – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.<fn> | ||
| − | <point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
| − | |||
| − | |||
</approaches> | </approaches> | ||
| − | + | </page> | |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
</aht-xml> | </aht-xml> | ||
Latest revision as of 10:35, 4 July 2019
ניסים ומצוות במרה
גישות פרשניות
סקירה
הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק תאולוגי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה הייתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם הייתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.
פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.
לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.
במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים:
הנחיות התנהגותיות
במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.
חוקי התורה
ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.
מקורות:ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,1 ור' יהודה במכילתא דרבי ישמעאל ומכילתא דרשב"י, סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, סדר עולם זוטא, תרגום ירושלמי (יונתן), רש"י, לקח טוב, רמב"ם2
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.
מצוות לפני הר סיני – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.3
מרה – גשמיות ורוחניות – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,4 ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, הייתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה5 שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא6 הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.7 לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.8
רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,9 הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.10 במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות:
- שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – ר' יהושע11
- עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – ר' אלעזר המודעי12
יחד, שתי העמדות התנאים האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.13 מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:14
- שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – רמב"ם15
- שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – סדר עולם רבה,16 בבלי סנהדרין,17 תרגום ירושלמי (יונתן)18
- שבת, פרה אדומה,19 ודיני ממונות – סדר עולם זוטא,20 רש"י21
- שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – רש"י שמות כ"ד:ג'22
המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה נסה),23 והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.24
- לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
- ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ברלב"ג. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.25
- ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.26 לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.
- בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום ירושלמי (יונתן)27
- לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".28 רלב"ג מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהלים ד':ז' בתור סיוע.29 האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
קוד התנהגות מוסרי
משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר יהושע וספר שמואל שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
- על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.
- האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לביטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.
- רב מדן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,36 וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.
המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מדן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.37
התנאים במדבר – לפי השחזור של רב מדן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא הייתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה הייתה חיונית.38 לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.
מרה ושליטה עצמית – מרה הייתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה הייתה יכולה להיות מהומות ואסון.39 לפי גישה זו, מרה לא הייתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.
מוסריות בלתי-תלויה בהלכה – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.40
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.
מצוות לפני הר סיני – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.41
עקרונות של ההשגחה האלוקית
האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו – לדעת רוב הפרשנים האלו,42 ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.43 עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.44 למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו ירמיהו ל"ג:כ"ה ומשלי ח':כ"ט.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
- ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.
- אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק בתהילים פ"א:ה'.
- רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם45 מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי46 הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.47
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צורכיהם.48 לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא א-ל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.49
משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז' – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
- ה' בחן את בני ישראל – ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.50 שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.
- בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.51 "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"נַסֹּתָם אֶת ה'" בשמות י"ז:ז'.
- ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.
- ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".
- ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.52 על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.
השיטה הפדגוגית של מרה – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.53
משאבים להישרדות פיזית
במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.
מחיה
ה' סיפק מים לעם.
מקורות:ר' יוסף בכור שור
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.56 הוא מצביע על המקרה של בראשית מ"ז:כ"ב כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.57
משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד' – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צורכיהם.58
הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.59 אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.60
השיטה הפדגוגית של מרה – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צורכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.61
תרופות צמחיות
ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.64
משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").65
ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,66 אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.67
נושא אחיד של סיפור מרה – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.68
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.69
